*קוסמטיקה טבעית-
קוסמטיקה ירוקה
natural cosmetics

*צמחי מרפא הבושם:
medicinal plants

*לימודים,קורסים
וסדנאות.
כתובת:
קיבוץ כברי
ד.נ אושרת
25120
המייל שלנו:
mrphbosem@gmail.com‏

טל: 049952122
טלפקס:049952152
נייד: 0505211607

חדש באתר
 

מדיטציה- יהודית

מדיטציה יהודית

מדיטציה יהודית בע"ה
רק הלב רואה יותר.
הדברים החשובים באמת הם הדברים הסמויים מן העין.
ד.ס. אכזפרי. הנסיך הקטן.

מדיטציה יהודית

כתבה לחיים אחרים
אוהד אזרחי

"כשהגעתי ללילה שלישי, אחר עבור חצות לילה, שזה הכח נתפשט ונתחזק, והגוף נחלש, שמתי את עצמי לקחת שם של 'ויסע' (שם קדוש בן 72 שמות) לצרף בו ולגלגל. אני בהיותי מגלגל שעה אחת קטנה והנה נתגדלו האותיות בעיני, כדמות הרים גדולים, ורעדה גדולה אחזתני, ולא עצרתי כח, ועמדו שערותי וכאילו אינני בעולם. מיד נפלתי, כי לא הייתי מרגיש שום כח בכל אברי, והנה כדמות דבור יוצא מתוך לבי, ובא עד שפתותי ומכריע אותן להתנועע. אמרתי - שמא חס ושלום רוח שטות נכנסה בי? אך הנה ראיתיה מדברת חכמות! אמרתי - ודאי כי זה רוח חכמה היא!" את הדברים הללו כתב מקובל בן המאה השלוש-עשרה, שחי ופעל בירושלים ובחברון, רבי שם טוב הספרדי שמו. בדפים מועטים מתוך כתביו שהגיעו אלינו, משתף ר' שם טוב את קוראיו במספר חויות, שהתנסה בהן עוד בהיותו תלמיד קבלה מתחיל. החויה המיסטית המתוארת לעיל - חויה פתאומית, שבה משתנה באחת הדרך בה הוא תופס את המציאות, האותיות המונחות בכתב שלפניו מתעצמות וגדלות לממדים ענקיים, שינויים פיזיים תוקפים אותו בחוזקה - רעד עז וסימור שיער - עד שהוא מאבד את היכולת לעמוד על רגליו ונופל, פיו מפתיע אותו ופוצח מעצמו בנאום דברי חכמה, ור' שם טוב, שבתחילה סבר כי נטרפה דעתו, מאזין למוצא פיו ומתרשם עמוקות - חויה זו על כל עוצמתה אינה אלא אחת הראשונות מקובץ החויות החניכה אותן בחר ר' שם טוב הספרדי לכתוב.
במה עסק ר' שם טוב הספרדי בעת שזכה לאותן חויות מיסטיות מצמררות? מה הייתה הדרך בה נקט, ולשם מה הלך בה? מי היה מורהו והאם השאיר אחריו מסורת אזוטרית כלשהי, המדריכה את לומדי הקבלה עד היום? אלו תהינה מקצת מן השאלות שנזדקק להן בכתבה זו, כתבה שתטפל בקצרה באחת הסוגיות המענינות של תחית האפיק הרוחני בישראל - סוגיית "המדיטציה היהודית".

סימן על המצח
ההודים לא עסקו מעולם ב"מדיטציה", וגם לא נזירי הזן ביפן, עד שבאה תרבות המערב על מונחיה השאובים מן המילון הלטיני והכתירה את מכלול סוגי הפעילות המנטלית הנהוגות במזרח בשם Meditatio. לפני כן עסקו הבודהיסטים ההודים והבורמזים ב Vipasania או גם ב Bhavana ובמקדשי הזן עסקו ב Zazen. מושג המדיטציה הלטיני, האירופאי, הולבש באחת על מכלול של עבודות רוחניות, שאינן זהות האחת לרעותה לא בדרך ולעיתים גם לא במטרה. רק לשם דוגמה - בודהה, כידוע, התמרד כנגד דרכי העבודה הרוחנית שנהגו בהן היוגים ההודים של תקופתו. לא זו הדרך, לדעתו, בה יזכה האדם לשחרור. ולמרות זאת, נהוג במקומותינו לדבר הן על הדרך הבודהיסטית והן על הדרך היוגית כ"מדיטציות". אלו מודטים ואלו מודטים, כאילו היתה דרכם זהה, וכאילו לא היו ברי פלוגתא באשר לטיב התרגול הנכון. וכך גם באשר לדרכים רוחניות נוספות הנהוגות במזרח, שכפפו את קומתן לאותו מינוח מערבי מכליל, העוטף את כולן בתלבושת אחידה ומשווקן תחת המותג האחיד "מדיטציה".
בעשורים האחרונים מתבצע אותו מעשה מגונה של אונס מושגי גם באפיקי הרוח היהודיים: השוק הרוחני הבין-לאומי מבקש לו מדיטציות, ומורי היהדות הפופולרית (כולל עבדכם הנאמן) נתפסים למשחק ומספקים את הסחורה. ספרים על מדיטציה יהודית נכתבו כבר בכמה שפות, סדנאות וסופי שבוע למדיטציה יהודית מוצעים לכל דורש, וגם שוק התקליטורים והקלטות לא אלמן וניתן להשיג בו הדרכות מוקלטות למדיטציות קבליות למיניהן. רבי נחמן מברסלב סיפר משל על מלך שהיה חוזה בכוכבים, וראה שכל התבואה שתגדל בממלכתו בשנה הקרובה תגרום לכל מי שיאכל ממנה להשתגע. שאל המלך בעצת ידידו החכם: מה נעשה? אם כל אנשי המדינה יאכלו מתבואת השגעון ורק אנחנו לא נטעם ממנה, הרי נהפוך אנחנו להיות המשוגעים, ומצד שני אם נאכל מן התבואה הרי שנהיה גם אנו משוגעים ככולם? ענה החכם אומר: נאכל מן התבואה, אך נעשה לעצמנו סימן במצח, וכך בכל פעם שנראה אחד את השני נזכיר זה לזה שאנו משוגעים… בפתח הכתבה על "מדיטציה יהודית" נוהג אני כעצת החכם ומזכיר לעצמי ולכל קוראי שמשוגעים אנחנו. מדיטציה יהודית היא מושג מודרני, מערבי, ניו-אייג'י, הכל רק לא מושג עברי אותנטי שמוכר בשפת המקורות. מאחורי גבי אני שומע את צחוקם המתגלגל של רבי עקיבא ורבי אברהם אבולעפיה והאר"י והבעל שם טוב, בכל פעם ששמם ותורתם מגויסים לצרכי הסבר על המדיטציה היהודית, אך גם טוב לב יש בו באותו הצחוק, ומכוחו אני יודע שהיות ואכלנו כולנו מאותה החיטה, נכניס עצמנו בשמחה להרפתקאה הזו, ונבדוק בכל זאת מה טיבה של "המדיטציה היהודית".

התכנסות בירושלים
בראש חודש שבט כינס ד"ר יצחק חיות-מן, בלשכת האקדמ-יה לירושלים שבעיר העתיקה, מספר אנשים העוסקים מזה שנים במדיטציה יהודית כדרך חיים, כמושא מחקרי וכדרך של הדרכה רוחנית. הכינוס התקים סביב שולחן עגול וגדול, ונקבעה דינמיקה מיוחדת של מחזורי קשב ושיח בין הנוכחים. ראשון לדוברים היה אריה רוטנברג מירושלים, המרכז את חוגי ארגמן:
- "השם ארגמן ניתן לקבוצות המדיטציה על ידי המורה שלנו פסקל תמנליס. פסקל העביר לנו מסורת חיה. הוא קיבל את המסורת הזו מהוריו, והם קיבלו אותה מהמורה שלהם שנקרא מרדכי ליפשטיין אך ידוע יותר בשם - מקס תיאון. תיאון היה מסטר אמיתי, ואיננו יודעים כמעט כלום על עברו. ידוע לנו שהוא קיבל או ספג דברים מקבוצות קטנות של חסידים בפולין, אבל אז הוא עזב לאנגליה והתחיל שם ללמד קבלה בחוג קטן שנקרא "החברותא של לוקסור". הקבלה של תיאון שמה דגש על אוניברסליות, ועל פיתוח הכשרים הספיריטואלים בבני אדם. תיאון ואשתו עברו לאלג'יר ושם פעלו בעצם רוב ימיהם. בין האנשים שלמדו אצלם היו גם מדאם בלוזובסקי (מייסדת התיאוסופיה, ראה כתבה בגליון …), מירה אלפסה - האם הרוחנית של פארנסיה וגם הוריו של המורה שלנו פסקל. לכן אני רואה את המסורת שלנו כמסורת חיה שעוברת ממורה לתלמיד. למרות שהגעתי ללימוד הזה אחרי שנים שבהן הייתי כבר מורה ליוגה ולמדתי במזרח מדיטציות שונות, במפגש הראשון שלי עם פסקל ידעתי שפגשתי במורה אמיתי".

אריה ואַלָה זוגתו ממשיכים את העבודה של חוגי ארגמן. קבוצות קטנות של אנשים נפגשות אחת לשבוע למפגש של מדיטציה. במפגש לומדים קצת מתוך אחת מהחוברות שהוציא פסקל, שרים קצת ביחד ושוקעים במדיטציה בקבוצה. אין טכניקה מילולית. השקיעה היא לתוך מצבים עמוקים יותר ויותר של מנוחה. לאחר פרק זמן שנקבע מראש, מי שמחנה את המפגש מורה על חזרה למצב התודעה הרגיל. מי שרוצה משתף את הנוכחים בחוויות שעבר במהלך השקיעה המדיטטיבית. הרבה פעמים אנשים מדווחים על אורות, צבעים, או דברים שחזו בהם, ואחרים מדווחים רק על מנוחה נכונה. יש משהו מאד צנוע ופשוט בחוגי ארגמן, פשוט כל כך שנדמה לי שיש אנשים שהפשטות הזו עלולה להביך אותם.
חוגי ארגמן הוציאו לאור מספר חוברות מפרי עטם של מקס תיאון ופסקל תמנליס, חוברות המוסרות פסקאות קצרות על סודות ההתבוננות הקבלית: "מטרת ישיבות המנוחה ביחד" אומר תיאון "היא לפתח את חושיכם וכישוריכם ולהכנס לקשר עם כחות קוסמיים, ולא לצפות ליצירת תופעות. אך אם מישהו חושב שהמנוחה היא חד-גונית הרי שעדיף עבורו להתמסר ללמודים עיוניים". כך בחוברת הנושאת את השם "שער לסודות ההתבוננות" בעריכת אבי יסעור (ראה ראיון עמו בגליון …). בחוברת אחרת (לקראת הבוקר הגדול?) מסביר פסקל את שיטת המדיטציה הקבלית של תיאון, שכאמור אין בה הנחיות ברורות, ואומר: "במדיטציה על פי הקבלה, להבדיל מן המדיטציה של המזרח הרחוק, אין טכניקה חיצונית, וחשובים בה הספונטניות וההתפתחות ההדרגתית של הכישורים האישיים". תפקידו של המורה הוא לסייע ולזרז את התלמיד להבין מעצמו את עקרי השיטה. פסקל רואה בכך דרך לימוד טלפטית, ומשווה זאת לתורת הסוד של חכמי המשנה והתלמוד, שלא הייתה נמסרת בהוראה ברורה, אלא ברמיזות דקות, שהתלמיד נדרש להבינן מדעתו ולפתחן על פי כשרונו הפנימי. " לעיתים יש לדעת לומר בלי לדבר ולדבר בלי לומר" מסכם פסקל את דבריו.

חייל ההסברה היהודי
בשנת 95 תרגמו אנשי ארגמן ספר שכתב אדם שלא נמנה על חוגיהם: הספר, הנושא את השם "מדיטציה וקבלה" נכתב על ידי הרב אריה קפלן מארה"ב, וזכה לתפוצה יפה בחנויות הספרים בארץ. הרב אריה קפלן היה רב אורתודוכסי אמריקאי צעיר ובעל ידע מקיף שחש בשנות השישים והשבעים, כי הציבור היהודי הולך לחפש רוחניות והוראה מדיטטיבית בשדות הודו הרחוקה, בעוד ספרות הסוד העברית עמוסה וגדושה למעשה בסוג לימוד שכזה. קפלן התגייס לכתיבת ספרים, שלושה במספר, שיציגו בפני הקורא האמריקאי את דרכי המדיטציה היהודיות. ספרו הראשון עוסק בנסיון לגשש אחר שיטות מדיטציה בתנ"ך, בעיקר תוך מתן תשומת לב לתאור החויות אותן עברו הנביאים. ספרו השני "מדיטציה וקבלה" תורגם כאמור לעברית, ומתמקד בשיטות שונות של מדיטציה שהיו נהוגות על ידי מורי תורת הסוד העברית, מימי התלמוד ועד אחרוני המורים החסידיים. ספרו השלישי "מדיטציה יהודית" תורגם גם הוא לעברית. המיוחד בספרו השלישי הוא הנסיון לספק מעיין מדריך מעשי לשיטות של מדיטציה יהודית. קפלן מסביר זאת במבוא לספרו ומספר על הקושי בו נתקלו הוא וחבריו כשניסו לתרגל בקבוצה את הדרכים אותן מצאו בכתובים: "בינתיים התחלתי אני להתנסות בטכניקות שמצאתי בספרות, בעזרתם של פסיכיאטרים ופסיכולוגים" - כותב קפלן - "אחד הגילויים המרכזיים של הקבוצה היה, שרוב הכתבים העוסקים במדיטציה יהודית מניחים שהקורא כבר מכיר את השיטות הקיימות, והקריאה אמורה רק להוסיף לו כמה פרטים. פרטים אלו היו מרתקים, אך כשניסינו ליישמם הלכה למעשה מצאנו שמידע רב היה חסר. אפשר להשוות זאת לנסיון להשתמש בספר בישול צרפתי מתקדם ללא ידע בסיסי בבישול. המרשמים אמנם נמסרו אך טירון לא היה מסוגל להעזר בהם". בספרו השלישי ניסה איפה קפלן לייצר את ספר הבישול למודט היהודי המתחיל.
קשה שלא להתרשם מעצמת תעוזתו הראשונית של קפלן, כרב אורתודוכסי אמריקאי המתמודד מצד אחד עם חשדנותו של הציבור המסורתי, ציבור שברובו אינו יודע מדיטציה מהי, ומצד שני עם ציבור מודרני מתבולל, שלעיתים אינו מכיר צורת אות עברית, לא כל שכן כשהיא רשומה על קלף מצהיב בכתב יד עתיק באיזו ספריה לאומית אפלה. קפלן בהחלט היה חלוץ, ועשה עבודה חשובה ביותר. אולם קשה גם שלא לשים לב לעובדת היותו של קפלן אדם בעל תודעת שליחות דתית ברורה, שלטעמי העבירה אותו לפעמים על שורת היושר האינטלקטואלי המתחייב ממי שמתימר להמנות על מחפשי האמת. ברור לכל קורא מיומן, כי על מנת לצוד מה שיותר נשמות של יהודים צעירים הגודשים את חצרות האשרמים, גייס קפלן כל חומר רוחני שיכול היה להיכנס, ולו באופן דחוק, תחת הכותרת "מדיטציה" לחייל ההסברה היהודית. אופנת העידן החדש, שקפלן ניסה לתת לה תשובה אורתודוכסית, חייבה את רבי עקיבא להיות מודט מומחה, את אנשי כנסת הגדולה להכיר בעובדה שתפילת שמונה עשרה שחברו אינה אלא שיטת מדיטציה קדומה. אפילו רבי ישראל סלנטר, מייסד שיטת המוסר המתנגדית במאה התשע-עשרה, הפך בספרו של קפלן להיות מייסדה של "שיטת מדיטציה לעיצוב עצמי".
נדמה לי שספריו של קפלן לוקים במקצת בחוסר אנינות טעם אינטלקטואלי. לפחות מבחינת הכבוד לנושאים העדינים בהם הוא מטפל היה ראוי לנהוג בדרך פחות אפולוגטית. אלא שבשל העובדה (המצערת) שרוב רובו של הציבור שמבין משהו במדיטציה אינו בקיא במחשבת ישראל ובקבלה, ולהיפך - לרוב הבקיאים בתורה אין מושג ממשי בדבר מהותה של המדיטציה המזרחית - ובכן, בשל צירוף העובדות הזה זכו ספריו של הרב קפלן להצלחה בעולם, ועתה, אני מקווה, גם בארץ. בינתיים אלו כנראה הספרים הטובים ביותר שקיימים בתחום.


מנחם קאלוש, ממשתתפי השולחן העגול, כותב עבודת דוקטור באוניברסיטה העברית על קבלת האר"י, למד מדיטציה טיבטית ומכין עבור "עמיתי ירושלים" תכנית מפורטת לריטריט קבלי:
"מדיטציה יהודית תמיד היתה ותמיד תהיה תהליך אישי. משהו שאדם קולט מאיפשהו ומיישם בדרכו הוא. אני מניח שרוב הפרקטיקה שלי היא נסיון ליישם שיטות מדיטטיביות שלמדתי בכל מיני מקומות, על קבלת האר"י, תוך מתן תשומת לב עמוקה ופתיחת הלב, כפי שלמדו בבית מדרשו של הבעל שם טוב". קאלוש מצין את הצורך בלימוד מתוך ספרים, אך מזהיר - "אדם צריך שתהיה לו דעת פתוחה ורגישות, אבל אסור שיאמין למה שהוא קורא בספרים. אם אתה קורא משהו ומאמין בו, הפכת אותו מיד לאליל! צריך להאמין בנוכחות האלהית ולהתפלל להשראה".
מנחם, שהינו ידען גדול בספרות הקבלית, מזכיר לנוכחים כי כבר בסוף המאה הי"ג, שלושה דורות לאחר שנכתבה הדרכה קבלית מתומצתת אך טעונה מאד ביחס לדרכי עלית הנשמה, כותב אחד מגדולי המקובלים בספרד כי "אין לנו מסורת חיה בענין זה"…

כסא אור
חנה מאט היא חוקרת של המיסטיקה בדתות העולם, המלמדת במרכז לחקר הדתות של אוניברסיטת ברקלי. חנה נמצאת בארץ השנה יחד עם אישה - פרופ' דני מאט, העוסק בכתיבת תרגום מדויק מבחינה לירית ומדעית של ספר הזוהר לשפה האנגלית. חנה עצמה טורחת על אוסף מקורות למדיטציה מספרות הקבלה, ועל תרגומם לשפה האנגלית באופן מקצועי ומדוקדק מאד. כבר כיום מונה האוסף, העומד לצאת לאור "יותר מידי" חומר, ולכן הוא יחולק כנראה לשני כרכים עבי קרס. סביב השולחן העגול הציגה בפנינו חנה מקצת מעבודתה וסחפה את כולנו לחויה מדיטטיבית עמוקה, תוך תרגול של הדמיה, הלקוחה מכתב יד מראשית הקבלה בספרד של המאה הי"ג: "דמה בעצמך שאתה אור. וכל סביבותיך אור, מכל פינה ומכל עבר. ובתוך האור ניצב כסא אור, ועליו חופף אור הנוגה, ולמולו כסא ועליו אור הטוב … ותכוון להעלות במחשבתך מידה במידה, ממטה למעלה, כדרך אצילותן עד אין סוף… ואז יגמור מחשבתו במעשה … ויכווין להמשיך ממקום המעיין …" אין כאן המקום לצטט בדיוק את מכלול הדברים המובאים באותו טקסט קדום, הידוע גם כ"שער הכוונה למקובלים הראשונים". מה שברור הוא שהטקסט מכיל מידע מתומצת מאד ואקסטטי ביותר, אלא שכפי שטען בצדק רב הרב אריה קפלן - זר לא יבין את זאת. מלבד בקיאות בסימבוליקה הקבלית היחודית דרוש גם ניסיון קודם ביכולת להכנס למצבי תודעה אלטרנטיביים, שכתב היד אינו מסביר כלל כיצד להשיגם.
ובכל זאת - העובדה היא שיש אנשים, אמנם לא רבים במיוחד, אבל מספרם הולך ומתעצם, שהטקסטים הקדומים הללו כן משמשים עבורם סולם לעליה מדיטטיבית. דוגמה לכך היא עצם החויה שהשתתפו בה כל הסובבים באותו מעגל שכינס חיות-מן, חויה שבמרכזה עמד כאמור, אותו קטע שהקריאה חנה מאט, אותו קטע שכבר העירו כלפיו מקובלים עתיקים שאין לנו מסורת חיה בקשר לתרגולים המוצעים בו ובדומיו. אבל דומני שמשתתפי השולחן העגול רובם ככולם קבלו מסורות חיות של מדיטציה מן המזרח הרחוק, ומשם סיגלו לעצמם את היכולת הנפשית להכנס למצבים של תודעה מורחבת.

לפי סדר שנקבע בתחילת הערב, הדליקה סוזי שניידר בתורה את הנר המוקדש לשמיעת דבריה. סוזי היא אישה מלומדת ומרשימה, המלמדת חסידות במוסדות תורניים בירושלים. את דרכה הרוחנית התחילה לא כאישה דתיה, אלא כיהודיה אמריקאית המתענינת בתורות אזוטריות ומתרגלת מדיטציה כדרך חיים. במשך שנים ארוכות עסקה בפרקטיקה המתמקדת בקלפי טארות כממקדי פוקוס מדיטטיבי. לאחר כניסתה לעולם ההלכתי, הסבה את התרגול היום-יומי שלה לאפיקים יהודיים, וכך גם היא מדריכה את שומעות לקחה:
אני עובדת בתוך העולם החרדי, ולכן חשובה לי הסכמת הרבנים שלי למדיטציות שאני מדריכה. לקחתי את ההדרכה שנמצאת בשולחן-ערוך (ספר ההלכה הבסיסי ביהדות א.א.) בהלכות השכמת הבוקר, לפיה רצוי לכל אדם לשוות אל מול העיניים את שם הוי"ה, כשהוא מנוקד בניקוד של המילה "יראה", כדי להביא לכך שאדם יחוש את הנוכחות האלהית שנמצאת אתו תמיד. זו מדיטציה שווה לכל נפש. היא עוצמתית אבל גם רכה.
סוזי עורכת אחת לכמה זמן סוף-שבוע בביתה לקבוצות קטנות של נשים המעונינות בריטריט יהודי שכזה. את המדיטציה הזו היא מלמדת שם, אבל, מוסיפה סוזי: "ההתרוממות הגדולה ביותר עבורי בתהליך של הריטריט נמצאת תמיד במדיטציה שאנחנו עושות בזמן התפילה. הכל - ישיבות המדיטציה, ההליכות המדיטטיביות - כולן באות רק לנקות את התודעה, אבל השיא הוא בתפילה שבאה לאחר מכן."

סוזי היא חניכה של לימוד חסידי. לימוד שידגיש תמיד (ובצדק רב לטעמי), את חשיבותה של התפילה בתוך כל חווית חיים, ובפרט בחוויה הדתית והרוחנית. תפילה, צריך להבין, עיקרה אינו מצוי בדיבור או באמירה של נוסח מסוים, אלא במצב הנפשי. זהו מצב תודעה רך, לא תובעני. תודעה שמבקשת, שמנסה ליצור קשר עם מה ש"למעלה" תוך בהירות של המתפלל שהוא רק "מתפלל" ולא "בעל כוחות".

אחד הטקסטים שמתיחסים, שלא כדרכם של המקובלים, לשלבים הראשונים בסולם העליה המדיטטיבי, הוא הקטע הבא, המכיל הדרכה קצרה לעבודת המדיטציה המיוחדת לקבלה הנבואית. ההדרכה המוצעת בזאת משקפת דרך של עליה הדרגתית בדרגות התודעה, טיפוס משלב לשלב, באופן מאד רך ולא אגרסיבי או סגפני. להיפך - כל שלב צריך לבוא על סיפוקו המעודן, ולשחרר אותך אל העליה לשלב הבא. והשלבים הראשונים הם חושיים מאד: אסטטיקה משחקת תפקיד נכבד בהכנת החלל המתאים למדיטציה, כלים יפים, בגדים לבנים, עשבי תבלין לריח נעים, וגם מוזיקה ונרות דולקים רבים מאד. נשמע ניו-אייג'י במקצת? ובכן הקטע מצוטט מתוך חיבור הנושא את השם "סולם העליה", שנכתב במאה השש-עשרה על-ידי המקובל הירושלמי החשוב רבי יהודה אלבוטיני:
"יבחר לו בית אחד שישב בה הוא לבדו יחידי … וצריך בתחילה שיקשט הבית ההוא בכלים נאים היותר חשובים שיש לו, ובמיני בשמים ומיני ריח טוב, וגם אם יש בבית ההוא מיני אילנות ועשבים לחים הוא טוב מאד, כדי שיתעדן בכל אלו הדברים הנפש הצומחת, המשותפת עם הנפש החיונית.
עוד יעתק לעשות ולנגן בכל מיני זמר אם יש לו או יודע לנגן בהם, ואם לאו – ינגן בקולו בפסוקי חמדה ובחשק התורה, כדי לעדן הנפש החיונית המשותפת עם הנפש המדברת והשכלית … ויהיה בבית אפל מעט … ויהיו לו נרות רבות דולקות בבית, וילבש בגדים יפים ונקיים, וטוב שיהיו לבנים, כי כל זה מועיל לכוונת היראה והאהבה מאד".


מזרח תיכון חדש
לאחר דיון ארוך, שתיקות ושקיעות מדיטטיביות, היה מי שרצה לאוורר את האוירה סביב השולחן העגול של האקדם-יה לירושלים. באופן בלתי מפתיע במיוחד היה זה גבריאל מאיר, שמוכר לחלק מקוראי חיים אחרים כמי שמהווה את הרוח החיה בארועים בני ימים מספר שהוא מארגן, בהם מתאספים מאות אנשים נשים וטף לחידוש טקסים וריטואלים יהודיים, עם הרבה מוזיקה (להקת שבע) לימוד קבלי, מדיטציה, אהבה ויצירתיות:
"החידוש של רוח אבותינו ואמהותינו הופך להיות מסורת חיה כשמרגישים את החיות זורמת בנו. גם בגוף. הגוף צריך לקחת חלק. יש הרבה מה ללמוד מדרכם של הנביאים, שנהגו להשתמש במוזיקה כדי להעלות את הרוח. רק כשהחיות זורמת באיברים מתחיל להיווצר סוג מסויים של "מנין" שיכול ליצור התעלות. היום אנשים לא יכולים כל כך להתעמק בכתבים קבליים, ולכן צריך יותר להביא אנשים לחוש ביחד, קרובים בלבבות, ובעזרת המוזיקה לגעת בנקודות הפנימיות של הנשמה. ישרא"ל זה שיר-אל, השיר האלהי, וצריך לחבר אותו היום גם עם מסורות אחרות, של עמים אחרים, ואולי בעיקר עם השיר של ישמע-אל, דרך המסורת של הסופים המוסלמים". גבריאל לקח תוף לידו, התחיל לשיר צ'אנטינג וכולנו יחד אתו ברכנו את השם המחדש את חודש שבט עלינו לטובה.

אבל הזיקה למיסטיקה הסופית אינה נחלתם הבלבדית של ישראלים צעירים, המבקשים מוזיקה אתנית ומזרח תיכון חדש. הרמב"ם, שהיה מיסטיקאי אך לא מקובל, חי כידוע במצריים. אילו נשארו בידינו רק כתביו הוא, היינו סבורים כי כל ענינו היה בהתעלות רוח האדם באמצעות העיון הפילוסופי שאימץ כדרכו הרוחנית. הרמב"ם ראה את זיכוך התודעה על-ידי ההשכלה המזוקקת כדרך להתחברות עם "השכל הפועל" - קרי החכמה הקוסמית - שבאמצעותה יוצא האדם מגבולות אנושיותו. התמזל מזלנו ולרמב"ם היה בן - רבי אברהם שמו, ובנו של הרמב"ם כתב גם דברים אחרים משל אביו. בנו, שהיה גם ממשיך דרכו בנגידות מצרים, מספר לנו בכתביו על התנסויות מיסטיות, ועל קרבתו הרבה למיסטיקה של הדרווישים המוסלמים הצופיים שבינותם חי ופעל. ישיבה ממושכת בחשיכה כדי לפקוח את העיניים הפנימיות; עצירת שטף המחשבה; שקיעת התודעה; התבודדות פנימית - כל אלו הינן פרקטיקות שרבי אברהם בן הרמב"ם מציין כנהוגות בזמנו אצל שכניו הדרוישים, אך היו נהוגות במקור בקרב בני הנביאים. כדי לחזק את טענתו מביא ר' אברהם פסוקים מן הפינות החבויות בתנ"ך, ומאיר את עיני קוראיו בהסברים על הדרכים אותן שכחו בטרדת הגלות.
דרך אגב - מכתבים אלו ואחרים משתמע גם, כי הרמב"ם רצה לשנות את עיצוב הפנים של בית הכנסת בקהיר: לא עוד כסאות ושולחנות, דרש הרמב"ם, רק שטיחים בבקשה, ומחצלות הפרושות על הארץ, וגם את הרגליים ביקש הרמב"ם לרחוץ במים כשם שנוטלים ידיים לפני התפילה. אך כמובן - עשירי הקהילה ופרנסיה התנגדו לחידושים, כהיום כן אז, ולא קבלו את דעתו…

המסורת היהודית מגוונת מאד. שלא כאותו הרושם שמנסים חוגים דתיים מסוימים ליצור - אין היא מדברת בשפה אחת. ריבוי הפנים, ריבוי הדעות וריבוי הדרכים, שכולן מצביעות על אמונת היחוד, הוא חלק בלתי נפרד מהמחשבה היהודית לדורותיה (החל מימי התנ"ך!). קשה לדעתי למצוא סגנון תרבותי או רוחני בעולם שאין לו מקבילה יהודית, או המשך יהודי או מקור יהודי. מה עושה את הדבר ל"יהודי"? זו שאלה טובה, שדומני כי יקשה להשיב עליה תשובה בעלת גבולות ברורים. נראה שהשימוש נכון ב"שפה יהודית" של קודים תרבותיים וסמלים ארכיטיפליים השאובים ממסורת ישראל הוא הדבר המכריע בסופו של דבר. השפה התרבותית מסבה את התכנים הנמזגים אל תוכה לכיוון המתאים לתודעה המכוננת אותה.
ברור שדרכים "מדיטטיביות" היו קימות באופן מובהק במסורת היהודית משחר היותה, אך ברור גם שהמסורת הזו לא עברה באופן חי ממורה לתלמיד, ופעמים רבות לאורך הדורות ניסו אנשים בעלי נטיה מיסטית לחדש אותה, על פי הכתבים המצויים בידם ועל פי רוח הקודש השורה עליהם ועל פי ההשפעות שספגו ממקורות התרבות הגויית שאליה נחשפו. גם היום זה קורה, כמובן, ובגדול. ברור כי כל העוסקים במדיטציה יהודית כיום שאבו דברים באופן ישיר או עקיף, באופן חסוי או גלוי, מתרבויות אחרות, והם מנסים איש איש בדרכו ליהד את אותן השפעות ולהפוך אותן לחלק מאורח החיים היהודי. לכן, לדבר היום על מדיטציה יהודית זה לדבר על דבר הרוטט בשלבי התהוות והתחדשות.
מדיטציה יהודית כיום זה דבר חי ונושם ותוסס ומתהווה. יהודים חילונים צעירים שנודדים בעולם ופוגשים במדיטציה הודית, סופית, יפנית או בורמזית, שבים אל התרבות היהודית ומבקשים ממנה את הסחורה שכבר מזמן העלתה אבק במחסן האחורי. דווקא תהליך החילון שעבר על העם היהודי בדורות האחרונים, גורם להחיאתה של המסורת ולשיקומה של הדתיות הפנימית. לאן ילכו הדברים הלאה - לאלהים פתרונים.

אילוסטרציות אפשריות:
1. איור של אותיות שיוצאות מספר והופכות לגדולות כהרים
2. מעגל האותיות של אבולעפיה - שלחתי אותו לכתבה על הלשון העברית

מדיטציה במבט יהודי

ראשי פרקיםהרב
ד"ר נתן אופיר

א. מדיטציה במבט הלכתי
ב. החיפוש הרוחני והמדיטציה בציבור היהודי
ג. המדיטציה כטכניקה מדעית רפואית?
ד. הבעייתיות במדיטציה קבלית
ה. שיטת הרב אריה קפלן
ו. המדיטציה היהודית הרצויה והכשרה

v v v
א. מדיטציה במבט הלכתי
בתפקידי כרב בקמפוס אוניברסיטאי נתקלתי פעמים רבות ב'חיפושים רוחניים'. במאמר זה אבקש לסכם את התרשמותי בתחום מעניין אחד - הניסיון לשלב סוגי 'מדיטציה' שונים למסגרת כשרה.
שלושה מאמרים שהופיעו ב'תחומין' משקפים את העמדה ההלכתית שנוסחה בעשור הקודם. הרב חיים ליפשיץ מזכיר פסיקתו של הרב עובדיה יוסף לאסור מדיטציה כגובלת ב'עבודה זרה'. הרב חיים דוד הלוי מזהיר מפני עבודה זרה בשיטה של 'מדיטאציה טראנסצדנטאלית'. הוא מוסיף 'שעצם הטכניקה של המ"ט אינה אסורה' אך מומלץ להימנע מהשימוש בה ו'יהודי שומר תורה ומצוות אינו מרגיש שום צורך במ"ט'. הרב שלמה אבינר ממשיך את אזהרת הרב הלוי ומרחיבה על-פי תשובת הרב צבי יהודה הכהן קוק. הוא מפקפק באפשרות להפריד את הטכניקות מתוכנן הערכי ממקורן האלילי. פסיקה זו משקפת את הדעות לפני יותר מעשרים שנה ועד היום רבים יסכימו עם הנאמר בספר 'אל המקורות': 'אפשר למצוא את כל "הפנינים" שבתורות היוגה למיניהן' ביהדות ובמצוותיה. .
ב. החיפוש הרוחני והמדיטציה בציבור היהודי
בראשית שנות השבעים בארה"ב וכמה שנים אחר-כך בארץ התחילה תופעת ההידבקות בדתות המזרח ואלפים מבני עמנו נמצאו מתרגלים טכניקות שאינן יהודיות. יהודים נראו בעמדות מפתח בהיררכיה הארגונית של תנועות כגון מ"ט. דמויות כריזמאטיות, וביניהם גם בעלי הסמכה רבנית אורתודקסית כמו רבי שלמה קרלבך ור' זלמן שכטר-שלומי, אספו סביבם 'חסידים' - ואולם לא כל 'הטכניקות' שניסו ו'האמונות' שלימדו היו על טהרת היהדות. לימודי קבלה ומיסטיקה פרצו לתודעה הציבורית ללא גבולות וללא בקרה, ובמקביל, ואולי באופן פרדוקסאלי, בקרב יהודים מודרנים אחרים חל ריחוק מהחוויה המיסטית ופחתה האמונה התמימה.
לעתים עומדים משתוממים (או מתוסכלים) מול מסירות הנפש שמגלים יהודים הדבקים ברוחניות זרה. לצד החושפים את סודות 'התקשור' ומומחים המקצרים את הדרך לאושר נפשי, ישנם 'המכנים את עצמם כמורי מדיטציה, מהם רבים נוכלים, ואחרים אפילו מסוכנים'. לאחרונה קיימת תופעה חדשה במכירת קבלה פופולארית ודמויות מפורסמות מתגאות בלמידת 'מדיטציה קבלית'.
תופעה חדשה נולדה בסוף שנות השבעים - מתרגלים במדיטציה מציעים 'לייהד' טכניקות בהמרת המנטרה לצליל עברי, ביישום חוויה רוחנית בתפילה או בעיבוד האמונות והחידושים לתוך מסגרת יהודית. התפתחה תופעה של סינקרטיסם syncretism בערבוב טכניקות שמקצתן מנוגדות ליהדות. העוסקים ב'קירוב רחוקים' הביעו דאגה ובהתוועדות פומבית ביקש הרבי מלובאביטש אלטרנטיבה כשרה. לקריאתו נענו פסיכולוג ואנתרופולוג שהכינו הרפיית המחשבות בשיטה ניטראלית ('פרווה') והוסיפו מדיטציה המבוססות על מקורות ישראל.
ג. המדיטציה כטכניקה מדעית רפואית?
ברי כי מדיטציות המעוגנות במסגרת הודית, נוצרית או בודהיסטית מהוות בעיה הלכתית. ברם, גם טכניקות המוצגות כ'מדעיות' עשויות לעורר קשיים במידה ונוגעות בעולמות רוחניים ובמעמקי הנפש. גם אם תוכח התועלת הפיזיולוגית.
במאמר זה משמש המונח 'מדיטציה' לציין תרגילי חשיבה מצורות שונות: התרכזות, מודעות מכוונת, חשיבה חופשית, התבוננות, התבודדות, 'השקטה', 'צלילה', 'מודעות טהורה' ועוד. כמו במגוון תרגילי התעמלות לגוף, כך תרגילי חשיבה עשוים לפעול כהתעמלות לרוח ולנפש - לפתח יכולת התרכזות, להכיר רובדי חשיבה עדינים, לשחרר את התודעה משעבוד למחשבות טורדניות וכן הלאה. הקושי הוא שתיאורי התרגול מנוסחים לרוב בצורה סובייקטיבית, מיסטית או דתית ורק בשנים האחרונות משתדלים למצוא מדדים אובייקטיביים למתרחש בשעת המדיטציה. יש שטענו שמדידת גלי המוח באלקטוראנצפאלוגראף (אא"ג) נותנת אישור 'מדעי' לתחושות הסובייקטיביות במדיטציה. מחקרים על ההבדלים בין שתי האונות של המוח הביא לתיאוריות רבות והיו שייחסו לדתות המזרח העדפה בחשיבה באונה הימנית, האינטואטיבית והמיסטית.
טיעון 'מדעי' מרחיק לכת הוצע בראשית שנות השבעים בבטאונים מכובדים לאמור: ניתן לאפיין מצב פיזיולוגי מיוחד ('תודעה רביעית') השונה משלושה מצבי התודעה הידועים (יקיצה, שינה וחלימה). אחרים השיבו שאין ייחודיות במדיטציה וניתן להגיע לאותם שינויים פיזיולוגיים בדרכים רבות. באמצע שנות השבעים בשיא הפופולאריות של מדיטציה טרנסצדנטאלית הוצעו שיטות מתחרות הטוענות ל'מדעיות' כגון 'תגובת ההרפייה' של בנסון וCSM- של קרינגטון. כיום, שיטות מדיטציה רבות מוצעות, מהן כמו זן שאינן מסתירות את מקורן בדתות המזרח ומהן כמו שיטת סילבה שמערבבת פסיכולוגיה פופולארית.
ברם, אם יבוא אדם עם שיטת 'מדיטציה' כהתמודדות עם דחק יתר ((stress או כ'גלולת-הרגעה' לבריאות הנפש, יצטרך פוסק ההלכה להתייחס לא רק להעדר אביזרי עבודה זרה אלא גם לעצם הבחירה ב'מנטרה', הצליל שבעזרתו מכוונים את החשיבה. יש שיטות שהמנטרה הינה 'יסוד משמעותי ביותר' בהצלחת הטכניקה . מסורת וודית קידשה צלילים רבים וייחסה להם כוחות על-טבעיים או אלוהיים, ואין פלא, שמנטרות שניתנו למתרגלים זוהו כשמות אלים בסנסקריטית . ברם, גם בחירה 'סתמית' של צליל דורשת ידע מקצועי של השפעתה ובמיוחד לאור הטיעון, שהמנטרה מכפילה את עצמת השפעתה על המערכת הנפשית בהיותה משוננת ברבדים היותר עדינים של הנפש .
מסקנה: גם בשיטה שבה 'מוכחת' תועלת רפואית חייב הפוסק להכיר את הייחוד בטכניקה טרם יקבע את כשרותה. שלא כתרופות בדוקות, קשה לאמוד את ההשלכות הנפשיות בייחוד שגם בספרות המחקר אין דעה ברורה. יתירה מזו, אם השיטה מועילה היא עשויה להשפיע מעבר ל'תגובת ההרפייה' ואם התועלת מועטת הרי חבל על הזמן.


ד. הבעייתיות במדיטציה הקבלית
יש המכשירים שיטות מדיטציה על-ידי ייהודן כגון בהחלפת המנטרה לצליל יהודי, אך האופנה הפופולארית בעת האחרונה היא בשימוש במקורות קבליים. לא אסקור את כל סוגי המדיטציה הקבלית, אלא אדגים את הבעייתיות בדוגמא עכשווית אחת.
סטיבן פיסדל מסביר גם למי שאין לו רקע ביהדות ובעברית כיצד לעשות מדיטציה קבלית ולהשתמש ב'ספר יצירה' ובזוהר לכוון את נפשו ואת 'האנרגיה' שלו לספיגת 'השפע האלוהי'. פיסדל מלמד דמיון מודרך: 'צייר את עצמך באוהל מועד, הרגש את האנרגיות, התרכז בשטח שבין הכרובים, אמור שבח והודיה לאל, בקש מידע מהרמות הרוחניות הנשגבות, חכה לשמוע תשובה, קבל אותה כמות שהיא וסיים בברכת הודייה'. בטכניקה אחרת, יש הדרכה לשנן עשרה שמות קודש על-פי הספירות ובגרסה אחרת 'לראות' צבע ייחודי לכל ספירה בהתאם לשיטת ר' משה קורדברו. פיסדל מדריך כיצד לחוות את עשר הספירות ולהתחבר עם 'תהליך כל הבריאה': להכנס למצב של מדיטציה ולראות את עץ החיים, לכוון על ספירת כתר ולחוש ב'אין', לעבור ל'חכמה' ולהרגיש עונג רב והתרחבות, וכן הלאה בכל ספירה וספירה עד לירידה ל'מלכות' ושיבה לגופניות. בטכניקה נוספת התודעה מכוונת בכל ספירה לחלקי הגוף בצורה חוויתית.
כיצד יש להתייחס לשיטות של פיסדל כגון מילוי התודעה באור לבן טהור או כוונה ב'התבודדות' להדבק באלוהות ? לזכותו של פיסדל יש לומר שבקהילה אמריקאית שהתרחקה מתחושת הרוחניות, שיטתו מחזירה אוצר אבוד, אך היש הכשר לשיטה כזאת? האין פה סכנה לא רק בעצם העיסוק הבלתי מבוקר בקבלה, אלא גם בפיתוח תפיסות מוזרות של האלוקות והליכות דתיות חדשות? כך למשל מומלץ לברך 'אתה חונן לאדם דעת' בשם ומלכות לפני המדיטציה כי 'המטרה' היא 'להתאחד עם האל' . לסיכום, שיטות כמו של פיסדל יוצרות סוג חדש של קשיים הלכתיים.
ה. שיטת הרב אריה קפלן
הניסיון הרציני והמעמיק ביותר של רב אורתודוקסי להציע 'מדיטציה יהודית' לציבור הרחב היה של הרב אריה קפלן וספריו בנושא נכתבו בין השנים תשל"ו ותשמ"ב . הרב קפלן היה דמות מיוחדת בתנועה לקירוב רחוקים בארה"ב - הרצאותיו וספריו פורסמו באכסניא של ארגון NCSY . הוא למד בישיבות חרדיות, הוסמך לרבנות בישיבת 'מיר' ועשה תואר שני בפיזיקה . בהיותו מחונן בכישרון כתיבה, במוח אנאליטי מבריק וביכולת להבהיר במשל ובאנאלוגיה מושגים מסובכים, הוציא עשרות ספרים בחייו הקצרים.
בספר 'מדריך מעשי למדיטציה יהודית', קובע הרב קפלן, ש'הפנומנולוגיה והפסיכולוגיה של 'מדיטציה יהודית' אינה שונה משיטות אחרות' - אך 'נבדלת במטרות ובתוצאות' . 'מדיטציה' מוגדרת כחשיבה מכוונת , ובעזרתה 'ניתן לשלוט על תהליך החשיבה ולאמץ דפוסי חשיבה חדשים', להרחיב את המודעות, להתרכז בכל רמות החשיבה ולהגיע ל'מוחין דגדלות' . משל למכשיר רדיו שיש לכוונו לקליטת תדרים ללא הפרעות. במדיטציה ניתן להשיג אמיתות, להגיע להכרה עצמית ולהיות מודע לרוחניות שמסביבנו. הטכניקות יכולות להיות מילוליות או דימויים ויזואליים, אמירת פסוק או התבוננות באוביקט, שימוש בריח או בחושים אחרים. אפשר להתכוון מבפנים או מגירוי שמבחוץ, להתבונן ברגש כמו אהבה או במחשבות על תכלית החיים .
מטרת הרב קפלן לחשוף את טכניקות המדיטציה שבמקורות ישראל. ספרו 'מדיטציה וקבלה' הוא אוסף עשיר של מקורות ראשוניים עם הצעות פירוש של טכניקות מדיטציה מספרות ההיכלות והזוהר וממקובלים ספרדיים כמו ר' יוסף ג'יקטילה ור' יצחק דמן עכו. אחד החידושים הרבים הוא שחזור שיטת מדיטציה של ר' יצחק סגי-נהור ותלמידיו ר' עזרא ור' עזריאל מגירונה. פרק שלם מוקדש לשיטת ר' אברהם אבולעפיה, שני פרקים למקובלי צפת כמו הרמ"ק, האר"י ור' חיים ויטאל והפרק האחרון מסכם את שיטות מורי החסידות מהבעל שם טוב עד לר' נחמן מברסלב. יש שיתקשו להסכים עם כל השחזורים של הרב קפלן, אך ההעזה לפרש את המקורות פותחת שאלה שכמעט ולא נדונה: מה באמת היו 'השיטות' של אבות האומה ובראשם הנביאים, והאם נכון לפענחם כטכניקות במדיטציה?
הרב קפלן מבדיל בין שיטות שונות: שימוש ב'מנטרה' כמו בשם ההוויה ושיטת הייחודים, התמקדות במחשבות העולות באופן ספונטאני בתודעה כמו בשיטת ר' נחמן מברסלב, ושיטה 'לא מכוונת' בהתנתקות מכל תפיסה פנימית וחיצונית כגון בתורתם של ר' לוי יצחק מברדיטשב והמגיד ממזריץ. הרב קפלן מבחין בין מדיטציה בדרך השכל כמו בהתפעלות לפי שיטת חב"ד או התבוננות על-פי 'מסילת ישרים' לבין דרך הרגש והגוף .
התיזות והתיאוריות של הרב קפלן מבוססות על מבחר רחב ביותר של מקורות ומתובלות בהנחות הרמנויטיות ואפיסטמולוגיות רבות. אם מקבלים את הגדרותיו למונחים 'התבודדות' ו'התבוננות' כמכוונים לשיטות מדיטציה, נפתחים המקורות לפרשנות מעשית המאפשרת שיחזור של שיטות שרווחו בקבלה, בחסידות, בפילוסופיה יהודית ובספרות המוסר. ואולם, לפחות מקצת מהנחותיו המקוריות עשויות להיות שנויות במחלוקת.
ו. המדיטציה היהודית הרצויה והכשרה
לסיום המאמר אנסה להשיב לשאלה מהי 'המדיטציה היהודית' הרצויה והכשרה? דברי נאמרים בבחינת הצעה ראשונית בתקווה שאחרים יבואו ויורו הלכה למעשה.
בל נשכח שהמונח 'מדיטציה' הינו לועזי. המשמעות שעוררה את התגובה השלילית אותה סיכמנו בראשית המאמר מתייחסת לשיטות שמקורן בדתות אחרות. על-דרך ההכללה אפשר לומר, שבדתות אלה יש ערך למדיטציה כחלק מהכמיהה 'לדעת את האל' או להתאחד עם האינסוף וכיוצא בזה. מדיטציה הודית, בודהיסטית ונוצרית עשויות לתפוס את החוויה המיסטית ואת השינוי הנלווה בדפוסי חשיבה כמטרה בפני עצמה, וכך גם מוסברת ההדגשה על חשיבות המדיטציה עד כדי קביעת מרכזיותה בתכליות החיים . טול לדוגמא את אחד מחשובי הספרים שעיצבו את שיטות המדיטציה המוכרות כגון ביוגה ובמ"ט - ההדרכה שחוברה על-ידי החכם ההודי פאטאנג'אלי ((Patanjali. מפתח ההצלחה וסוד החיים הוא במדיטציה ובטכניקות מתקדמות של sidhis.
שונה הדבר ביהדות. ה'מדיטציה' מצויה באחת משתי צורות שלמען ההפשטה נכנה נגלה ונסתר או אקסוטרי ואיזוטרי. הפן האקסטורי גלוי בספרי מוסר, חסידות ובספרות התורנית כולה והיא משלבת את 'הכוונה', התרגול ברמות שונות של חשיבה, ה'התבוננות' וה'התבודדות' לתוך מסגרת נורמאטיבית. הווה אומר, 'מדיטציה' יכולה לשפר את איכות קיום המצווה ולשרת את ההתפתחות הרוחנית. לדוגמא בת זמננו, נציין את העיבוד שמציע ר' אברהם גרינבאום לשיטות ההתבודדות המפורשות בכתבי ר' נחמן מברסלב .
בפן האיזוטרי מוכרות שיטות 'מדיטציה' מתקופת 'יורדי המרכבה' עד לימינו. כאן, אפשר לשאול אם אין דמיון לאותן דתות ההופכות את ה'מדיטציה' לתכלית רוחנית בפני עצמה. שתי תשובות בדבר - ייתכן ששיטות כאלה שוליות ליהדות ההלכתית או שהן בבחינת תורת הסוד הנמסרת ליחידי סגולה בתנאים מגבילים . בשני המקרים דרושה זהירות יתר לפני הפצת מדיטציה קבלית בצורה פופולארית וטרם דנו בספרי השו"ת בקביעת הגבולות הרצויים. האם למשל, נכון ללמד את שיטת חיבור האותיות של ר' אברהם אבולעפיה? האם העובדה ששיטתו שהועתקה על-ידי ר' חיים ויטאל בחלק הרביעי של שערי קדושה (שהמדפיסים לא הכניסוה) אומרת שיש לשמרה בסוד גם בימינו? מה הערך של שיטות כמו מדיטציה על 'האור' של ר' יצחק סגי-נהור המכונה 'אבי הקבלה'? מהו הסיכון בעיסוק בקבלה ללא הכנה ראויה? גם אם נניח שפירושי הרב קפלן נכונים, עדיין נותרה הקושיה למי ומתי רשאים לעסוק בשיטות כאלה.
בתחום התפילה, הכוונה במצוות ועבודת המוסר קל יותר להתיר שימוש ב'מדיטציה יהודית' כמו למשל בהדרכה המשתמעת מספר 'צוואת הריב"ש' המשמר את תורת הבעש"ט. מדיטציה חסידית אחרת בעלת ערך מבטיח היא 'ההשקטה' -השקטת התנודות המחשבתיות והדרכה מפורטת נכתבה על-ידי האדמו"ר מפיאסצנה . ואולם, לא תמיד קל ליישם שיטות כאלה. 'מדיטציה' המושתתת על מקורות נאמנים ונראית כטכניקה 'כשרה' היא של הרב יצחק גינזבורג. בחוברת שנדפסה לאחרונה מוגדרת המטרה כאימון המחשבה לשוב בדימויים המבוססים על התורה. השיטה מבוססת על שש המצוות שחיובן תמידי והן כשש 'ערי מקלט' לנפש להכנס ל'שטח אלוקי' שמור . על האדם לדמיין את עצמו בתוך 'משכן' רוחני ולהתכוון בהדרגה בכל אחת משש המצוות היוצרות את חומות המשכן הפנימי. למשל, אם יכעס יזכור את אחדות ה' ואת הסכנה בעבודת אלילים וכשידע שהכל מאת ה' יתגבר. ישית לימינו את אהבת ה', לשמאלו את יראתו ומאחוריו את 'לא תתורו', וכך יכוון את לבו ומחשבתו ללכת בדרך התורה. נוצר 'שטח של מדיטציה' להעברת התודעה בכל עת. הרב גינזבורג מסיים עם מצווה שביעית של תפילה מתמדת כתודעה המופנית לה' בבחינת 'ואני תפילה' (תהילים קט:ד), ומוסבר כיצד מדיטציה יהודית מתוך התפילה יוצרת את הקשר לה'.
שיטה נוספת שאין הרב קפלן מזכירה, אך היא מתפרצת בימינו מגבולות תורת הנסתר וחודרת לתודעת הציבור, נלמדת ממשנת הראי"ה קוק. ב'קשב הייחודים' שב'חכמת הקודש' וב'הופעה הנשמתית' שב'הגיון הקודש' יש דרך של 'מדיטציה יהודית' מנוסחת בשפת ארץ ישראל המתחדשת. דומה שהקריאה 'אל מעין הנבואה' אינה רק לעלית המובחרת אלא מכוונת לתחייה הרוחנית כהכנה להשראה הנבואית לימות המשיח .
נסיים עם השאלה הבסיסית אודות השיטות שהן לכאורה פרווה כי מביאות לידי 'שקט מחשבתי' או משפרות את יכולת ההתרכזות או עובדות על החשיבה החיובית. מפיו של הרב עדין שטיינזלץ שמעתי הבחנה קולעת - ייתכן שהשגת 'שקט מחשבתי' מהווה שלב ראשון וחשוב, אך השאלה הגורלית היא מה המחשבה שמכניסים לתודעה בשלב השני. גם ב'מדיטציה רפואית' ובוודאי בטיפול נפשי, חשוב שהיועץ יכיר לא רק את הספרות המחקרית אלא יהיה מודע גם למטענים רוחניים נלווים, יבדיל בין השיטות ויכיר מה עלול להשפיע מעבר לפיזיולוגיה. כאן טמון ההבדל היסודי בין טכניקה פיזיולוגית למדיטציה מתקדמת יותר של רוחניות. בדור הצמא לרוחניות יש לקוות שאפשר להשיב לאתגר זה ואולי להעזר בגישות חדשות .
לא באתי לפסוק הלכה בענייני מדיטציה אלא לספק מידע בסיסי ולתת הפניות ביבליוגראפיות על-מנת שיכירו את הבעייתיות ואת החשיבות בבירור השיטות השונות. אפשר לסיים עם 'מדיטציה חסידית' מתפילת ר' אלימלך הנדפסת בסידורים: '... בעת שאנחנו עומדים בתפילה לפניך או בשעה שאנחנו לומדים תורתך, ובשעה שאנחנו עוסקים במצוותיך, תהא מחשבתנו זכה, צלולה , וברורה , וחזקה, באמת ובלבב שלם'.

תכלת ומדיטציה

תכלת ומדיטציה רוחנית של רוגע - חלק ב

מאת: הרב ד"ר אופיר נתן [אופנבכר].

טעם התכלת לפי התנא רבי מאיר בעל הנס חז''ל

מהו הייחוד בתכלת ומה סגולתה הרוחנית? התשובה המרכזית מצויה בדברי רבי מאיר, גדול תלמידי רבי עקיבא. דרשתו מובאת בשלושה מקומות בתלמוד הבבלי וכאן נביא את הגרסה שבמסכת חולין פט, ע"א המספקת את הקישור המלא בין תכלת, רקיע, אבן ספיר וכסא הכבוד. בשתי הגרסאות האחרות בתלמוד הבבלי מנחות מג, ע"ב וסוטה יז,ע"א), אין קישור ל'אבן ספיר' , וגם במדרשים המאוחרים הושמט. במסכת חולין מוזכרים חזיונות מעשה מרכבה וראיית זקני ישראל יחד עם משוואה של הרקיע וכסא הכבוד:

רבי מאיר אומר

מה נשתנה תכלת מכל הצבעונין?

מפני שתכלת דומה לים, וים דומה לרקיע, ורקיע דומה לאבן ספיר

ואבן ספיר דומה לכסא הכבוד.

דכתיב "ויראו את אלוהי ישראל ותחת רגליו

כמעשה לבנת הספיר, וכעצם השמים לטוהר" (שמות כד,י).

וכתיב "כמראה אבן ספיר דמות כסא" (יחזקאל א,כו).

רבי מאיר מסביר את הייחוד של התכלת לעומת שאר הצבעים בהיותה צבע הקשור לכסא הכבוד. אצל פילון ויוספוס הוזכר הדימוי לשמים. רבי מאיר מוסיף ומחדש בהשוואת הפסוקים על אבן ספיר . שבעים איש מזקני ישראל רואים את "לבנת הספיר" וזוכים להתגלות - "ויחזו את האלוהים..." (שמות כ"ד,יא). רבי מאיר מחדש שהם חזו את צבע התכלת שבכסא הכבוד. בפסוק מיחזקאל פרק א תיאור של מעשה המרכבה. יחזקאל רואה "מעל לרקיע" מחזה כ"מראה אבן ספיר דמות כסא, ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה". החידוש הוא שבראיית כסא הכבוד ובמעשה מרכבה – כולם רואים צבע תכלת.

"וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות ה'" (במדבר ט"ו,לט) – "ראייה מביאה לידי זכירה" (מנחות מ"ג,ע"ב). במדרש תנחומא שלח, טו יש תוספת לדרשת רבי מאיר - "ומתוך שהוא רואה אותו <פתיל התכלת> זוכר את קונו". תהליך קוגניטיבי מתרחש בתודעה - ההתבוננות בפתיל התכלת מביאה לזכירת ההשגחה האלוהית. בהמשך, בפסוק שלאחריו, מובאת תועלת נוספת: "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם...". אפשר לפרש, שבראיית הציצית, מכוון האדם את מחשבות לבו ושומר את עיניו מראות רע. בסיכום: היסוד שבציצית ובייחוד בתכלת היא בהכוונת המודעות לעשיית מצוות ה'.

בירושלמי ברכות, פרק א, דף ג ע"א, יש דרגה רוחנית נוספת משמו של רבי מאיר:

תני בשם רבי מאיר, 'וראיתם אותה' אין כתיב כאן, אלא 'וראיתם אותו'

מגיד שכל המקיים מצות ציצית כאילו מקבל פני שכינה .

מגיד שהתכלת דומה לים, והים דומה לעשבים , ועשבים דומין לרקיע,

ורקיע דומה לכסא הכבוד, והכסא דומה לספיר,

דכתיב "ואראה, והנה על הרקיע אשר על ראש הכרוב<ים>,

כאבן ספיר כמראה דמות כסא <נראה עליהם>" (יחזקאל י,א).

הן הזקנים והן הנביא רואים חיזיון מוחשי. רבי מאיר מדבר על גילוי שכינה בדמות "מראה דמות כסא". מושג "השכינה" מבטא אצל חז"ל את הרגשת נוכחותו בעולם וקרבתו אל האדם. לדרשת רבי מאיר יש מקבילה בסוגיה על הציצית במנחות מג ע"ב בדברי רבי שמעון בר יוחאי - "כל הזריז במצווה, זוכה ומקבל פני שכינה". גם רשב"י דרש את הלשון "וראיתם אותו" ומצביע על השוואה לציווי "אותו תעבוד". נמצאנו למדים, שמצוות התכלת קשורה ישירות לחוויה הרוחנית הנשגבה ביותר וראייתה קשורה ל"קבלת פני שכינה".

למה התכוון רבי מאיר? האם מדובר בתזכורת שכלית גרידא? בסוגיה במנחות מ"ג, ע"ב יש עוד דרשה של רבי מאיר המשווה את התכלת לחותם של זהב שנתן המלך לעבדיו לעומת חוטי הלבן המשולים לחותם של טיט. האם צירוף הדרשות של רבי מאיר מלמד על תועלת התכלת לחבר את מודעות האדם לראיית גילוי שכינה?

במדרש תנחומא, שלח, ט"ו לאחר דרשת רבי מאיר נאמר: "הרי נתן ראיה, ונתן זכירה - זכירה למי שאינו רואה, וראיה למי שהוא רואה. "וראיתם אותו" – אותו ולא אותה, שאם עשית כן, כאילו כסא הכבוד אתה רואה שהוא דומה לתכלת". הווי אומר, שתי האופציות קיימות – זכירה קוגניטיבית גרידא או ראייה רוחנית גבוהה "למי שהוא רואה" – ראיית כסא הכבוד.

האם רבי מאיר עסק בתורת הסוד באופן מעשי כמו שעשו רבותיו המובהקים רבי עקיבא ואלישע בן אבוה שנכנסו לפרדס? אם כן, אפשר שכאן אינו מדבר על תיאוריה קוגניטיבית אלא על שיטת מדיטציה להעברת המודעות ב"מיקום" מוגדר של גילוי שכינה בעולם - תחילה בכחול הים, אחר כך בטוהרת השמים ולבסוף בכסא הכבוד. אם פירוש זה נכון, בפנינו הדמיה ויזואלית לכניסה למצב נפשי ורוחני לקראת ראיית כסא הכבוד. הרב אריה קפלן העלה סברה כזאת בספריו "מדיטציה יהודית" ו"מדיטציה וקבלה" .

התכלת ומדיטציה בפרשנות הרב אריה קפלן

הרב אריה קפלן פירש מקורות רבים כמשקפים שיטות במדיטציה להשגת נבואה ולחוויות רוחניות וביניהם גם התכלת שבציצית. את המונח "מדיטציה" הגדיר הרב קפלן כחשיבה מכוונת שבעזרתה ניתן לשלוט על תהליכי חשיבה, להרחיב את המודעות ולהגיע ל"מוחין דגדלות". הוא סבר שמדיטציה על תכלת קשורה לנבואה וכי אפשר "לראות חזיונות בשדה התכלת". הרב קפלן נתן הנחיות מעשיות לראיית הילות auras והציע שתרגול בראיית הכחול בשלהבת הנר מסייעת לראיית ההילה - "הצבע המופיע מסביב לאנשים ולעצמים אחרים".

גם אחרים ניסו להסביר מה עשו "יורדי המרכבה" וכתבו על ההתבוננות בתכלת שבציצית, אך הרב קפלן היה הראשון לנסח תזה מקיפה. הוא קישר את התכלת אל "העין השלישית", העין הרוחנית, שבעזרתה מבחינים ב"חזיונות שאינם נראים לעיניים גשמיות". העוסק במדיטציה (המודט) מעביר את תודעתו לתכלת ומתנסה בשלוות הים ובדממת מצולותיו. אחר כך, עולות מחשבותיו לרקיע עד שמתייצבות מול כסא הכבוד.

הרב קפלן ביקש לשרטט את שלשלת המסורת המיסטית מרבן יוחנן בן זכאי דרך רבי יהושע ורבי נחוניה בן הקנה עד לרבי ישמעאל בן אלישע ורבי עקיבא ש"היה בקיא בידע המדיטציה ובחוויות הקשורות למצבי התודעה העליונים". מה עשו תנאים אלה? כיצד נכנסו להיכלות עליונים כפי שמתואר בהרחבה בספרות ההיכלות? הרב קפלן סבור שהם יצרו "מרכבה של אור" שבאמצעותה עלו להיכלות. הם השתמשו בשמות קודש ובשינון 112 פעם של שמות ה'. בהיכלות עברו בעזרת חותמות שהציגו בפני מלאכים שומרי השערים.

שיטות אלה מסוכנות, טכניקות של שינון שמות והעברת חותמות מסובכות. לא בכדי יש אזהרה חריפה במשנה בתחילת פרק שני במסכת חגיגה, ש"אין דורשין... לא במרכבה ביחיד אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו...". תנאים גדולים נכשלו - בן עזאי הציץ ומת, בן זומא הציץ ונפגע ורבי אלישע בן אבוה המכונה "אחר" קיצץ בנטיעות . אזהרה חמורה יש למבקשים לצפות ב"לבנת הספיר" שמא יטעו ויאמרו ראינו "אבני שיש טהור". מה נשאר אפוא לאנשים שאינם בדרגת רבי עקיבא? אומר הרב קפלן להשתמש בתפילה במעין מנטרה ליצור "מצב מדיטטיבי עמוק ביותר" . וכן הוא ממליץ על שימוש בסמלים כגון התכלת למדיטציה ויזואלית. גם אם ייאמר שהרב קפלן לא צדק בפירושו את ראיית התכלת כפיתוח לעין השלישית וכטכניקה של יורדי מרכבה, הרי בתור דרך פשוטה וכשרה של מדיטציה יהודית, יש תועלת במדיטציה על התכלת. ועל כך המשך המאמר.

השפעת הצבעים והרוגע שבכחול

התזה שלי היא: התדירות הגבוהה של צבעי הכחול הנמדדת בטרה הרץ שמעל 620THz משפיעה על האנרגיה של הפוטונים ומעודדת רגיעה ושלווה בניגוד לצבעי האדום הנמדדים בתדירות נמוכה יותר והגורמים לתסיסה ולשריפה. המחשה להשפעתם של צבעי האדום הוא בגלי אולטרה אינפרה-אדום שאינם בטווח הראייה האנושית אך כוחם ניכר בפעולתם לחמם ולשרוף. השפעת הצבעים על תחושות, מצבי רוח והכרעות הוא נושא רחב הנדון בתרבויות שונות, בתעשיית הצבעים, בטכסטיל, במאכל ובמכירת מוצרים. לא ברור עד כמה הפסיכולוגיה של הצבעים הוא מקצוע מדעי , אך תורה שלימה פותחה בעזרת צבעים ברפואה האלטרנטיבית במה שמכונה כרומו-תרפיה . במיסטיקה המודרנית טיפחו את אבחנות הצבעים באבני קריסטל, ארומתרפיה ובהילות ובצ'קרות .
כאשר מביטים על מי האוקיינוסים או בשמים ביום בהיר רואים צבע כחול כי רוב הקרינה בעלת אורכי הגל הקצרים מתפזרת. לפי תורת הכרומותרפיה, כחול משפיע לרגיעה במערכת הפיזיולוגית, שחרור ממתח ושלווה נפשית.

אדגים את השימוש הפופולארי בריפוי בצבעי הכחול. ד"ר שולמית רונן מלמדת "אורה סומא" עם בחירה מתוך 100 צירופי צבע:

תכלת השמיים והים הכחול מסמלים את חסד השמיים.... את עידון הרוח ואת הגעגועים של הנשמה למרחב, לשלום ולרוגע, ולשלווה. הכחול הוא צבעם של האמון והאמונה, של האקסטזה הדתית, של הנאמנות והטוהר, ושל התמימות. הכחול הוא צבע משכך ומשפר את הזיכרון, מאזן את מערכת העצבים ואת הנשימה..... הדמיה בו, עוזר מאד לשחרור לחצים ומתח, מרגיע את כאבי הראש והמיגרנות, ממעיטה את פעילות היתר והפעלתנות, החרדות והדאגות.... הוא צבע רוחני, אלוקי ונשגב... פותח את שערי האינסוף השמימי למרחבים חדשים. הכחול הוא המפתח לשערי שמיים ועולמות נסתרים, הוא צבעה של האמת .

האם מצוות התכלת מספקת לנו גישה יהודית למדיטציה בצבעים? בציצית אפשר להתבונן בתכלת ולחוש בהשראתו של הכחול בים ובשמים. אפשר להתבונן בציצית ולמקד את המחשבות בקדושה. זוהי דוגמא למדיטציה יהודית.

ח. השפעת מדיטציית התכלת והנחיות מעשיות

מחקרים רבים נערכו בשלושים שנה האחרונות לתאר ולהסביר את ההשפעות בטכניקות שונות של מדיטציה. מדענים, ובתוכם בעלי הכשרה בפסיכולוגיה ובנוירולוגיה, ניסו להסביר את דרכי השפעת המדיטציה על גלי המוח, ביצירת סינכרוניה בין האונות ובשינויים פיזיולוגיים. מרבית המחקרים נעשו עם מדיטציה הקשורה לחוש השמע, ובעיקר באמצעות מנטרה, שהיא צליל או מלה ואפילו משפט, אותו משננים, מפנימים ומעדנים. המטרה היא ליצור שלווה ולסלול את הדרך לחוויות רוחניות. סוג נוסף של מדיטציה קשור לחוש הראייה. אפשר להתבונן באובייקט כגון אור הנר או מנדלה, דהיינו ציור מורכב שמפנימים בתודעה עד לראייה הפנימית . בתחום חדש המכונה נוירו-תיאולוגיה מנסים חוקרים כמו אנדרו נויברג ומייקל פרסינגר להגדיר היכן מתרחשת התגובה במוח למדיטציה ויזואלית על נר או צלב לעומת התרחשויות של רגש דתי ותגובה שמעית לצלילים דתיים.

ניתן למדוד השפעות נוירו-פיזיולוגית של מנטרה ומנדלה. אך השיטות אינן משוחררות מבעיות הקשורות בעבודה זרה. כך למשל, נוצרי ישתמש בצלב ובסמלים המקודשים לו, רוב המנטרות ההודיות נגזרו משמות אלילים וכן בכל דת ותרבות. התוספת הסובייקטיבית נותנת כיוון ומשמעות. על רקע זה אני מציע כאן את המדיטציה הויזואלית על התכלת כדרך כשרה המתאימה ליהודי.

להלן הנחיות פשוטות:

יש ליצור מצב של רגיעה פיזיולוגית בסיסית לפני הכניסה למצב של מדיטציה. מורה מיומן יכול ללמד כיצד להשקיט את המחשבות ולהסיר את המתחים כהכנה להתבוננות בתכלת שבציצית או בים או בשמים עד להפנמת הצבע.

v עוצמים עיניים, יוצרים שקט מחשבתי ומתבוננים פנימה במודעות.

v רואים בעין פנימית את צבע התכלת. יש המצליחים בקלות לפתוח מסך לבן בתוך המחשבות ושם "מקרינים" את התכלת. במידה ואין צבע ברור, ניתן לפתוח עיניים, להתבונן שוב בצבע ולהפנימו.

v מעבירים את דימוי הים בתחושת רוגע ושלווה.

v אחר כך מעבירים את המחשבות במסך הפנימי לרקיע, לכחול שבשמים.

v בשלב מתקדם ניתן להוסיף את המשך המשוואה של התנא רבי מאיר.

התועלת הרוחנית והנפשית בראיית התכלת

"...פתיל תכלת... וראיתם אותו, וזכרתם את כל מצוות ה'..." (במדבר ט"ו,לט). העיקר במצווה של הציצית הוא ראיית פתיל התכלת דווקא. טענתי במאמר זה: בתכלת טמונה דרך יהודית מקורית של מדיטציה באמצעות חוש הראייה ליצירת התעלות רוחנית. כבר דרש הרב יוסף דב בער סולוביצ'יק, שמשמעות פתיל התכלת היא "להעלות בנו מחשבה על אופקים מרוחקים על האין-סופי ועל הקשר המסתורי בין הים הכחול ובין השמים הכחולים" . ניתלה אפוא באילן גדול בטענתנו שבמדיטציה ויזואלית על התכלת טמונה פוטנציאל למעוף מחשבתי ולהעמקה רוחנית.

הרמב"ן בפירושו בפרשת הציצית, שואל מדוע דווקא הציצית גורמת לזכירת "המצוות כולן"? תשובת הרמב"ן היא, שהזיכרון הוא ב"חוט התכלת, שרומז למדה הכוללת הכל שהיא בכל, והיא תכלית הכל, ולכן אמר 'וזכרתם את כל...'". המלה "תכלת" נדרשת כתרכובת של "כל" עם "ת" בהתחלה ובסוף . הרמב"ן מסיים "והמשכיל יבין" אך רומז כאן לסוד שלקח ממדרש ר' נחוניא בן הקנה (=ספר הבהיר) לקביעה שתכלת היא "ים החכמה" שהוא כיסאו של הקב"ה המכונה "בכל" . המעניין הוא שבמשל המקורי שבספר הבהיר מוגדר חוט התכלת כמסמל את ספירת המלכות שהיא בת המלך (= הקב"ה) . לשיטת הרמב"ן, מצוות הדבקות היא שהנפש במחשבתה תדבק בעליונים וזה אפשרי בהתחברות אל ספירת מלכות שהיא התגלות כבוד ה' בעולם.

לפי ספר החינוך, "שורש המצווה" של ציצית כמפורש בפסוק "וזכרתם את כל מצוות ה'" משמעותו זכירה תמידית באמצעות "חותם אדוניו" . הכיצד? פתיל התכלת שצבעו "כעין הרקיע" הוא החותם לעורר את תחושת הרוחניות. התכלת "אשר עינו כעין הרקיע ירמוז לנפש שהיא מן העליונים".

הכיצד נקיים "וראיתם אותו"? האם ישמש פתיל התכלת כחוט המקשר לכבוד ה' ליראיו כדברי המדרש? האם יתגלה הסוד הגנוז בדברי רבי מאיר שהתכלת קשורה ל"קבלת פני השכינה"? מסקנתי:

שחזור התכלת בימינו יוצרת הזדמנות להחיות טעם נסתר אך צבעוני של "וראיתם" את פתיל התכלת כאמצעי להיזכרות בכל המצוות, בחיבור המחשבות לממד השמימי ובהכוונת התודעה לגוני הים והרקיע, למקור העליון של הכל, שהוא תכלית התכלת וכוללת הכל.

שטיפה ספירלית

שטיפה ספירלית שטיפה ספירלית
השטיפה הספירלית היא תרגיל קטן, אך היא חלק חשוב מהמידע הכלול במערכת של גוףנפש .על ידי ביצוע התרגיל אנו מסייעים בהכנת גוף האנרגיה לטעינה גבוהה יותר, שעכשיו אנו מסוגלים להכיל ולהשתמש בה בחיי היום-יום. כפי שנוכחים רבים מאתנו, האירוע המקודש שחיפשנו, נמצא לפנינו - חיינו עצמם... אפשר לקרוא את התרגיל באיטיות, אם כך תבחרו לעשות, אך כאשר תחושו שאתם בקיאים בו - תוכלו לבצעו במהירות הנראית לכם. אתם יכולים פשוט לדמיין את זרימת האנרגיה בעוד אתם מונים את המספרים, מאחד עד שנים-עשר.

1 - שלד זהב
הרגישו, חושו, דמיינו או חשבו על אנרגית זהב הסובבת סביב כפות רגליכם בכיוון סיבוב השעון. הניחו לאנרגיה זו לחדור לסוליות כפות רגליכם. הרכב המינרלים של עצמותיכם, הופך את השלד למוליך טוב של אנרגיה טהורה זו.

ועתה, כוונו אנרגית זהב זו דרך מערכת השלד שלכם, עצם אחר עצם. כוונו את האנרגיה דרך אצבעות הרגליים, דרך כל עצמות כפות רגליכם, דרך הקרסוליים, למעלה אל עצמות הברכיים, לפיקות הברכיים ודרך עצמות הירכיים. כוונו אנרגיה זו דרך מפרקי הירך, למטה אל עצם הזנב, ולמעלה אל עצם העצה, ובמעלה עמוד השדרה. שטפו באנרגית זהב זו כל אחת מחוליותיו. כוונו את האנרגיה כך שתזרום דרך עצמות הכתפיים והשכמות, למטה אל עצמות החזה וסביב הצלעות. כוונו את אנרגית הזהב במורד עצמות הזרועות, אל מפרקי כפות הידיים ולכל העצמות הקטנות שבידיכם ובאצבעותיכם. עכשיו הפנו את תשומת לבכם ואת האנרגיה במעלה עצמות צווארכם, סביב לסתותיכם, דרך השיניים ודרך הגולגולת כולה.

זה עתה סיימתם לשטוף את כל מערכת השלד שלכם באנרגיית זהב. התמסרו להרגשה, לתחושה או לדימוי של קרינת זהב זוהרת בכל עצמות גופכם.

נישמו עמוק והרגעו.

2 - מוח זהב
הפנו את תשומת לבכם אל מוחכם המקודש שלכם וצרו כוונה שמוחכם יספוג אנרגיה זו. התחילו בקליפת המוח (הקורטקס), החומר האפור המכסה את החלק העליון של המוח. מתחת לחומר האפור נמצא החומר הלבן, החלק הגדול ביותר של המוח. הניחו לחומר הלבן במוחכם לספוג אנרגיית זהב זו כמו ספוג. התודעה שלכם תאזן את ה"תחושה" של אנרגיית זהב זו משני צידי מוחכם. אחד מתפקידי החומר הלבן הוא לסייע בכל התפיסות העל-חושיות.

מקדו את תשומת לבכם בין הגבות שלכם, מעט גבוה יותר, וכ- 2.5 ס"מ לתוך מוחכם. כאן תמצאו את בלוטת יותרת-המוח, בלוטה קטנה בצורת אגס. כוונו את אנרגית הזהב כך שתקיף באופן מלא בלוטה קטנה זו, ואז צרו כוונה שהאנרגיה תיספג בתוכה באופן מושלם. בעודכם מתעלים את האנרגיה דרך בלוטה זו, צרו כוונה להפעיל את השינויים ההורמונליים המתאימים לכם בגופכם, בעודכם צועדים את הצעד הבא להתפתחותכם. בלוטת יותרת המוח היא נקודת הקשר האנרגטי הראשונה הקשורה לבלוטת האצטרובל.

כעת, הפנו את תשומת לבכם למרכז מוחכם. לאזור זה מתייחסים לעתים כאל 'החדר המקודש'. כאן תמצאו את בלוטת האצטרובל. היא בלוטה קטנה, בצורת אפון. כוונו את האנרגיה שתקיף את בלוטת האצטרובל שלכם, ואז צרו כוונה שהבלוטה תספוג את כל אנרגית הזהב שביכולתה לספוג.

באזור זה של המוח, תוכלו למצוא גם את ההיפותאלאמוס והתאלאמוס. התאלאמוס הוא איבר בצורת מניפה דמוית שיש, המורכב מחומר אפור משובץ בחומר לבן. שני חלקי התאלאמוס שלכם ממוקמים בשתי האונות במוחכם.

התאלמוס (thalamus) אחראי על הפעלת הדמיון, שבו אתם משתמשים כעת. דמיינו או דמו לעצמכם פרפר זהוב בעוד התאלאמוס שלכם מקרינה הילת הזהב! צרו כוונה להגברת ביטוי האופי המקודש שלכם.

הפנו את תשומת הלב שלכם לחלק האחורי של ראשכם. התמקדו בבסיס מוחכם. כאן תמצאו איבר דמוי ביצה שנקרא 'גשר המוח' (pons). דמיינו שאיבר דמוי ביצה זה, גשר המוח שלכם, זוהר בצבע זהב. לבסוף, ובכוונה רבה, כוונו את אנרגית הזהב הזו כל הדרך במורד עמוד השדרה שלכם. זה עתה טענתם את מוחכם באנרגיה.

נישמו עמוק והרגעו.

3 - מערכת ההפרשה ההורמונלית
מקדו מחדש את תשומת לבכם, ועכשיו התחילו להנחות את אנרגית הזהב כלפי מטה, דרך מערכת ההפרשה ההורמונלית שלכם.

ראשית, מקדו את אנרגית הזהב בתוך בלוטת התריס ובתוך יותרת התריס באזור התחתון של צוארכם. צרו כוונה שאנרגית הזהב תיספג ותמלא בלוטות אלו.

מעל ללבכם, מתחת לעצם החזה, נמצאת בלוטת ההרת (תימוס- thymus). מרכז האנרגיה הקשור לבלוטת ההרת שלכם, נקרא מרכז הלב הגבוה. בלוטה זו והאנרגיה באזור זה הן נקודות מוצא חשובות להקרנת אנרגית הזהב בתוך גופנו הפיזי. התעצמות האנרגיה הקורנת ממרכז הלב הגבוה היא אחד המפתחות לביטוי בעל העוצמה של טבענו החשמלי-הרוחני. כאשר אנו מגבירים את יכולתנו לבטא אנרגיה חשמלית זאת, אנו יכולים להאיץ את תהליך הריפוי כאשר הגוף מאבד את איזונו. לנו יש ענין מיוחד בהמרצתו של אזור זה. כוונו את אנרגית הזהב כך שתקיף את בלוטת התימוס ותיספג בה באופן מוחלט. הגבירו את כוונתכם בעוד התימוס מתמלאת באנרגיית הזהב. כשהבלוטה תגיע לנקודת מלאות, היא תקרין אנרגית זהב זו דרך כל התאים שבאזור הלב. דמיינו את זוהר קרינת הזהב בכל אזור הלב!

הפנו את תשומת לבכם לשריר הלב. הלב אינו מהווה חלק ממערכת ההפרשה ההורמונלית. אולם, הכפורת, הקרום העוטף את הלב, יכול להתמלא במספר טיפות יקרות של נוזל הורמונלי. נוזל זה יתרום להגברת הקרינה של אנרגית הלב. צרו כוונה למילוי הלב באנרגית זהב של התפתחות ואהבה.

משמאל לטבור נמצא הלבלב, ובעודנו ממריצים איבר זה באנרגית הזהב, צרו כוונה לחזק את יכולתכם להמשיך לעכל ולהטמיע את שינויי האנרגיה המתרחשים בתוך כל גופכם.

כעת, הפנו את תשומת לבכם לבלוטות הכליות (האדרנל-adrenal) שבמרכז הגב. בלוטות הכליות ממוקמות מעל לכליות. השתמשו באור הזהוב וצרו כוונה למלוי מחודש של בלוטות הכליות באור זה.

מקדו את תשומת הלב שלכם בבלוטות המין, הנמצאות נמוך יותר במרחק קצר משם, השחלות או האשכים, והכילו את אנרגית הזהב בתוך חלק זה של גופכם. ההארה מיועדת לכל תא בגופכם, כולל תאים הנמצאים מתחת לקו המתניים שלכם.

כוונו את האנרגיה כלפי מטה למפרקי הירכיים, לירכיים, לשוקיים ולכפות רגליכם. הגוף הפיזי הוטען באנרגיה.

נישמו עמוק והרגעו.

4 - אנרגיה סביב כפות הרגליים
האנרגיה מסתחררת סביב כפות רגליכם ויוצרת השפעה חזקה של חיבור לקרקע. חזקו את השפעת החיבור לקרקע, תוך הבנת החשיבות הרבה של קיום יחסים עמוקים עם אנרגית האדמה. חיבור מקודש זה לקרקע תורם ליכולתנו להכיל את האנרגיות הגבוהות הזמינות עבורנו עתה.

תדירות הרטט של האנרגיה משתנה, ועכשיו היא מתחילה להתרומם בעדינות דרך שדה האנרגיה, כקרן זהב מרוכזת של אור ואנרגיה. נכוון קרן זהב זו דרך כל אחת ממערבולות האנרגיה הקשורות עם מערכת הבלוטות.

לפעמים, השינוי באנרגיה יכול לבוא לידי ביטוי בשינוי בטמפרטורה או בתחושת עקצוץ, כשאתם מתחילים לכוון את האנרגיה כלפי מעלה דרך מערבולות האנרגיה של כפות הרגליים, ודרך אנרגית הרגליים, אל בסיס עמוד השדרה.

5 - מרכז חיות
מקדו את תשומת לבכם בבסיס עמוד השדרה שלכם והרגישו, חושו, דמיינו את, או חישבו על כדור זוהר באדום של אנרגית חיות. כשהקרן הזהובה חודרת בעדינות לאזור זה, מתחילה להיווצר תבנית יפהפיה, דמוית מטר של כוכבים, הקורנת לכל העברים. צרו כוונה לברך, לחזק ולאזן את מרכז האנרגיה בבסיס עמוד השדרה שלכם. כאשר אתם עושים זאת, אתם יוצרים את הבסיסים המקודשים בתוך ישותכם, הדרושים לכם כדי להמשיך ולמזג את האנרגיה של טבעכם האלוהי שלכם.

קרן אור הזהב מתרוממת למרכז האנרגיה הבא, מרכז היצירתיות / המין.

6 - מרכז היצירתיות / המין
בעוד קרן האנרגיה הזהובה מתרוממת מעלה לקראת מרכז היצירתיות/המין, מקדו את תשומת לבכם בכדור הכתום היצירתי שלכם. אור הזהב קורן דרך כדור כתום זה, פעם נוספת בתבנית מטר של כוכבים. צרו כוונה להיות זהירים בדרך שבה אתם מבטאים את אנרגית מיניותכם. האנרגיה המינית שלכם מהווה חלק מכוח החיות שלכם ויכולה להיות מכוונת לסייע להתפתחותכם. אזור זה הוא גם מקום מושבה של היצירתיות שלכם. עודדו את זרימת האנרגיה מכאן, כדי להגביר את מאמציכם ליצירה משותפת בחיים. הביעו כוונה לברך, לחזק ולאזן מרכז זה.

נישמו.

7 - מרכז מקלעת השמש
כעת, קרן אנרגית הזהובה נעה כלפי מעלה. כוונו את אנרגית הזהב, כך שתיכנס לכדור הצהוב של מקלעת השמש. כאשר אנרגית הזהב מהדהדת בתוך אזור זה, אתם יכולים להרגיש, לחוש, לדמיין את או לחשוב על תבנית הנראית כמו חמניה.

זכרו כי מקלעת השמש ידועה גם כמקום מושבו של תת-המודע וכי כל צידי תדמית החמניה הנוצצת, הם תזכורת לכל הצדדים שלכם.

נשמו עמוק והרשו לעצמכם להיות!

8 - מרכז הלב ומרכז הלב הגבוה
כעת, כוונו את תשומת הלב שלכם ואת אנרגית קרן הזהב גבוה, לתוך ירוק הברקת היפהפה של מרכז הלב.

חושו באנרגיה הפורצת אל תוך קליידוסקופ של אנרגיה זהובה וירוקה, הפועמת לתבניות מורכבות. כל אחד מאתנו מחזיק בליבו חלק מקורי של הבורא, וביחד אנו יוצרים את האחד והיחיד.

מקדו את תשומת לבכם מעל ללב, באזור התימוס, שאליו אנו מתייחסים כאזור הלב הגבוה. כאן תמצאו ריכוז של אור הזהב. צרו כוונה להעצים אור זהב זה. אתם עשויים להרגיש את החום והמלאות שבלבכם, כאשר מתגלה תבנית האור המיוחדת של אנרגית לבכם. בעודכם מרגישים או חשים את האיזון שבתוך לבכם, הזינו קודם את עצמכם באהבה זאת, ואחר כך הקרינו את האהבה החוצה.

9 - מרכז הגרון
בעוד אנרגית האהבה ממשיכה לקרון החוצה, כוונו את קרן הזהב כלפי מעלה אל תוך הכחול שבמרכז גרונכם. מרכז זה הוא שער מיוחד; הוא המקום שבו האנרגיה של "כמו שלמעלה, כך למטה" מתמזגת ומתורגמת לכוח שימושי. זה המרכז המבטא את פיסת האמת שלכם. זכרו את כוחה של המלה המדוברת. חתרו לומר רק מלים של אמת, גם בדברים הקטנים ביותר. אפשרו לאנרגיה ללטש את דרך הביטוי שלכם אל העולם.

אתם יכולים להניע את ראשכם באיטיות מצד לצד, בעודכם מעבירים את האנרגיה דרך אזור גרונכם. כמעט סיימתם תרגיל זה.

נשמו עמוק ומקדו את תשומת לבכם מחדש.

10 - העין השלישית
כעת, התרכזו וכוונו את קרן אנרגיית הזהב כלפי מעלה אל מרכז מוחכם. לאזור שמהאצטרובל במרכז המוח ועד לבלוטת יותרת-המוח ליד מרכז המצח, אנו קוראים העין השלישית. כאן, צבע האנרגיה הוא אינדיגו. כאשר קרן הזהב קורנת דרך מרכז האינדיגו המלכותי, תבנית הצבע דומה לתכשיט בעל פיאות רבות. צרו כוונה להעמיק את חוכמתכם ולהגביר את הבנתכם. אתם יכולים להרהר במשמעות של "לחשוב עם לבכם ולהרגיש במוחכם". אזור זה קשור גם לטלפתיה, החוש השישי שאותו אנו מפתחים כעת בקצב מהיר.

11 - מרכז הכתר
התמקדו מחדש והגבירו את תשומת לבכם כשאתם מכוונים את אור הזהב כלפי מעלה דרך מרכז הכתר שלכם. כשאנרגית הזהב סובבת בעדינות סביב קצה קודקודכם, נוצר דפוס האור הייחודי שלכם, עטרת האור. זהו דפוס האנרגיה של האיחוד. האנרגיה הזהובה של הטבע האנושי שלכם מתמזגת עם הטוהר של הטבע המקודש שלכם.

12 - החזקה ושחרור
כעת, שאפו אויר עמוק דרך אפכם, ועצרו את נשימתכם לרגע, הניחו לאנרגיה להיבנות. בכוונה רבה, נשפו את האויר דרך פיכם, ובעת הנשיפה דמיינו מזרקה של אנרגיה צבעונית עולה מראשכם וסובבת למטה, מסביב ודרך כל ישותכם. תנועה זו מחזקת את הרשת שלכם ומעמיקה את הקשר שלכם עם אנרגית האדמה. קחו לעצמכם מספר רגעים של הנאה. אתם עשויים אפילו להרגיש תחושה של 'הימצאות בבית'.

נמסטה, חברים יקרים.

בזאת הסתיים התרגיל.
"מכון אוריאל-חדר קריאה."

המדיטציה על שיטותיה והטכניקות

המדיטציה על שיטותיה והטכניקות
--------------------------------
מאת: דפנא לוין
ראש השנה והימים הנוראים של העולם היהודי הם הימים היותר מיוחדים בהם מתבקש האדם להעמיק ולהתבונן אל תוך עצמו, לעשות את חשבון הנפש ובעצם לעמוד פנים אל פנים מול המציאות שיצר בשנה שחלפה. אלא שמן המקורות אנו למדים שבכל יום ויום צריך אדם לעמוד מול קונו, ואין זה חשוב מה שם ניתן לאותה מהות עליונה

המדיטציה על שיטותיה והטכניקות השונות שלה, היא כידוע האמצעי בהא הידיעה המאפשר לנו להתרחק מן ההמולה החיצונית כמו גם הפנימית, לבודד את המהות הפנימית שלנו מן המחשבות, על מנת להתבונן בעצמנו באופן אובייקטיבי. זו גם הסבה מדוע היא מכונה בטרמינולוגיה היהודית בשם התבודדות והתבוננות. מאמר קצר זה מבקש לשפוך מעט אור על מקורותיה של המדיטציה היהודית כמו גם על שיטותיה ומטרותיה.

ספר יצירה, אחד מספרי הקבלה העתיקים ביותר שמדובר בו רבות בעת האחרונה, מיוחס לאברהם אבינו. הלומד את הספר מבין בסופו של דבר כי הספר הינו למעשה מדריך שימושי למדיטציה. מדריך המקנה למשתמש בו שיטות שונות למדיטציה, למן היותר קלות ועד למסובכות ביותר האמורות אף לאפשר למשתמש בהן ליצור גולם. [יש המייחסים את יצירתו של הגולם מפראג, לספר יצירה].

האמור לעיל בא על מנת להאיר על כך שהמדיטציה קיימת הייתה כבר במציאות חייהם של האבות הראשונים. לאחר מכן אנו למדים שהיא היוותה את הטכניקה העיקרית באמצעותה הגיעו הנביאים לכלל התנבאות. התלמוד מדבר על כך שבתקופה בה נכתב התנ"ך עסקו למעלה ממליון איש בישראל במדיטציה יומיומית.

בני הנביאים היו תלמידיהם של בכירי הנביאים המוזכרים במקרא, אשר למדו בבתי ספר מיוחדים בעלי משטר קפדני ביותר, שיטות מדיטציה שונות במטרה להתקרב לאלוהים, וכתוצאת משנה אף להגיע לכלל התנבאות.

המקובלים לדורותיהם שימרו ואימצו להם מסורות משל הנביאים ורק מתוך כתביהם עולות התובנות באשר לשיטותיהם ולחוויות שלהם, הואיל ובמקרא עצמו נוכל למצוא רק רמזים מעורפלים לעולמם המטפיזי, למעט חזון יחזקאל.

כאמור, המלה בה משתמשים באורח עקבי כמושג למדיטציה כל המפרשים, כל הפילוסופים היהודיים וכל המקובלים היא התבודדות. המלה נגזרת מן השורש - בדד.

אבל הכוונה לא רק להתבודדות פיזית, אלא להתבודדות הפנימית בה האדם מבודד את המהות הפנימית מן המחשבות שלו. על מנת להשיג את אותה ההתבודדות הפנימית, היה על הנביאים ותלמידיהם בראש וראשונה להתרחק מן ההמון הסואן. כמעט תמיד הם זכו לחוויה הנבואית הראשונה שלהם במצב של מדיטציה. להלן אחדות מן הטכניקות בהן השתמשו הנביאים עליהן אנו למדים מן המקרא.

הכרובים
פרק כ"ה בספר שמות [פרשת תרומה] מכיל את ההוראות המפורטות שקיבל משה רבינו מן הגבורה באשר להקמתו של המשכן ובו ארון הקודש המוצב בקודש הקדשים. לארון צמודים שני כרובים עשויים זהב. פסוק כ"ב אומר כך: " ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפורת מבין שני הכרובים אשר על ארון העדות". הרווח שבין הכרובים היה למקור השראה נבואית. כלומר גם שאר הנביאים חוו את חוויותיהם המיסטיות לעיתים באמצעות מדיטציה חזקה על שני הכרובים. צורתם האנושית של הכרובים על אף הכנפיים שלהם, מרמזת על היכולת הרוחנית של המודט להתרומם אל עבר העולמות הרוחניים.

פסוק כ"ד בפרק ב' של ספר בראשית אומר: "ויגרש את האדם וישכן מקדם לגן עדן את הכרובים ואת להט החרב המתהפכת לשמר את דרך עץ החיים". עץ החיים הוא מטאפורה לחוויה הרוחנית היותר עמוקה אליה ניתן להגיע. אך קודם להתנסות שכזאת על האדם להתייצב בפני הכרובים השמימיים המקבילים לכרובים שעל ארון הקודש.

המרחב בין שני הכרובים שעל ארון הברית הוא הפתח למימד הרוחני. התרכזות חזקה במרחב שבינות לכרובים הללו, אפשרה לנביא להתייצב בפני הכרובים שבמרום ומשם לעלות על נתיב עץ החיים.

מוזיקה
השימוש במוזיקה במטרה להשיג מצבי התנבאות, מוזכר פעמים אחדות במקרא.

בספר מלכים ב' בפרק ג' פסוק ט"ו אומר אלישע הנביא: "ועתה קחו לי מנגן והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד יהוה " .

בספר שמואל א' פרק י' פסוק ה' אומר שמואל הנביא לשאול המלך: "...ויהי בבואך שם העיר ופגעת חבל נביאים יורדים מהבמה ולפניהם נבל ותוף וחליל וכינור והמה מתנבאים. וצלחה עליך רוח יהוה והתנבית עמם ונהפכת לאיש אחר".

התנוחה הנבואית
תנוחה גופנית מסוימת עשויה לסייע בעד המודט להשיג מצבי מודעות גבוהים לקבלת תובנות נבואיות או להורדת שפע. אחת התנוחות הקלאסיות המוזכרות במקרא כרוכה בכריעה ובידיים פשוטות מעלה. ספר דברי הימים מתאר בפנינו את תפילתו של שלמה המלך באמרו: "ויעמוד עליו ויברך על ברכיו נגד כל קהל ישראל ויפרוש כפיו השמיימה".

גם עזרא הנביא אומר: "ואכרעה על ברכי ואפרשה כפי אל יהוה אלוהי". המקובלים תופשים את פרישת הידיים כקבלת זרימה רוחנית מלמעלה. לשיטתם זוהי אף הסבה שמשה רבנו הרים ידיו כאשר ביקש לתקשר אנרגיה רוחנית על מנת להביס את עמלק. אף ברכת הכוהנים נעשית תוך הרמת ופרישת ידיו של הכהן. התנוחה הנקראת מפורשות "התנוחה הנבואית" כרוכה בהנחת הראש בין הברכיים. היא מוזכרת מפורשות בהקשר לאליהו הנביא: "ואליהו עלה אל ראש הכרמל ויגהר ארצה וישם פניו בין ברכיו". ההתרכזות בתנוחה מביאה את אותו שפע רוחני אליו מכוונת המדיטציה הנבואית. חכמי קבלה שונים עשו שימוש בתנוחה זו. תנוחה נוספת אנו מוצאים בתפילת העמידה, היא תפילת שמונה עשר [תשע עשר] אשר נכתבה למטרת מדיטציה, וכשמה היא נאמרת בעמידה, כשהמתפלל מצמיד את כפות רגליו בתנוחה המיוחסת למלאכים במטרה להשיג עלייה רוחנית.

שמוש בשמות הקודש
השימוש בשמות הקודש במקרא הגם שהוא רק מרומז, היה לאחד האמצעים המובהקים של המקובלים להשגת מצבי מודעות גבוהים והארה. פרק י"ב פסוק ח' בספר בראשית אומר על אברהם אבינו: "ויבן שם מזבח ליהוה ויקרא בשם יהוה". בספר תהילים נמצא שפע רמזים לכוחו של שמו של הבורא. לשמות הקודש ולדרך בה השתמשו בהם, יוחסו כוחות אנרגטיים. כך עשו הכוהנים הגדולים שימוש בשם המפורש בקודש הקודשים על מנת להשיג את הדרגה הרוחנית אליה כיוונו. מאוחר יותר עוסק התלמוד באריכות רבה בשימוש בעשרת שמות הקודש השונים במקרא. עשרת השמות מקבילים כמובן לעשר הספירות העומדות במרכז תפישתה של הקבלה. החשוב מכולם כמובן הוא השם המפורש אותו אף אסור להגות. [ אלא בתוך קודש הקודשים]. השימוש בשמות הקודש היה לאחת השטות היותר חשובות אצל חכמי הקבלה הנבואית. השימוש בהם אשר דמה מאד למנטרה, הצריך הבנה מעמיקה של הכוחות הרוחניים הטמונים בכל אחד מהם וכן הכנות גופניות ואחרות קודם לתרגול.

מעשה מרכבה
מעשה מרכבה הוא השם שניתן לפרק א' של ספר יחזקאל. חזיונו המיסטי של הנביא המתואר על ידו בפרוטרוט, היה בחלקו הגדול למקור המבנה של השיטה הקבלית כולה. המסורת התלמודית רואה בחזיון של הנביא את המפתחות לשיטה הנבואית כולה.

מטעמים שלא זה המקום לפרטם, החליטה כנסת גדולה בתקופת בית שני, להגביל את מעשה המרכבה ליחידים מובחרים בלבד: "ולא במרכבה ביחיד אלא אם כן היה חכם מבין מדעתו". וכך הפך מעשה מרכבה לתורת סוד. במקומה תקנו אנשי כנסת הגדולה שיטת מדיטציה להמונים אשר התפתחה עם הזמן ל"תפילת העמידה". זו נאמרת שלוש פעמים ביום בעמידה, בשקט, כמנטרה. התלמוד מאשר מפורשות שהיא חוברה כמדיטציה במטרה להביא את המתפלל לרמות תודעה גבוהות.

התלמוד מתעד חוויות מדיטטיביות של מעשה מרכבה וכניסה לפרדס. הוא מספר על קבוצת אנשי סוד המכונים "חסידים ראשונים "ש" היו שהין שעה אחת ומתפללים שעה אחת וחוזרים ושהין שעה אחת". אפשר להסיק שהתפילה עצמה הייתה עבור החסידים הראשונים סוג של מדיטציה, הגם שהם נאמרים על דרך רמיזה.

מאידך נכתבו באותה המאה הראשונה מספר ספרי קבלה מן החשובים ביותר העוסקים כולם באורח מפורש או מרומז בשטות מדיטטיביות שונות להשגת מדרגות רוחניות גבוהות ביותר במטרה להיכנס לעולמות העליונים: ספר היכלות רבתי הוא ספר היסוד של מיסטיקת המרכבה, ספר יצירה, ספר הבהיר וספר הזוהר. בראשון מושגת העלייה הרוחנית באמצעות שינון שמות הקודש 112 פעמים. ספר יצירה המיוחס כאמור לעיל לאברהם אבינו אומר: "וכיון שצפה אברהם אבינו עליו השלום, והביט וראה וחקר והבין וחקק וצרף ועלתה בידו הבריאה. ...מיד נגלה עליו אדון הכל יתברך שמו..." הוא מתאר את השטות בהן השיג אברהם אבינו מדרגות נבואה גבוהות על ידי כתיבתן וצירופן של אותיות האלף בית. העולם, אומרת הקבלה, נברא בעשרה מאמרות. כל שלב בבריאה מתחיל במילים:"ויאמר אלוהים..." כלומר הבריאה התרחשה באמצעות המילים. מילים מורכבות מאותיות, ומכאן שהאותיות העבריות הן אבני הבניין של הבריאה. על כן כל הבקי בצרוף נכון של אותיות האלף בית, יש לעיל ידו להשתמש באותם כוחות רוחניים אשר הביאו לבריאת העולם. השטות השונות של צירופי אותיות במחשבה ובדיבור הפכו מאוחר יותר במאה ה 13 לעיקר תורתו של המקובל הנבואי הגדול אברהם אבולעפיה.

בספר הזוהר יש רמזים הרבה על שיטות מדיטטיביות אך הן נסתרות. בואו המאוחר יותר של האר"י הקדוש חשף פן זה. עלייתה של תנועת החסידות באמצע המאה ה18 הביאה להתעוררות מחדש של המיסטיקה היהודית כשהמדיטציה היוותה מרכיב מרכזי בשיטתה.

מונחי יסוד של המדיטציה היהודית
כוונה - פירושה ריכוז, רגש או מסירות. רוב הטקסטים מתייחסים לכוונה בעת התפילה או בעת עבודת הבורא קרי קיום המצוות. הכוונה פירושה למעשה ניקוי השכל ממחשבות זרות והתרכזות מלאה בפעולה, במצווה או בתפילה.

כך אומר התלמוד הבבלי במסכת ברכות: "אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש. חסידים ראשונים היו שוהין שעה אחת ומתפללין כדי שיכוונו לבם לאביהם שבשמיים . אפילו המלך שואל בשלומו לא ישיבנו ואפילו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק.."

התבוננות - היא ההתבוננות האובייקטיבית בעצמי או בכל דבר חיצוני כאמצעי להגיע להבנה עצמית, לרמת מודעות גבוהה יותר.

התבודדות - התבודדות חיצונית שמשמעה בידוד פיזי ביערות, במערות, במדבריות. היא תמיד הצעד המקדים התבודדות פנימית בה מבודד האדם את המהות הפנימית מן המחשבות שלו. שוב אין הוא מרגיש את העצמי הפיזי. או אז עומדת לה התודעה לבד. המקובל הגדול רבי חיים ויטל, תלמידו המובהק של האר"י מדבר הרבה על הבידוד המנטלי הזה ואומר: "עליך לבודד עצמך במחשבותיך לרמה הגבוהה ביותר. ככל שאדם מפריד עצמו מן הפיזי, כך תגדל הבנתו ותפישתו".

השיטות והאסכולות
מדיטצית מנטרה יהודית
אם כמוזכר לעיל השתמשה ספרות ההיכלות בשם המיסטי של אלוהים אשר הורכב ממשפט ארוך עליו צריך היה לחזור כ 120 פעם כצעד ראשון במעשה המרכבה ולא כמטרה בפני עצמה, כלומר להביא את המתרגל למצבי מודעות גבוהים יותר ויותר, הרי באסכולות מאוחרות יותר לקחו פסוקים תנכ"יים, קטעים מן התלמוד או מספר הזוהר את מקומה של המנטרה. שינונו של הטקסט הנבחר מביא למתרגל בסופו של תהליך, תובנה עמוקה יותר ואיחוד עמו. שינון קטעים מן המשנה באופן הזה, הביא מקובלים מספר למצבי תודעה בהם יכלו לדבר עם ישויות מלאכיות הקשורות באותם קטעים. הללו נקראו מגידים. גם האר"י נהג לשנן קטעים מן הזוהר כמנטרה עד אשר היה מקבל תובנות באשר למשמעותם העמוקה של אותם קטעים. כך טען היה ספר הזוהר "מדבר אליו".

מדיטצית התבוננות
זוהי שיטה הכוללת כאמור לעיל התרכזות במושא כלשהו הממלא את התודעה. עיקרה התרכזות באותו מושא. ההתבוננות בכוכבים כדוגמא מוזכרת בספר הזוהר. היא מסתמכת על פרק מ' מספר ישעיהו האומר: "שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה המוציא במספר צבאם לכולם בשם יקרא". בצירופן של שתי מלות המפתח שהודגשו יתקבל השם אלהים. כאשר מתבונן האדם בכל אלה, במציאות היומיומית, ושואל מי יצרה, הוא מוצא את האלוהים. ההתקרבות לבורא העולם היא בסופו של דבר מטרתה של המדיטציה היהודית.

מדיטצית הנר
מדיטצית הנר המוזכרת בזוהר הינה סוג של מדיטצית התבוננות. בספר תיקוני זוהר נאמר לנו שהתבוננות בלהבה של הנר אמורה לגלות את מציאותם של חמישה צבעים:

לבן, צהוב, אדום, שחור ותכלת, למרות שהתבוננות רגילה בנר לא תבחין כלל בצבע התכלת. אבל, אומר הספר, צבע זה יופיע מעבר לשחור שהינו החשיכה שמסביב ללהבה. הוא מרמז כי התכלת המתגלה מסביב ללהבה מייצג את השכינה.

יש להתבונן תוך כדי מדיטציה בלהבת נר או מנורה בחדר חשוך לגמרי, כשהלהבה מרוחקת דיה מהקיר. על הלהבה למלא את כל תודעתו של המתבונן. הוא ייעשה מודע לצבעי הלהבה הלבנים, הצהובים והאדומים. או אז עליו להתרכז בחשכה שמסביב ללהבה. התבוננות בחשכה שבחדר, ממחישה חשכה מסוג עמוק ומוחשי יותר, מין הקרנה שחורה קטיפתית. זוהי ה "אש השחורה" או "הנר השחור", היא "בוצינא דקרדנותא" הנזכרת בזוהר ובספרות התלמודית. חווית חשכה זו עשויה להיות עמוקה יותר מחווית האור. ככל שיתמיד המתבונן להתעמק בחשכה, יופיע בפניו שדה בצבע תכלת המקיף את החשיכה. החשיכה מתרחבת עד מרחק מסוים סביב הנר, אולם מסביבה יתגלה התכלת הנפלא מאד. חוויה זו היא התגלות של רוחניות, היא המהות הרוחנית של האור המוקרן מן הנר.

התבוננות בשם המפורש - יהוה
כבר הוזכר לעיל פעמים מספר כוחן הרוחני העצום של אותיות האלף בית. על בצלאל שבו בחר הקדוש ברוך הוא לעצב את המשכן במדבר אומר התלמוד: "יודע היה בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהן שמיים וארץ". היות והעולם נברא בעשרה מאמרות, ומאחר והמאמרות בנויים מאותיות, נתפשות האותיות כאבני הבניין של הבריאה כולה. כאשר אדם מתבונן בשם המפורש, אותו כתב על נייר או חרט בעיני רוחו, משמשות האותיות אמצעי דרכו הוא מתקשר עם האלוהות. על פי ספרי קבלה עתיקים מכילות אותיות השם המפורש - יהוה - את סודות הצדקה. את הצדקה ברמה הגשמית כמו גם את זו האלוהית. מדובר בנתינה ובקבלה.

שיטת הייחודים
שיטת הייחודים פירושה מדיטציה על צירופים שונים של שמות הקודש. יש בה הכוונה של איחוד עם אותם כוחות רוחניים המגולמים בשמות הרעיון של ייחוד השם הוא עתיק מאד והפסוק המכריז על אמונתנו הבסיסית ביותר, קריאת השמע, נחשב לייחוד. שיטת הייחודים הייתה עבור האר"י הקדוש דרך עיקרית להשגת הארה אמיתית.

שיטת ההדמיה
מדובר ביכולת שמפתח המתרגל להחזיק בעיני רוחו תמונה מסוימת. ספר יצירה מתאר שתי שטות הכרוכות בתיאור האותיות - חקיקה וחציבה .חקיקה פירושה קיבוע של האובייקט, של האות בתודעה באופן שהוא לא משתנה. היא כמו נחקקת בתודעה. חציבה היא הצעד הבא, בו מבודד המודט את הדמוי מכל דבר אחר העשוי להימצא בסביבתה של התודעה. הוא חוצב את האות, את הדמוי כמו מתוך אבן. טכניקה זו משתלבת בתוך שאר שיטות המדיטציה היהודית.

מדיטצית אין
זוהי שיטה מתקדמת ביותר אותה אסור לתרגל ללא השגחה של מורה. זוהי מדיטציה בלתי מכוונת, בה יש לרוקן את התודעה מכל מחשבה או רגש מכוונים מכל סוג שהוא. זוהי השיטה באמצעותה מתקרב המתרגל לאלוהים ולהגשמה עצמית. לאין אין מקבילה בעולם הגשמי, על כן צריך ליצור אותו בנפש. מהו האין? נראה שאין הוא מה שנראה מאחורי הראש. והואיל ואיננו מגיעים בראייתנו הגשמית אל מאחורי הראש, הרי שמה שנראה מאחורי הראש הוא אין, לא כלום. במקרא נמצא התייחסויות לקולות ולדברי נבואה שבאו מאחור: "ותישאני רוח ואשמע אחרי קול רעש גדול ברוך כבוד יהוה ממקומו" - אומר הנביא יחזקאל. או: "ואזניך תשמענה דבר מאחריך". ניתן להסיק ששיטה זו שימשה כאמצעי להשגת התנבאות. המקובל הגדול אברהם אבולעפיה לימדאף הוא שיטת התבוננות המשיגה חוויה זהה על ידי התבוננות במה שרואים בתוך הראש - ומה שנראה הוא כמובן אין.

שיח עם אלוהים
כבר הוזכרה לעיל תפילת עמידה אשר נכתבה לצורכי מדיטציה במאה הראשונה על ידי כנסת גדולה. היא עומדת במוקד שלוש תפילות היום של האדם המסורתי דתי. היא חוברה אף במטרה לקרב את האדם לאלוהים. אך כאשר מדובר בתפילה ספונטנית הבאה מן הלב, כאשר מסוגל האדם לשפוך לבו באופן חופשי בפני הבורא, כאשר הוא שח עמו באורח קבוע - זוהי פעילות שאופיה הוא מדיטטיבי. היא היוותה את לב ליבה של שיטתו של רבי נחמן מברסלב, והוא עודד אותה אצל תלמידיו על מנת שתהפוך לחלק קבוע מסדר יומם.

הצצה תמציתית זו אל אחדות משיטות ההתבודדות וההתבוננות שפיתחה היהדות, מגלה טפח מעולמה המטפיזי של הקבלה בתקווה לשפוך עליו מעט אור ועל מנת לעורר את סקרנותו של הקורא.

מדיטצית -"אנא בכח"

אנא בכח

העיקרון החשוב ביותר שחכמת הקבלה באה ללמד אותנו הוא שלכל אדם הכוח להסיר את אי-הסדר, את הכאוס, מן החיים שלו: כאב פיזי ונפשי, בעיות עם עצמו ועם הזולת, מחלות, אסונות ושאר דברים הנראים כחוסר מזל.

רב בני האדם חושבים שאין דרך אלא ללמוד לחיות עם הכאוס. הם חושבים שהם באים לחיים בשביל לסבול. חכמת הקבלה מלמדת אותנו שלכל אדם יכולת לשלוט בחייו ולשנות את גורלו, החל מאירועי היום-יום ועד להשפעות האסטרולוגיות שעל האדם.

מי שהביא את המסר המהפכני שעל פיו האדם לא צריך לסבול ושיש לו את היכולת לשנות את חייו, היה אברהם אבינו לפני 3800 שנים. לפי המסר של אברהם אבינו, כל אדם שותף לבורא בבריאה.

הבורא הוא כוח אין - סופי, אור גדול שממלא כל דבר ונמצא בכל מקום. מקור כל שפע וכל דבר טוב. אם אנחנו נותנים לו להיכנס כל החושך נעלם והדברים הטובים מתחילים לקרות.

אברהם אבינו גדל בשומר העתיקה לפני כ - 4000 שנים, זו הייתה תקופת עבודת אלילים. באותו זמן אנשים האמינו באלים היכולים על פי הרצונות שלהם להטיל על האדם מיני אסונות ללא הצדקה, והאדם למד שהוא צריך לסבול לאורך חייו ואם יתמזל מזלו יהיה לו פחות כאוס והוא יוכל למות מוות הוגן. אברהם אבינו יצא עם המסר שאנו לא נתונים לחסדי האלים. אמנם עבודת האלילים של אז לא קיימת יותר, אך לאדם המודרני אלילים אחרים: הוא נתון לחסדי הרופא, עוה"ד, בן הזוג, הילדים, הכלכלה, הבריאות וכיו"ב. דברים שרובינו מאמינים שאין לנו יכולת לשלוט בהם ולשנות אותם. אותם גורמים חיצוניים הופכים להיות הבורא שלנו, כלומר, הם הבסיס והשורש לכל המחלות והצרות של חיינו.

אברהם אבינו כתב את ספר היצירה. זהו ספר קצר שעליו נכתב אוסף גדול של פירושים שנכתבו באלף השנים האחרונות ע"י גדולי הרבנים והחכמים, כמו האר"י הקדוש מצפת, הגאון מוילנה וכן הלאה. הפירושים מתארים כיצד ניתן להשתמש בידע שבספר היצירה על מנת ליישם אותו בחיי היום - יום שלנו.

אברהם אבינו נתן לנו דרך ספר היצירה כלי חזק למודעות איך לשלוט על הכוחות שמניעים את היקום. מודעות זו יכולה לעזור לנו להפעיל את המוח שלנו בצורה טובה יותר. המוח שלנו הוא ה"מחשב" החכם ביותר ביקום. ע"י ה"תוכנה" המתאימה המוח שלנו יכול להפעיל את הכוחות שמניעים את היקום ולשלוט באופן שבו היקום משפיע על חיינו.

בספר היצירה אברהם אבינו מלמד אותנו שישנם צירופים מיוחדים, מעין קודים של צופנים או של סמלים, היכולים לעזור לנו להשתלט על זרמי הכוחות שמשפיעים על חיינו. על פי אברהם אבינו 22 צורות מסוימות מתחברות ל - 22 הכוחות שכל היקום בנוי מהם. אותן 22 צורות הן, למעשה, הא"ב העברי. ידוע מבחינה היסטורית שאברהם נולד באור כשדים העתיקה, ושפת המקום הייתה שומרית, ולא עברית. הוא אימץ את השפה העברית משום שהבין שזו השפה ששולטת ביקום. זוהי השפה האוניברסאלית של היקום. משמעות המילה "עברית" היא "לעלות מעל ומעבר", כלומר, להעביר כוח, אנרגיה ואינפורמציה ממקום למקום, מרובד לרובד, מרמת מודעות אחת לאחרת.

אברהם אבינו השתמש באותן אותיות של הא"ב העברי כדי להעביר את מסגרת הבריאה ואת הנוסחאות הבסיסיות של הבריאה.

אנו נדון באחד הצירופים החשובים ביותר שניתנו למין האנושי המופיע בספר היצירה צירוף זה נקרא שם בן מ"ב, כלומר, השם בן 42 האותיות. השם הזה היה קיים החל מתקופה עתיקה מאוד, אולי אף לפני זמנו של אברהם אבינו, אותו צירוף הוצפן גם בתוך התורה שניתנה על הר סיני 500 שנים מאוחר יותר מזמנו של אברהם אבינו. צירוף זה מוצפן ב- 42 האותיות הראשונות של ספר בראשית, מהמלה "בראשית" ועד לאות ב' של המילה "ובוהו", כאשר האותיות מומרות על ידי נוסחה סודית של המקובלים ובונות אותו שם בן מ"ב.

במאה הראשונה לספירה, רבי נחוניא בן הקנה, שהיה מקובל ותנא עצום, ידע שעתיד לבוא זמן שבו אנשים יאבדו את הרוחניות שלהם ולא ידעו מה לעשות עם צופני מדיטציה כמו שם בן מ"ב. מסיבה זו כתב תפילה שראשי התיבות שלה הן אותן אותיות, לפי סדר שם בן מ"ב, זוהי תפילת אנא בכוח. התפילה נקראת כך על שום שתי המילים הראשונות באותה תפילה.

תפילת "אנא בכוח" מחולקת ל - 7 פסוקים, כאשר בכל פסוק חשובות האותיות הראשונות של כל מילה, שיחד בונות צירוף של 7 רצפי אותיות, שבכל אחד מהם 6 אותיות (סה"כ 42 אותיות).

במשך הדורות תפילת "אנא בכוח" נכנסה לתוך סידור התפילה הרגיל בכל העולם היהודי. היא נמצאת בתפילת שחרית, בקורבנות של השחר, בתפילת מנחה וכן בקבלת שבת לפני מזמור "לכה דודי". אך בדורות האחרונים היא מוזנחת למדי וברוב המקומות מדלגים על אמירת "אנא בכוח" מסיבות שונות ומשונות.

בגלל החשיבות העצומה של שם בן מ"ב ניתן לראות שהוא מוצפן בכל התפילות החשובות של היהדות, שמקור כולן בחכמת הקבלה. למשל, הפסקה הראשונה של "קריאת שמע" (קריאת שמע היא אוסף של פסקאות מן התורה) מכילה 42 מילים, כאשר כל מילה מקבילה לאחת מ- 42 האותיות של שם בן מ"ב. ב"סידור תפילה לעני" בהוצאת המרכז לקבלה ניתן לראות שכל אחת מאותיות שם בן מ"ב מוצבת מעל למילה המתאימה לה ב"קריאת שמע".

דוגמא נוספת היא תפילת "שמונה-עשרה". תפילת "שמונה-עשרה" היא תפילת "עמידה", היא התפילה השנייה בחשיבותה אחרי "קריאת שמע" והיא מתחילה בברכה הראשונה שבה 42 מילים ע"פ ספר הזוהר ועל פי חכמת הקבלה. בהרבה סידורים זהו אינו המצב בשל טעויות שנשתרבבו בדפוס במשך מאות שנים של הדפסה. ב"סדור תפילה לעני" של המרכז לקבלה ניתן לראות את התפילה המקורית בת 42 מילים וניתן לראות לאיזו אות מתוך שם בן מ"ב משתייכת כל מילה.

תפילה חשובה נוספת בסידור התפילה העברי - ה"קדיש" - מכילה קטע מרכזי האומר: "וישתבח. ויתפאר. ויתרומם. ויתנשא. ויתהדר. ויתעלה. ויתהלל". אלו הן 7 מילים, שבכל אחת 6 אותיות. מילים אלה מקבילות ל 7 הצירופים של שם בן מ"ב.

כיצד עובד צירוף האותיות של "אנא בכוח"?
כל צירוף מתוך 7 הצירופים יכול לקחת אותנו לרמת אנרגיה אחרת. כל צירוף הוא מעין חיוג של קוד סודי שמחבר אותנו לתדר, או לערוץ של זרימת אנרגיה, ברובד אחר.

כל אחד מבין 7 התדרים שולט על דברים שונים בתוך המציאות שלנו, אותם נפרט להלן. כמו כן, כל אחת מ - 7 רמות האנרגיה שולטת גם על אחת מן האנרגיות של אחד מ - 7 כוכבי הלכת. מכאן שתפקיד התפילה הוא להשתחרר מן האשליה של מציאות חמשת החושים. חמשת החושים מדווחים לנו דיווח שגוי לגמרי לגבי טבע המציאות ורוב הבעיות שלנו נובעות מן הכבלים שבקיומם אנו מאמינים, ובגלל אמונה זו אנו ממשיכים לטעות בחיינו שוב ולשוב ולהיכנס לבעיות חוזרות ונשנות.

בספר "שער הכוונות" כותב האר"י הקדוש מצפת שבלי תפילת "אנא בכוח" לא יכול האדם לעלות למדרגות רוחניות של מדיטציה או תפילה ולכן כדאי להשתמש בתפילת "אנא בכוח" כל בוקר, בין הדברים הראשונים שהאדם עושה. הכוח של שם בן מ"ב, המופיע בכל תפילה חשובה בסידור התפילה היהודי, הוא הבסיס של כל אפשרות והזדמנות שלנו לעלות לעולמות רוחניים יותר גבוהים ולשלוט על הזרימה של השפע בחיים שלנו מן השורש. מכאן שיש לומר את תפילת "אנא בכוח" בכל בוקר, כפי שהאר"י אומר לנו, כדי להשתלט ולשלוט ולעלות מעל האשליה של העולם הגשמי, מעל האמונות שלנו, מעל המגבלות שלנו ולהיות מסוגלים לפרוץ למודעות חדשה על מנת שהיום הבא יהיה יום שונה לחלוטין מכל הימים שקדמו לו - וכמובן, בצורה טובה יותר.

את תפילת "אנא בכוח", לאחר שאמרנו בבוקר, ניתן לומר במשך היום כמה פעמים שרוצים ללא הגבלה. אפשר לומר אותה לפני משימה חשובה, כשמופיעה בעיה מיוחדת או בכל מקרה בו יש לנו צורך לתקשר עם עולמות עליונים. העולמות העליונים אלו הם עולמות בהם הכוח שלנו והמודעות שלנו בלתי מוגבלים ואפשר להיפתח לדבר שהוא חדש. עולמות שבהם יש אינסוף שפע, ידע, מודעות והשראה. תפילת "אנא בכוח" עוזרת לנו להיפתח לכל דבר המגיע מן העולמות האלה.

במשך הדורות קיבלה תפילת "אנא בכוח" חשיבות גדולה אצל מקובלים ואנשי רוח שידעו מהו התפקיד העצום של אותו צירוף אותיות בחיים שלנו, ולכן אפשר למצוא את "אנא בכוח" משובצת בתוך קמעות, שלטים בבתי כנסת וחלונות מצוירים על מנת לתת את הכוח ואת העזרה לעלות לעולמות עליונים. למעשה, המטרה העיקרית של העבודה הרוחנית שלנו היא לעלות מעבר למוגבלות של חמשת החושים ולהזכיר לנו מדי יום שהחומר לא מגביל אותנו, אלא שלמודעות שלנו יש את היכולת לעלות מעל לחומר.

מהי המדיטציה שיש לעשות בכל שלב של התפילה?
הפסוק הראשון:
"אנא בכח. גדולת ימינך. תתיר צרורה". פסוק זה קשור לספירת חסד מבין 7 הספירות. ספירת חסד היא רובד בו יש אנרגיה של חסד, אנרגיה של נתינה. ראשי התיבות של פסוק זה הם אבג יתץ. הגימטריה של אבג יתץ שווה לגימטריה של המילים "אהבת חינם".
פסוק זה כולל בתוכו את כל יתר הפסוקים והוא מחבר אותנו בצורה חזקה לאנרגיה של עץ החיים, למציאות של היקום לפני שהופיע איזשהו קלקול, לפני חטא האדם הראשון, לפני המפץ הגדול. המציאות שלפני היות איזו הגבלה של חומר, גשמיות או אנרגיה שלילית. צירוף האותיות אבג יתץ מחבר אותנו למודעות שאין גבול ובצירוף האותיות קיים הכוח לפורר מודעות שלילית של החומר ובכך היכולת להפוך את כל מה שנראה רע לטוב.
במסגרת העליונה אין רע, אלא רק טוב. לפי חז"ל "אין רע יורד מלמעלה", אלא המקור של כל הרע עלי אדמות הוא מלמטה, מאתנו. כך שאם אנו נוכל להתחבר לשורש, למקור הזרימה של כל האנרגיה - הרע יעלם.
לפסוק זה הכוח להתגבר על כל אשליה של מוגבלות של זמן, תנועה ומקום.
צירוף זה שולט בתדר השולט בין היתר על כוכב שבתאי השולט על מזלות גדי ודלי.



הפסוק השני:
"קבל רינת. עמך שגבנו. טהרנו נורא". פסוק זה קשור לספירת גבורה. ראשי התיבות של פסוק זה: קרע שטן. אלו הם ראשי התיבות היחידים שיש להם משמעות, וכשמם כן הוא. כוחם לקרוע מעלינו את המודעות של השטן, המודעות של הרצון לקבל לעצמו בלבד, המודעות של הגבלה, המודעות של איזושהי אנרגיה שלילית של כעס, שנאה או תגובתיות. בגימטריה המילים קרע שטן שוות למילה תשכח (728), מכיוון שאנו רוצים להשתמש בצירוף זה על מנת לשכוח את כל הגבולות שהמסגרת של השטן משכנעת אותנו שאנחנו לא יכולים להתגבר עליהם. אלו הן גם האותיות של המילים "שער קטן" בחילוף אותיות. הכוונה כאן היא לסגור את אותם שערים, אותם פתחים קטנים שדרכם אנו נותנים למודעות של השטן להיכנס לחיים שלנו ולגרום לנו לבלבול, אי ודאות וכל אי סדר אחר שמפריע לזרימה האינסופית של האור מלהיכנס אל החיים שלנו.
צירוף זה שולט בתדר השולט בין היתר על כוכב צדק השולט על מזלות קשת ודגים



הפסוק השלישי:
"נא גיבור. דורשי יחודך. כבבת שמרם" פסוק זה קשור בספירת תפארת. ראשי התיבות הם נגד יכש. כאן ישנה הפרדה לשני צירופים שונים; נגד בגימטריה שווה למילה זן (57). זהו סמל לזרימה של שפע רוחני וכלכלי. במדיטציה אנו עוצרים בצירוף הזה ומדמיינים כיצד כל צינורות השפע שלנו נפתחים והאנרגיה זורמת אלינו וממלאת את החיים שלנו ע"מ שנוכל לחלק ממנה. בין אם זה שפע רוחני של תקשורת ובין אם זה שפע כלכלי של פרנסה. הצירוף "נגד" מורה על כך שהשפע יוכל לבוא רק כשאנו מפעילים כוח התנגדות. להתנגד לדחף שלנו לקחת את כל מה שאנחנו מקבלים רק לעצמנו ולהפוך את זה לקבלה על מנת לתת. ואז כשאנו הופכים את זרימת השפע למעגלית, הזרימה הכלכלית והרוחנית יכולה להיפתח יותר ויותר.

הצירוף השני, יכש, הוא צירוף מאוד חזק. כוחו להוציא מכל דבר את הטוב, את האור, עד שלא נשארת שום אנרגיה חיובית שיכולה להזין את כוחות השחור, ואז כוחות השחור מתאדים ונעלמים, מחוסר אנרגיה. ניתן ליישם את האותיות יכש על הגוף שלנו, אצל כל אדם מצטברים בתאי הגוף משקעים של אנרגיה שלילית המפריעים את התפתחותם של התאים וגורמים להם לשכוח את תפקידם הראשוני. דבר זה הוא סיבת ההזדקנות ואף עלול, ח"ו, לגרום למחלה סרטנית או למחלות של התנוונות. במדיטציה אנו יכולים להתרכז באותיות יכש ולדמיין שאנו מוציאים את האור מן התאים עד שכל הכוחות השליליים שהיו שם ייעלמו, ואז אנו מכניסים את האור בחזרה. התא חוזר ע"י היכש למצב העוברי, כפי שהיה מבריאתו, ואז הוא יכול לחדש את עצמו ולחדש את הרקמות שבתוכן הוא נמצא. זהו, למעשה, סוד תאי הגזע. כאשר אנו עושים את המדיטציה של היכש אנו יכולים להרבות את תאי הגזע בתוכנו, ולאפשר על ידי כך יותר התחדשות, פחות הזדקנות וזירוז תהליכים של ריפוי ברקמות שלנו.

אפשר להשתמש גם ביכש להוצאת אנרגיה שלילית מאנשים אחרים או מקומות. בעיקר מקומות שהמקובלים טוענים שהם בעלי אנרגיה שלילית או שמהווים סכנה לעולם, מקומות כמו אירן, בבל (חבל בגדד- החלק המרכזי הסוני של עירק של היום), שנער (חבל בצרה- החלק הדרומי השיעי של עירק של היום.), סין ושאר העולם.

היכש מחזיר אותנו למצב הבראשיתי שבו כולנו היינו חלק מן האדם הראשון. כשאנו מורידים את כל הקליפות ומוציאים את כל כוח השטן שגורם לנו להיות נפרדים זה מזה, הכוח של אהבת חינם מסיר את כוח שנאת החינם המפרידה בינינו לבין אנשים אחרים. שנאת החינם מפרידה גם בינינו לבין האור של הבורא, שהוא מקור כל האנרגיה שעל ידיה אנו חיים.
צירוף זה שולט בתדר השולט בין היתר על כוכב מאדים השולט במזלות טלה ועקרב.



הפסוק הרביעי:
"ברכם טהרם. רחמי צדקתך. תמיד גמלם." פסוק זה קשור לספירת נצח. ראשי התיבות שלו הן הצירוף בטר צתג. בפסוק זה אנו מקבלים את הכוח הרגשי לקום לאחר שמעדנו, ולעשות את הבלתי אפשרי. לסיים את כל מה שהתחלנו ולעבוד בנחישות, להתגבר על המכשולים, להסיר כל ספק ולהשלים את המשימות הקשות ביותר.
צירוף זה שולט בתדר השולט בין היתר על השמש השולטת במזל אריה.



הפסוק החמישי:
"חסין קדוש. ברב טובך. נהל עדתך." פסוק זה קשור לספירת הוד. ראשי התיבות שלו הם הצירוף חקב טנע. בעזרת פסוק זה אנו מפתחים את החוש השישי שלנו ואת האינטליגנציה הרוחנית. אנו פורצים את מסגרת המחשבה המגבילה אותנו ומפתחים יכולת ראיה עמוקה יותר.
צירוף זה שולט בתדר השולט בין היתר על כוכב נוגה השולט על מזלות שור ומאזניים.



הפסוק השישי:
"יחיד גאה. לעמך פנה. זוכרי קדושתך." פסוק זה קשור לספירת יסוד. ראשי התיבות הם יגל פזק. פסוק זה, הפסוק השישי, קשור לאלף השישי לפי הספירה העברית, שבו אנו נמצאים. מטרת הצירוף לזרז את גילוי סודות חכמת הקבלה והרוחניות באלף השישי ועל ידי אותו זירוז לגלות בעולם את כל כוח הגאולה ועל ידי זה אנחנו נותנים לאור להיות מעורבים בחיים שלנו ובחיי כל אדם אחר עלי אדמות.
צירוף זה שולט בתדר השולט בין היתר על כוכב כוכב (הידוע גם כ"כוכב חמה" או כמרקורי) השולט על מזלות תאומים ובתולה.



הפסוק השביעי:
"שוועתנו קבל. ושמע צעקתנו. יודע תעלומות." פסוק זה קשור בספירת מלכות. ראשי התיבות שלו הם שקו צית, הכוח להתחדשות תמידית בכל תחום, פסוק זה נותן לנו להכניס את הכוח של האין-סוף לכל מקום. אנו מסירים כל עכבה רוחנית ורגשית בכל פעם שאנו מתחילים מחדש.
צירוף זה גם שולט בתדר השולט בין היתר על הלבנה השולטת על מזל סרטן.



אחרי הפסוק השביעי אנו אומרים פסוק נוסף בלחש, שמטרתו להוציא לפועל את כל האנרגיה ולכסות אותה על מנת שלא תתפזר ושלא תהיה נתונה לאיזה שהם כוחות שליליים שיספגו את הכוח שהתקשרנו אליו. הפסוק הוא:



פסוק זה תמיד אנו אומרים בלחש, פרט ליום כיפור.

רמות שונות לעשיית ה"אנא בכוח" ביום-יום
ספר הזוהר מסביר לנו שתפילת "אנא בכוח" עוזרת לנו לעלות לעולמות רוחניים בדיוק כפי שמלאכים באים ולוקחים אותנו לרמות עליונות. המילים של ה"אנא בכוח" הם כנפי המלאכים. אלה הם 7 מלאכים בעלי 6 כנפיים כל אחד, ב - 3 זוגות. כל זוג של אותיות הוא זוג של כנפיים שמעלה אותנו. לכן אנו אומרים את הפסוקים זוגות-זוגות של מילים.

1. הרמה הפשוטה ביותר היא לומר את התפילה תוך כדי התרכזות ב - 7 צירופי האותיות והתכוונות להתחבר למודעות של האור ללא הגבלה של החומר או רגש מגביל (כמו כעס). כל הגבלה מרחיקה אותנו מאור הבורא, שהוא אהבה ללא תנאי. אנו מתכוונים להתחבר למודעות של אור ללא הגבלה על מנת שנוכל לחזור למצב שבו אין קלקול וליקום כפי שהבורא ברא אותו. נוכל לומר את ה"אנא בכוח" כשאנו נתקלים בכל מצב של בלבול, כאוס או כל צרה. גם ללא מדיטציה, עצם ההתרכזות על האותיות עוזרת.

2. הרמה הבאה היא להתכוון לכוונות הפסוקים כפי שהוסברו לעיל. בכל פסוק להתרכז על האותיות ועל התובנות, להזרים את האנרגיה המתאימה. אפשר לדמיין אור לבן של הבורא זורם דרך האותיות וממלא את החיים שלנו עם התכנים הטמונים בצירופי האותיות.

3. ברמה זו אנו מוסיפים על הכוונות הקודמות שליטה על הזרימה האסטרולוגית, הזרימה של השפע והמזל על פי הזמן, בחיים שלנו. אברהם אבינו מסביר לנו בספר היצירה שלכל רובד של אנרגיה ביקום יש צירוף של אותיות, ולפעמים אפילו רק אות אחת, ששולט עליו.
חודש מזל ואות
כוכב ואות
אותיות
צרוף לכוונה

טבת
גדי
ע
שבתאי
ב
עב
אבג יתץ

שבט
דלי
צ
שבתאי
ב
צב
אבג יתץ

כסלו
קשת
ס
צדק
ג
סג
קרע שטן

אדר
דגים
ק
צדק
ג
קג
קרע שטן

ניסן
טלה
ה
מאדים
ד
דה
נגד יכש

חשון
עקרב
נ
מאדים
ד
דנ
נגד יכש

אב
אריה
ט
חמה
כ
כט
בטר תצג

אייר
שור
ו
נגה
פ
פו
חקב טנע

תשרי
מאזניים
ל
נגה
פ
פל
חקב טנע

סיון
תאומים
ז
כוכב
ר
רז
יגל פזק

אלול
בתולה
י
כוכב
ר
רי
יגל פזק

תמוז
סרטן
ח
לבנה
ת
חת
שקו צית


4. על פי האר"י מצפת ישנה מדיטציה מיוחדת הנקראת "תיקון הנפש". זוהי מדיטציה על ידי כוונה על צירופים של אותיות השם י' ק' ו' ק' שיכולה לעזור לנו להזרים אנרגיה חיובית לחלקים שונים של הגוף שלנו. האנרגיה מזכירה לכל אבר בגוף אליו אנו מכוונים לחזור לתדר הראשוני שלו, ועל ידי כך אנו מעלים את רמת החיסון של הגוף, מחזקים אותו, יוצרים הגנה ממחלות ומעלים את רמת תפקוד הגוף שלנו. צירופי האותיות של "תיקון הנפש" מופיעים בספר "הצופן הסודי של היקום" מאת הרב ברג וכן בסידורי התפילה בהוצאת המרכז לקבלה. ברמה זו של מדיטציה, לאחר שעשינו מדיטציה על צירוף 2 האותיות של אותו חודש אנו לוקחים את יד ימין, שמים אותה מעל לכל איבר בגוף שמכוונים עליו החל מן הגולגולת ומניעים את היד נגד כיוון השעון - כיוון זרימת אנרגית החיים - ומדמיינים בעיניים עצומות את צירוף האותיות המתאים באותו אזור ואת האנרגיה זורמת מן היד אל אותו איבר. כאשר מגיעים אל תפארת, למשל, מעבירים את היד על האיברים הפנימיים: לב, ריאות, כבד, טחול, לבלב, מעיים, קיבה, כליות וכן הלאה. ביסוד מעבירים את המודעות על עמוד השדרה ועל אברי המין והרבייה כדי לגרום שהם יתפקדו כמו שצריך.

5. ניתן להוסיף בכל יום בשבוע מדיטציה נוספת. ע"פ האר"י ישנם צירופי אותיות שהם שמות מלאכים שונים שמופיעים ועוזרים לנו בכל אחד מימות השבוע. בסידור "תפילה לעני" של המרכז לקבלה ניתן למצוא בסוף הסידור את צירופי האותיות האלה. כל אחד מ - 7 צירופי ה"אנא בכוח", על פי סידרם, מקביל לאחד מימות השבוע. לאחר שעושים את המדיטציה על הצירוף שמתאים לאותו יום, סורקים (ולא מבטאים!) את שמות המלאכים והצירופים שיעזרו לנו להתקשר לאנרגיות החיוביות של אותו היום.

יש לזכור שלצירופי ה"אנא בכוח" עוצמה אדירה. יש לעשות אותם במודעות של מדיטציה, של רוגע, תוך כדי ישיבה על כסא בגו ישר ותוך התכוונות והתרכזות. רצוי לנשום מספר נשימות לפני המדיטציה על מנת להירגע, כדי שהאנרגיה תזרום יותר בקלות. מאוחר יותר, לאחר תרגול, ניתן להיכנס למדיטציה של "אנא בכוח" גם תוך כדי הליכה או נהיגה על מנת לשפר את מצב המודעות.

על מנת להשיג תוצאות צריך להתאמן הרבה, להיות דבקים במטרה, צריך שיהיה הרבה רצון ובכל מדיטציה להכניס כוח של התלהבות.

מי שישתמש ב"אנא בכוח" בדרך זו מובטח לו שחייו ישתנו לטובה, במהרה.

ב ה צ ל ח ה !

מדיטציה
אנא בכח
ע"ב שמות
תפילה
תיקון הנפש
שם בן יב






ספר 72 שמות
טכנולוגיה של הנשמה
בגלל מקורם האלוהי והכוח העל-אנושי החבוי בהם, כונו צירופים בני שלוש אותיות אלה בשם ע"ב שמות הבורא.



יום
חודש
שנה



אם נולדת אחרי השקיעה, יש להזין את היום שלמחורת.

ידיעת תאריך הלידה העיברי על פי הקבלה מקנה לך הבנה מעמיקה יותר של תהליכים בחייך, רגשותייך ויכולת לפתור דברים עוד מרמת הזרע.

 צימרים צימר צימרים לפי שעה צימר קידום אתרים   וילה  חדרים לפי שעות  וילה ©  All rights reserved -צימרים
 

צימרים לפי שעה בתל אביב

צימר לפי שעה

חדרים לפי שעה

צימרים לפי שעות

חדרים לפי שעה במרכז

וילות