שמן במשנה

סוד השימוש בשמן-שמנים להדלקת מנורת הפנים-באדם?!

מסכת שבת פרק ב
דף כ, ב משנה במה מדליקין ובמה אין מדליקין אין מדליקין לא בלכש ולא בחוסן ולא בכלך ולא בפתילת האידן ולא בפתילת המדבר ולא בירוקה שעל פני המים ולא בזפת ולא בשעוה ולא בשמן קיק ולא בשמן שריפה ולא באליה ולא בחלב נחום המדי אומר מדליקין בחלב מבושל וחכ"א אחד מבושל ואחד שאינו מבושל אין מדליקין בו:

דף כ, ב גמרא לכש שוכא דארזא שוכא דארזא עץ בעלמא הוא בעמרניתא דאית ביה: ולא בחוסן: אמר רב יוסף נעורת של פשתן אמר ליה אביי והכתיב (ישעיהו א) והיה החסון לנעורת <מכלל דחוסן לאו נעורת הוא> אלא אמר אביי כיתנא דדייק ולא נפיץ: ולא בכלך: אמר שמואל שאלתינהו לכל נחותי ימא ואמרי <לה> [לי] כולכא שמיה רב יצחק בר זעירא אמר גושקרא רבין ואביי הוו יתבי קמיה דרבנא נחמיה אחוה דריש גלותא חזייה דהוה לביש מטכסא א"ל רבין לאביי היינו כלך דתנן א"ל אנן שירא פרנדא קרינן ליה מיתיבי השיראים והכלך והסיריקין חייבין בציצית <תיובתא דרבין> תיובתא איבעית אימא שירא לחוד ושירא פרנדא לחוד: ולא בפתילת האידן: אחוינא: רבין ואביי הוו קאזלו בפקתא דטמרוריתא חזינהו להנהו ארבתא אמר ליה רבין לאביי היינו אידן דתנן אמר ליה האי עץ בעלמא הוא קלף ואחוי ליה עמרניתא דביני ביני: ולא בפתילת המדבר: שברא: ולא בירוקה שעל כו': מאי היא אילימא אוכמתא דחריצי איפרוכי מפרכן אלא אמר רב פפא אוכמתא דארבא תנא הוסיפו עליהן של צמר ושל שער ותנא דידן צמר מכווץ כוויץ שער איחרוכי מיחרך: ולא בזפת: זפת זיפתא שעוה קירותא תנא עד כאן פסול פתילות מכאן ואילך פסול שמנים פשיטא שעוה איצטריכא ליה מהו דתימא לפתילות נמי לא חזיא קא משמע לן אמר רמי בר אבין עטרנא פסולתא דזיפתא שעוה פסולתא דדובשא
מסכת שבת פרק ב
דף כא, א גמרא למאי נפקא מינה למקח וממכר: ת"ר כל אלו שאמרו אין מדליקין בהן בשבת אבל עושין מהן מדורה בין להתחמם כנגדה בין להשתמש לאורה בין ע"ג קרקע בין על גבי כירה ולא אסרו אלא לעשות מהן פתילה לנר בלבד: ולא בשמן קיק וכו': מאי שמן קיק אמר שמואל שאילתינהו לכל נחותי ימא ואמרו לי עוף אחד יש בכרכי הים וקיק שמו רב יצחק בריה דרב יהודה אמר משחא דקאזא ריש לקיש אמר קיקיון דיונה אמר רבה בר בר חנה לדידי חזי לי קיקיון דיונה ולצלוליבא דמי ומדפשקי רבי ועל פום חנותא מדלן יתיה ומפרצידוהי עבדי משחא ובענפוהי נייחן כל בריחי דמערבא אמר רבה פתילות שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בשבת מפני שהאור מסכסכת בהן שמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהן מפני שאין נמשכין אחר הפתילה בעא מיניה אביי מרבה שמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בשבת מהו שיתן לתוכן שמן כל שהוא וידליק מי גזרינן דילמא אתי לאדלוקי בעינייהו או לא א"ל אין מדליקין מאי טעמא לפי שאין מדליקין איתיביה כרך דבר שמדליקין בו ע"ג דבר שאין מדליקין בו אין מדליקין בו <אמר> רשב"ג [אומר] של בית אבא היו כורכין פתילה על גבי אגוז ומדליקין קתני מיהת מדליקין א"ל אדמותבת לי מדרשב"ג סייעינהו מדתנא קמא הא לא קשיא מעשה רב מ"מ קשיא מאי לאו להדליק לא להקפות אי להקפות מ"ט דת"ק כולה רשב"ג היא וחסורי מיחסרא והכי קתני כרך דבר שמדליקין בו ע"ג דבר שאין מדליקין בו אין מדליקין בו בד"א להדליק אבל להקפות מותר שרבן שמעון בן גמליאל אומר של בית אבא היו כורכין פתילה ע"ג אגוז איני והאמר רב ברונא אמר רב חלב מהותך וקרבי דגים שנמוחו אדם נותן לתוכו שמן כל שהוא ומדליק הני מימשכי בעינייהו והני לא מימשכי בעינייהו וגזרו רבנן על חלב מהותך משום חלב שאינו מהותך ועל קרבי דגים שנמוחו משום קרבי דגים שלא נמוחו וליגזור נמי חלב מהותך וקרבי דגים שנמוחו שנתן לתוכן שמן משום חלב מהותך וקרבי דגים שנמוחו שלא נתן לתוכן שמן היא גופה גזירה ואנן ניקום וניגזור גזירה לגזירה: תני רמי בר חמא פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בשבת אין מדליקין בהן במקדש משום שנא' (שמות כז) להעלות נר תמיד הוא תני לה והוא אמר לה כדי שתהא שלהבת עולה מאיליה ולא שתהא עולה על ידי דבר אחר תנן מבלאי מכנסי כהנים ומהמיניהם היו מפקיעין ומהן מדליקין שמחת בית השואבה שאני ת"ש דתני רבה בר מתנה בגדי כהונה שבלו מפקיעין אותן ומהן היו עושין פתילות למקדש מאי לאו דכלאים לא דבוץ: אמר רב הונא פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בשבת אין מדליקין בהן בחנוכה בין בשבת בין בחול אמר רבא מאי טעמא דרב הונא קסבר כבתה זקוק לה ומותר להשתמש לאורה ורב חסדא אמר מדליקין בהן בחול אבל לא בשבת קסבר כבתה
מסכת שבת פרק ב
דף כא, ב גמרא אין זקוק לה ומותר להשתמש לאורה א"ר זירא אמר רב מתנה ואמרי לה א"ר זירא אמר רב פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בשבת מדליקין בהן בחנוכה בין בחול בין בשבת א"ר ירמיה מאי טעמא דרב קסבר כבתה אין זקוק לה ואסור להשתמש לאורה אמרוה רבנן קמיה דאביי משמיה דר' ירמיה ולא קיבלה כי אתא רבין אמרוה רבנן קמיה דאביי משמיה דר' יוחנן וקיבלה אמר אי זכאי גמירתיה לשמעתיה מעיקרא והא גמרה נפקא מינה לגירסא דינקותא וכבתה אין זקוק לה ורמינהו מצותה משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק מאי לאו דאי כבתה הדר מדליק לה לא דאי לא אדליק מדליק וא"נ לשיעורה: עד שתכלה רגל מן השוק ועד כמה אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן עד דכליא ריגלא דתרמודאי: ת"ר מצות חנוכה נר איש וביתו והמהדרין נר לכל אחד ואחד והמהדרין מן המהדרין ב"ש אומרים יום ראשון מדליק שמנה מכאן ואילך פוחת והולך וב"ה אומרים יום ראשון מדליק אחת מכאן ואילך מוסיף והולך אמר עולא פליגי בה תרי אמוראי במערבא ר' יוסי בר אבין ור' יוסי בר זבידא חד אמר טעמא דב"ש כנגד ימים הנכנסין וטעמא דב"ה כנגד ימים היוצאין וחד אמר טעמא דב"ש כנגד פרי החג וטעמא דבית הלל דמעלין בקדש ואין מורידין אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן שני זקנים היו בצידן אחד עשה כב"ש ואחד עשה כדברי ב"ה זה נותן טעם לדבריו כנגד פרי החג וזה נותן טעם לדבריו דמעלין בקדש ואין מורידין ת"ר נר חנוכה מצוה להניחה על פתח ביתו מבחוץ אם היה דר בעלייה מניחה בחלון הסמוכה לרה"ר ובשעת הסכנה מניחה על שלחנו ודיו אמר רבא צריך נר אחרת להשתמש לאורה ואי איכא מדורה לא צריך ואי אדם חשוב הוא אע"ג דאיכא מדורה צריך נר אחרת: מאי חנוכה דתנו רבנן בכ"ה בכסליו יומי דחנוכה תמניא אינון דלא למספד בהון ודלא להתענות בהון שכשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול ולא היה בו אלא להדליק יום אחד נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה תנן התם גץ היוצא מתחת הפטיש ויצא והזיק חייב גמל שטעון פשתן והוא עובר ברה"ר ונכנסה פשתנו לתוך החנות ודלקה בנרו של חנוני והדליק את הבירה בעל הגמל חייב הניח חנוני את נרו מבחוץ חנוני חייב רבי יהודה אומר בנר חנוכה פטור אמר רבינא <משום דרבה> [משמיה דרבא] זאת אומרת נר חנוכה מצוה להניחה בתוך עשרה דאי ס"ד למעלה מעשרה לימא ליה היה לך להניח למעלה מגמל ורוכבו ודילמא אי מיטרחא ליה טובא אתי לאימנועי ממצוה: אמר רב כהנא דרש רב נתן בר מניומי משמיה דרבי תנחום
מסכת שבת פרק ב
דף כב, א גמרא נר של חנוכה שהניחה למעלה מכ' אמה פסולה כסוכה וכמבוי: ואמר רב כהנא דרש רב נתן בר מניומי משמיה דרב תנחום מאי דכתיב (בראשית לז) והבור רק אין בו מים ממשמע שנא' והבור רק איני יודע שאין בו מים אלא מה ת"ל אין בו מים מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו: אמר רבה נר חנוכה מצוה להניחה בטפח הסמוכה לפתח והיכא מנח ליה רב אחא בריה דרבא אמר מימין רב שמואל מדפתי אמר משמאל והילכתא משמאל כדי שתהא נר חנוכה משמאל ומזוזה מימין: אמר רב יהודה אמר רב אסי <אמר רב> אסור להרצות מעות כנגד נר חנוכה כי אמריתה קמיה דשמואל אמר לי וכי נר קדושה יש בה מתקיף לה רב יוסף וכי דם קדושה יש בו דתניא (ויקרא יז) ושפך וכסה במה ששפך יכסה שלא יכסנו ברגל שלא יהו מצות בזויות עליו ה"נ שלא יהו מצות בזויות עליו: בעו מיניה מרבי יהושע בן לוי מהו להסתפק מנויי סוכה כל שבעה א"ל הרי אמרו אסור להרצות מעות כנגד נר חנוכה אמר רב יוסף מריה דאברהם תלי תניא בדלא תניא סוכה תניא חנוכה לא תניא דתניא סככה כהלכתה ועיטרה בקרמים ובסדינין המצויירין ותלה בה אגוזים אפרסקין שקדים ורמונים ופרכילי ענבים ועטרות של שבלים יינות <של> שמנים וסלתות אסור להסתפק מהן עד מוצאי יום טוב האחרון של חג ואם התנה עליהן הכל לפי תנאו אלא אמר רב יוסף אבוהון דכולהו דם: איתמר רב אמר אין מדליקין מנר לנר ושמואל אמר מדליקין רב אמר אין מתירין ציצית מבגד לבגד ושמואל אמר מתירין מבגד לבגד רב אמר אין הלכה כרבי שמעון בגרירה ושמואל אמר הלכה כרבי שמעון בגרירה אמר אביי כל מילי דמר עביד כרב לבר מהני תלת דעביד כשמואל מדליקין מנר לנר ומתירין מבגד לבגד והלכה כרבי שמעון בגרירה דתניא רבי שמעון אומר גורר אדם מטה כסא וספסל ובלבד שלא יתכוין לעשות חריץ יתיב ההוא מרבנן קמיה דרב אדא בר אהבה ויתיב וקאמר טעמא דרב משום ביזוי מצוה אמר להו לא תציתו ליה טעמיה דרב משום דקא מכחיש מצוה מאי בינייהו איכא בינייהו דקא מדליק משרגא לשרגא מ"ד משום ביזוי מצוה משרגא לשרגא מדליק מ"ד משום אכחושי מצוה משרגא לשרגא נמי אסור מתיב רב אויא סלע של
מסכת שבת פרק ב
דף כב, ב גמרא מעשר שני אין שוקלין כנגדו דנרי זהב ואפילו לחלל עליו מעשר שני אחר אי אמרת בשלמא כי פליגי רב ושמואל מנר לנר אבל בקינסא אסר שמואל הא לא תהוי תיובתא אלא אי אמרת בקינסא נמי שרי הא תהוי תיובתא אמר רבה גזירה שמא לא יכוין משקלותיו וקא מפיק להו לחולין מתיב רב ששת (ויקרא כד) מחוץ לפרוכת העדות יערוך וכי לאורה הוא צריך והלא כל ארבעים שנה שהלכו בני ישראל במדבר לא הלכו אלא לאורו אלא עדות היא לבאי עולם שהשכינה שורה בישראל מאי עדות אמר רב זו נר מערבי שנותן בה שמן כמדת חברותיה וממנה היה מדליק ובה היה מסיים והא הכא כיון דקביעי נרות לא סגיא דלא משקיל ואדלוקי קשיא בין למאן דאמר משום בזוי מצוה ובין למ"ד משום אכחושי מצוה תרגמא ר"פ בפתילות ארוכות סוף סוף למ"ד משום אכחושי מצוה קשיא קשיא מאי הוי עלה א"ר הונא בריה דרב יהושע חזינא אי הדלקה עושה מצוה מדליקין מנר לנר ואי הנחה עושה מצוה אין מדליקין מנר לנר דאיבעיא להו הדלקה עושה מצוה או הנחה עושה מצוה ת"ש דאמר רבא היה תפוש נר חנוכה ועומד לא עשה ולא כלום שמע מינה הנחה עושה מצוה התם הרואה אומר לצורכו הוא דנקיט לה ת"ש דאמר רבא הדליקה בפנים והוציאה לא עשה כלום אא"ב הדלקה עושה מצוה הדלקה במקומו בעינן משום הכי לא עשה כלום אלא אי אמרת הנחה עושה מצוה אמאי לא עשה ולא כלום התם נמי הרואה הוא אומר לצורכו הוא דאדלקה תא שמע דאמר רבי יהושע בן לוי
מסכת שבת פרק ב
דף כג, א גמרא עששית שהיתה דולקת והולכת כל היום כולו למוצ"ש מכבה ומדליקה אי אמרת בשלמא הדלקה עושה מצוה שפיר אלא אי אמרת הנחה עושה מצוה האי מכבה ומדליקה מכבה ומגביהה ומניחה ומדליקה מיבעי ליה ועוד מדקא מברכינן אשר קדשנו במצותיו וצונו להדליק נר של חנוכה ש"מ הדלקה עושה מצוה ש"מ והשתא דאמרינן הדלקה עושה מצוה הדליקה חרש שוטה וקטן לא עשה ולא כלום אשה ודאי מדליקה דא"ר יהושע בן לוי נשים חייבות בנר חנוכה שאף הן היו באותו הנס: אמר רב ששת אכסנאי חייב בנר חנוכה א"ר זירא מריש כי הוינא בי רב משתתפנא בפריטי בהדי אושפיזא בתר דנסיבי איתתא אמינא השתא ודאי לא צריכנא דקא מדליקי עלי בגו ביתאי: א"ר יהושע בן לוי כל השמנים כולן יפין לנר ושמן זית מן המובחר אמר אביי מריש הוה מהדר מר אמשחא דשומשמי אמר האי משך נהורי טפי כיון דשמע לה להא דרבי יהושע בן לוי מהדר אמשחא דזיתא אמר האי צליל נהוריה טפי ואריב"ל כל השמנים יפין לדיו ושמן זית מן המובחר איבעיא להו לגבל או לעשן ת"ש דתני רב שמואל בר זוטרא כל השמנים יפין לדיו ושמן זית מן המובחר בין לגבל בין לעשן רב שמואל בר זוטרא מתני הכי כל העשנים יפין לדיו ושמן זית מן המובחר אמר רב הונא כל השרפין יפין לדיו ושרף קטף יפה מכולם: א"ר חייא בר אשי אמר רב המדליק נר של חנוכה צריך לברך ורב ירמיה אמר הרואה נר של חנוכה צריך לברך אמר רב יהודה יום ראשון הרואה מברך ב' ומדליק מברך ג' מכאן ואילך מדליק מברך שתים ורואה מברך אחת מאי ממעט ממעט זמן ונימעוט נס נס כל יומי איתיה מאי מברך מברך אשר קדשנו במצותיו וצונו להדליק נר של חנוכה והיכן צונו רב אויא אמר (דברים יז) מלא תסור רב נחמיה אמר (דברים לב) שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך מתיב רב עמרם הדמאי מערבין בו ומשתתפין בו ומברכין עליו ומזמנין עליו ומפרישין אותו ערום ובין השמשות ואי אמרת כל מדרבנן בעי ברכה הכא כי קאי ערום היכי מברך והא בעינן (דברים כג) והיה מחניך קדוש וליכא אמר אביי ודאי דדבריהם בעי ברכה ספק דדבריהם לא בעי ברכה והא יו"ט שני דספק דבריהם הוא ובעי ברכה התם כי היכי דלא לזילזולי בה רבא אמר רוב עמי הארץ מעשרין הן: אמר רב הונא חצר שיש לה ב' פתחים צריכה שתי נרות <ואמר> [אמר] רבא לא אמרן אלא משתי רוחות אבל מרוח אחת לא צריך מ"ט אילימא משום חשדא חשדא דמאן אילימא חשדא דעלמא אפילו ברוח אחת נמי ליבעי אי חשדא דבני מתא אפי' משתי רוחות נמי לא ליבעי לעולם משום חשדא דבני מתא וזימנין דמחלפי בהאי ולא חלפי בהאי ואמרי כי היכי דבהאי פיתחא לא אדליק בהך פיתחא נמי לא אדליק ומנא תימרא דחיישינן לחשד דתניא אמר רבי שמעון בשביל ארבעה דברים אמרה תורה להניח פיאה בסוף שדהו מפני גזל עניים ומפני ביטול עניים ומפני החשד ומשום (ויקרא יט) בל תכלה מפני גזל עניים שלא יראה בעל הבית שעה פנוייה ויאמר לקרובו עני הרי זו פאה

מסכת שבת פרק ב
דף כג, ב גמרא ומפני ביטול עניים שלא יהו עניים יושבין ומשמרין עכשיו מניח בעה"ב פאה ומפני חשד שלא יהיו עוברין ושבין אומרים תבא מארה לאדם שלא הניח פאה בשדהו ומשום (ויקרא יט) בל תכלה אטו כולהו לאו משום בל תכלה נינהו אמר רבא מפני הרמאין: אמר רב יצחק בר רדיפה א"ר הונא נר שיש לה שני פיות עולה לב' בני אדם אמר רבא מילא קערה שמן והקיפה פתילות כפה עליה כלי עולה לכמה בני אדם לא כפה עליה כלי עשאה כמין מדורה ואפילו לאחד נמי אינה עולה: אמר רבא פשיטא לי נר ביתו ונר חנוכה נר ביתו עדיף משום שלום ביתו נר ביתו וקידוש היום נר ביתו עדיף משום שלום ביתו בעי רבא נר חנוכה וקידוש היום מהו קידוש היום עדיף דתדיר או דילמא נר חנוכה עדיף משום פרסומי ניסא בתר דאבעיא הדר פשטה נר חנוכה עדיף משום פרסומי ניסא: אמר רב הונא הרגיל בנר הויין ליה בנים תלמידי חכמים הזהיר במזוזה זוכה לדירה נאה הזהיר בציצית זוכה לטלית נאה הזהיר בקידוש היום זוכה וממלא גרבי יין רב הונא הוה רגיל דהוה חליף ותני אפתחא דרבי אבין נגרא חזא דהוה רגיל בשרגי טובא אמר תרי גברי רברבי נפקי מהכא נפקי מינייהו רב אידי בר אבין ורב חייא בר אבין רב חסדא הוה רגיל דהוה חליף ותני אפיתחא דבי נשא דרב שיזבי חזא דהוה רגיל בשרגי טובא אמר גברא רבא נפק מהכא נפק מינייהו רב שיזבי דביתהו דרב יוסף הות מאחרה ומדלקת לה אמר לה רב יוסף תניא (שמות יג) לא ימיש עמוד הענן יומם ועמוד האש לילה מלמד שעמוד ענן משלים לעמוד האש ועמוד האש משלים לעמוד הענן סברה לאקדומה אמר לה ההוא סבא תנינא ובלבד שלא יקדים ושלא יאחר: אמר רבא דרחים רבנן הוו ליה בנין רבנן דמוקיר רבנן הוו ליה חתנוותא רבנן דדחיל מרבנן הוא גופיה הוי צורבא מרבנן ואי לאו בר הכי הוא משתמען מיליה כצורבא מרבנן: ולא בשמן שריפה וכו': מאי שמן שריפה אמר רבה שמן של תרומה שנטמאה ואמאי קרו לה שמן שריפה הואיל ולשריפה עומד ובשבת מ"ט לא מתוך שמצוה עליו לבערו גזרה שמא יטה א"ל אביי אלא מעתה ביו"ט לישתרי אלמה תנן אין מדליקין בשמן שריפה ביו"ט גזרה יו"ט אטו שבת רב חסדא אמר לשמא יטה לא חיישינן אלא הכא ביו"ט שחל להיות ע"ש עסקינן לפי שאין שורפין קדשים ביו"ט והא מדקתני סיפא אין מדליקין בשמן שריפה ביו"ט מכלל דרישא לאו ביו"ט עסקי' א"ר חנינא מסורא מה טעם קאמר מה טעם אין מדליקין בשמן שריפה ביו"ט לפי שאין שורפין קדשים ביו"ט
מסכת שבת פרק ב
דף כד, א גמרא תניא כוותיה דרב חסדא כל אלו שאמרו אין מדליקין בהן בשבת מדליקין בהן ביום טוב חוץ משמן שריפה לפי שאין שורפין קדשים ביום טוב: איבעיא להו מהו להזכיר של חנוכה בברכת המזון כיון דמדרבנן הוא לא מדכרינן או דילמא משום פרסומי ניסא מדכרינן אמר רבא אמר רב סחורה אמר רב הונא אינו מזכיר ואם בא להזכיר מזכיר בהודאה רב הונא בר יהודה איקלע לבי רבא סבר לאדכורי בבונה ירושלים אמר להו רב ששת כתפלה מה תפלה בהודאה אף ברכת המזון בהודאה: איבעיא להו מהו להזכיר ראש חודש בברכת המזון אם תימצי לומר בחנוכה דרבנן לא צריך ראש חודש דאורייתא צריך או דילמא כיון דלא אסור בעשיית מלאכה לא מזכרינן רב אמר מזכיר רבי חנינא אמר אינו מזכיר אמר רב זריקא נקוט דרב בידך דקאי רבי אושעיא כוותיה דתני ר' אושעיא ימים שיש בהן קרבן מוסף כגון ר"ח וחוש"מ ערבית ושחרית ומנחה מתפלל שמונה עשרה ואומר מעין המאורע בעבודה ואם לא אמר מחזירין אותו ואין בהן קדושה על הכוס ויש בהן הזכרה בברכת המזון ימים שאין בהן קרבן מוסף כגון שני וחמישי <ושני> ותעניות ומעמדות שני וחמישי מאי עבידתייהו אלא שני וה' וב' של תעניות ומעמדות ערבית ושחרית ומנחה מתפלל שמונה עשרה ואומר מעין המאורע בשומע תפלה ואם לא אמר אין מחזירין אותו <ואין בהן קדושה על הכוס> ואין בהן הזכרה בברכת המזון: איבעיא להו מהו להזכיר של חנוכה במוספין כיון דלית ביה מוסף בדידיה לא מדכרינן או דילמא יום הוא שחייב בארבע תפלות רב הונא ורב יהודה דאמרי תרוייהו אינו מזכיר רב נחמן ורבי יוחנן דאמרי תרוייהו מזכיר אמר אביי לרב יוסף הא דרב הונא ורב יהודה דרב הוא דאמר רב גידל אמר רב ראש חדש שחל להיות בשבת המפטיר בנביא בשבת אינו צריך להזכיר של ראש חדש שאילמלא שבת אין נביא בראש חדש מי דמי התם נביא בדר"ח ליכא כלל הכא איתיה בערבית ושחרית ומנחה אלא להא דמיא דאמר רב אחדבוי אמר רב מתנה אמר רב יום טוב שחל להיות בשבת המפטיר בנביא במנחה בשבת א"צ להזכיר של יום טוב שאילמלא שבת אין נביא במנחה ביום טוב
מסכת שבת פרק ב
דף כד, ב גמרא ולית הילכתא ככל הני שמעתתא אלא כי הא דא"ר יהושע בן לוי יום הכפורים שחל להיות בשבת המתפלל נעילה צריך להזכיר של שבת יום הוא שנתחייב בארבע תפלות קשיא הילכתא אהילכתא אמרת הילכתא כריב"ל וקיימא לן הילכתא כרבא דאמר רבא יו"ט שחל להיות בשבת שליח ציבור היורד לפני התיבה ערבית אינו צריך להזכיר של יום טוב שאילמלא שבת אין שליח צבור יורד ערבית ביו"ט הכי השתא התם בדין הוא דאפילו בשבת נמי לא צריך ורבנן הוא דתקוני משום סכנה אבל הכא יום הוא שנתחייב בארבע תפלות: ולא באליה כו': חכמים היינו תנא קמא איכא בינייהו דרב ברונא אמר רב ולא מסיימי:

דף כד, ב משנה אין מדליקין בשמן שריפה ביו"ט רבי ישמעאל אומר אין מדליקין בעטרן מפני כבוד השבת וחכמים מתירין בכל השמנים בשמן שומשמין בשמן אגוזים בשמן צנונות בשמן דגים בשמן פקועות בעטרן ובנפט ר' טרפון אומר אין מדליקין אלא בשמן זית בלבד:

דף כד, ב גמרא מ"ט לפי שאין שורפין קדשים ביו"ט מנהני מילי אמר חזקיה וכן תנא דבי חזקיה אמר קרא (שמות יב) ולא תותירו ממנו עד בקר והנותר ממנו עד בקר שאין ת"ל עד בקר מה ת"ל עד בקר בא הכתוב ליתן לו בקר שני לשריפתו אביי אמר אמר קרא (במדבר כח) עולת שבת בשבתו ולא עולת חול בשבת ולא עולת חול ביו"ט רבא אמר אמר קרא (שמות יב) הוא לבדו יעשה לכם הוא ולא מכשירין לבדו ולא מילה שלא בזמנה דאתיא בק"ו רב אשי אמר (ויקרא כג) <שבת> שבתון
מסכת שבת פרק ב
דף כה, א גמרא עשה והוה ליה יום טוב עשה ולא תעשה ואין עשה דוחה את לא תעשה ועשה ביום טוב הוא דאסיר הא בחול שפיר דמי מ"ט אמר רב כשם שמצוה לשרוף הקדשים שנטמאו כך מצוה לשרוף את התרומה שנטמאת ואמרה תורה בשעת ביעורה תיהני ממנה היכן אמרה תורה מדרב נחמן דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר קרא (במדבר יח) ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומותי בשתי תרומות הכתוב מדבר אחת תרומה טהורה ואחת תרומה טמאה ואמר רחמנא לך שלך תהא להסיקה תחת תבשילך ואיבעית אימא מדרבי אבהו דאמר רבי אבהו א"ר יוחנן (דברים כו) ולא בערתי ממנו בטמא ממנו אי אתה מבעיר אבל אתה מבעיר שמן של תרומה שנטמאת ואימא ממנו אי אתה מבעיר אבל אתה מבעיר שמן של קדש שנטמא לאו קל וחומר הוא מה מעשר הקל אמרה תורה לא בערתי ממנו בטמא קדש חמור לא כ"ש א"ה תרומה נמי לימא ק"ו הוא הא כתיב ממנו ומה ראית מסתברא קדש לא ממעיטנא שכן סימן פנ"ק עכ"ס פיגול נותר קרבן מעילה וכרת אסור לאונן אדרבה תרומה לא ממעיטנא שכן מחפ"ז סימן מיתה חומש
מסכת שבת פרק ב
דף כה, ב גמרא ואין לה פדיון ואסורה לזרים הנך נפישן ואיבעית אימא קדש חמור שכן ענוש כרת רב נחמן בר יצחק אמר אמר קרא (דברים יח) תתן לו לו ולא לאורו מכלל דבת אורו הוא: רבי ישמעאל אומר כו': מאי טעמא אמר רבא מתוך שריחו רע גזרה שמא יניחנה ויצא אמר ליה אביי ויצא אמר ליה שאני אומר הדלקת נר בשבת חובה דאמר רב נחמן בר רב זבדא ואמרי לה אמר רב נחמן בר רבא אמר רב הדלקת נר בשבת חובה רחיצת ידים ורגלים בחמין ערבית רשות ואני אומר מצוה מאי מצוה דאמר רב יהודה אמר רב כך היה מנהגו של ר' יהודה בר אלעאי ע"ש מביאים לו עריבה מלאה חמין ורוחץ פניו ידיו ורגליו ומתעטף ויושב בסדינין המצוייצין ודומה למלאך ה' צבאות והיו תלמידיו מחבין ממנו כנפי כסותן אמר להן בני לא כך שניתי לכם סדין בציצית בית שמאי פוטרין וב"ה מחייבין והלכה כדברי בית הלל ואינהו סברי גזירה משום כסות לילה: (איכה ג) ותזנח משלום נפשי נשיתי טובה מאי ותזנח משלום נפשי אמר ר' אבהו זו הדלקת נר בשבת נשיתי טובה אמר רבי ירמיה זו בית המרחץ <אמר רבי יוחנן> [רבי יוחנן אמר] זו רחיצת ידים ורגלים בחמין ר' יצחק נפחא אמר זו מטה נאה וכלים נאים שעליה ר' אבא אמר זו מטה מוצעת ואשה מקושטת לתלמידי חכמים: ת"ר איזה עשיר כל שיש לו נחת רוח בעשרו דברי רבי מאיר: סימן מ"ט ק"ס: רבי טרפון אומר כל שיש לו ק' כרמים ומאה שדות וק' עבדים שעובדין בהן רבי עקיבא אומר כל שיש לו אשה נאה במעשים רבי יוסי אומר כל שיש לו בית הכסא סמוך לשולחנו תניא רבי שמעון בן אלעזר אומר אין מדליקין בצרי מאי טעמא אמר רבה מתוך שריחו נודף גזרה שמא יסתפק ממנו אמר ליה אביי
מסכת שבת פרק ב
דף כו, א גמרא לימא מר מפני שהוא עף חדא ועוד קאמר חדא מפני שהוא עף ועוד גזירה שמא יסתפק ממנו ההיא חמתא דהות סניאה לה לכלתה אמרה לה זיל איקשיט במשחא דאפרסמא אזלא איקשיט כי אתת אמרה לה זיל איתלי שרגא אזלא אתלא שרגא אינפח בה נורא ואכלתה: (ירמיהו נב) ומדלת הארץ השאיר נבוזראדן רב טבחים לכורמים וליוגבים כורמים תני רב יוסף אלו מלקטי אפרסמון מעין גדי ועד רמתא יוגבים אלו ציידי חלזון מסולמות של צור ועד חיפה: ת"ר אין מדליקין בטבל טמא בחול ואצ"ל בשבת כיוצא בו אין מדליקין בנפט לבן בחול ואצ"ל בשבת בשלמא נפט לבן מפני שהוא עף אבל טבל טמא מאי טעמא אמר קרא (במדבר יח) ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומותי בשתי תרומות הכתוב מדבר אחת תרומה טהורה ואחת תרומה טמאה מה תרומה טהורה אין לך בה אלא משעת הרמה ואילך אף תרומה טמאה אין לך בה אלא משעת הרמה ואילך: גופא ר"ש בן אלעזר אומר אין מדליקין בצרי וכן היה רבי שמעון בן אלעזר אומר צרי אינו אלא שרף מעצי הקטף ר' ישמעאל אומר כל היוצא מן העץ אין מדליקין בו ר' ישמעאל בן ברוקה אומר אין מדליקין אלא ביוצא מן הפרי ר' טרפון אומר אין מדליקין אלא בשמן זית בלבד עמד רבי יוחנן בן נורי על רגליו ואמר מה יעשו אנשי בבל שאין להם אלא שמן שומשמין ומה יעשו אנשי מדי שאין להם אלא שמן אגוזים ומה יעשו אנשי אלכסנדריא שאין להם אלא שמן צנונות ומה יעשו אנשי קפוטקיא שאין להם לא כך ולא כך אלא נפט אלא אין לך אלא מה שאמרו חכמים אין מדליקין ומדליקין בשמן דגים ובעטרן רבי שמעון שזורי אומר מדליקין בשמן פקועות ובנפט סומכוס אומר כל היוצא מן הבשר אין מדליקין בו אלא בשמן דגים סומכוס היינו תנא קמא איכא בינייהו דרב ברונא אמר רב ולא מסיימי תניא רבי שמעון בן אלעזר אומר כל היוצא מן העץ אין בו משום שלש על שלש ומסככין בו חוץ מפשתן אמר אביי
להמשך..

שמן במשנה

שמן במשנה סדר נזיקין, מסכת שבועות
פרק ו,ג: הטוען את חברו כדי שמן, והודה לו בקנקנים--אדמון אומר, הואיל והודיה מן הטענה, יישבע
סדר זרעים, מסכת שביעית
פרק ה,ז: היוצר--מוכר חמש כדי שמן, וחמש עשרה כדי יין, שכן דרכו להביא מן ההפקר
פרק ו,ה: אין מוציאין שמן שריפה ופירות שביעית, מהארץ לחוצה לארץ
סדר מועד, מסכת פסחים
פרק ו,ה: זבחים שהן אסורין לשמן, כששינה את שמן--אינו דין שיהא חייב
סדר מועד, מסכת חגיגה
פרק ג,ד: כדי יין וכדי שמן המדומעות--נאמנין עליהן בשעת הגיתות והבדים, וקודם לגיתות שבעים יום
סדר מועד, מסכת ביצה
פרק ה,א: ומכסים את הפירות בכלים מפני הדלף, וכן כדי יין וכדי שמן
סדר קודשים, מסכת מידות
פרק ג,א: יכול שאינו אלא שתים עשרה, על שתים עשרה--כשהוא אומר "אל ארבעת רבעיו" (שם), מלמד שמן האמצע הוא מודד שתים עשרה אמה לכל רוח
סדר נשים, מסכת כתובות
פרק ה,ז: נותן לה חצי קב קטנית, וחצי לוג שמן, וקב גרוגרות, או מנה דבילה
פרק יג,ד: הטוען את חברו כדי שמן, והודה לו בקנקנים--אדמון אומר, הואיל וההודיה ממין הטענה, יישבע
סדר טהרה, מסכת מכשירין
פרק ו,ה: והמוחל--כשמן, שאין המוחל יוצא מידי שמן, דברי רבי שמעון
סדר טהרה, מסכת מכשירין
פרק ו,ה: רבי מאיר אומר, אף על פי שאין בו שמן
סדר טהרה, מסכת טבול יום
פרק א,ב: שנייה, ורתיחת יין ישן, ושל שמן לעולם, ושל עדשים, רבי יהודה אומר, אף של טופח--טמאין בטבול יום, ואין צריך לומר בכל הטומאות
פרק ב,ד: המקפה והחמיטה של חולין, והשמן של תרומה צף על גביהן--נגע טבול יום בשמן, לא פסל אלא שמן
פרק ב,ה: שמן שהוא צף על גבי היין--נגע טבול יום בשמן, לא פסל אלא שמן
סדר קודשים, מסכת זבחים
פרק ד,ג: ולוג שמן של מצורע--רבי שמעון אומר, אין חייבין עליו משום פיגול
פרק ז,ד: אמר לו רבי אליעזר, והרי קודשי קודשים ששחטן בדרום, ושחטן לשם קודשים קלים יוכיחו, ששינה את שמן לדבר
פרק ז,ד: אמר לו רבי יהושוע, לא, אם אמרת בקודשי קודשים ששחטן בדרום, ושחטן לשם קודשים קלים, שכן שינה את שמן לדבר שיש בו איסור והיתר--תאמר בעולה ששינה את שמה לדבר שכולו מותר
פרק י,ח: אמר רבי שמעון, אם ראית שמן שהוא מתחלק בעזרה, אין אתה צריך לשאול מה הוא, אלא מותר רקיקי מנחות ישראל, ולוג שמן של מצורע
פרק י,ח: אם ראית שמן שניתן על גבי האישים, אין אתה צריך לשאול מה הוא, אלא מותר רקיקי מנחת כוהנים, ומנחת כוהן משיח: שאין מתנדבין שמן
פרק י,ח: רבי טרפון אומר, מתנדבין שמן
סדר נזיקין, מסכת בבא מציעא
פרק ב,ב: מטבעות זה על גבי זה, כריכות ברשות היחיד, וכיכרות של בעל הבית, וגיזי צמר הלקוחות מבית האומן, כדי יין וכדי שמן--חייב להכריז
פרק ג,ח: יוציא לו שלושת לוגין שמן למאה, לוג ומחצה שמרים, ולוג ומחצה בלע
פרק ג,ח: אם היה שמן מזוקק, אינו מוציא לו שמרים
פרק ג,ח: רבי יהודה אומר, אף המוכר שמן מזוקק לחברו כל ימות השנה, הרי זה מקבל עליו לוג ומחצה שמרים למאה
סדר נזיקין, מסכת בבא בתרא
פרק ה,ט: השולח בנו אצל החנווני, ומדד לו באיסר שמן, ונתן לו את האיסר, ושבר את הצלוחית, ואיבד את האיסר--החנווני חייב
פרק ט,ד: אבל השולח לחברו כדי יין וכדי שמן--אינן נגבין בבית דין, מפני שהן גמילות חסדים
סדר זרעים, מסכת תרומות
פרק א,ד: אין תורמין זיתים על שמן, ולא ענבים על יין
פרק א,ח: אין תורמין שמן על זיתים הנכתשים, ולא יין על ענבים הנדרכות
פרק א,ט: ותורמין שמן על זיתים הנכבשין, ויין על ענבים לעשותם צימוקים
פרק א,ט: מי שתרם שמן על זיתים לאכילה, זיתים על זיתים לאכילה, יין על ענבים לאכילה, ענבים על ענבים לאכילה, ונמלך לדורכן--אינו צריך לתרום
סדר זרעים, מסכת תרומות
פרק ב,ו: תורמין זיתי שמן על זיתי כבש, אבל לא זיתי כבש על זיתי שמן
פרק ח,י: וכן חבית של שמן שנשפכה--מודה רבי אליעזר ורבי יהושוע, שאם יכול להציל ממנה רביעית בטהרה, יציל
פרק יא,ז: וכן חבית של שמן שנשפכה, אין מחייבין אותו להיות יושב ומטפח
פרק יא,י: מדליקין שמן שריפה בבתי כנסייות, ובבתי מדרשות, ובמבואות האפלים, ועל גבי החולים ברשות כוהן
סדר נשים, מסכת נזיר
פרק ה,ב: חבית של יין שתעלה בידי ראשונה, הרי היא הקדש, ועלת של שמן--בית שמאי אומרין, הקדש
סדר מועד, מסכת סוכה
פרק ה,ב: וארבעה ילדים מפרחי כהונה, ובידיהם כדי שמן של מאה ועשרים לוג, והם מטילין לתוך כל ספל וספל
סדר נזיקין, מסכת עדייות
פרק ד,ו: הסך שמן טהור, ונטמא, וירד לטבול--בית שמאי אומרין, אף על פי שהוא מנטף, טהור
פרק ד,ו: אם היה שמן טמא מתחילתו--בית שמאי אומרין, כדי סיכת אבר קטן
סדר נשים, מסכת סוטה
פרק ב,א: כל המנחות, טעונות שמן ולבונה
פרק ב,א: וזו, אינה טעונה לא שמן ולא לבונה
סדר זרעים, מסכת פיאה
פרק ח,ה: רביעית שמן
סדר זרעים, מסכת מעשר שני
פרק א,א: ולא יאמר אדם לחברו בירושלים, הא לך יין ותן לי שמן
פרק ב,א: אין מפטמין שמן של מעשר שני, ואין לוקחין בדמי מעשר שני שמן מפוטם
פרק ב,ב: רבי שמעון אומר, אין סכין שמן של מעשר שני בירושלים
סדר קודשים, מסכת תמיד
פרק ב,ג: אבל באלו רגילין--במורבייות של תאנה, ושל אגוז, ושל עץ שמן
סדר זרעים, מסכת ביכורים
פרק א,ג: לא מתמרים שבהרים, ולא מפירות שבעמקים, ולא מזיתי שמן שאינן מן המובחר
פרק א,י: ואלו מביאין וקורין, מהעצרת ועד החג--משבעת המינין, מפירות שבהרים, מתמרים שבעמקים, ומזיתי שמן שהן מעבר לירדן
סדר מועד, מסכת ראש השנה
פרק ב,ג: כיצד משיאין משואות: מביאין כלונסות של ארז ארוכים וקנים ועצי שמן ונעורת של פשתן, וכורכן במשיחה
סדר זרעים, מסכת דמאי
פרק א,ג: הלוקח לזרע ולבהמה, קמח לעורות, שמן לנר, שמן לסוך בו את הכלים--פטור מן הדמאי
פרק א,ג: שמן ערב--בית שמאי מחייבין, ובית הלל פוטרין

סדר זרעים, מסכת דמאי
פרק א,ד: שמן שהגרדי סך באצבעותיו, חייב בדמאי
סדר טהרה, מסכת כלים
פרק ב,ד: פנס שיש בו בית קיבול שמן, טמא
פרק ב,ה: כסוי כדי יין וכדי שמן, וכסוי חבייות ניירות--טהורות
פרק יד,א: ומידות שמן, בשמן
פרק יז,יז: משחזת שיש בה בית קיבול שמן, טמאה
סדר מועד, מסכת שבת
פרק ב,ב: אין מדליקין שמן שריפה ביום טוב
פרק ב,ד: לא ייקוב אדם שפופרת של ביצה וימלאנה שמן, וייתננה על פי הנר, בשביל שתהא מנטפת, ואפילו היא של חרס
פרק ב,ד: לא ימלא אדם קערה שמן, וייתננה בצד הנר, וייתן ראש הפתילה בתוכה, בשביל שתהא שואבת
פרק ח,א: שמן, כדי לסוך אבר קטן
פרק יד,ב: אלו הן מי מלח המותרין--נותן שמן כתחילה לתוך המים, או לתוך המלחסדר מועד, מסכת שבת
פרק יד,ג: אבל שותה הוא מי דקרין לצמאו, וסך שמן העיקרין שלא לרפואה
פרק יד,ד: אבל סך הוא את השמן, ולא שמן ורד
פרק יד,ד: בני מלכים סכין על גבי מכותיהן שמן ורד, שכן דרכן לסוך בחול
פרק יז,ה: רבי יהודה אומר, ובלבד שיהו עושין מעין מלאכתן--שברי עריבה לצוק לתוכן מקפה, ושל זכוכית לצוק לתוכן שמן
פרק כג,א: שואל אדם מחברו כדי יין וכדי שמן, ובלבד שלא יאמר הלווני
סדר קודשים, מסכת מנחות
פרק ה,ג: יש טעונות שמן ולבונה, שמן ולא לבונה, לבונה ולא שמן, לא שמן ולא לבונה: אלו טעונות שמן ולבונה--מנחת
פרק ה,ג: מנחת נסכים טעונה שמן, ואין טעונה לבונה
פרק ה,ג: מנחת לחם הפנים טעונה לבונה, ואינה טעונה שמן
פרק ה,ג: שתי הלחם, ומנחת חוטא, ומנחת קנאות--לא שמן ולא לבונה
פרק ה,ד: נתן עליה שמן, פסלה
סדר קודשים, מסכת מנחות
פרק ה,ד: נתן שמן על שייריה, אינו עובר בלא תעשה
פרק ה,ו: אלו טעונות תנופה ואינן טעונות הגשה--לוג שמן של מצורע, ואשמו, והביכורים כדברי רבי אליעזר בן יעקוב,
פרק ו,ג: כל המנחות הנעשות בכלי, טעונות שלוש מתנות--שמן יציקה, ושמן בלילה, ומתן שמן בכלי קודם לעשייתן
פרק ח,ה: אף המנחות, היה בדין שיטענו שמן זית זך: מה אם מנורה שאינה לאכילה, טעונה שמן זית זך--מנחות שהן לאכילה, אינו דין שיטענו שמן זית זך
פרק ט,ג: רביעית, מה הייתה משמשת--רביעית מים למצורע, ורביעית שמן לנזיר
פרק ט,ג: חצי לוג, מה היה משמש--חצי לוג מים לסוטה, וחצי לוג שמן לתודה
פרק ט,ג: רבי אליעזר בן יעקוב אומר, אפילו מנחה של שישים עישרון--אין לה אלא לוגה, שנאמר "למנחה--ולוג שמן" (ויקרא יד,כא)
פרק יב,ג: שלא שמן ולבונה, יביא שמן ולבונה
פרק יב,ה: מתנדבין יין, ואין מתנדבין שמן, דברי רבי עקיבה
פרק יב,ה: רבי טרפון אומר, מתנדבין שמן
סדר קודשים, מסכת מנחות
פרק יב,ה: אמר רבי טרפון, מה מצינו ביין, שהוא בא חובה ובא נדבה--אף שמן שהוא בא חובה, יבוא נדבה
פרק יג,ה: שמן, לא יפחות מלוג
סדר נזיקין, מסכת בבא קמא
פרק ח,ו: שימרה עומדת על פתח חצרה, ושיבר את הפך לפניה, ובו איסר שמן

איך הופקו סממני הקטורת

ט"ו בשבט, ראש-השנה לאילנות, מזכיר לנו את עולם הצומח, המשתרג באין-ספור היבטים של הלכה ומנהג בחיים היהודיים: דיני ברכות הנהנין, תרומות ומעשרות, שעטנז, שמיטה ועוד. מעניין כי גם המחקר המדעי מאשר את מה שנקבע בהלכה. מי שעוסק כבר שנים בסוגיה זו לעומקה הוא ראש המחלקה ללימודי ארץ-ישראל באוניברסיטת בר-אילן, הד"ר זוהר עמר.

עמר (44), תושב נווה-צוף שבחבל בנימין, מתמחה בזיהוי צמחים ובעלי-חיים ממקורות חז"ל. מאחוריו רקורד מרשים של עשרה ספרי מחקר ועשרות מאמרים. לאחרונה עלה שמו לכותרות בעקבות מתקפת הארבה על ארצנו, כשפרסם מחקר מקיף על מסורת הארבה בקהילות ישראל.

מהי פתילת המדבר?

"אם לא נדע לזהות נכון את הצמחים ובעלי-החיים, לא נוכל להבין את משל הכרם, משל יותם וחלק מתוכחות הנביאים. לא נוכל גם להבין הלכות רבות לאשורן", הוא אומר. כדוגמה הוא מציג את סוגיית 'במה מדליקין': "הנה משנה שרבים אומרים אותה בכל שבת מבלי להבינה. המשנה מפרטת רשימה ארוכה של פתילות ושמנים, שרובם אינו מוכר לנו. לכן גם איננו מבינים מדוע אלה נאסרו ואלה הותרו בהדלקת הנר. בנקודה זו נכנס המחקר לתמונה".

עמר מתאר כיצד חקר את אחת הפתילות שנאסרו להדלקה בשבת – פתילת המדבר: "במגדיר הצמחים מזוהה הצמח עם תפוח-סדום, צמח הגדל באזור עין-גדי. בצמח זה יש סיבים בעלי מרקם הדומה למשי. הכנו מהצמח פתילה והדלקנו אותה בתוך נר חרס מתקופת המשנה. וראה זה פלא – הפתילה דלקה באור צלול ובהיר. מדוע אפוא פסלה המשנה את פתילת המדבר? הוספנו לחקור עד שהגענו להשערה כי מדובר בצמח אחר, הנקרא כיום שלהבית קצרת-שיניים. זה צמח מדברי, שממנו הכינו פתילות בימי המשנה, אלא שהן לא היו עמידות, ולכן אסרו החכמים את השימוש בהן".

איך הופקו סממני הקטורת

הד"ר עמר מוסיף להדגים את נגיעת מחקרו לחיי היהודי: "אנשים אומרים בכל יום 'פיטום הקטורת'. הם מונים את שמות אחד-עשר הסממנים. האם הם גם מבינים מה הם הסממנים ומאין הופקו? במסכת פסחים מפורטים סוגי הגידולים שיכולים להיחשב מרור; האם אנו יודעים לזהותם?".

המחקר המדעי, לדברי עמר, אינו נוגע רק לענייני הלכה למעשה, אלא גם להבנת פשוטו של מקרא: "למשל, רובנו לא ממש מבינים את האירועים של יעקב עם צאן לבן, וזוכרים רק ערבוביה של עקודים, נקודים וברודים. כשמבינים את חוקי התורשה, שנתגלו לפני כמאה שנים ונעשו כיום התאוריה המקובלת במדע, מבינים פתאום את הסיפור והמסר – 'סוד ה' ליראיו'".

סיפור הדודאים

גם מעשה ראובן והדודאים זוכה להבנה מחודשת, מתוך הכרת הצומח. לדברי הד"ר עמר, הדודאים היו תרופה לעקרות. לכן מבקשת רחל את הדודאים מראובן. אולם לאחר שנמסרו הדודאים לרחל, יולדת לאה. רק לאחר זמן נאמר "ויזכור אלוקים את רחל" והיא יולדת את יוסף. המסר שמבקשת התורה להעביר ברור – רק הקב"ה מעניק פרי-בטן ולא שום סגולה רפואית.

הד"ר עמר אומר, שתחום מחקרו יוצר נקודת-מפגש מרתקת בין אמונה תמה להבנה מדעית, וכל זאת בעולם החי והצומח.

במה מדליקין ובמה אין מדליקין

במה מדליקין


הפרק השני במסכת שבת. נאמר בבית הכנסת בערבית של ליל שבת, והמנהג הזה הוא מתקנות הגאונים. הטעם לאמירתו הוא, כדי להזכיר את החובה להדליק נר שבת, ומפני המזיקים.

במה מדליקין - פרק שני במסכת שבת. אומרים אותו בבית הכנסת בערבית בליל שבת.

משנה מסכת שבת פרק ב
במה מדליקין ובמה אין מדליקין אין מדליקין לא בלכש ולא בחוסן ולא בכלך ולא בפתילת האידן ולא בפתילת המדבר ולא בירוקה שעל פני המים ולא בזפת ולא בשעוה ולא בשמן קיק ולא בשמן שריפה ולא באליה ולא בחלב נחום המדי אומר מדליקין בחלב מבושל וחכמים אומרים אחד מבושל אחד שאינו מבושל אין מדליקין בו:
אין מדליקין בשמן שרפה ביום טוב רבי ישמעאל אומר אין מדליקין בעטרן מפני כבוד השבת וחכמים מתירין בכל השמנים בשמן שומשמין בשמן אגוזים בשמן צנונות בשמן דגים בשמן פקועות בעטרן ובנפט רבי טרפון אומר אין מדליקין אלא בשמן זית בלבד:
כל היוצא מן העץ אין מדליקין בו אלא פשתן וכל היוצא מן העץ אינו מטמא טומאת אהלים אלא פשתן פתילת הבגד שקפלה ולא הבהבה רבי אליעזר אומר טמאה ואין מדליקין בה רבי עקיבא אומר טהורה ומדליקין בה:
לא יקוב אדם שפופרת של ביצה וימלאנה שמן ויתננה על פי הנר בשביל שתהא מנטפת אפילו הוא של חרס ורבי יהודה מתיר אבל אם חברה היוצר מתחלה מותר מפני שהוא כלי אחד לא ימלא אדם את הקערה שמן ויתננה בצד הנר ויתן ראש הפתילה בתוכה בשביל שתהא שואבת ורבי יהודה מתיר:
המכבה את הנר מפני שהוא מתירא מפני עובדי כוכבים מפני לסטים מפני רוח רעה ואם בשביל (ונ"א מפני) החולה שיישן פטור כחס על הנר כחס על השמן כחס על הפתילה חייב ורבי יוסי פוטר בכולן חוץ מן הפתילה מפני שהוא עושה פחם:
על שלש עבירות נשים מתות בשעת לידתן על שאינן זהירות בנדה ובחלה ובהדלקת הנר:

שלשה דברים צריך אדם לומר בתוך ביתו ערב שבת עם חשכה עשרתם ערבתם הדליקו את הנר ספק חשכה ספק אין חשכה אין מעשרין את הודאי ואין מטבילין את הכלים ואין מדליקין את הנרות אבל מעשרין את הדמאי ומערבין וטומנין את החמין:


המנהג הזה הוא מתקנת הגאונים, המקור הראשון לכך הוא בסדר רב עמרם גאון:

"ולאחר שמקדשין בביהכ"נ (בליל שבת) אומר פרק אחד ממסכת שבת, וזה פרק "במה מדליקין", עד סוף פרקא. אמר ר' חנינא וכו' ואומר קדיש" (דף כ"ו.).

שני טעמים לאמירת "במה מדליקין":
אחד - כדי להזכיר הדלקת הנר (מחזור ויטרי 84). נר שבת הוא משום שלום בית, ולכן הוצרך להזהיר עליו ביותר (ספר "המנהיג" לאבן ירחי). לכן יפה עושים בקהילות רבות לאמרו בין מנחה לערבית, כי קריאתו לאחר ערבית מה תועיל, כי אז לא יוכל לתקן הפתילות והנרות (אבודרהם); השל"ה בסדורו הקדים במה מדליקין לקבלת שבת, ואמר שכן נכון, ובסדור יעב"ץ אומר שיש לאמרו לפני קבלת שבת כמנהג הספרדים.

הטעם השני - מפני סכנת המזיקים, שבתי כנסיות שלהם היו בשדות, ותקנו אותו בשביל בני אדם שמאחרים לבוא, שיסיימו תפילתם בעת שהקהל אומר "במה מדליקין". ולכן אין אומרים אותו ביו"ט שחל בע"ש. יש קהילות (חוץ מן פפד"מ) שדוחים אותו גם ביו"ט שחל בשבת, מפני שאז אין מאחרים לבוא וממהרים לצאת מן טרדות החג.

טעם זה אמרו בגמרא על ברכת מגן אבות, שתקנו ברכה אחת מעין שבע בשביל הש"ץ (שבת כ"ד עי' רש"י).
רב עמרם גאון נותן טעם זה לאמירת קדיש, ואומר:

"והאי קדושתא דתקינו רבנן משום סכנה דבי שמשי דשכיחי מזיקין,
דילמא איכא דעאיל ולא מצלי,
ועד דמצלי נפק צבורא ופייש הוא ומסתכן,
ותקינו רבנן עבורא תפילה,
כי היכי דגמר צלותא ונפיק בהדי צבורא".


מקור הערך: ע"פ איזנשטיין, אוצר ישראל

במה מדליקין ובמה אין מדליקין?

במה מדליקין ובמה אין מדליקין?

אין מדליקין לא בלכש ולא בחוסן ולא בכלך ולא בפתילת האידן ולא בפתילת המדבר ולא בירוקה שעל פני המים ולא בזפת ולא בשעוה ולא בשמן קיק ולא בשמן שריפה ולא באליה ולא בחלב נחום המדי אומר מדליקין בחלב מבושל וחכמים אומרים אחד מבושל אחד שאינו מבושל אין מדליקין בו:
אין מדליקין בשמן שרפה ביום טוב רבי ישמעאל אומר אין מדליקין בעטרן מפני כבוד השבת וחכמים מתירין בכל השמנים בשמן שומשמין בשמן אגוזים בשמן צנונות בשמן דגים בשמן פקועות בעטרן ובנפט רבי טרפון אומר:" אין מדליקין אלא בשמן זית בלבד"!:
כל היוצא מן העץ אין מדליקין בו אלא פשתן וכל היוצא מן העץ אינו מטמא טומאת אהלים אלא פשתן פתילת הבגד שקפלה ולא הבהבה רבי אליעזר אומר טמאה ואין מדליקין בה רבי עקיבא אומר טהורה ומדליקין בה:
לא יקוב אדם שפופרת של ביצה וימלאנה שמן ויתננה על פי הנר בשביל שתהא מנטפת אפילו הוא של חרס ורבי יהודה מתיר אבל אם חברה היוצר מתחלה מותר מפני שהוא כלי אחד לא ימלא אדם את הקערה שמן ויתננה בצד הנר ויתן ראש הפתילה בתוכה בשביל שתהא שואבת ורבי יהודה מתיר:
המכבה את הנר מפני שהוא מתירא מפני עובדי כוכבים מפני לסטים מפני רוח רעה ואם בשביל (ונ"א מפני) החולה שיישן פטור כחס על הנר כחס על השמן כחס על הפתילה חייב ורבי יוסי פוטר בכולן חוץ מן הפתילה מפני שהוא עושה פחם:
על שלש עבירות נשים מתות בשעת לידתן על שאינן זהירות בנדה ובחלה ובהדלקת הנר:

שלשה דברים צריך אדם לומר בתוך ביתו ערב שבת עם חשכה עשרתם ערבתם הדליקו את הנר ספק חשכה ספק אין חשכה אין מעשרין את הודאי ואין מטבילין את הכלים ואין מדליקין את הנרות אבל מעשרין את הדמאי ומערבין וטומנין את החמין:

..ב''ה נרחיב על עניין המנורה =פנים

ועל הדרך להדליק את המנורה=פנים שהיתה בקודש ,

בביהמק''ש=גוף האדם .

נא להעביר לכל המעונין להדליק את המנורה=פנים ולכל המחפש להביא לגופו ,ביתו,מזור ורפואה

מוקדש באור ואהבה

שמעון מרפא הבושם

 צימרים צימר לפי שעה צימרים לפי שעה אורחנים קידום אתרים   -  וילה  חדרים לפי שעות  וילה ©  All rights reserved 
 

צימרים לפי שעה בתל אביב

צימר לפי שעה

חדרים לפי שעה

צימרים לפי שעות

חדרים לפי שעה במרכז