רפואה מונעת

רפואה מונעת על פי הרמב''ם

רפואה מונעת preventive medicine
מאת:ד"ר M.D. יוסף פסח גלסמן
אף אחד לא רוצה להיות חולה, אבל בפעמים רבות שאנחנו מגיעים לרופא, זה כבר מאוחר מדי. רוב הטיפולים שאנו מקבלים הם נגד הסימפטומים או יותר נדיר נגד המחלה עצמה, אבל המצב האופטימלי הוא להימנע ממחלה בכלל. בתפיסת הרפואה המונעת אפשר לאמר שאין סיבה לחלות כלל ויש מה לעשות כל עוד האיזון בין הגוף, הנפש, והסביבה נשמר - לזה נקרא בריאות.
החלוץ המוכר ביותר ברפואה מונעת היה הרמב"ם שחי בין שנות 1204-1135 לאחר הספירה כששירת כרופא הסולטן של מצרים. בתוך הספרות המורחבת שנכתבה על ידו, הרמב"ם הציע לקהל הרחב עצות בסיסיות לחיים בריאים שנכונותן תקפות עד היום.
הרפואה המונעת כוללת שלושה מרכיבים:
סריקה גופנית ונפשית שמגלה אי-איזון בריאותי טרם סימפטומים.
טיפול שמקטין את הסיכויים לאי-איזון בריאותי בעתיד.
תוכנית טיפול המקטינה סיבוכי בעיה בריאותית קיימת.
הערכה וטיפול ע"י מטפל ברפואה מונעת, משפיעים לטובה גם על בריאות המטופל וגם על כיסו. מניעת התערערות איזון גוף-נפש-סביבה הוא הכלי היקר המונע חולי, זמן וכסף. ברפואה מונעת כמו כל תחום ברפואה השיקולים מורכבים מעקרונות בריאותיים, בטיחותיים וכלכליים. כל טיפול חייב להתחשב בכל הפקטורים האלה על מנת להיות יעיל. הטיפול גם חייב להוכיח תועלת מדעית ולא רק על פי תחושות בטן וכוח השכנוע של המטפל. כמו כן, המטופל יכול להסכים לטיפול מסויים אבל אם הוא יקר מדי הוא לא ימשיך ואז אין תועלת בטיפול זה. אבל הכי חשוב: לא לעשות נזק ע"י הטיפול.
המפגש עם מטפל ברפואה מונעת כולל איסוף מידע על הרקע רפואי, המשפחתי והסוציאלי של המטופל. המפגש מתקדם לבדיקה רפואית מקצועית ובדיקות דם כבסיס לתוכנית הטיפול. תהליך זה מאפשר איתור גורמי סיכון למחלות ומקטין נזק שנגרם בשל בעיה בריאותית קיימת. ביחד המטפל והמטופל בונים תוכנית אינדיבידואלית שעונה לצרכים האישיים של המטופל.
לשם כך, תוכנית הטיפול ברפואה מונעת חייבת להיות מכוונת לגיל, למין ולרמת הסיכון. לדוגמא: חובה לתת חומצה פולית (ויטמין) לכל אישה בגיל הפוריות כדי להמנע מנזק עצבי בכל עובר צעיר פוטנציאלי. בדוגמא זו, התערבות פשוטה וזולה יכולה למנוע נזק משמעותי ויקר לעתיד.

מחקר מדעי מוכיח שמטפל ברפואה מונעת חייב לכלול בתוכנית הטיפול עצות מעודכנות בתחומים הבאים כדי להיות יעיל: תזונה נכונה, סיכוני עישון, איזון לחץ דם, עדכון חיסונים, סריקות מתאימות (ממוגרפיה, PAP, גונוקוקוס, HIV).
הרפואה המונעת מבוססת גם על ידע קונבנציונלי וגם על ידע משלים ומרכזת את כל הטיפול שהמטופל מקבל, כולל הטיפול התרופתי.
תוכנית טיפול מקצועית לא רק מוסיפה לטיפול, אלה גם מפחיתה את כמות הכדורים שמתאספים ומצטברים במשך השנים. חשוב מאד שהורדת טיפול תרופתי תהיה תחת השגחה רפואית מלאה.
לכן מומלץ לפנות לרופא מנוסה בתחום רפואה מונעת, כדי לאתר סיכונים, לסלק חששות ולהתחיל בטיפול טבעי שעוצר את הבעיות רפואיות טרם קיומן.

שמונה פרקים לרמב''ם

שמונה פרקים לרמב"ם
מתוך Wikipedia
שמונה פרקים לרמב"ם הוא השם שניתן להקדמתו של הרמב"ם למסכת אבות. בהקדמה זו הרמב"ם מנתח עניינים שונים הנוגעים לנפש האדם. השם נובע מכך שההקדמה מחולקת לשמונה חלקים.

בחמשת הפרקים הראשונים הרמב"ם ממשיך את האתיקה האריסטוטלית, והחל מהפרק השישי ואילך נותן לה הרמב"ם נופך אמוני. ההקדמה מחולקת לשני חלקים: פרקים א'- ה' הכוללים את תורת הנפש ותורת המידות, שניים שהם אחד מפני שתורת המידות נגזרת מתורת הנפש. פרקים ו'- ח' כוללים חלוקה של המצוות, טעמי המצוות, תורת הנבואה, השגחה וידיעת האל - נושא הכולל את הבחירה החופשית של האדם.

בחיבורו זה קבע הרמב"ם כי נפש האדם היא אחת, ויש לה ביטויים רבים, ולכן חיוניותה של הנפש האנושית מתפשטת על פני כל שיעור קומתו של האדם, והכוח הביולוגי של האדם נבדל מהכוח הביולוגי של החמור (פרק א'). עוד הוא קובע עניין עקרוני, שמצוות היהדות הן אמצעי ותכליתן להביא את האדם למטרה של תיקון המידות והשכל, והציוויים נועדו להביא את האדם לאיזון ולדרך האמצע. האדם צריך לרכז את מרצו במטרת-על אחת, שבה יהיו מרוכזים כל חייו ותהיה בבחינת "בכל דרכיך דעהו" (פרק ה'). עוד קובע הרמב"ם שכל מידה רעה בולטת, היא מחיצה המבדילה בין האדם לבין אלוהיו (פרק ז').

שמונה פרקים לרמב''ם

אנו נציג כאן את הפרק ראשון בלבד בשלב זה :קורא יקר! גם אם לא הבנתה !מיתוך שלא לשמו יצא ב''ה לשמו .קרא שנית ונסה להבין מעימקי נשמתך שמובטח לך רפואה בנפש ובגוף עקב ההשתדלות והרצון למודעות עצמית !
לשאלות ותשובות לפרק א' נא להעביר לפורום של "מרפא הבושם" באתר,אנו נשמח להענות ולנתח שאלתך ,בהגיון ופשטות מלאה.קריאה נעימה(פרק זה מוגדש באהבה למח' אונקולוגיה בכל בתי החולים בארץ)
הנפש - אחת. הצורך בידיעתה נפש. חמשת חלקיהנפש . שבעה כוחותה זן ,חמשת החושים, הכוח המדמה, טעות המדבר(=הכל המתעורר ופעולותיו ,הדיבור וחלקי הנפש ,חומר וצורה בנפש .הערות לפרק ראשון
פרק שני: עבירות שבכוחות הנפש ,מקום העבירות והמצוות בנפש .
מקום המעלות והפחיתויות. פרק שלישי: חוליי הנפש בריאות וחולי בנפש .הרופאים והחכמים חולי הנפש שאין להם תקנה .
פרק רביעי: רפוי חוליי הנפש המעשים הטובים - ממוצעים הערכת שאר המידות הערכה מוטעית של המידות .
ההרגל והסביבה .רפוי-ההפכים בגוף ונפש תיקון שאר הפחיתויות.
נטיית החסידים לקצוות ,חיקוי הסכלים המידה הבינונית בתורה ובנביאים ,הנטייה הקלה שבמצוות התורה הנטייה היתרה ותוצאותיה
מעלתם של המעשים הממוצעים נטייתו של משה מן הממוצע. סיכום הפרק .הערות לפרק רביעי קטעים מתוך ספר המידות לאריסטו רמב"ן בפירושו לבמדבר כ ,'א' פרק חמישי: הוצאת כוחות-הנפש לתכלית אחת מטרת האדם: השגת השם הבריאות והרכוש כמטרה אמצעית.
ערכו של לימוד הרפואה האומנות כאמצעי רפוי לנפש האיש השלם
אהבת ה' השלמה הערות לפרק חמישי רמב"ם בפירושו לאבות א ,'י"ז
פרק שישי: ההפרש שבין המעולה ובין המושל ברוחו דעת הפילוסופים
דברי הנביאים ודברי חז"ל יישוב הסתירה פרק שביעי: מחיצות הוילון וענייניהן מחיצות הנביאים לפי מדרגותם פחיתויות של כמה נביאים פחיתויות המעכבות את הנבואה מחיצת משה השקופה פרק שמיני: הטבע האנושי טבע האדם וכשרונותיו האצטגנינות ומעשי האדם הסכמת התורה והפילוסופיה בבחירה נימוקים שליליים לבחירה
ראיות לבחירה מן התורה עונשם של פרעה וסיחון מניעת התשובה בדברי הנביאים הידיעה והבחירה טיבה של הידיעה האלוהית זהות האלוהים ותאריו מהות ה 'וקוצר שכל האדם סיכום: הבחירה והידיעה
הערות לפרק שמיני: מקורות על הבחירה החופשית רב סעדיה גאון ,האמונות והדעות ,ד,ג אריסטו ,תורת המידות ,ספר ג .'פרק ה'

פרק ראשון-נפש האדם וכוחותיה

התוכן:
הנפש - אחת
הצורך בידיעתה נפש
חמשת חלקי הנפש
שבעה כוחות הזן
חמשת החושים
הכוח המדמה
טעות המדברים (=הכלאם)
המתעורר ופעולותיו
הדיבור וחלקי הנפש
חומר וצורה בנפש
הערות לפרק ראשון

הנפש - אחת
דע, שנפש האדם אחת, ויש לה פעולות רבות, חלוקות, יקראו קצת הפעולות ההן, "נפשות". ויחשב בעבור זה שיש לאדם נפשות רבות. כמו שחשבו הרופאים, עד ששם ראשם, שהנפשות שלוש: טבעית וחיונית ונפשית.
ופעמים ייקראו 'כוחות' ו'חלקים', עד שייאמר: 'חלקי הנפש'. וזה השם ישתמשו בו הפילוסופים הרבה. ואינם רוצים באומרם: "חלקים", שהיא מתחלקת כהתחלק הגשמים. אבל הם מונים פעולותיה החלוקות, שהן ל"כלל הנפש" כחלקים, ל"כל" המחובר מהחלקים ההם.
הצורך בידיעתה נפש
ואתה יודע, שתיקון המידות הוא ריפוי הנפש וכוחותיה. וכמו שהרופא, אשר ירפא הגופים, צריך שידע תחילה את הגוף אשר ירפאהו בכלל וחלקיו - מה הם, רצוני לומר: גוף האדם, וצריך שידע אילו דברים יחלוהו וישמר מהם, ואילו דברים יבריאוהו ויכוון אליהם, כן רופא הנפש הרוצה לתקן מידות האדם, צריך שידע הנפש בכללה וחלקיה, ומה יחלה אותה ומה יבריאה.
**חמשת חלקי הנפש **
--------------------------
ומפני זה אומר, שחלקי הנפש הם חמשה:
1.הזן
2.והמרגיש
3.והמדמה
4.והמתעורר
5.והדברי.
וכבר הקדמנו בפרק הזה, שדברינו אינם אלא בנפש האדם. כי התזונה, למשל, אשר לאדם אינה כתזונה אשר לחמור ולסוס.
כי האדם ניזון בחלק הזן שבנפש האנושית,
והחמור ניזון בחלק הזן שבנפש החמורית,
והתומר ניזון בחלק הזן מן הנפש אשר לו.
ואמנם יאמר על הכל: "ניזון" בשיתוף השם בלבד. לא שהעניין אחד בעצמו. לכן ייאמר על האדם ובעל החי: ה"מרגיש", בשיתוף השם לבד, לא שההרגשה אשר באדם היא ההרגשה אשר בבעל החי, ולא ההרגשה אשר במין הזה, היא ההרגשה עצמו אשר במין האחר. אבל כל מין ומין, אשר לו נפש, יש לו נפש אחת בלתי נפש האחר.
ויתחייבו מנפש זו פעולות אלו ומנפש האחר פעולות אחרות. ואפשר שתדמה פעולה לפעולה, וייחשב בשתי הפעולות שהן דבר אחד בעצמו, ואין הדבר כן.
והמשל בזה:
שלשה מקומות חשוכים -
אחד מהם זרחה עליו השמש והאיר,
והשני עלה עליו הירח והאיר,
והשלישי הודלק בו הנר והאיר.
הנה כל אחד מהם נמצא בו האור.
אבל סיבת זה האור ופועלו - השמש,
ופועל האחר - הירח,
ופועל האחר - האש.
כן פועל הרגש האדם, הוא נפש האדם;
ופועל הרגש החמור הוא נפש החמור;
ופועל הרגש הנשר הוא נפש מנשר.
ואין להם עניין שיקבצם, אלא שיתוף השם בלבד.
והבן זה העניין, שכן הוא זר ונפלא, ייכשלו בו רבים מן המתפלספים. ויתחברו מזה זרות ודעות נפסדות.
**שבעה כוחות הזן**
-----------------------------
ואשוב אל ענייננו בחלקי הנפש ואומר:
החלק הזן, ממנו:
א) הכוח המושך;
ב) והמחזיק
ג) והמעכל
ד) והדוחה למותרות
ה) והמגדל
ו) והמוליד בדומה;
ז) ומבדיל הלחות. עד שיפריש מה שצריך להיזון בו ומה שצריך לדחות.
והדברים על אלו שבעה הכוחות, ומה יעשו ואיך יעשו, ובאיזה אבר פעלתם יותר נראית ויותר נגלית, ומה מהם נמצא תמיד ומה יכלה מהם לזמן קצוב. זה כולו שייך למלאכת הרפואה, ואין צורך לו במקום הזה.

**חמשת החושים**
________________________
והחלק המרגיש, ממנו הכוחות החמישה המפורסמים אצל ההמון:
א) הראות;
ב) והשמע;
ג) והטעם
ד) והריח;
ה) והמשוש, והוא נמצא בכל שטח הגוף ואין לו אבר מיחד כמו לארבעה הכוחות.

*הכוח המדמה*
----------------
והחלק המדמה, הוא הכוח אשר יזכור רשמי המוחשים אחר העלמם מקרבת החושים אשר השיגום. וירכיב קצתם, ויפריד קצתם מקצתם. ולזה ירכיב הכוח הזה מן העניינים אשר השיגם עניינים שלא ישיגם כלל, ואי אפשר להשיגם.
כמו שידמה האדם ספינת ברזל תשוט באוויר,
ובן אדם שראשו בשמים ורגליו בארץ;
ובעל חי - באלף עיניים, על דרך משל -
והרבה מאלו הנמנעות ירכיבם הכוח המדמה וימציאם בדמיון.
טעות המדברים (=הכלאם)
ובכאן טעו "המדברים" הטעות המגונה והגדולה, אשר בנו עליה פינת הטעייתם, בחלוקת - המחויב והאפשר והנמנע.
הם חשבו והביאו בני אדם לחשוב, כי כל מדומה אפשר. ולא ידעו, שהכוח הזה ירכיב עניינים שמציאותם נמנעת, כמו שזכרנו.

*המתעורר ופעולותיו*
-------------------------
והחלק המתעורר, הוא הכוח אשר בו ישתוקק האדם לדבר מה או ימאסהו. ומן הכוח הזה תצאנה פעולות כגון:
הבקשה והבריחה;
ולבכר דבר-מה או התרחק ממנו;
והכעס והרצון;
והפחד וההעזה;
והאכזריות והרחמנות;
והאהבה והשנאה;
והרבה מאלו המקרים הנפשיים.
וכלי הכוח הזה - כל אברי הגוף:
ככוח היד על האחיזה,
וכוח הרגליים על ההליכה,
וכוח העין על הראייה,
וכוח הלב להעז או לירוא,
וכן שאר האברים הנסתרים והנראים, הרי הם וכוחותיהם כלים לכוח המתעורר הזה.

*הדיבור וחלקי הנפש*
----------------------------
והחלק הדיבורי הוא הכוח הנמצא לאדם, אשר בו ישכיל ובו תהיה ההסתכלות.
ובו יקנה המלאכות,
ובו יבדיל בין המגונה והנאה שבפעלים.

ואילו השכלים מהם:
א) מעשי, ומהם:
ב) עיוני.

א) והמעשי:
ממנו: מלאכת-מחשבת,
וממנו: מחשבי.

ב) והעיוני:
הוא אשר בו ידע האדם הנמצאות שאינם משתנים מכפי שהם. ואלו אשר יקראו 'חכמות' סתם.

ומלאכת המחשבת הוא הכוח אשר בו יקנה המלאכות:
כנגרות,
ועבודת האדמה
והרפואה והמלחות.

והמחשבי הוא הכוח אשר בו יסתכל האדם בדבר שירצה לעשותו, בעת שירצה לעשותו, אם אפשר לעשותו, אם לא.
ואם אפשר, איך צריך שיעשה .
וזה שעור מה שצריך שייזכר מעניין הנפש כאן.
*חומר וצורה בנפש*
--------------------------
ודע שזאת הנפש האחת, אשר קדם תיאור כוחותיה או חלקיה,
היא כחומר, והשכל צורה לה.
וכשלא תגיע לה הצורה, הייתה "מציאות ההכנה" שבה לקבל אותה הצורה לבטלה, וכאילו היא מציאות-הבל.
והוא אמרו: "גם בלא דעת נפש לא טוב" (משלי י"ט, ב), רצה לומר: שמציאות נפש, שלא תגיע לה צורה, אבל תהיה נפש בלא דעת - לא טוב.
אבל הדברים על הצורה והחומר, - והשכלים: כמה הם; ואיך הם; ואיך יגיעו אליהם?
- אין זה מקומם, ולא צורך לו במה שנרצה לדבר על המידות. והוא ראוי יותר ל"ספר הנבואה", אשר זכרנו.
וכאן אפסיק הפרק הזה ואתחיל באחר.