*קוסמטיקה טבעית-
קוסמטיקה ירוקה
natural cosmetics

*צמחי מרפא הבושם:
medicinal plants

*לימודים,קורסים
וסדנאות.
כתובת:
קיבוץ כברי
ד.נ אושרת
25120
המייל שלנו:
mrphbosem@gmail.com‏

טל: 049952122
טלפקס:049952152
נייד: 0505211607

חדש באתר
 

צמחי מרפא-שמני המקדש

סוגי זיתים ושמנים בתקופות המקרא, המשנה והתלמוד

אודי רובינשטיין
סוגי זיתים ושמנים בתקופות המקרא, המשנה והתלמוד.



"...אין מביאין לא מבית הזבלים ולא מבית השלחים...ואם הביא כשר" (מנחות פו' ע"א)

זיתים שהושקו במים לא ראוי שבשמן שלהם ישתמשו בבית המקדש אלא רק בדיעבד. רש"י מוסיף במקום שמכיוון שהשקית וזיבלת אין לך שמן מושלם.

לגבי בית הזבלים מביאים שני טיעונים . הראשון בית הזבלים מביא בזיתים חיידקים, זיהומים וזבובים.

והשני לא מכובד להביא שמן זית לבית המקדש ממקום שיש בו זבל.



במשנה מנחות פ"ח , ד'-ה' מחולק הזית ושמן הזית למספר סוגים :

"שלושה זיתים ובהן שלושה שמנים. הראשון מגרגרו בראש הזית וכותש ונותן לתוך הסל רבי יהודה אומר סביבות הסל זה ראשון,טען בקורה רבי יהודה אומר באבנים זה שני, חזר וטחן וטען זה שלישי, הראשון למנורה והשאר למנחות.

הזית השני מגרגרו בראש הגג וכותש ונותן לתוך הסל רבי יהודה אומר סביבות הסל זה ראשון,טען בקורה רבי יהודה אומר באבנים זה שני, חזר וטחן וטען זה שלישי, הראשון למנורה והשאר למנחות. הזית השלישי עוטנו בתוך הבית עד שילקה ומעלהו ומנגבו בראש הגג וכותש ונותן לתוך הסל רבי יהודה אומר סביבות הסל זה ראשון,טען בקורה רבי יהודה אומר באבנים זה שני, חזר וטחן וטען זה שלישי, הראשון למנורה והשאר למנחות.

הראשון שבראשון אין למעלה ממנו, השני שבראשון והראשון שבשני שוין, השלישי שבראשון והשני שבשני והראשון שבשלישי שוין , השלישי שבשני והשני שבשלישי שוין, השלישי שבשלישי אין למטה ממנו..."



במשנה מדובר על שלושה סוגי זיתים שמהם מפיקים שמן. הזית הראשון הוא המעולה ביותר, השני פחות טוב והשלישי פחות משניהם. משלושת סוגי הזיתים מפיקים שמן בשלוש רמות כאשר בכולם השמן הראשון הוא למנורה והשאר למנחות.



ישנם מספר פירושים :

שלושה זיתים הכוונה היא לשלושה לקטים שעושים במסיק הזיתים. הלקט הראשון הוא מראש הזית ששם הזיתים בשלים בתחילה. הלקט השני הוא מגוף העץ והלקט השלישי הוא מתחתית העץ.
מסקו את הזיתים בזמן אחד אך התייחסו לכל רמה של זית בצורה אחרת. הזית הראשון הבשל , המוכן היה נמסק בצורת הגרגור ונלקח ישר לבית הבד לשם הפקת שמן זית. הזית השני היה נלקח לגג ומחכה בראש הגג במשטחים כדי שלא יתעפש עד שיגמרו להפיק את הזית הראשון ואז הוא נלקח לבית הבד להפקת שמן. אלו הם גם הזיתים שנשרו מן העץ שנקראים בלשון(ספרי זוטה כח' ה') "שמן של נובלות". נובלות אלו הם הזיתים הבשלים שנשרו מהעץ ומעלים אותם לראש הגג ומשטחים אותם שלא יתעפשו והם נלקחים לבית הבד בתום הפקת השמן של הזית הראשון. הזית השלישי הוא הזית התחתון שבדרך כלל הוא עוד ירוק ולא בשל , לוקחים אותו לתוך הבית ומחכים "עד שילקה..." – עד שישחיר ואז מעלים אותו לגג משטחים אותו ומחכים לסיום הפקת שני הזיתים הראשונים ורק אז מפיקים שמן ממנו.


תשעה סוגי שמנים יוצאים משלושת סוגי זיתים אלו והם מיועדים למנורה ולמנחות אך כדאי לדעת כי ישנם עוד סוגי שמנים שלא ראויים לבית המקדש.

"תנו רבנן שמן זית כבוש שלוק שרוי ושל שמרים ושל ריח רע לא יביא ואם הביא פסול" (בבלי מנחות פו ע"א). חמשת שמנים אלו פסולים לבית המקדש.

צורת הפקת השמן:

לגבי צורת הפקת השמן כדאי לציין שכאן הובא המקור של המשנה אך יש עוד מקורות ואחד מהם הוא הגמרא בבלי מנחות פו ע"א ושם יש שני שינויי גרסאות חשובים.

האחד :"זית ראשון , מגלגלו בראש העץ וכונסו לבית הבד וטוחנו בריחיים ונותנו בסלין..."בעוד

שבמשנה מדובר על כותש.

השני : " רבי יהודה אומר לא היה טוחנו בריחיים אלא כותשו במכתשת, ולא היה טוען בקורה אלא

באבנים ולא היה נותנו בסלין אלא לתוך סביבות הסל". מה שמראה כאילו רבי יהודה תומך

בדעת המשנה.

המחלוקת עם רבי יהודה היא בזה שמדובר ברבי יהודה בר אילעי מתלמידי רבי עקיבא שגר בצפון הארץ והבדלי הגרסאות נעוצות גם בסוגי בתי בד : צפונים ודרומיים. וגם בהבדלי זמן של שכלול בית הבד עם השנים.



איך הפיקו שמן זית בתקופה ההיא ?



כנראה שהשלב הראשון היה כותש בבודידה או במעגילה ללא שבירת חרצנים ומעבירים את הרסק לעקלים. השמן המועט הזה היה הולך למנורה הוא היה שמן מעולה אבל בכמות קטנה מאוד.

(לעניין כמות השמן שהיו צריכים למנורת בית המקדש מדובר בשלושה וחצי לוג ליום. "שלושה ומחצה לוגים למנורה וחצי לוג לכל נר " (מנחות ט' ג') שזה בערך כ 600 ליטר לשנה).

כך שלאורך העונה היו מצליחים להפיק את כמות השמן המזערית הזאת.

השלב השני היה שלב הכבישה בקורה ובו היה יוצא רוב השמן .

השלב השלישי היה השלב שבו לוקחים את הרסק ומעבירים אותו אל הריחיים וטוחנים את הזיתים כולל את הגרעינים ואז טוענים בקורה וזה השמן השלישי.





כמות השמן שהפיקו מהזיתים.



"זיתים משיכניסו רביעית לסאה, פוצע ואוכל בשדה, הכניסו חצי לוג כותש וסך בשדה, הכניסו שליש כותש בשדה..." (משנה שביעית ד' ט').

הרעיון הכללי במשנה זו שאסור להפסיד את פירות שביעית.

מסאה זיתים שהפיקו רביעית מותר לפצוע ולאכול בשדה – שהם הגיעו לגודל מסוים.

הכניסו חצי לוג מותר להפיק שמן ולהשתמש בהם לסיכה בשדה.

הכניסו שליש שזה לוג, מותר לכתוש ולהכניס לשקית וזה תחילת הפקת שמן זית.



הכמויות בתקופת המשנה : ביצה – 50 סמ"ק.

שש ביצים – לוג – 300 סמ"ק.

4 לוגים – קב – 1200 סמ"ק.

6 קבים – סאה – 7200 סמ"ק.



בירושלמי שביעית ד' ז' נאמר :

"מתניתא שהן עושין 3 לוגין לסאה" – שזה בערך ליטר שמן מ7 ק"ג זיתים.

כיום מפיקים ליטר שמן זית מ5-7 ק"ג זיתים , ניתן לראות שלמרות שעברו כ 2000 שנה הכמויות הן פחות או יותר אותן כמויות.

Citrus medica-שאל על מוצרי האתרוג

כל מוצרי האתרוג לרבות שמן אתרוג - Citrus medica,עכשיו במבצע!

שמני המקדש

עבודת המקדש בירושלים
-------------------------------
מאת: שמואל בן חמו
למה זוכרים וחוגגים את נס חנוכה לדורות ?

למעשה קיבלנו מהקב"ה אתנחתא של 206 שנה עד חורבן בית המקדש השני.

מהו המסר לדורות שיש ללמוד מהחשמונאים ונס פך השמן?



השורש של המילה "חנוכה" הוא חינוך, הרומז לחנוכת בית המקדש ובעיקר לענ"ד חינוך עם ישראל לקראת הגאולה העתידית.

לכן שנה לאחר נס פך השמן, הסנהדרין קבע את חג החנוכה לדורות מבלי לדעת האם מלכות בית חשמונאי תתקיים לאורך זמן.

המהר"ל אומר שהטבע של עם ישראל מתממש בארץ ישראל בלבד כאשר בראשו עומד מלך ירא שמים ובית לה' בנוי בציון (מהר"ל נצח ישראל פרק א').

החשמונאים רצו לחנך את הדורות הבאים, לקראת גלות אדום ולהדגיש שמימד הלאומי של עם ישראל הוא חלק בלתי נפרד של תורת ישראל.

בתחילת המרד מתיתיהו הכהן וחמש בניו התנגדו לבדם ליוונים. כדי לזכות בתמיכת העם הם עברו מעיר לעיר כדי לעורר את היהודים ושייענו לקריאה המפורסמת: "מי לה' אלי".

במסע "פנים אל פנים" עקוב בדם, של מתייוונים ויוונים גם יחד, גייסו את תמיכת העם.

קומץ של קנאים ותימהוניים כביכול, העיזו להתנגד לתרבות יוון השולטת בכל העולם הנאור דאז, והשתמשו בכוח צבאי ונשק.

מי היה מאמין להצלחת המרד באותה תקופה!

בתפילת "על הניסים" שאנחנו מוסיפים בשמונה עשרה, נאמר שהדבר הראשון שהחשמונאים עשו בסמוך לניצחון והחזרת שלטון היהודי בהר הבית- הוא טיהור המקדש והדלקת המנורה בחצר בית המקדש.

"ואחר כך באו בניך לדביר ביתך ופינו את היכלך וטיהרו את מקדשך והדליקו נרות בחצרות קדשך"

על פי השכל הישר היה מומלץ לשקם את ההריסות של 3 שנות מלחמה, לקבור את המתים ,לחדש את הקשרים הדיפלומטים עם המדינות השכנות וכו'. לאחר סיום פעולות השיקום, אז ניתן יהיה לחנוך את בית המקדש ברוב עם, ובטהרה למהדרין מן המהדרין.

לעומת זאת החשמונאים פעלו בצורה לא הגיונית לכאורה והעיזו להדליק את המנורה בטומאה. ברוך ה' הם מצאו פך שמן טהור עם חותם כהן הגדול (אולי אלו אותם פכין קטנים שיעקב הסתכן עבורם לפני פגישתו עם עשיו עיין תלמוד בבלי מסכת חולין דף צא/א ).

התנהגות החשמונאים מוכיחה שמטרות המרד היו: לחדש את עבודת המקדש ולמנות מלך על ישראל.

בזכות זה הם ניצחו את היוונים לכן איננו חוגגים את נס הניצחון אלא את חידוש הדלקת המנורה בחצרות בית המקדש. מובא בסוף במגילת אנטיוכוס לאחר מות יהודה, מתתיהו אומר לבניו דברי עידוד:" אני אצא עמכם ואלחם בעמים, פן יאבדו בית ישראל, ואתם נבהלתם על אחיכם".רואים מכאן שהמלחמה היא נגד הגויים במטרה לשחרר את ישראל משעבוד הגויים, כאשר שחרור עם ישראל מעול הגויים מחייב את חידוש עבודת הקרבנות והמלוכה.

הרמב"ם בהלכות חנוכה מציין שחוגגים את חנוכה, לזכר חידוש המלכות בישראל שנמשכה 200 שנה אחרי נס חנוכה. "וגברו בני חשמונאי הכוהנים הגדולים, והרגום והושיעו ישראל מידם; והעמידו מלך מן הכוהנים, וחזרה מלכות לישראל יתר על מאתיים שנה - עד החורבן השני" (רמב"ם הלכות חנוכה ג,א).

זו הסיבה שחוגגים חנוכה שמונה ימים ולא שבעה ימים, כמו חנוכת המשכן על ידי משה רבנו, או סיום בניית בית המקדש בימי שלמה המלך או בימי עזרא.

ישנה אסמכתא נוספת ממגילת תענית המסבירה למה חנוכה הוא החג הארוך מכל החגים:"ומה ראו לעשות חנוכה זו 8 ימים,אלא בימי מלכות יון נכנסו בית חשמונאי להיכל ובנו את המזבח ושדוהו בשיד ותיקנו בו כל כלי שרת והיו מתעסקין בו שמונה ימים"(מגילת תענית פרק ט).

החשמונאים טיהרו את בית המקדש בשמונה ימים.

במידה והם היו בונים את המזבח וכליו בארבעה עשרה ימים למשל, אז גם אנחנו היינו חוגגים ארבעה עשרה ימים את חג החנוכה.

המסר של חנוכה הוא שעלינו לזכור שניצחון צבאי על אויבינו וכיבוש ארץ ישראל חייבים להיות מלווים בשאיפה מתמדת לבנות את בית המקדש ולחדש את עבודת הקורבנות ולהמליך מלך ירא שמים.

אם נפעל בדרך הזאת הקב"ה יעשה לנו ניסים גלויים,ויביא במהרה בימינו את מלך המשיח.



הוכחה נוספת שעיקר הנס היה בחנוכת בית המקדש, כי אנו אומרים את ההלל שמונה ימים כנגד נס פך השמן, ולא יום אחד בלבד אם היינו מודים לה' על הניצחון הצבאי על היוונים.

בנוסף לכך, כשקבעו יושבי הסנהדרין לומר הלל לדורות מיד לאחר חנוכת בית המקדש (עיין תענית כח: תוספות “ הנס התגדל מיום ליום"), הם לא ידעו כמה זמן תימשך מלכות החשמונאים ומתי ייחרב בית המקדש השני. יוצא מכאן שמטרתם הייתה ללמד אותנו שלעתיד לבוא בזמן היציאה משעבוד הרוחני של עם ישראל מתחייבים לבנות את בית המקדש ולחדש את המלוכה.

נקודה חשובה נוספת שמובאת בספר החשמונאים: אנטיוכוס לאחר שהפסיד מספר קרבות נגד החשמונאים ביטל את גזרותיו כדי להפסיק את המרד. למרות ביטול הגזרות הנוגעות לשלושת המצוות- שבת,חודש ומילה- החשמונאים לא הסתפקו בכך והמשיכו את המרד עד הניצחון האמיתי שייזכר לדורות כמודל לחיקוי, שיש ללמוד ממנו לגאולה העתידית. הניצחון האמיתי הוא זה שמבטיח לעם ישראל שלטון עצמאי בארץ ישראל בראשות מלך ירא שמים ובית המקדש בנוי.

בעצם המרד היה מאבק לאומי ולא דתי.

נס חנוכה מזכיר לנו את הגלות הרוחנית, כאשר עם ישראל גר בארצו, אבל משועבד לגויים ולשלטון "יהודי" מתבולל. היום אנחנו נמצאים במציאות דומה לזאת של החשמונאים, לכן עלינו להתנגד בכל דרך אפשרית לשלטון "אנטי יהודי לאומי", במטרה לחדש את עבודת הקורבנות ושלטון בראשותו של מלך ירא שמים.

חג החנוכה לא בא להנציח את הניצחון הצבאי על היוונים כמו שהציונות החילונית מפרשנת את נס חנוכה.

החג איננו ניצחון של עולם התורה- במובן של קיום המצוות- על עולם התרבות והנאור של יון, כמו שהיהודים החרדיים מבינים את משמעות החג.

חנוכה מנציח את המאבק על עצמאות העם היהודי בארצו, כאשר החשמונאים נלחמו מתחילת המרד במטרה אחת ויחידה: לחדש את עבודת המקדש בכל מצב ובכל תנאי. הסימנים היחידים של עצמאות עם ישראל בארצו הם: בית המקדש והמלכות.

הקב"ה הצדיק את דרכם כאשר בנס גלוי, הם מצאו פך שמן אחד טהור שדלק שמונה ימים.

הלוואי שגם אנחנו היום, נבין את המסר של חנוכה ונפעל לחידוש עבודת הקרבנות ,תנאי הכרחי להמשך קיומנו בארץ. אם חלילה לא נעשה זאת נלך מנסיגה לנסיגה ח"ו.

מייסדי מדינת ישראל בחרו את המנורה כסמל המדינה; אבל ללא הדלקת המנורה בחצר בית המקדש בפועל אין למנורה הזאת שום משמעות.

משנת תשכ"ז בידינו לחדש את עבודת הקורבנות והדלקת המנורה ולקיים את מצוות נר התמיד. כל יום שעובר ללא עבודה בחצר בית ה' מהווה חילול השם עצום.

המנורה מסמלת את הסנהדרין- שישבו בצורה של קני המנורה, את התורה- "כי נר מצווה ותורה אור" (משלי ו,כג) ועבודת המקדש הנצחית- " וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד" (שמות כז,כ). שנזכה להדליק את המנורה בחצר בית המקדש בב"א.

שמני המקדש

סימן ח
שמן זית זך כתית למאור. את מוצא מי שנתון בחשך, רואה מה שבאור, ומי שהוא נתון באור אינו רואה מה שבחשך. והקדוש ברוך הוא רואה מה שבחשך ומה שבאור, שנאמר, ידע מה בחשוכא וגו' (דני' ב כב). אמר רבי יהודה ברבי אלעזר, היום הזה נתון בתוך תיקו. ומנין. שכן כתיב, לשמש שם אהל בהם (תהל' יט ה). ובתקופת תמוז יוצא מתוך תיקו בשביל לבשל את הפירות, ואין העולם יכול לעמוד בו. למה. שאורו קשה. אמר הקדוש ברוך הוא, ובאור בריותי אין את יכול לעמוד, ואני צריך לנר. כיצד היו עושין את השמן. זיתים היו נכרין להם שהיו עושין פירות יפים, והיו נוטלין אותן וכותשין אותן. השמן הראשון שהיה יוצא, היו מפרישין למנורה, והשני למנחות. למה. לקיים, שמן זית זך כתית למאור. אמר ליה הקדוש ברוך הוא למשה, אמור להם לישראל, בני, בעולם הזה הייתם זקוקים לאור בית המקדש ומדליקים נרות בתוכו. אבל לעולם הבא בזכות אותו הנר אני מביא לכם מלך המשיח, שהוא משול כנר, שנאמר, שם אצמיח קרן לדוד ערכתי נר למשיחי (שם קלב יז). זובח תודה יכבדנני ושם דרך אראנו בישע אלהים (שם נ כג), רבי מנחם בר יוסי אומר, אלו שמדליקים נרות לרבים במבואות האפלין. אמר רבי שמעון בן לקיש, מפני מה זכה שאול למלכות. מפני שהיה זקנו מדליק נרות לרבים במבואות האפלין. כתוב אחד אומר, ונר הוליד את קיש (דה"א ח לג). וכתוב אחד אומר, וקיש אבי שאול ונר אבי אבנר בן אביאל (ש"א יד נא). הא כיצד. אביאל שמו. ועל שהדליק נרות לרבים במבואות האפלים, נקרא שמו נר. אמר הקדוש ברוך הוא, בעולם הזה אתם צריכין לנר. אבל לעתיד, והלכו גוים לאורך ומלכים לנגה זרחך (ישעיה ס ג):
סימן טו
ועשית מזבח מקטר קטרת. זה שאמר הכתךוב, שמן וקטרת ישמח לב (משלי כז ט), הכתוב הזה מדבר בהקדוש ברוך הוא ובישראל. כיצד. בשעה שהיה כהן גדול נוטל את הקטורת באותה מחתה ביום הכפורים ונכנס לפני ולפנים בבית קדש הקדשים, שכן כתיב, ולקח מלא המחתה גחלי אש (ויק' טז יב), מה כתיב שם, ונתן את הקטרת על האש לפני ה' וכסה ענן הקטרת (שם שם יג). מהו וכסה. לשון מחילה הוא, כענין שנאמר, כסית כל חטאתם סלה (תהל' פה ג). וכשהיה ענן הקטרת מתמר ועולה ופונה למעלה ונעשה כאשכול, היה יודע שנתכפרו עונות ישראל, שנאמר, אשכול הכפר דודי לי (שה"ש א יד). אם נעשה כאשכול ענן הקטרת והיה מתמר ועולה, היה יודע שנתכפר לישראל ושנתקבלו מעשיו. ואם לא כסה ענן הקטרת, היה יודע שהוא מת, שנאמר, וכסה ענן הקטרת את הכפרת אשר על העדות ולא ימות (ויק' טז יג). נמצאת אומר, שכהן גדול וכל ישראל מרתיתים בשעה שכהן גדול נכנס לפני ולפנים, עד שהיה יוצא משם בשלום. כיון שהיה יוצא, היתה שמחה גדולה בישראל שנתקבל ברצון, שנאמר, שמן וקטרת ישמח לב (משלי כז ט). שמן, זה כהן גדול שנמשח בשמן המשחה. וקטרת, אלו ישראל, שהיו רואין ענן הקטרת שהיתה מתמר ועולה והיו שמחין. הוי, שמן וקטרת ישמח לב. ומדבר בהקדוש ברוך הוא, שאמר הקדוש ברוך הוא לישראל, מכולכם אין לי אלא כהן גדול שנמשח בשמן המשחה, שנאמר, ויבדל אהרן להקדישו קדש הקדשים (דה"א כג יג), ואני שמח בו. וקטרת, אלו ישראל. אמר הקדוש ברוך הוא, מכל הקרבנות שאתם מקריבין, אין חביב עלי כקטרת. תדע, שכל הקרבנות כולן לצרכיהן של ישראל. כיצד. החטאת היתה באה על החטא, והאשם כן. העולה באה על הרהור הלב. השלמים אינן באין אלא לכפרה, שהן באין על מצות עשה. אבל הקטרת, אינה באה לא על החטא ולא על עון ולא על האשם, אלא על השמחה. הוי, שמן וקטרת ישמח לב. חביבה הקטרת לפני הקדוש ברוך הוא. תדע לך, שהרי דוד נתאוה להקטיר קטורת, שנאמר, עולות מחים אעלה לך עם קטרת אלים אעשה בקר וגו' (תהלים סו טו). וכן את מוצא, שלא נשתבחו קרבנות בעולם כקרבנות הנשיאים. ולמה. שהיו מקריבין קטורת תחלה בקרבנותיהם. שכן הוא אומר על כל אחד ואחד בקרבנו, כף אחת עשרה זהב מלאה קטרת (במד' ז יד), ואחר כך פר אחד (שם שם טו), ולפיכך הקדוש ברוך הוא משבח קרבן של כל אחד ואחד מהן זה קרבן פלוני, זה קרבן פלוני, לומר, שערב לפניו והוא משבחן. וכן את מוצא באחז, שבטל את התורה וחתם בתי הספרים, שנאמר, צור תעודה חתום תודה בלמדי (ישעיה ח טז), ועבד עבודה זרה והרבה להכעיס. וכשמנה הקדוש ברוך הוא את כל מעשיו, אמר, אוותר לכל אלו, שנאמר, גם סגרו דלתות האולם ויכבו את הנרות וקטרת לא הקטירו ועולה לא העלו בקדש לאלהי ישראל, ויהי קצף ה' על יהודה וירושלים ויתנם לזעוה לשמה ולשרקה כאשר אתם רואים בעיניכם, והנה נפלו אבותינו בחרב ובנינו ובנותינו ונשינו בשבי על זאת (דה"ב כט ז-ט). מהול על זאת, על הקטרת. ראה כמה חביב הקטרת, שעל ידי הקטרת נעצרה המגפה. בשעה שאמר משה לאהרן, קח את המחתה ותן עליה אש מעל המזבח ושים קטרת, ויקח אהרן כאשר דבר משה וירץ אל תוך הקהל והנה החל הנגף בעם (במדב' יז יא-יב). מהו החל. אמר רבי יהודה בר סימון, היה המלאך נוטל על סדר מרקחות, ולא היה מניח לא מת בין החיים ולא חי בין המתים, אלא על סדר, כענין שנאמר, החל הנגף בעם. וכמה דאת אמר, מהחל חרמש בקמה (דבר' טז ט), כשם שהקוצר קוצר על הסדר. מיד ויקח אהרן כאשר דבר משה וגו'. מצא למלאך עומד ומחבל, עמד אהרן כנגדו ולא היה מניחו לחבל, אלא ויעמוד בין המתים (במד' יז יג). אמר לו לאהרן, הניחני ואעשה שליחותי. אמר לו אהרן, משה שלחני, והקדוש ברוך הוא שלחך, והרי הקדוש ברוך הוא ומשה באהל מועד נלך אצלם. לא השגיח המלאך, עד שעצרו אהרן במתניו והוליכו, שנאמר, וישב אהרן אל משה אל פתח אהל מועד והמגפה נעצרה (שם שם טו). מהו והמגפה נעצרה. אמר רבי יצחק, שנטל למלאך ועצרו. לפיכך כשבא משה ליפטר מן העולם, אמר, ברך ה' חילו ופועל ידיו תרצה מחץ מתנים (דבר' לג יא). ברך ה' חילו, יהא בריך יתיה חילא. ופועל ידיו תרצה, בקטרת שהיה בידו שכפר, שנאמר, ויתן את הקטרת ויכפר (במדב' יז יב). מחץ מתנים קמיו, שגפף את המלאך ועצרו. אמר רבי אבהו בשם רבי שמעון בן לקיש, כשראה אהרן למלאך מתריס כנגדו, נתן מחתה על פניו, שנאמר, ישימו קטורה באפך וכליל על מזבחך (דבר' לג י). להודיעך כמה קטרת חביבה. אמר רבי יצחק בן אליעזר, תדע לך, שנעשה המשכן וכל כליו ושחט את הקרבנות והקריבו וערך על המזבח וסדר את השלחן ואת המנורה ואת הכל, ולא ירדה שכינה עד שהקריבו את הקטורת. מנין. דכתיב, עורי צפון ובואי תימן הפיחי גני יזלו בשמיו (שה"ש ד טז). אמר הקדוש ברוך הוא, בעולם הזה על ידי קטורת הייתם מתכפרים. ואף לעתיד לבא כן, עולות מחים אעלה לך עם קטורת אילים אעשה בקר עם עתודים סלה (תהל' סו טו):

שמני בית המקדש

להלן רשימת השמנים שהיו והופקו בבית המקדש בירושלים עיר הקודש:
כידוע ב"בית המקדש" היה חדר-בית השמנים ובו כדי חרס גדולים וקטנים ,שמנים צמחיים אלה הופקו כידוע ע''י אנשי מקצוע ,יודע הח''ן ויודע התורה הקדושה ,שכן שיטת כ''ד השמן ידועה היתה אך ורק ליודע הח''ן וכמובן לכהן מהם כהן גדול,מה שנראה לעניות דעתי, מאופן הכנת "פיטום הקטורת ". כמו שהיו מומחים מקצוענים שידעו לפטם את הקטורת כך היו גם מומחים שידעו את כל הצמחים על בוריה . וודאי שהמומחים הנ''ל זיהו בטבע את כל הצמחים וגם אם הם היו מקבלים סממנים או צמחים מחו''ל הם היו יודעים בוודאות את טיב הצמחים איכותם וסגולותם,מהבנתינו בבחירת צמח המרפא ההדס וההקפדה על זיהוי ה"הדס הכשר" אנו למדים שחכמינו ז''ל הבינו גם הבינו בהרבולוגיה ובבוטניקה בפרט(ידוע שיש מעל כ-50 סוגי הדס),אל לנו לשכח את ההקפדה על פרי ההדר-האתרוג שאסור שיהיה בו חס ושלום פסול ולו הקטן ביותר ,כידוע קשה לשמר ולשמור אתרוג פסול ,אחרת הוא מתקלקל במהרה.
בחדר השמנים בבית המקדש היו עשרות שמנים או יותר.שמנים אלה שימשו להכנת "שמן המשחה" המיועד למשוח בו מלך.שמן לבונה,שמן מור,שמן זית לרוב,שמן אפרסמון ,שמן למאור-שמן זית, בשמים לשמן המשחה.

אדם מול מנורת הזהב -שמני המקדש

אדם מול מנורת הזהב
המשכן נוצר לפי הדגם של היקום. משתקפת בו הבריאה כולה. אבני היסוד של היקום פשוטות הן במקורן ומשותפות לכל נוצר. המיגוון האדיר והשופע של תופעות הטבע, שורשו במינון ובהרכב משתנה של אותם יסודות בראשיתיים פשוטים. כל המופיע לנגד עינינו, מן הגלקסיות האדירות ועד לגרגיר החול, כפוף כולו למספר חוקים פיסיקאליים בסיסיים.

גם עולם הרוח בנוי בצורה דומה. מערכת חוקי המוסר פשוטה אף היא. עם זאת, במקביל לחוקי הטבע, היא מתגלמת בכל היש הנברא בעולם, כולל כמובן באדם.

בבוא האדם לנסות להבין את עצמו ולעמוד על רזי ערכיותו - עליו לחדור אל תעלומת המשכן. מבעד למעטה הגשמי של פרטי המבנה ושל כלי הקודש שהוצבו בו, עליו לחשוף את המהויות הרוחניות הגלומות בהם. כך יגלה האדם את עצמו.

אולם, כשם שבכל תופעות הטבע קיימים רבדים-רבדים, כך הם פני הדברים גם במשכן ובאדם. כשם שחשיפת כל רובד מגלה, שלמעשה, הינו מכסה המסתיר רובד עמוק ממנו, כך הם גם הרבדים בנפשו של האדם. עמוקים הם עד אין חקר.

התמונה שנציב עתה הינה חלקית, אין היא ממצה את התמונה הכוללת. אולם עם זאת, היא מייצגת אותה. נאמר בתורה: "ועשית מנורת זהב טהור, מקשה תיעשה המנורה ירכה וקנה, גביעיה, כפתוריה ופרחיה ממנה יהיו" (שמות כ"ה, ל"א-ל"ב).

"ועשית מנורה" - האדם הוא כמנורה. מוכן להאיר על ידי תורה ומעשים טובים. גובה המנורה שמונה עשר טפחים, כמידת אדם בינוני. עליו לדאוג שיהיה יקר וחשוב כזהב, ושיהיה טהור מכל סיג של עוון וחטא.

התנאי להחשבת האדם כמנורה טהורה הוא קבלת יסורים ומירוק כל בדיל בלתי טהור - "מקשה תיעשה המנורה". הכאות בקורנס - שהם משל ליסורים - בונים את המנורה. בנוסף, כולה "מקשה", אין היא מורכבת מחתיכות נפרדות. דבר זה משל הוא לאחדות כל האיברים, שלא יטמא אחד מהם, וכך תפרד איכותו מיתר האיברים.

בשלושה דברים צריך האדם להכניע את תאוות יצרו, הלא הם: א. היצר המיני. ב. הדיבור - שהרי "מרבה דברים מרבה חטא". ג. אכילה ושתיה.

על הראשון נאמר: "ירכה" (של המנורה), זהו משל לבנים שהם יוצאי ירך אביהם. על הדיבור נאמר: "וקנה" - הוא הקנה שהדיבור יוצא ממנו. גם הוא יהיה זהב טהור, שלא ידבר האדם אלא דברים טהורים ומעטים, כזהב טהור. על השלישי נאמר: "וגביעיה" - גביעי יינה. "וכפתוריה" - מאכל ולבוש, וגם "פרחיה" - יתר ההוצאות הפורחות מהאדם. כולם "ממנה יהיו" - שיסתפק האדם בשלו. העושה כן, לא ירום לבבו להתגאות וחייו יתנהלו בקו נכון ואמיתי.

באמצעות מנורת הזהב לימדה אותנו התורה את משמעות החיים הבריאים והנאצלים. היא בישרה שסוד האושר האנושי טמון ביכולת האדם לכוף את כל ביטויי רוחו וגופו למטרה נעלה ועליונה. מטרה לא אנוכית שתעניק לנפש אחדות ותסיר ממנה את כבלי הפיצול האומלל, פיצול הנובע מהכוחות והיצרים הנאבקים בתוכה.

הבה ניטול דוגמה. בעיותיה הרוחניות של חברתנו נובעות בגלל היעלמותה של אמת זו. דור בוני המדינה, למשל, מתרפק בגעגועים ובכאב על החזון שפעם בלבו, ואשר נמוג כליל תוך עשרות שנים בודדות.

דור זה אינו מבין את הנוער ששינה דרך. עם זאת, הוא שוכח שלו עצמו היתה מטרה - הקמת המדינה. היא מילאה את לבו. לה שיעבד את כל כוחות הגוף והנפש, ואותה נשא בדומיה, בסיפוק ואף בסבל ובמאמץ. הוא היה שותף למעשה היסטורי כביר.

מבחינה חומרית לא היה בידי דור זה אפילו המחצית מן המצוי בידי הצעיר בן דורנו, אך למרות זאת, היה אותו דור מאושר. הצעירים כיום "מחפשים את עצמם", ושוקעים בנהנתנות המותירה אחריה שובל של עצב. כל רוח מצויה מפזרת אותם מארצנו אל כל מדינות תבל.

מדוע כך הם פני הדברים? כי אין בלבו של צעיר בן דורנו חזון או מטרה רוחנית שלמענה כדאי לחיות ולהקריב! החיים נטולי משמעות, והצעיר נסחף, כמעט בעל כרחו, למערבולת היצרים כולם.

היהודי ידע שהמשכן אינו אתר פולחן, כי אם מקדש הנשמות. הוא בא בשעריו כדי לחדש ולהיזכר באמיתות שלאורן יחיה, כדי להשיב את האחדות לנפשו המתפצלת מאליה בשוקי החיים, וכדי להציב את המטרה של עבודת ה' בראש מעייניו. הוא ציפה שמנורת חייו תאיר ותעניק לו מאורה המחיה.

מעובד מספרו של הרב משה גרילק "פרשה וליקחה"

צמחי מרפא עבר הווה עתיד

מבט אל העבר
פרג האופיום עדויות ראשונות בדבר השימוש בצמחי מרפא מצאו אצל האשורים כבר לפני כ- 6000 שנה. צמח פרג האופיום (Papaver somniferum) היה אצלם אחד מצמחי המרפא החשובים. בשנת 2700 לפה"ס פורסמה בסין רשימה שכללה 365 צמחי מרפא ולפי עדויות של משלחת אמריקאית מגדלים כיום בסין כ- 250 מיני צמחים שונים למטרת ריפוי.
צמחי מרפא וערכם ברפואה המודרנית

הצמחים משמשים את האדם למטרות שונות ורבות. בחיפושיו אחר צמחים כמקור למזונו, גילה האדם הקדמון צמחים רבים שלא צלחו כצמחי מזון, אולם אצרו בחובם חומרי טבע שונים שתרמו לשיפור מצב בריאותו. צמחים שימשו כאמצעי לשיכוך כאבים, למניעת עייפות, לחיזוק הגוף, למזור לתחלואי מערכת העיכול, לרוממות הרוח ועוד.

במהלך הדורות התפתחה תעשיית תרופות שהתבססה על מיצוי החומרים הפעילים בצמחים, זיהוים הכימי וניצולם במנות מדודות, לצורכי מרפא. המאה ה- 19 מציינת את המהפכה הפיטוכימית, שהביאה למציאת דרכים לזיהוי המרכיבים הכימיים הפעילים בצמחי המרפא ולבידודם.
התפתחותה של הכימיה האורגנית הביאה לייצורן של תרופות סינתטיות. רובן פותחו אמנם על סמך מיבנם ופעולתם הפיסיולוגית של חומרי הטבע, אולם ללא הזדקקות לצמחים, כמקור להפקתן. מספרן של התרופות הסינתטיות גדל והלך, ופחת מספרן של התרופות שמקורן צמחי. בשנת 1818 היו תרופות אלה 89% מכלל התרופות שנזכרו בספרי התרופות המומלצות; שיעורן ירד ל- 26% במחצית המאה ה- 20, ול- 6% בלבד בעשור האחרון.

אולם ירידת מספרן של התרופות שמקורן בצומח, אינו משקף כיאות את תרומתם של הצמחים העילאיים למדע הרפואה. בסקרים שנערכו באחרונה, בעיקר בארה"ב, הוברר שערכם השימושי של התרופות הצמחיות עולה במידה ניכרת על מספרן. רבע עד שליש ממרשמי הרופאים הכילו תרופות בעלות מרכיבים צמחיים. שיעור יחסי זה לא ירד במשך 25 השנים האחרונות: נהפוך הוא, כיום ניכרת נטייה להגדלת שיעורן היחסי של תרופות שמקורן צמחי. שמות התרופות החשובות שלהן לא נמצא עד היום תחליף סינתטי, מובאות בטבלה 1.
מספרם של חומרי הטבע המתגלים חדשים לבקרים מגיע מדי שנה לכ- 1000. חומרים אלה מתווספים למאגר של 12.000 חומרי טבע שנתגלו בשנים עברו. מעריכים, שעד היום נבדקו כ- 5% בלבד מכלל 300.000 הצמחים העילאיים המצויים על פני כדור הארץ. כ- 100 מתוך 263 משפחות המייצגות את הצמחים העילאיים לא נבדקו כלל.

עולם הצומח מהווה, אפוא, מקור לא אכזב לחומרי טבע חדשים, שלפחות חלקם עשויים להיות יעילים בריפוי מחלות שונות. אולם עד לשנים האחרונות הושקעו מרבית האמצעים, שיועדו לייצור תרופות חדשות - לתעשייה הכימית, ורק מיעוטם הופנו למציאת תרופות צמחיות חדשות.

עם העלייה בעלות ייצורן של תרופות סינתטיות חדשות, והקשיים באישורן לשימוש, חלה ירידה בולטת במספרן. לדוגמה: בשנת 1960 שוחררו לשימוש בארה"ב 33 תרופות חדשות כאלה, בעוד שבשנת 1970 ירד מספרן ל- 17 בלבד. חרף מיעוט העניין בתרופות שמקורן צמחי, פותחו שמונה תרופות חדשות ב- 20 השנים האחרונות, וביניהן שתי תרופות המסייעות לריפוי מחלת הסרטן. כן נערכים סקרים לאיתורם של צמחים העשויים לסייע בריפוי מחלות שונות.

המאמצים מוקדשים בעיקר לחיפוש אחר צמחים העשויים להביא מזור לחולי מחלות ממאירות. המכון הלאומי לחקר הסרטן בארה"ב בדק בשנים האחרונות יותר מ- 2500 מיני צמחים לאיתורם של חומרי טבע, העשויים לסייע בריפוי מחלות ממאירות.

מבט אל העבר
פרג האופיום עדויות ראשונות בדבר השימוש בצמחי מרפא מצאו אצל האשורים כבר לפני כ- 6000 שנה. צמח פרג האופיום (Papaver somniferum) היה אצלם אחד מצמחי המרפא החשובים. בשנת 2700 לפה"ס פורסמה בסין רשימה שכללה 365 צמחי מרפא ולפי עדויות של משלחת אמריקאית מגדלים כיום בסין כ- 250 מיני צמחים שונים למטרת ריפוי.

בפפירוס שנתגלה במצרים משנת 1150 לפה"ס - פפירוס אברס (Abers), על שם החוקר שגילה אותו - הוזכרו 800 תרופות שונות, שרבות מהן הורכבו מצמחים. חלק מצמחים אלה ידוע עד היום בשימוש רפואי או בשימוש כתבלין. מעניין שחלק ניכר מהצמחים המשמשים כיום לתיבול, שימשו בעבר כצמחי מרפא, בעיקר לתחלואי קיבה.

הרופאים הקדמוניים היו רופאי עשבים (Herbalists). הידוע בהם הוא היפוקרטס בעל שבועת הרופאים, שחי בשנים 460-377 לפה"ס. הוא השאיר תיאור רב ערך של צמחי מרפא שונים. מ- 400 צמחים שהוזכרו על ידו משמשים עד היום 200 בערך כצמחי מרפא. רופא מפורסם אחר, דיוסקורידס, שחי במאה הראשונה לספירה, היה הראשון שכתב ספר בוטאני-רפואי (Materia medica) שבו נזכרים שמותיהם של כ- 500 צמחי מרפא, בצירוף מידע בוטאני ומידע רפואי. גם בתקופת האיסלאם ובימי הביניים רווח השימוש בצמחי מרפא. גני הכנסיות, שגידלו צמחים שונים, היוו מקור חשוב להתפתחות מדע הרפואה. ואמנם, עד היום ניתן למצוא בחצרות הכנסיות ובמנזרים צמחי מרפא שונים.

במאה ה- 17 חלה הפרדה בין מדעי הרפואה והבוטאניקה, עקב התפתחותם המהירה של שני מדעים אלה. עם התפתחות הכימיה האורגאנית במאה ה- 19, היא השתלבה במדעי הרפואה והבוטאניקה. עובדה זו הביאה לייצור מספר רב של תרופות המבוססות על חומרי טבע צמחיים, התפתחות זו מאפיינת גם את דורנו, שבו מהוות תרכובות כימיות את החלק הארי של רשימות התרופות.

המורפין היה חומר הטבע הראשון שבודד מצמחים בשנת 1805. מאז ועד היום בודדו, זוהו והורכבו אלפי חומרי טבע, מהם כאלה המהווים יסודות חשובים בתרופות.

השימוש בתרופות מן הצמח
הדרך העיקרית לניצול מרכיבים צמחיים היא במיצויים. כך למשל, מופק המורפין מצמח הפרג, הסקופולאמין מופק מצמח הדובואזיה או הדטורה, ודיגוכסין ודיגיטוכסין מופקים מצמח האצבעונית (Digitalis).

צמח האצבעונית דרך אחרת לשימוש במרכיבים צמחיים היא שיטת החומרים הסינתטיים- למחצה (Semisynthetic components). המרכיב הצמחי משמש כעין שלד, שעליו מופעלים תהליכים כימיים שונים, המגבירים את עוצמת פעולתו וסגוליותו. דוגמה לכך הן התרופות הסטרואידיות, כגון הידרוקורטיזון, המיוצרות מחומרים שהופקו מצמחים.

הכימאים הרפואיים משתמשים לעתים במרכיב צמחי פעיל, לייצור חומר פעיל אחר, תוך הכנסת שינויים כימיים קלים. דוגמה לכך היא הפיכת מורפין, המופק מצמח הפרג, לקודאין. כיום, עובר למעלה מ- 90% מכלל המורפין המופק באופן רשמי הפיכה כימית לקודאין, מאחר שהשימוש במורפין מוגבל, בגלל סכנת ההתמכרות ותופעות הלוואי שהוא גורם. דרך זו משמשת גם לצורכי הפקת סמים, כמו הפיכת מורפין להרואין, בדרך כימית פשוטה למדי.

הצמחים משמשים לכימאים כמודל לייצורם של חומרים סינתטיים. דרך זו רווחת בעיקר בחומרי טבע שהשימוש בהם בצורתם הטבעית אינו רצוי, בשל סכנת התמכרות, תופעות לוואי וכד'. כך מייצרים תרכובות סינתטיות הדומות לקוקאין המופק מצמח - Erythroxlum coca שהשימוש בו גורם להתמכרות, ואת האספירין כתחליף לחומר הטבעי סאליצין (Salicin) הגורם לתופעות לוואי מזיקות, בעיקר במערכת העיכול.

דרך אחרת היא השימוש בחלקי צמח. על שיטה זו מבוסס השימוש בצמחי מרפא ברפואה העממית, אולם גם הרפואה המודרנית נעזרת בכך, בעיקר לריפוי תחלואים שונים במערכת העיכול (רשימת הצמחים העיקריים מרוכזת בטבלה 4).

רפואה עממית
תורת העשבים (Herbalism), המבוססת על הרפואה העממית, היא אחותה הבכירה של הרפואה. במשך אלפי שנים התבססה הרפואה על שימוש בפרחים, קליפות שורשים ועלים.

צמח הגינסנג רפואת העשבים התבססה בעבר, מלבד על ידע בוטני-רפואי, גם על אמונות ומיסטיקה. התורה המפורסמת - תורת החותמות המתבססת על העובדה שצורת הצמח ואזור חיותו מרמזים על תכונותיו הרפואיות. מספר הדוגמות הוא רב: צמחים שלעליהם צורת לב, חזקה שיהיו יעילים בריפוי מחלות לב; והוא הדין בצמחים שלהם צורת כבד. לצבע הפרחים נודעת חשיבות רבה: פרחים צהובים עשויים להיות יעילים בריפוי מחלת הצהבת, ופרחים אדומים, חשובים לניקוי מערכת הדם. עלים נקודים - יעילים בריפוי יבלות וגידולים שונים, ושורשים דמויי דמות אדם, רב ערכם בשמירת בריאותו; כך לדוגמה - צמח הגינסנג (Panax ginseng) שנחשב בעבר לאחד מצמחי הרפואה החשובים ברפואה העממית במזרח אסיה וכיום מוכרת חשיבותו בעולם כולו.

לפי תורה זו גם למקום גידולם של הצמחים השפעה על איתור פעולתם המרפאת. לדוגמה: צמחים הגדלים במקומות לחים כביצות ונחלים, עשויים לשמש מרפא למחלות שיגרון. מעניין לציין שלפחות בדוגמה האחרונה נמצאה תורה זו יעילה: בצמח הערבה (Salix) הגדל על גדות נחלים, נמצא חומר טבע בשם סאליצין (Salicim) המשמש לריפוי מחלות שיגרון ושיכוך כאבים ראומאטיים. חומר טבעי זה שימש יסוד לייצור תרופת האספירין, המשמשת עד היום לשיכוך כאבים אלה.

ערבה ספרים רבים מפרטים את שמות צמחי המרפא למחלות שונות ואת דרכי הכנת התרופות. מספר מיני הצמחים המוגדרים כצמחי מרפא מגיע ל- 600 ויותר. עיון בספרים אלה מעיד שעיקר פעולתם של צמחי מרפא איננה קשורה במחלות ספציפיות, אלא בריפוי תחלואים כלליים יותר, כמו שיפור ההרגשה הכללית, שיפור במערכות העיכול, השתן, הנשימה וכד'. לריפוי המחלות השונות, מוצע מבחר גדול של צמחים היעילים בהגברת שתינה (Diuretic), כ- 100 מינים שונים נמצאו יעילים לחיזוק הגוף (tonic), וכ- 100 צמחים אחרים פועלים להגברת הפרשת הרוק (experctorants). צמחים שונים יעילים למספר רב של תחלואים. למשל, לשום מייחסים סגולות ריפוי ל- 22 מחלות שונות!

לא בכל המקרים מסייעים הצמחים לבריאותו של האדם. במספר צמחים מצויים חומרי רעל העלולים לגרום למוות או למחלות שונות. למשל, צמחים המכילים את קבוצת החומרים הפירוליזידינים (pyrolezidines) עלולים לגרום למחלת סרטן הכבד. שיעור התמותה הגבוה מסרטן הכבד בשבטים אפריקאיים אחדים מיוחס למציאותם של חומרים אלה בצמחי מזון ומרפא אשר בני שבטים אלה משתמשים בהם.

הרפואה העממית נפוצה גם כיום ומספר התומכים בה הולך באחרונה וגדל. מצדדיה טוענים כי השימוש בעשבי מרפא טבעיים עדיף על חומרים כימיים, הזרים לגוף האדם. על סמך השקפה זו פותחו תורות כמו הנאטורופאתיה (Naturopathy) וההומופאתיה (Homoeopthy), המתבססות על עשבי מרפא, תוך שילוב גורמים טבעיים אחרים כגון, התעמלות, דיאטה, אוויר צח וכד'.

ההבדל היסודי בין הרפואה המודרנית ורפואת העשבים, טמון בדרך ניצולם של הצמחים. ברפואה העממית מושם דגש על הכנת התרופות בדרך פשוטה, היפה לכל נפש. שיטות ההכנה הפשוטות מתבססות על חליטה, תה רפואי, סירופ, משחות, אמבטיות וכד'; בעוד שבשיטות אלה אין בקרה על כמות המרכיבים הפעילים וריכוזם, יתרונן של התרופות המוכנות הוא בדיוק המינון. מצדדי הריפוי בעשבים טוענים שדווקא באיטיות הפעולה יתרון רב ערך, מאחר שבתקופת הטיפול נחלץ גופו של החולה למלחמה משולבת במחלה, בניגוד לתרופות הכימיות, שפעולתן מהירה וספציפית לאיבר המטרה.

השפעה על הלב
מחלות לב ודם הן גורם התמותה העיקרי במדינות המפותחות, שעליהן נמנית גם ישראל; יותר ממחצית מקרי המוות בארצות אלה, מקורם במחלות לב.

צמח האצבעונית (דיגיטאליס), הוא דוגמה לחשיבותם של צמחים כמקור לתרופות בכלל, ולמחלות לב בפרט. צמח זה, השייך למשפחת הלוענתיים, גילה רופא בשם ויליאם ויתרינג (Withering) שחי בבירמינגהם, אנגליה, במאה ה- 18. ויתרינג עקב אחר פעולתה של רופאת אליל, שהשתמשה בצמח זה, ומצא שיש לו השפעה רבה לחיזוק פעולת הלב בחולים שליבם לא פעל כהלכה, ונגרמו אצלם סיבוכים של הצטברות נוזלים בחללי הגוף, ובעיקר בחלל הבטן, שגרמו להתפתחות מחלה הנקראת מימת (edema). הקשר בין מחלה זו ופעולת לב בלתי תקינה לא היה ידוע קודם לכן, וויתרינג היה הראשון שגילה זאת, למרות שבימיו עדיין לא הומצא הסטאטוסקופ. מאז ועד היום משמשים עלי צמח זה כתרופה יעילה למחלות לב; בעיקר רב השימוש בחומרים הממוצים מהעלים, שהעיקריים בהם הם: דיגוכסין (Digoxin) ודיגיטוכסין (Digitoxin).

חומרים אלה, הנקראים גלוקוזידי הלב (Cardiac glycosides) הם בעלי מבנה סטרואידי, ועיקר פעולתם בהגברת כוח התכווצותו של שריר הלב ללא צריכה מוגברת של חמצן. מנגנון פעולתם של חומרים אלה אינו מחוור כל צרכו עד היום, אולם משערים שהם משפיעים על מאזן היונים החד-ערכיים - נתרן ואשלגן, ויון הסידן הדו-ערכי.

עלי צמח האצבעונית מנוצלים מזה כמאתיים שנה. באחרונה מגדלים אותם גם בקנה מידה תעשייתי, להפקת התרופות הללו. למרות רעילותם הגדולה של חומרים אלה, המסכנים מאוד את נתינתם לחולים, לא נמצאו להם תחליפים יעילים יותר. בארה"ב נזקקים מדי יום כ- 3 מליון חולים לתרופות המכילות חומרים המופקים מצמח האצבעונית. לא רק מצמח האצבעונית מפיקים חומרים פעילים, היעילים בריפוי מחלות לב. בטבלה 2 מובאים מספר צמחים השייכים למשפחות בוטאניות שונות שפעילותם ידועה. חלק מצמחים אלה גדלים בצורה מסחרית, כמו מטעי הצינקונה.

צינקונה מצמח הצינקונה מפיקים בעיקר כינין (quinune), המשמש להדברת מחלת הקדחת (מלריה). תרופה זו שזורה בתולדות ההתיישבות בארץ ישראל, שבה חלו רבים בקדחת. כיום מצויות אמנם תרופות סינתטיות להדברתה של מחלה זו, אולם באחרונה מתברר שגורמי המחלה מגלים חסינות לתרופות אלה, וחוזר השימוש בחומר הטבעי - כינין, שנגדו אין גורמי המחלה מפתחים תנגודת. האיזומר האופטי של הכינין הוא הכיננידין, שהוא חומר יעיל בהסדרת קצב פעימות הלב (Antiarrhythmic).

יתר לחץ דם (Hypertensive) מסכן את בריאות האדם. מקורות צמחיים אחדים משמשים להורדת לחץ הדם, כמו אג'מאליסין (Ajmalicin), המופק מצמח הראוולפיה או מצמח הקאתאראנתוס. הצמח האחרון (הידוע גם בשם וינקה) גדל כיום בארץ, בהקף של מאות דונאמים, לשם הפקת אג'מאליסין משורשיו. מצמח הראוולפיה מופק גם האלקלואיד - רזרפין, המשמש להורדת לחץ הדם ולהרגעה. צמח הראוולפיה משמש ברפואה העממית למטרות דומות, בעיקר בהודו. חסרונו של הרזרפין בתופעות הלוואי שהוא גורם לחולים, כגון - הגברת הדיכאון והפרשת מיצים מוגברת.
השפעה על מערכת העצבים
מספר רב של צמחים, משמשים את האדם לריפוי מחלות במערכות העצבים השונות. יקצר המצע לציין את כולם. נתרכז אפוא בצמח הפרג (Papaver sommiferum), הנמצא בשימוש מזה 6000 שנה. עד היום לא התגלו תחליפים סינתטיים יעילים לחומרים כגון מורפין וקודאין המופקים מהלקטי צמח זה, צמח הפרג גדל בארצות רבות והתאמתו האקלימית לאזורים שונים, מסקנדינביה בצפון ועד ארגנטינה בדרום, פותחה במשך השנים. מקובלות שתי שיטות להפקת החומרים הפעילים בצמח הפרג, האחת - הנהוגה מאז ימי קדם היא פציעת ההלקט הבלתי בשל ואיסוף החלב (Latex). חומר זה, המתקשה בבואו במגע עם האוויר, הוא האופיום (opion - מיץ ביוונית).

הפקה זו כרוכה בעבודה מרובה, והיא אופיינית לארצות בלתי מפותחות. שיטה חדישה יותר היא קציר ההלקטים ומיצוי החומרים הפעילים מההלקטים היבשים. האופיום מכיל 25 אלקאלואידים שונים, שהעיקרי שבהם הוא המורפין (morphine).

המורפין - (נקרא על שם מורפיאוס - אל החלומות), נמצא עד היום במין אחד בלבד - סומניפרום ("גורם שינה" בלאטינית). תכולתו שונה בזנים שונים ובתנאי גידול שונים. שימושו ברפואה - בעיקר כמשכך כאבים - מוגבל בגלל סכנת ההתמכרות של החולים לתרופה זו. כ- 95-90% מהמורפין המופק באופן רשמי, משמש כחומר מוצא להפקת אלקאלואיד אחר הנמצא בריכוזים נמוכים באופיום, והוא הקודאין.

דטורה זקופת-פרי הקודאין, שהוא מתיל-מורפין, משמש כתרופה חשובה למניעת שיעול ולשיכוך כאבים. לקודאין לא נמצא תחליף סינתטי יעיל והביקוש לחומר טבע זה הוא רב. אולם, עקב הסכנה שהמורפין המופק מצמח הפרג יודלף לשוק הסמים, בעיקר לשם ייצור ההרואין (הנגזרת האצטילית של המורפין), צומצמו באחרונה שטחי גידול הפרג בעולם וחל מחסור חמור בקודאין.

כפתרון לבעיית המחסור בקודאין הוצע לגדל מין אחר של פרג נטול מורפין. במין זה (Papaver bracteatum), שמקורו בהרי איראן, מצוי בהלקטים האלקאלואיד תבאין (Thebaine). מחומר זה, המהווה כ- 98% מכלל האלקאלואידים, ניתן להפיק בתהליכים תעשייתיים את הקודאין, ללא מעורבות של מורפין.

התבאין משמש גם כחומר מוצא לתרופות המונעות התמכרות למורפין, כגון החומר נאלוכסון (Naloxon). בארצות רבות בעולם, ובכלל זה בישראל, נעשים מאמצים לפתח שיטות גידול של מין בר זה כמקור לייצור קודאין. בטבלה 3 מובאת רשימה חלקית של הצמחים העיקריים שמהם מופקים חומרי טבע הפועלים על מערכת העצבים.
הצמחים ומערכת העיכול
תקלות רבות נגרמו לאדם הקדמון בגלל הרגלי אכילה והוא סבל ממחלות עיכול רבות. מזונו היה חד-גוני מבחינת הרכבו ולרוב מזוהם בגורמי מחלות, בשל אחסון בתנאים בלתי נאותים. במאמציו למצוא מזור למחלות אלה, איתר מספר גדול של צמחים, המסייעים למערכת העיכול בפעולתה. צמחים אלה מהווים עד היום מרכיב חשוב ברפואה העממית, ומספר מיני הצמחים המסייעים למערכת העיכול הוא הגדול ביותר. רוב צמחי התבלין, שמקורם באזור הים התיכון, שימשו בעבר בעיקר כמזור למחלות קיבה ופחות כתבלינים. כיום מוגבל שימושם של תבלינים אלה לתיבול מזון, כמו קימל, מרווה, רוזמרין, אניס, שבת.

שמן קיק, המופק מצמח הקיקיון, שימש את המצרים הקדמונים כגורם משלשל, שימוש המקובל עד היום. לטיפול במערכת העיכול נהוג בעיקר השימוש בחלקי הצמחים, ולא בחומרים ממוצים, המעובדים בתעשיית התרופות.

לחך הסגלגל צמח הלחך הסגלגל (Plantago ovata), הגדל בארצנו כצמח בר מהווה מרכיב לאחת התרופות העיקריות, להסדרת פעולת המעיים. קליפת הזרע מכילה שיעור גבוה של חומרים מוצילגיים, הסופגים רטיבות פי כמה ממשקלם. לארה"ב בלבד מיובאים (בעיקר מהודו) כ- 50.000 טון זרעים בשנה, לשם הפקת קליפות הזרעים. קליפות אלה, בתערובת עם דכסטרוזה, בעיקר, משמשים כתרופה עממית נפוצה. בארץ נזרעו באחרונה שטחים מסחריים בהיקף של מאות דונמים, לבחינת כדאיות גידולו למטרות ייצוא.

עד לפני זמן קצר לא נמצאו חומרי טבע יעילים לריפוי מחלות כבד. באחרונה נתגלה שחומרים פלאוונוליגנאניים, המופקים מזרעי הגדילן המצוי, יעילים בריפוי מחלות כבד, ובעיקר למניעת הרעלות. צמח בר זה נפוץ מאוד בארצנו, ומעטר באביב את צידי הדרכים ושדות הבור.

השוש הקרח ממשפחת הקטניות, הידוע גם בשם ליקוריס גדל בר בארצנו ומכיל חומרים המסייעים לריפוי כיבי קיבה. החומר היעיל ביותר הוא חומצה גליצריטית (Glycirhitic acid). מעניין לציין שכבר במאה ה- 17 השתמשו בצמח זה לטיפול במחלות קיבה שונות.
הסטרואידים ומקורותיהם הצמחיים
הסטרואידים הם חומרים כימיים המופרשים מבלוטות המין ומיותרת הכליה. הם מהווים את קבוצת התרופות הנפוצה ביותר כיום בשימוש רפואי. בארה"ב היוו הסטרואידים כ- 15% מכלל התרופות שנרשמו בשנת 1973 (ראה טבלה 1). מעריכים את מחזור המכירות של הסטרואידים ביותר ממליארד דולר בשנה!

לבד משימושם כתרופות, משמשים הסטרואידים מרכיב בגלולות למניעת הריון, פיטום חיות ושימושים וטרינריים אחרים. בתחילה נהגו להפיק את הסטרואידים מבלוטות המין ומיותרת הכליה של בעלי חיים שנשחטו בבתי מטבחיים. אולם ריכוזם הנמוך של חומרים אלה ומספרם הגדול של שלבי ההפרדה והניקוי מנעו את הפצתם כתרופות.

כימאי בעל מעוף בשם ראסל מרקר (Marker) הצליח - בשנות ה- 40 של מאה זו - להפיק את הסטרואידים ממקורות צמחיים. הוא מצא שאפשר להפוך חומרי טבע בשם סאפגונינים, שהם גליקוזידים המקציפים בעת טלטול במים, להורמוני מין ולחומרים קורטיקוסטרואידים. במספר קטן של שלבי ביניים קיבל מרקר את ההורמון הנקבי החשוב פרוגסטרון ואת ההורמון הזכרי העיקרי טסטוסטרון, וכן את ההידרוקורטיזון והקורטיזון - שהם חומרים שמפרישה יותרת הכליה באדם ובבעלי חיים. מאותם מקורות צמחיים ניתן להפיק גם חומרים שהם במרכיבי הגלולה למניעת הריון.
ממצאים חשובים אלה אפשרו את הרחבת השימוש בסטרואידים כאמצעי ריפוי ולמניעת התפוצצות האוכלוסייה. הצמח המכיל את ריכוז הסאפגונינים הגבוה ביותר, הוא צמח ממשפחת הטאמוסיים מהסוג דיאוסקוריאה (Dioscorea). מרקר גילה שפקעותיו של צמח הגדל ביערות העד, בעיקר במקסיקו, מכילות כ- 6% מהחומר היבש קליקוזיד, בשם דיוצין (Diocin). צמח זה נבחר לאחר מבחן של כ- 400 מינים. עד היום הוא המקור העיקרי להפקת הסטרואידים.

נוסף למקורות שצוינו לעיל קיימת הפקה מסחרית מצמח האגבה. בעלים נמצא הספוגנין, שהוא הקוגנין (Hecogenin) המשמש כחומר מוצא לייצור סטרואידים. צמח אחר אשר עשוי להיות בעל שימוש פוטנציאלי להפקת חומרי מוצא לסטרואידים הוא הגרגרנית היוונית, הידוע בארץ בשם חילבה, ומקובל בעיקר על בני העדה התימנית.

מקור מבטיח אחר לחומרי רפואה הם זרעי הסויה. קיים ידע כימי להפקת מרבית הסטרואידים במעבדה, אולם עלות ייצורם גבוהה, ולכן מיוצרים למעלה מ- 80% מכלל הסטרואידים מחומרי מוצא צמחיים. החלק הארי של החומרים המופקים משתייכים לקבוצת הקורטיקו-סטרואידים, המשמשים לריפוין של כ- 90 מחלות שונות, בהן מחלות אלרגיה, עור, עיניים, שגרון והפרעות גניקולוגיות שונות, התרופות הידועות הן: הידרוקורטיזון, פרדנזון וקורטיזון.

5% בלבד מכלל הסטרואידים נכללים כמרכיבי הגלולה למניעת הריון. אולם נראה שהשימוש בהן למטרה זו ילך ויגדל, עם גידול מספרן של הנשים המשתמשות בגלולה, בעיקר בארצות מרובות אוכלוסין כסין וכהודו, שבהן נזקקות כיום רק כ- 5% מהנשים בגיל הפריון לגלולה, לעומת 12% מהנשים בארצות המפותחות.

צמחים ומחלת הסרטן
מחלות הסרטן הן גורם התמותה השני בגודלו לאחר מחלות לב. מחלה מפילת אימה זו מלווה את האדם מימי קדם. במומיות מצריות אחדות שהתגלו בפירמידה של גיזה נמצאו סימנים לסרטן העצמות. בפפירוס של אברס, שהתגלה במצרים לפני כ- 3500 שנים, מתוארים סימני מחלת הסרטן. היפוקרטס (400 לפני הספירה) מציין אף הוא את סימני המחלה ומציע מספר צמחים לטיפול בה. לפי הספרות הקדומה יש לכ- 3000 מיני צמחים שונים, פעילות אנטי סרטנית, אולם לרוב הצטמצמה פעילות זו בהקטנת סבלם של החולים ולא בריפוי המחלה. מאחר שקיימים סוגי סרטן רבים, אין להניח שצמח מסוים יהיה יעיל נגד כל המחלות הסרטניות. אף נמצא במקרים רבים שצמחים שהיו יעילים בחיות מעבדה, לא פעלו בטיפולים בבני אדם.

פודופילום צמחים כמו שום (Allium sativum), סאנגוינאריה (Sanguinaria canadensis) או פודופילום (Podophyllum peltatum) הוזכרו בפרסומים רבים ברפואה העממית כצמחים העשויים לסייע בריפוי מחלות סרטניות. אולם עד היום לא נמצאו הוכחות מדעיות ישירות לפעולתם המיטיבה של צמחים אלה.

באחרונה נעשים מאמצים רבים לאיתורם של חומרי טבע העשויים לסייע במלחמה בסרטן. במכון הלאומי לחקר הסרטן בארה"ב נערכו 180.000 בדיקות כימיות של חומרים שהופקו מ- 2500 מיני צמחים שונים. רוב המינים שנבדקו מקורם בספרות הרפואה העממית ובפולקלור עממי. אולם, למעשה, אותרו עד היום רק 2 חומרים ממקור צמחי, בעלי היתר בשימוש ברפואה הומאנית, לריפוין של מספר מחלות סרטניות. שני החומרים מופקים מעלי צמח הידוע בשם וינקה רוזיאה (Vinca rosea). צמח זה מקורו במדגסקר והוא נפוץ כיום במדינות רבות כצמח נוי. ממנו בודדו מספר רב של אלקלואידים (כ- 100), ששישה מהם גילו פעילות אנטי סרטנית.

כאמור, 2 מחומרים אלה אושרו לשימוש והם: וינבלאסטין (Vineblastine) או Oncovin, וכן וינקריסטין (Vincristine) ובשמו המסחרי Velban. חומרים אלה פועלים בהצלחה רבה לריפוי מחלות סרטניות שונות. לדוגמה, החומר וינקריסטין הביא להפוגה (remission) באחוז נכבד מאוד ממקרי מחלת סרטן הדם בילדים (Acute limphocytic leukemia) ואחוז ניכר מהחולים הבריאו בתום שלוש שנים.

ריכוזם של חומרים אלה בעלי הצמח הוא נמוך ומגיע ל- 0.005% בלבד. להפקת גרם אחד של חומר פעיל דרושים אפוא כ- 2 טונות של עלים טריים. מנה זו מספיקה לטיפול של כ- 6 שבועות בלבד, וברור על כן מה יקר מחירו של טיפול זה. בארץ נעשים כעת מאמצים להגדיל את ריכוז החומרים הללו ולשפר את דרכי הפקתם מעליו של צמח הוינקה.

גילוין של התרופות היעילות בצמח הוינקה פותחת פתח תקווה שלא ירחק היום ויתגלו גם חומרים יעילים אחרים ממקורות צמחיים, למלחמה במחלה קטלנית זו.

 צימרים צימר צימרים לפי שעה צימר קידום אתרים   וילה  חדרים לפי שעות  וילה ©  All rights reserved -צימרים
 

צימרים לפי שעה בתל אביב

צימר לפי שעה

חדרים לפי שעה

צימרים לפי שעות

חדרים לפי שעה במרכז

וילות