ר' מאיר בעל הנס

מאיר בעל הנס

בעל נסים בשם ר' מאיר, הקבור בטבריה

המנהג לתת צדקה על שם ר' מאיר בעל הנס נתפשט במאה ה-19, ובכספי התרומות השתמשו לצורך החלוקה לתמיכה בעניים בארץ ישראל.

ר' מאיר בעל הנס - עושה נסים בשם ר' מאיר, הקבור בטבריה. מיחסים אותו בטעות לתנא ר' מאיר.
על שם ר' מאיר בעל הנס הנהיגו לקבוע קופות בבתי ישראל בכל המדינות, והכסף הנאסף נשלח לארץ ישראל לצורך החלוקה. המנהג הזה התחיל בתחלת המאה הי"ט, בראשונה היו נודבים נרות או מעות בשביל נרות לנשמת רמבה"ן, כדי להנצל מסכנה, כפי שמובא בשם הבעש"ט בספר כתר תורה (ח"ב דף נ"ב ע"ב):

"אם אדם בסכנה וצריך לנס אזי יתן ח"י גדולים לנרות בשביל נשמת רמבה"ן, ויאמר בפה מלא: אני מנדר אותן ח"י גדולים לנרות בשביל נשמת רמבה"ן "אלהא דמאיר ענני" שלוש פעמים, ובכן יהי רצון מלפניך ה' או"א, כשם ששמעת את תפילת עבדך מאיר ועשית לו נסים ונפלאות, כן תעשה עמדי ועם כל ישראל הצריכים לנסים נסתרות וגלוים אמן כי"ר",

המקור הראשון למנהג זה נמצא במדרש תלפיות (ענף אבדה ומציאה) וז"ל:

"קבלתי: מי שמאבד איזה דבר, אם ינדור למאור: "אם אני מוצא אותה אני נודר סך מעות שמן למאור לנשמתו של רבי מאיר" - מיד מוציא האבדה וכו'.

כנראה נשתרבב המנהג הזה באופנים שונים, עד שהתפתחו הקופות לצורך ה"חלוקה" על שם רמבה"ן.

הסגולה למצוא אבדה נוסדה באמת על שם התנא רבי מאיר, מפני שגם הוא מצא את אחות אשתו ע"י אמירת "אלהא דמאיר ענני", ואח"כ נשתלשלה הסגולה לכל סכנה, ונדבו נרות לבית הכנסת לנשמתו, כמו שנהגו לנדב נרות לנשמות המתים ביום היאהרצייט וערב יום הכיפורים.

אולם במשך הזמן מצאו שר' מאיר אחד המכונה "בעל הנס" נקבר בארץ ישראל, ותלו בו הנדבות המיוחדות לתמיכת עניי ארץ ישראל בשם "קופות רמבה"ן" לצורך ה"חלוקה".

רבי מאיר בעל הנס אינו רבי מאיר
יש ראיות שרמבה"ן אינו ר' מאיר התנא: חז"ל לא השתמשו בשם התואר "בעל נס", אלא "מלומד בנסים", במו שאמרו על נחום איש גמזו. ו"מלומדת בנסים" על דביתהו דר' חנינא בן דוסא, ולא "בעל נס" או "בעלת נס". בתואר הזה התחילו הרבנים להשתמש בזמן מאוחר.
חז"ל לא אמרו על רבי מאיר שהוא בעל נס, ומדרכיו בהלכה ואגדה לא משמע שהיה בעל נס במובן התואר הזה.

הקבר של רמבה"ן קרוב לחוף ים כנרת, ליד חמי טבריה, מחוץ לחומת העיר, והוא ציון כפול: חציו שייך לקהלת ספרדים וחציו לקהלת אשכנזים.
יום ההלולא דר' מאיר ב-י"ד באייר.

מקור הערך: ע"פ איזנשטיין, אוצר ישראל ע"פ איזנשטיין, אוצר ישראל

ר' מאיר בעל הנס

רבי מאיר
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חפש
רבי מאיר
דור: דור רביעי לתנאים
רבותיו: רבי עקיבא, רבי ישמעאל; אלישע בן אבויה
חבריו: רבי יהודה, רבי יוסי, רבי שמעון
תלמידיו: רבי יהודה הנשיא, סומכוס
בית מדרש: בי רבי עקיבא

רבי מאיר, מגדולי התנאים, ממנהיגי התקופה שאחרי מרד בר כוכבא. על פי מקור אגדי במסכת גיטין אביו היה צאצא של נירון קיסר שהתגייר. בהתאם לכך, מקור אחר טוען כי שמו המקורי היה נהוראי, (או מישא - לגרסה אחרת), תרגום ארמי ל'מאיר', ונקרא מאיר היות ש'האיר עיני חכמים בהלכה'.

[עריכה] רבותיו
רבו המובהק היה רבי עקיבא, אך הוא מוזכר כתלמידם של עוד כמה תנאים דומיננטים. גם רבי ישמעאל, בר הפלוגתא הגדול של רבי עקיבא מוזכר כרבו, וכן אלישע בן אבויה (המכונה "אחר"), התנא שיצא לתרבות רעה. על כך אומרת הגמרא: "רמון מצא, תוכו אכל קליפתו זרק". כלומר, שלמד ממנו רק את הדברים הטובים. רבי מאיר מוזכר בין חמשת התלמידים שנותרו לאחר מרד בר כוכבא, ושנסמכו במסירות נפשו של רבי יהודה בן בבא.

[עריכה] פעולותיו
רבי מאיר היה בין החכמים שייסדו מחדש את הסנהדרין באושא, לאחר שנעקרה ונסגרה ביבנה, בעקבות המרד. בתלמוד הבבלי מתואר כי שם מונה להיות ה'חכם', תפקיד שמהותו לא הובררה.

רבי מאיר אמנם נחשב למחמיר בעמדתו ההלכתית, אך גישתו כלפי עמדות וקולות אחרים, שאינם מהעולם הרבני, הינה סובלנית וקשובה. הוא ניהל שיחות עם פילוסופים, ומוזכר כי היה מושל משלים, ז'אנר מוכר בעולם ההגות הרומאי. הוא מוזכר גם כמי שנשלח לנהל שיחות עם הרומאים ברומי. עובדה נוספת התורמת להתרשמות כי עמדתו הייתה פתוחה וסובלנית, היא הישארותו נאמן ותלמיד לרבו אלישע בן אבויה גם לאחר שיצא זה לתרבות רעה (אמנם לפי מקורות מסוימים הייתה תוכניתו לנסות ולהחזירו בתשובה, אך גם בהם ניכר כי לא הייתה זו כוונתו היחידה).

עם זאת, הפתיחות שהפגין ביחס לתרבות הזרה נעצרה כאשר מדובר בדלי העם ונמוכי התרבות. הוא אסר על תלמידי חכמים להתארח אצל אלו שאינם בקיאים בהלכה, אשר כונו באותם ימים עם הארץ, ואף גינה באופן נמרץ קשרי נישואין עימם.

תרומתו לעולם ההלכה ולכינונה של המשנה היא משמעותית. אחד מהקבצים העיקריים מהם הורכבה משנתו של רבי יהודה הנשיא היא 'משנתו של רבי מאיר', הדומיננטיות של משנתו כנראה כה רבה, עד כי רבי יוחנן טבע את הכלל "סתם משנה רבי מאיר... אליבא דרבי עקיבא".

רבי מאיר, על אף שהיה ממחבבי וממדגישי קדושתה של ארץ ישראל, וקדושתו של מי ששוכן בה, נאלץ ככל הנראה לגלות לבבל ולהיקבר שם, אך ביקש להניח את ארונו על חוף הים, כדי שילחכו גלי ימה של ארץ ישראל את ארונו. על־פי מסורת אחרת, הוא נטמן בקבר רבי מאיר בעל-הנס שבטבריה. גלותו מוסברת על ידי עיסוקו בפדיון שבויים מידי הרומאים, אך בפירוש רש"י מופיעה אגדה שמקורה אינו ברור, לפיה יזם ר' מאיר שאחד מתלמידיו ינסה לפתות את אשתו ברוריה (בתו של רבי חנינא בן תרדיון), כדי להוכיח לה את דעתו ש"נשים דעתן קלה" ומשהצליח התלמיד ונודע הדבר לברוריה, שלחה יד בנפשה ובשל כך הגלה עצמו. אשתו ברוריה היא האישה היחידה הנחשבת בגמרא כשווה בחכמתה בתורה לחכמת הגברים.

[עריכה] בעל ניסים
במהלך הדורות הוצמד לשמו הכינוי רבי מאיר בעל הנס. הכינוי "בעל הנס" הוא כינוי כללי בתלמוד למי שנעשה לו נס, אולם בתודעת היהודים לאורך הדורות הפך הכינוי "בעל הנס" להיות חלק בלתי נפרד משמו של רבי מאיר. בתלמוד מסופר על מספר ניסים שנעשו לו. ביניהם - חיילים רומאים שרדפו אחריו הוכו בסנוורים; הוא הבטיח לסוהר ששחרר את גיסתו מבית בושת, שבו הוחזקה על ידי הרומאים כעונש, שיינצל אם יאמר "אלהא דמאיר ענני", והבטחתו התקיימה.

בשל סיפורים אלו התפתחה אמונה עממית רווחת כי רבי מאיר הבטיח ישועות לכל מי שינדב צדקה לעילוי נשמתו לעניי ארץ ישראל. על כן, ישנם רבים שהולכים להתפלל ליד מה שנחשב לקברו, ותורמים כסף לצדקה. לפי המנהג, בשעת נתינת הצדקה אומרים "אלקא דמאיר עננו" פעם אחת או שלש פעמים.

כיום קהילות רבות מחזיקות "קופת צדקת רבי מאיר בעל הנס", המפורסמים והגדולים שביניהם הם:

כולל שומרי החומות - ליוצאי הונגריה
כולל חבת ירושלים - ליוצאי גליציה
כולל אהבת ציון - ליוצאי זיבנבירגן