סבוראה

seborrhea-סבוראה-אסטמה של העור

הפרשת חלב (סבוראה)
לועזית: seborrhea
ייצור יתר של חלב על-ידי בלוטות החלב בקרקפת, גבות, עפעפיים, קפלי אף-שפתיים, אוזניים, חזה וכדומה. גורמת לשומניות-יתר או לקשקשים יבשים מרובים. הבעיה שכיחה בגיל ההתבגרות, ופעמים רבות היא מופיעה גם באקנה. הפרשת חלב קשורה לעיתים בסוג מסוים של אקזמה (דלקת עור חלבית).

סבוראה - סבוראיק דרמטיטיס

סבוראה - סבוראיק דרמטיטיס
טיפול וריפוי - מידע מפורט
מיתוך האתר:טבע הריפוי
לילך נהרי נטורופתית
סבוראה הינה מחלה דלקתית קשקשית של הקרקפת, הפנים ובמקרים מסוימים גם איזורים אחרים. בד"כ הקשקשת לא מגרדת, אם כי יכולה לגרד, בעיקר בשלב הגלד. בדרך כלל מצב זה מחריף בחורף. התופעה משפיעה על אזורים בעלי צפיפות גבוהה של בלוטות שומניות. הקשקש של הפרשת החלב עשוי להיות צהבהב ו\או יבש ושמנוני. במקרים קשים מופיעות פפולות קשקשיות אדמדמות לאורך קו השיער, מאחורי האוזניים, בחלק חיצוני שלך תעלת השמע, על העפעפיים, על גשר האף, בקפלים בצידי האף ומעל הסטרנום. הפפולות יכולות להתמזג וליצור משטח של קשקשת או להופיע כמוקדים קשקשיים. סבוראה לא גורמת לנשירת שיער.
סבוראה אצל יילודים:
יילודים יכולים לפתח סבוראה המתבטאת כשכבה קשקשית עבה וצהבהבה על הקרקפת שנקראת "CRADLE CAP", פיסורה וקשקשת צהובה מאחורי האוזניים ופפולות אדומות על הפנים וכן גם פריחה אדומה עקשנית באזור החיתול. בהרבה תינוקות בריאים תאי העור גדלים מהר מאשר תאי העור המתים מספיקים ליפול ולכן נוצרת שכבה של עור יבש-שמנוני גושי. מצב זה נוצר בגלל פעילות יתר של בלוטות השומן שבעור. פעילות יתר זו נגרמת עקב הורמונים שעברו מהאם, דרך השליה. בלוטות אלה מייצרות חומר שומני שמדביק את התאים הישנים לעור החדש.
עד גיל 8-12 חודשים מצב זה יחלוף מאליו, ואף לפני כן, ואין לטפל במצב. אם הגרד מאוד מציק לתינוק אפשר למרוח על המקום המגרד מעט שמן זית, לחכות כמה דקות כדי שהשמן ירכך את המקום ואז אפשר להבריש את העור המת על ידי בד לח בעדינות. מעל גיל 6 חודשים ניתן לשטוף את ראשו של התינוק בשמפו מיוחד ל סבוראה, רק יש לשים לב שהשמפו לא יכנס לעיניים. ילדים מבוגרים יותר יכולים לפתח פלאקים עבים ועקשנים על הקרקפת בקוטר של 1-2 ס"מ. הגורם ל סבוראה אינו ידוע.
גורמים העלולים להשפיע על סבוראה:
• גורמים גנטיים
• לחץ נפשי
• לחץ פיזי
• תזונה
• הורמונים
• זיהום ע"י אורגניזמים דמויי שמרים
• איידס (מופיע ב – 83% מהחולים)
סבוראה – סבוראיק דרמטיטיס יכולה להקדים או להיות קשורה להתפתחות פסוריאזיס. אצל אנשים עם מחלות נוירולוגיות, בעיקר פרקינסון או איידס, יכול להתפתח סבוראיק דרמטיטיס חמור.

הטיפול הנטורופתי ב סבוראה - סבוראיק דרמטיטיס
תזונה:
למרות ש סבוראה אינה מחלה אלרגית, היא מקושרת לאלרגיות למזון. 67% מהחולים מפתחים צורה מסוימת של אלרגיה עד גיל 10. במסגרת הטיפול הנטורופתי נעשית "דיאטת אלימינציה ואתגר". בשלב הראשון מורידים את כל המזונות האלרגנים מהתזונה עד לקבלת הטבה משמעותית בסימפטומים של ה סבוראה, ולאחר תקופת רגיעה מאתגרים את הגוף עם המזונות האלרגנים, כל פעם סוג מזון אחד בנפרד, כדי לגלות מה סוג המזון הבעייתי.
תוספי מזון:
הטיפול הנטורופתי מתמקד בתיקון סינטזה של חומצות שומניות פגומות בעלות שרשרות ארוכות, שנעשה באמצעות תוספות של מינונים גבוהים של תוספי מזון.
ניתן על ידי תוספים להוריד בצורה משמעותית את הדלקתיות והשומניות בעור.
גופנפש:
מכיוון ש סבוראה היא מחלה המקושרת עם לחץ נפשי, יש דגש רב במסגרת הטיפול הנטורופתי לנטרול הלחץ הנפשי ולהביא להרפיה ורגיעה.
צמחי מרפא:
במסגרת הטיפול הנטורופתי ב סבוראה נבנית פורמולת צמחי מרפא המתאימה אישית לתמונה איתה מגיע המטופל. צמחי מרפא כגון ארקטיום לפה וסקוטלריה ביקלנזיס הינם צמחים ספציפים למצבים דלקתיים בקרקרפת ובעור.

קשקשים: איך להיפטר מהם בצורה היעילה ביותר

קשקשים: איך להיפטר מהם בצורה היעילה ביותר
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2906446,00.html
מיתוך האתר של ynet:
אם מופיעות בשערכם נקודות לבנות, ובעקבות כל ניעור ראש מתפזרות נקודות דומות על בגדיכם, נראה שאתם סובלים מקשקשת. נסו לחפוף בשמפו מתאים, עסו את הקרקפת ברוזמרין, ואם אין שיפור, גשו לרופא

איתי גל פורסם: 22.04.04, 13:05

שקשים הם תערובת של תאי עור מתים (קרטין) הנושרים מעור הקרקפת. הנשירה היא אמנם תהליך טבעי המתרחש בכל עת כחלק מתחלופת תאי העור, אבל כאשר חלה עלייה בהפרשת החלב, הנשירה גוברת והקשקשת נעשית גלויה לעין, בעיקר אצל בעלי שיער כהה.

כשליש מהאוכלוסייה סובלים מקשקשת, וכ-5% סובלים מסבוראיק דרמטיטיס, גרסה קשה יותר של התופעה (ראו מסגרת נפרדת). הקשקשת מופיעה אצל תינוקות עד גיל 3 חודשים ואצל מבוגרים, אולם ניכרת ירידה בשכיחותה אצל נשים בנות 50 ומעלה. מעבר לכך, גברים סובלים יותר מקשקשת, הן מבחינת השכיחות והן מבחינת חומרת התופעה.

מהם הגורמים?

קשקשת היא תופעה בעלת רקע גנטי-משפחתי. היא שכיחה יותר במצבי מתח נפשי ואופיינית יותר לעונת החורף, כנראה בגלל התמעטות הלחות באוויר. בניגוד מודעה

לאמונה הרווחת, שמנוניות יתר ולא עור יבש קשורים בהופעת הקשקשים. עם זאת, מאז שנות ה70- נעשו מחקרים רבים שניסו למצוא - ללא הצלחה - את ההרכב המדויק של השומנים התורמים להופעתם. ההסבר, כאמור, נותר ללא מענה.

אז מה כן תורם לקשקשת? רמות גבוהות של טסטוסטרון, למשל. זאת משום שבלוטות החלב מושפעות מהפעילות ההורמונלית בגוף, והקשקשים מופיעים באזורים שבהם מרוכזות בלוטות החלב, בעיקר בתקופות שבהן גוברת הפרשת הטסטוסטרון.

מרכיב נוסף שיש לו כנראה קשר לתופעה הוא מלסזיה, פטריית שמר המצויה על עורו של כל אדם, באזורים העשירים בבלוטות חלב. מחקרים הראו שאצל הסובלים מקשקשת יש עלייה בשכיחות הפטרייה ובריכוזה, וטיפול במלסזיה מסייע להיפטר מהקשקשת. במקרים מסוימים הגורם לקשקשת הוא חסר באבץ, בעיה שאפשר לאבחן בבדיקת מעבדה, ובמידת הצורך לקבל תוספת של המינרל במינון מתאים.

איך מאבחנים? עצם קיומה של הקשקשת קל מאוד לאבחון: הצצה קלה על עור הקרקפת, השיער והבגדים, בעיקר אם הם כהים, יכולה לתת מענה ברור לשאלה, ואין צורך בבדיקת מעבדה לשם כך.

מהם הסיכונים? לקשקשת אין סיכונים, שכן מדובר בבעיה אסתטית. עם זאת, לעתים נלווה אליה גרד מציק, ובמקרים קיצוניים ונדירים, כשהנפגע הוא תינוק שזה עתה נולד, התופעה עלולה להחמיר ולהתפשט והדבר מחייב אשפוז, שכן מדובר בסכנה ממשית לחייו. חשוב לדעת שאלה מקרים נדירים של סבוראיק דרמטיטיס בילודים.

איך מטפלים? הטיפול בקשקשת תלוי בחומרתה. במקרים קלים מספיק להשתמש בשמפו נגד קשקשים, המכיל בדרך כלל חומר אנטי-פטרייתי. כאמור, הקשר המדויק בין הפטרייה לקשקשת אינו ברור, אולם נמצא שתכשירים המיועדים לטיפול בפטרייה יעילים בהשגת הפוגה.

תכשירים אחרים המפחיתים את היווצרות הקשקשים הם חומרים אנטי-דלקתיים המבוססים על חומרים כמו זפת, סולפור וסליציל. במקרים דלקתיים חריפים ייתכן שהרופא ימליץ על תכשירים המכילים סטרואידים בריכוז נמוך. עם זאת, בגלל תופעות הלוואי המאפיינות תכשירים סטרואידיים, לא מומלץ להשתמש בהם לאורך זמן.

לרוב ימליץ הרופא על שמפו רגיל נגד קשקשים, המכיל גם מרכיבים הפועלים נגד הפטרייה המתלווה לקשקשת. במקרים עקשניים או חמורים הוא ימליץ על שמפו רפואי המכיל חומרים פעילים בריכוז גבוה יותר, בעלי פעילות אנטי-פטרייתית חזקה. בכל מקרה, מומלץ שלא להתקבע על שמפו אחד אלא להחליפו מדי פעם, שכן לאחר תקופה מסוימת השפעתו המיטיבה על הקשקשים עלולה לפוג או להיחלש. הדבר חשוב בעיקר בשל העובדה שמדובר בבעיה כרונית, שלפחות אחד הגורמים לה (הפטרייה) מצוי על עורנו דרך קבע, מה שיחייב טיפול ממושך.

טיפול נוסף שלעתים כדאי לשקול הוא דווקא במישור הנפשי, בעקבות הקשר שנמצא בין מצבי מתח לקשקשים.

מה האלטרנטיבה? הרפואה המשלימה מציעה שימוש בכמה צמחי מרפא, שהשפעתם עשויה לטפל בקשקשת קיימת ולעתים אף למנוע את הופעתה. הנה כמה דוגמאות:

עיסוי תמצית סרפד: לסרפד השפעה מיטיבה על בלוטות השומן בעור, שכן הוא מפחית את הפרשת החלב השומני והופך את הקשקשים לדקים יותר. אפשר להרתיח תמצית מרוכזת של סרפד, אבקה או תמיסה מוכנה, ולעסות בעדינות את האזור הנגוע.
שתיית חליטות צמחים: תה סרפד או רוזמרין מסייע לזרימה טובה של כלי הדם הקטנים בקרקפת. זרימה זאת עשויה להפחית את הצטברות השומניות על הקרקפת ואת היווצרות הקשקשים.
עיסוי שמן רוזמרין: מורחים את השמן ומעסים במרץ את הקרקפת. העיסוי ושמן הרוזמרין עצמו ממריצים את זרימת הדם לקרקפת ומסייעים בהזנת העור הרגיש. אפשר באותו אופן למרוח במקלחת זרעי פשתן טחונים, המסייעים בסילוק הקשקשים.

קשקשים: הגרסה הדלקתית

צורת ביטוי קשה יותר של הקשקשת היא סבוראיק דרמטיטיס, מחלה דלקתית כרונית המאופיינת בקשקשת רבה על רקע רבדים דלקתיים שטחיים של עור הקרקפת, ולעתים קרובות גם הפנים. באזורים עשירים בבלוטות חלב - הקרקפת, בין הגבות, צדי האף והסנטר - תיתכן אדמומית מכוסה בקשקשים שומניים או יבשים. גם הגרד במקרים של סבוראיק דרמטיטיס עלול להיות חמור יותר.

הרופאים סבורים שמדובר באותה תופעה שביטויה הקל הוא קשקשת, והקשה הוא דלקת עור סבוראית. גם במקרה זה, בדומה לקשקשת, הטיפול כולל שימוש בשמפו רפואי נגד הפטרייה המתלווה לקשקשת, ובמצבים חמורים גם שימוש בתרופות סטרואידיות המפחיתות דלקת.