*קוסמטיקה טבעית-
קוסמטיקה ירוקה
natural cosmetics

*צמחי מרפא הבושם:
medicinal plants

*לימודים,קורסים
וסדנאות.
כתובת:
קיבוץ כברי
ד.נ אושרת
25120
המייל שלנו:
mrphbosem@gmail.com‏

טל: 049952122
טלפקס:049952152
נייד: 0505211607

חדש באתר
 

רפואה יהודית

רפואה היהודית -עבר ,הווה ועתיד

רפואה היהודית -עבר ,הווה ועתיד
רפואה יהודית .

הרפואה היהודית היא אחת השיטות העתיקות שבשיטות הריפוי המסורתיות.

זהו מידע עשיר ומסורתי העובר ונשמר מדור לדור ( לעיתים אנו קוראים לזה "תרופות סבתא").
רפואה יהודית עוסקת הן בגוף והן בנפש - שמירת הבריאות והריפוי ברפואה יהודית מתבצעת באמצעות תזונה, צמחי מרפא לצד טיפול בשיטות רוחניות וייחודיות הכוללת את עבודת המידות לשמירת החוסן הנפשי והרוחני.
הרפואה היהודית מתמקדת בתפיסה רוחנית קבליסטית של הנשמה ומיישמת את תורת הרמב"ם באשר לרפואה מונעת ,מרפאה ומשקמת.

הגוף הפיזי שלנו הוא מקדש. משכן של הנשמה. "הבית" של הנשמה. "ועשה לי מקדש ושכנתי בתוכם" יש בה 248 אברים ו-365 גידים. המעבירים את המזון לגוף.
כנגד האברים והגידים הפיזיים ישנם גידים ואברים רוחניים, אנרגטיים. והם מתלבשים על האיברים והגידים הפיזיים בהתאמה.
לגוף יש אנרגיה לעשות פעולות. אבל עד שלא נכנסת בו הנשמה היא לא יכולה לבצע שום פעולה.
הגוף הוא הדיוקן של הנשמה . כשם שאדם הולך לחייט ומדבר על לבוש הגוף כך אלוקים עשה "לבוש" לנשמה.

מההיסטוריה של רפואה יהודית .
הריפוי באמצעות צמחי מרפא הינו עתיק ונתפס על פי המסורת המיסטית כחלק מתורת סוד העוברת בין יחידי סגולה. מקורה של תורה זו מספר לנו ספר הזוהר הוא בספר רפואות עתיק שנכתב ע"י האדם הראשון התגלגל לידי אברהם ושלמה המלך ונגנז ע"י המלך חזקיהו. ( הרשב"י טוען שידע זה מועבר למעטים מכיוון שחכמה זו קושרת בין רפואה לכישוף ומסוגלת להביא את האדם להחטיא את מטרת העבודה הרוחנית ולשכוח מבורא עולם ).

בעם ישראל הרופאים הראשונים היו הכוהנים הם טיפלו בכל נגע וצרעת. בתנ"ך אנו מוצאים הוראות רפואיות רבות כגון : בידוד חולים בעלי מחלות מדבקות כגון : חולי צרעת בפרשות תזריע-מצורע.
בזמן ההוא גם הנביאים וראשי העם עסקו ברפואה באמצעות תפילה, תיקון נפש, ופעולות רוחניות אחרות.
לדוגמה:
משה התפלל על מחלת אחותו : " אל נא רפא נא לה".
הנביא ישעיהו ריפא את המלך חיזקיה בעזרת דבלת תאנים אשר שם על השחין.
בתקופת התלמוד נהגו להקיז דם כשיטת ריפוי.
במאה השישית לפני הספירה (אחרי עריכת התלמוד הירושלמי) חי בארץ אסף הרופא שחיבר ספר רפואות ובו רשימה של כ-120 צמחי מאכל ותבלין. רפואותיו נרקחו מצמחים, שורשים, מחצבים ומאבני מרפא.
רבי נחמן מברסלב היה בקיא בסמי מרפא ואף כתב ספר רפואות אשר השתמש בו כל ימיו. ( לפני מותו ציווה לשרוף אותו לבל ישתמשו בו אחרים ויעשו מופתים כמוהו. הוא גם ציוה שלא ישתמשו ברפואות ובסגולות אשר כתובות בספר המידות שכתב. מאחר ורצה שתלמידיו יתפללו לה' ולא ידרשו ברופאים. כי התפילה יותר בדוקה לכל מחלה.)
בימי קדם ליקוט צמחי מרפא והרוקחות נעשה ע"י נשים . ומאוחר יותר ע"י רופאים ולבסוף ע"י מומחים שנקראו הרברים.

התפיסה הרוחנית - קבליסטית .

מחלה נתפסת כהפרת איזון בין הנפש ( שמהווה את הסביבה הפנימית ) לבין הסביבה הטבעית של האדם שכוללת ששה רמות של לבושי הנפש.
ששת לבושי הנפש הם : גוף, בגד,בית, חצר הבית, שדה, מידבר.
השגת בריאות איתנה וחוסן נפשי תלויה בין היתר : בתיקון המידות וביחסים בין האדם והסביבה.
האדם צריך לנצל את הסביבה הפנימית שלו, הנפש, כראוי ולהישמר מדברים מזיקים, ממידות מזיקות וכדומה.
על פי תורת הסוד המחשבה הקבלית קושרת את מעשיו של האדם עם כוחות עליונים האחראים על מחלות או ריפוי. מחלה היא תוצאה של חוסר איזון, הנובע מפלישה של מלאכים רעים המזיקים לנפש כתוצאה מעבירות ומעשים שליליים של האדם.
התיקון נעשה ע"י שימוש בפעולות מתקנות כמו עשבים, לחשים ושימוש באותיות. לעיתים אין בריריה אחרת אלא לברוח. לדוגמה העברה היא רוח הקנאה והזעם המשתוללת באדם והתרופה לה היא התחמקות מאותם הכוחות ע"י שינוי שם, מעשה ומקום.
שינוי שם – בדומה להוספת האות ה בשמם של אברהם ושרה. ההוספה הביאה לשינוי הגורל ומצב בריאות של האדם . כלומר שינוי מצב העקרות למצב של הולדה.
שינוי מעשה – התשובה. חרטה ממעשים רעים ותיקון ע"י מידות וכוונות טובות .דוגמה המובאת במעשיה הבאה :
מעשה בבעש"ט ובחולה אחד שייאש אותו דוקטור גדול יהודי ושוב לא היה החולה יכול לדבר. בא הבעש"ט לאותו מקום וקראו אותו אל החולה. ואמר שיבשלו לו רק מרק של בשר ותכף יתחיל לדבר. נתנו לו מרק לאכול וריפא אותו עד שהבריא.
שאל אותו הדוקטור- "איך ריפא אותו ? ידע שנתקלקלו לו הגידין ואותן הגידין אי אפשר להיות להם רפואה".
אמר הבעש"ט – "אתה השגת את החולה בגשמיות ואני השגתי את החולה ברוחניות. יש באדם רמ"ח איברים ושס"ה גידים וכנגדן רמ"ח מצוות עשה ושס"ה מצוות לא תעשה. כשאדם פוגם ח"ו מתקלקל האיבר או הגיד שכנגד ; כשיעבור על הרבה לא תעשה מתקלקלין הרבה גידין ואין הדם נובע בהם והאדם בסכנה. דיברתי עם הנשמה שתקבל על עצמה תשובה וקבלה עלה ובזה נתקנו כל האיברים והגידין ויכלתי לרפאות אותו".
שינוי שם – שינוי המערכת הפיזית כגון מקום מגורים.
דוגמה לשינוי המערכת הפיזית לצורך ריפוי מוזכר בפרשת מצורע. בפרשה זו מצוה הכהן לפנות את הבית במקרה שפשתה צרעת בקירותיו, לחלץ את האבנים במקרה הצורך ולהשליכם אל מקום טמא מחוץ לעיר. את היסודות הנותרים יש לטוח בעפר חדש.
בדומה לפרוק אבני הבניין לשם רפואתו כך מחלה היא תוצאה של הלקאת הגוף ע"י בורא עולם לשם רפואה, כלומר מחלות אינן עונשים כי אם רפואה. בדומה להקזת דם שלמרות הכאב שהיא גורמת היא נועדה להציל חיים.

רפואה יהודית -שבועת הרופא

תפילות ושבועות של רופאים.

קיימות תפילות ושבועות של רופאים המבקשים או מעידים על התנהגות הולמת הן מבחינה דתית והן מבחינה מוסרית .
לדוגמה : תפילת הרופא של הרמב"ם, תפילת השחר של הרופא בהקדמה לספר החיים, תפילת הרופאים לרבי יעקב צהלון בספר מרגליות טובות, שבועת האמונים של אסף הרופא ועוד.
להלן דוגמאות :

תפילת הרופא של הרמב"ם :
א-ל עליון
קודם שאני מתחיל בעבודתי הקדושה לרפא את יצירי כפיך
אנימפילתחינתילפני כסא כבודך
שתתן לי אומץ רוח ומרץ רב לעשות את עבודתיבאמונה,
והשאיפהלצבור הון או שם טוב לא תעוור את עיני מראות נכוחה.
תזכני להביט על כל סובל הבא לשאל בעצתי כעל אדם בלי הבדל בין
עשיר ועני, ידיד ושונא איש טוב ורע, את האדם בצר לו הראני רק את האדם.
אם רופאים נבונים ממני רוצים ללמדני בינה תן לי רצון ללמוד מהם כי תורת הרפואה אין ערוך לה,
אך אם כסילים יבזוני אחלי!
רק האמת תהיה נר לרגלי כי כל ויתור במקצועי יכול להביא כליון ומחלה ליציר כפיך
אנאה´ רחום וחנון חזקני ואמצני בגופי ובנפשי ורוח שלום תטע בקרבי.


בספר "תולדות אדם" שחיבר אליהו בעל שם המכיל סגולות ורפואות מעשבים וסממנים נמצאת תפילה שכנראה נאמרה ע"י בעלי השם.
" וזהו הנוסח מתפילת הרופאים , שיוכל לומר כל רופא קודם שילך לבקר החולים :
רבונו של עולם, אתה הוא ה' לבדך, אתה עשית את השמים וכל צבאם הארץ וכל אשר עליה, הימים וכל אשר בהם, ואתה מחיה את כולם, ואתה נותן מחיה לכולם, וצבא השמים לך משתחוים, ואין בעליונים או בתחתונים שיאמר לך מה תעשה, ואת האדם עפר מן האדמה יצרת, נשמת חיים באפו נפחת והמשלתו במעשי ידיך, כל שתה תחת כפיו, שהכל בעבורו יצרת, ואם יוכה לעשות רצון קונו – ידו בכל משלה, ואם לוא – יד כל בו. ותיסרהו ביסורים וחלאים והוכה במכאובים על משכבו, ורוב עצמותיו איתן יבול בשרו מרואי ושופה עצמותיו לא ראוי, ותקרב לשחת נפשו וחייתו לממתים. ואם ישוב בתשובה שלמה לפניך תרצהו ותרפאהו כדבריך, כדכתיב ישלח דברו וירפאם וימלט משחיתותם, כי אתה הוא הרופא והרחמן הנאמן, כדכתיב מחצתי ואני ארפא. וכדי להודיע לכל באי עולם, שאתה הוא הרופא ולך היכלת והגדולה וממכון שבתך תשגיח לכל יושבי הארץ ובפרטיהם, בראת בעולמך רפואות לרפאות בהם בני אדם למיניהם וכוונת מישרים בצוותך רפואות בהן ב"א אלו לאלו, ככתוב בתורה ורפא ירפא.

והואיל וחסדים, שחננת את לבי, וכבוד והדר עטרתני וזכיתני לידע מעט מזעיר מחכמת הרפואה, לכן לעשות רצונך, אלקי, חפצתי ומשום אל תמנע טוב מבעליו בהיות לאל ידך לעשות, דברתי אני עם לבי להתעסק במלאכת הרפואה בשמך הגדול והקדוש ובעזרתך, למען תצדק בדברך ותזכה בשפטך, כי אתה הוא רופא ולא אני, שאני כחומר בידך יוצר הכל, ובידך היכולת לרפאות בריותיך. ואיני נשען על חכמתי, ואיני שם בטחוני על הסמים ועל העשבים וסגולות שבראת בעולמך, כי הם כאמצעים להשלים רצונך להגיד גדולתך והשגחתך. ולפי שמלאכת הרפואה מסוכנת מאוד ועוד כי בער אנכי מאיש ולא בינת אדם לי, ומתירא אני פן אמשש בצהרים כאשר ימשש העיור באפלה, ולכן אמרתי להחזיק בשביל רחמיך וללכת אחריך כי באור פניך אהלך, ובאורך אראה אור, כי אתה נרי ה' וה' יגיה חשכי. לכן יהי רצון מלפניך ה' אלקי ואלקי אברתי, שתשליכני שכל טוב מלפניך, וחנני מאתך דעה בינה והשכל, והאירה עיני שכלי להבין ולהגיד חלאי הגוף על בוריים ואמיתתם מכל פרטי בני – אדם שיבואו לידי, והורני רפואות אמיתיות לכל אחד לפי מזגו, כפי הזמן הראוי לכל אחד מהם ובעת הראוי לאותה רפואה ולאותו החולי, ולא אכשל במעשי ולא בדברי והראו אויבי וישמחו ויסעדני ואושעה ממכשול, ואל תארע תקלה על ידי, וגומלני חסדים טובים, כי לגמול חסד נכנסתי במלאכת הרפואה לפקח על נפשות עמך ישראל, לכן סייעני ופדני מחרפה ובזיון.

אנא אלקי, בך בטחתי, אל אבושה, אל יעלצו אויבי לי. ואם יבא לידי איזה חולה, שקרבה עת פקודתו ואנושה מכתו, יהי רצון שלא אגרום קירוב מיתתו ח"ו ואפילו רגע אחד, אלא למדני לתת לו סמים לקיים נשמתו בו עד שבא שעתו. ואם ימות ח"ו, יהי רצון מלפניך, שלא יחשדוני אוהביו ורעיו את הדין ויודו שגזירת המלך היא, אשר בידו נפש כל חי ורוח כל בשר איש. ואם לא עת פקודתו קרבה אלא מדכאו ביסורים במידת רחמנותיך, כדי שישוב בתשובה שלימה לפניך, כי לא תחפוץ במות המת, כי אם בשובו מדרכו הרעה וחיה, יהי רצון מלפניך שתתגלגל זכות זה על ידי, שתורני מה אומר לו להחזירו בתשובה שלימה לפניך, ושיקבל יסורים באהבה, כדי שיהא כפרה על פשעיו, ועל ידי תשלח דברך ותרפאהו, ובזה אהיה אהוב למעלה ונחמד למטה. והצילנו משנאה ותחרות ולא אקנא באחרים ולא תהיה קנאת אחרים עלי, אלא השכן ביני ובין רופאים אחרים אהבה, אחוה, שלום וריעות ולא איבוש ולא אכלם בפניהם, אלא אהיה מכובד בעיניהם, ומאויבי תחכמני וירום ראשי על אויבי סביבותי מחכמתי ודעתי שפתי ברור ימללו, עד שאהיה לאות ופלא בעיניהם ולא יהיה פוצה פה ומצפצף רע עלי ולא על מעשי, ואם ח"ו יאמרו רע עלי, לא יאמנו דבריהם ולא יכשלו חבירי ואשמח בהם. ואם ח"ו חברי ירעו מעשיהם, יהי רצון, שתשמור לפי מחסום ולא אגלה נבלותם אלא אזכה לתקן את אשר עוותו, ותתנני לחן, לחסד ולרחמים בעיניך ובעיני כל רואי ושומעי ויעשו מה שציויתי לעשות לחולה אם הרפואה ראוי, ואם אינו ראוי אנא ה' אלקי הקישה לבם שלא יעשו ושלא יפרסמו פן אזבזה. אנא ה' , אל אלקי הרוחות לכל בשר, אחת שאלתי מאתך, שתחזק כחי וזכרוני וכשאל לבקר חולה הזכירני מיד רפואתו הראוי לו אם למדתי, ואם לאו – מתחנן אני לפניך אדון כל הסיבות, שתסבב סיבות וגלגולים, או איזה ספר רפואות ואלמד בו רפואתו, או איזה ויכוח בין רופאים עד שאזכה לידע רפואתו כי אתה הוא המסבב סיבות עולמך, כדכתיב והמסיבת מתהפך בתחבולותיו לפעלם כל אשר יצום על פני תבל ארצה. אנא גלגל על ידי זכות לעולם ואל תגלגל על ידי שום חובות בעולם ח"ו, ואל תמצא לידי דבר רע ולא ימצא דבר מקולקל על ידי דלא אפגום גרמא למיתת אדם ח"ו בעולם, ולא יוזק אפילו באיבר מאיבריו, לא במזיד ולא בשוגג ולא אהיה בכלל טוב שברופאים לגיהנום. אל תאסוף עם חטאים נפשי ועם אנשי דמים חיי, אלא בשביל הזכיות שתגלגל על ידי שאפקח נפשות ישראל עמל ועל ידי תצילם מהמות, שאזכה בעוה"ז לטייל בתענוג הצריך לראות בטובת בחירך לשמוח בשמחת גוייך להתהלל עם נחלתך, ועיני תראה ירושלים נוה שאנן ואתהלך לפני ה' בארצות החיים. ואל יזדקק שטן במעשי ידי כי לזכות ולטהר באתי. נא, פלטני מיד רשע מכל מעול ומחמץ, ולא תמסרני אפילו רגע אחד בידו פן ישיאני להתעולל עלילות ברשע ח"ו לתת איזה משקה או סם להזיק שום אדם או להפיל אשה הרה ח"ו. ואם ישיאני – קדמה פניו הכרעהו, פלטה נפשי ממנו, ה' עשקה לי. ערביני נא, כי אתה תקותי ה' אלקי מבטחי מנעורי, וטהר מחשבותי וזכה שרעפי לבל אחשוב מחשבה רעה ח"ו, ועל שום אשה בין בתולה בין בעולה בלכתי לבקרה, ולא אתור אחרי לבבי ואחרי עיני, והצילני מכל היזק וחולי ומדוה המתרגשות ובאות בשביל החולי, יומם השמש לא יכני וירח בלילה אם אצטרך לבקרה בלילה.
ואנא בעל החסד והרחמים, גל עיני ואביטה סודות מעשיך הנפלאים ואת הסגולות והרפואות אשר יסדת בעשבים, ובאבנים, ובזרעים, ובפרחים, בשרשים,בעלים,בעצים,ובפירות,ביין, ובשמנים, במימות ובשאר המשקים, בבע"ח אשר בשמים ממעל ועל הארץ מתחת ואשר במים מתחת לארץ, בפשוטים ובמרכבים, ובהם אגיד זרועך לדור לכל יבוא גבורתך. יהי רצון מלפניך, שתשלח ברכה בכל מעשי ידי, ובשכר שיתנו לי על טרחי אראה ממנו סימן ברכה ואזכה להשתמש ממנו על מעשים טובים ומישרים לפניך להגדיל תורה ולהאדיר. ויהא מזונותי ומזונות זרעי וזרע זרעי מסורים בידך ולא ביד בשר ודם, ויהיו כריה גדול, וכדי שלא אצטרך ליטול דבר מן העניים החולים, אלא אדרבה, אזכה לחננם ממה שחננתני, כי ממך הכל ומידך אתן לך. ותזבידני זבד טוב מלפניך, שבכל אשר אעשה אשכיל ואצליח. ובפרט במלאכה זו תגדיל עמי חסדיך, שיקראוני לרפאות חולים, אשר אפשר להם הרפואה ויהיו נרפאים על ידי עד החיותם. ואשר הם בלתי אפשרי הרפואה ואנושה מכתם, שגזרת שלא ירפאו מאותו החולי עד יום מותם ; אל יקראוני לרפאותם, בסודם אל תבא נפשי בקהלם אל תחד כבודי. ואם יכבדוני בני-אדם בשביל חכמתי – אל תביאני רגל גאוה, אלא נפשי יגמל עלי עמם כגמול עלי נפשי. ואל ישלוט בי יצר הרע ועין הרע ולא יחשדוני בשום דבר בעולם. ואל תביאני לא לידי נסיון ולא לידי בזיון, והצילני מהרהור חטא ועבירה ועוון מעתה ועד עולם. והלבש את נפשי בגדים נאים ופאר וכלי שרת הלא הם עטרת תפארת למראה טובות הריוח למצוא חן בעיניך. והחזק כח הרגשות כל חושי, שיגדילו האמת מנח שאזכה לפניהם, ואל אטעה בשום אחד מהם לא בטעם, לא ברית,לא בראיה,לא בשמיעה ולא במישוש, אלא יאמר לי על הן הן ועל לאו לאו, על מר ומר ועל מתוק מתוק, נדי לא יגיע שום נזק לחולה בשביל חולשי הרגשותי, וכן לחזוק כח הדבור של חולה וכח רעיונותיו וזכרונו, שיגדילו האמת מסבות החולי ולא יטעה בהם כלל ולא ישקר לי בהן לאיזו סבה, פן ח"ו אשגה גם אני בטעות, אלא אזכה להבין סבות חוליו מתוך דבריו ומתוך סמני חוליו, ואהיה ראוי וחכם להגיד לחולה העתידות לבוא לו כדי האמת דברי ואזהרותי אליו, וישמור כל אשר צויתיו. סמכני באמרתך ואחיה, אל תבישני משוברי, חפה נא מלבי את תקותי, אל תפן אל רשעי ואל תתעלם מבקשתי, וחנני וענני ושמע תפילתי, כי אתה שומע תפילתה ועל הכל אני חייב להודות ולהלל ולשבח את שמך הגדול, כי טוב נגד חסידך תרב גדולתך, ויהיו דברי אלה אשר התחננתי לפני ה' וגו' אמן".

שבועת אסף הרופא :
וזאת הברית אשר כרת אסף בן ברכיהו ויוחנן בן זבדא עם תלמידיהם וישביעם בדברים האלה :
אל תצורו להמית כל נפש במשתה עקר, ואל תשקו אשה הרה לזנונים להפיל, ואל תחמודו כל יופי תואר בנשים לנאפה בהן, ואל תגלו את סוד האדם אשר האמין לכם, ואל תקחו כל כופר לחבל ולהשחית, ולא תקשיחו לבב מלחמול על עני ואביון לרפא, ואל תאמרו על טוב רע ועל רע טוב, ואל תלכו בחוקות המכשפים לנחש ולכשף להפריד איש מאשת חיקו או אשה מאלוף נעוריה, ואל תחמודו כל הון וכל כופר לעזרת עושי זימה,ולא תתעזרו בכל עבודה זרה לרפא בהן, ולא להבטיח בכל דברי עבודתם לרפאות כי אם לשקץ ולתעב ולשנוא את כל עובדיהם והבוטחים בהם והבמטיחים בהם, כי כולם תוהו ולא מועילים להושיע את עצמם ואיך יוכלו להושיע את החיים ! ועתה בטחו בה' א-לקיכם, א-ל אמת, א-ל חי, כי הוא הממית והמחיה המוחץ והרופא, המלמד אדם בינה ועשות חסד, המוחץ בצדק ובמשפט ומרפא בחסד ואהבה. אין תחבולה שנסתרת מעיניו כי הכל גלוי לפניו, המצמיח צמחי רפואה ומשתיל בלב אדם חכמה לרפא ועושה נפלאות במקהלות עם שידעו הכל ויספרו נפלאותיו בקהל רבים, לדעת כל חי, כי הוא עושהו ואין בלעדיו מושיע. כי הגויים בוטחים אל עצביהם לא יושיעם ממצוקותיהם ולא יצילום מצרותיהם, כי תוחלתם ותקותם אל המתים, על כן נאה לכם להבל מהם ולשטות ולרחוק מכל תועבות גילוליהם ולחבק בשם ה' א-לקי הרוחות לכל בשר ובידו נפש כל חי להמית ולהחיות ואין מידו מציל, זכרוהו בכל עת ודרשוהו באמת וביושר ובתום דרך, למען תצליחו בכל מעשיכם ויתן לכם עזרה להצליח בידכם והייתם מאושרים בפי כל בשר. ויזנחו הגוים את אליליהם ועצביהם ויתאוו לעבוד את ה' הגדול, כי יכירו כי תוהו מבטחם ולריק יגיעם, יש ישוועו אלוה, לא ייטיב ולא יושיע, ואתם חזקו ואל ירפו ידיכם, כי יש שכר לפעולותיכם. ה' עמכם בהיותכם עמו, אם אתם את בריתי תשמורו ובחוקותיו תלכו לדבקה בהם, ונחשבתם לקדושיו בעיני כל בשר, ויאמרו : אשרי העם שככה לו, אשרי העם שה' א-לקיו.
ויענו התלמידים ויאמרו , כל אשר הוכחתם אותנו וצויתם עלינו נעשה, כי מצות התורה היא, ועלינו לעשותה בכל לבבנו ובכל נפשנו ובכל מאודנו, לעשות לשמוע ולא לנטות ולא לסור ימין ושמאל.
ויוסיפו עוד להעיד בהם ויאמרו אליהם : הנה ה' א-לקים וקדושיו ותורתו עדים בכם, אשר תהיו יראים אותו לבלתי סור ממצותיו, וללכת בחוקותיו וביושר לב, ולא לנטות אחרי הבצע, לעזור חנף על דם נקי ולא למסוך סם המות לכל איש ואשה להמית רעהו, ולא להגיד בעיקריהם שורש הסם, ואף לא למסרנו לכל אדם ולא להסיח בכל דבריו, ולא לתת דמים בכל מלאכת הרפואות. היזהרו לא לצער שום אדם או לזרז לנתוח בכלי מתכת אלא לאחר עיון משנה ומשולש, ולא להתגאות ברוח גאווה . לא תקום ולא תטר לאדם חולה, ולא להחליף אמרתכם לאלה שהמירו אמונתנו, אלא לשמור פיקודיו ומצוותיו ללכת בכל דרכיו למען למצוא חן בעיניו להיות נקיים ונאמנים וישרים.
כה הוכיחו והשביעו אסף ויוחנן את תלמידיהם.

ריפוי ברפואה היהודית

ששת רמות הרפוי.

בריפוי קיימות שש רמות שהן ששה מדרגות:
הרמה הראשונה - הגוף – הרמה הנמוכה של האדם. זו הרפואה הקונבנציונלית. החלק המוכר לרופא. הרופא יודע ומכיר את מדע הרפואה ברמה הכימית ודרך הזו הוא יודע גם איך לתקן את הגוף. הוא יודע להתאים תרופה לכל מחלה ואבר . התרופה היא ביחס לגוף. לגוף יש רמה הטבעית שמשפיעה ומזינה אותו דרך מה שאנחנו אוכלים. כאשר כל מה שאנחנו אוכלים משפיע על הנפש, הנשמה (מכאן בא האיסור לדוגמה של לא לאכול דם כי הדם הוא הנפש)
הרמה השניה - הנפש - נותנת כוח חיוני לחיות הגוף.חיות הגוף זו תחושה טובה חיות וכדומה. טיפול נכון באדם גורם לחיזוק הנפש ומעניק לגוף תנאים טובים שהנפש יכולה להתחבר ולהעניק כוח חיים לכל האיברים בגופנו . אדם שמח ומאשר אפילו עור הפנים נראה טוב ולתנאים הרמוניים .מה שעוזר לנפש את זה האוכל והתרופות המתאימות לאדם חולה..
הרמה השלישית - הרוח – זו אנרגיה כוח שנמצא מעל הנפש היא טהורה וזכה. רוח נקראת גם הגוף הרגשי. היא מפעילה את כל מה שקשור לרגשות שלנו .חולה רוח – חולה נפש. זהו מחלות של אנשים שהשתגעו. הריפוי של הרוח נעשה ע"י סגולות שהם יכולים להיות חומרים כגון צמחים. אבנים.קמיעות ועוד . הם מעבירים למעשה את האנרגיה החיובית לרוח שנמצאת בלב. עד שהיא מגיעה לרמה אנרגטית ויכולה לרפא אותו רגשית.
הרמה הרביעית - הנשמה – (כוללת בתוכה את הכוחות המנטליים שמפעילים את השכל) . היא יכולה לקבל כוחות משימוש בשמות הקודש (השמות של אלוקים) והם אלה המעבירים את האנרגיה לרפא את הגוף. קיימות שתי דרכים לקבל את האנרגיה משמות הקודש: ע"י נשיאה של שמות הקודש ומשם נמשכת אנרגיה קדושה והדבר גורם להתחזקות אנרגיה של הנשמה לצורך ריפוי. וע"י ידיעת שמות הקודש ושימוש במדיטציה.
הרמה החמישית - החיה – זו האנרגיה שמקיפה את הגוף.( ההילה מסביב לגוף) אדם שקושר את עצמו לאלוקות ולחכמה האלוקית לרוחניות, לקדושה , התקשרות עם התורה באופן הוליסטי, ומבטא את זה בפה בדיבור במעשה במחשבה. הוא מושך אור. האור נותן חיים (אבל לא יכול לרפא צלקות).הוא יכול לעצור מחלה שלא תתפתח יותר. היא דוחה כניסה של אנרגיה שלילית ומושכת אור פנימה כמו מגנט הפוך.
הרמה השישית - היחידה – זו האנרגיה מעל הראש, ההילה, הגוף האתרי. את האנרגיה הזו מחזקים ע"י התקשרות לצדיק ולחכמתו .(אם הצדיק מת ע"י קריאה של ספרים שלו או ביקור במקום קבורתו ) . הצדיק מגן עליו תומך בו. אף אחד לא יכול להזיק או להפיל אותו. ע"י הניצוץ האלוקי שביחידה נגרם לגוף טרנספר, מצב שלפני המחלה.


ריפוי הגוף על פי הרפואה היהודית – הרמב"ם.

הרפואה היהודית מיישמת את תורת הרמב"ם באשר לרפואה מונעת מרפאה ומשקמת.
שמירת הבריאות והריפוי ברפואה היהודית מתבצעת באמצעות צמחי מרפא ותזונה.

הרמב"ם שמצדד ברפואה טבעית אומר ש: רפואה טבעית צריכה לפעול על מערכות הגוף כי כל אבר משפיע על אבר אחר.לאיטיות הפעולה של הרפואה הטבעית יש יתרון והוא שהגוף נחלץ להתגוננות ואסור לנו להפריע בפעולה זו. אסור לרופא לתת תרופות חריפות.במצב שהגוף מתגונן אסור להפריע לו ע"י דיכוי סימני המחלה כי זה סימן שיש מלחמה, שהגוף מתגונן ואנחנו צריכים לעזור לגוף להתגונן,להיחלץ לעזרת הגוף. לדג' חום הורס חיידקים מסוימים.

הרפואה היהודית-ריפוי הנפש ע''י עבודת המידות

ריפוי הנפש על פי הרפואה היהודית – עבודת המידות.

הרפואה היהודית מדגישה את עבודת המידות כחלק מריפוי הנפש.
בספר שמונה פרקים לרמב"ם משיל הרמב"ם את תורת המוסר לרפואה -
" ואתה יודע שתקון המדות היא : רפואת הנפש וכוחותיה. וכמו שרופא אשר ירפא הגופות, צריך שידע תחלה הגוף אשר ירפאהו : כולו וחלקיו מה הם, רצוני לומר : גוף האדם: וצריך ידע איזה דברים יחלוהו וישמור מהם ואיזה דברים יבריאוהו ויכוון אליהם – כן רופא הנפש, הרוצה לתקן מדות האדם, צריך שידע הנפש וכוחותיה בכללה וחלקיה, ומה יחלה אותה ומה יבריאה.... אמרו הקדמונים : כי יש לנפש בריאות וחולי כמו שיש לגוף בריאות וחולי. ובריאות הנפש – היא שתהיה תכונתה ותכונת חלקיה – תכונות שתעשה בהן תדיר הטובות והפעולות הנאותות : וחלייה – הוא שתהיה תכונתה ותכונת חלקיה – תכונות שתעשה בהן תדיר הרעות והפעולות המגונות..... וכמו שהחולים הגופניים כשידעו חליים ולא ידעו מלאכת הרפואות ישאלו הרופאים ויודיעם מה שצריך לעשותו....כן חולי הנפשות , צריך להם שישאלו החכמים שהם רופאי הנפשות ויזהירום מן הרעות ההן ... וירפאו אותם במלאכה אשר ירפאו בה מדות הנפש ".
כדי לתקן את המידות הרמב"ם מביא לעזרתנו את כלל האמצע ומגדיר מהי דרך האמצע במידות – על האדם ללכת בשביל האמצע של שתי קצוות רעים לדוגמה נדיבות היא מידת האמצע בין פזרנות לקמצנות, גבורה היא מידת האמצע בין המסירה לסכנות ובין רוך הלבב.
למה אנו קוראים לזה עבודת המידות ?
מאחר והאדם רוכש את המידות שלו . כשם שאדם רוכש מלאכה או השכלה.
האדם יכול להיוולד עם טבע מסוים המקל עליו לעשות פעולות מסוימות מפעולות אחרות אבל כדי להשיג מידה טובה או לשבור מידה רעה עליו לעבוד.
"... אי אפשר שיולד האדם מתחלת עניניו בטבע בעל מעלה, ולא בעל חסרון ( מדותי ) כמו שאי אפשר שיולד בטבע בעל מלאכה מן המלאכות, אבל אפשר שיולד בטבע מוכן למעלה או לחסרון, בהיות פעולות האחת מהן יותר קלות עליו מפעולות האחת..".
כל נטיות המידות באות מצד המזג וכל ההפכים שבאדם הם מחמת הרכבתו מארבע יסודות . ולהם מיוחסים ארבעה חלטים (מרות) .
חשוב לדעת ולהכיר מהו המזג של כל אדם ואדם . וזהו עקרון חשוב ברפואת הגוף והנפש כחלק בלתי נפרד ברפואה יהודית.
4 יסודות הם : אש, רוח, מים, עפר.
4 חלטים (מרות ) : מרה ירוקה, מרה אדומה, מרה לבנה, מרה שחורה.
אש = מרה ירוקה
רוח = מרה אדומה
מים = מרה לבנה
עפר = מרה שחורה
אם כל יסוד לא באיזון או החלק הרע מתגבר ומתחזק אצלו .נגרמות מחלות, ומגיעים כל מיני סוגי תחלואים. החלק הרע מחליש את האדם וגורם לו למחלות והזדקנות מהירה .
כלומר באדם יש טוב ורע. וכשהחלק הרע ( הנפש הרעה ) מתגברת על הנפש הטובה באים נזקים ותחלואים ומחלות ובמקרים קיצוניים למות.
לדוגמה :
יסוד עפר - ה"חלק" הנמשךמהרע מושך עצבות, דיכאון. ה"חלק" הנמשך מהטוב- אדם ששמח בחלקו.
יסוד האש - ה"חלק" הנמשך מהרע מושך כעס, גאווה. ה"חלק" הנמשך מהטוב – שפלות, ענווה.

במאמר חלון צורי מבואר ומוסבר מהם התכונות הנמשכות מכל יסוד ומרה וכיצד להגיע לאיזון .
האיזון יעשה במישור הגופני ע"י מאכלים ורפואות לדוגמה מי שגבר עליו המרה הירוקה שממנה נמשכת הכעס והגאווה , החריצות ,העזות והתחרות - יאכל מאכלים חמוצים.
מי שגברה עליו המרה לבנה ממנה נמשכת העצלות, הכשלון, הכבדות, השכחה, השעול, הרעד - יאכל מאכלים מלוחים.

ע"י איזון בין המרות והיסודות נגיע לאיזון המידות והתכונות ולבסוף לאיזון גופני ונפשי.
" ...כללו של דבר כל המציאות הלזה המורכב מארבע היסודות יתפעל ויקבל חלוף מזג...ועליהם צריך כל חכם לב להשקיף אם ירצה לרדוף שלום בין ארבעה האחים הללו אשר מבטן אחד יצאו בשלומם יהיה לנו שלום בגוף ובנפש, ואם יתעוררו להתגבר האחד על חברו וילחמו זה עם זה, אין קשה כשנאת אחים הללו, ויבקשו להשחית איש את אחיו יחדו כליון, אם לא יהא להם מנהיג חכם משקיט הריב לפני התגלעו בצלו יחסיון, כי הוא ישגיח עליהם לעשות משפטיהם בטרם יגישו עצומותיהם, וירבה האהבה ביניהם להכנע זה לזה, ביום טובה ובעת רעה איש את אחיו יעזורו, בשלום ובמישור יתנהגו זה עם זה בריתם ינצורו ".
(מאמר חלון צורי ).

רפואה יהודית-צמחי מרפא של א''י

רפואה יהודית-צמחי מרפא של א''י
נפילה קדומה
דויד קפאח
בעבר כתבתי אודות מחלת הכיפיון (אפילפסיה) ועל צמחי המרפא שבהם משתמשים היום לטיפול בה. לאחרונה מצאתי מאמר מעניין, פרי עטו של ד"ר זהר עמר (אוניברסיטת בר-אילן), המתאר התייחסותם למחלה של רופאים ומרפאים יהודיים בעולם הקדום. להלן תמצית המאמר.

ידוע כי מחלת הכפיון נגרמת כתוצאה משיבוש הפעילות החשמלית במוח, הפוגעת בפעילות התקינה של תאי העצב במוח. בעולם הקדום נחשבה האפילפסיה למחלה קשה ביותר, והחולים בה נכללו לא פעם עם חולי הנפש ומוכי השיגעון שלא נמצא להם מזור. האמונה הקדמונית סברה שההתקף נגרם על ידי שדים (ובעולם הפגאני ייחסו זאת לאלים), וזאת היתה הוראת המונח אפילפסיה - שמשמעו לתקוף או לתפוס. במקורות העבריים נקראה המחלה בשם "כפיון" והחולה בה בשם "נכפה", כלומר חולה שכפאו שד. יש שהאמינו שמדובר במחלה הנגרמת על ידי שד הנקרא "קטב מרירי".

אנו מוצאים במדרש 'שוחר טוב' לתהילים צ"א: "אמר ר' פנחס בר חמא: מעשה באחד שראה אותו (קטב מרירי) ונפל על פניו ונכפה". אפילפסיה נחשבת למחלה תורשתית קשה וחסרת ריפוי. לדוגמא, כהן נכפה (חולה אפילפסיה) נפסל לעבודה במקדש. אך לא רק חולי אפילפסיה חוו נידוי קיצוני, גם על משפחותיהם הוטלו הגבלות קשות.

בספרות הרפואית הקדומה ישנה התייחסות רבה לטיפול באפילפסיה. כבר היפוקרטס (460-370 לפנה"ס) הבחין בין סוגי ההתקפים השונים ובגורמים העשויים לסייע בטיפול במחלה. הוא הבחין בין התקפים אפילפטיים החולפים עם הזמן - בעיקר בגיל הרך - לבין אפילפסיה 'אמיתית'. תורת הרפואה הקדומה ייחסה חשיבות רבה לא רק לגיל החולה ולמזגו האישי, אלא גם לאזור פעילותו ולהרכב תזונתו. שינוי מתאים בגורמים אלה עשוי להביא מזור. הקדמונים ידעו שמדובר במחלה הקשורה למוח. באופן כללי, הטיפול באפילפסיה, כמו שאר המחלות, נעשה בדרך הרפואה המונעת (שמירת הבריאות) ובטיפול במחלה. בכל אחת משתי הדרכים היו סוגי טיפול שונים.

רפואה מונעת - שמירת הבריאות - התאמת תזונה למניעת המחלה. הסברה היתה כי המחלה נובעת מקור, ולכן הומלצו תרופות ומאכלים בעלי טבע חם. להלן דוגמא המובאת מחיבורו הרפואי של ר' נתן בן יואל פלקירה (בן המאה ה-13): "מאכלים מועילים - זרעי גד הגינה (כוסברה) יבשים, אפרסמון (בלסאן), מריחה בשמן זרעי תלתן. לעומת זאת, כרוב ובשר עֵז, ובעיקר כבד של עז, נחשבים למאכלים מזיקים ביותר. ר' חיים ויטאל (1620-1543) מביא לאורך כל חיבורו הרפואי הנחיות מפורטות ושלל עצות ותרופות למניעת הופעת האפילפסיה, שפקדה לפי דבריו בעיקר ילדים.

טיפול בסגולות וקמעות - מאחר שמדובר במחלה קשה וחשוכת מרפא, שעל פי הקדמונים נגרמת בידי כוחות עליונים, טיפלו בה גם באמצעים מאגיים. צמח שהריפוי שלו נחשב יעיל הוא האדמונית, או בתעתיק הערבי 'פאואניה'. שם הצמח נגזר משמו של פאון, רופא האלים הנזכר במיתולוגיה היונית. הצמח שימש גם לגירוש רוחות רעות, סיוטי לילה, עין הרע ותרופה למחלות העצבים. צמחים ומינרלים שונים שימשו אותם לטיפול באפילפסיה.

גם הרמב"ם מזכיר ב'פרקי משה' את האדמונית: "שורש הפיאוניה, אם יקשור על צווארו של הנער הנכפה, יבריאהו, וכבר נסו זה ובחנוהו". הרמב"ם, שראה את הקשר בין הגוף לנפש כגורם להתהוות המחלה ולרפואתה, סבר שאם החולה מאמין בטיפול, אף אם אין בזה ממש (באופן אובייקטיבי), הרי שיש בחיזוק נפשו לסייע בריפוי הגופני.

המאמר בשלמותו מופיע בחוברת "קול הצמחים" - ינואר 2007 הוצאת העמותה הישראלית לצמחי מרפא.

תפילת יום- יום של רופא -רפואה יהודית

תפילת יום- יום של רופא


אל טוב ורחום! אתה יצרת בחכמתך את גוף האדם. כלים לרבבות הרכבת בו לעשות את פעלם בלי הרף, כדי לשמור עליו ולהזין אותו בשלמות היופי כבית-קיבול לחיי נצח. בלי חשק יפעלו בהשקט את פעלם, בסדר, בהתאמה ובמיזוג. אבל במקרה ששבירת החומר, או תאוות בלתי מרוסנות, יפסיקו את הסדר הנכון ואת השלמות, יבואו הכוחות לידי התנגשות והגוף עלול להתפורר ולשוב לעפר בראשית. או אז תשלח לאדם את מלאכיך מטיבי מעש, הלא הם המחלות, לבשר את הסכנה הקרובה לבוא ולהמריצו להתגונן מפניהם בעוד מועד.
את אדמתך, נהריך והריך ריווית בחמרי מרפא, להפיג את יסורי יצוריך ולמנוע משחית מהם. ולאדם נתת חכמה לפדות את גוף האדם, ולהכיר את פעולותיו, הן בסדריו המתוקנים והן המופרעים ; וגם להוציא את חמרי התרופה ממקומות הימצאם, לחקור את תכונותיהם הטובות, לייצר אותם ולהשתמש בהם לפי מהות המחלה.
גם בי בחרה השגחתך הנצחית לשמור על חיי יצוריך ובריאותם, הנני עתה למלא את שליחותי. עזרני, א-ל רחום, בתפקידי הגדול והצליחני; כי בלעדי עזרתך לא יצליח האדם אף בקטון מעשיו. מלא את נפשי אהבה למקצועי וליצוריך, אל תתן לתאות הבצע, התהילה והכבוד להתערב במפעלי ; כי אלה הן שונאי האמת ואהבת האדם, ונא אל יטעוני בתפקידי הגדול לגמול טוב עם יצוריך.
חזק את כוחות גופי ונפשי ויהיו הם בכל עת נכונים לפעולה, בלי לאות, במקרה העשיר והעני, הטוב והרע, האוהב והשונא. תן לי לראות בחולה אף את האדם, כי אדם הוא! הן גם אתה יוצר את האדם ומקיימו, אם עשיר הוא או עני, אם טוב הוא ואם רע, אם הוא אוהב או שונא.
קיים בתוכי שכל בריא ופשוט, שישיג את הנוכחי ויתפוס אל-נכונה את המשוער. אל תתן לו לרדת עד שישגה במה שניתן לראות, גם לא להתנשא עד שיראה מה שאינו ניתן לראות, כי הגבול הוא עדין ושוטף באמנות הגדולה של הטפול בחיי יצוריך ובבריאותם.
מלא את לב החולים אמון בי ובאמנותי ושמיעה לעצתי. הרחק מעל ערש מדויהם כל רופאי אליל וכל צבא הקרובות, היועצות, והמטפלות המתחכמות ; כי אלה הם עם אכזרי, אשר ביהירותם מכלים את המפעלים הטובים של אמנות הרפואה ולעתים קרובות אף גורמים מות ליצוריך.

כשאמנים חכמים ממני ירצו לתקן את דרכי ולהוכיחני, נא תן לרוחי לרחוש תודה להם ולהקשיב לדבריהם ; כי היקף האמנות הוא גדול ואין אחד רואה מה שרואה חבירו. אבל אם יהירים חסרי חכמה יוכיחוני, נא חזק את רוחי כברזל באהבת האמנות ויעמוד בפניהם להגן על האמת כפי שהוא מרגיש בה, בלי להחשיב את גדולת מתנגדי ואת גילם ; כי הפעם הויתור הוא מות ומחלה ליצוריך.
האצל על רוחי נחת וסבלנות, עת שחברים זקנים ממני, המתגאים על רוב שנותיהם, ידחוני וילעגו לי ובלעג-שפתיים יחשבו לתקנני. תן לי להפיק תועלת מהטוב שבהם, כי הם יודעים לא מעט (ואם יחכמו, ידעו אף הרבה), גם מה שזר לי עד כה ; אל אראה עלבון בגאותם, כי זקנים הם ואין הזקנה תריס בפני היצר - והלא אף אני מקוה להאריך ימים על האדמה לפניך, א-ל טוב ורחום.
חנני במידת ההסתפקות, רק לא באמנות הגדולה. אל תתן לעולם למחשבה שתתעורר בי, כאילו יש לי די בידיעות, אלא תן בי כוח זמן וחשק לתקן בלי הפסק את ידיעותי ולרכוש לי עוד ידיעות חדשות. האמנות היא גדולה, אבל גם תבונת האדם לא תדע גבול ; תמיד היא שואפת להתקדמות. בידיעותי מאתמול יגלה רוחי היום שגיאות לרוב, ואת ידיעותי מהיום ימצא מחר מלאות תועה. א-ל טוב ורחום! אתה בחרת בי לשמור על יצוריך בחייהם ובמותם, הנני עתה למלא את שליחותי. חזקני בתפקידי הגדול הזה, כדי שיצליח, כי בלעדי עזרתך לא יצליח האדם אף בקטן מעשיו.

הרפואה היהודית בדרך הרמב''ם

ממשה ועד משה לא קם כמשה.

אחד מענקי הרוח ועם זאת הרופא החכם והמפורסם ביותר בקרב היהודים בכל הדורות ובכל הארצות הינו הרמב"ם .

את לימודי הרפואה למד הרמב"ם במרוקו מגדולי הדור וביניהם בנוי ותלמידיו של אבו מרוואן אבן זוהר.
הוא למד רפואה כשאיפה להשכלה גבוהה ולא לשם פרנסה.
גם לאחר שפתח בפרקטיקה רפואית הוא עשה זאת מתוך רצון לעזור לסובלים ולא לשם מחייה.
רק בעקבות אסונות משפחתיים ( מות אביו, טביעת אחיו הסוחר העשיר שאליו הרמב"ם היה קשור, הרדיפות שרדפו אותו וכדומה ) הוא נעשה רופא לשם פרנסה.
הרמב"ם עבר למצרים ושם התפרסם ועלה לגדולה. הוא נתמנה לרופא החצר של מלכי מצרים. ונעשה לרופאו של אחד מגדולי מלכי מצרים – סלח א אדדין ,שהקים בית חולים גדול בקהיר.
הרמב"ם היה גם רופאם של פשוטי העם , וטיפל ביהודים ולא יהודים.
על סדר יומו העמוס מאוד כרופא ניתן ללמוד מתוך מכתב שכתב לרבי שמואל אבן תבון , אשר גר בצרפת ורצה לבוא לבקרו :
" ואמנם מה שזכרת מענין בואך אצלי, בוא ברוך השם ומבורך שבבאים. ואני שש ועלז ושמח בזה, וחפץ נכסף ומשתוקק לחברתך , ותאב ומתאוה לראות פניך הנעימים יותר משמחתך בי, ואף על פי שיקשה עלי רכבך סכנת הים. ואמנם אודיעך ואיעצך שלא תסתכן על עצמך , כי לא יגיעך מבואך אלי זולת ראות פני ומה שתגיעך ממני כפי יכולתי. אמנם תועלת חכמה מן החכמות או להתייחד ולהתבודד עמי אפילו שעה אחת ביום או בלילה אל תוחיל בזה כלל, כי תוכן ענייני כמו שאספר לך אני שוכן במצרים והמלך שוכן באל קאירה, ובין שני המקומות שני תחומי שבת, ולי על המלך מנהג כבד מאד : אי אפשר לי מבלתי ראותו בכל יום בתחילת היום ; אמנם כשימצאהו חולשה או יחלה א' מבניו או אחת מפלגשיו לא אסור מאלקאירה, ואני רוב היום בבית המלך. ואי אפשר לי גם כן מפקיד אחד או שני פקידים יחלו, ואני צריך להתעסק ברפואתם ; כללו של דבר, כל יום ויום אני עולה לאלקאירה בהשכמה, וכשלא יהיה שם שום מכשול ולא יתחדש שם שום חדוש אשוב למצרים אחר חצי יום ; על כל פנים, לא אגיע קודם, ואני מתרעב, ואמצא האכסדראות כלן מלאות בני אדם, גוים ויהודים בהם, חשוב ובלתי חשוב, ושופטים ושוטרים ואוהבים ושונאים ערב רב ידעו את עת שובי, ארד מעל הבהמה וארחץ ידי ואצא אליהם לפייסם ולרצות ולחלות פניהם, כך למחול על כבודם להמתין אותי עד כדי שאוכל אכילה עראי, והיא מעת לעת ואצא לרפאתם ולכתוב להם פתקות ונוסחאות רפואות חלייהם, לא יסור הנכנס והיוצא עד הלילה ; ולפעמים באמונת התורה. עד סוף שתי שעות מן הלילה או יותר אספר להם ואצום ואדבר עמהם, ואני שוכב פרקדן מרוב העייפות, ויכנס הלילה ואני בתכלית החולשה לא אוכל לדבר. סוף דבר לא יוכל אחד מישראל לדבר לי או להתחבר ולהתבודד עמי זולת יום השבת, אז, יבואו כל הקהל או רובם אחר התפלה. אנהיג הצבור במה שיעשו כל ימי השבוע, ויקראו קריאה חלושה עד הצהריים וילכו לדרכם וישובו קצתם ויקראו שנית אחר תפלת המנחה עד עת תפלת מעריב, זה תוכן ענייני היום. ולא סיפרתי לך אלא קצת מה שתראו אם תבוא בעזרת האל יתעלה."
(מתוך קובץ תשובות הרמב"ם ליפסיאה ח"ב עמודים 27-28 )

הרפואה בתקופתו של הרמב"ם
לרפואה בתקופת הרמב"ם היה צביון משלה. היא הייתה חסרה בידיעות אנטומיות ומאקרוסקופיות , לא הייתה קיימת התמצאות אנטומית-פיסיולוגית. אלא אמונה במזלות טובים או רעים , באמונות תפלות ובאסטרולוגיה .
הרמב"ם העביר ביקורת רבה כלפי האמונה באמונות טפלות והאיצטגנינות. הוא כינה אותם – שטות ורעות רוח. הוא תיעב שימוש וטיפול בקמיעות וניחושים.
הרופאים בזמנו של הרמב"ם לא נעזרו בעזרים כגון : זכוכית מגדלת, מיקרוסקופ , קרני רנטגן וכדומה. אלא פשוט התבוננו במחלה ובחולה ובהשפעת המחלה על החולה. ומתוך התצפיות הגופניות והנפשיות ותגובות החולים , הם הסיקו כללים מסוימים על סיבות המחלה, על התהליכים שלה ועל דרכים לריפויה.


ממשנתו הרפואית של הרמב"ם.
הרמב"ם ראה ברפואה מלאכת מחשבת מהמדרגה העליונה,. עצם עבודת הרפואה היא מצווה והרופא מחויב מן התורה לטפל בחולים.
בספר הקצרת כתב " דע כי הרפואה חכמה הכרחית לאדם מאוד, בכל זמן ובכל מקום, לא בעת החולי בלבד , אלא אפילו בזמן הבריאות ".
" אין מלאכת הרפואה כמלאכת הנגרות והאריגה, שתודע בהרגל וישיגם בהשתנות המעשים . כי המעשה במלאכה הזאת הולך אחרי העיון וההשגחה . וכל איש שיחלה צריך בהכרח חידוש העיון , ולא יאמר החולי הזה כחולי ההוא ".
הרמב"ם ראה קשר חזק בין הרפואה ובין האתיקה ( תורת המידות ) וידיעת הקב"ה. חכמת הרפואה היא מעין תפקיד של מבוא לידיעת הבורא. מלאכת הרפואה היא אמצעי המביא לידי ענווה, ליראת שמיים ולאהבת הבריות. ובמקום ששוכנת האהבה לאמנות שם גם שרויה האהבה לבריות.
" ועל זה ההיקש יש למלאכת הרפואות מבוא גדול מאוד במעלות השכליות והמידות ובידיעת הקב"ה בהגיעה אל ההצלחה האמיתית, ויהיה למודה ובקשתה עבודה מן העבודות הגדולות " (עבודה במובן עבודת הבורא )

הרמב"ם טען שיש להעמיד לביקורת כל דבר שנאמר לאדם. אסור להתייחס לרפואה או אפילו לגדול הרופאים מבלי להעביר ביקורת. הרמב"ם מותח ביקורת על גדול הרופאים בזמנו – גלינוס.
"בפרקים הקודמים הקדמתי לך לדבר על מחלות בני אדם. בפרק זה כוונתי לייעץ לך עצה מועילה מאוד מאוד. להשכלתך ולאמונה בסברות ( תיאוריות מקובלות ) והוא : אם יגיד לך אדם שמצא דברים ואישר
( והוכיח ) אותם בחושיו, גם אם אותו אדם יחשב בעיניך כבתכלית היושר וכבר סמכא נעלה , היה זהיר בקבלת דעתו וסברתו. ואם ישתדל לשכנע אותך לקבלת התיאוריה שלו , בה הוא מאמין ואשר באמיתותה הוא משוכנע ( עליך לקבלה בביקורת הראויה ) הרי לא יתבלבלו מחשבותיך (דעתך הביקורתית הצלולה ) בחידושיו אלא שקול ובחון אותן הדעות והתיאוריות לפי מה שיחייב העיון צלול מבלי להתחשב בטענותיו שאישר אותן בחושיו ( כך תתנהג ) בין שיהיה הטוען אדם ( נכבד ) אחד , בין שתהיה הטוענת עדה שלימה בעלת אותה הדעה , כי ההתפעלות ( הרצון והתאווה ) מביאה את האדם למעשים מגונים ובמיוחד בשעת הפלוגתא. ( הקדמתי לך דברים אלה כדי שתטיל ספק גם בדברי גלינוס אותו חכם מלומד ).
( מתוך פרקי משה )

הרמב"ם חילק את הדאגה לבריאות האדם לשלשה שלבים :
1. הדאגה לאיש הבריא - כיום מושג זה נקרא רפואה מונעת והוא כולל בתוכו היגיינה אינדיבידואלית וציבורית.
"הרפואה דרושה בכל מקום ובכל עת, לא רק בזמן המחלה אלא ( ביחוד ) בעת הבריאות ". ( מתוך ספר הקצרת ).
2. הטיפול בחולה. העיקרון שאותו מדגיש הרמב"ם הוא החשיבות והצורך בגישה אינדיבידואלית לכל מקרה ולכל חולה - " אף חולה אחד אינו דומה במחלתו למשנהו " ( מתוך פירושו לפרקי אבוקרט ).
3. שיקום - הטיפול בקמים מן החולי . בנכים ובזקנים.

הרמב"ם האמין בכוח הרפואי של הטבע. כוח שיש לתמוך בו ולפתח אותו. ועל הרופא לחזק את כוחו של החולה ולעזור לטבע בפעולתו. אולם לפעמים הרופאים טועים וגורמים את ההפך. לכן מייעץ הרמב"ם לחפש את הרופא הטוב ביותר ואם לא מצא יניח לטבע לעשות את שלו . כפי שכותב בספרו הסבות :
" הטבע אינו טועה במידה שאנחנו הרופאים עלולים לטעות, והשני , שאלו העורקים ( ורידי הטחורים ) כאשר יפתחם הטבע , יפתח אותם בשיעור מה שיצטרך אליו, וכאשר נפתחם אנחנו בסמים , הנה הם יפתחו ביותר ממה שראוי , ויפלט הגרת הדם ויקשה עליו הגרתו , מה שאין כן, כאשר יבוא מצד עצמו..".
במלאכת הרפואה ובהכנת הרפואות הוא האמין בתכלית המיעוט ותכלית הפשטות : " וכל מה שיוכל לעשות ההנהגה בסם אחד , נפרד , לא ינהיגו במורכב. ואם לא יוכל מבלעדי המורכב , ינהגו במה שהרכבתו מועטה ולא יבחור ברפואות רבות ההרכבה , כי אם בהכרח ". ( מתוך ספרו הנהגת הבריאות ).
הוא התנגד לשימוש באמצעים חריפים ומסוכנים. ומדגיש את ערכו של הריפוי על ידי חיזוק הגוף באופנים שונים כגון : בחירת מזון טוב, הנהגות בריאות ופיקוח על הרגלים, אויר נוח, פעילות גופנית, רחיצה וחפיפה.

הוא הראשון שלימד על התלות של הגוף והנפש. בתהליך התהוות המחלה ובתהליך הריפוי קיימת השפעה הדדית שזורמת ללא הפסק. לדוגמה את קצרת הסימפונות הוא מגדיר כמחלת עצבים שאפשר לטפל בה באמצעות דיאטה וטיפול נפשי מאשר בתרופות.
היטיב לתאר אבן סינא את הרמב"ם : " גלינוס היה הרופא לגוף אולם אבו עמרם לגוף וגם לנפש ".



בזוהר כתוב " אין לך כל עשב צומח בארץ שאין בו חכמה מעולה וכוחו בשמיים יפה".
מסתבר כי בצד הרוחני המהותי של האדם ההסבר הוא כי האדם נוצר מהאדמה שזה הטבע וכל צומח נוצר מאותו המקור לכן לכל צמח קיימת תכונה אשר עוזרת לאדם להגיע לריפוי גופני ונפשי.
כדי להיות מרפא טבעוני יש צורך להיות ראוי מבחינה הערך העצמי ולהכיר את חוכמת העשבים.
לא קיים ספר רפואות סודי שממנו ניתן ללמוד בעצם את כל הידע על הצמחים את כל החיבור של הרופא לצמח אבל הכל קשור לרצון המרפא ללמוד מהעשבים עצמם את התכונות שלו. להתבונן בו להרגיש שהוא מתאים לריפוי. לדעת שהצמח ישתף פעולה עם הרופא ע"י שהייה הקשבה והרגש.
" דע לך שכל רועה ורועה יש לו ניגון מיוחד משלו. דע לך שכל עשב ועשב יש לו שירה מיוחדת משלו. ומשירת העשבים נעשה ניגון של רועה. כמה יפה, כמה יפה ונאה כששומעים את השירה שלהם. טוב מאוד להתפלל ביניהם ובשמחה לעבוד את ה' . ומשירת העשבים מתמלא הלב ומשתוקק. וכשהלב מן השירה מתמלא ומשתוקק אל ארץ ישראל אור גדול אזי נמשך ועולה מקדושתה של הארץ עליו. ומשירת העשבים נעשה ניגון של הלב " .
" כי כל רועה ורועה יש לו ניגון מיוחד לפי העשבים ולפי המקום שהוא רועה שם".
(רבי נחמן מברסלב )

אם הרועה מכיר את הניגון הוא נותן כוח בעשבים ומהו ה"ניגון" הזה – זוהי החכמה הסודית הנסתרת מכל אדם וניתנת למי שמוכן להקשיב...

הרופא בראי הרפואה היהודית

תפקיד הרופא.

משנתו הרפואית של הרמב"ם מחולקת לשלשה שלבים :

1. הדאגה לאיש הבריא.
2. הטיפול בחולה.
3. הטיפול בקמים מן החולי.
וכדי להגשים את התפקידים האלה דרושים מהרופא שלשה דברים :
לוגיקה = ידיעות.
אמנות = מלאכה.
אינטואיציה = אהבה למקצוע.
הרמב"ם ראה בחכמת הרפואה כעל מלאכת מחשבת מהדרגה העליונה. עצם עבודת הרפואה היא מצווה והרופא מחויב מן התורה לטפל בחולים.
הרמב"ם מדבר בהרבה מספריו על חובתו של הרופא כלפי החולים. הוא דורש בעיקר שהרופא לא יהיה רופא בלבד אלא גם תלמיד חכם , הן בענייני רפואה והן בחכמות אחרות. לפי השקפתו הרופא צריך להיות איש שלם בתכלית השלמות האפשרית לבן תמותה. איש אשר כל חושיו, מחשבותיו, הגיונותיו, יהיו שקועים בעבודתו הקדושה, שיהיה מוכן לעבוד בלי הרף ובלי לחשוב על עצמו, אף אם מסכן את גופו הוא. רופאים כאלה מעטים והם אשר נקראים מלאכי ה' , שמלאכי השרת מלווים אותם ממרום לעזור להם במלאכתם.
ועוד הוא דורש מן הרופא האמיתי כשרון הסתכלות, שיקול דעת והרגשת אחריות רבה כפי שכתב במכתב לרבי יוסף ועקנין שהיה תלמידו " כי אתה ידעת את אורך המלאכה הזאת וקושיה אצל כל מי שיש בלבו אהבת ה' ואוהב האמת ולא ירצה לומר דבר אם לא יביא ראיה אנה נמסרו הדברים וההקשים עליהם ".
בספר ה"קצרת" מציין הרמב"ם תכונה נחוצה לכל רופא והיא ענוותנותו של הרופא ואהבתו את האמת המופשטת " אל תחשוב בקראך את הדברים האלה כי אני הוא הראוי שאפשר להפקיד בידו את הגוף והנשמה לרפאותם , כי הנני מחוסרי השלמות בחכמה הזאת אשר כבר נתיאשו להגיע לתכלית השלמות. אולם אני מכיר את עצמי בודאי יותר מדעתי את אחרים ולכן אני בוטח יותר בי ובידיעותיי מבאיש אחר , העומד על מדרגה פחותה ממני. ומעיד אני עלי השמיים שאינני אומר זה מענווה יתרה ולא על דרך מנהג החסידים המודים בחוסר הידיעה ואם היו אפילו שלמים ובמיעוט המעשים ואפילו שהם חרוצים ומשתכלים אך אני מעיד אמיתת הדברים לפי מה שהם."
על הרופא לחקור ולרדוף אחרי האמת בכל שלמותה " ואני אדבר למי שישלול מן התאוות (והתרגשיות) ויתכוון לאמת בכל דבר ".(הקדמה לפירושו על פרקי אבוקרט ).

מן הרופא האמיתי המיועד לעבודה הזאת הוא דורש ענווה, צניעות ואומץ רוח גם יחד. עליו לדעת מתי להיכנע לפני הגדולים ומתי לא להרכין את ראשו לפניהם. רופא כזה אינו הולך בדרך הרופאים האחרים מבלי לבדוק את תוצאותיהם.
בדבר הטלת אחריות על הרופא והגבלת רשותו הרמב"ם נותן לרופא את הרשות להביע את דעתו כרצונו אולם עם זה הוא מטיל עליו את האחריות לדבריו. " וכן כל חולי שהרופאים אומרים שזה יש בו סכנה ואפילו שהוא בעור הבשר מבחוץ מחללים עליו את השבת על פיהם" (הלכות שבת ).

ב"הנהגת הבריאות" הוא נותן הוראות מתי זקוק אדם לרופא " כי כאשר יהיה החולי יותר חזק מן כוחו של החולה ואין תקווה שינצל מן החולי ההוא לא יועיל לו הרופא בשום פנים וכאשר יהיה כוח החולה יותר חזק מן החולי לא יצטרך לרופא כלל כי הטבע יבריאהו וכאשר יהיה החולי והכוח שווים אז יצטרך לרופא לחזק הכוח הזה ואם יהיה הרופא שלם ידע איך לחזקהו ולהשגיח בו " .
מן החולה הוא דורש הישענות על הרופא שבחר למען עצמו ולטובתו כפי שאמר במאמרי "האיש משה"
(מתוך אגרת תימן )- "ודע כי כמו שינצל הסומא בהישענו על הפקח בלכתו אחריו לפי שהוא יודע בעצמו שאין לו עיניים שיורוהו בדרך הישר וכמו שינצל החולה שאינו יודע מחכמות הרפואה בשמעו עצת הרופא שינהיגהו וידריכהו לפי שאינו יודע את הדברים הממיתים ולא המחלימים, המצילים, ושמע לעצתו כל מה שיאמר לו....".
האדם צריך להנהגת רופא על כל עניין ובכל עת אולם הצורך ברופא בעת חולי יותר חזק ובהעדר רופא קיימת סכנה.

השקפת היהדות.
לפי השקפת היהדות לרופא ניתנת הרשות לרפאות , הרופא האמיתי הוא הקב"ה והרפואה האמיתי היא שמירת המצוות והליכה בחוקותיו ובדרכיו. "ויאמר אם שמוע תשמע לקול ה' אלוקיך, והישר בעיניו תעשה , והאזנת למצוותיו, ושמרת כל חוקיו, כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך, כי אני ה; רופאך".
הרפואה לא תלויה ברופא בשר ודם ובתרופות שהוא נותן אלא בקב"ה וכל ההשתדלויות הן בבחינת
" הרבה שלוחים למקום ". כלומר רופא בשר ודם הוא שליחו של הקב"ה לרפא את בני האדם.

"ינהג כדרכן של בני אדם ואורח כל ארעא להתרפאות ע"י רופא ולבו בל עמו , רק ידבק בקונו למתקף ברחמי בכל לב ובו ידבק דווקא". ( ברכי יוסף יו"ד סי' של"ו ).
"וכאשר יבטח בבורא , ירפהו מחוליו בסבה ובלתי סבה, במו שכתוב " יישלח דברו וירפאם (תהלים ק"ז) (ספר חובות הלבבות שער הבטחון פ"ד)
"ואם חל המקרה בחליים מותר לעסוק ברפואות ובלבד שיהא לבו לשמים וידע שאמיתת הרפואה ממנו וכו". (שו"ת הרשב"א ח"א ס' תי"ג ).
"מצווה היא (לרפאות) ובלבד שיהא לבו לשמים וידע שאמיתת הרפואה ממנו וידרשו, ולא יכוון שהכל תלוי בסם פלוני ובאיש הרופא, וכמו שכתוב גם בחוליו לא דרש את ה' כי ברופאים "(יד אברהם ליו"ד ס' של"ו ס"א).
"אע”פ שכל בריאת האדם וכו' בגזירת הבורא, מ"מ יש לאדם... לתקן לו הרפואות ויבטח בה' שירפאהו והרופא והרפואה באים לו מאת ה' לרפאהו... ועל המכניס עצמו בסכנה ואומר " אני בטוח בה' עליהם נאמר וכסיל מתעבר ובוטח... ועונשו גדול ממי שממית אחרים " ( ספר אורחות צדיקים שער השמחה).

רפואה יהודית

מפנקסו של ר´ חיים ויטל
דויד קפאח
לאחרונה הגיע לידיי ספר מדהים באיכותו ובעושרו: 'רפואה מעשית לר' חיים ויטאל' - מחקר אקדמי המלווה ספר רפואות בן ארבע-מאות שנה. גם כמי שמתעניין ברפואה המסורתית בעבר ובהווה, הספר הזה השלים פערים בידע שלי.

ר' חיים ויטאל נולד בצרפת בשנת 1543, עלה לארץ ישראל, פעל בירושלים ונפטר בדמשק בשנת 1620. הוא ידוע כתלמיד האר"י וכמפיצה של תורת הקבלה. פן פחות מוכר באישיותו הוא עיסוקו כמרפא, כפי שעולה מתוך חיבור שכתב בענייני רפואה, אלכימיה וקבלה מעשית בראשית המאה השבע-עשרה. מדובר בחיבור נדיר שכתב היד המקורי (אוטוגרף) שלו השתמר. מקורותיו של ר' חיים הם מגוונים, ומתבססים בעיקר על ספרות הרפואה הקלאסית והערבית. הוא מציין גם כי ראה רופאים ורוקחים בעבודתם וקיבל מהם ידע בעל פה. במיוחד מעניינות העדויות האישיות על טיפולו בחולים שונים.

לשון חיבורו של ר' חיים ויטאל היא אמנם עברית, אך היא מתובלת בספרדית, איטלקית וערבית. מילים ומונחים שאינם מקובלים בימינו תורגמו ופורשו על ידי החוקרים בתחתית כל עמוד.

ד"ר זהר עמר וד"ר יעל בוכמן, מחברי המחקר, פותחים את ספרם בסקירת תולדות חייו של ר' חיים ויטאל, ובהמשך משרטטים את פניו של מקצוע הרפואה והעוסקים בו בארץ ישראל בתקופה העות'מנית. הם מאירים זוויות פחות-ידועות בהיסטוריה ובמבנה החברתי של הקהילה היהודית התוססת בלבאנט, ומתמקדים במפגש בין מגורשי חצי האי האיברי, שמשפחתו של ר' חיים ויטאל נמנתה עמם, לבין הקהילה המקומית.

עיקר הספר מתמקד ברפואה המעשית של ר' חיים ויטאל (ולא בפן של הקבלה המעשית). ר' חיים לא הותיר אחריו ספר רפואה רגיל, אלא מעין פנקס מרשמים אישי המאפשר הצצה בלתי שגרתית לחיי היומיום של האוכלוסייה ובחינת מצב הבריאות ותנאי ההיגיינה בארץ ישראל וסביבותיה באותה תקופה. הספר מעניק תיאור נרחב על אופן ההתמודדות עם המגיפות שהפילו חללים רבים, על הטיפול במחלות השכיחות באותם ימים ועל מגוון התרופות המסורתיות שהיו בשימוש מעשי (והורכבו מלמעלה מ-250 סממנים). בחיבור מובאים מרשמים רפואיים מפורטים והנחיות להכנת שיקויים שונים, סירופים, משחות ומי-ורדים. בין המחלות שנזכרו בחיבור - ולכל אחת מהן הקדישו החוקרים פרק נפרד - דבר וקדחת, מחלות עיניים, מחלות דרכי העיכול, מחלות עור, מחלות דרכי השתן, קצרת, כאבי שיניים, אין-אונות, מחלות נשים, יילודים וילדים, ואף התמודדות עם עקיצות, הכשות והרעלות. לנוחיות הקוראים צירפו החוקרים מילון מונחים שכיחים ומפתחות מפורטים ויעילים.

לצורך טיפולים חיצוניים נעזר ר' חיים ויטאל בחלקי בעלי חיים ובמינרלים, כדרכם של הרופאים והמרפאים בתקופתו ולפניו (ראה 'פרקי משה' לרמב"ם), כך לדוגמה הוא מספק מרשם לטיפול בטחורים: "שרוף עור חמור והדק היטב (לטחון עד דק) ותרחץ הטחורים ביין, ואחר כך קח חמש אישקראבאג'וש (בספרדית: חיפושיות) השחורים וקשים כמו עץ וטגנם בשמן זית ואחר כך שים בשמן שעווה לבנה ותסננהו במסננת ואחר כך משח את הטחורים ואחר כך פזר עליהם מהאבק הנזכר" (עמוד 133).

הספר רואה אור בהוצאת המדור לתולדות הרפואה שליד המחלקה ללימודי ארץ ישראל וארכיאולוגיה, אוניברסיטת בר-אילן, תשס"ז

 צימרים צימר צימרים לפי שעה צימר קידום אתרים   וילה  חדרים לפי שעות  וילה ©  All rights reserved -צימרים
 

צימרים לפי שעה בתל אביב

צימר לפי שעה

חדרים לפי שעה

צימרים לפי שעות

חדרים לפי שעה במרכז

וילות