ר' שמעון בר יוחאי

ר' שמעון בר יוחאי

רשב''י-ר' שמעון בר יוחאי
תלמודו של רבי שמעון בר יוחאי
התנא האלוקי, רבי שמעון בר יוחאי, נולד כחמישים שנה לאחר חרבן בית שני, בערך בשנים תש"ע 4770 לבריאת העולם, יום לדתו אינו ידוע; מכל מקום, יש אומרים שגם נולד ביום ל"ג בעמר. ויש שאומרים, שיום הלדתו היה בחג השבועות, יום בו נתנה התורה לעם-ישראל. על לדתו מספר בספר 'נחלת אבות' (ח"ג), שמצא כתוב בספרים, שאביו יוחאי היה משבט יהודה, והיה מגדולי הדור, ועשיר ונכבד וקרוב למלכות, ואשתו של יוחאי היה שמה שרה - מזרע הנשיאים, זרעו של הלל הזקן, ותהי שרה עקרה, וכשראה שעברו הרבה שנים עלה בדעתו של יוחאי הצדיק לגרשה לאחר זמן נודע הדבר לשרה אשתו, שיוחאי בעלה רוצה לגרשה, ולא אמרה לו דבר; רק שהיתה מרבה לצום ולתת צדקה ומתפללת יום-יום בהיותה לבדה. ותבך בכי גדול לפני השם בלב נשבר, להצילה מגרושין, על ידי שתלד בן.

ויהי בליל ראש-השנה, וירא יוחאי בחלומו והנה הוא עומד ביער גדול מלא אילנות לאלפים ולרבבות - מהם רעננים הנותנים פרות, ומהם יבשים; והוא, יוחאי, נשען על אילן יבש, וישא עיניו וירא והנה איש מדה, מראהו נורא מאד, ועל שכמו נאד אחד מלא מים, ויעבר בכל היער וישקה כמה מהאילנות היבשים, וכמה מהאילנות עבר עליהם והניחם כמו שהם יבשים ולא השקה אותם. ויגיע עד האילן אשר נשען עליו יוחאי, ויוציא מחיקו צלוחית אחת קטנה מלאה מים חיים טהורים, וישקה את האילן אשר נשען עליו יוחאי ויברכהו. ואז ראה יוחאי, כי שרתה הברכה באותם מעט מים, וגאו מאד ויכסו כל סביבות האילן שעליו נשען, ואז תכף נשא האילן פרי - תפוחים גדולים ויקרים, וסביבם מלא עלים רעננים, ויגדל האילן עד מאד עלים ופרות הנותנים ריח חזק למרחוק. וישמח יוחאי מאד על המראה שראה בחלומו, ויקץ משנתו מתוך שמחה, ובכן דובב הכתוב: "מושיבי עקרת הבית אם הבנים שמחה, הללויה".

ויספר את חלומו לאשתו ויאמר לה: חלום חלמתי, ופתרונו, לדעתי, פשוט הוא: היער הוא העולם, והאילנות הן הנשים - מהן נותנות פרות, ומהן עקרות, כאילנות היבשים; ובראש-השנה נפקדות - יש מהן להוליד, ויש מהן נשארות עקרות. ואת, בתי, היא האילן שהייתי נשען עליו, והשקו אותי ממעין הברכה, להוליד בנים צדיקים וחכמים. ואמנם דבר אחד נשאר לי להבין בפתרון חלומי: מדוע כל האילנות השקה אותם מהנאד, והאילן שהייתי נשען עליו השקהו מהצלוחית ושפך עליו את כל הצלוחית, ולא השקה מאותה צלוחית, לא קדם לכן ולא אחר-כך, שום אילן אחר, רק את כלה שפך על אותו אילן שהייתי נשען עליו?! ותאמר לו אשתו: תמיהתך תמיהה, ובכן תרשני לילך אצל הקדוש רבי עקיבא להגיד לו את החלום, והוא יגיד לנו את פתרונו.

ויהי במוצאי ראש-השנה הלכו שניהם יחדו אצל התנא הקדוש רבי עקיבא, ויספר לו יוחאי את חלומו, ויפתר לו כאשר פתר יוחאי, ואמנם הודיעו סבת השקאת אותו אילן רק מהצלוחית, ויאמר לו: דע יוחאי, כי חלומך הוא משל על הנשים היולדות והעקרות, ואשתך שרה היא מהעקרות, שאי אפשר לה להוליד בשום אפן, ורק על-ידי תפלותיה ורב דמעותיה אשר שפכה לפני השם, הם שזכו אותה ונהפכה מעקרה ליולדת, והצלוחית שראית היא צלוחית של דמעותיה שנאספו, ומהן השקוה ורווה להוליד לך בנים; ולכן לא השקו מאותה הצלוחית שום אילן אחר, רק אותו אילן שאתה נשענת עליו, הרומז לאשתך. ויאמר רבי עקיבא אל שרה: הנך בזאת השנה הרה ויולדת בן, שיאיר לישראל בחכמתו ובמעשיו! וישמחו יוחאי ושרה אשתו מאד מדברי רבי עקיבא, וילכו לביתם לשלום. ותהר ותלד בן ביום חג השבועות, שבו נתנה תורה לישראל, והבית נתמלא אורה מההוד וההדר שהיה חופף עליו, וידעו כל רואיו כי ברכה בו ויאיר לישראל אור גדול. וישמחו הוריו בו מאד ויהללו את השם, ויחלקו צדקות ויעשו סעודה ומשתה גדול ביום מילתו, ויקרא את שמו שמעון, כי שמע השם לקול תפלת אמו ולקול בכיותיה. מהיום ההוא נתנו עיניהם עליו לשמרו מכל טמאה ולגדלו בקדשה ובטהרה, ומעת החל לדבר, הרגילוהו רק בדברים שבקדשה - פסוקים ומאמרים. ובהיותו בן חמש שנים, מסרוהו לישיבה שהעמיד רבן גמליאל בירושלים, ויהי כמעין המתגבר, ובהיותו ילד קטן כבר היה שואל שאלות בדיני התורה להתנאים הגדולים רבי יהושע בן חנניה ורבן גמליאל. ואותו תלמיד - רבי שמעון בן יוחאי - היה מגדולי התנאים בסוף הדור הרביעי. עקר פעילותו היה בשנים ג' אלפים תת"צ לבריאת העולם.

רשב"י היה חתנו של התנא הקדוש רבי פנחס בן יאיר.
רבנו נפטר ביום ל"ג בעמר, ג' אלפים תתק"כ.
ספרו הק'

סתם רבי שמעון המזכר במשנה ובתלמוד רבי שמעון בר יוחאי הוא. רבי שמעון בר יוחאי תורת רבו בפיו יותר משאר תלמידים, וממה שלמד מרבו מסר לנו לדורות הבאים אחריו "ספרי" - מדרש הלכה על ספר במדבר ודברים, "מכילתא" - מדרש הלכה על ספר שמות.

אך ביחוד נודע לנו ספרו "הזהר הקדוש" הנקרא גם "מדרש יהי אור", שמקבלים אנו מדור דור שרבי שמעון בר יוחאי חברו יחד עם החבריא - תלמידיו, לאחר שהותו שלש עשרה שנה במערה, והוא חבור על פרשיות התורה, כמו כן הוסיף רבי שמעון בר יוחאי חבור "רעיא מהימנא" (על שם משה רבינו רועה נאמן) ומפזרים הם בספר הזהר, ו"ספרא דצניעותא" חמשה פרקים כנגד חמשה חומשי תורה.

כמו"כ חיבר הספר "תקוני הזהר" ובו גלה סוד ד' ליראיו שבעים אנפין (פנים) במלת בראשית ברא אלקים, גם "אדרא רבא קדישא" עשו רשב"י ותלמידיו כשנתכנסו בין האילנות (אדרא - לשון גרן או חדר או אספה) ונכנסו לשם עשרה רשב"י ובנו רבי אלעזר ורבי אבא ורבי יהודה ורבי יוסי בר יעקב ורבי יצחק ורבי חזקיה בר רב, ורבי חייא ורבי יוסי ורבי ייסא, ויצאו שבעה כיון שרבי יוסי בר יעקב ורבי חזקיה בר רב ורבי יוסי מתו קדם שיצאו, וכשראו החברים שמלאכים קדשים נושאים אותם צעק רבי שמעון ואמר שמא נגזרה עלינו חס ושלום גזרה להענש על שנתגלה על ידינו מה שלא נתגלה מיום שעמד משה על הר סיני? ענתה בת קול ואמרה לרשב"י: אשריך רבי שמעון, אשרי חלקך וחלק החבריא אלה העומדים עמך, שנתגלה לכם מה שלא נתגלה לכל צבאות מעלה.
ונכתב בספר
ודברי ספר הזהר נתקבלו מפי רבי שמעון בר יוחאי בעל-פה ומכסים, וכן נמסרו לבנו ותלמידיו, וכל זמן שחי רשב"י, וישיבתו היתה קימת, לא נכתבו הדברים על ספר כלל, ובספר שערי מירון מביא שכדי שלא תשתכח תורת הסוד מישראל החליט רשב"י להעלות על כתב את רזי התורה, וכל כך מנה את רבי אבא שהיה סופר מהיר מגדולי תלמידיו לכתבו, במקורו היה ספר הזהר על כל עשרים וארבעה ספרי התנ"ך, והיה משקלו כמשא גמל, ולדאבוננו לא נותר לנו רק על חמשה חמשי תורה. וכיון שנפטר רשב"י לעולמו היו הדברים טמונים וסתומים אצל בנו ותלמידיו, ותלמידי תלמידיו, והם היו שהביאו הדברים אחר כך בזמנים שונים והעלום על ספר לסדרם בכתובים, והם חתמו את ספר הזהר ושאר ספרים [וכן הוסיפו עליו משלהם עוד בימי האמוראים] ובלשון סורסי [ארמית] נכתב כמו התלמוד הירושלמי.

התגלות ספר הזהר
יש אומרים שהרמב"ן מצא את ספר הזהר בארץ ישראל ושלחו לקטלוניא שבספרד, ונתגלגל לידו של תלמידו רבי משה דליאון, ואחר מותו מצאו הספר, ואז יצא לאור העולם.

עם הופעתו יצאו על הספר אנשים שערערו על מקורו, אך אנו אין לנו אלא עדותם של רבותינו חכמי הדורות, רבינו בחיי, שהיה תלמיד הרשב"א גדול תלמידיו של הרמב"ן, ואחריו כל גאוני ישראל מזמן הראשונים ועד האחרונים אשר קבעו שספר הזהר הוא ממדרשו של רשב"י, ורבנו בחיי מביא בשם רבו הרשב"א זכרונו לברכה, שהוא ראה ספר הזהר, וכן מביא מלשון ספר הזהר ומכנהו בשם "מדרשו של רשב"י וכו'" וכן העידו עליו, על הספר הקדוש, "ספר הזהר" כל הבאים לפניו ולאחריו.

מצויה מסרת נוספת בענין התגלותו של ספר הזהר: כי לפני שמונה מאות שנה לערך, היה ספר הזהר גנוז במערה אחת בכפר מירון וישמעלי (ערבי) מצאו, והיה מוכר הדפים לרוכלים שבגליל, ובהם היו עוטפים את מרכלתם, עד שבא חכם אחד מן המערב ונפלו לידו כמה מן הכתבים הלך תר וחפש באשפתות ובזבלים אחר שאר הכתבים עד שמצאם ועשאם חטיבה אחת, והוא ספר הזהר עד היום הזה.

רבי שמעון בר יוחאי במערה
במערת צורים

עד לאותם הימים בהם חי ופעל רבי שמעון בר יוחאי היתה תקופה קשה ביותר לעם-ישראל. הרומאים, ובראשם הקיסר אדרינוס, רדפו את היהודים בכל מקום שהיו. רדיפות אלו נמשכו מאז חרבן הבית ועד לתקופה זו של רשב"י. במיחד רצו הרומאים לגזר על היהודים שימירו את דתם, והכל על-ידי גזרות קשות, ודור זה היה נקרא בפי חז"ל "דורו של שמד", כי זה היה עקר מטרתם - השמדה רוחנית של כלל-ישראל. וכידוע, שהם הוציאו להורג את עשרת הרוגי מלכות, אשר ביניהם נמנו גם רבותיו של רשב"י. אך לאחר מכן, בימיו של רבי שמעון, כשעלה על כס קיסרות רומי המלך אנטונינוס פיאוס, הוקל מעט עלם של הרומאים. אולם לא כן היה גורלו של רבי שמעון. הוא עצמו נרדף על-ידי המלכות ואף הוציאו עליו גזר דין מות, מסבת היותו מנהיג ישראל, עם השם, ומלמד תורתו. הוא הכרח להמלט ולהחביא את עצמו במערה שלש-עשרה שנה. ומעשה שהיה כך היה: הרומאים, במקביל לגזרותיהם, התחילו בבנית ארץ-ישראל: בנו גשרים ושוקים ותקנו מרחצאות, ובכל בכדי להראות ליהודים, שטוב וכדאי להתחבר אליהם ולחסות בצלם. ובאותה עת ישבו יחד חכמי ישראל והם: רבי יהודה בר אלעי, רבי יוסי ורבי שמעון בר יוחאי, וישב אתם גם יהודה בן גרים. פתח רבי יהודה ואמר: "כמה נאים מעשיהם של אמה זו: תקנו שוקים, תקנו גשרים, תקנו מרחצאות!" רבי יוסי שתק ולא הגיב מאומה. נענה רבי שמעון בר יוחאי ואמר: כל מה שתקנו לא תקנו אלא לצרך עצמם: תקנו שוקים - להנאתם ולטובתם; תקנו מרחצאות - לעדן בהם עצמם; תקנו גשרים - לטל בהם מכס.




הלך יהודה בן גרים וספר את הדברים לקרוביו וידידיו, ובתוך כך נודע הדבר גם למלכות. יצא דבר המלכות וגזרתם על כל המשתתפים באספה, כדלהלן: רבי יהודה ששבח את הרומאים - יתעלה ויהיה ראש המדברים בכל מקום; רבי יוסי ששתק - יגלה לצפורי; רבי שמעון שגנה - יהרג!

כאשר נודע הדבר לרבי שמעון, ברחו הוא ובנו רבי אלעזר, מביתם והתחבאו בבית-המדרש. כל יום היתה אשתו מביאה להם פת לחם וכד של מים לסעד את לבם.

כאשר גברו החפושים, חשש רבי שמעון שמא יתגלה מחבואם, ואמר לבנו: נשים דעתן קלה, שמא יצערו אותה אנשי המלכות והיא עלולה לגלות את מקום מחבואם! יצאו רבי שמעון ובנו מבית-המדרש וברחו אל מחוץ לעיר והתחבאו במערה אחת, בכפר פקיעין אשר בגליל העליון. נעשה להם נס ונברא להם עץ של חרובים ומעין של מים, ומהם אכלו ושתו כל ימי היותם במערה.

היה זה נס בתוך נס: מאחר שעץ החרוב אינו טוען פרות אלא לאחר שבעים שנה, ואלו כאן הוציא פרות בו במקום. ועוד מנפלאות העץ, שאף-על-פי שהיה עץ של חרובים, היה נהפך בכל ערב-שבת לאילן של תמרים.

בזמן ששהו במערה היו פושטים את בגדיהם כדי שלא יתבלו, והיו יושבים עד צוארם מכסים בחול, כשהם לומדים ועוסקים בתורה. רק בשעת התפלה לבשו את בגדיהם והיו מתפללים בהם, ולאחר מכן שוב היו פושטים את בגדיהם, מתכסים בחול וממשיכים ללמוד.

שתים-עשרה שנים רצופות ישבו במערה, ואף אחד לא ידע על מקום מחבואם, זולת אליהו הנביא, שהיה בא אליהם פעמים בכל יום ולומד עמהם. באותו הזמן הגיע רבי שמעון למדרגותיו הנשגבות, שם נתגלו לו סתרי תורה, ורזין דרזין. ואחר שיצאו מהמערה גלה אותם לבני החבריא, וכמו שהעיד רבי יוסי, שמיום בו עזב רבי שמעון את המערה, לא היה דבר שנעלם מהחברים, והסודות העליונים ביותר נתגלו להם בבהירות כה גדולה, כאלו נתנו באותה שעה מהר-סיני.

לאחר שעברו שתים-עשרה שנה מת המלך והגזרה נתבטלה, אלא שלא היה מי שיודיע לרבי שמעון בר יוחאי, מאחר שלא ידעו היכן הוא נמצא. בא אליהו ועמד על פתח המערה ואמר: מי יודיע לבן-יוחאי שהמלך מת וגזרותיו נתבטלו? שמעו זאת רבי שמעון ובנו ויצאו מן המערה.

בצאתם מהמערה
בצאתם מן המערה ראו בני-אדם כשהם חורשים וזורעים. התפלא רבי שמעון על העולם שנוהג כמנהגו ואמר: כיצד מניחין הללו חיי עולם ועוסקים בחיי שעה? כל מקום שנתנו בו עיניהם, מיד נשרף. יצאה בת-קול ואמרה להם: האם יצאתם מן המערה כדי להחריב את עולמי? חזרו למערתכם!

הלכו וחזרו למערתם וישבו שם שנים-עשר חדשים נוספים. נענה רבי שמעון ואמר: כבר נענשנו דיינו, כי גם משפט רשעים בגיהנם אינו יותר משנים-עשר חדש. יצתה בת-קול ואמרה: צאו ממערתכם!

כשיצאו מן המערה, פגשו בציד שהיו בידו קשת וחץ ללכד בהם צפרים. עמדו והבחינו, כי יש מהם נלכדים, ויש מהם שנמלטים מהחץ ואינו פוגע בהם. כששמע רבי שמעון בת-קול מן השמים האומרת: "דימוס, דימוס!" (הצלה ושחרור), לא היתה הצפור נלכדת, וכשהקול יצא והכריז: "ספקולא!" נלכדה הצפור.

פנה רבי שמעון אל בנו רבי אלעזר ואמר:

- אם צפור אינה יכולה להלכד אלא-אם-כן נגזר עליה מן השמים, נפש אדם בודאי שלא! אם-כן למה לנו להחבא?

לפי המובא בזהר, הסתתרו רבי שמעון ובנו במדבר לוד, ואלו דברי הזהר:

רבי שמעון בן יוחאי הלך וברח למדבר לוד והסתתר במערה אחת, הוא ורבי אלעזר בנו. נתרחש להם נס ויצאו להם חרוב ומעין-מים. אכלו מאותו חרוב ושתו מאותם מים. היה אליהו, זכור לטוב, בא אליהם בכל יום פעמים ולומד אתם, ואיש לא ידע בהם.

יום אחד היו החכמים בבית-המדרש שואלים ואומרי: קללות שבתורת-כהנים כנגד בית ראשון הן, קללות שבמשנה-תורה - כנגד בית שני והגלות האחרונה. קללות שבתורת-כהנים יש בהן הבטחות וחבת הקדוש-ברוך-הוא לישראל, כמו שכתוב: "וזכרתי את בריתי יעקוב" וגו', ונאמר: "ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים" וגו'; ואלו קללות שבמשנה-תורה אין בהן הבטחות ואין בהן נחמה כלל כמו שכתוב בקללות ראשונות? ולא היו יודעים!

קם רבי יהודה בר אלעי ואמר: חבל על העדרו של בן-יוחאי, ואין מי שיודע היכן הוא נמצא, ואפילו אם יש מי שיודע - אין לו רשות לגלות.

שליחות היונה

יום אחד קם רבי יוסי ברבי יהודה בבקר וראה עופות פורחים, ויונה אחת עפה אחריהם. קם רבי יוסי על רגליו ואמר: יונה, יונה, הנאמנת בשליחותה מימי המבול! הדיוקן של העם הקדוש לך יאות ולך נאה (כנסת ישראל נמשלה ליונה); לכי ועשי לי שליחות אחת לבן-יוחאי במקום שהוא שם !!!

ירדה היונה ועמדה לפניו. כתב רבי יוסי פתקה אחת ואמר מה שאמר, לקחה היונה את הפתקה בפיה, הלכה ועפה אל רבי שמעון וכשכשה לו בכפניה. הסתכל רבי שמעון, הבחין בפתקה ובכה, הוא ורבי אלעזר בנו. אמר: בוכה אני על שפרשתי מן החברים, ובוכה אני על דברים אלו, שלא נתגלו להם. מה יעשו דורות אחרונים אם ישגיחו בזה?

לעת ערב כתב רבי שמעון פתק ושם אותו בפי היונה. עפה היונה ובאה לרבי יוסי, שהיה עדין במקומו ועיניו מצפות. כיון שראה אותה, אמר: יונה, יונה! כמה נאמנת את, יותר מכל עופות השמים!

קרא עליה (את הכתוב) "ותבא אליו היונה לעת ערב והנה עלה זית בפיה" (בראשית ח, יא). לקח ממנה את הפתק, והראה להם וגלה להם את המעשה, ותמהו החברים מאד.

בכה רבי יהודה ואמר: וי! אף-על-פי שאין אנו יודעים היכן הוא נמצא, "מקום שיפל העץ שם יהוא" (קהלת יא, ג) - מקום שבן-יוחאי שם, החברים עמו ומתעוררים על-ידו ולומדים ממנו. אשרי נפשו של בן-יוחאי, שהקדוש-ברוך-הוא עושה עמו נסים: הוא גוזר והקדוש-ברוך-הוא מקים. ועתיד הוא להיות ראש לצדיקים היושבים בגן-עדן, ויקבל פני השכינה ויראה את הקדוש-הוא, וישתעשע עם הצדיקים ויאמר להם: "באו נשתחוה ונכרעה, לפני ה' עשנו" (תהלים צה, ו).

היצאה מן המערה

לאחר שיצאו מן המערה, ראה רבי אלעזר כי האנשים עוסקים בהבלי העולם הזה ואינם עוסקים בתורה, היה רבי אלעזר מעניש אותם ורבי שמעון מרפא אותם. אמר לו רבי שמעון לבנו: בני, די לעולם אני ואתה, שאנו עוסקים בתורה!

בערב-שבת עם חשכה ראו זקן אחד כשהוא מחזיק בידו שתי חבילות של הדסים וממהר לביתו. שאלו אותו: למה לך חבילות אלו?

אמר להם: לכבוד שבת הבאתי אותן, להריח בהן!

שוב שאלו אותו: למה לך שתים ואין די לך באחת?

אמר להן שתי אלו הן, אחת כנגד "זכור" ואחת כנגד "שמור"!

אמר לו רבי שמעון לבנו: בוא וראה כמה חביבות הן המצוות על עם ישראל! ושניהם שמחו מאד על שמצאו בדרכם יהודי יקר זה. אז נתישבה ונחה דעתם, ויותר לא הקפיד רבי אלעזר.

אחר שיצאו מהמערה היו רבי שמעון ובנו תשושי כח וכל גופם העלה חבורות ופצעים. כששמע חותנו, רבי פנחס בן יאיר, שכבר יצאו מן המערה, הלך לקראתם לקבל את פניהם, והביאם לטבריא כדי לרחץ שם בחמי טבריא. הכניסם לבית-המרחץ והיה סך ורוחץ את גופם במים ובשמן. ראה הרבי פנחס, שכל גופם מלא סדקים ובקעים מחמת החול שישבו בו במשך שלש-עשרה שנים. הצחיל רבי פנחס לבכות מרב שער, ונשרו הדמעות על הפצעים של רבי שמעון והכאיבו לו מאד. אמר לו רבי פנחס: אוי לי שראיתי אותך פצוע ומכה!!!

אמר לו רבי שמעון: אשריך שראיתני בכך, שאלמלא ראית אותי כן לא היית מוצא בי כל-כך הרבה תורה!

וספרו לנו חכמינו ז"ל, שאמנם גם לפני שיצא רבי שמעון אל המערה היה גדול מאד בתורה, אך לפני היות רבי שמעון במערה - כאשר היה מקשה איזו קושיא תוך למודו, היה רבי פנחס מתרץ לו ועונה שנים-עשר תירוצים, ועכשו לאחר שיצא מן המערה - כשהיה רבי פנחס מקשה קושיה, היה רבי שמעון מתרץ לו עשרים וארבעה תרוצים על קושיתו.

לאחר שרחצו את גופם בחמי טבריא, עלתה להם ארוכה; פצעיהם נתרפאו וגופם התחזק והחלים.

פעם אחת, בלכתו בדרך, פגש רבי שמעון בר יוחאי את יהודה בן גרים - אותו אדם אשר לא שמר את מוצא פיו, ומשום כך נאלצו רבי שמעון ובנו להסתתר במערה. התפלא רבי שמעון ואמר: "עדין נמצא זה בעולם?!"

נתן בו רבי שמעון את עיניו (הביט בו בהקפדה) - ומיד נעשה גל (ערמה) של עצמות !!!

פטירתו של רבי שמעון בר יוחאי
באותו היום שרבי שמעון עמד להסתלק מן העולם והיה מסדר דבריו, התכנסו החברים לבית רבי שמעון, והיו לפניו רבי אלעזר בנו ורבי אבא ושאר החברים, והבית היה מלא.

זקף רבי שמעון את עיניו וראה שהבית נתמלא. בכה רבי שמעון ואמר:

בפעם אחרת, כאשר הייתי חולה, היה רבי פנחס בן יאיר לפני, ועד שבחרתי מקומי המתינו לי, וכשחזרתי הקיפה אש סביבי ולא פסקה לעולם, ולא היה נכנס אדם אלא ברשות, ועכשו ראיתי, שפסקה האש והבית נתמלא !!!

בעודם יושבים, פקח רבי שמעון את עיניו וראה מה שראה, והקיפה האש את הבית. יצאו כלם, ונשארו רבי אלעזר בנו ורבי אבא, ושאר החברים ישבו בחוץ.

אמר רבי שמעון לרבי אלעזר בנו: צא וראה אם רבי יצחק נמצא כאן, כי אני ערבתי לו (בשעה שמלאך-המות בקש לקחתו) שלא ימות. אמר לו שיסדר דבריו וישב על ידי! אשרי חלקו!

קם רבי שמעון ממקומו וישב, חיך ושמח. אמר: היכן הם החברים? קם רבי אלעזר והכניס אותם, וישבו לפניו. נשא רבי שמעון את ידיו והתפלל תפלה, והיה שמח ואמר: "אותם החברים שהיו בבית ה'אדרא' יבואו לכאן!" יצאו כלם, ונשארו רבי אלעזר ורבי אבא ורבי יהודה ורבי יוסי ורבי חיא. בינתים נכנס רבי יצחק. אמר לו רבי שמעון: כמה יפה חלקך! כמה שמחה עתידה להתוסף לך היום הזה!

ישב רבי אבא מאחורי כתפיו, ורבי אלעזר לפניו. אמר רבי שמעון: הרי עתה שעת רצון היא, ואני רוצה להכנס לעולם הבא בלי בושה! והרי דברים קדושים, שלא גליתים עד עתה, ברצוני לגלותם לפני השכינה, שלא יאמרו כי בחסרון הסתלקתי מן העולם. ועד עכשו היו צפונים בלבי, כדי שאכנס בהם לעולם הבא. וכך אסדר אתכם: רבי אבא יכתב, ורבי אלעזר בני ישנן (יבאר הדברים), ושאר החברים יהגו בלבם.

עמד רבי אבא מאחורי כתפיו, ורבי אלעזר בנו ישב לפניו. אמר לו: "קום, בני, שהרי אחר יושב באותו מקום!" קם רבי אלעזר. התעטף רבי שמעון וישב. פתח ודרש דרוש על הפסוק (תהלים קטו, יז): "לא המתים יהללו י-ה ולא כל יורדי דומה". שוב פתח רבי שמעון ואמר: הקדוש-ברוך-הוא רוצה בכבודם של צדיקים יותר מבכבודו. ועכשו הקדוש-ברוך-הוא רוצה בכבודי, וכל הצדיקים שבגן-עדן באו עמו. הרי רב המנונא סבא כאן, וסביבו שבעים צדיקים, מעטרים בעטרות מבהיקות מזהרו וזיוו של הקדמון בקדש, סתום של כל הסתומים, נעלם של כל הנעלמים! ורב המנונא בא לשמע בחדוה דברים אלו שאני אומר. עד שהיה יושב, אמר: הרי רבי פנחס בן יאיר כאן הכינו לו את מקומו! נזדעזעו החברים ועמדו ממקומם וישבו בשפולי הבית, ורבי אלעזר ורבי אבא נשארו על מקומם לפני רבי שמעון.

כל אותו היום לא פסקה האש מלבעור מסביב הבית ולא היה מי שיתקרב אליו, שלא יכלו לגשת אליו, שהאור והאש היו סביבו. כל אותו היום שכבתי על הארץ וגעיתי בבכיה. לאחר שנסתלקה האש, ראיתי את המאור הקדוש, קדש הקדשים, שנסתלק מן העולם, כשהוא שוכב על ימינו מעטף ופניו שוחקות ... עמד רבי אלעזר בנו, לקח את ידיו ונשקן, ואני לחכתי את העפר שתחת רגליו. בקשו החברים להספידו ולא יכלו לדבר! התחילו החברים בוכים. ורבי אלעזר בנו נפל שלש פעמים ולא היה יכול לפתח את פיו. עמד רבי חיא על רגליו ואמר: "עד עכשו המאור הקדוש השגיח עלינו עכשו הגיעה השעה להשתדל בכבודו!" עמדו רבי אלעזר ורבי אבא, לקחוהו באפריון מי ראה את מבוכתם של החברים וכל הבית היה מעלה ריח ניחוח. העלוהו במטתו, ולא התעסקו בו אלא רבי אלעזר ורבי אבא.

המאבק על מקום קבורתו
המאבק על מקום קבורתו

באו אנשים של הכפר הסמוך, והפצירו בהם (כי רצו שיקבר המאור במקומם). בני מירון צעקו בחבורה, כי חשבו שלא יטמן בגבולם. לאחר שיצאה המטה עלתה המטה באויר, ואש היתה מלהטת לפניה. עד שהגיע למקום קברתו. שמעו קול: "התכנסו, בואו והתאספו להלולא של רבי שמעון!" "יבוא שלום ינוחו על משכבותם" (ישעיה נז).

כשהכנס למערה, שמעו קול מהמערה: "זה האיש מרעיש הארץ, מרגיז ממלכות (שם יד)! כמה קטרוגים ברקיע משתתקים ביום זה בגללך, רבי שמעון בן יוחאי, שרבונו משתבח בו בכל יום. אשרי חלקו למעלה ולמטה! כמה אוצרות עליונים שמורים לו! עליו נאמר (דניאל יב): 'ואתה לך לקץ ותנוח ותעמד לגורלך לקץ הימין'!

תולדותיו של רבי שמעון בר יוחאי

תולדותיו של רבי שמעון בר יוחאי
התנא האלוקי, רבי שמעון בר יוחאי, נולד כחמישים שנה לאחר חורבן בית המקדש השני. ישנן דעות שהוא נולד ביום ל"ג בעומר, וישנן דעות שיום הולדתו היה בחג השבועות, יום בו ניתנה התורה לעם ישראל.

על לידתו מסופר בספר 'נחלת אבות', שאביו יוחאי היה משבט יהודה, והיה מגדולי הדור, עשיר, נכבד וקרוב למלכות. אשתו של יוחאי, שרה, מזרע הנשיאים היתה, צאצא של הלל הזקן.

שרה היתה עקרה ולא נפקדה בבנים. כשראה יוחאי שעברו שנים רבות ועדיין לא ילדה, עלה בדעתו לגרשה. כאשר נודע הדבר לשרה אשתו, לא אמרה לו דבר, אולם הרבתה לצום, לתת צדקה ולהתפלל מתוך בכי גדול לפני ה' בלב נשבר, להצילה מגרושין. וה' שמע את קול תפילתה.

היה זה בליל ראש השנה, יוחאי ראה בחלומו, והנה הוא עומד ביער גדול שיש בו אילנות לאלפים ולרבבות - מהם רעננים נושאי פירות, ומהם יבשים. והוא, יוחאי, נשען על אילן יבש. נשא יוחנן את עיניו וראה איש שמראהו נורא מאד, ועל שכמו כד מלא מים. עבר האיש בכל היער והשקה כמה מהאילנות היבשים. עבר בסמוך לאילנות האחרים והניחם כשהם יבשים, ולא השקה אותם. כאשר הגיע לאילן אשר נשען עליו יוחאי, הוציא מחיקו צלוחית אחת קטנה מלאה מים חיים, והשקה את האילן. יוחאי הבחין כי שרתה הברכה באותם מעט מים, הם גאו מאד וכסו את כל סביבות האילן שעליו נשען. תכף נשא האילן פרי, וגדל מאד. שמח יוחאי מאד על המראה שראה בחלומו, ויקץ משנתו מתוך שמחה, כשבפיו הפסוק: "מושיבי עקרת הבית, אם הבנים שמחה, הללויה".

סיפר את חלומו לאשתו ואמר לה: "חלום חלמתי, ופתרונו לדעתי פשוט הוא: היער הוא העולם, והאילנות הן הנשים - מהן נותנות פירות, ומהן עקרות. בראש השנה נפקדות חלק מהן, ויש מהן שנותרות עקרות. את הינך האילן שעליו נשענתי, אותו השקו ממעיין הברכה, להוליד בנים צדיקים וחכמים. אמנם, דבר אחד נותר לי להבין: מדוע את כל האילנות השקה האיש מהכד, ואילו את האילן שעליו נשענתי השקה מהצלוחית?

אמרה לו שרה אשתו: תמיהתך תמיהה. ובכן, הרשני ללכת אל הקדוש רבי עקיבא, לספר לו על החלום, והוא יגיד לנו את פתרונו. אמר לה בעלה יוחאי: טוב הדבר! נלך שנינו יחדיו אליו ונספר לו את החלום, והוא, ברוח קדשו אשר האציל עליו האלקים, יגיד לנו את פתרונו.

במוצאי ראש השנה הלכו שניהם יחד אל התנא הקדוש רבי עקיבא. יוחאי סיפר לו את חלומו, ואכן רבי עקיבא פתר לו כאשר פתר יוחאי. וגם הודיע לו את סיבת השקאת אותו אילן מהצלוחית. וכך אמר לו: דע יוחאי, כי חלומך הוא משל על הנשים היולדות והעקרות, ואשתך שרה היא מהעקרות. ורק תפילותיה ורוב דמעותיה, אשר שפכה לפני ה', הן שזיכו אותה ונהפכה מעקרה ליולדת. הצלוחית שראית היא צלוחית של דמעותיה שנאספו, ומהן השקוה להוליד לך בנים.

פנה רבי עקיבא אל שרה ואמר: בזאת השנה את הרה ותלדי בן, שיאיר לישראל בחכמתו ובמעשיו!

שמחו יוחאי ושרה אשתו מאד בדברי רבי עקיבא, והלכו לביתם לשלום. ידע יוחאי את אשתו, ואכן הרתה וילדה בן ביום חג השבועות, היום שבו ניתנה תורה לישראל. הבית התמלא אורה מההוד וההדר שחפף עליו, וכל רואיו ידעו כי סופו להאיר לישראל באור גדול. שמחו הוריו בו מאד והללו את ה', חילקו צדקה ועשו סעודה גדולה ביום מילתו, וקראו את שמו שמעון, כי שמע ה' לקול תפילת אמו ולקול בכיותיה.

מהיום ההוא ואילך הם נתנו עיניהם עליו לשמרו מכל טומאה, ולגדלו בקדושה ובטהרה. כאשר החל לדבר, הרגילוהו אך ורק לדברים שבקדושה. בהיותו בן חמש, מסרוהו לבית אולפנא שהעמיד רבן גמליאל בירושלים, והיה למעיין המתגבר. בהיותו ילד קטן, כבר שאל שאלות בדיני התורה לתנאים הקדושים רבי יהושע בן חנניה ורבן גמליאל. וכך הלך וגדל בתורה, עד כי גדל מאד.

נוסף למאות דברי תורתו בהלכה ובאגדה שבתלמוד בבלי, חיבר גם את מדרשי ההלכה ו'מכילתא דרשב"י' לספר שמות, ו'ספרי' - לספרים במדבר ודברים, וכן את החיבור הענק בחכמה האלוקית, את 'ספר הזוהר' הקדוש.

רשב"י היה חתנו של התנא הקדוש רבי פנחס בן יאיר. הוא נפטר ביום ל"ג בעומר, שנת ג' אלפים תתק"כ.



רבותיו

רבי שמעון בר יוחאי למד תורה מפיהם של רבי יהושע ורבי יהודה בן בבא, והוא סמך את רשב"י בהחבא, בין שני הרים שבין אושא לשפרעם (ע"ז ח', ב'). כמו כן היה מגדולי תלמידיו של רבי עקיבא, וממנו למד וקיבל את רוב תורתו. הוא נסע לבני ברק, לישיבתו של רבי עקיבא, ושהה שם כשלוש עשרה שנים ברציפות, ולא חזר לביתו כל אותן שנים. לאחר מכן פתח רשב"י בעצמו ישיבה, אך גם אז היה נוסע מדי פעם אל רבו לבני ברק לדלות ממנו עוד מדברי תורתו. גם כשרבו נתפס וישב בבית הסוהר, היה רשב"י בא אליו ללמוד תורה.

החיבה והאהבה ששררו בן הרב לתלמידו היו מיוחדות, עד שמרוב חיבתו קרא הרב לתלמידו: "בני".

פעם אחת הושיב רבי עקיבא את רבי מאיר בעל הנס לפני רבי שמעון בר יוחאי, והדבר ציער מאד את רשב"י, בחושבו שאינו חשוב כל כך בעיני רבו. רבי עקיבא, שהבחין בכך, אמר לו: "דייך, שאני ובוראך מכירים את כוחך!"

מהדברים הללו ניתן להיווכח עד כמה העריך רבי עקיבא את גדלותו של רבי שמעון. רבי עקיבא הכתירו וסמכו להיות מורה הוראה בישראל.

כמו כן היה התלמיד מכבד ומוקיר את רבו. שנים רבות לאחר פטירת רבו היה מזהיר ומבקש את תלמידיו ואומר להם: "בני, שנו מידותי, שמידותי תרומות מתרומות מידותיו של רבי עקיבא!" רשב"י העיד בכך כי את כוחו וגדלותו הרוחנית קיבל מרבו הגדול.



חבריו

חבריו של רבנו, שלמדו עמו, היו: רבי יוסי, רבי יהודה, רבי מאיר בעל הנס, רבי אלעזר בן צדוק, רבי יוחנן בן ברוקה, רבי מתיא בן חרש, רבי חנניא בן חכינאי, רבי אליעזר בן יעקב, רבי שמעון בן גמליאל, איסי בן יהודה ועוד. אחווה וחיבה יתירה שררו ביניהם. אולם זאת ידעו והכירו הכל, שכוחו של רשב"י גדול משלהם, ולכן היו מקרים רבים שבהם הודו לו חבריו. רבי שמעון מתוך ענוותנותו היה מכבדם, ואף במקום שהיה חולק עליהם, היה תדיר מביא ומסביר את דברי חבריו ואת שיטותיהם, ורק לאחר מכן היה רשב"י אומר את השגותיו והסבריו מדוע הוא חולק עליהם. גם במקומות בהם היה יחיד נגד הרבים, לא נרתע רבנו ולא חזר בו ממה שסבר לפי דעתו, אלא שלאחרים היה אומר לפסוק כרבים דווקא, ולא כיחיד.

מעשה היה ברבי שמעון בר יוחאי, בעת שיצא מהמערה בה הסתתר, בדרכו לשוב לביתו עבר בבקעת נטופה. ראה אדם עומד בשדהו ומלקט ספיחי שביעית שלדעת חכמים הם אסורים באכילה, ולדעתו הם מותרים באכילה. שאלו רבי שמעון: ספיחי שביעית הם, ומדוע אתה מלקטם? השיב לו האיש: הרי אתה הוא שהתרת! אמר לו רבי שמעון: והלוא חברי חולקים עלי? הוסיף רשב"י ואמר לו: פרצת גדרן של חכמים, "ופורץ גדר - ישכנו נחש"!



ספרי התנא הגדול

רבי שמעון המוזכר במשנה ובתלמוד רבי שמעון בר יוחאי הוא.

רבי שמעון בר יוחאי תורת רבו בפיו, וממה שלמד מרבו מסר לדורות הבאים אחריו.

בייחוד נודע ספרו "הזוהר הקדוש" הנקרא גם "מדרש יהי אור". מקובלים אנו מדור דור שרבי שמעון בר יוחאי חיברו יחד עם החבריא - תלמידיו, לאחר שהותו שלוש עשרה שנה במערה. מאז חורבן הבית היו צריכים ישראל להארות ותיקונים, והיו צריכים לגילוי סודות וסתרי התורה. ואמנם, בשעה שחיברוהו הסכימו עמם מן השמים. כמו כן הוסיף רבי שמעון בר יוחאי חיבור "רעיא מהימנא" (על שם משה רבינו הרועה הנאמן) ומפוזרים הם בספר הזוהר, ו"ספרא דצניעותא" חמשה פרקים כנגד חמישה חומשי תורה.

רבי שמעון בן יוחאי הוסיף לעשות תיקונים גדולים בספר "תקוני הזהר", ובו גילה סוד ה' ליראיו שבעים פנים במילים: "בראשית ברא אלקים". גם "אדרא רבה קדישא" אשר חיברו רשב"י ותלמידיו כשנתכנסו בין האילנות. יצאה בת קול ואמרה לרשב"י: אשריך רבי שמעון, אשרי חלקך וחלק החבריא האלה העומדים עמך, שנתגלה לכם מה שלא נתגלה לכל צבאות מעלה.



ונכתב בספר

כל זמן שרשב"י חי וישיבתו היתה קיימת, לא נכתבו הדברים על ספר. אך כדי שלא תשתכח תורת הסוד מישראל, החליט רשב"י להעלות על כתב את רזי התורה, ועל כך מינה את רבי אבא שהיה סופר מהיר, מגדולי תלמידיו, לכתבם.

במקורו היה ספר הזוהר על כל עשרים וארבעה ספרי התנ"ך, והיה משקלו כמשא גמל, אולם לדאבוננו לא נותרו לנו מכתביו רק על חמישה חומשי תורה.

יש אומרים שהרמב"ן מצא את ספר הזוהר בארץ ישראל ושלחו לקטלוניא שבספרד, ונתגלגל לידיו של תלמידו רבי משה דליאון, ואז יצא לאור העולם.

עם הופעתו יצאו אנשים שערערו על מקורו, אך אנו אין לנו אלא עדותם של רבותינו חכמי הדורות. רבינו בחיי, שהיה תלמיד הרשב"א, גדול תלמידיו של הרמב"ן, ואחריו כל גאוני ישראל מזמן הראשונים ועד האחרונים אשר קבעו שספר הזוהר הוא ממדרשו של רשב"י. רבנו בחיי מביא בשם רבו הרשב"א זכרונו לברכה שהוא ראה את ספר הזוהר, וכן מביא מלשון ספר הזוהר ומכנהו בשם "מדרשו של רשב"י". וכן העידו עליו כל הבאים לפניו ולאחריו.



תלמידיו

לרבי עקיבא היו עשרים וארבעה אלף תלמידים, מגבת ועד אנטיפרס וכולם נפטרו. רק חמישה תלמידים שהיו בדרום ארץ ישראל נשארו, וביניהם רבי שמעון. כיון שראה רבי עקיבא, שהיה כבר ישיש באותה שעה, שתלמידיו נפטרו, הלך אצל תלמידיו שבדרום ולמדם, והם היו אלו שהפיצו לאחר מכן את התורה בארץ.

רבי שמעון היה מחזק ומגביר את גבולות התורה בארץ ישראל. לאחר פטירת רבו, רבי עקיבא, פתח רבי שמעון ישיבה בעיר תקוע אשר בגליל, ואותה ישיבה העמידה תלמידים רבים. הם היו הדור הרביעי שאחר חורבן בית המקדש השני, וביניהם נמנו: רבי יהודה הנשיא, רבי אלעזר בנו של רשב"י, רבי דוסתאי ברבי יהודה, רבי זכאי, רבי שמעון בן אלעזר, רבי שמעון בן יהודה, רבי שמעון ברבי יוסי בן לקוניא ורבי שמעון בן מנסיא. גם ראשוני האמוראים למדו בישיבתו של רשב"י, וביניהם האמורא הגדול רב, שאף נחשב בגמרא כאחד מהתנאים.

גם חבריו ותלמידיו של רבנו הכירו בשבחו, עד שהללוהו ושבחוהו מאד: רבי יהודה קרא לרשב"י "שבת", כלומר: מה שבת קודש לה', אף רשב"י קודש לה' (ויש אומרים, שמשום כך מזמרים בשבת את הפזמון "בר יוחאי נמשחת אשריך"). וכן אליהו הנביא קרא לרשב"י "שבת". רבי יוסי אמר עליו: "שפתים ישק, משיב דברים נכוחים". רבי יוחנן אמר עליו: "כדאי הוא רבי שמעון לסמוך עליו בפניו ושלא בפניו". עוד מובא בגמרא שאמרו עליו: "כדאי הוא רבי שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק". רב אדא בר אהבה אמר: "ינוחו לו על רבי שמעון ברכות על ראשו".

רבי שמעון קבע משכן ללמוד התורה במושב תקוע ובכפר מירון, ורבים באו ליצוק מים על ידיו. רבים מהם היו בני עליה, ומתוכם בחר רבי שמעון תשעה תלמידים ללמוד עמם את פנימיות התורה, והיה מכנה אותם "חבריא" (חברים). רשב"י וחבריו הגיעו למדרגות גבוהות בהתפשטות הגשמיות ובדבקות רוחנית. הם למדו תורה מתוך שלוה וישוב הדעת. האהבה העזה ששררה ביניהם היתה הנקודה העיקרית שאיחדה אותם. יחד עם רבם הם נתעלו והעפילו למדרגות רמות. כותב על כך ה"בן איש חי": "דע, כי מוסר גדול יש לנו ללמוד מדברים אלו, שצריכים להיות כל ישראל באהבה ואחוה, חיבה ורעות, בפרט בימים האלו של העומר"

יומו האחרון של רבי שמעון בר יוחאי

יומו האחרון של רבי שמעון בר יוחאי

כל היום דרש. השמש כבר נטתה לשקוע, פתח רבי שמעון ואמר: "ברוך הוא וברוך שמו של הקב"ה לעולם ולעולמי עולמים. כל דברינו נכוחים, וכולם דיברות קודש, שאין לסטות מהן ימין ושמאל. כולם סודות ורזין, שעד כה היו טמירים ונעלמים, כי חששתי לגלותם, עתה הם מתגלים. גלוי וידוע לפני הקב"ה שלא לכבודי ולא לכבוד בית אבי עשיתי, אלא כדי להדריך את תלמידי. ורואה אני, שהקב"ה מסכים עמי ושמח בשמחתי".

התחזק וישב, ושפתיו רחשו תפילה, ולא ניתן היה להסתכל אף במקומו מחמת הזוהר, ובודאי שלא ניתן היה להסתכל בו. אמר: "כל ימי ביקשתי לגלות רז זה, ולא עלה בידי, אלא עתה שניתנה לי רשות. הריני גוזר שלא יחשיך יום זה ככל הימים, שהרי יום זה כולו ברשותי הוא, והריני מתחיל לגלות בו נסתרות". ואמנם כך היה.

ישב רבי שמעון ודרש. ישב רבי אבא לפניו וכתב, ובנו רבי אלעזר חזר על הדברים, כל התלמידים שמעו והתפעמו. האש ליהטה סביבם, והשמש לא שקעה. הוא גילה סתרי תורה מכיבשונה של תורת הרז, עד שהגיע לפסוק: "כי שם ציוה ה' את הברכה חיים עד העולם".

"אמר רבי אבא: לא סיים רבינו הקדוש לומר: 'חיים', עד שנחלשו דבריו. אני שכתבתי, ביקשתי לכתוב עוד, ולא שמעתי, ולא נשאתי ראשי, כי הזוהר היה רב, ולא היה ביכולתי להסתכל. כאשר שמעתי בת קול הקוראת ואומרת: 'אורך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לך', הזדעזעתי. שמעתי קול אחר: 'חיים שאל ממך, נתת לו, אורך ימים עולם ועד'. כל אותו היום לא פסקה האש מהבית, ולא היה מי שיתקרב אליו, כי סובבהו האור והאש".

"כל אותו היום נפלנו לארץ ובכינו. לאחר שפסקה האש, ראינו לרבנו הקדוש, קודש הקודשים, שהסתלק מן העולם - עטוי בלבושו, שוכב על ימינו, ופניו מחייכות. קם רבי אלעזר בנו, נטל ידיו ונשק להן. ביקשו החברים לבכות ולא יכלו לדבר. קם רבי חייא על רגליו ואמר: 'עד עתה רבנו הקדוש פעל בשבילנו, עתה הזמן לפעול בשבילו'. קמו רבי אלעזר ורבי אבא והוציאו את מיטתו. החלה המיטה פורחת באויר, ואש מלהטת לפניה. והכל שמעו בת קול האומרת: 'עלו ובוא והתאספו להילולא דרבי שמעון, יבוא שלום ינוחו על משכבותם'".

"כאשר נכנס למערה, שמעו קול במערה: 'זה האיש מרעיש הארץ, מרגיז ממלכות. כמה גזרות הומתקו ביום זה בגללך! אתה הוא רבי שמעון בר יוחאי, שבוראו מתפאר בו בכל יום! אשרי חלקך, כמה עולמות עליונים נשמרו בשבילך. עליך נאמר: 'ואתה לך לקץ ותנוח, ותעמוד לגורלך לקץ הימין!"

עד כאן ההעתקה, בתרגום מארמית לעברית, מדברי הזוהר הקדוש. כמובן, בהשמטת סיתרי הקבלה והסודות העליונים הגנוזים והטמירים, שנתגלו באותו יום, הכתובים שם על פני דפים רבים.

רבי שמעון בר יוחאי נפטר, כידוע, בל"ג בעומר ונקבר במירון. לזכר האש הגדולה שליהטה בבית כל אותו יום, ולאורה אמר את סתרי התורה, נהגו בכל תפוצות ישראל להדליק מדורות ולשיר לאורן את הפיוט המפורסם: "בר יוחאי, נמשחת, אשריך, שמן ששון מחבריך".

כבר לפני כחמש מאות שנה כתב רבנו עובדיה מברטנורא: "בל"ג בעומר, יום פטירתו, באים מכל הסביבות ומדליקים אבוקות גדולות, מלבד מה שמדליקין עליה נר תמיד... שהרבה עקרות נפקדו וחולים נרפאו בנדר ונדבה שהתנדבו למקום ההוא".

האר"י הקדוש עלה כדי להיות שם בל"ג בעומר. גם האור החיים הקדוש בעלייתו ארצה הלך לפקוד את 'הציון הקדוש'. בהגיעו לתחתית ההר גברה התרגשותו. הוא ירד מעל החמור והחל מטפס בהר על ידיו ורגליו, כשהוא קורא בנהמת לבו: "להיכן אני, השפל, נכנס, למקום אש, להבת שלהבת קודש, וכל פמליה של מעלה, וכל נשמות הצדיקים!"

רבי שמעון בר יוחאי התעלה לדרגת מלאך, אם לא למעלה מזה. אבל כיצד הוא התעלה? ע"י לימוד תורה, ע"י קיום מצוות, ע"י תפילה, ע"י עבודת ה'.

הוא לא נולד רבי שמעון בר יוחאי. גם הוא התחיל בצעד, בפסיעה. והתקיימה בו ההבטחה: "הבא להטהר - מסייעין אותו". וכן ההבטחה: "פיתחו לי פתח כחודו של מחט, ואני אפתח לכם פתח כפיתחו של אולם".

פתח של מחט, זה מה שנדרש. כדאי לנסות. התוצאות יפתיעו.

רשב"י ובנו במערה

רשב"י ובנו במערה
באותם ימים, בהם חי ופעל רבי שמעון בר יוחאי, היתה תקופה קשה ביותר לעם ישראל. הרומאים, ובראשם הקיסר אדריינוס, רדפו את היהודים בכל מקום. הרדיפות נמשכו מאז חורבן בית המקדש. הרומאים רצו לגזור על היהודים שימירו את דתם. דור זה נקרא בפי חז"ל: "דורו של שמד", כי זו היתה עיקר מטרתם של הרומאים: השמדה רוחנית של כלל ישראל. הם הוציאו להורג את עשרת הרוגי מלכות, אשר ביניהם נמנו גם רבותיו של רשב"י. לאחר מכן, בימיו של רבי שמעון, כשעלה על כס קיסרות רומי המלך אנטונינוס פיאוס, הוקל מעט עולם של הרומאים. אולם לא כן היה גורלו של רבי שמעון. הוא עצמו נרדף על ידי המלכות ואף הוציאו עליו גזר דין מוות, מסיבת היותו מנהיג ישראל, ומלמד תורתו. הוא הוכרח להמלט ולהתחבא במערה במשך שלש עשרה שנה.

ומעשה שהיה כך היה:

הרומאים, במקביל לגזרותיהם, התחילו בבניין ארץ ישראל: בנו גשרים ושווקים ותקנו מרחצאות. הכל כדי להראות ליהודים, שטוב וכדאי להתחבר אליהם ולחסות בצילם. באותה עת ישבו יחד חכמי ישראל והם: רבי יהודה בר אילעי, רבי יוסי ורבי שמעון בר יוחאי, אתם ישב גם יהודה בן גרים. פתח רבי יהודה ואמר: "כמה נאים מעשיהם של אומה זו: תקנו שווקים, תקנו גשרים, תקנו מרחצאות!" רבי יוסי שתק ולא הגיב מאומה. נענה רבי שמעון בר יוחאי ואמר: "כל מה שתקנו לא תקנו אלא לצורך עצמם: תקנו שווקים - להנאתם ולטובתם. תקנו מרחצאות - לעדן בהם את עצמם. תקנו גשרים - לטול בהם מכס".

הלך יהודה בן גרים וסיפר את הדברים לקרוביו וידידיו, ומתוך כך נודע הדבר גם למלכות. והם חרצו את דינם כך: רבי יהודה ששיבח את הרומאים - יתעלה ויהיה ראש המדברים בכל מקום. רבי יוסי ששתק - יגלה לציפורי. רבי שמעון שגינה - יהרג!

כאשר נודע הדבר לרבי שמעון, ברחו, הוא ובנו רבי אלעזר, מביתם והתחבאו בבית המדרש. בכל יום היתה אשתו מביאה להם לבית המדרש פת לחם וכד מים.

כאשר גברו החיפושים, חשש רבי שמעון שמא יתגלה מחבואם, ואמר לבנו: הנני חושש שמא יצערו אנשי המלכות את אמא, והיא עלולה לגלות את מקום מחבואינו! יצאו רבי שמעון ובנו מבית המדרש וברחו אל מחוץ לעיר והתחבאו במערה אחת, בכפר פקיעין אשר בגליל העליון. נעשה להם נס ונברא להם עץ חרובים ומעיין מים.

בזמן שהותם במערה הם פשטו את בגדיהם כדי שלא יתבלו, וישבו עד צווארם מכוסים בחול, תוך שהם לומדים ועוסקים בתורה. רק בשעת התפילה לבשו את בגדיהם והתפללו בהם.

שתים עשרה שנים רצופות ישבו רשב"י ובנו במערה, ואיש לא ידע על מקום מחבואם, זולת אליהו הנביא, שהיה בא אליהם פעמיים בכל יום ולומד עמם. באותו זמן הגיע רבי שמעון למדרגותיו הנשגבות, שם נתגלו לו סתרי תורה ורזין דרזין. לאחר שיצאו מהמערה גילה אותם לבני החבריא, וכמו שהעיד רבי יוסי, שמיום בו עזב רבי שמעון את המערה, לא היה דבר שנעלם מהחברים, וסודות עליונים ביותר נתגלו להם בבהירות כה גדולה, כאילו נתנו באותה שעה מהר סיני.

לאחר שעברו שתים עשרה שנה, מת המלך והגזרה נתבטלה, אלא שלא היה מי שיודיע על כך לרבי שמעון בר יוחאי. בא אליהו ועמד על פתח המערה ואמר: מי יודיע לבן יוחאי שהמלך מת וגזרותיו התבטלו? שמעו זאת רבי שמעון ובנו ויצאו מהמערה.

בצאתם מהמערה ראו בני אדם כשהם חורשים וזורעים. התפלא רבי שמעון על העולם שנוהג כמנהגו, ואמר: כיצד מניחין הללו חיי עולם ועוסקים בחיי שעה? כל מקום שנתנו בו עיניהם, מיד נשרף. יצאה בת קול ואמרה להם: האם יצאתם מן המערה כדי להחריב את עולמי? חזרו למערתכם!

חזרו למערתם וישבו שם שנים עשר חודשים נוספים. נענה רבי שמעון ואמר: כבר נענשנו דיינו, כי גם משפט רשעים בגיהנום אינו יותר משנים עשר חודש. יצאה בת קול ואמרה: צאו ממערתכם!

כשיצאו מן המערה, פגשו בצייד, שהיו בידו קשת וחצים ללכוד בהם ציפורים. עמדו והבחינו, כי יש מהן שנלכדות, ויש מהן שנמלטות מהחץ. כששמע רבי שמעון בת קול מן השמים האומרת: "דימוס, דימוס!" (הצלה ושחרור), לא היתה הציפור נלכדת, וכשהקול יצא והכריז: "ספקולא!", נלכדה הציפור.

פנה רבי שמעון אל בנו רבי אלעזר ואמר:

"אם ציפור אינה יכולה להלכד אלא אם כן נגזר עליה מן השמים, נפש האדם בודאי שלא! למה עלינו להתחבא?"



שליחות היונה

יום אחד קם רבי יוסי ברבי יהודה בבוקר וראה יונה אחת עפה. קם רבי יוסי על רגליו ואמר: יונה, יונה, הנאמנת בשליחותה מימי המבול! הדיוקן של העם הקדוש לך יאה ולך נאה, שהרי כנסת ישראל נמשלה ליונה. לכי ועשי לי שליחות אחת לבן יוחאי במקום שהוא שם!

ירדה היונה ועמדה לפניו. כתב רבי יוסי פתקה. לקחה היונה את הפתקה בפיה, ועפה אל רבי שמעון וכשכשה לו בכפניה. הסתכל רבי שמעון, הבחין בפתקה ובכה, הוא ורבי אלעזר בנו. אמר: "בוכה אני על שפרשתי מן החברים, ובוכה אני על הדברים, שלא נתגלו להם"

לעת ערב כתב רבי שמעון פתק ושם אותו בפי היונה. עפה היונה ובאה לרבי יוסי, שהיה עדיין עומד במקומו ועיניו מצפות. כיון שראה אותה, אמר: יונה, יונה! כמה נאמנת את, יותר מכל עופות השמים! לקח ממנה את הפתק, נכנס לחברים וגילה להם את המעשה, ותמהו החברים מאד.

בכה רבי יהודה ואמר: "וי! אף על פי שאין אנו יודעים היכן הוא נמצא, מקום שבן יוחאי שם, החברים עמו ומתעוררים על ידו ולומדים ממנו. אשרי נפשו של בן יוחאי, שהקדוש ברוך הוא עושה עמו ניסים. הוא גוזר והקב"ה מקיים. ועתיד הוא להיות ראש לצדיקים היושבים בגן עדן, ויקבל פני השכינה ויראה את הקב"ה, וישתעשע עם הצדיקים ויאמר להם: "באו ונשתחווה ונכרעה, נברכה לפני ה' עושנו" (תהלים צ"ה, ו').





היציאה מן המערה

לאחר שיצאו מהמערה, ראה רבי אלעזר כי האנשים עוסקים בהבלי העולם הזה ואינם עוסקים בתורה. היה רבי אלעזר מעניש אותם ורבי שמעון מרפא אותם. אמר לו רבי שמעון לבנו: בני, די לעולם אני ואתה, שאנו עוסקים בתורה!

בערב שבת עם חשכה ראו זקן אחד כשהוא מחזיק בידו שתי חבילות הדסים וממהר לביתו. שאלו אותו: למה לך חבילות אלו?

אמר להם: לכבוד שבת הבאתי אותן, להריח בהן!

שוב שאלו אותו: למה לך שתיים, ואין די לך באחת?

אמר להם: אחת כנגד "זכור" ואחת כנגד "שמור"!

אמר לו רבי שמעון לבנו: בוא וראה כמה חביבות הן המצוות על עם ישראל! ושניהם שמחו מאד על שמצאו בדרכם יהודי יקר זה. נתיישבה ונחה דעתם, ויותר לא הקפיד רבי אלעזר.

לאחר שיצאו מהמערה היו רבי שמעון ובנו תשושי כח וכל גופם העלה חבורות ופצעים. כששמע חותנו, רבי פנחס בן יאיר, שרשב"י ובנו יצאו מהמערה, הלך לקראתם לקבל את פניהם, והביאם לטבריה כדי לרחוץ שם בחמי טבריה. הכניסם לבית המרחץ וסך ורחץ את גופם במים ובשמן. הבחין רבי פנחס, שכל גופם מלא סדקים ובקעים מחמת החול שישבו בו במשך שלוש עשרה שנים. התחיל רבי פנחס לבכות מרוב צער, ונשרו דמעותיו על פצעיו של רבי שמעון, והכאיבו לו מאד. אמר לו רבי פנחס: "אוי לי שראיתי אותך פצוע ומוכה!"

אמר לו רבי שמעון: "אשריך שראיתני בכך, שאלמלא ראית אותי כן, לא היית מוצא בי כל כך הרבה תורה!"

אמנם גם לפני שיצא רבי שמעון אל המערה היה גדול מאד בתורה, אך לפני היות רבי שמעון במערה - כאשר היה מקשה קושיה בתוך לימודו, היה רבי פנחס מתרץ ועונה שנים עשר תירוצים. ואילו עתה, לאחר יציאתו מהמערה - כשהיה רבי פנחס מקשה קושיה, היה רבי שמעון מתרץ לו עשרים וארבעה תירוצים על קושייתו.

לאחר שרחצו את גופם בחמי טבריה, עלתה להם ארוכה. פצעיהם נתרפאו וגופם התחזק והחלים.

פרשת פנחס-סגולה לרפאה עפ''י הרשב''י והאר''י חז''ל

רעיה מהימנא
ספר במדבר פרשת פנחס דף רטו/א

אמר ליה רעיא מהימנא שפיר קאמרת אבל בגין דאליהו דאיהו פנחס קני על ברית צריך לחדתא מלין סגיאין ביה דהאי פרשתא כתיבא באורייתא על שמיה דעליה אתמר קנא קנאתי תרי קנאות חד בשד"י דלעילא ותניינא בשד"י דלתתא ובגין דא עביד תרין שבועות (נ"א בתרין לא לא) (ס"א בתרין זמנין) בתרווייהו ותרין זמנין לא לא. אבל רבי יהודה אמר מאן דחמי קשת בגוונוי נהירין צריך לברכא ברוך זוכר הברית ובגלותא דלאו איהו נהיר בגוונוי כדקא יאות ולא עוד אלא דלזמנין נהיר זעיר וזמנין לא נהיר כלל זמנין אתחזי בשלימו וזמנין לאו. דקשת קא רמיז גוונוי לזכוון דכהנים לוים וישראלים כד אינון שפירין דנהיר קשת בגוונוי דאינון תלת קום אנת רבי יוסי הגלילי ואימא דהא מלין שפירין קאמרת בחבורה קדמאה דקשת לא אתיא אלא לאגנא על עלמא. למלכא דבכל זמנא דבריה חב ומלכא חזי למטרוניתא סליק רוגזא דבריה דכתיב וראיתיה לזכור ברית עולם וע"ד לא אתחזי קשת אלא לאגנא על עלמא. ולא אתגליא אלא בלבוש יקר דמלכו ובשעתא דאית צדיק בארעא איהו ברית למיקם ברית וכי בגלותא קב"ה אתרחק ממטרוניתא ואיך מטרוניתא אתלבשת לבושי מלכותא בגלותא לא אבל בגלותא לבושה דקדרות ואיהו אמרת אל תראוני שאני שחרחרת. אלא ודאי ההוא קשת דאתגלייא בגלותא לאו איהו אלא מטטרו"ן דאתקרי שד"י ואיהו עבדו זקן ביתו דשליט בכל דיליה (בגלותא) ובנוי אתקריאו עבדים דקב"ה ובני מטרוניתא בנים ובגין דא אם כבנים אם כעבדים ובזמנא דאתחרב בי מקדשא אוקמוה דעבדים חפו ראשם ונתדלדלו אנשי מעשה ודאי אנשי מעשה אתקריאו על שם מטרוניתא דאתמר עלה רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כלנה. אבל אי אית צדיק דזכווי



ספר במדבר פרשת פנחס דף רטו/ב

עובדוי לאנהרא בהון מטרוניתא ולמשפט מנה לבושי קדרותא דפשטין ולקשטא לה בלבושין דגוונין נהירין דרזין דאורייתא מה כתיב ביה וראיתיה לזכור ברית עולם וראיתיה ברזין נהירין דאורייתא דאור ר"ז אתקרי הה"ד כי נר מצוה ותורה אור ובאלין רזין אתמר וראיתיה ובההוא זמנא סליק מניה רוגזא דבריה וחמת המלך שככה ויימא לה מלכא בצלותא דעמידה קמיה מה שאלתך וינתן לך ומה בקשתך. בההוא זמנא שאלתא על פורקנא דילה ובנהא עמיה הה"ד תנתן לי נפשי בשאלתי ועמי בבקשתי. אבל קשת דאתחזיא בעלמא בגלותא דעבדא איהו זמנין דנפיק בשלימו כד בנוי מכשירין עובדוי ולזמנין לא אשתכח בשלימו כד בנוי לא מכשרין עובדוי (כאן חסר) (ואי לאו בגין אות יו"ד דשדי דקני עלה פנחס דאגין ליה משבטא דשמעון הוו קטלין ליה ואובדין ליה מעלמא ובגין דא זכר נא מי הוא נקי אבד דא פנחס ואיפה ישרים נכחדו) אלין דמכשרין עובדיהון קמי מלכא ומקנין על שמיה ומקדישין ליה ברבים הכי מקדשין ליה לעילא בין ממנן דשאר עמין ואשתמודעין ליה כל ממנא בכנוייה אבל ישראל אשתמודעין לעילא כלא בשם ידו"ד דאיהו חיי כל כנויין וכל שם וכנוי סהיד עליה. א"ל סהיד עליה דאית ליה יכולת על כל אל הה"ד אני אדרוש אל אל. אל מארי דאל. אלקים סהיד עליה דאיהו אלקי האלקים. אדנ"י סהיד עליה דאיהו אדוני האדונים אוף הכי כל שם דכל (נ"א ספירה ומלאך) מלאך אית לכל חד שם ידיע לאשתמודעא לכל חד שם ידיע לאשתמודעא לכל כת בההוא שם דמלכא דיליה. אבל ישראל אשתמודען ליה בידו"ד ורזא דמלה ב"נ חד יכיל למהוי ליה כמה סוסוון אוף הכי כל ישראל אינון בנוי דאדם וכל ברא צריך למהוי ליה לאבוי כסוס וכחמור למשוי ולמהוי כפיך תחותוי והאי איהו רזא אדם ובהמה תושיע יי' דאיהו ברא דאדם ועביד גרמיה כבהמה תחותוי ובגין דא איהו פקודא דקב"ה באורייתא למהוי אח מיבם לאתתיה דאח למעבד ברא לאחוי בגין דלא יתאביד מההוא עלמא. והאי איהו כגון רזא דכלאים בציצית דאמרו מה שאסרתי לך כאן התרתי לך כאן. אסרתי לך כלאים דעלמא התרתי לך כלאים דציצית. אסרתי לך אשת אח התרתי לך יבמה. כגון מרכיבים תפוחים או דקלים מין במינו. ואסור לארכבא מין בשאינו מינו ואתמר ביה כי האדם עץ השדה וביבמה מרכיבין מין בשאינו מינו (תקונים יט א ע"ש) בגיןד לא לתאביד נפש המת. ולא ימחה שמו מישראל. והאי איהו רזא דגלגול. גלגל לית ליה תנועה בלא אמת המים אוף הכי אמת המים רזא דאת ו' ביה אתעביד גלגל גלגול. ורזא דמלה מה גלגל אין לו תנועה בלא אמת המים אוף הכי גלגל איהו י' ולית ליה תנועה בלא אמת המים דאיהו ו' יבמה ה' להאי איהו בינ"ה ב"ן י"ה באות י' ברא עלמא דאתי עולם ארוך דאיהו ו' בגין דא מאן דלית ליה בן לאו איהו מבני עלמא דאתי דימא לקבליה ומניה נפיק מבינייהו ו' (תקונים עב א) ומניה מתפלגין כמה נחלי דאינון מסבבין עלמא עד דחזרו לימא דנפקו מתמן, ובגין דא אמר קרא כל הנחלים הולכים אל הים והים איננו מלא אל מקום שהנחלים וגו'. עד דאהדרו כגוונא דנפקו אוף הכי והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה. כגוונא דיהיב לה



ספר במדבר פרשת פנחס דף רטז/א

שלימותא אם תשוב בתיובתא דאיהו בינ"ה ב"ן ידו"ד עלאה את ה' סליקת באת י' לחמשין עשר זמנין חמש הא איהו י"ם יד"ד ב"ן נחל דנפק מן ימא ואתפליג לכמה נחלין כגוונא דאילנא דאתפשט לכמה ענפין ואי לא חזר נשמתא שלימתא כגוונא דאשתלמת אתמר בה שם הם שבים ללכת איהי וכל נשמתין אחרנין. אוף הכי לאו איהו שלים בבן אי לית לי' בת דאיהו עלמא דין למהוי שלים בהאי עלמא דאתברי בה' הה"ד אלה תולדות השמים והארץ בהבראם (אלא) ידו"ד הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר. ורשיעייא דאתמר בהון ובכן ראיתי רשעים קבורים ובאו. גרמו אלה אלקיך ישראל דאתמר עלייהו על שלשה פשעי ישראל בתר דקלקלו גרמייהו תלת זמנין ולא זכו ביה"ו דאתמר ביה מקום שיפול העץ שם יהו על ארבעה לא אשיבנו דהיינו ה' ואתדנו בגיהנם במשחית אף וחימה ולבושין דתלת אתוון אלין אשתמודעין בקשת דאינון חיוור סומק וירוק. מאן דייתי בזמנא חדא איהו חיוור. בתניינא סומק. בתליתאה ירוק. ובגין דביעקב אתכלילו אתוון ואשתרש אילנא ואתנטע ואתרבא ואתעביד איבא טבא לא עתה יבוש יעקב ולא עתה פניו יחורו למהוי מרכבתיה ביצר הרע דאיהו נחש וכל מיני חיה בישא ובג"ד וישר אל מלאך ויוכל. ובגין דאתקרי אדם אילנא איהו רזא דא. לאילנא דאתנטע באתר דלא עביד איבא. מה עבד עקר לי' ונטעיה באתר אחרא ובגין דא אוקמוה מ"מ דלא הוי מוחזק למהוי עקר עד דאזיל לארץ ישראל ואתנטע תמן באתתא. אוף הכי צדיק דאיהו מטלטל מאתר לאתר מבית לבית כאילו ייתי בגלגולא זמנין סגיאין והיינו ועושה חסד לאלפים לאוהביו עד דיזכה לעלמא (דאתי) שלים אבל לחייביא לא אייתי ליה יתיר מתלת זמנין ואי חזר בתיובתא אתמר בי' גלות מכפרת עון ובגין דא אוקמוה מ"מ צדיקים שוב אינן חוזרים לעפרם אלא קא רמיז ועפר אחר יקח וטח את הבית ואדם על עפר ישוב. וישוב העפר על הארץ כשהיה בגין דהוא מנוגע ולית בי' אלא אשה רעה יצר הרע דאתמר בה אשה רעה צרעת לבעלה מאי תקנתיה יגרשנה ויתרפא דאיהי גרמת ויגרש את האדם האדם דא נשמתא א"ת בת זוגו דאדם. כצפור נודדת מן קנה כן איש נודד ממקומו ובגין דא גם צפור מצאה בית היינו יבמה ודרור קן לה היינו גואל. אשר שתה אפרוחיה. בן ובת. זכאה איהו מאן דעבד (לון) קינא וגאל את ממכר אחיו דאיהו מכור בעבור דלאו דיליה ובגין דא אמר משה ויתעבר יי' בי למענכם. הכא הוא סוד העבור. רעיא מהימנא שזיב שתין רבוא כמה זמנין דאתי בגלגולא ובגין דא זכות כלהו תלייא קב"ה ביה. ובגין דא אוקמוה רבנן אשה אחת ילדה במצרים ששים רבוא בכרס אחד. ואע"ג דאוקמוה רבנן במלין אחרנין שבעים פנים לתורה. דהכי ארח דמארי רזין אמרין מרגלית לתלמידיהון ולא אשתמודעון ביה ברמיזא אהדר לון ההוא מלה במלי שחוק כגוונא דההוא דאמר דביצה אחת אפילת שתין כרכין ואתא ביצה ונפלת מן עופא דהוה פרח באוירא ומחאת אלין שתין כרכין ומארי דליצנותא אמרו דלא אמר הוא אלא דב"נ כתב ששים כרכין ואתא ביצה דנפקת מן עופא ומחקת שתין כרכין דכתיבה וחס ושלום דמארי אורייתא אמרין מלין דשחוק ודברים בטלים באורייתא. אלא הא אוקמוה אפרוחים אלין מארי משנה. או ביצים אלין מארי מקרא. וכגוונא דנפל ההוא נפול דאיהו בר נפלי נפילת ביצה דאיהו אתרוג שיעורא בכביצה. ובגינה אתמר ביום ההוא אקים את סכת דוד הנופלת ונפלו עמה ששים המה מלכות דאינון כריכין בה כגון כיצד כורכין את שמע ואינון לקבל ששים מסכתות. ועלמות אין מספר אלין בתולות אחריה רעותיה דאינון הלכות דלית לון חושבן ומההוא נפיל איהו בן י"ח איהו בתוך ג' תרעין דבינ"ה דהיינו ידו"ד חמש זמנין עשר ו' איהו ניפול דנפל בתר ההיא דאתמר איך נפלת משמים הילל בן שחר. ואקרי ניפול ולא נפל ולא נופל בגין דביה ניפול ידו"ד ונחית בהון לגבי ה' ה' דאתמר בהון ותלכנה שתיהן הה"ד שלח תשלח חד מבית ראשון ותניינא מבית שני לאקמא לון הה"ד



ספר במדבר פרשת פנחס דף רטז/ב

י"שמחו ה"שמים ו"תגל ה"ארץ. ת"ח האי שמשא אתגליא ביממא ואתכסיא בליליא ונהיר בשתי רבוא ככביא אוףהכי רעיא מהימנא בתר דאתכניש מעלמא נהיר בשתין רבוא נשמתין דישראל אי דרא כדקא יאות והאי איהו רזא דגלגולא דאמר עליה קהלת דור הולך ודור בא ואוקמוה דלית דור פחות מששים רבוא. והארץ לעולם עומדת דא כ"י ההיא דאתמר בה והארץ הדום רגלי והיה זרעך כעפר הארץ. ועוד רזא אחרא אוקמוה רבנן הדור שהולך הוא הדור שבא הלך חגר בא חגר הלך סומא בא סומא ועוד אוקמוה רבנן דעתיד הוה משה לקבלא אורייתא בדרא דטופנא אלא בגין דהוו רשיעייא הה"ד בשג"ם הוא בשר. בשג"ם זה מש"ה ואמאי קרי לי' בשגם אלא קהלת חסד ב' מן בשג"ם לכסאה מלה אמר אמרתי שגם זה הבל ואוקמוה על יתרו למה נקרא שמו קיני שנפרד מקין. קם בוצינא קדישא ואמר על דא כתיב קניתי איש את ידו"ד דחזאת לי' ברוח הקדש דעתידין בנוי למיתב בלשכת הגזית ואוף הכי ר' (אלעזר בן) פדת דהוה דחיקה לי' שעתא דלא הוה ליה אלא קב חרובין מע"ש לע"ש כמו לר' חנינא אמאי האי בתר דהות בת קול נפקת ואומרת כל העולם כלו אינו ניזון אלא בשביל חנינא בני. אלא איהו גרים קודם דחרב ק"ב מן י' דאיהו יב"ק אוף הכי לא הו"ל אלא קב חרובין דאת י' איהו יהוד ומניה אתיא נביעו לאת ב' דאיהי ברכה ואיהי קדש ומניה אתקדש ק' דאיהי קדש ור"א בן פדת גרים למהוי חרובין דיליה ק"ב דאינון ק"דושה ב"רכה אוף הכי לא הו"ל אלא קב חרובין. אוף הכי איוב בן יבמה הוה ובגין דא אתענש על מה דאירע לו כבר ואינון דלא ידעי רזא דא אמרי בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מלתא אלא במזלא תליא מלתא והא חזינא לאברהם דחזא במזליה דלא הוה עתיד למהוי ליה ברא וקב"ה אפיק ליה לברא כדכתיב ויוצא אותו החוצה ויאמר הבט וגו'. ואוקמוה דא"ל צא מאצטגנינות שלך והעלהו למעלה מהככבים ואמר לו הבט נא השמימה וספור הככבים עד הכא מלין דרבנן וצריך לפרשא לון בדרך נסתר. ת"ח כל בריין דעלמא קודם דאתייהיבת אורייתא לישראל הוו תליין במזלא ואפילו בני חיי ומזוני אבל בתר דאתייהיבת אורייתא לישראל אפיק לון מחיובא דככביא ומזליו דא אוליפנא מאברהם בגין דהוו עתידין בנוי לקבלא ה' מאברהם דאיהי חמשה חומשי תורה דאתמר בה אלה תולדות השמים והארץ בהבראם בה' בראם אמר לאברהם בגין האי ה' דאתוסף בשמך השמים והארץ בהבראם בה' בראם אמר לאברהם בגין האי ה' דאתוסף בשמך השמים תחתך וכל ככביא ומזלי דנהירין בה' ולא עוד אלא דאתמר בה ה"א לכם זרע וזרעתם בה"א כי ביצחק יקרא לך זרע. ובג"ד כל המשתדל באורייתא בטיל מניה חיובא דככביא ומזלי. אי אוליף לה כדי לקיימא פקודהא ואם לאו כאלו לא אשתדל בה ולא בטיל מניה חיובא דככביא ומזלי כ"ש עמי הארץ דאינון אתמתלן לבעירן דאוקמוה ארור שוכב עם כל בהמה דלא אתבטלון מנהון חיובא דככבי' ומזלי. (ד"א) אנוש כחציר ימיו כציץ השדה כן יציץ ואתמר ביה נער הייתי גם זקנתי לבתר ישוב לימי עלומיו. דאילנא דאתקציצו ענפין עתיקין דיליה וצמחו כמלקדמין בשרשוי אהדרו בעלמא כמלקדמין. מיתו סבין ואתהדרו להאי עלמא עולימין. והיינו רזא דמחדש קב"ה בכל יום תמיד מעשה בראשית. דמתין אלף בכל יומא ומתחדשין אלף בבל יומא ויין ישמח לבב אנוש דא יינא דאורייתא דהכי סליק יין כחושבן סו"ד ומה יי"ן צריך למהוי סתים וחתים דלא יתנסך לע"ז אוף הכי צריך למהוי סתים וחתים סוד דאורייתא וכל רזין דילה ולא אשתקיין אלא ליראיו. ולאו למגנא עבדין כמה פקודין ביין ומברכין בי' לקב"ה ויין אית ליה תרי גוונין חיור וסומק דינא ורחמי והיינו ב' תוספת ביין כגוונא דשושנה חיורא וסומקא חוור מסטרא דימינא סומק מסטרא דשמאלא ומאי לבב אנוש לב הו"ל למימר אלא אית לב מסור ללב ואינון ל"ב אלקים דעובדא דבראשית ב' מן בראשית ל' מן לעיני כל ישראל איהו ל"ב תניינא דא ל"ב ל"ב (ס"א אינון) שנים ס"ד חסד תמניא לע"ב דאיהו ויכלו. אינון שבעה ימי בראשית. תמינאה מאי היא הוי ספר בראשית עם זה ספר תולדות אדם זה ע"ב בחושבן ביין. מאי להצהיל פנים משמן אינון י"ב פנים ד' דאריה ד' דשור ד' דנשר.



ספר במדבר פרשת פנחס דף ריז/א

דאינון מיכאל אריה ארבע אנפין דיליה (ידו"ד) ידוד. ארבעה אנפין דשור ואיהו גבריאל ואינון (ידוד) ידוד. ד' אנפין דנשר ואיהו נוריאל ואינון (ידוד) ידו"ד ואינון ממנן תחות חס"ד פח"ד אמ"ת דרגין דתלת אבהן ואוקמוה רבנן האבות הן הן המרכבה וסלקין (ס"א נקודין) נהורין לחשבן יב"ק ואינון מלך מלך ימלוך ידו"ד אהי"ה אדנ"י סך הכל יב"ק (רבי אבא ור' יוסי שבעמוד ב' שייך כאן):




ספר במדבר פרשת פנחס דף ריז/ב

אמר רעיא מהימנא בוצינא קדישא שפיר אמרו ר' אבא ור' חייא ור' יוסי אבל כי רוח עברה בו ואיננו הכא צריך למפתח מלין מאי עברה בו דא עברה וזעם וצרה. חד מאינון מלאכין רעים דבגין דלא ישתמודעו ביה אינון מארי חובין צריך למעבד ליה שנוי מקום ושנוי השם ושנוי מעשה כגוונא דאברהם דאתמר ביה לך לך מארצך וממולדתך הרי שנוי מקום. ולא יקרא עוד שמך אברם והיה שמך אברהם הרי שנוי השם. שנוי מעשה דאשתני מעובדין בישין דעבד בקדמיתא לעובדין טבין. איהו מתלא. לרוח דההוא דמיתב לא בנין. כגוונא דא עבד קב"ה לאדם כד תריך ליה מההוא עלמא ואייתי ליה להאי עלמא והא אתמר לעיל משנה פניו ותשלחהו ובג"ד כי רוח עברה בו חד מאינון מלאכין רעים כד חזי ליה משונה בזמנא דאערא (ס"א ביה) עמיה שאלין ליה שאר משחיתין עליה דא הוא מארי חובך. איהו עני לון ואמר ואיננו כד אתחרך מאתריה ואתנטע באתר אחרא אתמר ביה ולא יכירנו עוד מקומו בגין דעפר אחר יקח וטח את הבית ודא איהו רזא ונתץ את הבית את אבניו ואת עציו אינון גרמין וגידין ובשרא דהו חזר עפרא. מה כתיב ביה ונחש עפר לחמו. בגין דהוה מנוגע. ולבתר ועפר אחר יקח וטח את הבית ובני ליה גרמין וגידין. ואתחדש כבית ישנה דעבדין ליה חדשה. ודאי איהו דאתחדש. ומאי דאמר ולא



ספר במדבר פרשת פנחס דף ריח/א

יכירנו עוד מקומו על רוח דאתכליל רוחא זעירא ברוחא עלאה. האי איהו מתלא לאילן דלא עביד איבין נטלין ענפין דיליה ומרכיבין ליה בענפא דאילנא אחרא עלאה (דא בדא) דעביד פירין ואתכליל דא בדא ועביד פירין. בההוא זמנא אתמר ביה ולא יכירנו עוד מקומו. אוף הכי בר נש דיתיב בקרתא דיתבין בה אנשין בישין ולא יכיל לקיימא פקודין דאורייתא ולא אצלח באורייתא עביד שנוי מקום ואתעקר מתמן ואשתרש באתר דדיירין ביה גוברין טבין מארי תורה מארי פקודין דאורייתא אקרי עץ הה"ד עץ חיים היא למחזיקים בה ובר נש הוא עץ דכתיב כי האדם עץ השדה. ופקודין דבה דמיין לאיבא ומה כתיב ביה (שם) רק עץ אשר תדע כי לא עץ מאכל הוא אותו תשחית וכרת אותו תשחית מעלמא דין. וכרת מעלמא דאתי ובגין דא צריך לאעקרא (ס"א ליה מההוא) מההוא אתר ויתנטע באתר אחרא בין צדיקייא. מה בר נש בלא בנין אתקרי עקר ואתתיה עקרה אוף הכי אורייתא בלא פקודין אתקריאת עקרה ובגין דא אוקמוה לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה. אתו חברייא ואשתטחו קמיה ואמרו ודאי כען אוליפנא חדושא איך אתכליל רוח ברוח כמאן דחזי מלה בעינא ואתבריר ליה. בקדמיתא הוה לן קבלה וכען ברירו דמלה. ותו אתמר בחבורא קדמאה דהא ניחא ליה לסטרא אחרא לשלטאה על זכאה יתיר מכלא ולא חייש כדין לכל עלמא. אדהכי הא טולא אזדמן לגבייהו וא"ל מנלן מאיוב דחזא קב"ה דדרא הוו מחויבין כלייה ואתא שטן לקטרגא אמר ליה קב"ה השמת לבך אל עבדי איוב כי אין כמוהו בכל הארץ לאשתזבא ביה דרא. ואיהו מתלא לרעיא דאתא זאב למטרף עאניה ולמיבד ליה. מה עבד ההוא רעיא דהוה חכימא יהיב ליה אמרא תקיפא ושמנה ורברבא מכלהו ההוא דהוו מתנהגין אבתריה כלהו. וברעו לשלטאה על ההוא אמרא טבא שכח (נ"א שבק) לכלהו. מה עבד ההוא רעיא בשעתא דהוה זאב אשתדל בההוא אמרא ברח רעיא עם עאנא ושוי לון



ספר במדבר פרשת פנחס דף ריח/ב

באתריהון ולבתר תב לאמרא ושזיב ליה מזאב. הכי עביד קב"ה עם דרא יהיב קב"ה לצדיק ברשו מקטרגא לשזבא לדרא בגיניה ואם הוא תקיף כיעקב אתמר ביה ויאבק איש עמו כ"ש וכ"ש דנצח ליה עד דאמר שלחני. אמר טולא טולא הכי הוא זכאה חולקיה דההוא צדיק דאיהו תקיף למסבל ייסורין כ"ש מאן דנצח בהון למקטרגא דיליה דאיהו שולטנותיה על כל דרא ואתחשיב ליה כאילו הוא שזיב לון וקב"ה עביד ליה רעיא עלייהו באתריה ובגין דא זכה רעיא מהימנא למהוי רועה על ישראל ולא עוד אלא דהכי אשליט ליה עלייהו בעלמא דאתי בגין דשזיב לון דלא אתאבידו מתמן דאנהיג לון באורייתא ובעובדין טבין. אדהכי הא רעיא מהימנא אמר לון ואמאי לקי דרועא ימינא דאורח כל מארי אסוותא דאקיזין בקדמיתא דרועא ימינא והא דרועא שמאלא איהו קריב ללבא אמאי לא אקיזין ליה אמר ליה בגין דקב"ה לא בעי לאלקאה יתיר דהא בהאי סגי. ואי אתיקר מרע' על שייפין דגופא אקיז דרועא שמאלא. א"ל אי לא הוו תרווייהו בחד זמנא יאות אבל אית צדיק הכא ואית צדיק הכא. לדא אית מרעין ומכתשין ולדא אית טיבו. אמאי אי אתייקר ביה מרע' יקיז לתרווייהו דאינון תרין דרועין למיהב אסוותא לכל שייפין ואי לא אתייקר ביה מרעא על כל שייפין אמאי אקיז לדרועא ימינא יתיר משמאלא אלא (נ"א א"ל) אימא אנת אמר ליה ודאי גופא ותרין דרועין אינון לקבל אבהן. רישא לקבל אדם קדמאה. דרועא ימינא לקבל אברהם. דרועא שמאלא לקבל יצחק. גופא לקבל יעקב. ומלגו לגופא כבד לימינא. טחול לשמאלא עשו וישמעאל. לבא יעקב באמצעיתא כנפי ריאה וכוליין לקבל אברהם ויצחק. ריאה מים. דאינון (ס"א כנפי ריאה שואבין) שואבין כל מיני משקין. כוליין אשא דבשיל זרע דנחית ממוחא. ובגין דאברהם איהו מים שוי זרעיה בגלותא דאדום ובגין דא כבד לימינא דאברהם ומרה דכבד חרב דיליה איהי מרה אתמר



ספר במדבר פרשת פנחס דף ריט/א

בה ואחריתה מרה כלענה. ואי חובין מתרבין בבנוי דאברהם דאינון בגלותא דאדום אתיקר ביה מרע עלייהו מסטראט דכבד דרועא ימינא צריך לאלקאה לאקזא דמיה מניה דמאן דנטלין מניה ממוניה כאילו שפיכו דמיה ואשתאר עני דעני חשוב כמת ואי חובין מתרבין מסטרא דבני יצחק דאינון (ס"א בגלותא) בין ישמעאל בי מרעיה יתיקר מסטרא דטחול לשמאלא וצריך לאקזא דרועא שמאלא ולא יתיר ואי חובין מתרבין בבני יעקב דאינון אחידן לתרין סטרין דאינון מפוזרים בבני עשו וישמעאל הא מרעא אתיקר על גופא ובעי לאקזא ב' דרועין. ואי כלהו תלת במרעין כחדא. הא מרעא סליק לרישא ובעי לאקזא ורידין דרישא ואלין תלת אתעבידו מרכבה לאדם קדמאה ולאבהן ובהון אתתקפו למסבל ייסורין לאגנא על דרא לארבע סטרי דעלמא. ווי ליה לדרא דגרמין דילקון אבהן ואדם קדמאה ואלין צדיקייא דבינייהו דלית אפרשותא בין אלין צדיקיא לאבהן ואדם דאינון נשמתין דלהון ודוחקא וצערא ויגונא דלהון מטי לאבהן ואדם כגוונא דימא אלין נחלין דנפקין מתמן אי חוזרין עכורין ומלוכלכין לימא הא ימא נטיל מן עכירו ולכלוכא דלהון. ובחילא דימא דאיהי תקיפא לא סבילת לכלוכא דלהון וזריקת ליה לבר ואשתארו נחלין צלילין ודכיין מההוא לכלוך. כגוונא דאימא דדכיאת לכלוכין דבנהא זעירין הכי אבהן מדכאין חובין ולכלוכין דבנייהו דישראל כד אשתכחו בהון צדיקייא בעובדיהון תקיפין למסבל ייסורין על דריהון בההוא זמנא לית אפרשא בהון. אתו כלהו ובריכו ליה ואמרו ליה סינ"י דקב"ה ושכינתיה מליל בפומוי מאן יכיל לקיימא קמיה בכלא. זכאה חולקנא דזכינא לחדשא חבורא קדמאה דא בך לאנהרא שכינתא בגלותא. אמר לון רבנן דכל דרא הויתו בזמניהון כ"ש בוצינא קדישא דנהיר חכמתיה בכל דרין דהוו אבתריה אל תנו דמי לקב"ה באורייתא עד יערה עלינו רוח קדשא (לגבי שכינתיה) דהא לא אית רשו לאשתמשא במטטרו"ן שר הפנים אלא לך דאתוון דיליה רמיזין בשמך וכען צריך אסיא למנדע בכמה דרגין אסתלק דפיקו דההוא חולה בגלותא דאדום דאתמר עליה שחולת אהבה אני דהא כמה אסיין אתכנשו עליה למנדע קץ דמרעא דיליה באלין דפיקין ולא הוה חד מנייהו דאשתמודע בהון דדפיקו דההוא חולה לא כל אסיא בקי לאשתמודע בי' דאית דפיקין דקשר"ק קש"ק קר"ק דאמר נביא עלייהו כמו הרה תקריב ללדת תחיל תזעק בחבליה. וכלהו עשר שופרות כלילן בתלת דאינון סי' קש"ר דאיהו תקיעה שברים תרועה. ותקיעה אחזי אריכו דגלותא שברים קריבו דגלותא. תרועה בי' ייתי פורקנא דאחזי דוחקא בתר דוחקא ולית רווחא בין דא לדא דודאי כיון דשאר עמין מעכבין לון לישראל בגלותא דוחקא דלהון מקרב לון פורקנא אוף הכי מהירו דדפיקו דא בתר דא ביה נפיק נפשא דב"נ בתר דלית ריוח בין דא לדא. קשר"ק קש"ק קר"ק איהו דשוי קש"ר תקיעה שברים תרועה. דאתעבר בי' שקר מן עלמא



ספר במדבר פרשת פנחס דף ריט/ב

דביה אומאה מלחמה ליי' בעמלק יתער בעלמא שיר פשוט וכפול ומשולש ומרובע דאיהו סליק אתוון דיליה י ידו"ד ידו"ד ידו"ד ע"ב בההוא זמנא ובכן צדיקין יראו וישמחו וישרים יעלוזו וחסידים ברנה יגילו. תוספת אלף שתיתאה קודם דיליה עק"ב חרב בי מקדשא ולבתר דיליה עד תשלום רעב יהיה ערב הה"ד ערב וידעתם כי יי' הוציא אתכם וגו' כי עבדך ערב את הנער וגו'. ע"כ:

אמר קב"ה אנא ושכינתי שותפותא דנשמתא ואבוי ואמיה שותפותא דגופא דאבוי מזריע לובן דעיינין ודגרמין וגידין ומוחא. ואתתא שחור דעיינין ושערא ובשרא ומשכא. ואוף הכי שמייא וארעא וכל חיילין דלהון אשתתפו ביצירתיה. מלאכין מנהון יצר הטוב ויצר הרע למהוי מצוייר מתרווייהו. שמשא וסיהרא לאנהרא ליה ביממא וליליא חיון ובעידן ועופין ונונין לאתפרנסא מנהון. כל אילנין וזרעין דארעא לאתפרנסא מנהון. מה עבד קב"ה אעקר לאבוי ולאמיה מגנתא דעדן ואייתי להו עמיה למהוי



ספר במדבר פרשת פנחס דף רכ/א

עמיה בחדוה דסנוי ולית חדוה כחדוה דפורקנא דכתיב בה ישמחו השמים ותגל הארץ ויאמרו בגוים יי' מלך. (שם) אז ירננו עצי היער מלפני יי' כי בא לשפוט את הארץ. ע"כ:




ספר במדבר פרשת פנחס דף רכב/א

אמר רעיא מהימנא ווי לון לבני נשא דאינון אטימין לבא סתימין עיינין דלא ידעין דכד אתי ליליא תרעין דגיהנם אתפתחו דאיהי מרה ועשנין דילה דמתפשטין סלקין עד מוחא וכמה חיילין דיצר הרע מתפשטין בכל אברין דגופא ותרעין דאיהו לבא דג"ע מסתתמין ולא מתפתחין דכל נהורין דעיינין מלבא נפקין ותרעין דלבא אינון עיינין מסתתמין בגין דלא מסתכלין באלין מזיקין דאינון לילית ולא שלטין בנהורין דלבא דאינון מלאכים דמתפשטין בכל אברים כענפין דאילנא לכל סטרא בההוא זמנא אינון כלהו נהורין סתימין בלבא ומתכנשין לגביה כיונים אל ארבותיהם כנח ואתתיה וכל מין ומין דעאלו עמיה בתיבה ומזיקין דמתגברין על כל אברים דגופא כמי טופנא דגברו עליה ט"ו אמה בגין דחב בי"ה ואסתלק ידו"ד מן גופא ואשתאר אלם בלא ראיה ושמיעה וריחא ודבור ורזא דמלה נאלמתי דומיה (החשיתי מטוב וכאבי נעכר) דומי"ה דו"ם ידו"ד כההוא זמנא חמש עשרה אמה גברו מזיקין על גופא. ואינון ככסלא לעוגיא



ספר במדבר פרשת פנחס דף רכב/ב

וכגוונא דנח שלח את היונה בשליחותיה אוף הכי שלח נשמתא באדם דוחיה בשליחותיה ובגין דא צריך ב"נ לפקדא לה במטרוניתא הה"ד בידך אפקיד רוחי ואם היא אסירא בחובוי דגופא בידא דחיילין דיצר הרע מה כתיב בידך אפקיד רוחי פדית אותי יי' אל אמת. ועוד בזמנא דאיהי חייבת מה כתיב ברוחיה יד ליד לא ינקה רע דאזיל מיד ליד במשריין דיצר הרע דשריין עליה בחובין דיליה וזרקין ליה מאתר לאתר. והאי איהו דאחזי גרמיה במדינה אחרת או במלכו אחרא ולזמנין באשפה כפום חובוי. ואי איהו זכאה כל משריין דיצר טוב כלהו ופניהם וכנפיהם פרודות לקבלה רוחיה וסלקין ליה לעילא לאתר דחיון דכרסייא ותמן חזי כמה חזיונות דמיונות ומראות דנבואה ובגין דא אוקמוה רבנן דחלום אחד מששים בנבואה. ועוד שמרה נפשי כי חסיד אני אע"ג דאוקמוה בגמ' ולא חסיד אני שכל מלכי מזרח ומערב ישנים עד ד' שעות ואני חצות לילה אקום להודות לך ולא עוד אלא שכל מלכי מזרח ומערב וכו' ואני ידי מלוכלכות בדם שפיר ושליא כדי לטהר אשה לבעלה. מיד אזדמן ליה צפרדע ואמר ליה למה את משבח גרמך למימר חצות לילה אקום להודות לך ואנא כל ליליא לא שכיבנא לשבחא ליה ולנגנא קמיה. אמר דוד ווי לממנא דההוא צפרדע דלא ידע מאי דאנא אמינא דלא אמינא כי חסיד אני בגין דאוקמוה רבנן ולא עם הארץ חסיד. דאורייתא אתיהיבת מימינא דקב"ה דאיהו חסד ובגין דא מאן דאתעסק באורייתא אתקרי חסיד בגין דא אמינא לקב"ה שמרה נפשי ולא תדון לה כעובדי אלין עמי הארצות דאתמר בהו ולא עם הארץ חסיד. ואי תימא כמה עמי הארצות אינון דעבדו חסד אלא הכי אוקמוה אי זהו חסיד זה המתחסד עם קונו כגון דוד דהוה מחבר ומאי הוה מחבר אורייתא דלעילא הוה מחבר עם קב"ה ובגין דא שמרה נפשי כי חסיד אני. וכד ב"נ מית מה כתיב בה בהאי נפש בהתהלכך תנחה אותך בשכבך תשמור עליך והקיצות לתחיית המתים היא תשיחך דא לתחיית המתים שפיר דיוקים ליה לב"נ אבל לאגרא לנשמתא בעלמא דאתי מאי הוי אלא קב"ה מלביש לה כקדמיתא בענני כבוד כקדמיתא תיעול במראה דאיהו כגוונא דגופא כליל ברמ"ה איברים. אוף הכי תיעול במראה כליל במאתים וארבעים ושמנה פקודין וברמ"ח נהירין דמתפרשן מההוא מראה דאתמר ביה ויאמר אם יהיה נביאכם יי' במראה אליו אתודע ובלבושין דענני כבוד וראיתיה לזכור ברית עולם דא אספקלריאה המאירה. בחלום אדבר בו דא אספקלריאה דלא נהרא. כליל משס"ה נהירין כחשבן ישנה והיינו אני ישנה חד בעלמא דין וחד בעלמא דאתי ואינון בעובדי ידוי דקב"ה ורזא דלהון זה שמי לעולם ידו"ד עם שמי שלש מאות וחמשה וששים ו"ה עם זכרי מאתרים ושמנה וארבעים וכרוזין נחתין וסלקין קמיה הבו יקר (ס"א לדיוקנא) ליקרא דמלכא והיינו ויברא אלקים את האדם בצלמו בצלם אלקים ברא אותו והוא דעבד ליה בתרין דיוקנין בתרין גנים (נ"א פנים) דאתמר עלייהו היושבת בגנים איהו עלת על כלא דאתמר עלה כי לא ראיתם כל תמונה ועל שאר דיוקנין כתיב תמונת כל וגו' ותמונת יי' יביט ותרי"ג מלאכין סלקין לה לנשמתא כאלין דיוקנין כלהו ופניהם וכנפיהם פרודות לקיים קרא דכתיב בהון ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי כגוונא דנפקו ממצרים ואזלו בענני כבוד. ובכל ההוא יקר כההוא גווגא תהא מפקנותא דנשמתא מגופה דטפה סרוחה למיזל לתרין גנים דאתברי שמיא וארעא דלהון בשם יי' ובגיניה אתמר ישמחו השמים ותגל הארץ. בההוא זמנא יתקיים בב"נ ולא יכנף עוד מוריך לגבך בשתים יכסה פניו אלא והיו עיניך רואות את מוריך. ומסטרא דאלין מראות זכה מרע"ה רבן של נביאים וחכמים:

אמר בוצינא קדישא אנת הוא דזכית בחייך למה דיזכון צדיקיא בתר חייהון זכאה חולקך. ד"א שמרה נפשי כי חסיד אני אמאי כדי שאתחסד עם אנ"י דאתמר ביה אנ"י וה"ו ווי ליה למאן דאפריש



ספר במדבר פרשת פנחס דף רכג/א

אני מן הוא דאתמר הוא עשנו ולא אנחנו דכלא חד בלא פרודא הה"ד ראו עתה כי אני אני הוא אני אמית ואחיה מחצתי ואני ארפא ואין מידי מציל. אני ידו"ד אני הוא ולא אחר. ודא אני מן אדנ"י ידוד עמודא דאמצעיתא ובגין דידו"ד איהו לימינא דאיהי חסד אמר שמרה נפשי דאתחסד בך עם אני דאיהו אדנ"י לגבורה ובתפארת אתחברן תרין שמהן י"אדדונדי. ורזא דמלה בחסד ובגבורה ופניהם וכנפיהם פרודות מלמעלה ובתפארת דאתקרי ידו"ד איש מלחמה מה כתיב שתים חוברות איש. תרתין שמהן מתחברן ביה כחדא ושתים מכסות את גויותיהנה. תפארת אתקרי גוף וגויתו כתרשיש. י"אהה וי"הה הושע עבדך אתה אלקי שמח נפש עבדך תנה עזך לעבדך תלת זמנין אתעביד דוד עבד בתהלה דא לקבל ג' זמנין דאוקמוה מארי מתניתין רבעי ב"נ למהוי עבדא בצלותא. בברכאן קדמאין כעבד דמסדר שבחוי קמי רביה. באמצעיות כעבדא דבעי פרס מרביה. באחרונות כעבד דמודה קדם רביה בפרס דקביל מיניה ואזיל לי'. ותלת זמנין דבעי למעבד עבד מסטרא דעבודה. דאוקמוה מארי מתניתין דלית עבודה אלא תפלה ותלת אבהן אתקריאו עבדים מסטרהא. ע"ש שכינתא דאיהי עבודת יי' ואוף הכי משה עבד יי' ובג"ד כי לי בני ישראל עבדים אבל לגבי אחרנין כל ישראל בני מלכים הם מסטרא דמלכות ואיהי אמאי אתקריאת עבודה כאורח דאתתא למיפלח לבעלה ואורח בגין למפלח לאבוהון. ודוד אתעביד עני חסיד ועבד. הה"ד תפלה לדוד הטה אדני אזנך ענני כי עני ואביון אני. שמרה נפשי כי חסיד אני הושע עבדך אתה אלקי הבוטח אליך. אתעביד עני לתרעא דמלכא. דאתמר בה אדני שפתי תפתח אדנ"י היכ"ל אתעביד עני לתרעא דהיכלא דמלכא ומה כתיב הטה אדני אזנך ענני ודא שכינתא תתאה דאיהו אזן לקבלא צלותין ולמשמע לון כדכתיב כי לא בזה ולא שקץ ענות עני ולא הסתיר פניו ממנו ובשועו אליו שמע. דאיהו אתעביד עני ודל מסטרא דאת ד' מן אחד למשאל מן א"ח דאיהו עמודא דאמצעיתא לקיימא בי' דלותי ולי יהושיע דלא ימות משיח בן אפרים. ושאיל מניה בההוא תרעא בגין ישראל העניים לקיים בהו ואת עם עני תושיע. ולבתר שאיל בגין כהנייא דיחזור עבודה למקומה ואתעביד עבד ולבתר דיהיב לון אורייתא מסטרא דחסד למעבד גמול עם דלי"ת מן אורייתא ובגין דא אתעביד חסיד. כד מטא לג' ספיראן עלאין. פתח ואמר יי' לא גבה לבי ולא רמו עיני ולא הלכתי בגדולות ובנפלאות ממני שלמה אמר הא בינה איהי דמשה אשאל בחכמת עלאה דאיהי לעיל מדרגיה מה כתיב אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני והא כתיב ויי' נתן חכמה לשלמה. חכמה זעירא. ובעא לסלקא מתתא לעילא דאתרחיקת מניה בגין דאפילו לבינה לית בר נש בעלמא דיכיל לסלקא בר ממשה כ"ש לעילא מניה דאיהו חכמה עלאה מסטרא דילה חכם עדיף מנביא. ואע,ג דאוקמוה בארח דרשא על פרה אדומה שבעים פנים לתורה. ר' אלעזר קום לחדשא מלין קמי שכינתא די תהא עזר לאביך דשמא גרים עזר אל אל מימינא עזר משמאלא הה"ד אעשה לו עזר כנגדו במאי בזרע שפיר דאיהו הפך עזר ויקום ר' יוסי עמך דאיהו כרסייא שלימתא למאריה דהכי סליק יוסי לחשבון הכס"א אלקים בחושבן ויקום עמיה ר' יהודה דביה הו"ד וביה ידו"ד ד' ד' חיון ופניהם וכנפיהם פרודות כלהו לקבלא ליה ומניה דוד דהודה לקב"ה דרגא בהודאות דאיהו מצד הוד. ויקום עמיה ר' אלעאי בגי' יב"ק בקי בהלכתא ויקום עמיה ר' יודאי דחושבניה א"ל כגון מיכאל מלאכין רשימין באל כגון יש לאל ידי ורזא דאל א' דמות אדם ל' תלת חיון דאינון ד' אנפין לכל חד דרמיזין (ס"ה בה) בה' בחושבן ל' (נ"א תלת יודין עולים ל') ואינון בראשי תלת אזכרות דאינון יי' מלך יי' מלך יי' ימלוך לעולם ועד. ויקום ר' אבא עמהון דאיהו חושבניה ד' ד' חיון



ספר במדבר פרשת פנחס דף רכג/ב

רבי שמעון איהו כאילנא ור' אלעזר בריה וחברוי דאינון חמשה דאדכרנא כענפין דאילנא רברבין דדמיין לדרועין ושוקין. קום ר"ש ויתחדשון מלין מפומך בהאיקרא דמלקדמין למנצח תמן נצח נגון צח וביה אתקרי ידוד מארי נצחן קרבין לגבי אומין עכו"ם דעלמא ורחמין ודינא לישראל ורזא דמלה ובאבוד רשעים רנה. מ"ל שבעין שמחן אית ליה ועם נצח והוד ע"ב כחושבן חס"ד ורזא דמלה נעימות בימינך נצח. הוד ביה הודו ליי'. צדיק ביה רננו צדיקים בידוד וביה רנו ליעקב שמחה. תפארת ביה הללו אל הללויה הללו יה ותמן ידו"ד בנגון ובזמר הסד וגבורה בשיר ובברכה חכמה ובינה באשרי כתר בתהלה מלכות. מזמור ביה ר"ז וביה מו"ם מסטרא דזמר דאורייתא וזמר דצלותא. זמר מסטרא אחרא איהי מו"ם ז"ר. זמרא בביתא חרבא בביתא נדה שפחה בת עכו"ם זונה ודא אתוון מזמו"ר. נגו"ן. תמן ג"ן הכי שפירו דנגונא ביה הלל כגון ליל שמורים הוא ליי' להוציאם מארץ מצרים. אשרי דביה שרי עלמא משבחין אשרי העם שככה לו. בברכה אברכה את ה' בכל עת. בתהלה תמיד תהלתו בפי. על שושן עדות דא הוד דאיהו שושן סומק שליט על חוור דנצח שליט איהו חוור על סומק. מאי עדות דא צדיק איהו ברית דאיהו אחיד לשמיא וארעא הה"ד העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ. מאי מכתם מ"ך ת"ם מך איהו צדיק. תם עמודא דאמצעיתא דרגא דיעקב. איש תם גוף וברית חשבינן חד ללמד חסד וגבורה דמתמן אורייתא אתיהיבת ללמוד וללמד. א"ל שפיר קאמרת אבל למנצח על השמינית דלא תזוז נצח מן הוד דאיהי ספירה ח' אמר למנצח על השמינית. אמר בוצינא קדישא אי הכי בינה דרגא דילך ואמאי אוקמוה ונתן ההוד למשה שנאמר ונתתה מהודך עליו. א"ל שפיר קא שאלת ה' סלקא באת י' חמש זמנין עשר למשין תרעין דבינה ואתפשטותא דלהון מחסד עד הוד הן חמש עשרה בכל ספירה אינון חמשין ובגין דא מבינה עד הוד כלא אתפשטותא חדא. לבתר אתא צדיקו נטיל כל חמשין תרעין בלחודוי למהוי שקיל לכל חמש ואתקרי כל דנטיל כל חמשין תרעין ואוף הכי כלה נטילת להו כלהו. אמר כען ודאי אתיישב מלה על בורייה. ועוד למנצח תמן מ"ל עם נצח ודא מ"ל מן חשמ"ל מן ח"ש הוד ונצח אינון לקביל תרין שפוון ובג"ד אתקריאו שפוון חיון אשא ממללא. ובחגיגה עד היכן מעשה מרכבה ואוקמוה מן וארא עד חשמל דמסטרא דגבורה אתקריאו חיון אשא. ונהר דנפיק מזיען דלהון יסוד כלהו תלת אינון מרכבה לתפארת אדם מעשה מרכבה דא מלכות ובתלת אלין איהו חכמה ובינה ודעת. ובג"ד אוקמוה מארי מתניתין דאין דורשין במעשה מרכבה ביחיד אא"כ הוא חכם ומבין מדעתו. ואית מרכבה לתתא מזעיר אנפין דאיהו מט"טרון אדם הקטן דבמרכבה דיליה דאיהו פרדס רדיפי מיא דאורייתא דנפיק מגו פרדס דיליה לתלת מארבע דאתמר עלייהו ארבעה נכנסו לפרדס והא אתמר דאיהו צפרא דחזא רבה בר בר חנה לכיף ימא דאורייתא דימא מטי עד קורסולוי ורישיה מטיעד צית שמיא ולא אכשילו תלת ביה משום דנפישי מיא דיליה אלא משום דרדיפי מיא ואוקמוה. אבג כליל לון דסלקין לשית לקבל אתוון מטטרו"ן רביעאה ד' קול דממה דקה דתמן אתי מלכא ואיהו אדם לשבת על הכסא. יי מים עליונים ומים תחתונים דלית בינייהו אלא כמלא נימא דאיהו ו נטוי בינייהו ברקיע דאיהו מבדיל בין מים למים דיהא הבדלה בין נוקבא לדכורא בג"ד ויהי מבדיל ורזא דמלה יאהדונהי מים עליונים זכרים י' עלאה מים תחתונים נקבות י' תתאה שית אתוון בינייהו כחושבן ו' דא מטטרון דאיהו בין א. ועוד יוד נקודה ו' גלגל ולית תנועה בגלגל בשית סטרין כחושבן ו' אלא בההיא נקודה וההיא נקודה איהו יחודא דכלא ואסהידת על ההוא יחיד דלית ליה שני דאוקמוה עליה רבנן שצריך ליחדו כדי שתמליכהו על



ספר במדבר פרשת פנחס דף רכד/א

השמים ועל הארץ ועל ד' רוחות עלמא ב' שמים וארץ ג' עמודא סביל לון ד' ארבע חיון ה' כרסיי' ו' שית דרגין לכרסייא. ועוד אבגדהוזחט אדם י ייחוד דיליה מלכות עשיראה דאדם תשע איהו לקבל תשע אתוון. זכאין אינון ישראל דידעין רזא דמאריהון. ד"א צו את בני ישראל ואמרת אליהם את קרבני לחמי לאשי ריח ניחוחי ר' יהודה אמר בקרבנא אית עשן ואית ריח ואית ריח ניחח עשן איהו מסטרא דדינא הה"ד כי אז יעשן אף יי' עלה עשן באפו ואש מפיו תאכל. ריח ניחחי רחמי וריח אפך כתפוחים. אמר רעיא מהימנא והא תרווייהו עשן וריח אינון באף וקראין סהדין. חד עלה עשן באפו ותניינא וריח אפך כתפוחים ואמאי אתקרי חד עשן דינא. ותניינא רחמי. אלא בחוטמא אית תרין חלונין ואתמר בשמאלא עלה עשן באפוי מאי עלה אלא מלבא דאיהו בשמאלא לקבל גבור מימינא נחית רוחא לגביה לקרוא ליה ולשככא רוגזיה מסטרא דחסד דתמן מוחא. חכמה לימינא חרוצה להחכים ידרים בינה בלבא כלפי שמאלא הרוצה להעשיר יצפין ובג"ד עלה עשן באפו מן בינה לגבי חכמה דאיהי לימינא ומקבל ליה בחדוה בנגונא דליואי והאי עשן לא סליק אלא ע"י אש דאדליק בעצים דאינון אברים מליין פקודין עצי עולה. מארי תורה אורייתא דאיהי אדליקת בהון אש בתוקפא דגבורה ועלה עשן בהון בבינה עשן המערכה ומדסליקת לאף אתקרי קטרת הה"ד ישימו קטורה באפך. ולית דבטיל מותנא בעלמא כקטרת דאיהו קשורא דדינא ברחמי עם ריח ניחוח באף תרגום דקשר קטירו. א"ר יהודה זכאה חולקנא דרווחנא מלין סתימין באתגלייא. עוד אמר בוצינא קדישא דבתר דצלותא איהי כקרבנא מאן דיימא פטום הקטרת בתר תהלה לדוד בטיל מותנא מביתא:

אמר רעיא מהימנא כען בעי למנדע איך אתקינו צלותין לקבל קרבנין אלא תלת צלותין לקבל את הכבש האחד תעשה בבקר. דא צלותא דשחרית דאתמר בה וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם את פני יי' ואוקמוה רבנן דלית עמידה אלא צלותא. ואת הכבש השני תעשה ביןה ערבים לקבל צלותא דמנחה דתקין לה יצחק הה"ד ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב ולית שיחה אלא צלותא. צלותא דערבית לקבל אמורין ופדרין דמתאכלין כל הלילה הה"ד ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש ולית פגיעה אלא צלותא. אדהכי דאנן באתר דא אמאי כתיב ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו וישכב במקום ההוא וכי לא הוו ליה כריס וכסתות למשכב. אלא הואיל ואתא חתן לגבי כלה אע"ג דלא הוה ארחוי למשכב אלא בכרים וכסתות ואיהי יהיבת ליה אבנים למשכב יקבל כלא ברעותא דלבא והא אתמר ואוף הכי אתמר בחבורא קדמאה מ"ד ויאמר יעקב כאשר ראם אר"ש תיב ואימא קרא:

אמר רעיא מהימנא לית קרבנין אלא לרחקא סטרין מסאבין ולקרבא דרגין קדישין. ואתמר בחבורה קדמאה דלהון (ערקין דכבדא אלין אישים וכל אינון חיילין ואתמר) ערקין דכבדא אית מנהון רברבין אית מנהון רברבין וזעירין ומתפשטין מנהון לכמה סטרין ואלין נטלין אברין ואמורין ופדרין דמתאכלין כל הלילה דהא קרבן כלא ליי'. אמר בוצינא קדישא רעיא מהימנא והלא אמרת לעיל דקרבנין דקב"ה לאו אינון אלא לקרבא י' בה' ו' בה'. אלא אע"ג



ספר במדבר פרשת פנחס דף רכד/ב

דכל קרבנין צריכין לקרב קמיה איהו פליג לכל משריין מאכלין דקרבנין לכל חד כדקא חזי ליה לשכליים מזוני דאורייתא ומשתייא דיינא ומיא דאורייתא לטבעיים דאינון שדים דאינון כבני אדם יהיב לון אלין מאכלין טבעיים דנחית אשא דלהון למיכל לון כמה דאוקמוה רבנן. אי זכו הוה נחית כמו אריה דאשא למיכל קרבנין ואי לא הוה נחית תמן כמין כלבא דאשא ואוף הכי כד מית ב"נ אי זכי נחית בדמות אריה לקבלא נפשיה ואי לאו בדמות כלב דאמר דוד עליה הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי ובגין לשיזבא קב"ה גופיהון דישראל מנהון ונפשהון מני לקרב קרבנין דבעירן וגופן באתרייהו לקיים אם רעב שונאך האכילהו לחם ואם צמא השקהו מים אבל קב"ה לא נטיל אלא רעותא דלבא ותבירו דיליה (דאיהו ישראל) הה"ד זבחי אלקים רוח נשברה לב נשבר ונדכה אלקים לא תבזה כגוונא דכלי חרם דאתמר בהון נשברו נטהרו. כהנא מוחא. לוי לבא גופא ישראל ואתמר בהון כהנים בעבודתם ולוים בדוכנם וישראל במעמדים ואי כבד בעי לקרבא לגבי דלבא חלבי' דאינון מסאבין איהו לא נטיל אלא שמנונו דחלב טהור כגוונא דאית בגופא חלב טהור וחלב טמא דם צליל בלא פסולת ודם עכור בפסולת וערקין דלבא חיילין קדישין וערקין דכבד חיילין מסאבין אוף הכי אינון משריין דיצר הרע ומשריין דיצר הטוב אלין ממנן על ערקין דלבא ואלין מנן על ערקין דכבדא אוף הכי תרי אומי ישראל ואומין דעלמא עכו"ם. אמר ליה רעיא מהימנא שפיר קא אמרת בכלא אבל אפי' ישראל לאו כלהו שוין דאית בהון בני מלכות מסטרא דמלכות קדישא כלילא מעשר ספיראן ומכל הוויין וכנויין ואית מנהון עבדין מסטרא דעבד דאטהו עבדי זקן ביתו ואית מנהון כבעירן ואתמר בהון ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם ואינון דדמיין לענא קב"ה מני לקרבא בעירן באתרייהו לכפרא עלייהו ואינון דדמיין למלאכין קרבנין דלהון אינון עובדין טבין דמנן עלייהו מלאכים דמקריבין לקב"ה באתרייהו ואינון דהוו בגין



ספר במדבר פרשת פנחס דף רכה/א

לידוד הה"ד בנים אתם ליי' אלהיכם. בחובין דלהון מתפרדי אתוון ותקונא (ס"א דלהון הוא אורייתא) הוא דלהוי אורייתא דאיהו שם ידוד לקרבא אתוון י בה' ו' בה' בקרבנא דלהוןה רי בכל קרבנין בין דבעירי בין דמלאכין דממנן על פקודין. בין במלכותא בין בשמיה כלא צריך לקרבא לקב"ה (דאורייתא דיליה) באתוון קדישין ואיהו רכיב בארבע חיון דמלאכים ואיהו רכיב בארבע יסודין דמנהון אתבריאו ארבע חיון טבעיים ואיהו הוא דמקרב מיא באשא ורוחא בעפרא הה"ד עושה שלום במרומיו ואוף הכי הוא מקרב מיכאל דאיהו מים שכליים עם גבריאל דהוא אש שכלי ואיהו מקרב אוריאל דאיהו אויר דהיינו רוח שכלי עם רפאל דאיהו אפר דהיינו עפר שכלית דמיד דאסתלק קב"ה מבינייהו לית בהון חילא. ואי תימא הא כתיב בכל קרבנין לידו"ד ואיך אמרנא דאית פרודא באתוון. אלא האי אתמר בדרגין דאתבריאו ואתקריאו בשמיה ולא דאינון איהו ממש הה"ד כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו דאית אתוון דידו"ד באצילות דלית בהו פרודא והפסקה דאינון כמבועין לגבייהו דאשקיין לאילנין ובגין אלין דאתבריאו אדמיין י' לרישא ו' לגופא ה' ה' לעשר אצבעאן. אבל עלות העלות על כלא דאתקרי ידו"ד אתמר ביה ואל מי תדמיוני ואשוה יאמר קדוש. (שם) ואל מי תדמיון אל ומה דמות תערכו לו אני יי' לא שניתי. לא מטי ביה חובין לאפרשא אתווי י' מה' ו' מה' דלית ביה פרודא ועליה אתמר לא יגורך רע איהו שליט על כלא ולית מאן דשליט ביה. איהו תפיס בכלא ולית מאן דתפיס ביה ואיהו לא אתקרי ידו"ד ובכל שמהן אלא באתפשטות נהוריה עלייהו וכד אסתליק מנייהו לית ליה מגרמיה שם כלל מנהון עמוק עמוק מי ימצאנו לית נהורא יכיל לאסתכלא ביה דלא אתחשכת. אפילו כתר עליוןד איהו נהוריה תקי על כל דרגין ועל כל חילי שמיא עלאין ותתאין אתמר עליה ישת חשך סתרו ועל חכמה ובינה ענן וערפל סביביו כ"ש שאר מפיראן כ"ש חיון. כ"ש יסודין דאינון מתים איהו סובב על כל עלמין ולית סובב לון לכל סטרא עילא ותתא ולארבע סטרין בר מניה ולית מאן דנפיק מרשותיה לבר איהו ממלא כל עלמין ולית (ס"א אלהא כו' לון בר מניה) אוחרא ממלא לון. איהו מחיה לון ולית עליה אלהא אחרא למיהב ליה חיין הה"ד ואתה מחיה את כלם ובגיניה אמר דניאל וכל דארי ארעא כלא חשיבין וכמצבייה עביד בחיל שמיא. איהו מקשר ומיחד זינא לזיניה עילא ותתא ולית קורבא להו בד' יסודין אלא קב"ה כד איהו בינייהו. מיד דחבו אלין דאתקריאו בנים אתם לידוד אלקיכם אסתלק מן אתוון אשתארו בפרודא. ומאי תקוניה לקרבא אתוון בקב"ה י' בה' ו' בה' אוף הכי אינון עבדי דיליה מסטרא דחיון. בחובין דלהון גרמו ליה לאסתלקא מנהון מאי תקנתא דלהון לנחתא קב"ה עלייהו לקרבא לון אוף הכי אינון דהוו מארבע יסודין דאינון עאנא דקב"ה דגרמו לסלקא קב"ה מנייהו מאי תקנה לקרבא לון לקב"ה ובגין דא בכלהו מני קרבן לידוד את קרבני לחמי לאשי אוף את הכבש אחד תעשה בבקר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים. וכתיב (ולקחת) שתי תורים או שני בני יונה כל זינא אזיל לזיניה. וקב"ה מקרב כלא באתר דא איהו עלת על כלא דלית אלהא בר מניה. ולית מאן דיכיל לקרבא חילין בר מניה אבל חילין דאומין עעכו"ם אינון מסטרא דפרודא ווי למאן דגרים בחובוי לאעלא אתוון וחיון ויסודין דמיד אסתלק קב"ה מישראל וייעלון אומין עעכו"ם בינייהו לית לון קריבות בקודשא בריך הוא דלית קורבנין בחוצה לארץ. ובג"ד אוקמוה רבנן הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוה. בההוא זמנא דאמר מלין אלין נחתו כל אתוון קדישין וחיון קדישין וד' יסודין לגביה ובריכו ליה ואמרו על ירך רעיא מהימנא נחית עלן קב"ה ומתקרבין זינא



ספר במדבר פרשת פנחס דף רכה/ב

לזיניה בריך אנת לקב"ה בארבע יסודין כען אתבריר כלא על בורייה. (ובחבורא קדמאה ויחי רלד ב):

אלא פגיעה איהי פיוסא דכד ייתי חתן לגבי כלה לית ארח לחתן לייחדא בכלה אלא בפיוסא ולבתר יעבד עמה לינה והיינו (ד"א וילן שם) כי בא השמש. אמר רעיא מהימנא איה כי מאי ניהו כי בא השמש דהא ארח דרשא אוקמוה לשון כבייה והיינו כי בא השמש אלא מהכא אוליפנא מאן דמייחד באתתיה צריך בליליא למכבי שרגא וביממא לאו ארח דרבנן לשמש מטתן אלא בלילה ארח צנעא. ובגין דא מתי אתעביד לינה כי בא השמש דאתפני שמשא מעלמא. ובגין דא אוף הכי דצריך לאתכסייא מן שמשא והכי צריך לאתכסייא מאלין מלאכין דאינון מיצר הטוב מימינא בכמה משריין. ומיצר הרע דאזיל לשמאלא בכמה משריין. ובגין דא בתר דאתא צפרא אמר כאשר ראם ומסטרא דיעקב דהוה איש תם לא הוה עמיה אלא חיילין דמלכא ומטרוניתא ובגין דא ויקרא שם המקום ההוא מחנים אינון מלאכין דיממא כתיב כאשר ראם מחנה אלקים זה. וכד אתו מלאכים דליליא דאתכנשו בהדיה לנטרא ליה אמר ויקרא



ספר במדבר פרשת פנחס דף רכו/א

שם המקום ההוא מחנים בגין דצלותא איהי כלה הה"ד אתי מלבנון כלה אתי וגו' אתקרי הכא אתי ובאורייתא דבכתב אתמר עלה הנה מקום אתי ובגין דאיהי אתקריאת מקום בעלמא דין אתמר בה ויפגע במקום וילן שם ובג"ד איהי אמרת מי יתנני במדבר מלון אורחים דהות רשו בפני עצמה ולאו עם אינון דקבעין לה חובה עמהון בלא חתן דילה. ובכל שעתא דב"נ מצלי קב"ה אקדים ונטר ליה ורא דמלה והאיש משתאה לה ולית איש אלא קב"ה הה"ד יי' איש מלחמה. ויהי הוא טרם כלה לדבר והנה רבקה יוצאת כגון ויצא כברק חצו. ואי תימרון דהא אוקמוה רבנן לעשרה קדמאה שכינתא ואתיא לאחד עד דיתיב לעשרה דהיא י' קדמה ה' לאחד דאיהו ו' עד דיתיב לא אתיא לגביה ה' תניינא ורזא דמלה דבאתר דלית תמן ידו"ד לא אתיא תמן ה' ומאן דבעי ליחדא אתוון צריך בתחנה ובתחנוני ובג"ד ואתחנן אל יי' באלקים לשכינתא בתחנונים ולקב"ה ברחמי עד הכא. את הכבש האחד תעשה בבקר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים. דאיהו רזא דכבשי דרחמנא דאוקמוה עלייהו רבנן גבי כבשי דרחמנא למה לך אלא מלין דיהון תחות כבשוני דעלמא יהון מכוסין תחות לבושך. מה לבוש איהו מכסה על גופא אוף הכי צריך לכסאה רזין דאורייתא כ"ש רזין דקרבנין דאינון כגוונא דקריבו דאתתא לגבי בעלה ומה קריבו דתרווייהו צריך באתכסיא אוף הכי צריך קרבן לכסאה לון מבני עריין רשיעייא חצופין דלית לון בשת פנים ולא ענוה. וכמה מיני ממזרין אינון בני עריות בני נדה דנד ה' מנה ואשתכח באתרה שפחה בת אל נכר זונה. והא איהו רזא תחת שלש רגזה ארץ וגו' תחת עבד כי ימלוך ונבל כי ישבע לחם ושפחה כי תירש גבירתה. דנד ה' מאתראה דאיהי מטרוניתא יצהט ועאלא באתרהא שפחה יצהר ורזא דמלה כנגע נראה לי בבית היינו דם טמא דנדה ומה התם והסגירו הכהן שבעת ימים אוף הכי שבעת ימים תהיה בנדתה. (ולית מצורע וכו' עד ליי' אלקיכם זכאין אינון אברים דמתקדשי בשעת תשמיש דאינון עצי



ספר במדבר פרשת פנחס דף רכו/ב

העולה דאחידן בהון אשין קדישין שם ידוד דאחיד באשין דלהון ובג"ד באורים כבדו יי' ע"ד כבשי דרחמנא דהיינו את הכבש אחד תעשה בבקר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים. שלימו דקרא. ועשירי' האיפה סלת. זכאה איהו מאן דאנגיד ממוחיה טפה סלת נקיה בלא פסולת ואיהי רמיזא באת י' מן אדנ"י כלילא בעשר ספיראן דאיהי בלולה בשמן כתית רביעית ההין ואיהי בלולה במקרא במשנה בתלמוד בקבלה (כאן שייך מ"ש בדף רמד א אר"מ ועשירית האיפה) יחזקאל כד חמא שכינתא מגו קליפין חזא עמה עשר ספיראן בלא פרודא כלל ואלין אינון מוחא מלגו כלהו חזא לון מגו נהר כבר דלתתא איהי רכב אלקים רבותים כל רבוא עשר אלפין רבותים כ' אלף אפיק תרי שאינן אשתארו תמני סר בחושבן ה"י עלמין דכליל עשר ספיראן דאתלבש בט"ט מן מטטרון ט"ט מן טטפת ואתמר ביה והיו לטטפת בין עיניך מאן עיינין אלין לעילא דאתמר בהו נפתחו השמים ואראה מראות אלקים. מאן מראות אלין אינון עשרה מראות דמטטרון דחזא כשרגא בגו עשישיתא תשע באתגלייא וחד סתים מראה חדא דאיהו חזי קדמאה מאלו עשרה דא איהו דאתמר ביה (שם) וממעל לרקיע אשר על ראשם כמראה אבן ספיר דמות כסא ואע"ג דאתפרש לעילא צריך לחדתא עליה מלין דחדושין. אמר קב"ה למשריין דלעילא מאן דמצלי בין יהא גבור בין יהא חכם בין יהא עשיר בזכוון גבור חכם בתורה ועשיר במצות לא ייעול בהיכלא דא צלותיה עד דתחזון ביה סימנין אלין דיהב גרמיה ביה תקונין דילי ובגין דא אוקמוה מארי מתניתין אם הרב דומה למלאך יי' צבאות תורה יבקשו מפיהו למאן דיהא רשים באלין סימנין בלבושיה תקבלון צלותיה סימנא חדא דיהא רשים בצלותיה בתכלת בכנפי מצוה ציצית דאיהו דמי לרקיע דאיהו מטטרון דיוקנא דיליה תכלת שבציצית ובגין דא שיעור הציצית אוקמוה רבנן טלית שהקטן מתכסה בה ראשו ורובו. והאי איהו דאתמר ביה ונער קטן נוהג בם והאי איהו נוהג בד' חיון דאינון ד' ואיהו כליל שש מעלות לכסא דאינון ו' ובגין דאיהו כליל עשר מתלבשין ביה עשר ספיראן י' וביה הוה אתחזי קב"ה בשכינתיה דאיהי כלילא מעשר ספיראן לנביאי ומסטרא דשכינתא דאיהי עשיראה תכלת שבציצית איהו תכלת דכל גוונין דאיהי תכלית די' ספיראן וביה ותכל כל עבודת אהל מועד ואיהי לשון כלה הה"ד ויהי ביום כלת משה להקים את המשכן ואוקמוה רבנן כלת כתיב ואיהו תכלת דשרגא דאכיל תרבין ועלוון ועליה אמר יחזקאל דמות כמראה אבן ספיר דמות כסא סגולה דהאי אבן מאן דירית לה לא שלטא נורא דגיהנם עליה לית נורא בעלמא מקלקל לה ולא כל מיני מתכות כל שכן מיא דלא מזיקו לה מאן דירית לה אתקיים ביה כי תעבור במים אתך אני וגו'. וכל עלאין ותתאין דסטרא אחרא דחלין מניה. תכלת דימא בגיניה אתמר כי תעבור במים אתך אני דבסגולה דא סוס ורוכבו רמה בים דא ממנא דמצרים. מגוון דא דחלין עלאין ותתאין משריין דימא דחלין מניה ומשריין דרקיעא דאיהו תכלת מניה דחלין משריין דתכלת (ס"א ומשריין דרקיעא משריין) דנורא דגיהנם דחלין מניה והאי תכלת



ספר במדבר פרשת פנחס דף רכז/א

איהו דין דינא אלקים דינא דמלכותא דינא ותרין גוונין רשימין בטלית חד חוור וחד תכלת ועל תרין גוונין אלין אתמר ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר לבנת לובן דספיר דאיהו כליל בתרין גוונין רחמי ודינא חוור ואוכם אוכמו דתכלת ועל תרין גוונין רמיזו רבנן מאימתי קורין את שמע בשחרית משיכיר בין תכלת ללבן למהוי ברתא דמלכא ק"ש יחודא דקב"ה כליל מתרין גוונין אלין דאינון ידו"ד אדנ"י רחמי ודינא כגוונא דקב"ה כליל ב' גוונין ידו"ד אלקים רחמי ודינא כגוונא דקב"ה כליל ב' גוונין ידו"ד אדנ"י למהוי רחמי ודינא כסא דין וכסא רחמים (מטטרון) כמראה אבן ספיר דמות כסא מאי דמות כסא אלא לקבל כרסייא דאית ליה ע"ב גשרים דיהא ב"נ רשים בע"ב קשרים וחוליין דציצית לקבל ע"ב גשרים דכרסייא דאינון ח"י קשרים וחוליין לכל סטרא דכרסייא דאיהו ה' לכל סטרא בד' חיון דכרסייא דאינון ד' ושית דרגין דכרסייא דאינון ו' ודא מטטרון איהו כליל ד' חיוון הה"ד ונער קטן נוהג בם ואינון מיכאל גבריאל נוריאל רפאל מטטרון שש מעלות לכסא דסלקין שית מאה. ציצית בתרין יודי"ן ואי הסר יוד הא חירק באתריה הכי סלקא בכל סטרא בד' כנפי ציצית ותלת עשר חליין דציצית אינון תרי"ג. ועוד שש מעלות לכסא ברזא דא וא"ו סליק לחשבן י"ג דאתרמיז בתלת תיבין ויסע ויבא ויט דאינון והו אני והו חמש קשרין ה' לכל סטרא א' טלית ח"ד לכלהו ובאת ה' אשתלים ח"י דאינון ט"ט למהוי חיה לכל סטרא כליל ד' חיות ולכל חיה ארבע אנפין וארבע גדפין אינון ל"ב אנפין וגדפין ואינון תליין מחיה דאיהו אדם ואינון ל"ב כחושבן יו"ד ה"א ה"א שלימו דלהון וא"ו תליסר חוליין בכל ד' כנפי והוא"ו מתייחד עם כל ארבע חיות ואשלים לעילא אשלים לתתא עמודא דאמצעיתא איהו מטטרון לאשלמא לעילא כגוונא דתפארת שמיה כשם רביה בצלמו כדמותו אתברי דאיהו כליל כל דרגין מעילא לתתא ומתתא לעילא ואיהו אחיד באמצעיתא הה"ד והבריח התיכון בתוך הקרשים מבריח מן הקצה אל הקצה ואיהו כליל ד' אנפין וארע גדפין דכל חיה וחיה דלעילא דאינון. יאדדונדי. אז ישיר משה בכל חיה ארבע אנפין וארבע גדפין כגוונא דא א"ז. באריה. א"ז בשור. א"ז בנשר א"ז באדם דאינון ל"ב אנפין וגדפין בחושבן א"ז ד' זמנין ואינון ד' אנפין ידו"ד ארבע גדפין אדני לקבל ד' בגדי זהב וארבע בגדי לבן דלביש כהנא לכפרא על ישראל לקבל אדני שפתי תפתח. וצלותא דתפלה ידו"ד בחתימה ח"י ברכאן דצלותא ותמני סרי זמנין ידו"ד אית בהון ע"ב אתוון בחושבן ויכלו דכלילן בצדיק ח"י עלמין ובארבע חיון ידו"ד אדני תמני לכל סטרא אינון ל"ב אתוון וי"ג אתוון דאשתכחו מן וה"ו אני וה"ו הא תלת עשר דכלילן עילא ותתא בהון אשתלים אדם דאיהו מ"ה עמודא דאמצעיתא לעילא באילנא דחיי לית קליפין כי אין לבא אל שער המלך בלבוש שק לתתא אית קליפין במטטרון דאיהו בדיוקנא דעמודא דאמצעיתא דבזמנא דקודשא בריך הוא לבר ממלכותיה אתכסי בגדפין ואנפין דעבד דיליה הה"ד וירכב על כרוב ויעף ואינון קליפין דסחרין לד' חיון דמטטרון אינון תהו והנה רוח גדולה וחזק מפרק הרים ומשבר סלעים לא ברוח יי' בה"ו ואחר הרוח רעש לא ברעש יי' הא תרין קליפין ירוק וחוור דקליפין דאגוזא חד תהו קו ירוק. תניינא בהו אבנין מפולמין קליפא תקיפא כאבנא מפולמא לקבל תרין קליפין אלין מוץ ותבן דחטה קליפא תליתאה דקיקא לקבל סובין דחטה דהכא איהו מתדבק בחטה ולא יכיל לאתפרשא מתמן עד דטחנין ליה בריחייא דאינון לקבל טוחנות דפומא דב"נ דצריך למטחן בהון מלין דאורייתא עד דיהון כקמח סלת נקיה ובנפה דאיהי שפה אתבריר פסולת דאיהי סובין (דאורייתא) עד דישתכח הלכה סלת נקיה. בההוא זמנא נטיל לה לבא ומוחא וכל אברין דגופא דאתפשט בהון נשמתא ואתפרנסת בה נשמתא כגוונא דגופא אתפרנסת במלין דעלמא דזה לעומת זה עשה אלקים נחמא דגופא ונהמא דאורייתא הדא הוא דכתיב לכו לחמו בלחמי והאי קליפא איהו כקליפא דמתדבקא במוחא דאגוזא ובזמנא דאגוזא איהי רכיכא אתפרש ההיא קליפא ממוחא דאגוזא בלא קושיא ובזמנא דאגוזא איהי



ספר במדבר פרשת פנחס דף רכז/ב

יבשה קשה לב"נ לאעברא ליה מתמן כי עדיין הקושיא במקומה עומדת ובגין דא מני קב"ה לב"נ לאהדרא בתיובתא בבחרותיה קודם דיזקין ביה יצר הרע הה"ד מפני שיבה תקום. קודם שיבה דילך. והאי קליפה איהי אש ואתמר בה ואחר הרעש אש לא באש יי'. רביעאה תהום חלל דאגוזא ביה קול דממה דקה תמן קא אתי מלכא ומתוכה כעין החשמל מתוך האש ואינון קליפין אינון רשימין בד' אברים דגופא. בריאה תמן ליחא דמינה אשתכחו סרכות דריאה רגליה יורדות מות שאול צעדיה יתמוכו ותמן רוח חזק מפרק דדפיק בכנפי ריאה דב"נ והאי איהו רוחא דאסעיר גופיה דב"נ מה דכפף ליה אליהו תחותוי וסליק לעילא ביה הה"ד ויעל אליהו בסערה השמימה והאי דפיק על ריאה דשותה כל משקין ובהון ורוח אלקים מרחפת על פני המים האי איהו קליפה לרוחא דקודשא. לשמאלא רוח סערה עלייהו אתמר לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו דוד אעבר ליה מלבוי וקטיל ליה הה"ד ולבי חלל בקרבי ובגין דא זכה לנשבא רוח צפונית בכנור דיליה ואתמר ביה כה אמר יי' מארבע רוחות באי הרוח והוה מנגן ביה בכנוד בד' מיני נגונין בשיר פשוט דאינהו י' ובשיר כפול דאיהו י"ד ובשיר משולש דאיהו יד"ו ובשיר מרובע דאיהו ידו"ד הא אינון עשר אתוון דעבד דוד לקבלייהו י' מיני תלים וסלקין לע"ב אנפין כחושבן י' אתוון אלין ומתי סליקו בע"ב מיני נגונא כד אתעבר שולטנותא דעון משחית אף וחימה דבהון דפיק רוח סערה בארבע סטרין דסלקין ליה כתרין ולע"ב אומין הה"ד ובאבוד רשעים רנה דמיכא"ל גבריא"ל נוריא"ל רפא"ל שלטין על ד' סטרין (ס"א יסודין) טבין דב"נ דאינון מיא ואשא ורוחא ועפרא וכל חד אית ליה ד' אנפין עון משחית אף וחימה תליין (ד"א שלטין) על מרה לבנה דריאה דעביד סרכא ובמרה סומקא דכבד דאתאדם במאדים ובמרה ירוקא דאחידא בכבדא דאיהו חרבא דמלאך המות דאתמר בה ואחריתה מרה כלענה חדה כחרב פיות. ובמרה שחורה לילית שבתי שולטנותא בטחול דאיהו עציבו שאול תחתית עניותא וחשוכא בכיה והפסדא ורעבון מיד דמתעברין אלין קליפין מב"נ שלטא עליה אילנא דחיי בע"ב אנפין דאינון י' י"ד יד"ו ידו"ו דאשתכחו עשרה תליין מארבע רוחות באי הרוח דא הוא רוחו דמשיח דאתמר ביה ונחה עליו רוח יי' כד איהו מנשב באזן ימינא דלבא דתמן חכמה מסטרא דחסד דביה הרוצה להחכים ידרים בחכמה וחס"ד נשב בבינה דבחכמה י' בבינה ה' בתפארת ו' במלכות ה' ידוד דפיק בכלהו ארבע דסלקין לעשר ולע"ב מחשבה דלבא דא יו"ד ה"א וא"ו ה"א ימינא איהו מים ואיהו יד הגדולה משמאלא אש ואיהי יד החזקה בעמודא דאמצעיתא י"ד רמה דאיהי רוחא דקדשא וכלא בן י"ד כי רוח החיה באופנים אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת ילכו ביה מתנהגים מיא ואשא דאחיד בתרוייהו ודפיק בערקין דמוחא דאיהו מים ובערקין דלבא דאיהו אש ורוח בכנפי ריאה בכל אבר ואבר דגופא אשתכח גלגלי ימא דאורייתא וגלגלי רקיעא דאינון אשא כלהו סלקין ונחתין ביה ואיהו אתריה בין רקיעא וימא מאנא דיליה ארעא דאיהי שכינתא. וכגוונא דעופין פתיחו גדפייהו לקבלא רוחא לפרחא ביה הכי כל אברים דגופא פתיחן בכמה מקורין בכמה פרקין בכמה ארקין בכמה אדרין דלבא אדרין דמוחא לקבלא ליה דאי לאו דנשיב בבתין דלבא הוה נורא דלבא אוקיד כל גופא וכמה סולמין ואדרין דערקין דקנה דלבא דריאה כלהו מתתקנין לגביה כד סליק דבורא על כנפי דריאה אתעביד קול. בההוא זמנא כי עוף השמים יוליך את הקול קול יי' על המים מסטרא דמיא דאיהו מוחא דתמן סליק בכנפי ריאה קול יי' חוצב להבות אש מסטרא דלבא כד נפיק מפומא אתקרי דבור ולקבל תרין כנפי ריאה דפתחין גדפין לקבלא ליה הדא הוא דכתיב ופניהם וכנפיהם פרודות מלמעלה. הכי שפוון נטלין ליה לדיבור. ופרחין ליה לעילא וכגוונא דאינון חמשה כנפי (ס"א ענפי) ריאה כלהו פתיחן בלא סרכא לקבלא האי קול הכי נמי צריכין למהוי חמשא תקונין דפומא כלהו פתיחן בלא סירכא בחמש תקונין דאינון.



ספר במדבר פרשת פנחס דף רכח/א

אחהע בגרון. בומף בשפוון. גיכק בחיך. דטלנת בלישנא. זסשרץ בשינים ודבור דיהא בהוןב לא סרכא ועכובא כלל הה"ד ויהי הוא טרם כלה לדבר והנה רבקה יוצאת דא צלותא דאיהו דבור ובגיניה אתמר אם שגורה תפלתי בפי יודע אני שמקובל ואי אית סרכט ונפקא בעכובא יודע אני שמטורף בגין (ס"א כגון) סרכא בריאה דאיהי טרפה. וקול דא שמע ישראל דביה ואשמע את קול כנפיהם ודא ידו"ד דאיהו קול כד נפיק לקבלא שכינתא בצלותא בחשאי דאיהו דבור דביה אדנ"י שפתי תפתח כל אברין פתיחן כלהו גדפייהו ברמ"ח תיבין דאינון בד' פרשיין דק"ש דבהון נחית קלא וכד נחית כמה צפרין מצפצפין לגביה בכמה מיני נגון כלהו על אברין דגופא דאינון ענפי אילנא ובכל גדפין דכל אבר דתמן דיורא דצפורא דאיהי אדנ"י בכל ענפא וענפא אשתכח פתיחא לגבי דבעלה אדנ"י שפתי תפתח איהו פתחא לגביה בצלותא דעמידה לית אבר מרמ"ח אברים דשכינתא דלאו איהי פתיחא לקבלא ליה ובג"ד אתקריאת שיחת מלאכי השרת איהו צפצוף עופות דאינון נשמתין דשריין באברים. איהי שיחת דקלים דאינון ענפין דאילנא ובההוא זמנא דנחית ידו"ד לגבי אדנ"י בכל אבר אתמר בהו בעמדם תרפינה כנפיהם והאי רזא דחשמלי חיות אש עתים חשות ועתים ממללות ואמרו מארי מתניתין במתניתא תנא כשהדבור יוצא מפי הקב"ה חשות וכשאין הדבור יוצא מפי הקב"ה ממללות בההוא זמנא דמתייחדין קול ודבור כחדא דאינון יאהדונהי חשות אבל בזמנא דפניהם וכנפיהם פרודות ידו"ד מן אדנ"י בפרודא איהו אשתכח בארבע אנפי חיון כלהו פתיחן לקבליה ממללות למשאל מזונא בגין דמזון לכלא ביה אדנ"י אשתכח בכנפי החיות כלהו פתיחן לגבי חיון שאגין בקולד איהו ידו"ד כלהו בימינא אופנים מצפצפן בדבור דאיהו אדנ"י בשמאלא בשרפים מתחברים קול ודבור באמצעיתא. יאהדונהי בהון ועוף יעופף הה"ד ויעף אלי אחד מן השרפים ואתמר בהון ועוף השמים יוליך את הקול ובעל כנפים יגיד דבר ושרפים שש כנפים לאחד מסטרא דאת ו' דאיהו עמודא דאמצעיתא כליל ימינא ושמאלא ואיהו כליל שית תיבין בשתים יכסה פניו ובשתים יכסה רגליו ובשתים יעופף סימן תקונא תניינא ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה רשימו דס"ת ואיהו כתפארת אדם לשבת בית ואוקמוה רבנן כל הקורא ק"ש ערבית ושחרית כאילו מקיים והגית בו יומם ולילה דטלית לבנה איהו לימינא מסטרא דחסד ואתמר אלמלך יושב על כסא רחמים ומתנהג בחסידות והוכן בחסד כסא חסד סליק ע"ב חוליין וקשרין דטלית. ואית טלית מסטרא דמטטרו"ן דאיהו ט"ט כליל ח"י בין קשרין וחוליין לכל סטרא ה' קשרין לקבל ה' חומשי תורה ותליסר חוליין לקבל תליסר מכילן דרחמי דאורייתא דאתמר בהון בי"ג מדות התורה נדרשת ובגינה אתמר כמראה אדם עליו מלמעלה בדיוקנא דתפארת דאיהו ת"ת אדם עליו מלמעלה ואתקרי בשמיה יו"ד ה"א וא"ו ה"א כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו ולעילא כמראה אדם דא שכינתא דאיהי כחיזו דעמודא דאמצעיתא בד' אנפין ובעשר ספיראן דאינון אדם וארבע אנפין דאדם ארבע אתוון ואינון י"ד אתוון ובהון וביד הנביאים אדמה ועוד אתקרי ח"י מסטרא דצדיק וביה קב"ה ושכינתיה אתקרי אז אדם דאיהו עמודא דאמצעיתא ט"ל ושכינתיה ה' ובה' איהו אדם בגין דט"ל הכי סליק בחושבן יו"ד ה"א וא"ו והאי איהו מוריד הט"ל לגבי ה"א קשר דטלית ח"י עלמין דקשיר בימינו ובזרוע עזו בימינו זו תורה ובזרוע עזו אלו תפלין ידו"ד בד' פרשיין אדנ"י היכלא לד' אתוון בד' בתי דתפילין קשר של תפילין דיד דא צדיק ח"י עלמין דאיהו קשורא דתרווייהו בזרוע שמאלא קשר דרישא דא עמודא דאמצעיתא דאחיד ביה ידו"ד אהי"י לעילא דאינון (כת"ר) חכמ"ה ק"ש דאיהו יחודא באמצעיתא ואיהו אחיד בין ציצית ותפילין דכלהו פרשיין דציצית ותפילין אינון כלילן ביחודא דק"ש ומסטרא דעמורא דאמצעיתא דאיהו טלית ותפלין דאתמר בהו והיה לאות על ידכה ולטוטפות בין עיניך ועשו להם ציצית



ספר במדבר פרשת פנחס דף רכח/ב

ש של תפילין הלכה למשה מסיני וראו כל עמי הארץ כי שם יי' נקרא עליך ויראו ממך ואוקמוה מאי שם ידו"ד אלו תפלין שבראש ששל תפלין תרין שינין שית מאה ש שית דרגין ושבע ענפין דתרין שינין הא תלת ש עשר וכלא תרי"ג ולית פקודא דלאו ש איהי שקילא לכל אורייתא כגוונא דא. כל מצוה איהי ידו"ד י"דוד עם שמ"י שס"ה ו"ה עם זכרי רמ"ח ובג"ד כל מצוה איהי שקילא לתרי"ג והא אוקמוה שמע ישראל כליל תרי"ג מסטרא דציצית ותרי"ג מסטרא דתפלין איהו בכל אתר. והיו לטוטפות טטפת טט ח"י עלמין צדיק לקבליה מטטרון פת תפארת. מטטרון סוס דתפארת דביה כל ספיראן מתלבשין והכי איהו כגופא לנשמתא וכד קב"ה אסתלק מניה אשתאר אלם לית ליה קול ולא דבור אשתכח דקב"ה ושכינתיה איהו קול ודבור דכל מלאך ומלאך. ובכל קלא ודבור דאורייתא ובכל קלא דצלותא ובכל פקודא ופקודא בכל אתר שולטנותיה בעלאין ותתאין איהו חיים דכלא איהו סביל כלא. ולית אדני בלא ידוד כגוונא דלית דבור בלא קול ולית קול בלא דבור והאיאיהו קשוט בעלמא דאצילות אבל בעלמא דפרודא אית קול בלא דבור קשר של תפלין שדי אחיד ביה עילא ותתא ודא צדיק חי עלמין אחיד (ס"א ביה) בין קול ודבור. אדהכי הא רעיא מהימנא אזדמן לגבי סבא ואמר סבא סבא תפלין וציצית ופרשת מזוזה אינון ג' פקודין כלילן בק"ש. וק"ש פקודא רביעאה וציצית אדכר ג' זמנין. ובתפלין אדכר בהו תרין זמנין אות. ובציצית ז' של תזכרו דצריך להתיז בה ובמזוזה שדי מלבד ידו"ד מלגו ופרשיין סתימין ופתיחן אמאי ושיעור ארכה דציצית ורוחבה דתקינו ארך כל הציצית תרין עשר אצבעאן בגודל מצות תכלת שליש גדיל ושני שלישי ענף ובין קשר לקשר כמלא גודל וכל חוליא וחוליא תהיה משולשת והכי תפלין אמאי במוחא ולקבל לבא. ושיעור רצועתהון אמאי אינון עד לבא לשמאלא ועד טבורא לימינא ורצועא דיד עד דיכרוך וישלש תלת זמנין באצבע צרדא אלא ודאי בגד חשוב לאו איהו אלא שלש על שלש לכל סטרא אינון תריסר לקבל ד' בגדי לבן וד' בגדי זהב וד' בגדי דכהן הדיוט ומסטרא דברכת כהן הדיוט קא רמיז אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך שליש גדיל ושני שלישי ענף דאיהו תכלת וכל חוליא משולשת כל משולש מסטרא דקדושה הה"ד קדושה לך ישלשו וישראל שלישיה בגין דושלישים על כלו דציצית מסטרא דעמודא דאמצעיתא דאיהו תליתאה לאבהן וכל דבר משולש וה"ו יל"י כל תיבה משולשת מסטרוי חוליא כלילא מתלת כריכות משלשין דא שכינתא קדושה לך ישלשו ואיהי משולשת בעמודא דאמצעיתא כליל תלת ענפי אבהן דאינון ש מן שבת שכינתא בת יחידה (ס"א מליא מן) חליא תכלת שבציצית זכאה גופא דהכי איהו רשים בשכינתא וקודשא בריך הוא על כנפי דמצוה רשים ברצועא דאיהו תפלה דיד בתלת כריכות באצבע צרדא דאיהי כגוונא דחוליא כריכא בתלת כריכות באצבעא רשים בקשר דתפלין כליל בתרין קשרין סלקין חמשה עשר משולשין תרין בקשרא חד. שלשה עשר חוליין אית בהון תשעה ושלשים כריכן כחושבן ט"ל ושלשה עשר חליין כחושבן אחד סלקין ב"ן והאי איהו בן ידו"ד עמודא דאמצעיתא כל קשר בדיוקנא דכף ימינא כל חוליא בדיוקנא דאצבע דאית ביה תלת פרקין לקבל תלת כריכות והכי בכל אצבע תלת פרקין לבר מגודל דאיהו שיעור בין קשר לקשר דציצית כמלא גודל. איהי מדה דחוטמא ומדה דעין ימינא ושמאלא ואיהו מדה בין עין לעין ומדה דאזן ימינא ושמאלא ומדה דכל שפה ושפה ומדה דלישנא מדה אחת לכל היריעות. אמה שיעור דגופא לארבע סטרין ועילא ותתא דאינון שית אמות ובכל אמה ואמה שלשה פרקין ח"י פרקין בשית אמין ואינון רזא דח"י נענועין דלולב לשית סטרין תלת נענועין לכל סטרא ועלייהו אתמר זאת קומתך דמתה לתמר ודא שיעור קומה מקוה ישראל בשכינתא איהו ח"י ארבע זמנין דאינון ארבע סלקין שבעים ושנים ורזא דחיון קומה דלהון



ספר במדבר פרשת פנחס דף רכט/א

וגביהם וגובה להם וירא הלהם וגבותם וגו' וגביהם ארבע חיון דמרכבתא תתאה וגובה להם ד' חיון דמרכבתא מציעתא וגבותם ארבע חיון דמרכבתא תליתאה וכלהו י"ב ואינון מלאות עינים כגוונא דא סביב לארבעתן ידוד ידוד ידוד ומארי דקומה רשימין בהון בצלותא באן אתר. אלא כל הכורע כורע בברוך וכל הזוקף זוקף בשם. זקיפות ארבעה. וכריעות ד' הא הכא קא רמיז באלין זקיפות וכריעות מוליך ומביא למי שד' רוחות העולם שלו מעלה ומוריד למי שהשמים והארץ שלו ואינון שית סטרין שמים וארץ וד' רוחות. לקבל תלת ברכאן קדמאין ותלת בתראין בעושה שלום במרומיו ד' כריעה וזקיפא לשמאלא וכריעה וזקיפא לימינא והאי איהו נותן שלום לשמאלו וימינו לשמאל רבו ולימין רבו הא אינון תריסר בין (כריכות) וכריעות וזקיפות ובהון ע"ב עיינין ו' כריעות בהון ה"י נענועין נ' בכל פעם ראש וגוף וזנב דצריך למכרע בח"י חוליין סלקין ע"ב באלין ע"ב עיינין דקב"ה נהרין ע"ב גדפין דשכינתא וקמת עלייהו ואתקריאת עמידה דבקדמיתא נפילה איהי וצריך לאקמא לה בשם ידוד בח"י עלמין ובארבע זקיפות בשית ברכאן דאיהו תפארת כליל ברכאן קדמאין ותלת ברכאן בתראין ולמכרע בח"י עלמין והאי איהו ו"ו ו' כל הכורע כורע בברוך וכל הזוקף זוקף בשם ידוד עמודא דאמצעיתא וצדיק ו"ו ו' עלאה בינה בין ידו"ד ואינון רמיזין בויסע ויבא ויט עלאה בן ידו"ד אחיד בזקיפה וכריעה וכלהו סלקין ח"י ברכאן דצלותא ד' כריעות באדני ד' זקיפות בידוד עמודא דאמצעיתא ושכינתא חי עלמין קשיר לון ודא יאדדנודי אמן בכל ברכתא מח"י ברכאן ח"י זמנין ידוד אינון ע"ב עיינין דנהרין בע"ב גדפין דאינון ח"י זמנין אדני ורזא דמלה וגביהן וגובה להם וגבותם וגביהן גדפין וגובה להם אנפין וגבותם דאינון עלייהו מלאות עינים סביב לארבעתן כלהו מרובעות וכלא קשוט ע' ענפין (נ"א אנפין) לאורייתא גדפין אדני אנפין ידוד עיינין אהיה וסלקין יב"ק בחושבן. אדני במעשה. ידוד בדבור. אדיד במחשבה. בכל עין ועין שיעור גודל ודא ו' בינוני וב' פרקין בגודל אינון י' י' לקבל חוטמא ו' לקבל ב' נוקבי חוטמא י' י' וסלקין ידו"ד ודא וייצר שיעור דכל מדה ומדה ידו"ד בכל אתר שלטנותיה בכל אבר ואבר. כל אבר כגון יפרוש כנפיו יקחהו ישאהו על אברתו לית אבר בכל מרכבתו דלאו כל אבר בדיוקניה. כל אבר בדיוקניה. ובכל אתר אשתכח ופניהם וכנפיהם פרודות מלמעלה לקבל פרשיין פתיחן דתפלין לקבל תורה וכד לתתא אינון סתימין פרשיין לקבל יאדרונדי עלייהו באנפוי וגדפוי וקב"ה רשים בישראל לקבלייהו בצלותא למהוי חברים בהדייהו למכרע בכל גופייהו בתמני סרי ברכאן דצלותא לאמלכא עלייהו אמן ואיהו יאהדונהי בכל אבר ואבר דלהון ואמר קב"ה מאן דלא הוי רשים קדמייכו למהוי כורע בברוך וזוקף בידוד בקומה דגופא לא ייעול צלותיה בהיכלא דילי דאיהו אדני לא תקבלון מלין דיליה על גדפייכו ואנפייכו דכל מאן דמצלי באדני ומצרף לידוד אנפין (ס"א ענפין) דמלאכין ופניהם וכנפיהם פרודות לעילא לעילא (ס"א לנטלא) יאהד"ונהי במלין דצלותא דנפקין מפומוי דב"נ וגדול העונה אמן יותרמן המברך דלגבי אדני ידוד בצלותא ופניהם וכנפיהם פרודות לקבל ידוד באנפין אדני בגדפין כרוב אחד מקצה מזה וכרוב אחד מקצה מזה. אבל כד חזר ש"צ צלותא ועונה אמן איהו במחברת השנית מתחברין תרין שמהן במחברת השנית בקדמיתא מקבילות הלולאות אחת אל אחת בקדשים דאינון קשר אצבעאן אבל באמן (שם) והיה המשכן אחד דביה חוברות אשה אל אחותה:

תקונא תליתאה סדר דבורא (ס"א חדר דדבורא) דצלותא דביה חיון אשא ממללן והאי היא וארא כעין חשמל כמראה אש בית לה סביב האי איהו רזא דחשמל דאינון חיון אשא עתים חשות עתים ממללות. ואינון דחשות לס"ת בזמנא דדבור נפיק מפי הקורא איהו חשיב לגבייהו כאלו מקבלים אורייתא בטורא דסיני ובזמנא דאמר איהו אנכי לא אשתמע קלא ולא דבורא אחרא דחיון אלא דיליה. כגוונא דא כד דבורא דא נפיק מפומיה דקב"ה חיות אש חשות ובזמנא דשתיק חיות אש ממללות חדא הוא דכתיב וכל העם רואים



ספר במדבר פרשת פנחס דף רכט/ב

את הקולות קלין דחיון דהוו שאגין ואת הלפידים דהוו נפקין בדבור דחיון בכמה מיני נגון קדם מלכא ואלין אינון דחשות לס"ת אינון בדיוקנייהו דחיון. ומני לון קב"ה לאעלא לון בחדר דמראה אש בית לה. ועוד אינון דחשות (ס"א ועוד אינון דנפיק מנייהו דבורא בצלותא דביה חיון אשא ממללן ואינון דחשות) בצלותא בח"י ברכאן ייעלון בחדר דמראה דא. ועוד אינון דחשות להלכה דאתמר בה אגרא דשמעתתא סברא ייעלון בחדר דאיהו היכל דמראה דא דאורייתא עלה אתמר דאתמר בה אגרא דשמעתא סברא ייעלון בחדר דאיהו היכל דמראה דא דאורייתא עלה אתמר הלא כה דברי כאש נאם יי' וכפטיש יפוצץ סלע. ודא סלע,,, ביה ודברתם אל הסלע לעיניהם ונתן מימיו אלין דמשתדלין בה לשמה נפיק לון מיא דאורייתא מתיקן ואתמר בהון (שם) ותשת העדה ובעירם. ואלין דלא משתדלין בה לשמה נפיק לון מים מרירין דאתמר בהון וימררו את חייהם בעבודה קשה דא קושיא. בחומר דא קל וחומר. ובלבנים בלבון הלכה. תקונא רביעאה וחמשאה מראה מתניו ולמעלה וממראה מתניו ולמטה דבהון שוקי החיות כנגד כלן ובספירן נצח והוד מטטרון אות בצבא דיליה ואיהו דיוקנא דצדיק דצדיק אות בצבא דלעילא ומטטרון איהו אות בצבא דלתתא מטטרון שדיביה (שם והחיות רצוא ושוב כמראה הבזק ורגליהם רגל ישרה דרגלין דמזיקין כלהו עקלתון ורגליהן ורגלין דחיון קדישין אתמר בהון ורגליהם רגל ישרה מצד חיה דאיהו ישראל ישראל כליל תלת חיון דאתמר בהון האבות הן הן המרכבה. (שם) וכף רגליהם ככף רגל עגל מסטרא דחיה דאיהו שור ונוצצים כעין נחושת קלל מסטרא דנחש בריח דימא דאיהו סליק לגבי' ביבשתא רצוא מסטרא דנוריאל דסליק רצוא. ושוב מסטרא דשדי דהכי סליק בחושבן ואיהו סליק מטטרון וכד הוו ישראל שמעין קלא מזרח הוו רצין תמן ולמערב הכי וכן לדרום ולצפון אמר קב"ה למלאכי השרת אלין דרהטין לצלותא דמצוה ורהטין לפרקא בשבתא. ורהטין למעבד רעותא דילי ותייבין בתיובתא. קבילו לון בהיכלא דהאי מראה דבאלין סימנין אינון חברים בהדייכו אינון דרצין ושבין באורייתא בדבורא דהלכה אינון רשימין בהדייכו ואעילו לון בהאי היכלא הכי כד מצלין ישראל מיכא"ל טאס עלמא בטיסא חדא. וגבריא"ל טאס בתרין טאסין וכד נפיק דבורא מישראל בהלכה בצלותא ובכל פקודא דשכינתא תמן. אינון רצין לגבה ושבין בה בשליחות מאריהון ובכל אתר דשמעין קלא דאורייתא דתמן קב"ה אינון רצין לגבי ההוא קלא ותייבין בה בשליחותא דמאריוהן דבכל קלא דשם ידו"ד לית תמן בדבורא דלית תמן אדני לא רצין ושבין תמן. ובג"ד ורגליהם רגל ישראל כי ישרים דרכי ידו"ד באתר דידו"ד תמן איהו דרך ישרה. ואי לית תמן ידו"ד לאו איהו דרך ישרה. ועוד רגליהם רגל ישרה אמרו מארי מתניתין דמאן דמצלי בעי לתקנא רגלוי בצלותיה כמלאכי השרת. ככף רגל עגל למהוי רשים בהדייהו ובגין דא אוקמוה רבנן המתפלל צריך לכוון את רגליו שנאמר וכף רגליהם ככף רגל עגל ואמר קודשא בריך הוא אלין דאינון רשימין בצלותייהו הכי לכוון רגלוי כוותייכו אפתחו לון תרעי היכלא לאעלא במראה דא. תקונא שתיתאה ראיתי כמראה אש הכא ראייה ממש. אמר קב"ה מאן דייעול בחיזו דא ויהא בצלותיה לביה לעילא לשם ידו"ד ועינוי לתתא בשמא דאדנ"י תיעלון בהיכלא דא כגוונא דמלאכין. וגביהן לעילא ויראה להם לתתא לקבל שכינתא דאיהי יראת ידו"ד ובראייה ושמיעה. וריחא ודבור שריא ידו"ד בעשייה במשוש שמוש הלוך שריא אדני ודא ראיה דאור ונר (ס"א דאורייתא) דאתמר,,, ותורה אור ריחא דקרבנין דאינון צלותין. דבור באורייתא דבור בצלותא ועשייה דמצוה ושמוש דילה ומשוש דילה והלוך דילה וראייה ושמיעה דלית תמן אורייתא ומצוה קב"ה ושכינתיה לא שריא תמן דקב"ה שריא בראייה וכן שכינתיה דאורייתא ותורה אור שכינתיה ראיה דיליה ידוד במראה אליו אתודע (קב"ה במראה אליו אתודע שכינתיה) במחשבה מלגו בינה בן יה ישראל עלה במחשבה הרהור חכמה לחכימא ברמיזא חכמה עלה במחשבה דאיהו בינה מחשבה והרהור כלא חד חכמה לא אשתמודע אלא בבינה ובינה בלב ובגין דא מחשבה בלב הרהור בלב וכן אורייתא ס"ת מצוה



ספר במדבר פרשת פנחס דף רל/א

לשמוע וכן בחוטמא ריח ניחח לידו"ד שכינתא איהי קרבן דיליה עולה דיליה וצלותא איהי כקרבן וכריח ניחח סליקת לגביה ואתקריבת לגביה בצלותא והכי בדבור הלא כה דברי כאש נאם ידו"ד ה' שכינתא דבור דיליה כגוונא דשכינתא איהי מראה דיליה שמיעה דיליה. ריח ניחח דיליה דבור דיליה ברישא. הכי איהו בידין עשיית מצוה דיליה בגופא כריעא דיליה בצלותא זקיפ' דיליה בצלותא עמידה דיליה דאיהו (דאיהי מזליה) דקיימא קמיה בכל אתר וכרעת לגביה ואתנפלת לרגלוי בנפילת אפין למשאל מניה רחמים על בנהא איהי ענוה לגביה ואית לה בשת פנים מיניה ולא כשפחה בישא לילית חצופה בלא ענוה לית לה בשת פנים אימא דערב רב ובגין דא אמר שלמה אשת חיל עטרת בעלה וכרקב בעצמותיו מבישה דשכינתא איהי מטרוניתא שפחה דילה לילית ליה לה ענוה ולא בשת אנפין מקב"ה והכי בנהא ערב רב וקב"ה עתיד לאעבר' לה ולבנהא מעלמא דממזרים אינון מבני ט' מדות אסנ"ת

ותעצר המגפה מעל בני ישראל

וישב ישראל בשטים ויחל העם לזנות אל-בנות מואב. 2 ותקראן לעם לזבחי אלהיהן ויאכל העם וישתחוו לאלהיהן. 3 ויצמד ישראל לבעל פעור ויחר-אף יהוה בישראל. 4 ויאמר יהוה אל-משה קח את-כל-ראשי העם והוקע אותם ליהוה נגד השמש וישב חרון אף-יהוה מישראל. 5 ויאמר משה אל-שפטי ישראל הרגו איש אנשיו הנצמדים לבעל פעור. 6 והנה איש מבני ישראל בא ויקרב אל-אחיו את-המדינית לעיני משה ולעיני כל-עדת בני-ישראל והמה בכים פתח אהל מועד. 1 שישה מקומות שבהם משה לא ידע איך לנהוג 7 וירא פינחס בן-אלעזר בן-אהרן הכהן ויקם מתוך העדה ויקח רמח בידו. 8 ויבא אחר איש-ישראל אל-הקבה וידקר את-שניהם את איש ישראל ואת-האשה אל-קבתה ותעצר המגפה מעל בני ישראל. 9 ויהיו המתים במגפה ארבעה ועשרים אלף.

פרשת פינחס : 10 וידבר יהוה אל-משה לאמר. 11 פינחס בן-אלעזר בן-אהרן הכהן השיב את-חמתי מעל בני-ישראל בקנאו את-קנאתי בתוכם ולא-כליתי את-בני-ישראל בקנאתי. 12 לכן אמר הנני נתן לו את-בריתי שלום. 1 מאמר לא גמור: פרשת פינחס - שכר מצוה; גט לחיילים 13 והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהנת עולם תחת אשר קנא לאלהיו ויכפר על-בני ישראל. 14 ושם איש ישראל המכה אשר הכה את-המדינית זמרי בן-סלוא נשיא בית-אב לשמעני. 15 ושם האשה המכה המדינית כזבי בת-צור ראש אמות בית-אב במדין הוא.

16 וידבר יהוה אל-משה לאמר. 17 צרור את-המדינים והכיתם אותם. 18 כי צררים הם לכם בנכליהם אשר-נכלו לכם על-דבר-פעור ועל-דבר כזבי בת-נשיא מדין אחתם המכה ביום-המגפה על-דבר-פעור.

פרשת "פנחס"זוהר חלק ג דף ריג/א

זוהר חלק ג דף ריג/א

וידבר יי' אל משה לאמר. פנחס בן אלעזר וגו'. רבי אלעזר פתח ואמר שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך. שמע בני מוסר אביך דא קב"ה. ואל תטוש תורת אמך דא כנסת ישראל. מאי מוסר אביך מוסר דא אורייתא דאית בה כמה תוכחין כמה עונשין כד"א מוסר יי' בני אל תמאס ואל תקוף בתוכחתו ובגין דכל מאן דאשתדל באורייתא בהאי עלמא זכי דיפתחון ליה כמה תרעין לההוא עלמא כמה נהורין. בשעתא דינפוק מהאי עלמא היא אקדימת קמיה ואזלא לכל נטורי תרעין מכרזת ואומרת פתחו שערים ויבא גוי צדיק. אתקינו כרסיין לפלניא עבדא דמלכא דלית חדו לקב"ה אלא מאן דאשתדל באורייתא כ"ש ב"נ דמתער בליליא לאשתדלא באורייתא דהא כל צדיקייא דבגנתא דעדן צייתין לקליה וקב"ה משתכח בינייהו כמה דאוקמוה היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך תשמיעיני. ר"ש אמר האי קרא רזא דחכמתא אית ביה. היושבת בגנים דא כנסת ישראל דאיהי בגלותא עם ישראל ואזלא עמהון בעקתייהו. חברים מקשיבים לקולך השמיעיני. משריין עלאין. כלהו צייתין לקולך לקול תושבחתך בגלותא. השמיעיני כד"א הראיני את מראיך השמיעיני את קולך. השמיעיני קלא דאינון חברייא דמשתדלי באורייתא דהא לית תושבחתא קמאי כאינון דמשתדלי באורייתא. אמר ר"ש כביכול כל אינון דזכאן לאשתדלא באורייתא ומכד פליג ליליא ואתיין במטרוניתא כד נהיר יממא לקבלא אנפי מלכא אתקיף ואחסין בשכינתא ולא עוד אלא דשריא ביה חוט של חסד כמה דאוקימנא. ת"ח כלמאן דזכי לאתתקף בשכינתא יסתמר גרמוהי באנון מלין דאחידן לקבלה כגון מאן. אינון דלא משקרי באת קדישא כגון בת אל נכר וכל מאן דנטיר גרמיה כביכול כנסת ישראל אחידא בי' ונטרא לי' והיא אקדימת ליה שלם וכ"ש אי זכי וקני להאי. ואמר ר"ש אתחזיין ישראל לאשתצאה בההוא שעתא בר דאקדים פנחס להאי עובדא ושכיך רוגזא הה"ד פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב וגו'. ד"א פנחס בן אלעזר וגו'. אר"ש בן בן תרי זמני לאשלמא אובדא (נ"א עובדא) קא אתי. אמר רבי שמעון האי ב"נ דנטיל גלגולא דנשמתא ולא זכי דיתתקן ביה כאילו משקר בקושטא דמלכא ואנא קרינא עליה האי קרא או מצא אבדה וכחש בה ונשבע על שקר. וכחש בה טב לי' דלא אברי. תנינן צדיק גמור אינו נדחה וצדיק שאינו גמור נדחה. מאן הוא צדיק גמור ומאן הוא צדק שאינו גמור וכי מאן דלא שלים במלוי צדיק אקרי אלא צדיק גמור ידיע דהא לא נטיל גלגולין עקימין ובאחסנתיה בני בניין ואתקין שורן וחצב בירין ונטע אילנין. צדיק שאינו גמור דבני בניין באחסנתא אחרא חפר בה בירין ואעדר הא אתקין אבני יסודא כמלקדמין ואעמל בה ולא ידע אי אשתאר דיליה. מסטרא דילי' טב וצדיק אקרי ומסטרא דההוא אחסנתא לאו הכי. לב"נ דבני בניין שפירן יאן למחזי אסתכל ביסודא וחמי ליה שקיע עקימא מכל סטרין הא בניינא לא שלים עד דסתר ליה ואתקין לי' כמלקדמין מסטרא דההוא בניינא דיליה אשתכח טב ושפיר



זוהר חלק ג דף ריג/ב

מסטרא דיסודא ביש ועקים ובגין כך לא אקרי עובדא שלים לא אקרי בניינא שלים בג"כ צדיק שאינו גמור אקרי ונדחה וע"ד כבלע רשע צדיק ממנו. ת"ח מאן דמקנא לשמא קדישא דקב"ה דאפילו לא יזכי לגדולה ולא אתחזי לה (ס"א דירית לה) (רווח לה ונטיל לה) ודא ירית ליה ועייל ליה. פנחס לא אתחזי ליה בההוא זמנא ובגין דקנא לשמא דמאריה רווח לכלא וסליק לכלא ואתתקן ביה כלא וזכה לאשתמשא בכהונה עלאה. מההיא שעתא פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן דאשלים לתרין דרגין בגין דקנא לשמא דמאריה דאתתקן מה דאתעקם:

רבי יהודה פתח ואמר שמרה נפשי כי חסיד אני הושע עבדך וגו'. סופיה דקרא אית לאסתכלא ולבתר קרא כלא. סופיה דקרא כתיב הבוטח אליך הבוטח בך מבעי לי' מאי הבוטח אליך אלא כביכול דוד מבטח ליה דלא יעבר ליה פלגות ליליא בשנתא כמה דכתיב חצות לילה אקום להודות לך. קמתי מבעי ליה אלא אקום ואתקשר בך לעלמין. שמרה נפשי שמור מבעי ליה והא תנינן דלית את באורייתא דלא אית בה רזין עלאין ויקירין. שמרה לקב"ה קאמר שמרה לההוא חולקא דאתאחד ביה נפש דכד נפשא נפקאת מהאי עלמא אתיא למירת עלמא (דאתי) אי זכי כמה חילין עלאין נפקין לקבלא ולנטרא לה ולאעלא לה במדורא דדוכתהא והאי ה' נטיר לה לאתאחדא עמה בריש ידחי ושבתי ואי לא זכי כמה גרדיני טהירין אזדמנן לקבלה ודחו לה לבר ווי לההיא נפשא. דמתגלגלת בריקנא כאבנא בקוספיתא הה"ד ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע. ודוד בעי בעותיה קמי קב"ה ואמר שמרה נפשי דלא ידחון לה לבר וכד מטי (ס"א לקבלך יפתחון לך) לקבלה יפתחון לה פתחין ותקבל לה קמך. כי חסיד אני וכי חסיד אקרי. א"ר יהודה אין דכתיב חסדי דוד הנאמנים בגין כך שמרה נפשי דלא תשבוק לה למהך לבר. ר' יצחק אמר כל ב"נ דאית ליה חולקא בצדיק ירית להאי ארץ כמה דכתיב ועמך כלם צדיקים וגו' והאי צדיק חסיד אקרי אמר דוד בתר דבהאי אתר אחידנא חסיד אני. ובג"כ שמרה נפשי לאתקשרא בך:

רבי חיא פתח עדות ביהוסף שמו וגו'. הא אוקמוה דאוליף שבעין פתקין ולשון הקדש יתיר. הה"ד (שם) שפת לא ידעתי אשמע. אבל מאי עדות. ת"ח בשעתא דאתתיה דפוטיפר הות אחידא בי' לההיא מלה הוה יוסף עביד גרמיה כמאן דלא ידע לישנא דילה וכן בכל יומא עד ההיא שעתא בתרייתא דכתיב ותתפסהו בבגדו מאי ותתפסהו אלא בגין דעביד גרמיה כמאן דלא ידע לישנא. ורוח הקדש צווח לקבליה לשמרך מאשה זרה מנכריה אמריה החליקה. מאי קמ"ל אלא כל מאן דנטיר גרמיה מהאי אתקשר בה בשכינתא ואחיד בההוא עדות ומאי הוא ה' דאתוסף ביה. דכתיב עדות ביהוסף שמו אוף הכא י' איתוסף בפנחס על דקני בהאי:

רבי ייסא פתח על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו בזכרנו את ציון. את ירושלם מבעי ליה כמה דכתיב (שם) אם אשכחך ירושלם תשכח ימיני. מאי בזכרנו את ציון. לב"נ דהו"ל היכלא יקירא יאה ושפירא אתו לסטין ואוקידו ליה. צערא דמאן הוא. לאו דמאריה דהיכלא אוף הכא שכינתא בגלותא שריא. צערא דמאן הוא לאו דצדיק. ואזלא הא כמה דאוקמוה דכתיב הצדיק אבד אבד ממש אוף הכא בזכרנו את ציון בזכרנו ההוא צערא דיליה על זווגהא צערא דיליה הוא. אמר רבי ייסא מאן דאוקיר שמא דמאריה בהאי ונטיר האי זכה דיוקיר ליה מאריה על כלא מנלן מיוסף דכתיב וירכב אותו במרכבת המשנה אשר לו וכתיב ונתן אותו על כל ארץ מצרים



זוהר חלק ג דף ריד/א

ולא עוד אלא כד עברו ישראל ית ימא אדונא דיוסף עאל בגו בקדמיתא ולא הוו מיא קיימין על קיומייהו קמיה חדא הוא דכתיב הים ראה וינוס מאי וינוס אלא ראה ההוא דכתיב ביה וינס ויצא החוצה. ת"ח זכי ליקרא בחייוי וזכי ליקרא במיתתיה. בחייו אמאי בגין ההוא זמן דלא בעא לאתדבקא בה דכתיב (שם) וימאן ויאמר אל אשת אדניו. וכתיב ולא שמע אליה לשכב אצלה להיות עמה בגין כך זכה בהאי עלמא כיון דכתיב ותתפשהו בבגדו וכתיב וינס ויצא החוצה זכי לבתר דעאל לגו פרוכתא עלאה והכי אתחזי ליה דידיה נטל בהאי עלמא ודידיה נטל בעלמא אחרא. פנחס זכי בהאי עלמא וזכה בעלמא דאתי וזכה לקיימא יתיר מכל אינון דנפקו ממצרים וזכה לכהנא עלאה הוא וכל בנוי אבתריה. ואי תימא דלא (נ"א דהא) זכה לכהנא עד לא עבד עובדא דא אין (ס"א לא) דהא אינון דאמרי (דלא) דזכה קודם לאו הכי. אלא במאי אוקימנא תחת אשר קנא לאלקיו דמשמע דבגין עובדא דא רווח כהונתא מה דלא הוה קודם. ת"ח כל כהן דקטיל נפש פסיל ליה כהונתיה לעלמין דהא ודאי פסיל ההוא דרגא דיליה לגביה ופנחס מן דינא פסיל לכהנא הוה ובגין דקנא ליה לקב"ה אצטריך לחסא ליה כהונת עלמין ליה ולבנוי אבתריה לדרי דרין. א"ר יצחק ת"ח רשים הוא פנחס לעילא ורשים הוא לתתא עד לא יפוק לעלמא דהא עם אינון דנפקו ממצרים אתמני:

רבי אלעזר ור' יוסי ור' חייא הוו אזלי במדברא א"ר יוסי הא דכתיב בפנחס הנני נותן לו את בריתי שלום שלום ממלאך המות דלא שליט ביה לעלמין ולא אתדן בדינוי ואי תימא דלא מית ודאי לא מית כשאר בני עלמא ואוריך יומין על כל בני דרא בגין דבהאי ברית עלאה אחיד וכד אסתלק מעלמא בתיאובתא עלאה ובדביקותיה שפירא אסתלק משאר בני עלמא:

רבי אלעזר פתח ואמר ויראני את יהושע הכהן הגדול עומד לפני מלאך יי' וגו'. ת"ח ווי לאינון בני נשא דלא מסתכלאן ביקרא דמאריהון וכל יומא ויומא כרוזא קארי עלייהו ולא משגיחין. אתא ב"נ לאסתכלא בפקודי אורייתא כמה סניגורין קיימין לאדכרא עליה לטב. אתא ב"נ ואעבד על פקודי אורייתא אינון עובדין קטיגורין עליה לביש קמי קב"ה. יהושע כהן גדול הוה ואוקמוה מה כתיב ביה והשטן עומד על ימינו לשטנו. ומה בהאי כך בשאר בני עלמא דלא מסתכלי ביקרא דמאריהון על אחת כמה וכמה. חמי מה כתיב ויהושע היה לבוש בגדים צואים ואוקמוה. אבל בגדים צואים ודאי אינון לבושין דאתלבשא ביה רוחא בההוא עלמא. זכאה חולקיה דמאן דלבושוי מתתקנין ושלמין בההוא עלמא והא אתמר כל מאן דבעיין לאעלא לגיהנם אינון לבושין דמלבשין ליה היך אינון מה כתיב הכא ויהושע היה לבוש בגדם צואים ועומד לפני המלאך. מאן מלאך דא מלאך דממנא על גיהנם וממנא על מאן דחמי באינון לבושין עד דאתיב קלא ואמר הסרו הבגדים הצואים מעליו. מהכא את לאסתכלא דעובדין בשין דב"נ עבדין ליה אינון לבושים צואים. ויאמר אליו ראה העברתי מעליך עונך והלבש אותך מחלצות. אלבישיניה לבושין אחרנין מתתקנן דבהו אסתכל ב"נ בזיו יקרא דמאריה. ת"ח כגוונא דא פנחס דלא אסתלק מעלמא עד דאתתקנו קמיה לבושין אחרנין דרוחא אתהני בהו לעלמא



זוהר חלק ג דף ריד/ב

דאתי. בשעתא חדא אתפשט מאלין ואתלבש באלין לקיימא דכתיב הנני נותן לו את בריתי שלום. עד דהוו אזלי שמשא הוה תקיפא ויתבו תחות צלא דחד טנרא דמדברא אמר ר' אלעזר ודאי צלא חדוותא דנפשא הוא. אמר רבי חייא לרבי אלעזר הא אתמר וחברייא אתערו בהו. א"ר חייא ודאי הכי הוא אבל אנא אלעזר אלין יומין מראש השנה עד יומא בתראה דחג בעינא למיקם עלייהו. א"ר שמענא לבוצינא קדישא עלאה מלה בהו. אמר ליה אימא ההוא מלה. א"ל עד לא קאימנא ביה. א"ר אלעזר אף על גב דחברייא אוקמו מלה ושפיר הוא אבל סדורא דהני יומי רזא דחכמתא הוא בין מחצדי חקלא ת"ח הא אתמר סדורא דיחודא כלא בחד היך הוי והא אתמר. פתח ואמר חשף יי' את זרוע קדשו דא דרועא חדא דביה תליא שועה דביה תליא נוקמא דביה תליא פורקנא ולמה למיקם לה לכנ"י מעפרא ולקבלא לה לגביה לאזדווגא כחדא וכד האי אתער לקבלה כמה דחילו שריא בעלמא עד דינח ההוא דרועא תחות רישהא לאתחברא כמה דאת אמר שמאלו תחת לראש וגו' וכדין ניחא דינא ומכפר חובין. לבתר אתי ימינא לחבקא כדין חדוותא שרייא בלעמא וכל אנפין נהירין לבתר אזדווגת בגופא וכדין כלא אקרי אחד בלא פרודא כדן הוא שלימו דכלא וחדוותא דכלא ואחדו ודאי מה דלא אשתכח הכי בשאר זמני כגוונא דהאי סדורא דהני יומין. מראש השנה עד יומא בתראה דחג. בראש השנה אתער דרועא דשמאלא לקבלא לה למטרוניתא וכדין כל עלמא בדחילו בדינא ובעי ההוא זמנא בתיובתא שלים לאשתכחא עלמא קמי קב"ה לבתר אתיאת מטרוניתא ובעיין בני היכלא בתשעה לירחא למעבד חדוותא ולמטבל בנהרא לדכאה גרמייהו בזווגא דמטרוניתא ביומא אחרא הוא זווגא דילה לשוואה שמאלא תחות רישהא (נ"א רישא דמלכא) כמה דאת אמר שמאלו תחת לראשי. וכדין ישראל בתעניתא על חובייהו ומכפרא להו דהא אימא עלאה אנהירת אנפהא למטרוניתא בזווגהא ומתכפרין כל בני היכלא כיון דשמאלא מקבלה לה בהאי יומא דרישא דמטרוניתא שרייא על שמאלא. ביומא קדמאה דחג יתער ימינא לקבלה בגין לחבקא וכדן כל חדווא וכל אנפין נהירין וחדוותא דמים צלילן לנסכא על מדבחא ובעיין בני נשא למחדי בכל זינין דחדוה דהא ימינא גרים בכל אתר דשארי ימינא חדוותא אצטריך בכלא כדין חדוותא היא לאשתעשעא. לבתר ביומא תמינאה חדוותא דאוריתא הוא דהא כדין זווגא דגופא הוא זווגא דכלא למהוי כלא חד ודא הוא שלימו דכלא ודא יומא דישראל איהו ודאי ועדבא דידהו בלחודייהו דלית ביה חולקא לאחרא. זכאין אינון ישראל בעלמא דין ובעלמא דאתי עלייהו כתיב כי עם קדוש אתה ליי' אלקיך וגו':

פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל וגו'. ר' יהודה פתח זכר נא מי הוא נקי אבד ואיפה ישרים נכחדו תמן תנינן מאן דחמי קשת בגוונוי (ס"א נהירין) אחטריך לברכא ברוך זוכר הברית בגין דדא איהו ברית קיימא קדישא דשוי קב"ה



זוהר חלק ג דף רטו/א

רבי יוסי אמר קשת אתא לאגנא על עלמא. למלכא דכל זמנין דבריה חב לקבליה אתא מלכא לאלקאה ליה אתגליא עליה מטרוניתא בלבוש יקר דמלכו. מלכא חמילה סליק רוגזא דבריה וחדי בה דכתיב וראיתיה לזכור ברית עולם וע"ד לא אתחזי קשת בעלמא אלא בלבושי יקר דמלכו ובשעתא דאית צדיק בעלמא איהו ברית למיקם ברית ואגין על עלמא. לא הוי צדיק הא קשת לאתחזאה דהא עלמא איהו קיימא לאובדא אלא בגין קשת דא. ר' אלעזר אמר לעולם לא אתלבש קשת דא אלא בלבושא דאבהן קדמאי. ירוק וסומק וחיוור. ירוקא דא לבושא דאברהם אצטבע לבושא (ס"א גוון) דא כד נפק מניה ישמעאל. סומקא דא גוון יצחק דאתיא סומקא ואצטבע כד נפיק מניה עשו. ואתמשך ההוא סומקא לתתא עד ככבא דמאדים דאתאחד ביה עשו. חוורא דא איהו לבושא טבא דעקב דהא לא אשתנו אנפוהי לעלמין. ר' אבא אמר יאות הוא אבל הכי אמר בוצינא קדישא. חוור דא אברהם דאתלבן בחוורא דנורא. סומקא דא יצחק ודאי ירוק דא הוא יעקב דקימא בין תרין גוונין וכתיב ביה ביעקב לא עתה יבוש יעקב ולא עתה פניו חורו דהא כל ערסיה שלים הוה והכי הוא לא עתה יבוש יעקב לאתחזאה בגוון סומק כיצחק דנפק מניה עשו. ולא עתה פניו יחורו כאברהם לאתחזאה בגוון חוור דנפק מניה ישמעאל. אלא נטל גוונין לאתעטרא בהו על אבהן דיליה



זוהר חלק ג דף רטו/ב

ובאלין לבושין מהלבשת קשת בשעתא דאתחזי קמי מלכא. תא חזי רזא דברית קדישא היא את יו"ד דמתעטרא ברשימו עלאה והא (ס"א ודא) איהו דאתרשים בברית תדיר לעלמין ובגין דקני פנחס על ברית אתרשים בשמיה הכא את דא פנחס יו"ד זעירא איהו יו"ד דאיהו ברית ודאי דנפיק מגו יו"ד עלאה קדישא וע"ד איהו קאים בקיומא שלים קמי מלכא קדישא דלא אתאביד מגו עלמא והכי הוא נקי מההוא חובא דפעור ולא אתאביד תדיר מגו קדישא דעלמא (ס"א ולא אתאביד מגו עלמא) ואיפה ישרים נכחדו. אלין נדב ואביהו דלא אשתציאו מן ההוא עלמא בגיניה:

יש כאן רעיא מהימנא



זוהר חלק ג דף ריז/א

רבי שמעון הוה יתיב ולעי בפרשתא דא. אתא לקמיה ר' אלעזר בריה. א"ל נדב ואביהוא מאי עבידתייהו בפנחס אי לא הוה פנחס בעלמא כד מיתו ובתר אתא לעלמא ואשלים דוכתייהו שפיר אבל פנחס בעלמא הוה (ס"א וסגן קאי) ונשמתיה ביה בקיומא קאי. א"ל ברי רזא עלאה הכי והכי הוא דבשעתא דאסתלקו מן עלמא לא הוו מתטמרן תחות גדפי טנרא קדישא. מ"ט בגין דכתיב ובנים לא היו להם דאזעירו דיוקנא דמלכא דהא אינון לא אתחזון לשמשא בכהונא רבה. בשעתא דקני פנחס על ברית קדישא ועאל בגו כמה אוכלוסין וסליק לון לגייפין על רומחא לעיניהון דכל ישראל כד חמא שבטא דשמעון בכמה אכלוסין דאתו לגביה פרחא נשמתיה מניה ותרין נשמתין דהוו ערטיראין בלא דוכתא אתקריבו בה ואתכלילו כחדא ואתהדרת נשמתיה כלילא רוחא דאתכליל בתרין רוחין ואתתקפו ביה כדין רווח דוכתייהו למיהוי כהנא (רבא) מה דלא (אתחזי) מן קדמת דנא וע"ד כתיב זכר נא מי הוא נקי אבד דלא אתאביד בההיא שעתא ולא אביד רוחיה כד פרחה מניה. ואיפה ישרים נכחדו. אלין בני אהרן דאתהדרו לעלמא מה דאבד בחייהון וע"ד כתיב ביה בפנחס בן בן תרי זמני. פנחס בן אלעזר בן. מה כתיב לעילא מפרשתא דא. ויאמר יי' אל משה קח את כל ראשי העם והוקע אותם ליי' נגד השמש. וכי על דקטלין בליליא או על דקטלין ביממא ביומא דעיבא כתיב נגד השמש. אמר ר' יהודה דתהא מיתתהון באתגלייא כמה דחבו באתגלייא. א"ר שמעון לאו בגין כך אתמר אלא מהכא אוליפנא בדרגא דחב ב"נ לקב"ה לההוא אתר אצטריך למעבד תקנתא לנפשיה. אינון חבו בברית קדישא דאקרי שמש בגין כך דינא ותקונא דילהון איהו כנגד השמש ולאו באתר אחרא. מכאן דלא אצטריך ב"נ לתקנא נפשיה אלא בההוא אתר דחב לגביה ומאן דלא יעביד הכא לית ליה תקונא לעלמין כדקא יאות:

רב חייא פתח ישבעו עצי יי' ארזי לבנון אשר נטע מה כתיב לעילא ויין ישמח לבב אנוש וגו'. וכי מאי האי להאי אלא הכי אוליפנא דכתיב (שם) מצמיח חציר לבהמה וגו' וכי שבחא דבהמה דאית לה חציר אתא דוד למימר ברוח קודשא. אלא מצמיח חציר אלין אינון שתין אלף רבוא דמלאכין שליחן דאתבריאו ביומא תניינא דבראשית וכלהו אשא מלהטא. אלין אינון חציר אמאי חציר בגין דצמחין כחציר דא בעלמא דכל יומא ויומא אתקצירו השתא וולבתר צמחין ומהדירן כמלקדמין וע"ד כתיב מצמיח חציר לבהמה. הה"ד יודע צדיק נפש בהמתו ותנינן אלף טורין סלקין לה בכל יומא ויומא וכל טורא וטורא שתין רבוא הוי והיא כלה. ועשב לעבודת האדם אלין אינון נשמתהון דצדיקייא דההוא אדם דרכיב ושליט על בהמה דא אכיל ואעיל לון בגוויה ובזכותהון אתזן כל עלמא מההוא אדם דכתיב ביה ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם וגו' וע"ד כתיב האדם ההוא דאשתמודע בגין להוציא לחם מן הארץ לאפקא מזונא לעלמא מן הארץ קדישא. ויין דא חמרא עתיקא דנגיד מלעילא ישמח לב אנוש. אנוש דא רזא דההוא נער



זוהר חלק ג דף ריז/ב

דסליק לסיבו ואתהדר כמלקדמין וע"ד כתיב אנוש כחציר ימיו. להצהיל פנים. אלין אינון פנים דאקרון אנפי רברבי ואנפי זוטרי. משמן מנגידו דעלמא דאתי משה ורבו קדישא עלאה. ולחם לבב אנוש יסעד ההוא לחם דאזילו שחקים וטחנן מנא למיכלא דצדיקייא סתמא ומתמן אתנגיד לכמה חיילין דאקרון לבב אנוש וכלא אתא מנגידו עלאה. ישבעו עצי יי' אלין אינון אילנין עלאין פנימאין. ארזי לבנון אשר נטע דהא אתעקרו ונטע לון קב"ה. מאי בין עצי יי' לארזי לבנון עצי יי' אלין עץ החיים ועץ הדעת וטוב ורע ארזי לבנון אלין חמשין תרעין דאקרון חמש מאות שנה אשר נטע אשר שם צפרים יקננו בטוליהון מקננן נשמתהון דצדיקייא וכל חיילין קדישין אתזנו מתמן. חסדה ברתיה דאברהם אבינו דאקרי חסיד ועבד חסד עם כל בני עלמא בג"כ אקרי חסידה ברושים ביתה בין דרועי עלמא תבא. ובחבורא קדמאה. רבי אבא ור' יוסי קמו למלעי באורייתא בפלגות ליליא עד דהוו יתביולעאן באורייתא א"ר יוסי הא דא"ר חייא אנוש כחציר ימיו שפיר קאמר אבל במאי אוקימנא סופיה דקרא כי רוח עברה בו ואיננו ולא יכירנו עוד מקומו. א"ל הכי הוא ודאי אנוש כחציר ימיו כמה דאמר כציץ השדה ההוא שדה דאשתמודע כן יציץ דאתחדש ואתהדר כמלקדמין. (הכי יציץ וסליק. מ"ט בגין) כי רוח עברה בו ואיננו. דא הוא רוחא עלאה טמירא קדישא גניזא מכלא דכליל ליה בגויה. וכדין ואיננו. ודא הוא רזא דחנוך. דכתיב יה ואיננו כי לקח אותו אלקים דא אלקים עלאה. רוח עלאה רוח גניזא טמירא. ולא יכירנו עוד מקומו. דהא אתכליל רוחא זעירא ברוחא עלאה מה כתיב בתריה וחסד יי' מעולם ועד עולם ועאל ליה כהנא רבא לגו קדש קדשים. ונטיל ליה ואוליד ליה כמלקדמין ואתחדש כנשר עולמין. ואתהדר איהו נער עד דהוו יתבי. חמו חד טולא דקיימא עלייהו. אזלא ואתיא אזלא ואתיא בגו ביתא. תווהו. א"ר אבא יוסי בני אימא לך מה דהוה לי עם בוצינא קדישא. יומא חד הוינן אזלינן בבקעתא דאונו. והוינן לעאן באורייתא. כל ההוא



זוהר חלק ג דף ריח/א

יומא ומגו תוקפא דשמשא אותבינן גבי חד טינרא בגו נוקבא חדא אמינא ליה מאי האי. דבכל שעתא דחייבין אסגיאו בעלמא ודינא שרייא בעלמא זכאין דבהון לקאן עלייהו דהכי תנינן בחובא דדרא קדישייא וצדיקייא יתפסון. אמאי אי בגין דאינון דלא מוכיחין לעלמא על עובדייהו כמה אינון דמוכיחין ולא מקבלי מנייהו וצדיקייא אתכפיין קמייהו. ואי בגין דלא יהוי מאן דיגין על עלמא לא יהון מתין ולא יתפסון בחובייהו דהא חדווה איהו לצדיקייא בעבודא דלהון. א"ל בחובה דדרא ודאי מתפסין צדיקייא והא אוקימנא הני מילי אבל בשעתא דיתפסון צדיקייא במרעין או במכתשין בגין לכפרא על עלמא הוי כדין יתכפרון כל חובי דרא מנלן מכל שייפי גופא בשעתא דכל שייפין בעאקו ומרע סגי שרייא עלייהו שייפא חדא אצטריך לאלקאה בגין דיתסון כלהו ומנו דרועא דרועא אלקי ואפיקו מיניה דמא. כדין הא אסוותא לכל שייפי גופא. אוף הכא בני עלמא אינון שייפין דא עם דא. בשעתא דבעי קב"ה למיהב אסוותא לעלמא אלקי לחד צדיקא בינייהו במרעין ובמכתשין ובגיניה יהיב אסוותא לכלא. מנלן דכתיב והוא מחולל מפשעינו מדוכא מעונותינו וגו' ובחבורתו נרפא לנו. ובחבורתו אקזותא דדמא כמאן דאקיז דרועא ובההוא חבורא נרפא לנו אסוותא הוא לנא לכל שייפין דגופא. ולעולם לא אלקי צדיקא אלא למיהב אסוותא לדרא ולכפרא עלייהו (ורזא דא צדיק ורע לו). דהא ניחא לסטרא אחרא דדינא שלטא (נ"א לשלטאה) על זכאה יתיר מכלא דלא חייש כדין לכל עלמא ולא אשגח לשולטנא עלאה בהאי עלמא ובעלמא דאתי צדיק



זוהר חלק ג דף ריח/ב

וטוב לו דלא חייש קב"ה לכפרא על עלמא. אמינא ליה אלו לא הוו בחד זמנא יאות אבל אית צדיק הכא ואית צדיק הכא לדא אית מרעין ומכתשין ולדא אית כל טיבו דעלמא. אמר לי בחד מנייהו או תרין סגי דלא בעא קב"ה לאלקאה כלא (ס"א כל דמא) כמה דלא אצטריך אלא דרועא חדא לאלקאה ולאקזאה למיהב אסוותא לכל שייפין. אוף הכא בחד צדיקא סגי ואי אתקף (ס"א אתיקר) ביה מרע על כל שייפין כדין אצטריך תרין דרועין לאקזאה. אוף הכי אי אסגיאו חובין יקירין על עלמא כדין כל זכאין אלקון למיהב אסוותא על כל דרא אבל בזמן דלא אסגיאו כל כך כדין חד זכאה אלקי ושאר צדיקיא בשלם דהא לא אצטריך עלמא דילקון כלהו. אתסיאו עמא אתסיאו צדיקייא ולזמנין דכל יומיהון קיימין במרעין לאגנא על דרא. מיתו הא אתסי כלא ואתכפר לזמנין דחובין אינון יקירין יתיר. קמנא ואזלנא ותוקפא דשמשא הוה יתיר ודחיק לן באורחא חמינן אילנין במדברא ומיין תחותייהו יתיבנא תחות חד טולא דאילנא דמדברא. שאילנא ליה מאי האי דכל עמין דעלמא לא עבדין נענועא אלא ישראל בלחודייהו דכד לעאן באורייתא מתנענען הכא והכא בלא למודא דבר נש בעלמא ולא יכלין למיקם בקיומייהו אמר לי אדכרתן מלתא עלאה ובני עלמא לא ידעין ולא משגיחין. יתיב שעתא ובכה. אמר ווי לבני נשא דאזלין כבעירי חקלא בלא סוכלתנו. במלה דא בלחודוי אשתמודען נשמתהון קדישין דישראל בין נשמתהון דעמין עעכו"ם. נשמתהון דישראל אתגזרו מגו בוצינא קדישא דדליק דכתיב נר יי' נשמת אדם והאי נר בשעתא דאתאחד (נ"א דאתדליק)



זוהר חלק ג דף ריט/א

מגו אורייתא דלעילא לא שכיך נהורא עליה אפילו רגעא. ורזא דא אלקים אל דמי לך כגוונא דא כתיב המזכירים את יי' אל דמי לכם. לא שכיכו לכון. נהורא דשרגא כיון דאתאחדא גו פתילה ההוא נהורא לא שכיך לעלמין אלא מתנענעא נהורא לכאן ולכאן ולא משתכיך לעלמין. כגוונא דא ישראל דנשמתייהו מגו ההוא נהורא דשרגא כיון דאמר מלה חדא דאורייתא הא נהורא דליק ולא יכלון אינון לאשתככא ומתנענען לכאן ולכאן ולכל סטרין כנהורא דשרגא דהא נר יי' נשמת אדם כתיב. וכתיב אדם אתם אתם קרויין אדם ולא אומין עכו"ם. נשמתין דעמין עכו"ם מדעיכו דקש בלא נהורא דשרי עלייהו וע"ד משתככין ולא מתנענען דהא לית לון אורייתא ולא דלקין בה ולאו נהורא שרייא בהון אינון קיימין כעצים בגו נורא דדליק בלא נהורא דשריא עלייהו וע"ד משתככין בלא נהורא כלל. א"ר יוסי דא איהו ברירו דמלה זכאה חולקי דזכינא להאי למשמע דא:




זוהר חלק ג דף ריט/ב

קום ר' אבא לחדשא מלין דאורייתא דאמרת בחבורא קדמאה. פתח ר' אבא ואמר שירו לי' שיר חדש תהלתו מקצה הארץ וגו'. כמ חבבין ישראל קמי קב"ה דחדוה דלהון ותושבחתא דלהון לאו איהו אלא (ס"א לשתפא לקב"ה ושכינתיה בהו דהכי וכו') בי' דהכי תנינן כל חדוה דישראל דלא משתתפי בה לקב"ה (ושכינתיה) לאו איהו חדוה וזמין איהו סמאל וכל סייעתא דיליה לקטרגא לההוא חדוה (ס"א ואתחזר) ואשתאר בצערא ובכיה וקב"ה לא אשתתף בההוא צערא אבל מאן דשתיף קב"ה ושכינתיה בחדוה דיליה אם ייתי מקטרגא לקטרגא בההיא חדוה. קב"ה ושכינתיה משתתף בההוא צעדא מה כתיב בי' בכל צרתם לו צר ובמאי בגין דעמו אנכי בצרה ומנלן דאית לון לישראל לשתפא לקב"ה ושכינתיה בחדוה דלהון (נ"א בגין דלאו איהו חדוה אלא בשותפות דיליה מאלין) דכתיב ישמח ישראל בעושיו. ההיא חדוה דישראל לאו איהו אלא בעושיו. בעושיו בעושו מבעי ליה אלא אלין קב"ה ושכינתיה ואביו ואמו דאף על גב דמיתו. קב"ה אעקר לון מג"ע ואייתי לון עמיה לההוא חדוה לנטלא חולקא דחדוה עם קב"ה ושכינתיה כד"א העושו יגש חרבו. ד"א בעושיו בגין דב"נ אתעביד בשותפות גברא ואתתא וקב"ה ועל רזא דא כתיב נעשה אדם בשותפו דתנינן תלת אומנין עבד קב"ה לאפקא מנהון עלמא ואלין אינון שמיא וארעא ומייא וכל חד שמש חד יומא ואהדרו כמלקדמין. יומא קדמאה אפיק שמיא אומנותא דיליה דכתיב ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור. יומא תניינא אפיקו מיא אומנותא לעבידתא דכתיב ויאמר אלקים יהי רקיע בתוך המים וגו'. אסתלקו פלגא מייא לעילא ופלגא מייא לתתא אשתארו. ואלמלא כך דמיא אתפרישו. עלמא לא הווה קאים. יומא תליתאה עבידת ארעא ואפיקת כמה דאתפקדת דכתיב ויאמר אלקים תדשא ארץ דשא עשב וכתיב ותוצא הארץ דשא וגו' עד הכא כל אומנא מאלין תלתא אפיק אומנותא דיליה ועבדו מה דאתפקדו אשתארו תלת יומין אחרנין יומא ר' אתפקד אומנא קדמאה למעבד אומנא דיליה דכתיב ויאמר אלקים ישרצו המים וגו'. ביומא שתיתאה עבדת ארעא אומנותא דילה דכתיב ויאמר אלקים תוצא הארץ נפש חיה וגו' כיון דתלת אומנין אלין אשלימו עובדייהו. אמר לון קב"ה אומנותא חדא אית לי למעבד ואיהו אדם אתחברו כחדא ואנא עמכון נעשה אדם גופא דלכון ואנא אהא שותפו עמכון ונעשה אדם כמה דבקדמיתא הוה בשותפו הכי נמי לבתר. אבא דביה עביד עבידתא דשמיא ועבידתא דמייא. ואתתא דאיהי אומנא תליתאה כגוונא דארעא וקב"ה דאשתתף בהדייהו ועל רזא דא כתיב בעושיו. ואף על גב דאבא ואמא אתפרשו מהאי עלמא חדוה בכל שותפותא הוה דתנינן בשעתא דבר נש



זוהר חלק ג דף רכ/א

שתיף לקב"ה לחדווה דיליה קב"ה אתי לגנתא דעדן ואעקר מתמן (ס"א דאודע תמן) לאבוהי ואמיה דאינון שותפין בהדיה ואייתי לון עמיה לההוא חדווה וכלהו זמינין תמן ובני נשא לא ידעין. אבל בעקרו דב"נ קב"ה זמין לגביה בלחודוי ולא אודע לאבוהי ולאמיה הה"ד בצר לי אקרא י' ואל אלקי אשוע וגו'. אהדר ההוא טולא דמלקדמין ואזלא גו ביתא כמו דיוקנא דב"נ נפל על אנפוי ר' אבא. אמר רבי יוסי אדכרנא דבהאי אתרא חמינא ליה לר' פנחס בן יאיר יומא חד הוה קאים בהאי דכותא והוה אמר הכי פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן באת י' זעירא בגין דתרין אלפין ביתין רשימין, אלפא ביתא דאתוון רברבן ואלפא ביתא דאתוון זעירן. אתוון רברבן אינון בעלמא דאתי. ואתוון זעירן אינון בעלמא תאה. זעירא ברית קיימא קדישא כיון דקני פנחס על ברית דא אתוסף ביה י' זעירא רזא דברית דא. בההוא שעתא אמר קב"ה מה אעביד עם משה ברית דא ממשה הוי וכלה דיליה הוי. גנאי הוא למיהב ליה לאחרא בלא דעתא ורעותא דמשה לאו יאות הוא. שארי קב"ה ואמר למשה. משה פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן א"ל משה רבש"ע מהו. א"ל אנת הוא דמסרת נפשך על ישראל דלא ישתצון מן עלמא בכמה זמנין ואיהו השיב את חמתי מעל בני ישראל וגו' אמר משה מה את בעי מני הא כלא דידך. א"ל הא כלא דידך היא אימא ליה דתשרי בגויה. אמר משה הא בלבא שלים תהא לגביה. א"ל אימא אנת בפומך וארים קלך דאנת מסר ליה ברעותא בלבא שלים הה"ד לכן אמור את אימא ברעותא הנני נותן לו את בריתי שלום. משה הוה אמר הנני נותן לו וגו' דאילו קב"ה ה"ל למימר לכן אמור לו הנני נותן לו את בריתי שלום אבל לא כתיב אלא לכן אמור. ואי תימא דאתעברת מן משה לא אלא כבוצינא דא דאדליקו מינה דא יהיב ואהני ודא לא אתגרע מנה. אתא ההוא טולא ויתיב ונשיק ליה. שמעו חד קלא דהוה אמר פנון אתר פנון אתר לר' פנחס בן יאיר דאיהו גבייכו דתנינן דכל אתר דצדיקא אתחדש ביה מלי דאוריית' כד איהו בההוא עלמא פקיד לההוא אתר ואתי ליה לגביה וכ"ש כד שראן בגוויה צדיקייא אחרנין לחדתא בההוא אתר דאמרין מלי דאורייתא. כגוונא דא דהוה אתי ר' פנחס בן יאיר למפקד לאתריה ואשכח אלין צדיקייא מחדתין מלין דאורייתא ואתחדש כמלקדמין ההוא מלה דר' פנחס בן יאיר קמיה. א"ר אבא יאות מלה דרבי פנחס בן יאיר דהא לא כתיב לכן הנני נותן אלא לכן אמור הנני נותן לו וכי מלה דא הוה גניזא מחסידא דא תחות ידך ולא הוית אמר. זכאה חולקנא דזכינא למהוי בסיעתא דטולא קדישא הכא אוף הוא פתח ואמר משמיה דר' פנחס כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה וגו' כמה יאות ליה לב"נ בעוד דבוצינא דליק ושריא על רישיה לאשתדלא ולמעבד רעותא דמאריה בגין דההוא נהורא דבוצינא איהי כ"ח דשריא עליה וע"ד כתיב יגדל נא כח יי'. כח יי' דא הוא כח דשריא על רישיהון דצדיקייא וכל אינון דמשתדלין ברעותא דמאריהון ועל דא תנינן כל העונה אמן יהא שמיה רבא מברך בכל כחו (דא איהו כחו) ודאי אצטריך לאתערא כל שייפוי בחילא תקיף בגין דבאתערותא תקיף דאתקף אתער ההוא כח קדישא עלאה ואסתלק גו קודשא ואתבר חילא ותוקפא דסטרא אחרא וע"ד



זוהר חלק ג דף רכ/ב

בכחך אצטריך למעבד רעותא דמארך כי אין מעשה וחשבון וגו' בגין דבההוא כח אית מעשה אשתדלותא לאשתדלא בהאיעלמא דאקרי מעשה עלמא דעובדא למשלם סופא דמחשבה וחשבון דא הוא עלמא דתליא בדבורא דהא חשבון בדבורא תלייא וע"ד כל גימטריאות ותקופין ועבורין דעלמא בסיהרא הויא ודעת דא איהו רזא דשית סטרין דתליין במחשבה ואקרון עלמא דההוא מחשבה וחכמה דכלא תלייא מניה וכל אלין כלילן בההוא כח מה דלאו הכי בסטרא דשאול דרגא דגיהנם דהא כל ב"נ דלא אשתדל בהאי כ"ח בהאי עלמא לאעלאה ביה במעשה וחשבון ודעת וחכמה סופיה לאעלאה בשאול דלית ביה מעשה וחשבון ודעת וחכמה. דהא סטרא אחרא ארח שאול איהי דכתיב דרכי שאול ביתה מאן דאתרפי מהאי כ"ח קדישא אתקף ביה סטרא אחרא דשאול ביתה. אשר אתה הולך שמה וכי כל בני עלמא אזלי לשאול. אין. אבל סלקין מיד דכתיב מוריד שאול ויעל בר אינון חייבין דלא הרהרו תשובה לעלמין דנחתין ולא סלקין. ואפילו צדיקים גמורים נחתין תמן. אמאי נחתין בגין דנטלין כמה חייבין מתמן וסלקין לון לעילא (ותמן עבדין לון להרהר בתשובה). ומאן אינון. אינון דהרהרו בתשובה בהאי עלמא ולא יכילו ואסתלקו מן עלמא וצדיקייא נחתין בגיניהון דחייבין גו שאול ונטלין לון וסלקין לון מן תמן. אמר ר' יוסי כתיב אחת לאחת למצא חשבון חשבון דגימטרייאות דקיימן בסיהרא באן דרגא דילה אינון. לא אתיב ליה. אמר שמענא ולא אדכרנא מלה. קם ההוא טולא ובטש בעינוי דר' אבא נפל על אנפוי מגו דחילו. עד דהוה נפל על אנפוי נפל קרא בפומיה דכתיב עיניך ברכות בחשבון על שער בת רבים. ואלין עיינין דילה פרפראות לגו חכמה עלאה דאתמשכא מלעילא ומגו חשבון ותקופין ועבורין אתמליין ואתעבידו בריכות דנפקן מימין לכל סטרין (אינון עיינין) עד דאתפקדן לכל חושבן ועבורין דסיהרא בלבד (ס"א דלבר) וככבין ומזלי למעבד חשבון ודא איהו על שער בת רבים דא איהי סיהרא דלבר א"ר אבא לר' יוסי ההוא מרגלא קדישא דהוה תחות ידך מגו סיעתא דחסידא קדישא דאיהו גבן כמה שפיר איהו ואהדרנא ביה דהא ודאי לא אצטריך לאפקא אתתא למשרי באתר אחרא עד דבעלה יפקד ויהיב לה רשו למהך ואודעין לבעלה בקדמיתא ומפייסין ליה דהוא יפקד לה ויהיב לה רשו למיהך לההוא אתר. כך קב"ה פייס למשה ועד דיהב ליה רשו וא"ל אימא אנת הנני נותן לו את בריתי שלום למשרי בגוויה ועד דיהב לה רשו למהך תמן לא אזלת. מנלן מצדיקו של עולם דיהיב לה רשו למשרי גו צדיקי בהאי עלמא ויתבא עמהון ככלה גו קשוטהא. וצדיקא דעלמא חמי וחדי בהאי אבל בין דרועי דבעלה שכיבת ואתהדרת למהוי בהדייהו ותבת לבעלה כד"א בערב היא באה ובבקר היא שבה. בערב היא באה לגבי בעלה ובבקר היא שבה לגבי צדיקייא דעלמא וכלא ברשותא דבעלה (הה"ד וצדיק חונן ונותן) ומשה כך אמר הנני נותן לו את בריתי כמה דצדיק דלעילא נותן אוף אנא הנני נותן מתנה למהדר מתנה איהי. ובגין ברית דא רווח כהונה עלאה. ואי לא תהא בהדיה לא אתקשר פנחס בדרגא דכהונה עלאה דהא ברית דבקא איהו תדיר בימינא עלאה וימינא עלאה דא זמין למבני בי מקדשא דאיהו ברית. אמר רבי אבא אדכרנא מלה חדא דשמענא מבוצינא קדישא דשמע משמיה דרבי אליעזר. יומא חזיאתא לקמיה חד חכים גוי א"ל סבא סבא תלת בעיין



זוהר חלק ג דף רכא/א

בעינא למתבע מנך. חד דאתון אמרין דיתבני לכו בי מקדשא אחרא והא לא הוו למבני אלא תרי זמנין. בית ראשון ובית שני. בית שלישי (בית רביעי) לא תשכח באורייתא והא מה דהוה ליה למבני כבר אתבנון ולעולם לית ביה יתיר דהא תרי בתי ישראל קרא לון קרא. וכתיב גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון. ותו דאתון אמרין דאתון קרבין למלכא עלאה יתיר מכל שאר עמין מאן דמתקריב למלכא איהו חדי (יתיר) תדיר בלא צערא בלא דחילו ובלא דחיקו. והא אתון בצערא ובדחקא וביגונא תדיר יתיר מכל בני עלמא ואנן לא אתקדים לן צערא ודחקא ויגונא כלל. אנן קריבין למלכא עלאה ואתון רחיקין מניה וע"ד אית לכו צערא ודחקא אבלא ויגונא מה דלא אית לן. ותו דאתון לא אכלי נבלה וטרפה בגין דתהוון בריאין וגופא דלכון להוי בבריאותא. אנן אכלינן כל מה דבעינן ואנן תקיפין בחילא בבריאותא וכל שייפון דילן בקיומייהו. ואתון דלא אכלין חלשין כלכו במרעין בישין ובתבירו יתיר מכל שאר עמין. עמא דסגי לכון אלהכון בכלא. סבא סבא לא תימא לי מדי דלא אשמעינך ולא אקבל מנך. זקיף עינוי ר' אליעזר ואשגח ביה ואתעביד תלא דגרמי. כיון דנח רוגזיה אהדר רישיה ובכה ואמר יי' אדוננו מה אדיר שמך בכל הארץ. כמה תקיף חילא דשמא קדישא תקיפא בכל ארעא וכמה חביבין מלי דאורייתא דלית לך מלה זעירא דלא תשכח לה באורייתא ולית מלה זעירא דאתיא באורייתא דלא נפקת מפומיה דקב"ה. מלין אלין דשאל ההוא רשע אנא שאלנא יומא חד לאליהו ואמר דהא במתיבתא דרקיעא אתסדרו קמיה דקב"ה והכי הוא. דכד נפקו ישראל ממצרים בעא קב"ה למעבד לון בארעא כמלאכין קדישין לעילא ובעא למבני לון ביתא קדישא ולנחתא ליה מגו שמי רקיעין ולנטעא לון לישראל נציבא קדישא כגוונא דדיוקנא דלעילא. הה"ד תביאמו ותטעמו בהר נחלתך. באן אתר במכון לשבתך פעלת יי' בההוא דפעלת אנת יי' ולא אחרא. מכון לשבתך פעלתך יי' דא בית ראשון. מקדש יי' כוננו ידיך דא בית שני ותרווייהו אומנותא דקב"ה אינון. ומדארגיזו קמיה במדברא מיתו ואכנס לון קב"ה לבנייהו בארעא (אליפו עובדיהון) וביתא אתבני על ידא דבר נש. ובגין כך לא אתקיים. ושלמה הוה ידע דבגין דאי עובדא דבר נש לא יתקיים ועל דא אמר אם יי' לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו דהא לית ליה ביה קיומא. ביומוי דעזרא גרם חטאה ואצטרכון אינון למבני ולא הוה ביה קיומא. ועד כען בניינא קדמאה דקב"ה לא הוה בעלמא ולזמנא דאתי כתיב בונה ירושלם יי' איהו ולא אחרא. ובניינא דא אנן מחכאן ולא בניינא דבר נש דלית ביה קיומא כלל. בית ראשון ובית שני יחית לון קודשא בריך הוא כחדא מלעילא בית ראשון באתכסיא ובית שני באתגליא ההוא בית להוי באתגליא דאתקרי בית שני דיתחזי לכל עלמא אומנותא דקב"ה חדוה שלים ורעותא דלבא בכל קיומא. ההוא בית ראשון באתכסיא אסתלק לעילא על גבוי דההוא דאתגלייא וכל עלמא יחמון ענני יקר דסחרן על גבי דההוא דאתגלייא ובגו דאינון עננין הוי בית ראשון בעובדא טמירא דסליק עד רום יקר שמייא ובניינא דא אנן מחכאן. ועד כען לא הוה בעלמא דאפילו קרתא דירושלם לא ליהוי אומנותא דב"נ דהא כתיב ואני אהיה לה נאם יי' חומת אש סביב וגו'. אי לקרתא כתיב הכי כל שכן ביתא דאיהו דיורא דיליה. ועובדא דא הוי אתחזי למהוי ברישא כד נפקו ישראל ממצרים ואסתלק עד לסוף יומין בפורקנא



זוהר חלק ג דף רכא/ב

בתראה. שאלתא אחרא דודאי אנן קרבין למלכא עלאה יתיר מכל שאר עמין ודאי הכי הוא דישראל עבד לון קב"ה לבא דכל עלמא. והכי אינון ישראל בין שאר עמין כלבא בין שייפין כמה דשייפין לא יכלי למיקם בעלמא אפילו רגעא חדא בלא לבא הכי עמין כלהו לא יכלין למיקם בעלמא בלא ישראל ואוף הכי ירושלם בגו שאר ארעאן כלבא בגו שפין ועל דא איהי באמצעיתא דכולי עלמא כלבא גו שייפין וישראל מתנהגן גו שאר עמין כגוונא דלבא גו שייפין. לבא איהו רכיך וחלש ואיהו קיומא דכל שייפין לא ידע מצערא ועקא ויגונא כלל אלא לבא דביה קיומא דביה סוכלתנו. שאר שייפין לא אתקריב בהו כלל דהא לית בהו קיומא ולא ידעין מדי. כל שאר שיפין לא קריבין למלכא דאיהו חכמתא וסוכלתנו דשריא במוחא אלא לבא. ושאר שייפין רחיקין מניה ולא ידעין מניה כלל. כך ישראל למלכא קדישא קרבין ושאר עמין רחיקין מניה. שאלתא אחרא דישראל לא כלי נבלות וטרפות וטנופא ולכלוכא דשקצים ורמשים כשאר עמן הכי הוא דהא לבא דאיהו רכיך וחלש ומלכא וקיומא דכל שאר שייפין לא נטיל למזוניה אלא בדירו וצחותא דכל דמא ומזוניה נקי ובדירא ואיהו רכיך וחלש מכלא ושאר פסולת אנח לכל שייפין וכל שאר שייפין לא משגחין בהאי אלא כל פסולת וביש דכלא נטלין ואינון בתקיפו כמה דאתחזי לון. ועל דא בכל שאר שייפין אית אבעבועין שאת או ספחת סגירו דצרעת. ללבא. לאו מכל הני כלום. אלא איהו נקי בדירא מכלא לית ביה מומא כלל. כך קב"ה נטיל ליה לישראל דאיהו נקי וברירו דלית ביה מומא על דא כתיב כלך יפה רעיתי ומום אין בך. אתא רבי יוסי נשיק ידוי אמר אילו לא אתינא לעלמא אלא למשמע דא דיי:

ושם איש ישראל המוכה וגו'. אמר ר' יצחק האי קרא הכ הוה ליה למכתב ושם איש ישראל אשר הכה פנחס ולא המוכה אשר הוכה. לא נאמר אלא בארח סתים. אלא הכי אמר ר' אלעזר (נ"א ר' שמעון) כיון דסלקיה קב"ה לפנחס לכהנא רבא לא בעא לאדכרא ליה לפנחס בקטלנותא דבר נש דהא לא אתחזי לכהנא רבא. עד לא סלקיה לכהנא רבא אדכר ליה ואמר וירא פנחס ויקח רמח וגו' וידקור את שניהם וגו'. כיון דסלקיה לכהנא רבא לא אדכר שמיה בקטלנותא דלא אתחזי ליה וחס עליה יקרא דקב"ה דכנא רבא לא אתחזי לאדכרא בקטלנותא. ושם האשה המוכה אוף הכי:

רבי שמעון הוה אזיל מקפוטקיא ללוד ור' יהודה אזיל עמיה עד דהוו אזלי פגע בהו ר' פנחס בן יאיר ותרין גוברין טוענין אבתריה. שכיך חמריה דר' פנחס טעינו לה ולא אזיל. אמר ר' פנחס שביקו ליה דהא ריחא דאנפין חדתין קא ארח או נסא אתעביד לן השתא. עד דאינון תמן נפק ר' שמעון מבתר חד טנרא. נטל חמרא ואזיל אמר ר' פנחס ולא אמרית לכו דהא ריחא דאנפין חדתין קא ארח. נחת וגפיף ליה ר' פנחס ובכה אמר ליה חמינא בחלמי דאתיא שכינתא לגבי ויהבת לי נבזבזן רברבן וחדינא בה השתא כמה דחמינא. אמר ר' שמעון מקל פרסי דחמרך ידענא דאנת הוא השתא חדוה שלים. אמר ר' פנחס נתיב בדוך חד דמלי דאורייתא אצטריך צחוחא אשכחו עינא דמייא ואילנא. יתבו. אמר ר' פנחס מסתכל הוינא דהא לתחיית המתים כארחא דארעא אחרא יעביד לון קב"ה ומה דהוה השתא קדמאה ליהוי כדין בתראה מנלן מאינון עצמות הנהו גרמין דאחיא לון קב"ה על ידי יחזקאל דכתיב ותקרבו עצמות עצם אל עצמו בקדמתא ולבתר כתיב



זוהר חלק ג דף רכב/א

וראיתי והנה עליהם גידים ובשר עלה וגו'. ויקרם עליהם עור מלמעלה ורוח אין בהם דהא מה דאפשיט בקדמיתא ליהוי בתראה. בקדמיתא עור ולבתר בשר. בקדמיתא אפשיט מדוחא ולבתר עור ולבתר בשר ולבתר עצמות אר"ש ברא אקשן קדמאי אבל גרמין אלין דאחיא קב"ה נסין ואתין משניין עבד בהו קב"ה. ת"ח מה כתיב זכר נא כי כחומר עשיתני ואל עפר תשיבני. מה כתיב בתריה הלא כחלב תתיכני וכגבינה תקפיאני. עור ובשר תלבישני ובעצמות וגידים תסוככני. זמין קב"ה לבתר דיתבלי ב"נ בעפרא ומטי זמנא דתחיית המתים דההוא גרמא דישתאר למעבד ליה כעסה דא וכגבינה דחלב ונביע כחלב דהוא נביעו נקי מצוחצח בצחותא ההוא גרמא כד יתערב ההוא גרמא ויתמחי כחלבא ולבתר יקפיא ליה ויתצייר בצייורא כגבינה בקפיאותא ולבתר יתמשך עליה עור ובשר ועצמות וגידים הה"ד הלא כחלב תתיכני וכגבינה תקפאני. התכתני לא כתיב אלא תיכני הקפיתני לא כתיב אלא תקפיאני הלבשתני לא כתיב אלא תלבישני סוככתני לא כתב אלא תסוככני כלהו לבתר זמנא משמע ולבתר מה כתיב חיים וחסד עשית עמדי דא רוחא דחיי. (ס"א ואי תימא) עשית עמדי כתיב ולא כתיב תעשה אלא הכי אמר חיים וחסד עשית עמדי בההוא עלמא שדית בי רוחא דחיים אבל ופקודתך דמטרוניתא דמלכא שמרה רוחי איהי נטרת לרוחי בההוא עלמא. מאי ופקודתך דאת זמין לפקדא לה בקדמיתא (שמרה רוחי). ורזא דמלה דא כל נפשין דצדיקייא גניזין וטמירין תחות כרסייא דמלכא ואיהי נטרא לון לאתבא לון לדוכתייהו הה"ד ופקודתך שמרה רוחי מאי ופקודתך כד"א פקודתו יקח אחר פקודתך דא מטרוניתא דמלכא דכל רוחין אינון פקדונין בידהא הה"ד בידך אפקיד רוחי וגו' ואיהי נטרא לון בגין דא שמרה רוחי ואיהי נטרת לה. כגוונא דא אמר דוד שמרה נפשי כי חסיד אני. שמרה דא מטרוניתא דמלכא דאיהי נטרא נפשי בגין כי חסיד אני ובכל אתר דכתיב סתם דא מטרוניתא כד"א ויקרא אל משה ויאמר אם שמע תשמע בקול יי' אלקיך. בכה ר' פנחס ואמר ולאו אמרית לך דשכינתא יהבת לי נבזבזן ומתנן זכאה חולקי דזכינא למחמי לך ושמענא דא א"ל בההוא זמנא תינח ההוא גרמא שאר גרמין דישתכחון מה יתעביד מנהון. א"ל כלהו יתכלילו בההוא נביעו דהאי גרמא ויתכלילו בהדיה ויתעביד כלא עסה חדא ותמן יתצייר ציורא כמה דאתמר הה"ד ועצמותיך יחליץ מאי יחליץ כד"א חלץ מהם כלהו יתעברון מקיומייהו ויתכלילו בהאי גרמא למהוי עסה חדא וכדין והיית כגן רוח וכמוצא מים וגו'. (אמר ר"מ) יש כאן רעיא מהימנא



זוהר חלק ג דף רכד/א

אמר רבי פנחס מסתכל הוינא שמירה בלב איהו ודאי (דחמא בלב) (ס"א ולב דוגמא דלב עלאה) וע"ד שמור בלב ולאו באתר אחרא. זכירה בזכר במוחא דרכיב ושליט על הלב. ולית זכירה אלא במוחא. וע"ד זכור לזכר ושמור לנקבה:

מוחא דאיהו דכורא רכיב ושליט על הלב. לב שליט ורכיב על הכבד. כבד סמאל ונחש דא בדא ואיהו חד (ס"א ואינון דכר ונוקבא)



זוהר חלק ג דף רכד/ב

יותרת הכבד וכבד. וע"ד בקורבנא יותרת הכבד דא נחש כבד מיכלא דדכורא רזא דסמא"ל. אמר ר"ש ודאי כך הוא ואות הוא וברירא דמלה ורזא וסתרן דקרבן הכי הוא כבד נטיל בקדמיתא הוא ויותרת דיליה (ס"א ולבתר יותרת דיליה) סמאל ובת זוגו (ס"א ולבתר כל כו' דאינון חיילין) וכל אינון ערקין דכבדא חיילין ומשריין דלהון ונטילו דלהון דאכלין חלבין שמנינו דקרבנא הה"ד ואת החלב אשר עליהם וכדין קריב כלא לגבי לב. ולב לא נטיל מכלא אלא ודוי דאתעביד ביה וסליק בההוא תננא וצלותא דאתעביד עליה דקרבנא לב קריב לגבי מוחא רעותא דיחודא דכהנא ביה וחדוותא דליואי. מוחא דא נהורא דאתיא ממוחא עלאה מוחא קריב לגביה טמיר מכלא דלא אתידע כלל (ס"א לגביה מכלל דלא אתפרע כלל) וכלא אתקשר דא בדא ומוחא קריב נחת רוח דכלא ערקין דכבדא אלין אישים וכל אינון חייליהון. כבד כמה דאתמר. יותרת נקבה נוקבא דיליה אמאי יותרת דלא אתחברת בדכורא אלא כד אשארת לה שעתא לבתר דעבדת נאופהא ושבקא ליה תו יותרת נקבה דכד בעיא לאתחברה בב"נ אתעבידת לגביה שיורין דלא אתחשבת כלל. לבתר איהי אתקרבת זעיר זעיר לגביה עד דאתעבידא ליה חבורא חדא. ומאלין ערקין דכבדא מתפשטן אחרן זעירין לכמה זיינין וכלא נטלין אמורין ופדרין וכלהו כלילן בכבד לב דאיהו עקרא בקדושה נטיל דמקריב למוחא כמה דאתמר לב שריא על תרין כוליין ואינון תרין כרובין יהבין עיטא ואינון רחיקין קריבין ימינא ושמאלא וכלהו נטלין ואכלין כל חד כדקא יאות עד דאתקשר כלא כחדא זבחי אלקים רוח נשברה דא מתקריב ללב רוח נשברה ודוי וצלותא דהא ודאי והרוח תשוב אל



זוהר חלק ג דף רכה/א

האלקים אשר נתנה. וכבד מקריב ליה לגביה לב דאיהו סניגורא עליה וכלא קשורא כחדא בקורבנא. מן כבד נפקין כל מרעין וכל מכתשין לכל שייפי גופא וביה שריין. לב איהו זכיך מכלא מניה נפקין כל טב וכל בריאותא דשייפין כלהו וכל תוקפא וכל חדוה וכל שלימו דאצטריך לכל שייפין:




זוהר חלק ג דף רכה/ב

פתח ואמר בטח ביי' ועשה טוב שכן ארץ ורעה אמונה. בטח ביי' כדקא יאות. ועשה טוב תקונא דברית קדישא דתהא מתקן ליה ונטיר ליה כדקא יאות. ואי תעביד דא אנת תהא הכא בארעא ויתזן מנך ויתפרנס מנך ההיא אמונה דלעילא. ותו (ס"א מתקן ליה ונטיר ליה. שכן ארץ ארץ קדישא עלאה ארץ החיים דההיא ארץ תשרי בההוא טוב ורעה אמונה ההיא אמונה דלעילא יתזן ויתפרנס מניה על ידך. ואי תעביד תתענג על יי' ויתן לך משאלות לבך כל דא אתתקנת בתקונא דברית כיון דאתקנת ברית אתקן כלא. פנחס בגין דקני על ברית דא זכה לכלא. ולא עוד אלא דאגין על כל ישראל וביה אתקיים והתענג על יי' דהא סליק ואתקשר לעילא (ואנהיר) באור קדמאה דברא קב"ה וגניז ליה. בההוא אור דאתהני אברהם מניה ואהרן כהנא אתקשר בה לבתר דאסתלק לכהנא רבא לא אדכר ליה קטלנותא דזמרי ולא יאות בנין דלא יתאחד כלל בענפוי דסטרא אחרא ולא אתחזי לאדכרא עליה, דכל מאן דקטיל ענפין דסטרא אחרא אית ביה ופנחס הא מתאחיד בימינא ולית ליה חולק בסטרא אחרא כלל ועל דא לא אדכר הכא. מה דאתחזי שבחא איהו גנאי ליה ונחיתו מדרגא עלאה דאתאחיד ביה וע"ד כתיב המוכה אשר הוכה סתם ושם האשה המוכה ולא אדכר על ידא דמאן. א"ר פנחס זכאה דרא דשמעין מילך באורייתא וזכאה חולקי דזכינא לכך. אמר רבי שמעון זכאה דרא דאנת וחסידותך אשתכח בגוויה. עד דהוו יתבין ומפייסין דא לדא אתא רבי אלעזר בריה דר"ש ואשכח לון תמן א"ר פנחס ודאי דכתיב ויאמר יעקב כאשר ראם מחנה אלקים זה. א"ל ר"ש אלעזר ברי תיב ברי ואימא קרא. יתיב רבי אלעזר. פתח ואמר (שם) ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלקים. מאי ויפגעו בו אלא אית פגיעה לטב. ואי פגיעה לביש. ואית פגיעה לצלותא. אלא בשעתא דהוה אזיל לחרן מה כתיב ויפגע במקום צלותא דערבית הוה דצלי בההוא מקום כד"א הנה מקום אתי וצלותא דערבית בההוא אתר אתחזי. תו ויפגע במקום מלי פיוסין איהו דאתא שמשא קדישא לגבי סיהרא בעלה לגבי אתתא מכאן דלא יאות לבעל למיתי לגבי אתתא אי לא הוי במלי פיוסין לפייסא לה דכתיב ויפגע במקום ולבתר וילן שם כד הוה אתי יעקב מחרן מה כתיב ויפגעו בו שדרת היא לפייסא ליה למיתי לגבה. ויאמר יעקב כאשר ראם. מאי כאשר ראם אלין מלאכין דיום ומלאכין דלילה הוו ואתכסיאו מניה ולבתר אתגליין ליה וע"ד כאשר ראם כתיב מחנה אלקים זה מהכא דהוו אלין דיממא. ואלין דליליא. אינון דליליא כתיב בהו



זוהר חלק ג דף רכו/א

מחנה אלקים ואינון דיממא כתיב בהו זה וע"ד ויקרא שם המקום ההוא מחנים תרין משריין. והשתא משרין קדישין חמינא הכא. זכאה ארחי דאתינא הכא. אר"ש מאן דפתח פתחא יימא. א"ר אלעזר תנינן כל מאן דאמר תהלה לדוד בכליום תלת זמנין איהו בר עלמא דאתי. והא אתמר טעמא. אי בגין פרנסה ומזונא דכל עלמין תרין זמנין אינון בכל יומא בצפרא ובפנייא דכתיב בתת יי' לכם בערב בשר וגו'. אמאי תלת זמנין בכל יומא אלא תרין למזונא דבני אינשי ודכל עלמא וחד למיהב תוקפא לההוא אתר דפתיחו ידוי. ותרין מזונין אלין משניין דא מן דא וכלהו תלת מזוני כתיבי הכא ואתה נותן להם את אכלם בעתו. דא מזונא דעתירי דיהיב מיכלא סגי בעתו הא חד. תרין דכתיב ומשביע לכל חי רצון דא מזונא דמסכני דאינון שבעין מרצון ולא מגו מיכלא סגי. תלת דכתיב פותח את ידך דא תוקפא לההוא אתר דבפתיחו דידוי נפקא רצון ושבעא לכלא. תו הכי אוליפנא דלא איהו אלא תרי זמני בגין מזונא ופרנסה בכל יומא דאלין חיובא על ב"נ ואי אמר יתיר לאו בגין חובה איהו אלא בגין שבחא גו תושבחן דזמירות דדוד מלכא מ"ט בגין דפרנסה לא חזי למשאל אלא בתר צלותא ופרנסה דמאריה. מלכא ייכול בקדמיתא ולבתר ייכלון עבדוי הה"ד באתי לגני אחותי כלה אכלתי יערי עם דבשי שתיתי ייני עם חלבי. לבתר אכלו רעי' אכלתי יערי דא צלותא דמיושב. עם דבשי דא ק"ש. אכלתי יערי דא צלותא דמיושב ההוא יער



זוהר חלק ג דף רכו/ב

לבנון יוצר אור (ס"א משרתים) והאופנים וחיות הקדש (כלם קדושים) כל הני אקרון יער אילנין ונציבין דביה. עם דבשי דא ק"ש דאיהו מתיקו דכלא בכמה צופין ומתיקין. שתיתי ייני. דא צלותא דמעומד מטיבו (ס"א משיכו) דיינא עלאה דאתנטר ודא בשלש ברכות ראשונות. עם חלבי אלין אינון שלש ברכות אחרונות. ואתכלילן אלין באלין. עד כען מיכלא דמלכא. לבתר דאכל מלכא אכלו רעים לעילא שתו ושכרו דודים לתתא וע"ד לית חייובא דמזונא אלא לבתר צלותא בצלותא דמנחה (בערב) קודם צלותא מ"ט בגין דעד לא אשתכח דינא קשיא בעוד דאנפין דמלכא נהירין יימא תהלה לדוד בהאי סדורא דמזונא דלבתר דדינא שריא ותלי על עלמא לאו שעתא איהו. אתא ר' פנחס ונשקיה. יש כאן רעיא מהימנא



זוהר חלק ג דף רלא/א

אמר רבי יהודה לימא לן מר (ס"א מאלין) מלין מעליתא דראש השנה. פתח רבי שמעון ואמר ויהי היום. בכל אתר דכתיב ויהי איהו צער ויהי בימי צער ודאי ויהי היום יומא דאית ביה צער ודא הוא ראש השנה יומא דאית ביה דינא קשיא על עלמא ויהי היום ויעבר אלישע אל שונם יומא דראש השנה הוה. ובכל אתר ויהי היום דא ראש השנה ויהי היום ויבאו בני האלקים יום ראש השנה הוה בכל זמנא תרין יומין אינון מאי טעמא בגין דלהוי יצחק כליל דינא ורחמי תרין יומין ולא חד דאלמלא ישתכח יחידאי יחריב עלמא ועל דא כתיב תרין זמנין ויהי היום ויהי היום. ויבאו בני האלקים. אלין ב"ד רברבא בני האלקים ודאי בנוי דמלכא קריבין לגביה ואינון שבעין ממנן דסחרין תדירא למלכא ואינון חתכין דינא על עלמא. להתיצב על יי'. וכי על יי' קיימי אלא בשעתא דאלין קיימי על דינא. דינא קדמאה דכלא ביה מאן הוא דלא יוקיר לשמא דקודשא בריך הוא ודלא יוקיר לאורייתא ולעבדוי. אוף הכי מאן הוא דלא חייש על יקרא דשמא קדישא דלא יתחלל בארעא מאן הוא דלא חייש ליקריה דקב"ה מאן הוא דלא שוי יקר לשמא דא. ויבא גם השטן בתוכם. גם לרבות ההיא נוקבא דיליה אוף הכי להתיצב על יי' דאיהו חייש נמי ליקרא דשמא דא. הכא אפליגו עמודין קדמאין דעלמא חד אמר איוב מחסידי אומות העולם הוה. וחד אמר מחסידי ישראל הוה ואלקי לכפרא על עלמא דהא יומא חד אשכחית רב המנונא לאליהו. א"ל ודאי תנינן דאית צדיק ורע לו רשע וטוב לו אמר צדיק כל שממועטין לו חובותיו נותנין לו בעולם הזה חובו ועל כן צדיק ורע לו וכל שמרובין עוונותיו וממועטין זכיותיו נותנין לו שכרו בעולם הזה רשע וטוב לו. א"ל דינוי דמארי עלמא עתיקין (ס"א עמיקין) אבל בשעתא דבעי קודשא בריך הוא לכפרא חובין דעלמא אלקי בדרועא דלהון ואסי לכלהו. מתל לאסייא דאלקי לדרועא לשיזבא לכל שייפין כמה דכתיב והוא מחולל מפשעינו וגו'. (ריח) כמה דאתמר בההוא יומא של ראש השנה דקיימין שבעין קתדראין למידן דינא לעלמא כמה אינון מארי תריסין קטיגורין דקיימי לעילא אלין מיימינין לזכו ואלין משמאלין לחובה לאדכרא חובין דעלמא חובין דכל חד וחד ועל דא אצטריך לב"נ לפרשא חובוי כל חד וחד כמה דאיהו בגין דמאן דמפרש חטאוי לא אתמסר דיניה אלא בידא דמלכא קב"ה בלחודוי ומאן דדאין ליה קב"ה איהו לטב וע"ד בעא דוד מלכא (ואמר) שפטני אלקים אנת ולא אחרא וכן שלמה אמר לעשות משפט עבדו הוא ולא אחרא וכל ב"ד בדלין ממנו. וע"ד אצטריך לון לפרשא חובן דכל שייפא ושייפא וכל מה דעביד בפרט הה"ד חטאתי אודיעך וגו'. לבתר ואתה נשאת עון חטאתי סלה. מנלן ממשה דכתיב אנא חטא העם הזה וגו'. בישראל כתיב חטאנו כי עזבנו את יי'. דאי תימא האי ביחיד אבל בצבור לא. הא כתיב קרא דא. ואי תימא הא בצבור אבל שליחא דלהון לא הא כתיב וישב משה אל יי' וגו'. וכתיב (שם) ויעשו להם וגו' מ"ט מאן דמפרש חוביה בי דינא בדילין מיניה בגין דב"נ קריב לגרמיה ולא אתדן על פומיה ותו לא שביק למקטרגא לאולפא עליה חובא מומא דבר נש יקדים



זוהר חלק ג דף רלא/ב

ויימא ולא יהיב דוכתא לאחרא למימר. כדין קב"ה מחיל ליה הה"ד ומודה ועוזב ירוחם. ביומי דר"ח מתקנין בי דינא כורסייא למלכא למידן כל עלמא וישראל עאלין בקדמיתא בדינא קמיה דליפוש רחמי (ס"א קמי דליפוש רוגזא). תנן ומשפט עמו ישראל דבר יום ביומו. יום ביומו מאי הוא אלא הני תרי יומין דר"ה אמאי תרי יומין בגין דאינון תרי בי דינא דמתחברן כחדא. דינא עלאה. דאיהו קשיא בדינא תתאה דאיהו רפיא ותרווייהו משתכחי. ועל דא לא ידעי הני בבלאי רזא דיבבא ויללותא ולא ידעי דתרווייהו אצטריכו. יללותא דאיהו דינא תקיפא. תלת תבירין דאיהו דינא רפיא. גנוחי גנה רפיא אינון לא ידעי ועבדין תרווייהו ואנן ידעינן ועבדינן תרווייהו (ס"א וע"ד רזא דיבבא ויללה ותרווייהו אצטריכו הני בבלאי אינון לא ידעי ועבדין תרווייהו) וכלא נפקין לארח קשוט. פתח ואמר תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו. תקעו בחדש שופר. מאי בחדש דא בי דינא רפיא דאקרי חדש. בכסה (כס דעלמא עלאה כ"ס ה' דא פחד יצחק דאיהו כס למלכא עלאה תו בכסה) דא דינא קשיא פחד יצחק. דינא דאתכסייא תדיר דלאו איהו דינא באתגלייא. כי חק דא דינא רפיא. משפט דא דינא (קשיא) ברחמי ותרווייהו אינון כחדא בג"כ תרין יומין ותרווייהו ברזא חדא. אשרי העם יודעי תרועה וגו' לא כתיב שמעי או תקעי תרועה. אלא יודעי תרועה בגין (ס"א כגון) חכימין דדיירין באוירא דארעא קדישא אינון ידעי תרועה. רזא דתרועה כמה דכתיב תרועם בשבט ברזל. מאן עמא כישראל דידעין רזין עלאין דמאריהון למיעל קמיה ולאתקשרא ביה וכל אינון דידעי רזא דתרועה יתקרבון למיהך באור פניו דקב"ה ודא אור קדמאה דגניז קב"ה לצדיקייא וע"ד אצטריך למנדע לה. כתיב היותרת מן הכבד. וכתיב ואת היותרת על הכבד. (בתר דעבידת ניאופא אסתליק עליה) יותרת מן הכבד. דא אשת זנונים דאזלא ונפקא מן הכבד לאסטאה בני עלמא ולאסטנא עלייהו ושבקת לדכורא למעבד זנונים ובג"ד היותרת מן הכבד יותרת על הכבד בתר דעבדת ניאופא אסתלקת עליה מצח אשה זונה. אתגברת על בעלה דאיהו כבד בכעס דמרה אשת מדנים. וכעס דשלטא איהי על דכורא דילה מצח אשה זונה שלטא על הכבד אשת מדנים וכעס. יותרת מן הכבד. מן הכבד נפקא לאבאשא לכל עלמא ולמעבד ניאופין עם כלא. לבתר איהי סלקא לגבי דכורא מצח אשה זונה בעזותא דאנפין וכדין איהי על הכבד ועוד יותרת מן הכבד אתקריאת מסטרא אחרא. בתר דנפקת לנאפא עם כלא יהיבת שיורין לבעלה והאי איהי יותרת מן הכבד מגו כבד. ויותרת דילה נפקת מרה ואיהי חרבא דמלאך המות דנפקו מנה טפין מרירן לקטלא בני נשא הה"ד ואחריתה מרה כלענה ואיהי תליא בכבד כל מרעין ומותא ביה תליין וההוא יומא דר"ה (משטנא) ומשטטא בעלמא למכנש כל חובי עלמא וכדין כל אבתרין דאינון ישראל אינון בעאקו דאינון אברי דמטרוניתא נר יי' נשמת אדם שכינתא קדישא וכדין כל ישראל בעאקו ונטלי שופר לאתערא ביה ההוא תקיעה ושבירם ותרועה:




זוהר חלק ג דף רלב/א

בתרועה ותקיעה ושברים אתבסם כלא דא בדא וכלמה דההוא כבד נקיט אקריב לגבי לב דאיהו מלכא לזיינא (ס"א לדיינא) וההוא לב לאו אורחיה ולאו תיאובתיה בעכירו דעובדין דעמיה אלא נקיט כל ברירו וכל צחותא



זוהר חלק ג דף רלב/ב

וכל זכיין וכל עובדין טבין וכל ההוא עכירו וטנופין ולכלוכא דאינון עובדין בישין (בס"א ליתא) (זריק לון לשאר עמין עכו"ם ההוא כבד) אנח לכבד דאתמר ביה עשו איש שעיר וכל ערקין דיליה דאינון שאר עמין עכו"ם הה"ד ונשא השעיר עליו את כל עונותם מאי עונותם עונות תם דאתמר ביה ויעקב איש תם וחובין דעמודא (ס"א דעמיה) דאינון ערקין ודפקין דלבא ובנ"ד שחין וצרעת וספחת לכל אינון אברין מכבד אשתכחו מאילין לכלוכין דאשתארו ביה. מלבא אתי כל בריאותא לכל אברין דהכי הוא כיון דלבא נטיל כל זכיכו וברירא וצחותא כבד נטיל כל מה דאשתכח ואשתאר מן לכלוכא וטנופא וזריק לכל שאר שייפין דאינון שאר עמין עכו"ם אחרנין בעל כרחיהו ומפסולות דפסולת דכבד נטל טחול דאתמר ביה יהי מארת. מארת יי' בבית רשע:

יש כאן רעיא מהימנא אמר רבי פנחס אורחא דא הוה מתקנא לי למשמע מלין אלין מעתיק יומין זכאה עלמא דאנת שארי בגויה ווי לעלמא דישתארון יתמין ולא ידעין מלי דאורייתא כדקא יאות ודאי הכי הוא דכבד נטיל כלא טב וביש. ואע"ג דמשטטא ולקיט כל חוביהון דישראל ה"נ זכיין דלהון לקיט בגין לקיימא קורציה וכלא האי והאי מקריב לגבי לב. ואורחוי דלב לא נטיל אלא זכיכו וברירו וצחותא דכלא כמה דאמרת ושאר טנופא ולכלוכא אהדר לכבד ונטיל כלא בעל כרחיה דכתיב ונשא השעיר עליו וגו'. מלה דא אהדרנא בגין דיתבסם לפומי כמתקא דדובשא זכאה חולקי דזכינא להאי למחמי דא בעיני. אוף הוא פתח ואמר יי' לא גבה לבי ולא רמו עיני וגו' האי קרא אמר דוד בשעתא דהוה אזיל על כיף נהרא (והוה אמר) רבש"ע כלום הוה ב"נ בעלמא דאודי ומשבח למאריה כוותי אזדמנת ליה צפרדע א"ל דוד לא תתגאה דאנא עבדית יתיר מנך דמסרית גופאי על מימרא דמארי דכתיב ושרץ היאור צפדעים והא אוקמוה ותו דאנא משבח ומזמר ליליא ויומא בלא שכיכו. בההיא שעתא אמר דוד יי' לא גבה לבי ולא רמו עיני יי' לא גבה לבי (כאן חסר) דא הוא קרבנא דבכל יומא ובכל זמן וזמן לגבי קב"ה דאתכלילת כנ"י ביה בין כל שאר אכלוסין וכל אילין פולחנין אפיקו לה מבין גובין ומבין



זוהר חלק ג דף רלג/א

שאר עמין כך ישראל כל זמן דאינון אטימי לבא ולא פתחין בתיובתא לא סלקין ריחא ולא אפיק לון מגו גובין אבל כד פתחין בתיובתא מיד סלקין ריחא ויפיק לון מבין ויתהני בהו כנסת ישראל דכתיב פתחי לי אחותי רעיתי דכל זמן דשושנה אטימא לית לה ריחא ולא סליקא מבין גובין ודיורהא בינייהו כמה דאתמר. וקב"ה לא שדר לן למהך אורחא דא אלא לאוליף מלין אלין. עד דהוו יתבי אתא נשרא ומאיך ונטיל חד שושנה מבינייהו ואזלת ואמרו מכאן ולהלאה נהך לאורחין. קמו ואזלו עד הכא אורחא דר' פנחס ור"ש אזל ליה איהו ור' אלעזר ושאר חברייא ור' פנחס ושאר חברייא. פתח ואמר ר' פנחס על זה למנצח על שושן עדות מכתם לדוד ללמד מאי ללמד לאולפא לבני עלמא חכמתא והא אוקמוה. שושן עדות אלין סנהדרי גדולה דכתיב בה סוגה בשושנים מכתם לדוד סימנא דאחזיאו ליה לדוד כד שדר ליואב לארם נהרים ולארם צובא לאגחא בהו. א"ר פנחס דא איהו שושן עדות דקיימא כא הא ככביא בשמיא שכינתא עלן ודרגין עלאין בהדה וסייעתא קדישא לתושבחתא דא איהו שושן בשלימו כדקא יאות. קמו ואזלו אלין הכא ואלין הכא אזל ליה ר' פנחס ובת בכפר עקימין ור' יצחק ור' חייא בהדיה. עד דאקדימו למיזל יתבו ומחכו לנהורא דצפרא זקיף עינוי ר' חייא וחמא אלין כוכבייא דשרביטא דקא מרהטן ואזלן אמר ודאי בכמה זמנין שאלנא על אלין כוכבייא. א"ר פנחס אלין כוכבייא דשרביטא ידיען בסוכלתנו דחברייא דהא קב"ה ברא כל אינון כוכבי רקיעא רברבין וזעירין. וכלהו אודן ומשבחן לקב"ה (דכתיב מונה מספר לככבים). וכד מטא זמנייהו לשבחא קרא לון קב"ה בשמא דכתיב לכולם בשם יקרא וכדין רהטי ואושיטו שרביטא דנהורא לשבחא למאריהון בההוא אתר דאתפקדן הדא הוא דכתיב (שם) שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה. וגו'. אדהכי אתא נהורא קמו ואזלו. עד דהוו אזלי אתא נשרא רברבא אסחר על רישייהו וקיימא עלייהו. א"ר פנחס ודאי עידן רעותא הוא השתא בה שעתא אתפתחו תרעי דרחמי לכל אינון בי מרעי והוא זמנא לאסוותא לון ואע"ג דאינון אסירין למלכא (ס"א דמלכא) דהא נשרא דא סימנא דרחמי איהו. פתח ואמר כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף וגו'. ליכא בעלמא מאן דאיהו ברחמי על בנוי כנשרא והא אוקמוה דכתיב ויאכלוה בני נשר דאיהו רחמנא על בנוי. ומגו דהשתא עידן דרחמי אתא נשרא דא ואסחר עלנא בשעתא דא איהו רחמי לכל אינון בי מדעי ודא איהו דכתיב יי' בקר תשמע קולי ודא בקר דאברהם ואתערותא דיליה. אדהכי אסחר נשרא ואעבד לקמייהו. א"ר פנחס נשרא נשרא מה אנת לגבן אי בשליחותא דמרך אתית הא אנן הכא אי בגין מלה (ס"א סימנא) אחרא אתיתא הא אנן הכא זמינין. אתרם נשרא לעילא ואתכסי מנייהו ואינון יתבו א"ר חייא הא דשלמה מלכא זוטרתי (ס"א תיוהא) הוא דתנינן נשרא רברבא הוה אתי לגביה שלמה מלכא מכל יומא ויומא והוה שלמה מלכא רכיב על גדפהא ואוביל ליה ד' מאה פרסי בשעתא חדא לאן אוביל ליה לתרמו"ד במדבר בהרים. אתר חד איהו לגבי טורי דחשוכא דאקרי תרמוד במדבר ולאו איהו אתר דתרמודאי אלא תרמוד דאיהו במדבר בהרים ותמן מתכנשי כל רוחין וסטרין אחרנין. וההוא נשרא הוה טאס לתמן בשעתא חדא כיון דקאים על ההוא דוכתא אגבה נשרא ושלמה כתב פתקא וארמי תמן ואשתזיב מאינון רוחין ונשרא הוה מסתכל גו חשוכא דטורין לאתר דתמן עזא ועזאל דאינון תמן אסירין בשלשלאי דפרזלא נעיצן גו תהומי ולית יכילו (ס"א רשו) לב"נ בעלמא



זוהר חלק ג דף רלג/ב

למיעל תמן ואפי' עופי שמיא בר בלעם וכיון דנשרא מסתכל גו חשוכא רברבא מאיך לתתא ונטיל ליה לשלמה מלכא תחות גדפהא שמאלא ומכסייא ליה וקיימא על אלין שלשלאי ואזלא ומקרבא לגבייהו ושלמה כדין אפיק עזקא (ס"א שורטינא) דחקיק עליה שמא קדישא ושוי בפומא דנשרא ומיד אינון הוו אמרי כל מה דבעי שלמה מלכא ומתמן הוה ידע שלמה חכמתא (עלאה) הה"ד ויבן וגו' את תרמוד במדבר בארץ וכי בניינא הוה עביד בארץ אלא מהו ויבן אסתכל בסכלתנו וידע לההוא דוכתא למנדע ביה חכמתא (עלאה כד"א ויבינו במקרא) עד דהוו יתבי הא נשרא אתיא לגבייהו ושושנה חדא בפומה ושדי קמייהו ואזלת לה חמו וחדו. א"ר פנחס ולאו אמינא לכו דנשרא דא בשליחותא דמארה אזלא ואתיא. שושנה דא איהי שושן עדות דקאמינא וקב"ה שדר ליה לגבן. פתח כמלקדמין ואמר למנצח על שושן עדות מכתם לדוד ללמד וכי שושן עדות מאי סהדותא סהיד אלא שושן דא איהי סהדותא למעשה בראשית ואיהי סהדותא לכנ"י סהדותא ליחודא עלאה ודא איהו בגין דשושנה דא אית בה תליסר עלין וכלהו קיימין בעקרא חדא ואית בה חמש עלין לבר תקיפין דחפיין לדא שושנה ואנינו עלה וכלא ברזא דחכמתא הוא תליסר עלין אלין תליסר מכילן דרחמי דירתא כנסת ישראל מלעילא וכלהו אחידן בעקרא חדא (ד"א דאינון י"ג תיקונין דדיקנא תתאה דא"א דאינון י"ג תיקו' עלאין דז"א) ואיהו ברית חדא ודוגמא דברית יסודא (ס"א יחודא) דכלא חמש תקיפין דחסרן עליה אלין חמשין תרעין חמש מאה שנין (דיסודא יסודא (נ"א בבי מקדשא) ברית קדישא) דאילנא דחיי אזלא בהו סהדותא לעובדא דבראשית כל עובדא דבראשית כלהו (ס"א חמש קדיא) דאילנא דחיי אזלא בהו סהדותא לעובדא דבראשית תייבין וכו'). תיבין ידיען בסוכלתנו וקיימא בחושבנא אלקים דמעשה בראשית אחזי לעילא ואחזי לתתא אחזי לעילא ברזא דעלמא דאתי ואחזי לתתא ברזא דכנסת ישראל. שושנה סהדותא לעובדא דבראשית דקיימא בכל הני סימנין דכתיב (ס"א דא) בראשית ברא אלקים דא שושנה תליסר עלין (נ"א אינון) תליסר תיבין עד אלקים תניינא ואינון את השמים ואת הארץ והארץ היתה תהו ובהו וחשך על פני תהום ורוח הא תליסר עלין דשושנה. חמש תקיפין דסחרן לאלין אינון מרחפת על פני המים ויאמר הא חמש אחרנין לבתר יהי אור הא עיקרא ושרשא דשושנה דכלא ואחידן בה. סהדותא ליחודא. חמש עלין תקיפין שרשין ויחודא דאחידן ביה תריסר עלין דשושנה אחד דא היא עיקרא ושרשא דכלהו אחידן ביה רזא (ס"א סהדותא ליחודא חמש תיבין שמע ישראל יי' אלקינו יי' אינון חמש עלין תקיפין דשושנה. שרשא ויסודא דאחידן ביה דא הוא אחד ואיהי עיקרא ושרשא דכלהו אחידן ביה. תליסר עלין אלין רזא) דתליסר בחושבנא גושפנקא דמלכא. ת"ח כגוונא דשושנה בין החוחים הכי אינון ישראל בין עמין עכו"ם. והכי כנסת ישראל בין שאר אכלוסין רברבן ממנן כל זמן דשושנה קיימא אטימא דלא פתיחא לית בה ריחא ולא סלקין לה ולא מפקין לה מגו גובין. בשעתא דשושנה פתיחא סלקא ריחא כדין אפיקו לה מגו גובין. ויתהני בהו כ"י שנאמר פתחי לי אחותי רעיתי וקב"ה לא שדרה לן אלא למיהך לאורחן. ובחבורה קדמאה אמר ר' אלעזר לאבוהי הא שמענא אלין שייפין אטימין ברזא דקרבנין שייפין אחרינן רזא דלהון מאי. א"ל רבי



זוהר חלק ג דף רלד/א

שמעון לר"א. אלעזר ברי כל שאר שייפין דלגו רזא עלאה איהו ת"ח לבא הא אתמר אבל לב דא איהו נורא דדליק ואלמלא דזמין לגביה מלכא עלאה כנפי ריאה דאתיין לקמיה רוחא מרוחא דנשיב מגו בוסמין עלאין הוה אוקיר לעלמא ברגעא הדא. פתח ואמר ויי' המטיר על סדום ועל עמורה גפרית ואש אמאי אוקיד לון בגין דכנפי ריאה לא נשיבו בההיא שעתא. וסתרא דכנפי ריאה. דא כנפי יונה נחפה בכסף ואינון רפאל וצדקיאל ועלייהו אתמר עושה מלאכיו רוחות לנשבא תדיד קמי מלכא (ס"א לבא):

יש כאן רעיא מהימנא טחול פתח בוצינא קדישא ואמר ואראה את כל העשוקים שנעשו תחת השמש והנה דמעת העשוקים מאן אינון עשוקים אלין ינוקין דאינון בתוקפא דאמהון דסלקין מעלמא ע"י מלאך המות וכי מלאך המות קטיל לון דאיהו עושק אלא הדר ואמר ומיד עושקיהם כח ואין להם מנחם מאן ההוא כח דא הוא דכתיב יהי מארת ברקיע השמים ודא הוא מארת חסר ואו ודא לילית דאיהי ממנא דההוא עושק ואיהי אקרי טחול ואיהי אזלת וחייכא בינוקי ובתר עבדת בהו רוגזא ודמעה למבכי עלייהו טחול לזינא דכבד אזלא דא אברי בשני ודא ברביעי בעובדא דבראשית ובג"ד לית סימנא טבא בשני וברביעי כבד מותא דרברבי טחול מותא דזוטרי:

יש כאן רעיא מהימנא



זוהר חלק ג דף רלד/ב

קיבה איהו דרגא חד משתין דמותא ודא אתקרי תרדמה עסטיראה (נ"א עסירטא) דרגא שתיתאה דמלאך המות. ומגו דאתי מרחיק איהו מסטרא דמותא. ולאו מותא. רמזא חדא משתין דמותא:

יש כאן רעיא מהימנא



זוהר חלק ג דף רלה/א

אצטומכא דא נטיל ושחיק ומשדר לכל סטרין דלתתא ומניה אתזני תתאי מאינון שתין שמרים לתתא כל אינון רוחין וסטרין אחרנין דאיתזנו בליליא מאינון אברים ופדרים ושאר נטלין כל שייפין ונטיל כלא כבד וקריב ללב כמה דתאמר ודא איהו דכתיב ופני אריה אל הימין ועל דא אתחזי על מדבחא כגוונא דאריה אכיל קרבנין מכאן ולהלאה כל שאר שייפין ברזא דגופא כגוונא דלעילא:

יש כאן רעיא מהימנא



זוהר חלק ג דף רלה/ב

קנה שית עזקאן בקנה מתחבראן כחדא ואינון אקרון בני אלים מפקי רוחא לנשבא על עלמא ואתיין מסטרא דגבורה וכד אינון מתחברן כחדא אינון כגוונא דשופר ואלין אקרו שופר שופר של איל של יצחק אלים בני בשן הבו ליי' בני אלים אלים דיצחק ומפקין רוחא וקלא וההוא קלא נפיק ואערע בעבי מטרא ואשתמע לברייתא לבר וע"ד כתיב ורעם גבורותיו מי יתבונן דודאי מסטרא דגבורה קא אתיין ובגין דא (ס"א ומה אמר ההוא קלא קול יי' על המים אל הכבוד וגו') אל הכבוד הרעים יי' על מים רבים אל יי' רועם לא כתיב אלא אל הכבוד הרעים על ידא דבני אלים ולית מאן דידע בשבחא דהאי קלא הה"ד מי יתבונן:

יש כאן רעיא מהימנא ושט דבלע מיכלא ומתמן עאל לכלהו שייפין דאיהי (ס"א דא איהו רזא) בדרגא דאשים. אשים אינון קרבין מיד ובלעי ונטלי כליל (ס"א כלא) מגו אשא עלאה דכליל לאשים ורזא דא אשי יי' ונחלתו יאכלון. אלין אכלין ובלעין ושאר לא אכלין הכי וכל בני עלמא (ס"א לבר) לבד לא ידעין איך אכלין ולאו רזא דלהון אלא דרגין דלגו אינון ידעין ונטלין מנייהו. ושט לית ליה בדיקה מבחוץ דלא ידעי אלא מבפנים ידעי ונטלי עד דעאל לבי טוחנא ואשתחיק ואתבשל ונטיל כלא כבד כמה דאתמר מאלין אשים נפקי דרגין דאקדמי ונטלי מכבד בקדמיתא (ומכאן אינון אלין) הטוחנות אכלי קרבין וטחני וע"ד מדאתחרב בי מקדשא כתיב ובטלו הטוחנות כי מעטו אלין טחנין בקדמיתא כיון דאתטחנן אינון דשלטי עלייהו בלעי ונטלי ואקורן וש"ט. אמאי. אלא ושט דיוקנא דוא"ו



זוהר חלק ג דף רלו/א

איהו ושט כפוף ולבתר שט למיכל משתיא חמרא ומיא דכתיב שטו העם ולקטו מיכלא למיכל משתיא חמרא ומיא נסוכא דיין ונסוכא דמים בהאי ושט עאל ואשתאיב בריאה אלין שרפים (ס"א שייפין) בשלהוביתא דלהון נטלי משתיא ואקרון ריאה בחבורא חדא ואשתאיב כלא בהון וכל אלין נטלין כל חד וחד כדקא חזיליה ומדחרב בי מקדשא ובטלו הטוחנות כי מעטו כלהו דאזעירו דיוקנייהו ומזונייהו ולית יומא דלית ביה מארה. ארים קליה ר"ש ואמר ווי ירושלם קרתא קדישא ווי לעמא דכל טבאן אלין אבדין רברבן גיברין ממנן אזעירו דיוקנייהו על דא בכו חברייא אמרו ווי רבי כד תסתלק מן עלמא מאן יגלה רזין סתימין עמיקין כאלין דלא אשתמעו מן יומא דשלמה מלכא ועד השתא זכאה דרא דשמעין מלין אלין וזכאה דדא דאנת בגוויה ווי לדרא דישתארון יתמיך מנך:

יש כאן רעיא מהימנא



זוהר חלק ג דף רלז/ב

קחו מאתכם תרומה. ת"ח בקדמיתא כתיב מאת כל איש אשר ידבנו לבו כלא בכלל כיון דאינון ערב רב עבדו דא ומיתו מנייהו אינון דמיתו בעא קודשא בריך הוא לאתפייסא בהדייהו דישראל. אמר לון אתחברו כלכו לסטר חד חדא הוא דכתיב ויקהל משה את כל עדת בני ישראל בלחודייהו אמר לון בני בכון אנא בעי למשרי עמכון תהא דיורא דילי וע"ד (שם) קחו מאתכם תרומה מאתכם ולא מאחרא לא בעינא דתהא שתופא לאחרנין בהדי ולא בהדייכו ובג"כ כלהו אשתציאו. אוף הכא הא אינון מאינון נזעא בישא הוו ויהיו המתים. המתים ודאי מתים ולא מישראל ובג"כ מנה לון דכתיב שאו את ראש בני ישראל ארימו רישייהו. א"ר אלעזר אבא כמה יאות הוא אי לא אשכחנא פלוגתא על דא. אמר ליה ברי אימא א"ל והא כתיב ויצמד ישראל לבעל פעור ותנינן דאתחברו ישראל בהדיה כצמידא דא דאתחבר בב"נ בקשוטוי הכי אתחברו ישראל בבעל פעור. א"ל אלעזר הכי הוא ויצמד ישראל לבעל פעור אלא אנא לא אמרית דאתדכו ישראל מההוא חובה אלא דאתדכו ממותא דלא שריא עליהו מותא. א"ל והא כתיב (שם) קח את כל ראשי העם והוקע אותם א"ל ראשי העם ודאי ולא ראשי בני ישראל ומן העם אית לן למילף כתיב הכא העם וכתיב התם וירא העם. (שם) ויקהל העם. (שם) ויפול מן העם אבל ת"ח ויצמד ישראל לבעל פעור ולא פלחו ליה אבל מן סיפיה דקרא אוכח דכתיב ויאכל העם וישתחוו ולא כתיב ויאכל וישתחו ישראל. אלא העם כיון דכתיב ויצמד ישראל מאי ויאכל העם. אלא ההוא זרעא בישא הוו חובה דישראל



זוהר חלק ג דף רלח/א

מהו דכתיב ויצמד ישראל לבעל פעור. ת"ח ויצמד ישראל בבעל פעור לא כתיב אלא לבעל פעור קשוטין ותוקפא יהבו לבעל פעור בלא דעתא בגין דפולחנא דפעור הוא למפרע גרמיה ולאפקא קמיה צואה רותחת. וההוא עיבידתא אהני ליה ואתתקף מניה. וישראל כיון דחמו דא חשיבא דזלזולא דיליה איהו וקלקולא דיליה דהא בע"ז כתיב צא תאמר לו ואינון בגין זלזולא דע"ז פרעו גרמייהו בלא ידיעה ועל הני כפר פנחס ובטל מותנא דכתיב ויכפר על בני ישראל. ומה כתיב (בדף הקודם ע"ש):

יש כאן רעיא מהימנא



זוהר חלק ג דף רלט/א

על פי הגורל תחלק נחתו בין רב למעט. ר' יהודה פתח ואמר ידעתי כי כל אשר יעשה האלקים הוא יהיה לעולם עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע וגו'. שלמה מלכא דחכמתיה יתיר על כל בני עלמא לא ידענא כי כל אשר יעשה האלקים הוא יהיה לעולם ואיהו אמר ידעתי מה דלא ידע ב"נ אחרא אלא ודאי שלמה מלכא חכמתיה סלקא על כל בני עלמא ומה דאיהו ידע לא ידעי כל שאר בני עלמא. ת"ח שאר אומני דעלמא כד איהו עביד עבידתא אשגח ביה ואסתכל זמנא ותרין זמנין ועביד ליה ולבתר אוסיף עליה או גרע מניה וקב"ה לאו הכי אפיק עבידתא לאמתו מתהו דלית בה ממשות כלל ואיהו ממש אתתק כדקא יאות ולא אצטריך לאוספא ולאגרעא מניה בגין כך כתיב וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד. תו כל אשר יעשה האלקים לתקונא דעלמא ודאי הוא יהיה לעולם. ר' יצחק אמר אי הכי מהו והאלקים עשה שייראו מלפניו. אלא האי קרא הכי אוליפנא והוא רזא עלאה בין חברנא האי קרא הכי מבעי ליה. כי כל אשר עשה האלקים הוא יהיה לעולם מהו כל אשר יעשה והא כתיב מה שהיה כבר הוא ואשר להיות כבר היה ואת אמרת כל אשר יעשה אלא מקרא אחרא אשתמע. כתיב עין לא ראתה אלקים זולתך יעשה למחכה לו יעשה עשית מבעי ליה למחכה לו לך מבעי ליה אלא אתר עלאה הוא דנגיד ונפיק ואדליק בוצינין כלהו לכל עיבר ואקרי עולם הבא ומניה נפיק חד אילנא



זוהר חלק ג דף רלט/ב

לאתשקיא ולאתתקנא והאי אילנא עלאה ויקירא הוא על כל שאר אילנין והא אוקמוה וההוא עולם הבא דנגיד ונפיק אתקין ליה להאי אילנא תדיר אשקי ליה ומתקן ליה בעבידתיה מעטר ליה בעטרין לא פסיק מבועי מניה לעלם לעלמי עלמין. בההוא אילנא תליא מהימנותא ביה שריא מכל שאר אילנין קיומא דכלא ביה ועל דא כתיב כל אשר יעשה האלקים הוא יהיה לעולם. ודאי הוא היה הוא הוה והוא יהא עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע ועל דא באורייתא כתיב לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו דאילנא דא דאורייתא הוא ואתר דא אתקין האלקים תדיר. האלקים סתם דא גבורה מאין סוף ומאין חקר כד"א אין חקר לתבונתו. האלקים ולא אלקים. וע"ד עשה יעשה תדיר כמבוע דלא פסקן מימוי לדרי דרין בגין כך כתיב והאלקים עשה שייראו מלפניו. אתקין ליה להאי אילנא בתקונא שלים דאחיד לכל סטר עילא ותתא בגין דייראו מלפניו ולא יחלפון ליה בחלופא אחרא לדרי דרין. א"ר אבא ודאי שפיר קא אמרת אבל תו אית לאסתכלא בקדמיתא יעשה ולבתר והאלקים עשה מה בין האי להאי. אלא (תדיר) ודאי יעשה ואתקין להאי אילנא דלא פסיקן מימוי לדרי דרין ולבתר עשה. מהו עשה אלא עשה האלקים אילנא אחרא לתתא מניה ולא יעשה כהאי דהאי אילנא תתאה עביד ליה ואתקין ליה בגין דמאן דיעול לאילנא עלאה ייעול ברשו וישכח לאילנא תתאה וידחל למיעאל אלא כדקא חזי ת"ח דהאי נטיר פתחא הוא. ועל דא אקרי שומר ישראל ודא אילנא תתאה עשה אתשקי' ומתזן מאילנא דלעילא וע"ד לא כתיב יעשה אלא עשה מ"ט שייראו מלפניו בני עלמא ולא יקרבון ליה אלא אינון דיתחזון לקרבא ולא אחרא ויסתמרון בני נשא ארחי דאורייתא ולא יסטון לימינא ולשמאלא. ת"ח על האי אילנא דכל חילוי ביה שריא אמר דוד אתה תומיך גורלי מהו גורלי דא עדבא דאחיד ביה דוד מלכא וע"ד ע"פ הגורל כתיב. וכן הוא ע"פ יי'. וימת שם ע"פ יי' הגורל כתיב ס"א כן ביה על פי) זכאה חולקהון דאינון דמשתדלין באורייתא יממא ולילי וידעי ארחוי ואינון אכלי בכל יומא מזונא עלאה כד"א החכמה תחיה בעליה דהא אורייתא דלעילא מאתר דא אתזן והא אתמר עלייהו הנה עבדי יאכלו:

רבי אבא פתח ואמר ויהי קול מעל לרקיע דא קול דאחיד להאי רקיע ואשתתף בהדיה ודא הוא זכר עשה לנפלאותיו וההוא רקיעא קאים עלייהו על אינון חיוון ודא הוא דאברי בשני להבדיל בין מים למים והא אוקמוה דשבעה רקיעין לעילא לעילא. ודאי וילון אינו משמש דהא לית ליה מדיליה אלא מה דיהבין ליה ומסכני ביה אתאחדו דא הוא רזא דכתיב ובעניי הכינותי לבית אלקי ודא מכניס שחרית ומוציא ערבית דהא בליליא אפיק חילוי לכל סטרין ושלטא על אינון חיילין ואכלוסין ובשחרית כניש לכלהו ואעיל לנקבייהו ולא שלטין דהא בקר כליל כלהו כד"א להגיד בבקר חסדך ואמונתך בלילות. והא אוקמוה וקול אית על האי רקיע מניה אתזן האי רקיע בשעתא דהאי קול אתער כלהו אכלוסין לא נטלין ולית בהו רשו אלא למיקם בדוכתייהו ואקרבי חיליהון ומחכאן לההוא טיבו דנגיד לההוא רקיע ויתברכן בגיניה וע"ד איהו מעל לרקיע אשר על ראשם. ת"ח רקיע רקיע אשר על אבן ספיר דמות כסא כמראה אבן ספיר דא אבן ישראל ודא הוא רזא דכתיב וגללו את האבן וגו' חד אבן נחתא מלעילא כד בעו ישראל למירת



זוהר חלק ג דף רמ/א

כרסייא דמלכא נהתא. ודאי משם רועה אבן ישראל כתיב ובגיני כך ע"פ הגורל ודאי תחלק נחלתו. רבי יצחק ורבי יהודה הוו אזלי מאושא ללוד פגע בהו ר' אלעזר רהטו אבתריה אמרו ודאי נרהיט אבתריה דשכינתא. עד דמטו לגביה אמרו ודאי נשתתף בהדך ונשמע מלה חדתא. פתח ואמר שמעו אלי רודפי צדק מבקשי וגו' שמעו אלי רודפי צדק אינון דאזלין בתר מהימנותא רודפי צדק ודאי אינון מבקשי ה' אי בעיתו למנדע מהימנותא ולאחדא להאי צדק לא תסתכלון בה בלחודהא כשאר בני עלמא דגרמו מיתה לגרמייהו על דא אבל (שם) הביטו אל צור חוצבתם ואל מקבת בור נוקרתם:

רבי חייא הוה אזיל למחמי לר' אלעזר וכו' עד אשרי אדם עוז לו בך. תוספתא הוא וכבר נדפסה בפרשת לך לך דף פט ע"א. ואלו החלופים מצאתי בין הכתוב בהעתק אשר לפני לבין הכתוב שם ע"ב צ"ל ואמר אמאי אחסין דוד מלכא מלכותא דאיהו. שם במקום בדוד צ"ל שלמה. דף צ צ"ל קלא דהוה אמר אי קדישא הביאני המלך חדריו בכל אינון אדרין דסבא דאנפין עולימא קדישא אתמסרו בידיה כל מפתחן דבגינך ובחייך קדישא כל חילי שמיא נגילה ונשמחה בך ודחילו. במקום אזלו צ"ל תיבו תמן (וכבר נתקן):

צו את בני ישראל ואמרת אליהם את קרבני לחמי וגו'. כתיב החפץ ליי' בעולות וזבחים כשמוע בקול יי' וגו' לית רעותא דקב"ה דיחוב בר נש ועל חוביה יקריב קרבן אלא קרבן דאיהו בלי חובה דא איהו קרבן שלים ואקרי שלמים וקרבן תמיד אוף הכי ואע&

פירוש האר''י על פרשת פנחס

פרשת פינחס


שם בדרי"ג ע"א וז"ל מסטרא דיליה טב וצדי' אקרי ומסטרא דההוא אחסנתא לאו הכי כו' כבר הודעתיך בדרושי הגלגול כי כפי הבחינה שהיתה באדם בעת שחטא כך צריך אח"ך לתקן בבואו בגלגו' והמשל בזה מי שהיו לו בעת שחטא בחינת רוח ונפש ונשמה משלשה בי"ע ועוד נפש ממלכו' דאצילות ואח"כ כאשר מתגלגל אעפ"י שתיקן בתכלית התיקון השלם עד בחינת הנשמה דבריאה לא סגי ליה בהכי ובזה תבין סוד נפלא כי כמה צדיקים היו שעשו מצות רבות ונקרא צדיק ורע לו ויש צדיקים עושין מצות מועטות ונקרא צדיק וטוב לו. אבל הענין תלוי בזה כי כיון שתחילה היה בבחינה גדולה צריך לתקן עתה בערך אותה הבחינה העליונה וזמ"ש מסטרא דיליה רוצה לומר של עת הגלגול הזה טב וצדיק אקרי כי עשה מצות הרבה אבל מסטרא דאחסנתא דיליה קדמאה שהיתה מעולה איננו עדיין שלם ומתוקן ועדיין הוא מעוות:

שם בדרי"ו ע"ב וז"ל אלא איהו גרים קודם דחרב קב מן י' דאיהו יבק כו' ואוף הכי לא הוה ליה אלא קב חרובין מע"ש לע"ש כמו לרבי חנינא כו'. הענין הזה נתבאר אצלי במשנת הקיטע יוצא בקב שלו כו' גם בתקונין תיקון ס"ט דף ק"ו ע"א בההוא עובדא דההוא בר נש מאינון בעלי קבין כו' ושם ביארנו כי ז"א בהיותו משפיע אל המלכים דארץ אדום אשר נחרבו ומתו הוא על ידי שלשה מילויין שבשלשה שבשלשה הויו"ת ע"ב ס"ג מ"ה שהם בגמטריא ק"ב ור' חנינא בן דוסא בגלגול שקדם אליו חטא בדבר זה כי המשיך הק"ב הנז' אל המלכים דארץ אדום החברבים הנקראים רשות הרבים כמבואר אצלנו (דמ"ב ע"א) ולכן עתה נענש באכילת ק"ב חרובין מע"ש לע"ש:

שם בדרכ"ח ע"ב בר"מ וז"ל ושיעור רצועתהון אמאי אינון עד ליבא שמאלא ועד טבורא לימינא כו' כבר נתבאר לעיל בתקונין ד"ט ע"א ע"ש גם יתבאר באדרת האזינו בע"ה:

שם בדרמ"ב ע"ב בר"מ וז"ל ובשבת תקינו למימר במוסף כתר יתנו לך ה' אלהינו כו' אבל לכל חד מישראל הכי נחית ליה נפש יתירה כפום דרגא דיליה. מכאן תבין כי מלבד הנודע לנו מדברי רז"ל כי בכל ליל שבת נתוסף באדם נפש יתירה. עוד נתוסף גם ביום שבת בעת המוסף והענין הוא כי בלילה נתוסף נפש יתירה מצד המלכות הנקראת לילה וביום שבת נתוספת נפש יתירה מצד הת"ת הנקרא יום בעת שאומרים במוסף כתר יתנו לך כו':

ספר עץ הדעת טוב - פרשת פנחס

ספר עץ הדעת טוב - פרשת פנחס:

פנחס בן אלעזר וכו' הנה פסוק זה מיותר והי' די בשיאמר וידבר וכו' אמור אל פנחס הנני נותן לו את בריתי שלום כו'. והענין כי חשש השי"ת לבל יאמר משה מה נשתנה פנחס מכל בני גילו ובפרט לפי מ"ש בס' הזוהר פנחס הוא אליהו ונתבשר שלא ישלוט בו מלאך המות והקב"ה שלח לו שלום ואות ברית מה שלא זכה שום נברא ואפי' משה עצמו והרי אם הרג אדם אחד בשביל שבעל גויה הרי כמה סנהדרין הורגים החוטאים וכמה וכמה יותר מכל זה ואם נאמר יען שכפר על בני ישראל הרי כמה צדיקים מכפרים על דורם והרי אהרן זקנו בכיוצא בזה ע"י מחתת הקטורת כתיב בו ותעצר המגפה, ולכן רצה הקב"ה לספד שבחו של פנחס בתחלה וז"ש פנחס בן אלעזר וכו' וכיון שכבר סיפרתי לו בשבחו א"כ לכן אמור וכו' הנה מעתה כבר ראוי הוא לי ליטול לו שכרו והוא. הנני נותן לו וכו' ובזה יצדק היטב מלת לכן שהוא מיותר גם בזה יובן ראשית הפסוק וידבר ה' וכו' כי לאמר הוא מיותר אך הכוונה וידבר ה' אל משה זה הפסוק הראשון שהוא פנחס בן אלעזר וכו' וכל סיפור ודיבור השבח הזה הי' לאמר לו עיקר האמירה והשליחות והיא פסוק השני לכן אמור לו הנני נותן לו וכו', ואמר תחלה השבח והוא פנחס וכו' ירצה הנה אהרן זקינו הי' ומעולם לא קינא קנאת ה' בידו ובכחו האמנם תפס אומנות כהונתו להקטיר קטורת ועי"כ ותעצר המגפה וזהו מה שרמז לאמר בן אהרן הכהן כלומר' שהשיב החימה במעשה קרח דרך כהונה והוא בהקריבו הקטורת ואמנם פינחס בן בנו נתחזק בגבורה יתירה על זקינו והוא כי מה שהשיב את החימה לא הי' ע"י קטורת אלא בקנאו את קנאתי ולבש קנאה ומסר א"ע למיתה ממש עם קכ"ה אלף משבט שמעון המתאספים עם זמרי וז"ש בתוכם כלומר עם היותו בתוך קהל גדול מישראל מסר עצמו לאלף מיתות על קנאתו ית' ופעולה כזו לא נמצא בזולתו. גם רמז פי' שני באומרו בתוכם והענין כי זולת מסירת פנחס א"ע למיתה עצומה מוכרחת כנ"ל כי לכך הי' ראוי' לשכר הזה גם מצד העון עצמו הי' פלילי בתכלית. עד שהיו כל ישראל ח"ו חייבים כלייה והוא כי מלבד היות העון הזה עון גויה שהוא עון חמור הנה הי' בפרהסיא ונודע כי בפרהסיא והוא עשרה מישראל חייב אדם למסור א"ע למיתה אפי' אערקתא דמסאנא שהיא מנהג מלבד מכש"כ. עון גויה ובפרהסייא ואינה פרהסייא של עשרה בני אדם רק כללות עדת כל ישראל ומשה ואהרן עמהם ולא הי' אחד מהם מי שיקנא להשי"ת עם היות העון הזה חילול השם ית' שאין לו שום. כפרה כנודע בענין ארבעה חלוקי כפרה והיו כל ישראל שותקים ואינם מוחים ומקנאים להשי"ת בחילול השם הגדול ההוא ומכח זה היו מחוייבים כל ישראל כלייה ח"ו. וכשקם פנחס וקנא אין לומר שעשה מצוה אחת בלבד אלא החיה את כל ישראל המחוייבים כליי' ח"ו. וז"א ולא כליתי את בני ישראל א"כ המחיה נפש אחת כמה שכר יש לו מי שהחייה את כל ישראל כולם ראוי הוא שלא ישלוט בו מלאך המות א"כ לכן אמור לו הנני נותו לו את בריתי שלום. וז"ש בתוכם בתוך כל ישראל אשר ע"כ היו כל ישראל חייבים כליה ח"ו ופנחס החיי' את צלם אלהים, גם רמז גדולת מעשיו כי המקדים תפלה לצרה ונמלט אינו כ"כ חשוב כיון שבאה אליו הצרה והתפלל ונמלט וז"ש השיב את חמתו כי כבר הוחל התימה להשחית ונודע כי כיון שניתן רשות למשחית אינו מבחין בין צדיק לרשע גם אין עוד אז תקומה וזה השיב את חמתי שכבר היתה שרויה על ישראל ומשם השיבה וז"ש השיב את חמתי ממה שכבר היתה על בני ישראל. וא"ת גם כי בשאר הפרטים גדול ענין פנחס האמנם בענין זה גם אהרן השיב החימה ותעצר המגפה וז"א ולא כליתי כלומר שם לא היתה גזירה לכלות את ישראל אבל עתה היתה הגזירה לכלותם ובעבורו לא כליתי כליי' גמורה וז"ש ולא כליתי וכו'. עוד גדולה רביעית כי שם מאהרן נגעו קרח ועדתו בכבוד אהרן כי היו רוצים לעבוד גם הם עבודת כהונתם אל השי"ת אבל כאן הי' העון נגד כבודו ית' ממש ולא עוד אלא שהוא כפול והם שני עוונות היותר חמורים שבכל התורה הא' הוא ענין עון גויה כי השי"ת יהורות חיבתו עמנו כי בחרנו מכל העמים אסר לנו את בנותיהן והבא על הגויה הוא כאלו אומר לבוראו איני רוצה שתבחר בי שאהי' מנחלתך כי רוצה אני להדבק בגויה ולא בך ח"ו. השנית ענין פמור והיא העבודה הזרה השקולה ככל התורה וז"ש שני פעמים קנאתי כי קנא שתי קנאות כולם בעבורי ולכבודי ושם בקרח לא הי' כי אם עון אחד ואף גם הוא הי' כבוד אהרן כי לא נגעו כלל בכבודו ית' אלא אדרבא היו חפצים להיות עבדים וכהנים להשי"ת:

או ירצה כי וידבר ה' אל משה הוא מה שאמר פנחס בן אלעזר ואומרו לאמר אמירה אחרת הוא בן אהרן הכהן ואמנם הראשונה הוא דיבור קשה והשנית אמירה רכה והענין כי יכול הי' משה לאמר מה ענין גודל מעשה הזה שעשה פנחס מה שלא עשיתי אני עד אשר בשביל כך אתה אומר לו הנני נותן לו את בריתי שלום מתנתי שאתננה לו כמ"ש בספר הזוהר וכמו שיתבאר והלא אם אני שתקתי ולא קנאתי הוא בשביל שאמר לי ואם תאמר אסורה בת יתרו מי התיר לך ולא הי' לי פה להשיב אפי' שהייתי יכול להשיב לא היו מקבלים דברי כי יאמרו לי לחפות על עצמו מתכוון, ולזה אמר וידבר ה' אל משה דברים קשים וכי למה שתקת ולא מחית כמו פנחס והרי אף הוא פנחס בן אלעזר הוא שגם הוא נשא מדינית וממנה נולד פנחס כמ"ש הפסוק ואלעזר בן אהרן הכהן לקח לו מבנות פוטיאל מבנות יתרו שפיעם עגלים לעבודה זרה ויתרו מדיני הי' ועכ"ז שם נפשו בכפו ויקנא את קנאתי ואתה שתקת ולא מחית ואם תאמר אף אם הדבר כך עשה אתה מה שטוב בעיניך כי בידך הכל האמנם למה אתה אומר לי שמדת השלום שהיא מתנה נתונה לי שתסירנה ממני לתת אותה לו ותן לו מתנה אחרת ולא עוד אלא שאתה אומר לי שאני בעצמי אתננה לו כמ"ש על לכן אמור וכו'. לז"א בן אהרן הכהן כלומר בן אהרן אחיך הוא וכבנך הוא חשוב ואין לך ראוי לקנא עליו וראוי שתתננה לו מדעתך הטוב, ולזה אמר לומר לשון אמירה רכה ופיוס שהי' הקב"ה מפייסו בדברים שיתרצה להודות לתת לו מתנה זו מרצונו, וביאר גודל פעולתו אשר בשבילה זכה למתנה הזאת ואמר השיב את חמתי וכו' ע"ד שבארנו בסוף פרשת בלק על ויחל העם לזנות כי הערב רב הם שחטאו בזנות ובע"ז אבל ישראל לא חטאו רק בע"ז. האמנם להיותה פעור שעבודתה דרך בזיון אין כאן כ"כ חומר כי יכולין היו לאמר אדרבה לטובה נתכוונו אמנם אח"כ כשבא זמרי בן סלוא וחטא גם הוא בזנות. אז נתחייבו כל ישראל כלייה ח"ו לשתי סיבות הנ"ל זנות ופעור ולכן בתחלה היחל הנגף בעם הם הערב רב וחשב השי"ת לכלות גם את ישראל ח"ו בעון זמרי שהי' ישראל והשיב את חמתי מעל בני ישראל בעבור פנחס ולא כילה אותם באחרונה אחר שכבר ההתחלה היתה בעם וז"ש ולא כליתי והנה היינו יכולין לומר אינו כ"כ דבר גדול מי שיהרוג איש א' מישראל שבא על הגויה לשיתנו לו מתנה כ"כ גדולה ובפרט אחר שניתנה למשה להעבירה ממנו וליתנה לו. לזה אמר הנה שתי עבירות אלו הם היותר חמירות שבתורה ולא עוד אלא שהישראל שהרג הי' אדם גדול מישראל נשיא שבט שמעון הבן השני של יעקב אבינו ע"ה. וז"ש בתוכם כלומר אחד מהנשיאים הגדולים שהם באמצע ישראל על דרך הלב הנתון בתוך האברים וכולם סביבותיו כדמיון המלך שכל צבאו סובבים אותו ובעשות איש כזה עבירה חושב כאלו כל שבט אחד שלם חטא ובהרוג לאיש כזה הוא חשוב כאלו הרג לכמה אלפים ובודאי כי פעולה גדולה לאין קן עשה וראוי הוא לכך א"כ לכן כלומר אחר שהכרתנו כנ"ל א"כ ראוי הוא שאתה משה בעצמך אמור לו בפיך כנשון הזה הנני נותן לו את בריתי שלום. ומלת הנני חוזר אל משה כי הוא הנותן את השלום שבתחלה הי' בריתי ומתנתי ועתה אני נותנה לפנחס מדעתי ולזה לא אמר לכן אמור לו הנני נותן וכו' אלא לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום וכו'. וכמו שפי' כן בספר הזוהר:

ואומרו הנני נותן לו וכו' כפי הפשט ירמוז אל משז"ל לא נתכהן פנחס עד שהרגו לזמרי והטעם לב' סיבות הא' כי זרע אהרן הנולדים מקודם שנמשח לכהונה לא נבחרו לכהונה ופנחס כבר הי' נולד אז וסיבה השני' כי אפי' שיהי' ראוי לכהונה הנה הרג את הנפש ופסול לכהונה ועם היות ב' סיבות אלו מונעות הכהונה ממנו עכ"ז הנני נותן לו את בריתי שלום היא כתר הכהונה הנקראת שלום יען משים שלום בין ישראל לאביהם שבשמים ע"י הקרבנות וע"י העבודה המכפרת עונותיהם של ישראל והטעם לפי שגם הוא שם שלום עתה בין הקב"ה לישראל, ואחר אשר זכר ענין הנני נותן לו ר"ל לפנחס עצמו את ברית הכהונה הנקראת שלום לסיבה הנ"ל חזר להוסיף עוד שכר נוסף והוא כי כפי זה הי' די במה שהוא יהי' כהן הגם שהוא שלא כדין כנ"ל אמנם והיתה לו וגם זרעו אחריו ברית כהונת עולם והטעם לזה תחת אשר קינא לאלקיו וכו' ירצה שתי פעולות גדולות עשה. הא' אשר קינא לאלקיו ית' ולכן הנני נותן לו את בריתי שלום. והב' היא כי גם עשה שזה לישראל וכופר על בני ישראל וכנגד זה והיתה גם לזרעו אחריו ברית כהונת עולם ואפשר באומרו ברית כהונת עולם ירמוז אל מה שנודע כי בתחלה היתה כהונה מן אתמר והוא עלי הכהן ובנו אבייתר בימי דוד ואחכ בימי שלמה חזרה כהונה גדולה אל זרעו של פנחס הוא צדוק ושוב לא נכרתה עד עולם אפי' בביאת המשיח וכמ"ש והכהנים הלוים בני צדוק וכו' המה יקרבו אלי לשרתני וכו' ומכל בני זרע אהרן לא נמשכה כהונה גדולה אלא לזרע פנחס בלבד, וכפי הרמז והדרש נודע כי פנחס הוא אליהו וגם בתלמיד בבלי אמרינן רבה בר אבוה אשכחי' לאליהו דהוי קאי בבית הקברות א"ל ולאו כהן הוא מר. והנה כל הכהנים שבעולם נתכהנו בחייהם כי במתים חפשי אבל פנחס שנשאר חי וקיים בגוף ונפש אמר עליו הנני נותן לו את בריתי כלומר הריני כורת עמו ברית שאתן לו שלום כל ימיו והוא ענין החיים שלא ימות וכמ"ש בריתי היתה אתו החיים והשלום. ולכן נרמז במלת שלום לב' כוונות הא' שלים ממלאך המות שלא ילחם בו להמיתו. הב' הוא במה שנודע ענין המיתה כי היא קטטות ד' יסודות שבגוף ביום המיתה איש מרעהו יפרדו כי זהו בחינת המות וענינה וההיפך הוא שלום. ואחר שביאר ענין החיים הנתנים לו שהיא בעוה"ז בחיים חיותו חזר עוד לתת לו שכר נוסף גם אחר לקיחתו למעלה. וז"ש והיתה לו ולזרעו וכו' ירצה הנה שאר הכהנים הנה הוא כהן בחייו וזרעו נשאר אחריו כהן אבל הוא עצמו במתים חפשי וכהונה פוסקת ממנו. אבל פנחס והיתה לו ולזרעו שניהם ביחד אעפ"י שנסתלק מעוה"ז ונשאר זרעו אחריו ממש עכ"ז גם אז והיתה לו ג"כ ברית כהונת עולם וכנז' בגמ' ולאו כהן הוא מר הרי כי גם אחר שנסתלק כהונתו עליו אשר ע"כ שאל ממנו למה הי' עומד בין הקברות כיון שגם אחר סילוקו כהן הוא לעולם:

ושם איש ישראל וכו' כפי הדרך השני שביארנו כי הערב רב לבדם חטאו לזה בא הכתוב לפרסם ולהודיע כי שם איש ישראל הא' לבדו המוכה הוא אשר הכה את המדיינית אך בפני עצמו במכת הנגף לא מת אחד מהם כלל. וכפי הדרך הראשון כי גם מבני ישראל מתו בנגף יאמר אשר הוכה את המדיינית הוא זמרי בן סלוא כי באשר הוכו בנגף רבים היו. ואגב אורחי' השמיענו עוד ביאור מ"ש השי"ת בקנאו את קנאתי בתוכם כנ"ל בדרך השני וזה כי הרי ראוי הוא פנחס לכל השכר הגדול הזה כי הרג האיש הנשיא בית אב לשמעוני והאשה ראש אומות במדין ולא חשש פן יקומו עליו כל שתי האומות האלה. אם שבט שמעון ואם אומת מדין כולה. ובזה יתבאר למה זכר שמות האיש והאשה פה בענין השכר ולא למעלה בעון המעשה:

 צימרים צימר לפי שעה צימרים לפי שעה אורחנים קידום אתרים   -  וילה  חדרים לפי שעות  וילה ©  All rights reserved 
 

צימרים לפי שעה בתל אביב

צימר לפי שעה

חדרים לפי שעה

צימרים לפי שעות

חדרים לפי שעה במרכז