*קוסמטיקה טבעית-
קוסמטיקה ירוקה
natural cosmetics

*צמחי מרפא הבושם:
medicinal plants

*לימודים,קורסים
וסדנאות.
כתובת:
קיבוץ כברי
ד.נ אושרת
25120
המייל שלנו:
mrphbosem@gmail.com‏

טל: 049952122
טלפקס:049952152
נייד: 0505211607

חדש באתר
 

ענף החכמה

סוד ידיעת המציאות מקבלת הגאונים

סוד ידיעת המציאות מקבלת הגאונים סוד ידיעת המציאות מקבלת הגאונים:
לעילוי נשמת מור אבי שלמה בר אסתר ז''ל תנוח נשמתו בגן עדן אכ''י


סוד ידיעת המציאות מכ"י מקבלת הגאונים:

ידיעת המציאות הכבוד הנסתר מן העין אשר אין כיוון בבריה לעמד על מציאותו על הדרך האמתי, אלא על קצת הכח הנפעל המתלבש בענין המציאות:

יתברך ויתרומם שם הנאדר בגבורה, אשר נתן כח בבני אדם לחקור ולידע ענין מציאות גבורתו ותפארתו הנגלה על ידי יחזקאל הנביא ע"ה, כמו שאו' ואראה מראות אלקים, זהו כח החיצון אשר בו מצוי וייחוד שמו, וזה כח מתחלק לשלשה חלקים שהם ג' גוונים, הא' אדום והוא הנקרא חשמ"ל, והב' שחור והוא ערפל, והג' הוא לבן והוא האויר, אלו הם שלשה המראות שנגלו ליחזקאל הנביא ע"ה במראה רוחנית שהם כמו לבוש על עיקר מציאותו, ואלו השלשה הם החשמ"ל והערפל והאויר הם הנקראים בספר השיעור בית (מותב) [מושב] יקריה, כמו שאני עתיד בע"ה לפרש לקמן:

וארא והנה רוח סערה זה הרוח הוא הנאצל מן האויר הקדמון שהוא חזק עד מאד - ר"ל נפעל - מפני שהוא נאצל מן האויר הקדמון שהוא (נפ)על הפועל, וממנו מתפשטין כמה כחות וכמה ענינים, והוא הנקרא למטה בית (מותב) [מושב] יקריה:

באה מן הצפון אלו הם הסיגים הנאצלים מאותו הרוח הנקרא נפעל שהם רוחות רעות הנקראים מלאכי חבלה, ונתנו בחלק הצפון מפני שיש שם מקום חסר ופנוי, שאין שם כלום מהרוח העיקרי הנקרא צדי הרקיע, והרוחות הרעות שאמרנו הנאצלים מאותו הרוח מלאך אחד ממונה עליהם, והוא הנקרא דומיא"ל מפני שסותם פיהם של מלאכי חבלה ומכלכל (בהם) [כחם] כדי שלא יתפשטו בעולם לחבלו:

וענן גדול הוא החשך המתלבש באויר מפני מראית העין, ולא שהוא חשך ממש אלא מפני שהוא נחשך מהאויר. ואש מתלקחת זה האור של חשמ"ל האמצעי הקבוע בצד הערפ"ל שהוא אחוז בו, ונגה לו סביב אלו הן המאורות המקיפין אותו סביב סביב:

ומתוכה כעין החשמל, זהו דמות הכוחות הנאצלות ממנו, מתוך האש זהו הנמצאות באמצעות הערפל. ומתוכה דמות ארבע חיות זהו ממשות השכל הנקרא חיות כלפי מעלה, המתחלק לארבעה חלקים הנקראים חשמ"ל וערפ"ל ואויר והרוח נאצל מן האויר, וזה החיות המתחלק לארבע חלקים, הנאצל מן האויר הקדמון ומהרוח הנאצל מן האויר הנזכר, ועל זה נאמר השעור הקשור בענפי נגידי נוגה שבענף שהוא הערפל ועל זה מתחלק החיות לד' חלקים של ערפל:

וזה מראיהן ר"ל גווניהן, דמות אדם להנה בכאן רמז לאויר הקדמון עם ד' יסודות והפסידן, שתכליתן לחזור לארץ שהוא היסוד הרביעי, ומשתנין כל היסודות [בו, והוא] (כן) ביסודות והאויר מכריע בנתים:

וארבעה פנים לאחד שב לענין הראשון של הד' חלקים הנזכרים לעיל, שהם חשמל וערפל ואויר והרוח הנאצל מהאויר, שכל אחד ואחד מאלו מתפרש לד' עניינים, ואלו הן חשמ"ל סימנו, ח' חכמה, ש' שכל, מ' ממשלה, ל' לבוש, הרי פן אחד. הפן השני הוא מנין למיני המאורות המתרבים ממנו שהם בחשבונו שלש מאות ושמנה ושבעים, ואלו המאורות הוא כזיו גלגל החמה. הפן השלישי ח"ש מ"ל שתי תיבות שעניינם לשון מהירות ולשון כריתה, ר"ל מהירות על שם הכח המתפשט ומתגלגל בלא תנועה, כריתה רבוי הפרי המתרבה מן הכח עצמו, הפן הרביעי חשמ"ל חיות ממללות ר"ל החיות המתחלק לד' חלקים כמו שכתבנו לעיל גוונו כאש, כעין אש בוער בלהט החזוק:

ערפל סימנו ע' עשר ר' רשות פ' פאר ל' לבוש. ענין אחר העין חשבונה שבעים כנגד שבעים שמות של הקב"ה, שהם כחות כל אחד ואחד, מיוסדת על ד' אדנים, ומאלה נפרדו כל הכחות האחרות של י' השמות האחרים, חוץ משלשה ואלו הן שם ד' אותיות הנקרא שם העצם, ושם בן ארבעים ושתים הנקרא שם הגבורה, והוא מיוחד מן המיוחד מזוקק שבעתים, ושם בן ע"ב אותיות הנקרא שם הפועל, ונקרא גם כן בעבור שהוא מזומן לגמור בו מעשה, הרי לך פי' העי"ן:

הפ"א כשתוציא מהם ל"ו ישארו מ"ד, וכשתוצאו ממ"ד ב' ישארו מ"ב, תשים הב' עם הלמ"ד באחדות השוה הם ב"ל, וישתון בערפ"ל מדה ושיעור(ו) מתכונת הגוף, כמו שאפרש לקמן בע"ה. ע"א ערפל ר"ל ערפלי טוהר, שהם משיכות המאורות הנובעות מן העפר. ענין אחר ערפל ר"ל עריצות פלאי הקרח הנטוע בצדי הרוח הנאצל מהרוח הקדמון:

ואויר כמו כן יש לו ד' פנים, האחד אמוץ חזוק שמתפשט בתנועתו, השני שהוא עיקר משיכות המעין הנאצל ממנו, השלישי שמורה על הכוחות הדבוקים בצדדיו, והרביעי שבו מתגלגלין כל המאורות הקבועים במעיין הנקרא כח יחיד ומיוחד, בפנים אלו הן הכחות המתרבות והמעופפות אצל כח וכח מאלו השלשה עיקרין שהן חשמ"ל וערפל ואויר, שכל אחד מהן מתחלקין ממנו ארבעה כחות, והם מפ' לקמן:

ורגליהם רגל ישרה ר"ל חיילותיהן, שהם הכחות הנאצלים מכלן, כי אלו הארבעה שהם חשמ"ל וערפל ואויר והרוח הנאצל ממנו, אע"פ שהשלשה עיקר כמו הגחלת, והרוח שהוא נאצל מהאויר הוא כמו שלהבת שהיא קשורה בגחלת, ואע"פ כן לענין הכחות המתרבות נעשה הרוח עיקר כאלו היה גחלת, ומשתנין אלו הד' במקום אחר:

ומאלו נאצלין כל הכחות לכל הבריות שלמעלה ומטה, ואע"פ שהכוחות נאצלין מהם, שרש הכחות נשרשות בהם כדרך התיקון דרך ישרה נחקקין בהן בדמות זכר ונקבה כל אחד לפי ענינו, ועל זה נאמ' ורגליהם רגל ישרה:

וכף רגליהם זהו העיקר שהאמות והבנות נאצלות ממנו ככף רגל עגל מורה על הברק שנעשה באויר כשיבקע ויצאו ממנו שני מאורות חשמ"ל וערפל, שהן מתחלקים זה מזה ומשתנים בתנועתם כשמתפשטין מהם כל הכחות הנאצלים מהם, ונוצצים כעין נחשת קלל אלו הם הניצוצין המעופפים מהזיו הראשון של ערפל הנקרא אור הנסתר, שהוא כמין ירוק צח:

וידי אדם מתחת כנפיהם ר"ל מקומות ידועות הן שמשתוין בבנין הגוף שהוא הנקרא הפועל הקדמון שמורה על עני' פעליו הראיה מתחת כנפיהם ר"ל אע"פ שהפועל הוא נסתר בפנימיות העליונה, מקומות ידועות יש שנאצלים ממנו ונקראים על שמו, אע"פ שהם תחת הכחות האחרות המעופפות מן החשמ"ל ומהערפל ומהאויר ומהרוח, ונקראו מעופפות מפני שמתפשטין בחיזוק שרפים:

על ארבעת ריבעיהם שב לעני' הראשון שאמ' לעיל, שהם חשמ"ל וערפל ואויר, שמכל אחד מהם נאצלים ממנו כחות, ואלו הכחות הנאצלים מכל אחד ואחד, מהחשמ"ל נאצלים ממנו החיות שמתחלקין לארבעה חלקים, והם החיות הנמשך בכל כח ופועל, ומערפל נמשכות כחות כמו כן, ואלו הם הגלגל הכסא והאופן והכרוב, הגלגל הוא הכח המתגלגל באויר הקדמון, והכסא הוא המרכבה בעצמה, ר"ל מרכבה שהוא מקום ידוע שבו מתאחדין כל שרשי מאורי החשמ"ל, וזה המקום הוא קבוע בין חשמ"ל וערפל שבו מתלכדין המאורות ומתרכבין זו בזו, וזו על גב זו, ובהרכבתם מתבלבלין ומתצחצחים, ועל זה נקרא המקום ההוא מרכבה:

ד"א למה נקרא מרכבה, מפני שהיא מתרכבת בזיו כנפי אור השכינה, ואותו האור הוא עגול ועמוק כמין כיס שהיא העיקר, והאלף הנוספת בכיס הוא רמז לרוח הקדמון, וכדי שישתנו הכחות באחדות השוה נקרא כסא, הרי לך עיקר כסא ומרכבה, והאופן הוא העיגול המזוקק מכל החיות כלם, המתפשט בתוך החשמ"ל הנטוע באמצ[ע]ות ערפל המוקף בנגידי האויר, המתלבש בחשך הנחשך מהאור, וזה האופן יש בו ד' פנים בכל צד מששת צדדין, והוא בשלשה גוונים, אדום ושחור ולבן, ועוד שהפנים גוונים אדום ושחור ולבן, (ועוד שהפנים גוונים), והפנים דומין זה לזה כדמות בניינם אבל לא כאורם, שאורם כאור נגה, ועיניהם כניצוצי ברק, ר"ל גווניהם ומעמדם על גבי האור זה האור החקוק בצדי האויר הקדמון הנמשך מאמצעות תכלית המחשבה שהוא הנסתר בפנימיותיו הקדמוניות, שהוא רם ונשא ית' לעדי עד, הכרוב הוא בצורת דפוס האל"ף א והוא אחד וכנפיו פרושים, ויש לו ידים מכופלים על שכמו, והרגלים הם כפולים מעצמם, וסמוכים על כתיפיו, והוא סמוך לצדי האופן, האויר הוא הכח הראשון שהוא קדמון בתנועתו, ומתפשטין ממנו ד' כחות, הכח האחד הוא הכח הכתוב לעיל, והכח השני הם העמודים הארבעה הסובבים לכסא הכבוד, כנגד ד' מחנות שכינה, המחנה האחת השור, הממונה אשר עליה הוא מיכא"ל מימין השכינה שהוא במערב, ועל זה נאמר ימה וקדמה וצפונה ונגבה, ר"ל כי כח השכל האמתי נעלם במערב, ועל זה נאמר כי מיכא"ל הוא כנגד היו"ד מהשם של ד' אותיות, והיו"ד כנגד חשמ"ל:

וזה היו"ד כנגד י' ספירות בלימה, ואלו הן האחד רוח הקדמון שהוא אוחז בכח הפועל הנקרא שם הנסתר שהוא ייא"י, ובכח השם הנעלם שהוא יה"ו, שאלו הם מסותרות בפנימיות העליונה, שהיא מדרגה שאין למעלה ממנה הנסתרת בידיעת בורא עולם ית':

וזהו שנ' בספר יצירה אחת רוח אלקים חיים, שהיא סוף ידיעת מציאותו האחוזה בשרשי המחשבה ית' וית', ויתרומם שמו של חי עולמים שזו המעלה הראשונה מעשר ספירות בלימה היא נקראת קול מפני צווח המאורות הנמשכין מתוכה, והעקר הוא הרוח, אע"פ שהוא אחר הקול ובין הקול והרוח הוא גלגל האויר, והוא הנקרא נצב, והרוח הוא סובב, והאויר מסבב לסובב ולנצב, ולזה האויר הוא הנקרא דבר, מפני שבו משתנין שלשה ונעשו כח אחד, ועל כן נקראו אלו השלשה רוח הקדש, והשתים רוח מרוח, ר"ל שמהרוח הקדמון שאינו מתנועע נמשך הרוח אחר הנקרא כח שני, כי הכח הראשון נקרא פועל מפני שאינו מתנועע, והכח השני נקרא נפעל מפני שמתפשטין ממנו כמה כחות מהם של טהרה ומהם של טומאה, כחות הטהרה הם ז', והם הנקראים המלאכים היושבים ראשונה במלכות, ואלו הם הראשון אורפניא"ל תרגא"ל (דנא"ל) [דודא"ל] פלמיא"ל אסימו"ן פסכא"ל בוא"ל, וכחות הטומאה הנפרדי' מכחות הטהרה, הם הסיגים הנמשכים בתנועת טומאה, והם נקראים מלאכי חבלה, ועל כן הם ממונים ברוח צפון כסדר המסודר לעיל, ועל כן נאמר כי בין הרוח הראשון הנקרא פועל ובין הרוח השני הנקרא נפעל בין שניהם חקק הקב"ה כ"ב אותיות, שהם רשומות לבן על גבי שחור ושחור על גבי לבן, וחצב עמודיהם ר"ל כלליהם ז', ואלו הן א"י חז"ק ר"ט, שהם בכלל כל העשרים כמו שנפרש לקמן בע"ה, ולפי' הכ"ב אותיות נחלקים לשני חלקים, ז' כפולות וי"ב פשוטות, ועיקר כל אלו האותיות הם אמ"ש שבו ישתנו שרש וענף ופרי, כמו שנפרש לקמן:

שלש מים מרוח, ר"ל שמחמימות האור ומקררות הרוח הנמשך מבנתים לחלוח, והוא הנקרא חומר הנאצל מן הפועל, כלומ' מן הכח הפנימי, ועל כן אמרו קצת מהמפרשים זה החומר הוא הנאצל מאת הבורא, ולא היא כי כבר נתבאר לנו כי זה הלחלוח היה מתנענע ומתרבה בכח בחוזק מהירות, וממנו נבראו המים העליונים שהם ירוקים, כעין הגוונים שהם בתוכם, וכשנבראו המים היו מתגברין ונמשכין עד שעלה עליהן הרוח, והיה מרחף עליה, וזה שנ' ורוח אלקים מרחפת על פני המים, על פני המים ר"ל שהרוח היה מעל המים מרחפת, והאויר מתחת מתחמם עד שנקפאו המים, ומהטיפין הניגרין מאותו הקפוי נברא המים התחתונים ההווים בתהום, ונקראים מים הבוכים, ומתוך המים הבוכים נחצבו תהו ובהו, תהו זה קו ירוק שמקיף את העולם כלו, ר"ל אמצעית המים שנעשו כדמות קו שנקפאו במשיכתן, ובהו אלו אבנים מפולמות משוקעות, ר"ל שנקפאו המים העליונים נעשו כדמות אבנים, ונקרא רפש וטיט מפני היסודות המפורשים לקמן שהם נאצלים מאותו הקפוא:

חקקן כמין ערוגה מרובעת, והציבן כמין חומה עגולות, וסבבן כמין מעזיבה פשוטות, וזהו כיון ותיקון ופורש כל היריעה כלה הנכללת בעני' הרוח והאויר, וזהו סדר הפירוש כפשוטו, כמו שפירש אותו במדרש שמעון הצדיק ז"ל, ואמ' מאי דכתיב ורוח אלקים מרחפת על פני המים, זה הרוח השני הנקרא נפעל, אם כן מה הפרש יש בין זה הרוח לרוח הקדמון הנקרא פועל, אלא שהרוח הקדמון הוא מתאחד במהותן של חשמ"ל, וזהו שנאמר וארא כעין חשמ"ל כמראה אש בית לה סביב, ר"ל שזה הרוח הקדמון הנקרא פועל הוא מעופף בתוך החשמ"ל, ומתגבר בכח מהותו, וגוונו כעין אש אוכלה, ואינו מתנועע חוץ מן החשמ"ל כלל, אבל הרוח השני הנקרא נפעל הוא מתנועע ונאצלים ממנו הכחות שאמרנו:

ארבע אש ממים, ר"ל שהקפיא המים העליונים, שנקפאו אותן הטיפין שהיו נגרין מהם, שמהם המים התחתונים בהצטרפם במשיכת הנביעות נבראו מהם ניצוצים אדומים, והיו אותם הניצוצים מתגברין עד שנעשו גחלים, ואלו הגחלים הם האש שיצא מן המים, ומאותו האש נבראו ששה כחות, ואלו הם, האחת הרעם, והשנית הברק, והשלשית הבזק, והרביעית אש אוכלה אש ממנו נברא הפרגוד, והחמישי הם המלאכים והשרפים והגלגלים, והששי ממנו נבראו הרקיעים כלם שהם שבעה, והעבים והעננים שהם מתכסים פנים בפנים אחת על גבי חברתה:

חמש חתם רום ביוד שלש אמות אמ"ש וקבען בשמו הגדול יה"ו, עתה שב לעני' הראשון, לחקור על ידיעת האויר הקדמון שהוא עיקר מציאות מהותו של שם, ועל זה עומד אמ"ש, וסימן אמ"ש, א' אויר, והוא אחד, מ"ם, מים ועקרה מלכות, מפני שממים נפרדו כל הכחות המוגבלים בהגבלת היסודות, אשר מהם נבראו כל הנבראים לפי פשוטו, ולפי משמעו אנו צריכן לבאר בהן כמדת הדעת, כיצד נחלקים ונפרדים זה מזה, או אם השגת כחם מתגבר למעלה מן הרקיע, או אם הוא מתפשט באויר שמתחת לרקיע, שהוא נחשב כבנין גוף, וכל אלו הדברים רמז יחזקאל הנביא ע"ה ודמות פניהם פני אדם בא להורות עיקר ארבע יסודות כיצד נמשכין מן האויר המתנועע המיוסד בבנין נפעל, וכיצד (ישתנו) [ישתלו] כולם כל אחד (מ)[ב]חבירו, ומי הוא המתגבר, ועל כל אלו ענינים מיוסדים לקמן בפירוש מבואר:

שש חתם תחת, זה מדבר על יסוד הארץ שנברא מהמים שהוא קבוע באמצעות האויר המתנועע. שבע חתם מזרח כלפי הפנימיות הוא מדבר, שמשם משתנים כל מאורי החשמ"ל, ועל כן אמרו חכמי הטבע כי השמש כחו נמשך מגילגול זיו חשמ"ל, ודעתם אינם מוסכם עם חכמי האלקות, כי חכמי האלקות אומרים כי גלגל השמש כחו מתפשט בגלגל הרביעי, ומאויר הגלגל שהוא קבוע בו הלבנה נמשך, ובין השמש והלבנה מהלך עשרה ימים בלבד, וחכמי הטבע אומרי' שלא יתכן שיהיו השנים בגלגל אחד, כי הלבנה בגלגל ראשון וחמה בגלגל רביעי, ואלו ואלו משתנים, שכח השמש נמשך מן החיות הפנימית ועל כן אמרו קצת מהמפרשים כי נפש האדם דבוקה בשמש ר"ל שיוצאים ממקור אחר ור' יקותיאל אומר כי לא יתכן בשום פנים, מפני שנפש האדם נאצלת מהחיות הקדמון המתחלק לארבעה חלקים, שהם מעלה בפנימית וכח אור השמש נאצל מכח האש [הנמשך] (הנחשך) מן המים, וזהו העיקר המוסכם מכל הידיעה מפני שכחו מתרבה ויוצא ממקור תנועתו, אותו שמתפשט ויוצא בו נקרא מזרח:

שמנה חתם מערב, ר"ל עריבות כח שכינה שמתגבר כנגדו. תשע חתם דרום, ר"ל דר רום, שהוא נקרא אהו"י שסימנו א'חדות ה'דר ו'עד י'יחוד. עשר חתם צפון, ר"ל ציפון שהאור הנחשך מהאור שהוא צפון בתוכו, וזה הצפון (המעמיד) [הוא רמז] לכל עדין הצפון ליודעי הייחוד המתגבר בכח השכל:

נשלמו עשר ספירות, ונחלקו לד' חלקים, שהם, מזרח מערב דרום צפון, ואלו הד', מזרח הוא החלק הפנימי הנקרא פנים, מפני שכל כח וכח מהאויר הקדמון ומהרוח הנקרא פועל מתגברים ומתסלסלים להסתכל כלפי דמות השכינה, ועל כן צחצוחי המאורות כלם קבועים במזרח. מערב הוא החלק השני הנקרא אחור, מפני שעקר שכינה יושב למעלה באוירו של מערב, ברוך כבודו מממקומו, ר"ל אותו מקום הנסתר בו. (אש ממים) [ויש אומרים] כי המלאכים וכל הכחות כלן מתערבין וסובבין ומקיפין להגיע לאותו המקום שהוא נסתר, וכשמגיעין לאור החשמ"ל הוא מתנוצץ בפניהם שיכסה זיו עיניהם, כדי שלא יסתכלו בדמות פני שכינה, ואותם פותחין פיהם ואומרין ברוך כבוד ה' ממקומו, באי זה מקום שהוא שרוי בו ועל זה נקרא מערב עריבות ונקרא אחור מפני האויר המתלבש בו הנקרא סופה וסערה שאין למעלה מהן אלא חשך ואפלה שאין הדעת יכול לסבול השגתם, אלא (בלבוש) [בשיבוש] גדול:

החלק השלישי הוא דרום ר"ל דר רום הקבוע ואינו מתנועע ואין בריה יכולה לכוין לא דמות, ולא צורה, ולא דמיון, ולא רעיון, ולא תמונה, ולא ממשות, ולא תנועה, ולא מכלל, ולא הקפה, ולא מחשבה, ולא גילוי, ולא כסוי, אלא מהות בלבד, שאינו נתפס אלא במראית העין הקדמון הנקרא אור מופלא וזה המהות הנזכר בכאן אינו נשרש בדבר המתאחד כמו שאתה אומ' מה נורא המקום הזה, או מה פעל פלוני, או מה עשה, וכמו מה אהבתי, מה פעלתי, אלא שכל בריותיו של הקב"ה שואלים זה לזה אומרים אדוננו צדק צבא ישראל מהו, או כיצד עומד ומשרתיו מתגלגלין אלו מאלו, וכשחוזרין בגלגולן ומסתכלין זה בדמות זה, זה אומ' בשביל חבירו זהו דמות שכינה, וזה אומר בשביל זהו עד שנשתנין פניהם כקדרה, ונופלין על פניהם ואומ' ברוך כבוד ה' ממקומו לד' רוחות העולם כנגד ד' חיות, ועל זה נאמ' על ידי יחזקאל הנביא ע"ה ופניהם וכנפיהם לארבעתם:

החלק הרביעי הוא צפון ר"ל צפון העצם והתואר, שאין בריה בעולם יכולה לכוין בו ממשות כמות שהוא, וכל הד' חלקים מפני שהם משתנים באחדות השוה נקראים אחות, ועל זה נאמ' על ידי יחזקאל הנביא ע"ה חוברות אשה אל אחותה בכנפיהם, ר"ל שדבר על אחדות החלקים וכוונם כמות שהוא:

טעם אחר חוברות אשה אל אחותה ד' אותיות של שם שכלם משתוות באחדות השוה הנקרא היכל הקדש, מה ההיכל הוא עגול הכוחות הקבועים במציאותו, ועל זה נאמר כי אלו הכחות הנקראים היכל הם הנקראים בספר השעור בית מותב יקריה, ולמעלה ר"ל למעלה במציאותו. וענין בית מותב יקריה ולמטה הם הכחות השניים הנקראים בנות שנאצלים מהכחות הראשונות הנקראים אמות, ותיקון מדה שיעור ומתכנת הגוף כתבתי למעלה:

המדה הוא האויר הקדמון שאין בו תנועה ולא בלבול והוא כמו לבוש (בהכרת) [בהבדלת] הפנימיות הנקרא קדש, שהוא מצוי בכח מורגש יחיד מיוחד, ר"ל שמכל צד הוא אחד, הנקרא נורא, ועל זה נאמר אתה נורא אתה, ר"ל שאתה מצוי מכל צד באחדות בכח האמתי שאינו משתנה, ועל כן נאמ' אתה ה' לעולם תשב, ר"ל כח הנזכר הראוי לעולם ועל היודע זה הכח יגבור זרועו ביראת שמים ועולה במדת השכל, כבוד אלקים הסתר דבר, ר"ל שבמדה שמודד בה מודדין לו הרי ענין מדה:

ענין אחר, מדה הוא הנקרא אמצעי שהוא אחד שהוא עילום הכח הנאצל מאמצעית מציאותו, וכל מי שזוכה לזה המעלה צריך שיסתירנה בסתרי שרשי מערכי לבבו, מפני שהוא כמו לבוש לכל כחות ההלול, ועל זה אמ' דוד המלך ע"ה ה' אלקי גדלת מאד הוד והדר לבשת, ר"ל שאדם משתנה במדותיו ומתעלה למעלה להיות קרוב למדות העליונות להתלבש ברוח קדשך שהוא לבוש הפאר הנצחית אשר אתה מתלבש בו, הרי עיקר מדה:

עיקר שיעור הוא שיתחכם האדם בכל כח וכח הראשונות והאחרונות, כיצד נמשכין אלו מאלו, וכמה כחות מתפשטין מהם כדי שידע לשער כל כח וכח, ולצרוף ולחשוב ולתקן אותם אחדים (כל) [ר"ל] ולהביא כולן באחדות השוה, שניים ר"ל לידע כח הנמשך מן הקדמון. שלישיי', לידע עולם המתעלם באמצעי בכח. רביעיים, לידע להשוות כח לכח. חמשיים, לידע כיצד נמשכים המקורות הנובעות מכל הכסא. ששיים לידע כל מקור ומקור מהיכן יוצא. שבעיים, לידע ולהבין המקורות ולעשותן אחד. שמניים, להשיבם אל המעיין שנמשכים ממנו. תשיעיים, לידע עיקרי המעיין ושרשיו כיצד הן נשרשים, או מה הם השרשים, או אם הם החזקים או רפים, או הם נשרשים במקום חזק או בעפר תיתוח, או עם השרשים עיקר ממשותו ואם לאו, וכשידע האדם עיקר מציאות האלו (או) [אז] ישתנה דעתו במעלה העשירית, שהיא עיקר לראות כל השיעורים והכללים ולפרטים:

וכשישתנה דעתו בקו הידיעה, (או) [אז] יתכן לו להתעסק בממשות הגוף שהוא קשר טענות חשובות לכל הקדמונים שהיו מתעסקים בכח אלהו' הדרך האמיתי, ועל זה אמרו ברמיזה אילו השלשה כחות מד"ה ושיעו"ר ומתכונ"ת הגוף - ר"ל גוף האויר הקדמון שאין לו תנועה - והוא דבוק במציאות הא"ל יתברך והא"ל בו, להבדיל כמו הצפורן והבשר שהן דבוקין זה בזה ואינן שוין, וכמו קצת מהרמשים שרמש אחד יש ששמו כלצום הנקרא בלע"ז לקפק"ו, שיש לו דפוס מעצם שהוא נסתר בתוכו מבפנים, והדפוס מכסה אותו מכל צדדיו, והוא דבוק בעורו והעור בו, ואינו נראה כלום, אלא פעמים ראשו ופעמים מכסה, ועוד שנעשית כולה הקיבוץ ואינו ניכר אם יש בו חיות, שאין רואין ממנו אלא העינים בלבד הדבוקה בעורו. כמו כן האויר הקדמון בהבדיל אלף אלפים פעמים שהוא דבוק במציאות הפועל יתברך, ולמה נקרא אויר מפני שאינו ניכר בממשות, והוא אור מזהיר הנקרא אור מצוחצח. ובמציעותו הוא מצוי הפועל הקדמון, ואנו מכנין אותו מצוי מפני שהוא מסתתר באותו האויר הקדמון הנמצא בתוך הכחות הנאצלים ממנו, שהם מתלבשים זו בזו ומתגלגלים בתנועתותם ונעשים כמין בית סביבותם האויר הקדמון, וכל אחד ואחד מהכחות הנזכ' יש להם ביאה ויציאה ועליה וירידה, והם שבעה:

ואילו הן האויר הקדמון הנקרא היכל הקדש, והיא הנקרא היכל ה', על זה נאמר היכל ה' המה, ר"ל האויר הקדמון עצמו הוא הנקרא היכל ה', המה, הם ההיכלות האחרות שאינם נזכרים מפני שהם מתפשטין ומתקבצים, בהצטרפם הם מתנועעים, גם החשמ"ל שהוא הכח הקדמון הנאצל מהאויר הקדמון, והוא דבוק בצד ימין בהאויר הקדמון ואחר החשמל הערפל שהוא בצד שמאל האויר הקדמון, ואחר האויר הוא הגלגל הקדמון - ר"ל גילגול השני' שהם חשמ"ל וערפל - וזה הגלגול מתרבה מהם, ונקרא כח בפני עצמו, ואחר זה הגלגלול שהוא לפני האויר הקדמון הכסא, שהוא מאחורי האויר הקדמון. וכבר פירשנו למעלה מהו ענין כסא:

ואחר הכסא הוא האופן הגדול הסובב לכל אילו הכחות הנזכר לעיל, כך פירש כמו כן עניין אופן כיצד נאצל מהמאורות, אבל עתה נאמר יותר מבואר, זה האופן הוא הנקרא חזזיות מפני שהיו מסתכלים בו יורדי מרכבה, והיו מתגברים בצפית הכבוד, ועוד יחזקאל ע"ה רמז ואמר בראיית השכל, החיות זהו החיות המתחלק לד' חלקים כמו שפירשנו למעלה, והנה אופן אחד בארץ זה האופן הנזכר למעלה, בארץ, רמז בכאן לד' יסודות הנזכרים בהשגת הנבראים, אצל החיות ר"ל שהחיות הם דבוקים בצדי האופן המתחלק ועושה חלקים, ואלו החלקים נקראים אופנים כמו כן, והם מתכלכלים וחוזרים בגלגל תנועתם חלק בתוך חלק, ועז"נ החלקים האמצעיים נקראים פנים, ופעמים שנפרדות זה מתוך זה כל אחד לצדו, ופעמים מתקרבים, ובשעה שמתקרבים נקראים כרוב, וזה צורתו כמין אל"ף א ר"ל ראשו עגול, ואין לו דמות עד פניו לאחוריו ושתי ידיו כפולים על שכמו, והן ישרות ופרושות, ורגליו כמו כן הם ישרות וכפולות בין כתיפיו לאחוריו, והוא דבר דק ובצורת גוף קפואי ממשכות האויר, ויש לו כנפים, ויסודו מתחלק לג' חלקים, ואילו הן אש מים רוח, ר"ל אישות מפני שהוא בצורת גופני', ושמו גבריאל שמתגבר בחוזק הכחות המעולים ממנו, שהכחות מתלבשים בו, והוא קבוע ואינו מתנועע, ובשעה שהכחות מתנועעים הוא מתגלגל במרוצת הגלגל, ומתעופף שיעור ממקום למקום:

החלק הב' הוא מים, ונקראת סנדלפו"ן סנדא"ל מפני שהוא מתפשט ומסתומך באמצעותו. ד"א מים ר"ל שהוא הנקרא מימא"ל, מפני שממנו נאצל הלחלוח, ומאותן המים נמשכו המים, והוא היה המקור. ד"א סנדלפו"ן על שם שהסדין של הב"ה בידו, ר"ל שהוא מתפשט כמו הסדין. ע"א ר"ל על שם האופן נקרא, מפני שהאופן והכרוב והחיות הם אחוזים זה על גב זה, ונקרא להם זה השם סנדלפו"ן, והן הן הסדין של הב"ה בידו זה הרקיע הפרוש עלינו כבגד, ועז"נ ודמות על ראשי [החיה] רקיע כעין הקרח הנורא נטוי על ראשיהם וממעל ר"ל כשהזכיר על ראשי החיה שהוא החיות מלמעלה מיוסדות כאחת (כאחת), ומפני שפעמים נפרדים כל חלק לבדו היה צריך להזכיר אח"כ נטוי על ראשיהן, וכדי לבאר שהחיות והאופן והכרוב הם כלל כח אחד הזכיר כמו כן ותחת הרקיע כנפיהן יעוד' אשה אל אחותה ועל זה העניין יתפרש לקמן בביאור גמור, ובכאן נגמר עניין היו"ד של ד' אותיות מהשם ב"ה בריך רחמנה דסייען:

ויהי בשלשים שנה שזה עיקר (תפילת) [תחלת] זה הספר, משמע שעיקר זה הספר בא ללמד על כל חפצי (הרעות) [הדעות] וכל דרכי הדמיונות שהם סתר חפצי' (כמתגלים) [המתגלים] מסתר עליון הנעלם, הם סתרי הפעולות הנסתרות הנקראות עיצות, ועיקרן שלש עשרה מיני תמורה שנבראו, שאין בגביהן בתארן במראן ובכתרון לעמוד בהשוואתם להשתמש בכתר ראשון האחדו' השווה, כדי שיתבררו ויתלבנו עד שיזכה הכח השפל להתרומם משפלותו מעילוי לעילוי עד הדבקו בכח העליון שהוא למעלה הימינו, ויזכה להיות כבית מלא שכל בגוף, לפי שאי אפשר שיתבטל מעיקרו במשרתי עליון, כדי שלא יתגלו מעשיו של אותו כח השפל, ויהיו ככלי הבלוע מתוך נרתיקו בכח הקיום, וזהו עניין שבא להתחיל קודם:

ויהי פשוטו של מקרא מורה כי מפני שכבר היו ישראל משועבדים תחת מלכות ונסתלקה מהם שכינה, וע"י הצער והשיגוג שהיה מתרבה באותו הזמן הוצרך להתחיל בזה הספר ויהי מפני שהוא לשון צער, כמו שאחז"ל כל ויהי לשון צער בהרבה מקומות, והטעם שבא להתחיל בתחילת הספר ויהי כדי להראות לכל ההמון הבאים אחריהם, כי כל פעולתם ומעשיהם שהיו מתעסקין בידיעת הנסתר הנעלם של כל השגת המציאות, הכל עשו וקיימו בצער גדול, וסדרו אותו על סדר חקירת המציאות עצמו:

בשלשים שנה, משמעו מורה על התחלת הגזירה שנגזרו על ירושלים שתחרב באותם הל' שנה, ותחילת הגזירה היתה מתבשלת מדת הפורעניות שהיו מתעסקין בה ובדברים שהעביר' מהם, וזו המדה היתה מתגלגלת עליהם עד שגרם להם העניין שנפסק ונתמעט רוח הקודש מהם, וסתרי תורה נשתכחו, ונתוספו עלהם הרבה דאגות, עד שלא נשאר בהם איש מבין בעיקר נתיבות החכמו' הסתומות מהשגת המחשבה בדרך האמיתי. עד שגזר המלך יויכין על כל הכהנים היודעים קבלת זו, להיות מבקשים רחמים מאצל שכינה כדי שיהון רשאים לסדר כל העניין על דרך מעשה מרכבה, ובעיקר הגזירה שגזר המלך יהויכין היתה שאם לא יהון כהנים מסדרים זה בסדר כהוגן להשמידם מן הארץ, וכוונתו היתה מפני שלא להיות כח הייחוד ומשך הנעלם המאציל בלא כחו' מתבלע מן העולם:

באותה שעה בקשו הכהנים מיהויכין לתת להם זמן על זה העניין, כדי לסדר הכל על דרך עיקר האמיתי, ונתן להם זמן מחדש ניסן עד חדש תמוז, זהו שהוא (ל)הזכיר ברביעי בחמשה לחדש משמע שבאותו היום נשלם המעשה ונתחדש על ידם זו הידיעה מפי יחזקאל הע"ה, וע"י נס שיצר לו, מלמד שהיו הכהנים בכל יום באים בבית המקדש אצל כותל מערבי, והיו מתעטפים בעפר וצועקים ומתפללים בשם המפורש של י"ד אותיות, עד שיצא בת קול מתוך האולם ונחה עליהם רוח הקודש, ונחכמו בכל זו הידיעה שהיתה נסתר מהם, באותה שעה שמחו שמחה גדולה וברכו השם ב"ה, ובאו עד הגשר הקבוע על נהר חדקל, ונהר חדקל היה רחוק מעיר בבל אלפיים אמה בקצת אותו [העיר?] היו דרים שם חכמי בבל, והגשר היה מפסיק ביניהן ובין דרי העיר, ו[כ]שבאו הכהנים על אותו הגשר נחה על יחזאל רוח הקודש, והתחיל לסדר בתוך הגשר פירוש ידיעות המרכבה, ונכתב הכל מפיו פעמים מרכבה ראשונה ופעמים מרכבה שניה, ועל עניין שהגשר ההוא נחה עליו רוח הקדש התחכם מיד לומר ואני בתוך הגולה על נהר כב"ר הוא חדקל, כב"ר הוא רומז לשון נרכב, ומשמע טוב הרגש כח השפל מתלבש בו היה נובע עצם המורכבים הנמצאים בכח ההשגות המחשבה החלוקים זה מזה במניהם במראיהם ובדמיוניהם, ורבו דרכיהן היוצאים מפליאות האחדות המסתתר והמגולה בעומק העילוי עד תכלית מציאות החקר שאין למעלה ממנו, כח הקיום מאויר מופלא והוא (מקוש) [מהות?] של כל עיקרי הטבע נשרשים בו, וחוזרים ללכת ולשוב אל אחדותו, וזה הענין כבר:

ואראה מראות אלקים, משמע שהיה מברר המראות במראה רוחני' מתוך השכל המצוי בתוך לבו, שלא היה רוצה לגלות שום דבר אלא דרך סתם, ודרכי הנביאים והנהגתם כך, שאפילו המראות שהיו משיגים היו אומרים אותו דרך כלל, כעניין המראות שאמר יחזקאל וזכריהו שאמר ראה ראיתי והנה מנורה וגו', וחבקוק שאמר מרחוק ה' נראה לי וגו', וכל זה לבלום פיהם שלא להעמיד דבריהם עד כדי השגתם, והיו דמיוניהם למטה מהשגתם, לפי שהמראות היו הנביאים רואים וצופין עד תכליתן, ומראות שהיו רואים וצפין מקצת ופעמים שהיו מסתכלים ולא היו רשאים לראות כלום בענייני המראה, כעניין שכתוב לא תוכל לראות את פני, ומה שאמר יחזקאל ואראה אמר על עניין הכח החיצון אשר בו מצוי ייחוד שמו של הב"ה יתעלה, וזה הכח הנקרא אויר הקדמון:

ולמה נקרא אויר הקדמון מפני שהוא אור שאין כיוצא בו בכל מיני מאורות שברוב ערבות רקיע, והוא כתבנית בגד של זיו זוהר מאור הדרו של הב"ה בורא עולם, והוא פרוש על כל הכבוד סביב סביב, וצחצחו מתגבר ומאיר, ומפני זה נקרא אויר שאינו נתפש, ולמה נקרא קדמון, לא מפני שאין שם כחות אחרים קדמונים ממנו, אלא מפני שהוא קודם סיבה לכל הנבראים הטבעים, ועיקר האויר והכחות הנה הנסתרות בפנימיות הוא שורש מציאות בורא ית' הכלול מעשרה כחות, ואלו הן, אור שכל, ואור בהיר ב', ואור מזהיר ג', ואור זך ד', ואור מאיר ה', ואור נגה ו', ואור דעת ז', ואור עצה ח', ואור חכמה ט', ואור בינה יו"ד, זה העיקר הגדול ליחד בו להקב"ה, ולידע בו עצם ידיעתו בלי ספק. בריך רחמנא דסייען מריש ועד כאן. סליק:

ענף החכמה בישראל

מיתון "שמעון בן סירא חז''ל
החכמה
(א) החכמה מאת ה' היא ועמו תשכון לנצח.
(ב) מי מנה חול הים ונטפי המטר, ומי שם צבא לימי תבל.
(ג) מי מדד גובה שמים ורוחב הארץ ועומק הים, ומי חקר חכמת שדי.
(ד) החכמה בטרם כל דבר, והתבונה מקודם ימי תבל.
(ה) עדות ה' מקור חכמה, ומצוותיו הם אורחותיה.
(ו) למי נגלו שורשי החכמה, ומי יבין עמקי מזימותיה.
(ז) תורת החכמה למי נודעה, ומי יחקור מצפוני דרכיה.
(ח) האחד המלך האדיר והנורא, היושב על כיסאו.
(ט) הוא בראה, הוא ראה ויספרה.
(י) על כל יצוריו שפכה, בכל בשר נטעה בחסדו, ופלג אותה ליראיו.
(יא) יראת ה' כבוד והדר, שמחה ועטרת תפארת.
(יב) יראת ה' תשמח לב, בנתיבותיה ששון ושמחה ואורך ימים.
(יג) ירא ה' יראה טוב באחריתו, וביום מותו ימצא חסד.
(יד) ראשית חכמה יראת ה', בבטן אמם נולדה ליראיו.
(טו) באדם הכינה שבתה עולמים, וינחילה לזרעו לירושת עולם.





על רופאים ומרפאים

(א) הדר פני רופא וכבדהו, כי יקום לך בעת צרה.
(ב) הרופא והמרפא יצרם ה', ומלכים יכבדוהו.
(ג) חכמת רופא תרוממנו, ונגידים עליו יתמהו.
(ד) סמים הצמיח ה' מן האדמה, ונבון לא יקוץ במו.
(ה) הלא המתיק במו מים המרים, להודיע כוחם לבני אדם.
(ו) וחכמה אצל לילודי אישה, להתפאר ברוב נפלאותיו.
(ז) למרקחת ירקחם הרוקח, אך קצרה ידו לרפא, אם ה' לא ייתן חיים על פני הארץ.
(ח) לכן כי חלית בני, העתר מהר אל ה' והוא ירפאך.
(ט) סור מרע והרחק מאון כפך, וזכך לבך אל ה'.
(י) והקטר קטורת לאזכרה, והקרב סולת למנחה, והסך נסך שכר לה' כמתחטא.
(יא) ואז הפקד ביד הרופא נפשך, כי מאת ה' הוא, ולא תשלחנו עד כי נרפאת.
(יב) יש רופא אשר תעלה לך על ידו ארוכה, כי יקרא אל ה' לעזרו למען החיות נפשך.

הקדמה ל - 48 דרכים לחכמה

הקדמה ל - 48 דרכים לחכמה מסלול להגשמה ולצמיחה אישית. התחל כאן עם הדרך הראשונה.

הקדמה ל - 48 דרכים לחכמה

אם אתה באמת מעוניין להפיק את המירב מחייך, ישנן 48 דרכים שיכולות לעזור לך לעשות את זה (פרקי אבות ו:ו).

הרב נח ויינברג, ראש ישיבת אש-התורה, שאב עבורנו את 48 הדרכים לחוכמה מתוך המקורות היהודיים העתיקים, ועיבד אותן לשפת ימינו.

כל אחת מ-48 הדרכים, היא כלי נפלא לשיפור היכולת האישית, על מנת להגיע למיצוי מלא של החיים. אם תיישם את עקרונות השיטה, לא משנה לקראת איזו מטרה אתה צועד, תמצא את עצמך מתקדם בדרך להצלחה.

רוצה להצליח בעסקים? 48 הדרכים לחוכמה מתאימות לך! רוצה להצליח בחיי הנישואין? 48 הדרכים הן בשבילך! להגיע אל פסגת האוורסט? השתמש ב-48 הדרכים.

הצב מולך את המטרה, השתמש ב-48 הדרכים לחוכמה ותגיע לאן שרק תרצה!!!

*48 הדרכים לחכמה מיועדות לגברים ונשים כאחד. הניסוח בלשון זכר מטעמי נוחות בלבד.

--------------------------------------------------------------------------------

דרך 1 - "בתלמוד" - היה מודע לכל רגע

אתה יושב באוטובוס. לידך יושב בחור צעיר ומשליך החוצה מטבעות של שקל. אתה נדהם, הבנאדם השתגע. כל חמש דקות עוד שקל קופץ החוצה. סביר להניח שמעולם לא ראית דבר כזה, אבל אין ספק שראית אנשים זורקים את הזמן שלהם דרך החלון.

מה עושים שאר האנשים שבאוטובוס? מה אתה בעצמך עושה?

בתחילת הנסיעה זה אולי נחמד - אתה מביט מהחלון ונהנה מהנוף: "תראו איזו גבעה פורחת... הנה עוד אחת... וההרים באופק..."

זה לא כל כך רע בדקות הראשונות. אבל אז - המונה מתחיל לדפוק - בזבוז זמן! בזבוז זמן! בזבוז זמן!

האוטובוס מגיע לתחנה מרכזית. הבחור ההוא מסתכל בארנקו הריק ופונה אליך: "סליחה, נגמר לי הכסף, אתה יכול להלוות לי כמה שקלים?" בטוח שלא תיתן לו אפילו אגורה אחת. הוא אינו מסוגל להעריך כסף, אז למה שתיתן לו?

כולנו יודעים היטב ש"זמן שווה כסף". אם אנחנו לא יודעים מהו ערך הזמן, אז למה לנו 120 שנות חיים?

מה יותר חשוב: חמש דקות, או שקל? התודעה היהודית קובעת - זמן שווה חיים. זוהי הַהזדמנות של חייך, ואסור לך לבזבז ממנה ולו אף רגע אחד. נצל את הזמן שלך. למד מהחיים.

המשמעות המילולית של בתלמוד היא 'דרך הלימוד'. בתלמוד, הדרך הראשונה, מתייחסת ללימוד מהחיים. אם אתה רוצה להגיע למימוש עצמי, אתה מוכרח לנצל את החיים ללימוד. לא סתם ללמוד אלא להפיק לקחים, להפנים את המסר שבלימוד עד שיהפוך לחלק מישותך.

הכל מתחיל בהחלטה חד משמעית. נסה לומר בקול רם: "החיים הם הזדמנות חד-פעמית. אני רוצה להשתמש בשכל שלי, אני רוצה להתקדם, אני לא רוצה לבזבז אף דקה במשך היום."

יתכן שאתה מרגיש התנגדות פנימית - "מה, כל הזמן לעבוד, בלי לנוח לרגע?! איזה שיעמום!!! (זה בדיוק מה שציפיתי מיהדות...). זה לא בשבילי, תעזוב... בא נשכח מהכל ונראה קצת טלוויזיה."

ל-48 הדרכים יש כלים להלחם בהתנגדות הזאת. נכנה אותם חמש הנקודות:

קביעות - בכל רגע.
המשכיות - ללא הפסקות ביניים.
עקביות - בהתאם ללוח הזמנים.
מחזוריות - עם שינון וחזרה.
גלובליות - היה תלמיד של החיים.
1. "קביעות" - בכל רגע

הדרך להגשמת כל מטרה חייבת להיות עקבית, 24 שעות ביממה, בלי לחלק את הזמן לאקטיבי ופסיבי.

האם משמעות הדבר להפוך ל"חולה עבודה" באופן אובססיבי? ודאי שלא - אתה עדיין זקוק לשינה!


השינה הופכת להיות חלק מההגשמה והצמיחה שלך.

ננסה להבין - "שאיפה עקבית" על פי התודעה היהודית, אומרת שכאשר אתה ישן, בכדי שתוכל לעבוד אחר כך טוב יותר, השינה הופכת לחלק מהעבודה. כך גם בהתייחס לאכילה, או להתעמלות - אם הם נעשים למען המטרה הנכונה, הם הופכים להיות חלק מההגשמה והצמיחה שלך.

ומה עם מנוחה?

ודאי שזה בסדר לנוח. אדם זקוק למנוחה פיזית ונפשית. אבל על פי היהדות, מנוחה משמעותה "החלפת הילוך", לא עצירה. המנוחה עצמה היא חלק מהצמיחה, חלק מהלימוד. גם למנוחה יש מטרה - אתה נח על מנת שתוכל להמשיך הלאה בכוחות מחודשים. אבל אל תשכח את עצמך ותהפוך את המנוחה למטרה.

נשמע קשה? זוכר את הפעם הראשונה שבה ניסית לרכב על אופניים, והיית בטוח שאף פעם לא תצליח לעשות את זה? אמרת, "איזה שיגעון - איך אפשר לשמור על שיווי משקל, ועוד להתקדם, על שני הגלגלים הצרים האלה?" ניסית, נפלת, כמעט ויתרת ... עד שראית את הילד של השכנים, רוכב לו ב'כיף'. ואז חשבת "אם הוא יכול..." - שוב התחלת לנסות, ולפני שהבנת איך זה קרה, רכיבה על אופניים הפכה להיות טבע שני שלך.

כל מיומנות דורשת תרגול. וכך גם הדרך הראשונה "בתלמוד - להיות מודע בכל רגע" וכל שאר הדרכים. לוקח קצת זמן להגיע לשליטה, אבל כשמצליחים... אז מצליחים. ובעצם, אתה אפילו לומד לרכב "בלי ידיים".

אם אתה מרגיש ש"זהו. אני לא מסוגל יותר! אני צריך הפסקה." פשוט שנה את תחום ההתרכזות שלך. חשוב על משהו אחר, משהו שידרוש ממך פחות מאמץ, אבל שיהיה בעל משמעות. למשל - חשוב על טבע, מוזיקה או אמנות. לפעמים, אפילו שינוי פשוט של מיקום ואוירה, משקה קר, או שאיפת אויר רענן מספיקים בכדי לטעון מחדש את המצברים.

פשוט אל תאפשר למחשבה שלך לכבות, זכור - ככל שהמנוע שלך כבוי זמן רב יותר, כך יקשה עליך להתניעו מחדש. ומשמעות הדבר - רגעי חיים יקרים... חומקים ואובדים.

להרוג זמן

כל אחד מאתנו הפסיק לחיות בהזדמנות זו או אחרת. לא ע"י התאבדות ח"ו, אלא בצורה מינורית. "התאבדות חלקית" כמו: "בא נהרוג קצת זמן" משפט שמלווה בפעילות חסרת מחשבה, שאינה דורשת שום ערנות. פשוט ח...ר..ר..ר.

התרבות המערבית הרגילה אותנו לחשוב שאושר וכאב הם הפכים.

על פי התודעה היהודית - כאב ואושר קשורים זה בזה. נקודות האושר הגדולות ביותר בחיינו צומחות מתוך כאב.

האם יש הרגשה נפלאה יותר משל אם החובקת תינוק קטן משלה? בכמה כאב הייתה כרוכה הבאתו לעולם? כמה מאושר המטפס שהגיע אל פסגת האוורסט! בכמה קושי וכאב היה כרוך הטיפוס למעלה?

על פי היהדות, ההיפך מכאב הוא נוחיות.

מודעות תמידית אמנם מובילה אל האושר אבל מכאיבה לפעמים. והכאב לא נוח לנו. הרבה יותר נוח להמנע מכאב - הרבה יותר נוח לא להיות עירני כל הזמן.

בכדי לפרוץ ולצאת מבעד לכאב זה, התמקד בשכר - במטרה - בהנאה.


כשאתה נמצא במודעות תמידית, כל ניסיון הופך לשיעור בחיים.

כשאתה נמצא במודעות תמידית, כל ניסיון הופך לשיעור בחיים. לדוגמא: אם אתה נמצא במשרדו של רופא השיניים, אתה יכול לבזבז את הזמן ולחשוב: "יכאב לי? בטח שיכאב! אוי, אני לא אוהב שכואב..." אבל אתה יכול גם לנצל את הזמן על מנת להגיע למספר רב ככל האפשר של תובנות עקרוניות:

"איזה מזל שיש לי שיניים. חיים ללא שיניים יכלו להיות הרבה פחות נעימים".

"אם יש מושג כמו 'היגיינה של הפה', ודאי יש מושג של היגיינה רוחנית. מעניין מהו..."

"ללא כאב המקדחה, השן שלי תנשור. אולי גם קשיים אחרים בחיים עוזרים לי לממש דברים טובים".

"גוף האדם כל כך מורכב. השילוב של שיניים, חניכיים, לשון ורוק יוצרים יחד עיצוב אנטומי ופיזיולוגי מושלם. איך כל זה נוצר?"

לא משנה מה שאתה עושה בכל רגע נתון -- צופה בחדשות, סוגר עסקה, משוחח עם חבר, קורא מאמר זה -- הענק לכך את מלוא תשומת הלב. החלט שאתה מעוניין בכאב שבחשיבה, בכאב שבמודעות לאורך כל היום.

2. "המשכיות" - ללא הפסקות ביניים

בכל פעם שבה אתה צועד לקראת מטרה, עליך לעשות זאת ללא הפסקות ביניים. עדיף ללמוד שעה אחת ברציפות, מאשר שעתיים עם הפרעות והפסקות. הפסקות ביניים שוברות את רצף החשיבה שלנו, ומגבילות את יכולת תפישת המידע שלנו. הן מוציאות את הכוח מהלמידה.

ארגן לעצמך זמן שבו אתה חוסם כל עניין אחר, זמן שבו תהיה פנוי מטרדות אחרות. אל תתיישב ללמוד, ואחר כך תקום לפתוח את החלון, אחרי זה תקום שוב לקחת קולה, ושוב תקום כדי לסגור את החלון, ותקום עוד פעם בשביל להדליק את הרדיו...


החלט: אני עומד לעשות "X" במשך שעה תמימה.

החלט: "אני עומד לעשות "X" במשך שעה תמימה. בלי לקפוץ למעלה ולמטה!" במשך 15 דקות שלמות אל תעצור. לא על מנת לשנות מקום ישיבה, לא בשביל לקחת שתייה, לא בשביל שום דבר שאינו פיקוח נפש!

אתה יכול לתרגל זאת בזמן קריאה באוטובוס, או בהמתנה בתור לרופא השיניים. קבע לעצמך מטרה, ובמשך 15 דקות התמקד בנושא יחיד בלבד. זו יכולה להיות בעיה שמציקה לך בעבודתך, מטרה אישית, או נושא במערכת יחסים כלשהי. לדוגמא, אתה יכול לומר לעצמך, "ברבע השעה הקרובה אני מקדיש את כל מחשבותיי לַמשפחה, איך אני יכול לעזור להם... למה אני אוהב אותם... ממה אנו נהנים יחד..."

או, נסה להקדיש 15 דקות ביום על מנת להיות מודע לכל היבט של החיים סביבך - מהדם שזורם במחזוריות בתוך מערכת הורידים על מנת להביא חיות לכל תא ותא בגופך, ועד לנמלה שזוחלת על האדמה מתחתיך. באותן 15 דקות אתה כולך מכוון לנס שבחיים.

ואז, בסוף אותן 15 דקות, עצור להעריך את הזמן שניצלת היטב, זמן שבאופן אחר היה פשוט מתבזבז...

אט אט, צעד אחר צעד, הגדל את משך הזמן. בתחילה 15 דקות, אחר כך חצי-שעה ואז שעה שלמה, אחר כך תוכל להגיע לשעתיים. ואז, כשתגיע לארבע שעות, אתה 'על הגל'.

הגאון מוילנא, התלמיד החכם היהודי הגדול בן המאה ה-18, אמר ששלוש השעות ו-59 הדקות הראשונות הן הסקת התנור, בשעה הרביעית הסיר רותח.

אל תעצור! ברגע שמורידים את הסיר מהאש - ולו אף למספר דקות - צריך להרתיח אותו מחדש.

3. "עקביות" - בהתאם לתוכנית קבועה

בשביל להצליח באמת 'להיכנס להילוך', אתה חייב למצוא את הקצב המתאים.

הגוף האנושי אוהב תבניות. אפילו המשימות המרתיעות ביותר הופכות לסבירות כשהן נעשות במסגרת קבועה ומוכרת. כלומר, עשיית אותה פעילות, באותו מקום, באותו זמן ובאותו אופן (ככל הניתן באופן סביר).

זו הסיבה שביהדות ישנן פעילויות קבועות מראש בכל יום. כשמתעוררים בבוקר, למשל, אנו אומרים "מודה אני..." - תודה אלוקים שאני חי. זהו רגע של הודיה מודעת על ההזדמנות הנוספת שניתנה לנו - עוד יום. מודעות זו עוזרת לנו להתחיל את היום ברגל ימין. היא נותנת לנו נקודת פתיחה מצוינת ליום החדש.


הקדש זמן קבוע ביום בשביל המטרה שאליה אתה שואף.

הקדש זמן קבוע ביום בשביל המטרה שאליה אתה שואף. אתה לא חייב להקדיש לכך 24 שעות ביממה. התחייב בקול רם לעמוד באותו זמן (קצר או ארוך) ולשמור על עקביות בכל יום. יש כוח בדיבור. אתה יודע שאתה עומד להשתנות. אין ספק שחייך יהפכו לשונים.

נסה זאת. התחייב להקדיש מספר דקות מידי בוקר, 365 ימים בשנה, למשך שארית חייך להודות על החיים: כאשר אתה מתעורר, הערך את עצם היותך חי.

4. "מחזוריות" - שינון וחזרה

החיים אינם חד מימדיים. מוכרחים ללמוד אותם מכל צד וזווית.

למד את אותו הנושא במשך תקופות זמן ארוכות. אל תדלג בשטחיות מנושא אחד למשנהו. בחר בנושא שאתה אוהב, והפוך למומחה לפחות בהיבט אחד של החיים. הפוך למעמיק.

בכל נושא שבו תבחר, תמיד תוכל ללמוד עוד. גם כאשר תעבור לנושאי לימוד אחרים, היה דרוך ללקט מידע הקשור לנושאים הקודמים. הדבר נחוץ להצלבת מידע ולהבנה עמוקה יותר באופן מהותי.


תובנות פנימיות הן חמקמקות ועליך למצוא דרך כלשהי על מנת לשמר אותן.

אל תשכח את מה שאתה לומד. כמה פעמים תובנה עמוקה תופסת אותך בבהירות מדהימה - ואז, 'בורחת מהראש' למחרת? תובנות פנימיות הן חמקמקות ועליך למצוא דרך כלשהי על מנת לשמר אותן. עליך למצוא דרך להטביע אותן בתוכך, להפוך אותן לחלק מעצמך.

משמעות הדבר - שינון וחזרה של החומר הנלמד, בדרך זו או אחרת.

שינון מילולי הוא בעל עוצמה. השמעת המלים מבהירה רעיון ומורידה אותו למציאות. זו הסיבה לכך שאנו חוזרים על קריאת "שמע ישראל" מספר פעמים ביום, ושאנו חוזרים על התורה שנה אחר שנה. חכמי התלמוד היו חוזרים על כל לימוד חדש 40 פעם - ועל רעיון עקרוני במיוחד 101 פעמים.

פתאום אתה מבין משהו. יש לך רעיון חדש - "אוי, איך לא חשבתי על זה קודם, הוא תמיד נפגע כשאני אומר לו..." - חזור עליו שוב ושוב, בקול רם - "כשאני אומר... הוא נפגע", "אסור להגיד לו ש...", "הוא נפגע מ...", אמור זאת באופנים שונים, החדר זאת למוח, אחרת - תמצא את עצמך חוזר על אותה שגיאה גם מחר.

התודעה היהודית מציעה לנו להשתמש בסיסמאות - כגון "החיים הם ההזדמנות של החיים!" או "חבל על הזמן!" או כל משפט שתופש אותך ונותן בך מרץ. חזור עליו שוב, שוב ושוב. הפוך אותו למוטו שלך, למוזיקת הרקע בחייך. כאשר אתה מרגיש שהמשפט בלה ואינו מועיל יותר, המצא לעצמך אחד חדש. מה שעובד - עובד.

5. "גלובליות" - היה תלמיד של החיים

לעתים קרובות שואלים אותנו: "מה אתה עושה?" והתשובה הרגילה היא: "אני, עורך דין", או "אני מהנדס", או "אני מנהל חשבונות".

היהדות אומרת טעות! טעות! טעות!

נניח שאתה רואה מישהו שהולך לישון, אתה אומר לו "מה אתה עושה?" והוא עונה "אני נמנמן".

"אתה נמנמן? איך אתה מצליח להתפרנס מזה? מי משלם לך בשביל לישון?!"

נשמע אבסורד? זו בדיוק הנקודה. אם תחשב היטב את השעות לאורך חייך, תגלה שאתה מבלה בשינה יותר זמן משאתה עוסק בלהיות עורך דין.

המהות שלך אינה "נמנמן" ואינה "עורך דין". מהותך היא - 'החושב, התוהה וחוקר, האדם הנושם והחי שאוהב, שמתקדם וצומח תמיד, ששואף לגדולה, שתאב לדעת יותר...' הזדהה עם זאת. עם מה שאתה באמת.

שאל אישה עם ילדים: "מי את?" היא עונה: "אמא". אבל זהו רק היבט אחד של מה שהיא (אם כי היבט חשוב). היא גם 'חברה, מתנדבת בחברה, בעלת השכלה, טבחית, אחות, פסיכולוגית ילדים, אדם חושב, אספנית מידע, רודפת אמת ועוד.'

לרוע מזלנו, אנו מפתחים בעיית זהות זו כבר בשלב מוקדם בחיינו. כל ילד נשאל: "מה אתה רוצה להיות כשתגדל?" בשאלה זו טמונות משמעויות שעלולות לפגום באישיות המתפתחת. הילד חושב: "מה לא בסדר בלהיות 'עצמי?' האם 'עצמי' כל כך גרוע שאני צריך להפוך למשהו אחר כשאגדל?"

חז"ל אומרים: "עשה תורתך קבע ומלאכתך ארעי" - הפוך את לימוד החיים לעיסוקך העיקרי, ואת המקצוע שלך למשני. השאלה אינה "מה אתה עושה לפרנסתך", אלא "מה אתה עושה למען חייך?" אם אתה רואה עצמך כ"חושב", החשיבה הופכת לבעלת חשיבות ראשונה. אם כך, עדכן את הגדרתך העצמית. למד את הסיבה לחיים בכללותה, ותחייה אותה במלואה.

האם החיים טובים?

את השורה התחתונה עליך לבחור בעצמך: האם החיים טובים או לא?

מה שמביא אותנו לשאלה בסיסית יותר: האם יש מטרה לחיים? אם לא, אז אין שום סיבה שלא לבזבז זמן, משום שבמילא שום דבר לא משנה. אבל אם אתה מאמין שישנה מטרה לחיים, למה שתרצה לבזבז אותם? למה שתרצה לאבד אפילו רגע אחד מהם? אם יש מטרה לחיים אין ספק שתרצה להכיר כל אספקט של חייך, לעשות את הטוב ביותר בזמן המוגבל שיש לך.

התודעה היהודית טוענת שהפשע הגרוע ביותר הוא רצח.

הרצח הגרוע ביותר, הוא זה המתוכנן מראש.
הגרוע במתוכננים מראש, הוא זה של בן משפחה.
יוצא מזה שרצח עצמי הוא אף גרוע יותר.
התאבדות רוחנית, איומה יותר מהתאבדות פיזית.
הריגת זמן היא התאבדות רוחנית.
בני האדם נבראו על מנת ליהנות. אדם וחווה הושמו בגן-עדן. המילה "עדן" משמעותה המילולית - הנאה.

כאשר אתה מנווט את עצמך, ליעד שהאדם נברא עבורו - חיים של הנאה - תמצא את עצמך מחפש את ההנאות העילאיות ביותר. לאורך הדרך, תחליט ותבחר בין הנאה לנוחיות, בין כאב הכרחי לסבל חסר טעם, ולאורך התהליך תלמד את משמעותם האמיתית של החיים.

בתורה כתוב "ואברהם זקן, בא בימים" - בא עם הימים. האם אפשר אחרת? האם אפשר להזדקן ללא הימים? ובכן, אפשר להזדקן גם בלי להשתמש בימי החיים. אנשים רבים יכולים להזקין ללא ימיהם, הם התנסו בצמיחה כלשהי רק לאורך תקופה ארוכה של שנה. אבל לאברהם ולשרה הייתה צמיחה יומיומית. הם מיצו את החיים ככל האפשר. הם באו בימים.

החלט למצוא את ההנאות העמוקות ביותר בחיים. הדבר עשוי להיות ההבדל בין חיים מנוצלים היטב, לחיים מבוזבזים.

עשרה כלים למודעות תמידית

תכנן מראש מה ברצונך להשיג. מטרה ברורה תמריץ אותך להתקדם.
תכנן בערב איך לקום בבוקר. אל תיתן ל"עוד 5 דקות ואני קם" להשתלט לך על תחילת היום.
כדי להתחיל ברגל ימין, השכם 10 דקות מוקדם יותר וחשוב על משמעות החיים הניתנים לך.
סקור את יומך. בדוק היכן ניצבו המכשולים. תכנן היטב כיצד לעקוף אותם בעתיד. שנן מה שלמדת ביממה האחרונה.
תפוש את עצמך שוגה בחלומות לפחות פעם ביום ובדוק: "מה אני עושה כרגע, איך אני יכול להשתמש ברגע זה באופן משמעותי יותר?"
הפוך עצמך לתלמיד של החיים. למד בכל מקום בו אתה נמצא. השתמש בספרים, מחשבות וכד' על מנת לשמור על ההתפתחות השכלית שלך (הפסק לעמוד ולבהות מבעד לחלון כמו "אסטרונאוט").
שנן וזכור קטעי חוכמה. זה יספק לך חומר ללימוד בזמן שאתה צועד ברחוב או עומד בתור שבסופרמרקט.
אסוף משפטים קצרים המזכירים לך במהירות את המטרה אליה אתה שואף, בכדי להמריץ את עצמך כשאתה מתחיל להיסחף הצידה.
הרהר לעתים קרובות בשאלה: מהי מטרת החיים? מה אני עושה על הכוכב הזה?
תכנן מראש. מה אתה רוצה ללמוד? מה אתה צריך בכדי להיות מודע לשאיפותיך? כיצד אתה רוצה לצמוח?

כמעט בכל רגע אנחנו מוקפים בשטף של מידע. האם אנחנו באמת מבינים מה שאנחנו שומעים? אולי אנחנו מפספסים את המשמעות העיקרית?

כמעט בכל רגע אנחנו מוקפים בשטף של מידע. האם אנחנו באמת מבינים מה שאנחנו שומעים? אולי אנחנו מפספסים את המשמעות העיקרית?

הפנייה להקדמה
השורש ש.מ.ע משמש לקליטת רעיונות שונים. אם אומרים "שמעתי חדשות" מתכוונים לקליטת המידע מהרדיו. אמא שאומרת לילדים - "תשמעו בקולי" מתכוונת לציות. כל אחד מאתנו מצא את עצמו מנסה להעביר מסר לאחרים, ומגלה שוב ושוב שלא מבינים אותו. במקרה כזה אנחנו אומרים "אתה לא שומע מה אני אומר!" ומתכוונים להבנה. למעשה, השורש ש.מ.ע הוא הבסיס הלשוני למילה משמעות.

כולנו אשמים בזה. כמה פעמים אנחנו חושבים שאנו מקשיבים לאדם השני, ופתאום מגלים שהמחשבות שלנו היו במקום אחר לגמרי?

אם אנחנו רוצים לנהל שיחה אינטלקטואלית, לפני שאנחנו מחליטים אם לקבל רעיון או לדחות אותו, לפני שאנחנו מתחילים להתווכח, לפני שאנחנו קובעים עובדות, לפני שאנחנו מזלזלים, אנחנו חייבים להיות משוכנעים - במאה אחוז - שאנחנו מביעים דעה אובייקטיבית- שכלית, שאנחנו יודעים על מה אנחנו מדברים ולא מביעים בקול רם איזושהי סטיגמה או דעה קדומה שהשתרשה אצלנו.

הדרך השנייה, "בשמיעת האוזן" משמעותה להקשיב בעזרת האוזן. כאשר התורה משתמשת במלה "שמע" כמו ב"שמע ישראל" - היא מבטאת רמה עמוקה יותר של שמיעה - התמקדות, שימת לב, הבנה, והעברה לידי מעשה.

שמיעה יעילה היא שמ"ע:

שמיעה - שמיעת המילים.

משמעות - הבנת המשמעות.

עשייה - הבאה לידי מעשה.
______________

הגדרת מושגים

יצא לי פעם לשוחח עם תייר בביקורו הראשון בישראל. הוא נראה מאוכזב.


"כולם קוראים לישראל 'ארץ הקודש'," הוא אמר, "עליתי לצפון, ירדתי לדרום, מצדה... עין-גדי... הייתי בכל מקום - ואני מוכרח להגיד לך: לא ראיתי שום קדושה בארץ הזאת!"

אז שאלתי אותו: "אההה... נפלא! אם היית בכל הארץ בטוח שראית כמה בּוּפֶפִיסְטִים. עם כמה בּוּפֶפִיסְטִים יצא לך להפגש?"

"סליחה?! מה זה בּוּפֶפִיסְט?"

"לא שאלתי אותך מה זה בּוּפֶפִיסְטִ... שאלתי כמה כאלה פגשת?"

"איך אני יכול לענות אם אני אפילו לא יודע על מה אתה מדבר?!"

"נכון!" עצרתי אותו, "וקדושה? האם אנו יודעים על מה אנו מדברים כאשר אנו אומרים קדושה? האם שאלת את עצמך מהי קדושה? האם קדושה אומרת מלאכים לבנים מרחפים ברחובות? או אולי מזרקות אור בשלל צבעי הקשת פורצות מתוך הסלעים?"



אנחנו זורקים לאוויר מושגים שונים, אבל לעיתים קרובות המחשבה שלנו מעורפלת וחסרת בסיס.

אנחנו זורקים לאוויר מושגים שונים, אבל לעיתים קרובות המחשבה שלנו מעורפלת וחסרת בסיס. אם לא תהיה לנו הגדרה אובייקטיבית, לא נוכל לנהל שום דיון שכלי.


"האם אתה אדם טוב?"

"ודאי שאני טוב! למה אתה מנסה להעליב אותי?"

"מצטער - לא התכוונתי לפגוע, אבל אולי תוכל להגיד לי בבקשה, מה זה 'אדם טוב'?"

איך אפשר לענות על שאלה כזאת אם עדיין אין לך הגדרה למושג "אדם טוב"? באותה מידה השיחה יכלה להתנהל כך:

"תגיד, אתה בופפיסט?"

שוב עם השאלות המעליבות האלה! יודע מה - לא! אני לא בופפיסט (הצליל של המלה הזאת לא מוצא חן בעיני), בופפיסט אתה בעצמך!


על פי התודעה היהודית - אם אתה באמת רוצה להיות אדם טוב, אתה חייב למצוא איזשהו קנה מידה, שלפיו תוכל למדוד עד כמה אתה מתקרב למטרה. אי אפשר לסמוך על הרגשת הבטן שלך. לצערנו אנשים יכולים לעשות הרבה מאוד מעשים רעים ו'להרגיש' שהם טובים. אפילו היטלר ימ"ש האמין שהוא עושה טוב לעולם ומנקה אותו מהטפילים היהודיים. אבל הוא טעה טעות איומה!

אם נשאל שני אנשים - האחד ממש רשע, והשני ממש טוב, את אותה שאלה: "אתה אדם טוב?" מי לדעתך יענה ראשון - "כן, בטח!"?


נשאל את הרשע - "אבל אתה פגעת באמא שלך, זה ממש נורא!" והוא יענה - "סליחה אדוני, נראה לי שאתה לא מבין. היא בקשה ממני להוריד את הזבל... היום זה להוריד את הזבל, מחר לרחוץ את הכלים ומי יודע איך זה יגמר..."

עכשיו נאמר לאדם הטוב - "מאוד יפה מצדך, הורדת את הזבל כשאמא שלך בקשה." והוא יענה - "לא שמת לב איזה כפוי טובה אני? ממש פגעתי בה..." לא נכון! אתה לא עשית דבר כזה!" והוא מסביר: "שמת לב איך רטנתי כשלקחתי את השקית ביד? ראית את הפנים של אמא שלי? ראית איך הכאבתי לה?"

רק כשתהיה לך הגדרה אובייקטיבית וברורה, תוכל לבדוק אם, ועד כמה, החיים שלך תואמים אליה. נכון - אנשים יכולים לעוות כל דבר, אבל ככל שההגדרה תהיה ברורה יותר, כך יהיה קשה יותר לטעות.


___________

משחק ה"אני-אתה-הוא"

ב-'48 הדרכים' יש משחק שנקרא: "אני-אתה-הוא". אנחנו משחקים במשחק הזה כל הזמן.כאשר אנו מתייחסים לעצמנו, נח לנו לצבוע את התמונה בצבעים היפים ביותר שאפשר, לגבי אחרים - אנחנו לא רוצים להעליב אותם בפנים, אז אנחנו משתמשים בצבעים אפורים; וכאשר מישהו לא נמצא בסביבה בכדי להגן על עצמו - נצבע אותו בשחור. "אני"-לבן, "אתה"-אפור, "הוא"-שחור.


מכונית שועטת במהירות של 120 קמ"ש, במורדותיה של דרך הררית מפותלת, המכונית נוטה על צדה באופן מפחיד... לצערך, אתה יושב בתוך המכונית. למזלך, החלון סגור ואתה לא עף החוצה...

"סליחה", אתה פונה אל הנהג. "תגיד, אתה לא קצת פזיז מדי?"

"אני? מה פתאום. אני אמיץ - אני לא פוחד משום דבר!"

אם יהיה לך מזל ותישאר בחיים כדי לספר על זה לחבריך, סביר להניח שתגיד: "הבחור הזה פשוט טיפש חסר אחריות!"


הנהג מתייחס אל עצמו כ"אמיץ". בפניו אתה קורא לו "פזיז", בפני אחרים הוא פשוט "טיפש חסר אחריות!"

מה מכל אלה הוא המציאות? מהו התיאור המדויק למשמעות האמיתית של המצב?

אם נמצא קודם הגדרות אובייקטיביות, נוכל לבחון את המצב מבלי שרגשות אישיים יבלבלו אותנו בדרך.

א. "אמיץ" = לוקח סיכון הכרחי לשם מטרה בעלת ערך (למשל לרוץ לתוך בניין בוער על מנת להציל ילד שנלכד בתוכו).

ב. "פזיז" = לוקח סיכון לא נחוץ, לשם מטרה בעלת ערך (כגון ריצה לבניין בכדי להציל את הילד, אך ללא ציוד מגן).

ג. "טיפש חסר אחריות" = לוקח סיכון לא נחוץ, מבלי שתהיה לו כל מטרה חשובה (לרוץ פנימה רק על מנת לראות כמה יפה נראות הקורות הבוערות כשהן קורסות...).


נחזור למכונית בדרך ההררית.


אתה פונה אל הנהג ושואל: "מדוע אתה מסכן את החיים שלנו? מהי בדיוק המטרה החשובה שבשבילה אתה נוסע במהירות כזאת?"

הנהג יהיה חייב להודות שהוא בעצם טיפש חסר אחריות...


זוהי המשמעות של להיות אינטלקטואל. לתת לראש שלך להוביל, במקום להמשיך ולהיגרר בעקבות "הרגשות" לכל מיני כיוונים. אם לא תיתן לראש שלך את המושכות, תישאר תמיד תקוע ברמה של: "אני אמיץ, אתה פזיז והוא טיפש חסר אחריות". הדרך השניה "בשמיעת האוזן", עוזרת לנו לגלות את המשמעות האמיתית בכל מצב ומצב.

___________

נחזור לבסיס

נתחיל בבסיס - חשוב על מושג שבו אתה משתמש כל הזמן, עקרונות שעל פיהם בנית את חייך. אל תשתמש במילים לפני שמצאת את הגדרתן. תופתע לגלות כמה הנחות הנחת לגבי רעיון מסוים, ועד כמה ההנחות האלה עיצבו את חייך.

אתה מאמין ב"סובלנות". למה אתה מתכוון בזה? אתה מאמין ב"צדק"? "אמת"? "אהבה"? "חופש"? "הגינות"? הגיע הזמן שתשאל את עצמך: "מה המשמעות האמיתית של הרעיונות האלה?" במיוחד אם מדובר ברעיון בסיסי שמעצב את השקפת החיים שלך, הגיע הזמן שתברר מהי משמעותו האמיתית!


בחירה חופשית היא הבחירה בין מה שאתה "רוצה" לעשות, לבין מה ש"מתחשק" לך לעשות.

ניקח לדוגמה את רעיון הבחירה החופשית. היהדות טוענת שבחירה חופשית היא הבחירה בין מה שאתה "רוצה" לעשות, לבין מה ש"מתחשק" לך לעשות. למשל - אם פגעת במישהו אתה יודע שאתה רוצה להתנצל. אין ספק, זהו הדבר הנכון לעשות - להתנצל ולהשלים. אבל לא מתחשק לך לעשות את זה, כי זאת פעולה מביכה ולא נעימה.

בדרך כלל אנשים לא בוחרים לעשות רע מתוך ההכרה - "רע, אההה...! אני רוצה להיות רע ולגרום לסבל...!" לא. אנו בוחרים ברע משום שלטווח קצר, הוא מכאיב פחות, ויותר נוח להסתדר איתו במצבים קשים. אנחנו עושים מה שמתחשק לנו לעשות, משום שזוהי הדרך הקלה יותר.

עכשיו, כשההגדרה ברורה, נעביר אותה לחיי היומיום שלנו. אתה רוצה להצטיין בלימודים? בטח! אבל לא בא לך לטרוח לשם כך. מתחשק לך לדחות את הטרחה, לעכב ולהדחיק את הנושא.


"מי אמר שאני רוצה להצטיין, מספיק לי להיות ממוצע."

"באמת? אתה רוצה להיות סתם עורך דין בינוני?"

"בעצם לא. אני רוצה להצטיין, אבל לא עכשיו."

"למה לא עכשיו?"

"אל תהיה נודניק - פשוט לא בא לי עכשיו..."


האם יש לך מטרה? אתה יודע שאתה יכול להגיע אליה, אבל הדרך כואבת מדי? תחליט שאתה רוצה להגיע ואז שום דבר לא יוכל לעצור אותך. זו המשמעות האמיתית של שימוש בבחירה החופשית.

דיון אובייקטיבי

לפעמים אנחנו אפילו לא שמים לב - אנשים מסוגלים לדבר במשך שעות, ולא להבין על מה הם בעצם מתווכחים.

בית הלל ובית שמאי ידועים ככאלה העומדים משני צידי המתרס בסוגיות שונות בספרות התלמודית. הם התווכחו כמעט על הכול, וראו את העולם מנקודות מבט כמעט הפוכות. לדוגמה: בית הלל אומר שעלינו להדליק נר חנוכה אחד בלילה הראשון, ולהוסיף עוד נר בכל אחד מהלילות שבאים אחריו. בית שמאי, מצד שני, פוסקים להדליק שמונה נרות בלילה הראשון, ואז להחסיר נר בכל לילה נוסף. בדיוק ההפך!

ההלכה היהודית צועדת בעקבות בית הלל. מדוע? משום שבכל אי הסכמה, בית הלל תמיד הציגו קודם את דעת בית שמאי, ורק אחר כך את עמדתם האישית. בדרך זו קבע בית הלל את סברתו בצורה אובייקטיבית יותר, כשהוא משקף אמת שנמצאת היכן שהוא באמצע. זו הסיבה שההלכה היהודית צועדת בעקבות בית הלל.


בפעם הבאה שבה תמצא את עצמך נתון בויכוח, הטה את אוזנך ותן לעצמך לשמוע.

בפעם הבאה שבה תמצא את עצמך נתון בויכוח, הטה את אוזנך ותן לעצמך לשמוע. אל תקלוט שום דבר כמו שהוא נשמע בהתחלה, אפילו אם נראה לך שאתה מבין למה האחרים מתכוונים. נסה להבין את המסר הנסתר. לעיתים קרובות מאוד הויכוח מתנהל על דבר שונה לחלוטין ממה שנראה לעין במבט שטחי.


"אמא שלי לא מפסיקה להעיר לי כל היום - היא שונאת אותי, היא לא מעריכה שום דבר שאני עושה... "

"אולי תנסה לבדוק מה הנקודה הפנימית שגורמת לה להתנהג ככה".

"היא לא אוהבת אותי, היא סתם מעליבה..."

"נסה שוב."

"בעצם מפריע לה שאני לא לומד, כואב לה שאני מבזבז את הזמן."

אולי השני מרגיש: "הוא לא מעריך אותי", או "הוא לא בוטח בי". קבל את המסר, לא רק את המילים. ברר: מה הנקודה? מה המשמעות שלה? מה זה דורש ממני?

בכדי להבין את משמעות הדברים, אל תתעסק בהכנת התשובה הבאה, בזמן שהאדם השני עדיין מדבר. תמשיך לשאול "מה?", כך תוכל לגלות שתמיד יש רובד עמוק יותר מזה הנראה לעין. אם אתה מתווכח עם חבר בקש ממנו להסביר מה שאתה אומר, אחר כך תגיד אתה מה הוא אומר. בדרך הזאת תוכלו לפחות להיות בטוחים שאתם מתווכחים על אותו הדבר...

כשאתה מבין את הרעיון שעליו נסב הויכוח, השקע עוד מאמץ קטן וחזור עליו במילים שלך. נסה להשתמש ברעיונות משלך על מנת להציג את הנקודה הבסיסית בדבריו של השני. זוהי דרך מצוינת לבחון עד כמה בעצם הבנת את המסר של חברך, והיא תעזור לך לזכור ולהפנים אותו.

אל תהיה רובוט

העצלות עוצרת אותנו. בעלי חיים משתמשים באיברי גופם בדרך הטובה ביותר שאפשר - כנפיים, זרועות, גב... אבל האדם נכשל לעיתים קרובות באופן השימוש בכלי הטוב ביותר שיש לו - במוח! בני אדם מוכנים להשקיע כל מאמץ על מנת שלא לחשוב. אתה יכול לקרוא את העיתון היומי במשך כמה שעות ואז... מישהו שואל אותך "מה כתוב שם?" ואתה אומר "אה... הייתה איזה כתבה מעניינת... לא זוכר בדיוק על מה...". כמה שעות של קריאה ו... כלום! שום כלום! אולי נעים לך לא להתאמץ יותר מדי, אבל מהי משמעות ה"כלום" הזה? מה למדת?! מה התחדש לך?!

תתחיל לחקור. בדוק ונתח כל מה שקורה סביבך, והפוך בדיקה זו למנהג. אתה קורא עיתון או ספר, אתה משוחח, צופה בסרט או מטייל, כל עשייה שהיא צריכה להיות משמעותית ובעלת ערך. חשוב מראש - מהי המטרה שלך? מה אתה רוצה להשיג מהדקות הבאות? מה תוכל להפיק מהן?


חשוב מראש - מהי המטרה שלך? מה אתה רוצה להשיג מהדקות הבאות? מה תוכל להפיק מהן?

ואז, אחר כך, ברר מה למדת. אם לא תנסה להבין וללמוד מכל דבר אתה עלול להישאר מבולבל כל חייך. למשל - אדם פוטר מהעבודה. שאלנו אותו "מה למדת?" והוא ענה - "למדתי ה-מ-ו-ן: "עכשיו אני יודע שאי אפשר לסמוך על מעסיקים, למדתי שאני לא הטיפוס בשביל קריירה מוצלחת, שעולם העסקים הוא גיהינום, וש..."

אבל זה לא מה שהוא היה אמור ללמוד. זו אינה משמעות הדברים. מה שהוא היה צריך להבין זה "לפני שמקבלים משרה של מנהל, צריך ללמוד טוב איך מנהלים עסק!"

היהדות מעמיקה הרבה יותר. "בהירות או מוות", זהו הקו, כשמשמעות המלה "מוות" היא אובדן הכרה מוחלט. הכרה חלקית - היא מוות חלקי. או שאתה יודע לשם מה אתה חי, מה אתה רוצה, ממה אתה נהנה... או שאתה חי כמו רובוט. לשם כך אנו זקוקים להגדרות, הן מספקות לנו את המבט הברור על החיים, הן נותנות לנו בהירות.

חכמת התודעה היהודית

הגדרות נכונות חשובות במיוחד כאשר אנו לומדים מתוך המקורות היהודיים שלנו. במבט שטחי, התורה עלולה להיראות פשטנית למדי. ובכל זאת, המסורת מגלה לנו שמושגים עמוקים ביותר כלולים בה. לעיתים קרובות מוצפנים רעיונות עמוקים בתוך טקסטים סיפוריים ופשוטים. על פי המסורת היהודית כל מילה בתורה נבחרה בזהירות ונושאת משמעות פנימית עמוקה.

אם הקב"ה מדבר אלינו, אין ספק שאנחנו מוכרחים להבין היטב מה הוא אומר. כשאנחנו מדברים על התורה, אנחנו מדברים בעצם על נצחיות ועל האלוקים. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו טעויות בשטח זה של החיים. טעות בהבנת התורה היא טעות לנצח. אם תצא לטיסה לירח, והחללית תמריא בכיוון הכמעט נכון, בסטייה קלה של חלקיק המעלה בגלל איזושהי טעות מתמטית קטנטנה - לא נעים אבל אתה אבוד בחלל...

בכדי להבין כל מלה עלינו לשאול שוב ושוב "מה?" ננסה להמחיש זאת בעזרת דוגמה. בתורה מופיעה מצווה "וידעת את ד' אלוקיך". תשאל: מה זו מצווה? מה זו "ידיעה"? זה אלוקים? ברר את משמעות מושגי היסוד כדי שתוכל להגיע אל המסר הפנימי. ברר את המושגים כדי שתוכל לגלות רעיונות עמוקים יותר לחיים. פענח את הצופן!

נותר עוד צעד אחרון ומכריע. הקפד לשאול את עצמך תמיד: "עכשיו, כשאני מבין, מה בעצם אני אמור לעשות עם זה?"


נקודות סיכום לדרך השנייה

הקשבה ושקט תלויים זה בזה (משמעות המלה "הסכת" היא הקשב וגם שתוק).

נסה לקלוט את התמונה כולה באופן נכון, במיוחד כאשר אתה מעורב רגשית.

אל תיפול למלכודת של "אני-אתה-הוא".

ללא הגדרות ברורות, אתה עלול לרמות את עצמך, ולחשוב שהחיים שלך הם "החיים הטובים".

בתודעה היהודית טמונים כלים בעלי עוצמה רבה לחיים. בדוק היטב אם אתה מצליח להגיע למשמעות העמוקה ביותר

של הדברים.
אין טעם להתווכח, אם אתה לא בטוח על מה בעצם אתה מתווכח. אין טעם ללמוד, אם אתה לא יודע מה למדת. אין טעם לפעול, אם אתה לא יודע מה ברצונך להשיג.

זכור - אם תשתמש באוזנך לשמיעה אפקטיבית לאורך שארית חייך - אתה עשיר!

למד להביע את מחשבותיך בקול רם. הדיבור מהווה גשר בין המופשט למעשי, ובעזרתו תוכל לבדוק עד כמה אתה באמת מאמין במה שאתה אומר.

למד להביע את מחשבותיך בקול רם. הדיבור מהווה גשר בין המופשט למעשי, ובעזרתו תוכל לבדוק עד כמה אתה באמת מאמין במה שאתה אומר.

מאז שהיינו ילדים קטנים התרגלנו לכך שלימוד צריך להיעשות בשקט. זוהי שיטת הלימוד בחברה המערבית כולה - "שקט - ש..ש..ש.." הוא כלל יסודי. אם חס וחלילה תפיל ספר בספריית האוניברסיטה, כולם יקפצו כאילו הפלת שם פצצה. לעומת זאת, אם אי פעם יצא לך להיכנס להיכל הלימוד בישיבה, בודאי הופתעת מים הקולות הרועש והגועש שקידם את פניך. סביר להניח שלא הבנת איך אפשר ללמוד משהו ברעש שכזה?

ובכן, הכל עניין של הרגל. מובן שלאדם מן הכפר, המגיע לביקור בתל-אביב, יהיה קשה מאוד להירדם בגלל הרעש; אך לא פחות מכך יפריע השקט הכפרי ה"מצלצל", לתל-אביבי הבא לנפוש בכפר.


בכדי להגיע להבנה מסודרת וברורה, לעומק החוכמה, אנחנו צריכים להשתמש בשפתיים - עלינו להביע את הדברים בקול רם.

הדרך השלישית - "עריכת שפתיים", משמעותה "לעשות סדר" (לערוך) בעזרת השפתיים. כלומר, בכדי להגיע להבנה מסודרת וברורה, לעומק החוכמה, אנחנו צריכים להשתמש בשפתיים - עלינו להביע את הדברים בקול רם.

לא פעם פגשנו אנשים שהולכים ברחוב ומדברים אל עצמם... ומה איתך? האם גם אתה עושה זאת לפעמים? אם כן... מתי? ולמה? בכל אופן, כדאי לדעת שביטוי המחשבות בקול רם היא טכניקה תקשורתית רבת עוצמה.

לכל אדם יש מעין "מנטרה" בחיים. המנטרה יכולה להיות המוסיקה האהובה עליו או ההנאה האישית שלו בחיים. לציבור הלומדים בדרך היהודית ישנה מוסיקה אישית מיוחדת, אשר מובילה אותם עמוק יותר אל תוך הלימוד. לאחר זמן מה שבו אתה לומד, הניגון ואתה מתחברים זה לזה, זורמים יחד והופכים לאחד - הצלילים מציתים את מנוע הלמידה שלך. תוכל לנסות זאת בעצמך - תתחיל לזמזם, ותראה איך הניגון משפיע על איכות הלימוד שלך.

ודאי מצאת את עצמך מנסה ללמוד למבחן - אתה קורא, העיניים זזות ו...הראש נשאר מאחור. בחוץ אביב, הציפורים מצייצות, השמש זורחת, ואתה תקוע בחדר עם הספרים... התודעה היהודית מציעה לך לנסות את "הדרך השלישית" - תתחיל לקרוא את החומר לאט ובקול רם, ותופתע לגלות איך בזמן קצר הצלחת להיכנס לתוך הנושא ולהתרכז בו. לא משנה מה אתה קורא, אפילו אם מדובר בעיתון פשוט, קרא לאט ובקול ותמצא את עצמך ברמה שונה לגמרי של הבנה וריכוז. בפעמים הראשונות אולי תרגיש קצת מטופש, אך אל דאגה - בתוך זמן קצר כבר תהיה בעניינים ותתחיל ליהנות מהתוצאות.

ספר לעצמך על עקרונות חייך

עצור לרגע וחשוב: "לְמה אני חי?"

עכשיו, נסה לענות לעצמך בקול: "אני חי בשביל..."

מרגיש בהבדל? ביטוי עקרונות יסודיים בקול עוזר לנו להמחיש לעצמנו עד כמה אנחנו באמת חיים על פי העקרונות האלו, ועד כמה הם באים לידי ביטוי בחיי היומיום שלנו.

כל אחד רוצה להיות מאושר, מצליחן, להגיע לשלמות. כולנו רוצים למצות את הפוטנציאל האישי הטמון בנו, וברור כי אנו לא רוצים להפסיד נתחים נכבדים מן הפוטנציאל הזה, פשוט חבל לנו עליהם. אנחנו רוצים להיות נחמדים, מציאותיים, יעילים... אנחנו רוצים כל דבר טוב שיש בעולם בשביל עצמנו, בשביל האהובים עלינו, ולמען האנושות כולה.


אפשר לומר שהדיבור ממחיש את המאזן הנוכחי בין הגוף לנפש של האדם המדבר.

אם זאת האמת גם לגביך, אז תגיד בקול: "אני רוצה להצליח". חזור על המשפט הזה כמה פעמים ברציפות, תוכל אפילו להקליט את הדברים. הקשב היטב לעצמך - איך אתה נשמע, משכנע? בהקשבה לעצמך תוכל לגלות אם אתה באמת מתכוון למה שאתה אומר. התודעה היהודית מתייחסת למלים כמו לכדורי רובה. אתה שולח את המילים לעבר מטרה, אם פספסת, סימן שלא כיוונת היטב. בעזרת המילים אפשר לבדוק מה באמת חושב האדם. אפשר לומר שהדיבור ממחיש את המאזן הנוכחי בין הגוף לנפש של האדם המדבר.

אם נתקלת במושג חשוב כלשהו ואתה מרגיש שמשמעותו אינה ברורה לך לחלוטין, או שהוא קשה להבנה, הסבר את המושג, תאר אותו, עד שתצליח להבהיר לעצמך את המושג כפי שרצית, או לכל הפחות לגלות מה לא מובן לך. בעזרת הדיבור אנחנו יכולים לאתר 'סדקים' בחשיבה שלנו. 'סדקים' כאלה שלעולם לא היינו יכולים לגלות אילו שמרנו את המחשבות נעולות עמוק בתוך הראש.

כולנו זוכרים מקרים בהם המורה בבית הספר או המרצה באוניברסיטה שאלו שאלה, ומיד הנפנו את ידינו בטוחים שיש לנו תשובה בצורת רעיון ברור ושלם. אך כשהתחלנו לדבר, נתקענו, וגילינו כי המילים לא בדיוק מובילות לאותו המקום אליו קיווינו להגיע. הדיבור בקול רם מחזיר אותנו לקרקע, מאפס אותנו על העובדות, ובמקרה האמור מראה לנו כי הרעיון המחשבתי שלנו לא היה ברור ושלם כמו שחשבנו מלכתחילה.

העבר למילים את המחשבות שלך, מה אתה לומד? מה ידוע לך לגבי החיים? אל תיתן להן לשכב לנצח בירכתי המוח שלך. לכל דבר חוכמה יש גם צד מעשי. בפעם הבאה שתשמע דברי חוכמה - הפוך אותם להחלטה, אין כל טעם להשאיר את הרעיונות העמוקים בצורתם המופשטת וחסרת המימוש.

מהכוח לפועל

היהדות מחלקת את העולם ל"דומם, צומח, חי ומדבר" כשהמין האנושי מאופיין ביכולת הדיבור. השפה מאפשרת לנו לתרגם מחשבות רוחניות וערטילאיות למונחים גשמיים-מעשיים.


העברת המחשבה לדיבור, היא הוצאה מהכוח אל הפועל. כשאנו אומרים משהו בקול, אנו חוקקים אותו בסלע.

תוכל להשתמש בקול שלך ולהציג בעיה קשה שמטרידה אותך, או קושיה שאתה מנסה לפתור. הקשב למה שאתה אומר ותיאלץ להתמודד לעיתים עם תפישה מעורפלת של הדברים או עם חשיבה מעוותת (לא נעים לדבר שטויות כשמקשיבים לך, אפילו אם קהל המאזינים כולל את עצמך בלבד). העברת המחשבה לדיבור, היא הוצאה מהכוח אל הפועל. כשאנו אומרים משהו בקול, אנו חוקקים אותו בסלע.

על פי התודעה היהודית, נשמת האדם שואפת תמיד להתקדם ולהתעלות, אבל הגוף החומרי מתנגד לה. על מנת לגשר על פער זה בין הנשמה לגוף, אנחנו צריכים לומר בקול את הרעיונות שנובעים מתוך הנשמה, בצורה המשכנעת ביותר. כך נצליח להחדיר ולהטמיע את הרעיונות הרוחניים לתוך הגוף הגשמי שלנו. באופן טבעי אנחנו מרגישים מחויבות גדולה יותר ללכת בדרך שעליה דיברנו, מאשר בדרך עליה רק חשבנו.

הדיבור מהוה את הגשר בין הגוף הגשמי לבין המחשבה הערטילאית.

יישום מעשי לדרך השלישית - "עריכת שפתיים", נעשה בין כותלי בית הכנסת. בזמן תפילת הלחש - תפילת ה"עמידה", שפתי המתפללים נעות, אף על פי שקולותיהם כמעט ואינם נשמעים וביום כיפור ה"וידוי" נאמר בקול רם מספיק כדי שתוכל לשמעו בעצמך.

מונו-דיאלוג

נניח שהגעת להחלטה כלשהי, אבל עדיין יש בך התנגדות פנימית. נסה להעמיק ולהיכנס לתוך העניין. שחק את פרקליטו של "השטן הפנימי" שלך.


"אני אעבוד על הפרויקט שלי מאוחר יותר."

"אני לא מאמין לך. נסה לשכנע אותי. בפעם האחרונה שאמרת את זה, לא הגעת לפרויקט בסופו של דבר."

"זה היה בגלל שהייתי יותר מדי עייף."

"אז תפסיק עם התירוצים! תתחיל לעבוד על הפרויקט עכשיו, או שתמצא את עצמך מוותר על הכול!"


תהיה נודניק - השתמש במילים בצורה היעילה ביותר כדי להזיז את עצמך לכיוון הנכון. כשאתה מתעורר בבוקר ולא בא לך לקום מהמיטה, אמור לעצמך: "נו... אל תתעצל, תוריד כבר את הרגליים מהמיטה, מבטיח לך שזה לא יכאב." כשאין לך מצב רוח - תוציא את עצמך מהדיכאון. אם אתה כועס - תרגיע את החיה המשתוללת. אם אתה מתלונן - הרגע את הכאב. השתמש בכל הכלים שעומדים לרשותך על מנת לשנות מצבים שליליים לחיוביים, ועל מנת לדחוף את עצמך קדימה בכיוון הנכון.

אמור לעצמך מה אתה מתכוון לעשות: "אני הולך לסדר את החדר שלי עכשיו..."

באותו האופן, לפני שאתה הולך לסביבה מלחיצה, סביבה ששולטים בה עקרונות שונים מאלה החשובים לך, עצור ושנן לעצמך מספר פעמים את העקרונות הבסיסיים שלך. השינון ייתן לך כוח ויציבות.

כמו בכל כלי עוצמתי אחר, גם בדיבור אפשר להשתמש בדרך לא נכונה. ישנם מספיק משוגעים שמסתובבים ברחוב ומדברים אל עצמם. אתה לא רוצה להיות אחד מהם - לכן עדיף שלא תדבר אל עצמך בפרהסיה. סגור את הדלת, נהל עם עצמך דיון פורה, ותן לאחרים לחשוב שאתה נמצא באמצע חזרות להצגה... התווכח עם עצמך; כנה את עצמך בשמות... העיקר שעל ידי הבעת הרעיונות שלך לגבי החיים, תגיע להתבהרות הרצויה.


מלים הן כמו כדורי רובה. וכאשר משתמשים באש חיה צריך להיזהר! לכן, אף פעם אל תכנה את עצמך בכינויים משפילים.

כפי שהזכרנו קודם, מלים הן כמו כדורי רובה. וכאשר משתמשים באש חיה צריך להיזהר! אף פעם אל תכנה את עצמך בכינויים משפילים. אל תגיד "אני גרוע, אני טיפש, אני לא אבין, אני כישלון, אני לא יכול להשתנות..." לא יעבור הרבה זמן עד שתתחיל להאמין בכך. אתה עלול לרסק את הביטחון העצמי שלך, ולהרגיש באמת כמו אפס מאופס. בדרך כזאת לעולם לא תוכל להגיע למיצוי היכולות שלך.

הרעיון הוא לא לשגע את עצמך, או לגרום לאחרים לחשוב שירדת מהפסים, אלא להבין ולהבהיר ככל האפשר את ההיגיון האישי שלך, וזאת בכדי שתוכל לקבל תמונה ברורה יותר של המציאות. "עריכת שפתיים" היא הדרך להניח את עצמך על שולחן המנתחים, לקחת כל פיסה ופיסה מחלקי הגוף והנפש שלך ולתפור אותם יחד. זוהי הדרך לנסות לגרום להם לפעול בתיאום ובאחידות ולנטרל את המחסומים שמפריעים לך לתפקד בצורה הטובה ביותר.

שיחות מוטיבציה

נסה לערוך עם עצמך שיחות עידוד יומיות ובהן תסביר לעצמך עד כמה תצליח להתקדם באותו יום:

"איזה יום מצוין - מלא באפשרויות חדשות! החיים נפלאים, ואני חי! אני בטוח שהיום אני אהיה מאושר, אני אצליח לבצע את כל הדברים החכמים והנכונים שאני יודע! היום אצליח להגיע למטרות שהצבתי לעצמי!"

שיחת מוטיבציה כזאת בבוקר, ופתאום אתה מרגיש שיש לך כוח לכבוש את העולם.

אם יש לך מספיק כסף, תוכל אפילו לשלם למישהו שיערוך עבורך שיחות כאלה... אם לא, תוכל לעשות עסקת חבילה עם חבר שלך, אתה תערוך עמו שיחת עידוד ובתמורה הוא יחזיר לך שיחת מוטיבציה. ואם לא, פשוט דבר עם עצמך - ובחינם!


אמור לעצמך למה תעשה זאת ואיך תצליח, עצור והתעכב לספר לעצמך על ההנאה שתיגרם לך מהעשייה המוצלחת.

כשהיום נגמר, בין אם היה לך יום מעולה, ובין אם היה לך יום מתסכל, לפני שתלך לישון ערוך עם עצמך עוד שיחת עידוד קצרה: "מחר אני אקפוץ מהמיטה במרץ ובשמחה" או "מחר אני לא אכעס" אמור לעצמך למה תעשה זאת, איך תצליח, עצור והתעכב לספר לעצמך על ההנאה שתיגרם לך מהעשייה המוצלחת.

ערכת לעצמך שיחות עידוד? -קום עכשיו ועשה זאת!

פתור בעיות בקול רם

אם ראית פעם בחור ישיבה לומד ומדבר אל עצמו, זה לא בגלל שהוא ירד מהפסים, הוא פשוט משתמש בכלי היהודי לפתרון סוגיה בה נתקל במהלך הלימוד.

כאשר אנו נתקלים בבעיה, מחשבה היא רק צעד אחד לעבר הפתרון. בעיה שנשארת ספונה בתוך המחשבה שלך, לעיתים קרובות תישאר ללא פתרון. האזנה לבעיה באמצעות האוזניים (ראה הדרך הקודמת "בשמיעת האוזן"), מספקת לנו נקודת מבט חדשה, אובייקטיבית יותר, ועוזרת לנו למקד את המחשבות.

אם נחזור ונבחן בקול רם (או לכל הפחות על גבי נייר) את הבעיה העומדת מולנו, נוכל לגלות מהן נקודות הקושי. הגדרת הקשיים היא צעד גדול קדימה לקראת הפיתרון. הצגת הקשיים בקול רם תדחוף אותך להגיע להחלטה. לצורך העניין תוכל לשחק שתי דמויות בבת אחת: המורה והתלמיד.

נסה להשתמש בשיטה זו על מנת להגיע להחלטות:


כתוב רשימה של נימוקים 'בעד' ונימוקים 'נגד'.


קבע ערך נקודתי לכל נימוק: נקודה אחת - לנימוק חשוב, 2 נקודות - לנימוק חשוב מאוד, 3 נקודות - לעיקרון בסיסי.


חשב את סכום הנקודות לנימוקי ה'בעד' ואת הסכום הנקודות לנימוקי ה'נגד'. הפלא ופלא, הגעת להחלטה - כל כך פשוט!



עכשיו כשהגעת להחלטה, האם נראה לך שהביצוע ברור מאליו? בהחלט לא! לפעמים אנו מגיעים להחלטה על מנת שלא לבצע כלום. לא נעים להודות אבל לפעמים אנחנו פשוט עובדים על עצמנו.

האם אי-פעם אמרת לעצמך "ממחר דיאטה!", האם החלטת פעם להתחיל ללמוד ברצינות מייד "אחרי החגים". אם כן, אתה בוודאי יודע שאי-אפשר לסמוך רק על ההחלטה שאליה הגעת. לכן, כל פעם שאתה מגיע להחלטה חשובה, ספר עליה לחבר, ובדוק האם הוא מאמין לך או לא. ייתכן שכשתנסה למכור את הרעיון למישהו אחר הוא פשוט יאמר לך "בטח... בחלומות!".

נניח שהגעת להחלטה: "מחר אני אעשה א' ב' ו-ג' כי החלטתי שאני באמת מתכוון להפיק מהחיים את כל מה שאני רוצה." איך תוכל להיות בטוח שההחלטות האלה אכן יגיעו לשלב המעשי? אמור בקול ברור, מוטעם ובמלוא הכוונה: "אני אעשה מחר א' ב' ו-ג'! אני רוצה להפיק את הטוב ביותר מחיי!", נסה לשכנע את עצמך שאתה באמת מתכוון למה שאתה אומר. הרי אתה בעל הבית, ואם תדרוש הדברים יבוצעו! יש לך את כוח הרצון. אתה יודע שאתה יכול להיות עקשן לא קטן, ולפעמים אי אפשר להזיז אותך מילימטר ממה שהחלטת! הרי כולם יודעים שאין סיכוי - אם החלטת, אז החלטת! ועכשיו, לדרך. יצאת למשימה!

בדוק את הנתונים בקול רם

נתח בקול את כל מה שעבר עליך במשך היום. "מה המשמעות של מה שקרה לי? מה אני מתכוון לעשות בקשר לכך? אולי אני לא מתכוון לעשות כלום - למה?!" אל תתחמק - התמודד עם הנקודות האלו.

תאר את נקודות הציון החשובות בחיים שלך. היזכר בחתונה, לוויה, קבלת תעודת הבגרות, מסע כומתה... אמור לעצמך בקול רם: "מה למדתי מזה?" השתדל להבין כל דבר בחיים לפני שאתה עושה אותו וגם לאחר מעשה. אל תיתן לנקודות האלה להיעלם בין זיכרונות העבר. כך תוכל ללמוד מכל אירוע ואירוע שעובר עליך, ותוכל להגיע לשליטה רבה יותר בחייך. כל אותם אירועים פשוטים או מיוחדים יהפכו לחלק אינטגראלי מהמודעות הפנימית שלך - המודעות שמנחה אותך בחיי היומיום.

נסה גם לבטא בקול את הכרת הטוב שלך. כמות נכבדת של הכרת הטוב היא כלי רב עוצמה להעלאת רמת האושר האישי. "תודה אלוקים שנתת לי שכל להבין", "תודה שנתת לי אוכל לאכול", "תודה אלוקים שנתת לי את ההזדמנות הנפלאה של החיים"...

התודעה היהודית מדגישה מאוד את נושא ההתבוננות במה ש"יש", על ידי הודאה בקול, קרי, על ידי אמירת ברכות על כל דבר ודבר - על המזון, על תפקוד הגוף, על פריחת עצי הפרי,אנו לומדים להעריך ולהוקיר את מה שיש לנו ומרוכזים פחות במה שאין ...

יתכן שאתה שואל את עצמך: "מה יצא לי מכל הדיבורים האלה?" ובכן, עריכת שפתיים היא הדרך שבעזרתה תוכל להכיר טוב יותר את עצמך. כאשר תדע מה אתה רוצה, תוכל סוף-סוף לצאת לדרך אל היעד. רק אם תדע מה המחסום שמעכב אותך - תוכל לעקוף אותו. רק אם תדע ממה אתה נהנה - תוכל ליהנות ממנו. רק אם הכוחות שלך יהיו גלויים וברורים - תוכל להשתמש בהם.

אם אתה לא מכיר את עצמך, אין ספק שאתה מבולבל ונבוך. במצב כזה לעולם לא תוכל להגיע לשליטה על הכוחות הנמצאים בקרבך (ויש בך המון כוחות), וחבל!

אנשים מוכנים לשלם הון עתק רק בשביל לשמוע את עצמם. מי שמשלם לפסיכולוג 200$ לשעה, מרגיש שהוא חייב לדבר 'כמה שיותר' בכדי לנצל את הכסף ששילם. אם מישהו ישב איתך, ישאל אותך שאלות, ויקשיב לכל מה שאתה אומר - זה יהיה נהדר, אבל לא בטוח שתמצא מישהו שיהיה מעוניין להקשיב לך תמיד - אז דבר אל עצמך - ובחינם!

קשה לך לדבר אל עצמך בקול רם? נסה לכתוב - נהל יומן חיים. זה לא קשה, קח דף וכלי כתיבה, שב ליד השולחן, והדף פשוט יתחנן שתעשה איתו משהו.

אתגרים בסיסמאות

"זאת האמת!", "לך תצטיין!" "מתחילים לחיות חכם!" - תעשיית הפרסום משקיעה מיליארדים כדי להמציא סיסמאות קליטות ובעלות מסר.

סיסמאות הן דרך מהירה ויעילה לבטא תמצית של רעיון. הסיסמאות יכולות לעזור לנו להישאר ממוקדים ומודעים למטרות ולמניעים שלנו - במיוחד כאשר אנחנו מבולבלים. סיסמאות מעודדות אותנו להמשיך ולנסות גם כאשר אנחנו כמעט ומתייאשים.

לפני שאתה מתחיל לעשות משהו, עצור לרגע ושאל את עצמך: "מה אני מתכוון להשיג?" אחר כך, נסה להפוך את התשובה לסיסמה שתישאר תקועה בראשך.

אם תעבור על רשימת 48 הדרכים, תגלה שזוהי בעצם סידרה של סיסמאות - משפטים קצרים או מושגים קליטים, שכוללים בתוכם את תמצית הרעיון של כל דרך ודרך.

הסיסמה היהודית המוכרת ביותר היא קריאת שמע: "שמע ישראל, ה' אלוקינו ה' אחד." זו יותר מסתם תפילה, זוהי תזכורת למטרה העילאית ביותר של החיים.

הנה עוד כמה סיסמאות יהודיות:

"מצווה גדולה להיות בשמחה."

"כל העולם כולו גשר צר מאד"

"החיצונית משפיעה על הפנימיות"

"ברוך השם"

"על שלושה דברים העולם עומד: על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים."

"גם זו לטובה."

"השם יעזור."

בכדי להעלות את רמת המיקוד שלך בחיים, נסה לומר את הדברים האלה בקול רם... חזור עליהם שוב ושוב עד שימשיכו להדהד בתוכך לאורך זמן.

אם אתה באמת רציני, תשאל את עצמך: "לְמה אני חי?" ענה לעצמך, ואז המצא סיסמא שתעזור לך לזכור את המטרה באופן מתמיד.

חוויה רב חושית היא חוויה עמוקה ביותר. ככל שיותר חושים משתתפים בתהליך כלשהו, ככל ששותפים בו יותר איברים, כך יהיה גדול יותר הרושם שיישאר. בשביל לדבר אנחנו משתמשים בכל הגוף - בסרעפת, במוח, באוזניים, בשפתיים, בשיניים ובלשון. נסה להיות מודע לתפקודו של כל אחד מהאיברים, נסה להרגיש כל חלק מישותך. כשאתה אומר "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד" אמור זאת מקצות אצבעות רגליך. בדרך זו תוכל ליצור בעצמך רושם עמוק. כך תחיה את הרעיונות שלך בכל רמ"ח אבריך ושס"ה גידיך.

נקודות לסיכום הדרך השלישית - "בעריכת שפתיים".


"דיבור בקול" עוזר להבהיר רעיונות ערטילאיים.


האמירה היא אובייקטיבית.


ככל שיותר איברים וחושים ישתתפו בפעולה, כך יגדל הרושם שיישאר.


מה שאתה אומר זה מה שאתה.


כל אחד זקוק לאוזן קשבת ולמשוב כלשהו. עשה זאת בעצמך!


אף פעם אל תאמר: "אני לא יכול", משום שאז באמת לא תוכל, ולא תצליח!


השפה היא נקודת המפגש בין הגוף לנשמה.


דיבור בקול שומר עליך מ"להירדם בשמירה" ולחלום בהקיץ.


מלים הן מציאות - "אני מדבר, משמע אני חי!"

אל תעבור את החיים בהנחה שאתה יודע מי אתה. נצל את הזמן עכשיו, כדי להכיר את עצמך – לפני שיגיע משבר שיכריח אותך לעשות זאת.

אל תעבור את החיים בהנחה שאתה יודע מי אתה. נצל את הזמן עכשיו, כדי להכיר את עצמך – לפני שיגיע משבר שיכריח אותך לעשות זאת.


האם אי פעם עלית על אוטובוס, נסעת במשך שעה שלמה, ולבסוף גילית שעלית על הקו הלא נכון?

דבר דומה קורה לנו לפעמים בחיים. אנחנו מתכננים תוכניות, מציבים לעצמנו מטרות, ולעיתים, לאחר ימים או שנים, מגלים שבמשך כל אותו הזמן נסענו בקו הלא נכון...

המשמעות המילולית של המושג "בבינת הלב" הוא "הבנת הלב". הלב נתפש כמקום מושבו של הרגש. גם היום, כשאנו מייחסים את מערכת הרגשות שלנו למוח, כולנו מבינים ביטויים כגון: "כואב לי הלב", "עשה לי טוב על הלב", "נשבר לי הלב" וכו'. אם תצליח להבין את הלב שלך, את הרגשות הפנימיים שלך - תזכה להכיר את עצמך.


רבים הם בני האדם שנותנים לחייהם לחלוף, תוך הנחת הנחות שונות ומשונות לגבי מי הם באמת.

רבים הם בני האדם שנותנים לחייהם לחלוף, תוך הנחת הנחות שונות ומשונות לגבי מי הם באמת. אולם, אנשים אלה אינם מוצאים זמן לעצור ולברר האם הנחות אלה נכונות. הם אינם מקדישים זמן לערוך פגישת היכרות עם עצמם. אינך רוצה להיות אחד מהם, נכון? הקדש מזמנך לבדוק ולגלות מי אתה באמת - אל תחשוש לגלות שה"אתה" האמיתי, הוא מישהו אחר לגמרי ממה שחשבת.

החיים שלנו רצופים משברים. זוכר את המשבר שעברת כשנכנסת לתיכון? הרבה יותר קשה היה המעבר לצבא. כך ממשיכים החיים, רצופים במשברים קשים יותר וקשים פחות. המשבר הקריטי מגיע איפה-שהוא באמצע החיים. אנשים מתעוררים פתאום לשאול: "לְמה אני חי? מה המטרה? האם בכלל יש טעם לחיים?" הם עוזבים את מקום העבודה, נפרדים מנשותיהם, עוזבים את הבית... בדומה לאותו רופא מצליח שהחליט לעזוב את הרפואה ולהפוך ל... צייר? אם הייתם שואלים אותו "למה?" הוא היה עונה: "תראו, מההתחלה לא רציתי להיות רופא, היו אלה ההורים שלי שדחפו אותי, היה לחץ חברתי, רציתי הכנסה בטוחה..."

לא קל להשתנות בגיל ארבעים. צריך בשביל זה המון אומץ ודבקות במטרה. הרבה יותר קשה אם מגלים את הטעות בגיל 50, 60 או מאוחר יותר!

להכיר את עצמך - זוהי תמצית החיים. קשה לקרוא "חי" למי שאינו מכיר את עצמו או את המניעים שלו. לאדם כזה אין שום הבנה למה הוא חי, למה הוא פועל, מאין הוא בא ולאן הוא הולך. הוא סתם רובוט, בובת תיאטרון...

אל תחכה למשבר. החיים קצרים מידי בשביל לנסוע נסיעות ארוכות שמובילות לשומקום.

איך מתחילים?

חשוב על מישהו מעניין במיוחד שהיית רוצה לפגוש, מישהו שהיית מאוד רוצה להכיר, לדעת מה מניע אותו, מהם הכוחות הטמונים בו.

ועכשיו תבין - האדם הכי מעניין שתוכל אי פעם להכיר הוא... אתה! יש לכם בדיוק את אותם הרצונות ואת אותם תחומי ההתעניינות. אתה ועצמך מונעים בדיוק על ידי אותם הכוחות, ומתרגשים מאותם הדברים. אין בעולם עוד אדם כזה שיוכל להתאים לך כל כך.

קח כיסא, שב, תגיד לעצמך יפה "נעים מאוד", וערוך היכרות בינך לבין עצמך. ערוך את ההיכרות בדיוק כמו שהיית עושה עם בן-דוד שלא פגשת כבר שנים. תשאל שאלות על החיים שלך, על הדרך שבה אתה צועד. גלה את החלומות שלך, החלומות שאתה עסוק בהגשמתם, ואלה שדחקת לקרן זווית.

ההיכרות צריכה להיות מעמיקה ולא שטחית - רד לפרטים הבסיסיים: אתה רוצה להיות עשיר, אתה רוצה להיות מפורסם, אתה רוצה להיות טוב, אתה רוצה להצליח, אתה מחפש משמעות וחשוב לך להיות יצירתי - אבל למה אתה רוצה את כל הדברים האלה? מה מניע אותך? מה באמת היית רוצה להשיג בחיים?

תהליך הגילוי העצמי מורכב מסדרה אחר סדרה של שאלות. בכל פעם צריכות השאלות לחקור עמוק יותר ויותר, עד ששורשי האמת הנסתרת יעלו ויופיעו על פני השטח. חשוב באילו עשר שאלות היית בוחר, על מנת להכיר טוב יותר חבר קרוב. אחר-כך שאל את עצמך את השאלות האלה, והמתן בסבלנות לתשובות. אל תדאג, אין כאן אף אחד שיעשה ממך צחוק.


מה בכלל המטרה של החיים?


מה המטרה שלי בחיים?


למה בחרתי במקצוע בו אני עובד?


איך אני מנצל את זמני הפנוי?


מה מניע אותי לעשות את מה שאני עושה?


מה באמת גורם לי לשמוח?


האם אני מאושר כמו שהייתי רוצה להיות?


מה יותר חשוב לי, עושר או אושר?


מהן התוכניות שלי לעתיד? למה?


מהם החלומות והשאיפות הסודיות שלי?

אל תופתע אם התשובות לא יקפצו לך מיד לראש, מדובר בתהליך שיכול להימשך לאורך מספר חודשים, אבל אל תוותר - היצמד לשאלות, ולבסוף תגיע להבנה - מה מניע אותך. התשובות נמצאות בך גם אם לעת עתה רק באופן נסתר. אתה בהחלט יכול להרשות לעצמך ליהנות מהתהליך - אחרי הכל יש לך שותף מקסים!


כאשר תגיע למצב שבו תכיר את עצמך באופן מושלם, אתה תשתנה וכל מערכות היחסים שלך ישתנו - ולטובה!

ולבסוף, שאלת השאלות:


לְמה אני חי?

אולי השאלה נשמעת פשוטה, אבל הרבה מאוד אנשים מתביישים לשאול אותה. איזשהו קול פנימי אומר לנו: "נו... בשביל מה בכלל לשאול שאלה כל כך בסיסית?" ההתנגדות הרגשית נובעת מהחשש שלנו מהחיפוש הפנימי הקשה, אבל, כדאי לזכור שכאשר תגיע למצב שבו תכיר את עצמך באופן מושלם, אתה תשתנה. כל מערכות היחסים שלך עם עצמך, עם הקרובים לך, עם העולם כולו, ישתנו - ולטובה!

ביטחון בקבלת החלטות

אנשים נמנעים לעתים קרובות מלהחליט, מתוך חשש שמא יטעו. ולמעשה, אחת הטעויות הגדולות בחיים היא להימנע מהחלטה.

קבצן אומלל המקבל מכתב בו הוא מתבשר על זכייה בסכום של מיליון דולר. אם אותו אומלל אינו יודע לקרוא, או אינו טורח אפילו לפתוח את המכתב, מה הוא - עשיר או עני?

זהו אמנם רק משל, אולם הנמשל עצוב לא פחות. הקב"ה נתן לנו בחירה חופשית, אשר באמצעותה נוכל לבחור בטוב, ולהגיע להחלטות הנכונות במהלך חיינו. אבל, אם איננו מודעים לעצם קיומה של אפשרות זו, האם בכלל ניתן לומר שיש לנו בחירה חופשית? התוצאה של אי ידיעה זו, היא חיים בהם אנו מחפשים את מי להאשים על כל דבר שלא הולך כמו שרצינו. אנחנו מאשימים את כל העולם, חוץ מאת עצמנו, אף על פי שאנחנו מרגישים ויודעים, שאת ההחלטה הנכונה היינו אנחנו צריכים להחליט.

לכל אדם יש פוטנציאל גדול בהרבה מזה שבא לידי מימוש בפועל. אם אתה לא מצליח למצות את הפוטנציאל שבך, אתה עלול לאבד את הביטחון ביכולתך. האם אתה יודע מהו הפוטנציאל שלך? האם ניסית לממש אותו? אתה מוכרח לעצור לרגע את מרוץ החיים. אתה עדיין לא מיואש לגמרי, עדיין לא ויתרת על העתיד, נכון?! בוא, הרי את המנגינה הזאת אי אפשר להפסיק. בחר באופן מודע לחיות את החיים האמיתיים, ולא להמשיך "סתם... איך שזורם...".

למד להכיר את ההבדל בין "לקבל החלטות" לבין "להיסחף" לאן שהחיים מובילים.

מתי הייתה הפעם האחרונה שבה בחרת בחירה עקרונית לגבי חייך? האם בחרת "לעשות בגרות" או שעשית מה שציפו ממך? האם בחרת לנסוע לחו"ל אחרי הצבא, או שנסעת כי זה מה שכולם עושים? בחרת ללכת לאוניברסיטה? או שאולי לא היה לזה שום קשר עם החלטה כלשהי. אולי זה היה משהו שעשית כי גמרת צבא וכל החברים הטובים שלך המשיכו ללימודים גבוהים. האם חשבת על אחד מהנושאים הללו באופן רציני? האם דנת בהם תוך העלאת טיעונים שונים של בעד ונגד?

דמיין את המונולוג הבא של סטודנט דמיוני:


למה אני הולך לאוניברסיטה?


כדי לקבל תואר.


למה?


כדי למצוא אחר-כך עבודה טובה.


למה?


כדי שאני אוכל להחזיר את שכר הלימוד לאוניברסיטה.

באמצעות השאלות שהוא שאל את עצמו, מגלה הסטודנט טעות לוגית לגבי המניעים שלו. המניע האמיתי ללימודים באוניברסיטה אמור להיות רכישת ידע והשכלה.

עכשיו נסה את התהליך על עצמך, תוכל להיעזר בדוגמא:


למה אני רוצה להתחתן?

אל תתחמק מהתשובות. המשך לשאול "למה? ולמה? ולמה?" תהיה גלוי. זה רק אתה עם עצמך. תשאל כל מה שעולה בדעתך, התאזר בסבלנות ובעקביות, ובסופו של דבר תגיע לתשובה.

רק לאחר שאתה בוחן לעומק, אתה יכול להגיע להחלטות נבונות ובטוחות.

במקביל, נסה להבין מה הדבר שמפריע לך כשאתה לא בטוח מה צריך לעשות? מה מונע ממך להיות אתה עצמך? מדוע אתה לא מסוגל לקבל החלטות? האם זה נובע מאי הידיעה איך להגיע להחלטות? אולי אתה מטיל ספק בנכונות החלטותיך לאחר שהגעת אליהן? אולי סתם לא בא לך להחליט?

התודעה היהודית מאפשרת לך ליהנות מהתהליך שמוביל אל ההחלטה, ומההחלטה עצמה. אם תעסוק בעולם שבו אתה חי תגלה שהדרך הרביעית - "בבינת הלב" הביאה אותך לאהבת הדינאמיקה שבחיים.

הפרד ומשול

בכל פעם בה אתה מוצא שקשה לך לקבל החלטה, נסה לגלות מה בעצם מעכב אותך.


הדרך היחידה למנוע מהבעיות שלנו לשוב ולתקוף אותנו מאחור, היא להישיר אליהן את מבטנו.

לכל אדם יש בעיות. המפתח לפתרונן מצוי רק בידיו של מי שמודע לבעיות שלו. עלינו להבין שהדרך היחידה למנוע מהבעיות שלנו לשוב ולתקוף אותנו מאחור, היא להישיר אליהן את מבטנו.

אם נמשיך בדוגמא של הסטודנט, נוכל לשאול - "מה מפריע לו לממש את המטרה האמיתית בלימוד - לרכוש ידע והשכלה?" עריכת רשימה של "מחסומים" על גבי פיסת נייר, תהיה צעד הגיוני בכיוון הנכון. הפרדת המכשולים והגדרתם, תהפוך אותם לנקודות ברורות ומאתגרות המצפות לפתרון.

שאל את עצמך:


האם אני עצלן? מדוע?


האם אני לא מאורגן? מדוע?


האם אני כעסן? מתי זה קורה לי?


האם אני מרגיש נחות? מתי?


מה גורם לי לקנא?


מה גורם לי להתנשא ולהתגאות?


האם קשה לי להחליט? מדוע?


האם יש לי משמעת עצמית?


האם חסר לי ביטחון עצמי?


מדוע אני לא לוקח יותר יוזמה?

תכונות אופי שליליות הן שורש הבעיה. מהן נקודות האופי השליליות שלך? העלה נקודות אלה על הכתב, ואז נסה לבחון אילו מהן משפיעות עליך בצורה החזקה ביותר; בשלב הבא נסה לברר אילו דברים גורמים לתכונות אלה לבוא לידי ביטוי ומה מעורר אותך להגיב בצורה שלילית; בשלב האחרון נסה למצוא לעצמך דרך עוקפת יעילה.

נכון! עבודה על כל השלבים בזה אחר זה עשויה לקחת זמן רב. אבל במלוא הכנות - יש לך משהו חשוב יותר לעשות?

היה מודע לרגשותיך

עד כמה אתה מודע למערכת הרגשית שלך? נסה לבדוק את עצמך, איך אתה מרגיש - שמח? כועס? מתוח? עצוב? תחושות ורגשות הן נקודות ציון חשובות, המצביעות על המתרחש מתחת לפני השטח. כשיש לנו חום אנחנו מודדים אותו בכדי לדעת עד כמה אנחנו חולים. על פי התודעה היהודית, לפני שנוכל להתחיל ולטפל בבעיות שלנו, עלינו להשתמש ב"מד-חום רגשי" בכדי למדוד מהו בדיוק מצבנו העכשווי.

נסה לברר - מהו הדבר שמטריד אותך, מה או מי גורמים לך ללחץ? האם מדובר בבעיה פנימית או אולי חיצונית? הגדר את הבעיה לפרטיה.

נניח שאתה 'מצוברח'. מדוע?


- בגלל שהבוס "ירד" עלי בעבודה ללא כל סיבה.


- אז למה יש לי כזה מצב רוח?


- כי החזרתי לו!


- אז מה? למה זה עדיין מטריד אותי?


- בגלל שאני מרגיש שאני לא יוצלח.


- מה?! אני לא יוצלח? הרי הוא זה שהיה לא בסדר!

צא מעצמך ונסה לתפוש את הנקודה האמיתית. אם לא תבדוק את הדברים בצורה רצינית, תמשיך להאמין שסתם אין לך מצב-רוח והראשונים שירגישו בכך יהיו הילדים שלך, כשתצעק עליהם בבית...

לאחר שהצלחת להגדיר מה בדיוק גורם להתפרצות הרגשות השליליים שלך, נסה למצוא דרכים לעקוף מפגשים עם גורמים אלה - או שתימנע מלהיכנס לסיטואציות שעלולות לגרום להתפרצות, או שתכין את עצמך היטב לקראת הפגישה הצפויה איתם.

עליך לעקור מהשורש מניעים שליליים שפוגעים בהתנהגות שלך. נניח שאתה נותן צדקה. שאל את עצמך מדוע? מניע אחד יכול להיות אנושיות ורחמים. מניע שני - להרגיש שאתה תורם לחברה. המניע השלישי יהיה להרגיש שאתה עושה את מה שנכון. כל אלה הם מניעים נכונים וחיוביים. מניע שלילי לנתינת צדקה הוא "אני רוצה שאנשים יעריכו אותי." זהו מניע הרסני.

אם בדקת ומצאת בעצמך מניע שלילי שכזה, אז בפעם הבאה שתיתן צדקה, תן אותה בצורה אנונימית. נסה לנטרל את המניעים השליליים - זכור כי הם הרסניים.

בצורה דומה נתייחס לרגשות החיוביים. עליך להיות מודע לדרך שבה המצב הרגשי שלך משפיע על החלטותיך. לדוגמא - אל תקנה מערכת סטריאופונית חדשה כשאתה באופוריה. חכה מעט וחשוב על זה שוב.

בחן את עצמך וגלה מהי בדיוק הנקודה שגורמת לך אושר. תוכל להגיע להרבה יותר התרוממות רוח, אם תתכנן דרכים מעשיות להגיע אל האושר. התעוררת בבוקר בהרגשה נפלאה - השמש בהירה יותר והציפורים שרות יפה יותר, אתה מלא במרץ - איזה יום נפלא... עצור! נסה לנתח ולהכיר את ההרגשה הזאת, וכעת לַמֵד את עצמך איך לקום על הצד הנכון - בכל בוקר!

דוגמא נוספת - עשית עבודה טובה והבוס החמיא לך. שים לב - האם אתה צריך את המחמאה הזאת, כדי לדעת שעשית עבודה טובה? מובן שלא! למד את עצמך ליהנות ולשמוח מעצם עשיית העבודה הטובה, וזאת מבלי להיות תלוי במחמאות מאחרים.

שלום בין הגוף לנשמה

לכל אדם יש שאיפה לגדלות. אנחנו רוצים לזכות בהערכה עצמית, בכוח, בתהילה... אנחנו רוצים להתקדם, להיות חזקים, לבחור בטוב, ולפעמים אפילו לשנות את העולם.

ובכל-זאת יש בנו כוח נגדי שקורא לנו להתחמק מאחריות, להיכנס למיטה ולהתכרבל מתחת לשמיכה.

בדרך כלל נוהגים לומר ש"החיים יפים", אבל יש בינינו אנשים רבים שלא מרגישים כך. הרגשות שלהם מונעים מהם את האפשרות ליהנות מהעולם, הם מסתובבים ועוברים את חייהם בהרגשה שהחיים "גדולים עליהם" - כמה קשה לחיות!

גם בך קיימת נקודת קונפליקט פנימית משלך. מצא אותה ונסה לברר: מה אתה באמת "רוצה", לעומת מה ש"בא" לך. ניגודיות זו היא הקונפליקט שבין הגוף הגשמי, ובין הנשמה הרוחנית.

כאשר אתה מזהה את נקודת החיכוך, תוכל לגלות בכל זמן נתון מי מדבר אליך - הגוף או הנשמה. כך תוכל לחיות בדרך הנכונה ולבחור בטוב.


העובדה שרעיון מסוים גורם לך להרגיש שלא בנוח, עדיין לא אומרת שהרעיון לא נכון עבורך.

הצעד הבא יהיה להשלים בין הגוף לנשמה. הדרך הקלה ביותר היא כמובן לוותר על שאיפות ההתעלות שלך, ולכפות עליהן את רצונו של הגוף. אבל אי אפשר לבנות את החיים על הדרכים הנוחות בלבד. העובדה שרעיון מסוים גורם לך להרגיש שלא בנוח, עדיין לא אומרת שהרעיון לא נכון עבורך. קשה לשבור הרגלים, וכל שינוי באישיות, אפילו חיובי, עלול להפחיד.

מה אתה מעדיף - להיות עשיר או מאושר? בסדר, נניח שאתה מעדיף להיות מאושר. עכשיו דמיין את דו השיח הבא:


"בוא, אני אלמד אותך איך להיות מאושר. כל מה שאתה צריך זה לרצות להשתנות."


"אוהה. כמה שהייתי רוצה להשתנות, אבל אני לא יכול כרגע, בעוד שבוע מתחיל הסמסטר."


"באמת? אני מוכן לשלם לך 10,000 דולר לשבוע, בשביל לעבוד על האושר."


"מצוין. איפה נרשמים?"


"מעניין... חשבתי שאתה לא יכול עכשיו..."

נוח לנו להסתתר מאחורי טיעונים הגיוניים: "אני עלול להשתגע מרוב מחשבות על מהות החיים! אף אחד לא יודע מה באמת המטרה של החיים. אין לי סיכוי להצליח. ממילא אי אפשר לעשות עם זה שום דבר. בכלל לא אכפת לי. חבל על הזמן...!"

חז"ל מלמדים אותנו שהאדם אינו חוטא אלא ברגע של אי-שפיות. אם כך, לפחות תהיה מודע לכך שאתה צריך לשמור על ערנות ולהיזהר, השיגעון הוא האויב שלך. אם תסטה מהדרך אתה עלול לשלם על כך בסוף הנסיעה.

נו... אז אתה רוצה להשתנות? מה יש לך נגד שינוי? גלה את נקודת הדחייה הפנימית של הגוף. אנחנו כל-כך עצלנים! הגוף רוצה רק לישון - "אה.... אני לא רוצה להשתנות... טוב לי גם ככה. נוח לי בעצבות המלנכולית שלי".

האם החשיבות שבאיתור הנקודה הבעייתית ברורה מספיק? במלחמה, כמו במלחמה - אתה מוכרח להגדיר ולזהות את האויב שבו אתה נלחם - "הפחד להשתנות".

אם אתה ערני, תוכל לזהות את האויב, ולהלחם בו. אמנם יש סיכוי שתפסיד בקרב נגד הגוף, אבל לכל הפחות אתה יודע ובטוח שאתה פועל נכון: "אני יודע מה שאני עושה!"

פיתוי הגוף

על פי התודעה היהודית, האדם מורכב משני חלקים מנוגדים המשולבים זה בזה - גוף ונשמה. שילובם של שני חלקים אלה יחד, אינו מוזר פחות משילובם של אש ומים.

הנשמה שואפת להתקדם ולהתעלות. היא מתחננת אליך לבחור בטוב, ולבצע. מנגד, ניצב הגוף ומושך כלפי מטה. הגוף שונא מאמץ, כל שינוי נראה לו קשה מידי.

ראשית, למד להכיר את האישיות הרוחנית שלך. למד מהו הכוח המניע אותך. אל תיתן לבחירה החופשית שלך להיעשות בתת מודע. הרוחניות שלך היא ה"אתה" האמיתי. רק אם תלמד לזהות את קולה של הנשמה, תוכל לדעת כיצד לפעול.

עכשיו, כשאתה יודע מה רוצה הנשמה (מה שאתה רוצה!) הגיע הזמן לשחד ולפתות את הגוף. ברר לעצמך מה תרוויח מהמאמץ - "למה אני מוכרח להתאמץ? מה יצא לי מזה?". אתה חייב להביא את הרצון שלך להבנה רגשית - "מה אני עלול להפסיד?", "מה אני עשוי להרוויח?". רווח והפסד הם השפה המובנת לגוף. ברגע שתרגיש את הרצון לפעול, יצבור הרעיון הרוחני מספיק כוח ואתה תוכל לצאת לדרך המעשית.

זוהי הנוסחה הסודית: זהה בעזרת השכל ושחד את הלב. לדוגמא: אם אתה משוכנע מבחינה רגשית בחשיבות ובתועלת של מיצוי החיים, אז גם אם תתכסה בזיעה קרה, וגם אם הלב שלך יפרפר נואשות, בכל זאת תמשיך להתקדם, משום שהחלטת: "זה מה שאני רוצה!" ומשום שאתה יודע ומרגיש עד כמה ההחלטה שלך חשובה.

על מנת למנוע רתיעה שלילית, אתה צריך להגיע למצב שבו המערכת הרגשית שלך תחוש בנוח עם השינויים שאתה עובר. למד להרגיע את הגוף, פתה את הגוף ואמור לו: "זה לא כל כך גרוע. זוכר את הפעם האחרונה שבה התאמצת, איזו הרגשה נפלאה הייתה לך אחר-כך!" עודד את עצמך, כמו שמעודדים ילד קטן בצעדיו הראשונים, תוכל גם להבטיח לעצמך פרסים על התקדמות טובה.

רגע! אל תגיד שזה לא עובד ככה. אתה אפילו לא ניסית. אל תוותר מראש על סמך אינטואיציה או הנחה קדומה. אתה צריך להבין שככל הנראה עדיין לא הצלחת להביא את הרעיון למצב שבו הוא יהיה מעשי עבורך.

התחשב בדרך שבה הגורמים האנושיים הבסיסיים משפיעים עליך: תחושת ביטחון, הערכה עצמית, כבוד וגאווה, תאוות, לחץ חברתי, רכושנות... עליך להקדיש תשומת לב מיוחדת למידת היכולת שלך לקחת אחריות. בא נניח שעשית טעות, ואתה רוצה להתנצל בצורה ישירה וגלויה. ובכל זאת אתה מרגיש שהיית מעדיף לשכוח מכל העניין, להסתתר, להתחמק ולהגיד: "מצטער, אבל זאת לא אשמתי."

זהו המוקש - אתה רוצה להיות יציב, עקבי ובעל עוצמה - ובכל זאת אתה עדיין מרגיש חסר בטחון. הבחירה ללכת בנתיב אותו מתווה הנשמה, אינה באה באופן טבעי, אלא דורשת הרבה זמן והרבה מאמץ.

דע מה אתה יודע

אל תשלה את עצמך שברגע שמבינים משהו, מיד חיים על פיו. אפשר בהחלט להאמין בדרך אחת ולחיות באחרת. לצערנו אנחנו עושים את זה כל הזמן. אתה יכול להאמין שזה חשוב לאכול אוכל בריא, ובכל-זאת לחיות על צ'יפס ועוגות שוקולד.


אם אנחנו מבינים רעיון בצורה כללית ושטחית בלבד, יהיה לנו קשה להישאר צמודים אליו כשהדרך מתחילה להיות קשה.

המעשים שלנו מושפעים ממידת הבהירות בה אנו תופסים את הרעיון. אם אנחנו מבינים רעיון בצורה כללית ושטחית בלבד, יהיה לנו קשה להישאר צמודים אליו כשהדרך מתחילה להיות קשה.

בפעם הבאה שבה אתה הולך ללוויה, שים לב לדבר הבא - כאשר הגופה יוצאת לדרכה מבית ההספדים, האבלים מתחילים לבכות. מה קרה עד עכשיו? למה הם פתאום התחילו לבכות? אולי הם בוכים משום שהם רוצים שהגווייה תישאר שם?! ברור שלא! לפתע פתאום מגיעה תפישת המוות - ההכרה שהאדם לא ישוב עוד. בהמשך, בבית הקברות, כשמכניסים את הגופה אל תוך הקבר, שוב בוכים הקרובים - בבכי זה באה לידי ביטוי ההבנה הרגשית לגבי סופיותו של המוות.

עד שלא תתאים את החיים שלך למציאות, תמשיך לחיות ב"עולם החלומות". אמנם כל צמיחה מתחילה במחשבה, אבל מחשבה בלבד לא מספיקה. כדי להגיע לביצוע, צריך שגם הלב ייקח חלק בכל תגלית חדשה של השכל. רק אז תוכל לשלב רעיונות אלה בחיי היומיום שלך.

אנשים רבים מאמינים באלוקים, אולם רק מעטים חיים עם האלוקים. האם זה הגיוני? אתה לא רוצה לחיות כל ימיך בסתירה פנימית. אם כן, אתה מוכרח להטמיע כל דבר שקיבלת כאמת בחיי היומיום. עליך לעשות הכול כדי שההבנה תהפוך לחלק בלתי נפרד מישותך.

ברור כשמש

כל אדם צריך להכיר את עצמו בצורה מדויקת ואובייקטיבית, בדיוק כמו שאין לו ספק שהשמש זורחת בבוקר. איך תוכל לדעת אם אתה צועד בדרך הנכונה? איך תוכל לדעת שאתה לא עושה שגיאה בדיוק עכשיו?

על מנת לפתח את יכולת האבחנה המדויקת, נסח ובטא בקול את חמשת העקרונות הבסיסיים שמנחים את חייך (ראה הדרך השלישית בעריכת שפתיים). לדוגמא - על פי היהדות, אהבה אינה זכות אלא חובה. האם זה הגיוני? עבד את הנקודה עם עצמך:


"מגוחך, אתה לא יכול להכריח אותי לאהוב."


"אבל אם יהיו לי ילדים, מי אמר שאני אוהב אותם?"


"איזו הגזמה, בוודאי שאני אוהַב את הילדים שלי!"


"אבל, איך אני יכול לדעת שאכן יהיה כך? איך אני יכול לנחש איזה מין ילדים יהיו לי, אולי הם יהיו ילדים מעצבנים ואני לא אוהב אותם?"


"אני אוהב אותם! ברור שאני חייב לאהוב את הילדים שלי!"

האם אתה מסוגל להבחין בסתירה? ברמה האינטואיטיבית, אתה יודע שאהבה היא חובה, אבל המושג אינו מספיק ברור כדי שתהיה מסוגל לבטא אותו.

תן לעצמך זמן, ובדוק את ההיבטים העקרוניים של החיים. שאל את עצמך שאלות בסיסיות על החיים בכלל, ועל נושא הנשמה בפרט.


- מהי משמעות הקיום?


- מה טוב בחיים?


- מהם הרגשות שלי לגבי האנושות?


- מהם החיים שלאחר המוות?


- איך אני מבין את מהות הטוב והרע בעולם?


- האם יש לי בחירה חופשית? איך אני משתמש בה?


- מה גורם לי לעצבות? האם זה בסדר להיות עצוב?


- מה אני מרגיש בקשר לאלוקים?


- האם אני גאה ביהדותי?


- איך אני מבין את השואה?

על חלק מהנושאים עלול להיות מאוד לא נעים לחשוב. ואם כך, שאל את עצמך: מדוע לא נעים לי לחשוב עליהם? מצא את הנקודה הפנימית.

אל תדקלם כמו תוכי דברים ששמעת בעבר. התאמץ להבין מדוע אתה מתנהג כמו שאתה מתנהג. אחרת, יתכן שאתה פשוט "הולך עם העדר". יתכן שהפנמת תפישות מקובלות מבלי לבדוק כלל עד כמה הן נכונות. הגיע הזמן לבדוק זאת!

עבור על כל הנושאים עד שתגיע לבהירות מקסימלית. בן אדם שיודע מה הוא מחפש - יגיע, ובכל מחיר. בדיוק כמו שאם תתכנת טיל חכם להתביית על המטרה - הוא יפגע.

ב"בינת הלב" - הדרך הרביעית לחוכמה


אתה יכול לזהות את האמת, אם תחפש אותה בתוכך.


רגשות הם כוח אדיר בדרך למטרה. הכר אותם. רתום אותם למשימה.


זהה את הבעיות שלך. זוהי תחילת הדרך לפתרונן.


אם אתה לא מתחיל בזה מיד ועכשיו, אין ספק שתעשה טעויות.


אל תחשוש לגלות מי אתה באמת.


השתמש בבחירה החופשית שלך באופן מודע, על מנת להגיע לחיים טובים יותר.

אם אתה כועס או מוטרד, ברר למה. מהו שורש העניין.


אם אתה מתנהג בצורה לא הגיונית, לכל הפחות היה מודע לכך!


המפתח לבריאות הנפש הוא החדרת האמת אל תוך הגוף הגשמי.


אתה לא יכול להרשות לעצמך לחכות יותר מידי זמן עד שתכיר את עצמך, משום שאתה הוא האדם המרתק ביותר שתזכה להכיר אי פעם.

אל מול עוצמתם של איתני הטבע, מעל למכתש גדול או על חופו של ים סוער, האדם מרגיש את אפסיותו. האם זה מפריע לנו? ודאי שלא! זוהי חוויה מרגשת. זהו כוחה של ההתפעמות.

אל מול עוצמתם של איתני הטבע, מעל למכתש גדול או על חופו של ים סוער, האדם מרגיש את אפסיותו. האם זה מפריע לנו? ודאי שלא! זוהי חוויה מרגשת. זהו כוחה של ההתפעמות.

תאר את עצמך ניצב מעל למכתש גדול. מעליך שמים זרועים באינספור כוכבים. ואז, אט-אט בוקעת השמש מבין ערפילי השחר. שמי המדבר נצבעים באלפי גוונים של סגול וכתום. ואתה, מרגיש שלבך מתמלא ברגשות נעלים של התפעמות.


ה"אימה", אינה פחד או חשש, אלא הרגשת קטנות, עד כדי שיתוק, שנובעת מחוויה בעלת עוצמה אדירה.

הדרך החמישית "באימה" היא דרך ההתפעמות. ה"אימה", אינה פחד או חשש, אלא הרגשת קטנות, עד כדי שיתוק, שנובעת מחוויה בעלת עוצמה אדירה. מעניין שבכל זאת, הרגשה זו אינה טראומטית עבורנו, ולהפך - זוהי חוויה נעימה ומרגשת.

כאשר אנו צופים בשמיים זרועי כוכבים, אנו רואים כוח, יופי, שלמות, הרמוניה... אנחנו מבינים שכל אחד ממיליוני הכוכבים הזעירים הללו, הוא בעצם שמש ענקית. כך, בהשוואה לעוצמה האדירה הזאת, אנו חשים כנקודה חסרת ערך ביקום. אנו מרגישים את חולשתנו, חוסר האונים שלנו, עד כמה אנחנו קטנים ובני חלוף.

ובכל זאת, למרבה הפלא, אנחנו בכלל לא נכנסים לדיכאון, ולהפך - אנו מרגישים התעלות: אני חלק מהשלמות הנפלאה, אני שייך לעוצמה האדירה. הבנה זו, יכולה לספק לנו מקור עצום של אנרגיה חיובית. אם תלמד להכיר את סוד האימה, ותשתמש בה בדרך הנכונה, תוכל ליהנות מאנרגיה זו בחיי היומיום!

סוד שימור האנרגיה

כל אחד מאתנו חווה רגעי התעלות: סופת ברקים אדירה, סערה בים, טיול במדבר... אולי מסע ביערות הגשם, במחוזות נידחים במזרח, או באלפים השוויצריים, או אפילו שיחה קצרה עם פוליטיקאי ידוע, או שחקן מפורסם.

בכל זאת, בדרך כלל אנו משאירים את החוויה מאחורינו, וחוזרים לשגרת חיי היומיום, מבלי שהחוויה תגרום לנו לשינוי כלשהו.

סוד שימור האנרגיה, הוא היכולת לקרוא לחוויה מהעבר, ולהשתמש באנרגיה שלה גם בעתיד.

וכך זה עובד: בפעם הבאה שתרגיש את תחושת ההתפעמות - ולא משנה אם היא נגרמה על ידי אדם, או על ידי כוחות הטבע - בטא במלים את מה שאתה חש. תגיד בקול: "וואו, זה מדהים!" אתה תרגיש כאילו קול קטן בתוכך מאשר את המלים, אתה מצטמרר ומרגיש התרוממות רוח. אבל חשוב יותר - הרגע מוגדר. יש לך נקודת התייחסות, להסתמך עליה בעתיד.

הצעד הבא כמובן, הוא להריץ שוב את הרגע הנפלא בדמיון. אם יש לך זמן לא מנוצל, כשאתה תקוע בפקק תנועה למשל, תחזיר את עצמך אל אותו רגע של התעלות, ופתאום "הוקוס פוקוס!" העולם נראה אחרת! אתה נמצא על תדר אחר, זה כבר לא פקק תנועה רגיל!

הרחבת הפרספקטיבה

נניח שמישהו קורא לך טמבל, או שההורים "מנדנדים" לך, או שהבוס יורד לחייך.

כשזה קורה, אתה עלול להתעצבן ולשקוע ברחמים עצמיים.

מה עוד ניתן לעשות? קח לעצמך הפסקה קצרה, צא לטייל מתחת לשמי הכוכבים. הצפייה במרחבי האינסוף, מכניסה דברים לפרופורציה. כשתחזור מההפסקה, תהיה מלא באנרגיה. תוכל לומר: "בסדר, מצטער! בואו נשכח מהעניין ונמשיך הלאה."


ההתפעמות מאפשרת לך להתנתק ממגבלותיו של הגוף.

ההתפעמות מאפשרת לך להתנתק ממגבלותיו של הגוף. אתה נמצא לפתע בעולם שבו ממדים שונים, אתה נכנס אל תוך נצחיות היופי, הכוח, המלכות. אתה מקבל פרספקטיבה רחבה יותר, זה כבר לא אני נגד מישהו אחר. אתה מבין כי כולנו בעצם אחד, אז למה לכעוס?

בכל פעם שאתה שוקע בשגרה, תפרוץ ממנה החוצה. צא לטיול והתבונן בשמים, הכוח כבר ישתחרר מעצמו. אין סיכוי שתהיה משועמם, מסכן, או קטנוני כשאתה ב"אימה".

התפעמות שקטה

רגש ההתפעמות מופיע לא רק בעקבות צפייה בכוחות בעלי עצמה כמו סופה או מפל, אלא גם בדברים קטנים ושקטים.

לאחר סערה, אתה פותח את החלון ומביט החוצה. בבת אחת נגלה לעיניך מראה מדהים של טיפות גשם קטנות, נושרות בזו אחר זו מעליו של עץ, כשהן נוצצות כמו יהלומים קטנים. העצים מבריקים כאילו נלקחו מעולם האגדות, הכול נראה נקי יותר, ירוק יותר ורענן. רגע נצחי שמוטבע בזמן.

כשאנו מתרכזים ביופי הפשוט שבחיים, אנו מתעלים, מתחברים לאינסוף ומוותרים על הקטנוניות.

יש לנו גישה תמידית להתפעמות השקטה הזו: טיול אביבי בחורשה... נחל מפכה... מוסיקה מדהימה... צחוק של תינוק... פעימות הלב...

אם כך, למה אנחנו לא מרגישים התפעמות שכזו כל הזמן?

ובכן, החידוש של אתמול הוא השעמום של היום! עקוב אחר ילד קטן ותראה איך כל דבר קטן מהווה בשבילו גילוי וחידוש, סיבה להתלהבות. אבל לא עובר זמן רב, עד שהוא מתרגל לכל מה שנמצא סביבו - בני אדם, צעצועים ומשחקים ואז, מהר מאד יהפוך לילד משועמם.

ובכל זאת, מי אמר שהחיים צריכים להפוך למשעממים?

במקום להמשיך ולהתייחס לכל מה שמסביבך כדבר מובן מאליו, עצור וחשוב. כשאתה מביט בבן אדם, נסה להתפעל מהנס הגדול שבעצם קיומו. חשוב למשל על הדיבור האנושי: התיאום המדהים בין השפתיים, השיניים, הלשון והלוע. כשמעל כולם נמצא המוח המתכנן, מעצב ומתרגם מחשבות לתנועות של השרירים השונים, והם באופן כלשהו יוצרים גלי קול. כל התהליך המופלא הזה קורה במהירות האור, על ידי תנועה של אטומים הקשורים זה בזה בכוח משיכה מופלא.

נסה להתייצב ב"אימה" לרגע קט. התבונן בעולם בממדים האמיתיים שלו, לא בטבע השגרתי שאליו התרגלנו. עשה זאת לפחות פעם אחת ותרגיש כיצד מיתרי החיוּת שלך מתכוונים אל עוצמתה של סימפונית החיים הנפלאה.


כשאנו מתרכזים ביופי הפשוט שבחיים, אנו מתעלים, מתחברים לאינסוף ומוותרים על הקטנוניות.

אין צורך לצאת לטיולים מסביב לעולם בחיפוש אחר ריגושים ורגעי התפעמות. רגעים שכאלה מקיפים אותנו באופן תמידי ובכל מקום. צריך רק לפתוח את העיניים והם יופיעו מאליהם. בכל פעם שאתה רואה רכבת, ים, פרח... אין שום דבר "טבעי" או "שגרתי" בקיומם! שום דבר! חשבת פעם כיצד חורשה שלמה יכולה לצמוח מזרע קטן אחד...?

העולם שלנו מדהים, ולנו לא נותר אלא רק לשים לב.

המאבק לחיים הוא להישאר רגיש וערני. להשאיר את העיניים פתוחות, גם אם צריך להחזיק את העפעפיים בעזרת גפרורים. אף פעם לא להשתעמם, אף פעם לא להיכנס לשגרה, אף פעם לא לחשוב שהכול חד ממדי. להמשיך ולשאול את עצמנו "מהם החיים", "מי אנחנו", "מה אנחנו עושים"?

אם אתה שם לב, וחושב על כל מה שקורה סביבך, אלו חיים שונים לחלוטין, זוהי עצמה אחרת של קיום, דרך אחרת להתייחסות שלך למשפחה, לחברים, לסביבה כולה. לעולם לא תהיה קטנוני; לעולם לא תיכנע; אתה כבר התעלית אל מעבר לבעיות האלה, צמחת והתקדמת. כל דבר בחיים מרתק ומעורר. זהו שינוי אדיר שילווה אותך בכל ימי חייך.

הפוטנציאל האנושי המדהים

שימפנזה היא בעל חיים מופלא- החכמה שלה, החינניות המקסימה ויכולת התקשורת החברתית שלה, הופכות אותה ליצירה מדהימה!

וזו בסך הכל שימפנזה. תארו אם כך מהו האדם לעומתה! באדם טמון גם פוטנציאל רוחני. כל בן אנוש נברא בצלמו של הקדוש ברוך הוא. יש בנו כוחות על אנושיים. על פי התודעה היהודית אנחנו יכולים לצמוח ולהתעלות על ידי הליכה בדרכיו של האלוקים. ידיעה זו לבדה מספיקה כדי להפוך כל אדם לנפלא.

כתב דוד המלך בספר התהילים:


כי אראה שמיך, מעשה אצבעותיך, ירח וכוכבים אשר כוננתה. מה אנוש כי תזכרנו, ובן אדם כי תפקדנו, ותחסרנו מעט מאלוקים?!

כלומר: כאשר אני מביט בשמים ובכוכבים שנבראו על ידיך, אני מתמלא בפליאה: מהו האדם שאתה, האלוקים, מעניק לו יחס וכבוד?!


הבט בעצמך באותה התפעמות כמו שהיית מביט בהר געש מתפרץ.

הבט בעצמך באותה התפעמות כמו שהיית מביט בהר געש מתפרץ. יש בך עוצמה אדירה, אתה רק צריך ללמוד להשתמש בה. האנרגיה שבתוכך מחכה לרגע שבו היא תגיע לידי מימוש. אף פעם אל תיתן לעצמך לשכוח עובדה זו.

עליך להשתחרר ולפתוח את עצמך להבחין ביכולות האמיתיות שלך. התפעם מהיכולת האנושית שלנו להניע את העולם, להכיל אותו, להבין אותו, ולשלוח "ערמות מתכת" בטיסה לכוכבים מרוחקים.

אל תזלזל בעצמך. הפסק להתמקד במה שאתה עכשיו, במקום זאת התמקד במה שאתה יכול להיות! אתה יכול לפתור את בעיות האנושות, במקום להתייחס אליהן כנתון קיים ולסבול. אתה יכול לבנות או להשמיד עולם שלם. אלה הכוחות שבהם אתה שולט.

השתמש בכוח זה בתבונה. אם אתה ניצב לפני "תאריך אחרון" חשוב, או שאתה מתכונן להרצאה בפני קהל גדול, צא לטיול מתחת לכוכבים. הטיול יפכח אותך, יכניס אותך לפרספקטיבה הנכונה. אין שום סיבה להילחץ, עולם שלם של הזדמנויות מחכה לך. זה הזמן לצעוד קדימה ולפרוץ בדהרה אל מחוץ לגבולות הדמיוניים שמסביבך.

אל תפסיק לחשוב על הכוח הנפלא שטמון בך, ובכל אדם בעולם. התייחס לכל אדם בהערכה, בכבוד, ובהתפעמות.

כוחה המוחלט של האימה

ישנו קיצור דרך המוביל ל"אימה" - לשם כך צריך להגיע אל המקור שלה. הסיבה שבגללה פרח, סופה, ים או מוסיקה הם כל-כך מדהימים, היא העובדה שהם משקפים במשהו את כוחם של הנצחיות והאינסוף, את הכוח הרוחני האדיר שנקרא אלוקים.

ואם הבריאה היא כל כך נפלאה, נסו לשער עד כמה נפלא מי שברא אותה!

חשוב על מה שהקדוש ברוך הוא עושה למענך מידי יום. על פי התודעה היהודית המציאות בעולם מתחדשת בכל רגע על ידי הקדוש ברוך הוא בעצמו. התערבותו של הבורא בחיינו היא דבר מדהים. עצור ובדוק כיצד הדברים באים לידי ביטוי בך עצמך. המציאות בעולם היא, ששום דבר בו אינו קבוע, משעמם או ברור. אנו נושקים לאינסוף בכל רגע שבו אנו חיים.

אם תראה ילדה קטנה משחקת בבובות, ותנסה להסביר לה שיש מציאות אחרת, שיש אפשרות לצמוח ולהתקדם, היא לא תבין מה אתה רוצה ממנה. אם תנסה להסביר למי שעדיין אינו מודע לקיומו של הקדוש ברוך הוא שיש עוד המון לאן להתקדם ולצמוח, וכי החיים שהוא מכיר אינם המציאות האמיתית, גם הוא לא יבין על מה אתה מדבר.

רק כשאנו יודעים שישנו אלוקים, אשר ברא את העולם, שממשיך להפעיל אותו ושמשגיח על כל מה שקורה בו, רק אז אנחנו מתחברים למציאות האמיתית. ההכרה במציאותו של האלוקים פותחת אותנו, ונותנת לנו פרספקטיבה חדשה לחיים. אנחנו מבחינים באפשרויות חדשות, בממדים שלא זכינו להכיר קודם לכן.

האלוקים הוא אלוקים אישי לכל אדם. הוא מתייחס אלינו ומודע לכל מעשינו. אנחנו מהווים ביטוי לקיומו בעולם. האלוקים מְתַקשר אתנו באמצעות עולמו המרהיב והמתוכנן. הוא נמצא כאן עמנו ולמעננו. בורא העולם האדיר פונה אליך ואומר: בני, אני אוהב אותך. יצרתי אותך על מנת להעניק לך אושר. בוא, הצטרף אלי ונחקור יחד את העולם.


אילו היית מקבל מסר סודי מן החלל החיצון, זה היה מדהים! היית עושה הכול על מנת לגלות מי שלח אליך את ההודעה, ומהן כוונותיו העמוקות ביותר.

התורה היא הודעה אישית מן האלוקים אל בניו. התייחס אליה ביראת כבוד. אילו היית מקבל מסר סודי מן החלל החיצון, זה היה מדהים! היית עושה הכול על מנת לגלות מי שלח אליך את ההודעה, ומהן כוונותיו העמוקות ביותר.

גם אם אתה יודע זאת, וגם אם לא, כל אחד מאתנו שואף לחוויה רוחנית נעלה. אנחנו באמת חיים עבור אותו רגע של הכרה, של יצירת הקשר עם אלוקים.

"אימה" היא ההכרה ב"אני הקטן וחסר המשמעות", אל מול גדולתו האדירה של הקב"ה. האם אתה מודאג בקשר למכונית שלך, בקשר לתלוש המשכורת הבא, הכרטיסים לתיאטרון? זה ממש מגוחך לדאוג לדברים כאלה כשאתה נמצא בנוכחותו של אלוקים. זו הסיבה לתחושת ההתעלות, ההתנתקות, ולקשר עם האינסוף הנצחי.

הדרך לתקשר עם האלוקים היא התפילה. תפילה היא חוויה של דיבור ישיר עם האלוקים. אתה משוחח עם בורא העולם, עם בעל הבית של הבריאה כולה. בפעם הבאה שבה אתה אומר ברכה, היה מודע אל מי אתה מדבר עכשיו.

התודעה היהודית דורשת ממך לעצור ולחשוב לפני ביצוע כל מעשה שהוא, לשאול את עצמך: מדוע אני עושה זאת? רבים נוהגים לומר לפני כל מעשה בעל משמעות "לשם ייחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה" כלומר - להקדיש את המעשה להתקרבות לקדוש ברוך הוא עצמו. למען חיזוק הקשר האישי שלך עם בורא העולם, התרכז בכל פעם שאתה מתחיל לעשות משהו. לפני אכילה, בדרך לעבודה, כשאתה משקה את הגינה... עצור ואמור: זה לכבוד הקשר שלי עם מי שברא אותי.

התקדם בדרך זו, כשראשך נוגע בשמים, ורגליך על הקרקע.

מה נותנת לנו דרך ה"אימה"?


התפעמות יכולה לפרוץ מבעד לעצלות ולשעמום. היא משחררת אנרגיות סמויות שטמונות בך.


קיימת נטייה אנושית לקטנוניות. ההתפעמות מושכת ומוציאה אותנו מרגשות כאלה.


אין שום דבר קבוע או משעמם בעולם וההתפעמות מחזקת את הידיעה הזו..


בחיים טמון פוטנציאל של ריגוש אחר ריגוש, אם רק תלמד להבין את כוחו של כל רגע.


התפעמות היא תוצאה של ראיית פוטנציאל שבא לידי מימוש.


חפש את הדברים המדהימים הקטנים. אין סוף ליופי שבבריאה.


השתמש ביופיים של חיי היומיום, על מנת לחזק את הקשר עם בורא העולם.


גלה את העוצמה וההנאה שבהבנת האמת. אתה בקשר עם העוצמה שבחוכמה.


צא לטיול מתחת לשמי הכוכבים. כך תוכל לחזור במהירות למסלול הנכון.

קפיצות בנג'י, רכבות הרים וסרטי אימה... אנחנו מוכנים לשלם "כסף טוב" בשביל שיפחידו אותנו עד לשורשי השיער. האם קיימת דרך לרתום את אנרגית הפחד למטרות חיוביות?

קפיצות בנג'י, רכבות הרים וסרטי אימה... אנחנו מוכנים לשלם "כסף טוב" בשביל שיפחידו אותנו עד לשורשי השיער. האם קיימת דרך לרתום את אנרגית הפחד למטרות חיוביות?


הפנייה להקדמה
המלים יראה(פחד) ורְאִיָה, מורכבות מאותן האותיות בדיוק. הדרך השישית "ביראה" מלמדת שהבחירה הבסיסית של החיים היא בין ראיית המציאות (תוך חיפוש הזדמנויות לצמיחה ומימוש עצמי) לבין יראה, כלומר פחד מתוצאה אפשרית של התעלמות מן המציאות.

פחד מתוצאה אפשרית, עשוי להיות מניע נהדר לביצוע מהיר ויעיל של משימה.

נסה לבקש מבחור צעיר: "בבקשה תוריד את האשפה." התשובה שלו תהיה כמובן: "אחר-כך!"

עכשיו, שנה את אופן הבקשה ותגיד: "אם לא תזרוק את האשפה עכשיו, אתה יכול לשכוח מהמכונית להערב." מה התגובה הפעם? הוא טס החוצה עם שקית האשפה.


בזמן של פחד, אתה יוצא מעולם החלומות ומתפקד במציאות בכל מאת האחוזים של ישותך.

בפחד, כמו בכל רגש אחר, ישנם היבטים חיוביים ושליליים כאחד. פחד שלילי מתיש ושוחק. פחד חיובי משמח ומהנה.

כשאתה מפחד, האדרנלין ממריץ את זרימת הדם בעורקים, ואתה מסוגל להגיע לביצועים מדהימים. נניח שאתה הולך ברחוב ופתאום רואה נחש - הפחד גורם לך לברוח במהירות שיא, ולדלג מעבר לגדר בקפיצה אולימפית. בזמן של פחד, אתה יוצא מעולם החלומות ומתפקד במציאות בכל מאת האחוזים של ישותך.

האדם נמצא במאבק מתמיד, על מנת להגיע להחלטות נכונות ולבחור בטוב. על פי רוב, אנו נוטים לבחור בדרך הקלה, תוך התעלמות מהתוצאות שודאי יגיעו. לראות או לא לראות? - זוהי השאלה היהודית!

פחד מחוסר משמעות

באחת מתוכניות הטלוויזיה, נתנו למשתתפים 10 דקות של "תפוס כפי יכולתך" בסופרמרקט. המשתתפים התרוצצו במהירות בין המדפים, כשהם מחפשים מוצרים בעלי ערך. אף אחד לא רצה לסיים את המשחק כשבידיו ראש כרוב ושקית תפוחי אדמה...

זהו משל לחיים - כל מעשה שלנו מביא לתוצאה נצחית. ניתן לנצל כל רגע בחיים במלואו, או לבזבז אותו עבור שום-כלום. החיים הם עסק רציני.

הפחד הגדול של האדם, הוא חיים חסרי משמעות. כולנו רוצים להשפיע, להשאיר רושם כלשהו, לעזור לאחרים, לשנות את העולם. נסה להגיד בקול את המשפט: "טוב לי להיות סתם אחד." הרי אתה אפילו לא יכול להגיד את זה!

זוכר ששאלת את עצמך: "מה יוצא מכל החיים האלו בסופו של דבר?" לכל אחד יש רגע כזה של התעוררות, ואז, מה אנחנו עושים? טומנים את הראש עמוק באדמה, כמו בת יענה - מתחילים לשחק כדור-סל... מפעילים את המחשב... מצלצלים לחבר...

מספיק להסתתר! נצל את הפחד מלהיות "סתם אחד", נצל את הפחד מחוסר הערכה עצמית. נצל את הפחד מלקום בוקר אחד ולשאול את עצמך "בשביל מה אני חי?"

השתמש בכוחו של הפחד לדחוף אותך ולגלות מה הכי חשוב בחיים. ואז - צא להשיג זאת.

פחד מוות

כל אחד מאתנו יודע שביום מן הימים הוא ימות. ובכל זאת, אנחנו ממשיכים לרמות את עצמנו, כאילו כל אלה שמתים שייכים לחלק אחר של האנושות. "הם מהסוג של אלה שמתים. אנחנו שייכים לסוג האחר. אנחנו בני-האלמוות." מוזר! אך בכל זאת, מתחת לפני השטח, קיימת בכולנו אשליה מגוחכת זו.

האם היה לך חבר שנפטר? אולי הוא היה בן 17 ונהרג בתאונת אופנוע? "אבל רק אתמול דיברתי אתו! לא יכול להיות שהוא באמת מת. הוא היה כל-כך חי!"

מה זאת אומרת - "לא יכול להיות"? מה שאנחנו אומרים הוא בעצם: "המקרה הזה יותר מידי קרוב אלי. לא נוח לי לחשוב על זה. אני לא שייך לאלה שמתים, ועכשיו החבר שלי מת. זה מידי קרוב. לא יכול להיות!"

צריך להבין שכל אחד מאתנו יכול למות בין רגע. לא חייבים להיות בקומה ה-81 של מגדלי התאומים! אין צורך להיות חולים במחלה נוראית. מספיק קריש קטן בדם ו... אוּפס. זהו! אלו הן עובדות החיים. אבל ממש לא בא לנו לראות אותן. "אני בן אלמוות. לאנשים אחרים עלולה לקרות תאונה. אנשים אחרים עלולים למות. לי זה לא יקרה!"

כשמישהו שאנחנו מכירים, נפטר באופן בלתי צפוי, אנחנו מרגישים עד כמה אנחנו עצמנו פגיעים. אז מתעוררת בנו מחשבה: "האם אני מנצל את הזמן שלי בצורה יעילה?"

נסה לבחון את ההיסטוריה האישית שלך. עקוב אחר השנים שעברו ובדוק עד כמה ניצלת את הזמן שעמד לרשותך. לעתים קרובות העבר נראה מעורפל, וככל שתזדקן הערפול רק ילך ויתעבה.


נצל כל יום כאילו היה זה היום האחרון שלך, משום שיום אחד אכן יהיה כזה. טיק... טק... טיק... טק... שומע את השעון...?

לכל אחד מאתנו ישנו שעון שמתקתק, אולם אף אחד אינו יודע מתי השעון יעצור מלכת. כמה שנים נשארו לך לחיות? אל תחשוב שאין סוף לחיים. יום אחד נגיע למצב שבו נותרה לנו שנה אחת בלבד של חיים. יום אחד נגיע למצב שיהיה לנו רק יום אחד של חיים. אולי היום הוא הַיום.

חכמינו אומרים ב"פרקי אבות": "ושוב יום אחד לפני מיתתך." כלומר - חזור לדרך הנכונה יום אחד לפני שתמות. ומתי בדיוק יהיה היום הזה...? אין ברירה חייבים להתחיל כבר היום.

יש יהודים שנוהגים לעלות אל חלקת הקבר שהם קנו לעצמם לפני ראש השנה. מדוע? זה לא מתוך דיכאון חולני. ההתבוננות בקבר שממתין לקלוט אותך אליו באחד מן הימים, מבהירה את הנקודה : "אני בן מוות, ופה אסיים את דרכי. אז מה הייתי רוצה שיהיה כתוב על המצבה שלי?"

נצל כל יום כאילו היה זה היום האחרון שלך, משום שיום אחד אכן יהיה כזה. טיק... טק... טיק... טק... שומע את השעון...?

סלק את הקטנוניות

נצל את ההבחנה אליה הגעת, על מנת לשנות את דרך החיים העכשווית שלך. סלק מהם כל פירור של קטנוניות, רוגז, אשליות ושטויות.

איך אפשר לסלק את הקטנוניות? תאר לעצמך שהיית רב עם ההורים שלך, או עם קרובי משפחה אחרים, ואז מגלה שנשאר לך רק יום אחד לחיות. מה היית אומר? או נניח שהם היו עומדים למות, מה היית אומר אז? יותר מידי פעמים אנחנו לא מעריכים את מה שיש לנו, עד שאנו מאבדים אותו. כשמישהו קרוב נפטר, אנחנו אומרים: "הייתי צריך להתנהג אליו יפה יותר. הייתי צריך לבקרו לעתים קרובות יותר..."

אדם שחי עם תודעת המוות, יפסיק לריב עם ההורים שלו. יפסיק לנטור טינה לאחיו... אילו הייתה לך מחלה סופנית (חס וחלילה), אפילו לאנשים זרים היית מתנהג בצורה שונה. היית מבזבז את הזמן שנותר לויכוחים עם מי שתפס לך את החניה? החיים יקרים מידי בשביל לבזבז אותם על שטויות קטנוניות!

השתמש בפחד מאובדן היקר לך, ככלי ממריץ ומניע. נסה לדמיין מה היה קורה אילו איבדת, חס וחלילה, את מאור עיניך. נסה להסתובב שעה אחת כשהעיניים שלך עצומות.

מה היית עושה אילו ידעת שבעוד שנה תמות? מה היית עושה בשנה הזאת? מבזבז אותה על שטויות, או מנסה לעשות משהו שיישאר אחריך, משהו שיש בו משמעות, משהו נצחי...? ומה היית עושה אילו היה נשאר לך רק יום אחד?

עכשיו מובן איך פחד יכול לדחוף אותך קדימה?

יראת אלוקים

אחת המצוות הבסיסיות ביהדות היא יראת האלוקים. אנחנו מבצעים מצווה זו ע"י התבוננות אמיתית במציאות, תוך בחינת תוצאות המעשים שלנו.

תאר לעצמך שמצלמות נסתרות מתעדות את דרך בה אתה מנהל את חייך. כל העולם מסתכל. אנשים מעודדים אותך כשאתה מצליח, וקוראים קריאות בוז כשאתה נכשל.

עם כל העיניים האלה שמתבוננות בך, לא תחשוב פעמיים לפני כל צעד? האם הרצון שלך להצליח לא יגדל פלאים?

נסה להיות מודע כל הזמן לנוכחותו של האלוקים. כל דבר מוקלט ומצולם בוידיאו. האם אנחנו מנצלים בצורה הטובה ביותר את הזדמנות החיים, או שאנחנו מבזבזים אותה? באחד מן הימים נצטרך לתת הסבר טוב למעשינו.

פחד כזה יכול לדחוף אותך קדימה למימוש עצמי ולהצלחה!


יראת אלוקים היא המפתח לכל דבר שאנו רוצים להגשים בעולם הזה.

לצערנו, הטבע האנושי, גורם לנו להסיח את הדעת. בכל אחד מאתנו קיימת נטייה לזלזול עצמי, זהו היצר הרע. הוא כמו כלב רע, תמיד מאיים עליך: "אתה מתאמץ יותר מדי. עוד תחטוף התקפת עצבים ותתמוטט לגמרי." ואנחנו, שומעים את האיומים ומפחדים לפעול.

יראת האלוקים נותנת לך חירות מוחלטת. שום דבר לא יעמוד בדרכך. "הכלב הרע" ממש לא נחשב בהשוואה לתחושת היראה. אתה פשוט ממשיך ישר קדימה. אתה חופשי מכל פחד שהוא.

יראת אלוקים היא המפתח לכל דבר שאנו רוצים להגשים בעולם הזה.

אז מה בעצם מעכב אותנו?

כנראה אחד או יותר מהמיתוסים הבאים:

המיתוס הראשון - הפחד גורם לכאב

מצד אחד אנשים טוענים שהפחד מטריד ולא נעים. אנחנו מנתבים את החיים שלנו בדרך שתמנע מאתנו פחד וכאב. אולם, מן הצד השני - אנשים נוסעים ברכבת הרים, קופצים בבנג'י וצופים בסרטי אימה - הם מוכנים לשלם כסף רב בשביל התענוג שבפחד אימים!

איך אפשר להבין את הסתירה הזאת?

טעות לחשוב שהפחד מכאיב. נכון, לא נעים לפחד, אבל בעקבות הפחד מגיעה הרגשה נפלאה. כשדוחפים אותך מהמטוס, לפני שהמצנח נפתח, אתה שוכח מכל השטויות שבעולם. ההתחככות עם המוות, גורמת לך לקלוט כמה טוב לחיות. אתה נטוע עמוק בתוך המציאות, ופתאום כיף לחיות!

בטל את אי הנוחיות שבפחד, על ידי התמקדות בצד החיובי - אתה חי כל רגע במודעות מלאה ובהתרגשות. אסוף את הכוחות שלך. נצל את הפוטנציאל. תן לפחד להניע אותך קדימה. איזה כיף לפחד!

לך ללונה-פארק ותראה איך האנשים יורדים מרכבת ההרים. תחילה כולם מתגלגלים מצחוק "כיף לחיות." אחרי כמה צעדים הם נעשים יותר רציניים - הם מתחילים להיזכר בבעיות שלהם. עוד כמה צעדים והם כבר חזרו לקטנוניות המטופשת, לעצמיות הדכאונית הרגילה והמוכרת שלהם.

החיים משעממים בלי פחד. שים לב איך אנשים שלוקחים על עצמם סיכונים כמו השקעה כספית מסוכנת, או קורס צניחה נראים בהתחלה "מצליחנים".

מהו אם כך המפתח להוציא את המכסימום מהחיים?

המפתח הוא להרגיש כל הזמן כאילו בזה הרגע ירדנו מרכבת ההרים.

המיתוס השני - הפחד משתק

אנשים חושבים שפחד משתק ומפחית את הפוטנציאל שלנו.

למעשה, ההפך הוא הנכון. פחד יכול לגרום לנו לתפקד בצורה על אנושית. כולנו שמענו סיפורים על האימא שהרימה מכונית על מנת להציל את בנה הלכוד. ההתייצבות מול הפחד מעוררת בנו כוחות רדומים. היא מוציאה מאתנו ביצועים שמעולם לא העלינו בדעתנו כאפשריים.

הפחד מזיק רק כאשר אתה בורח ממנו במקום להתייצב מולו.

דמיין מצב שבו אתה רואה חבורת בריונים פוגעת באדם, ואתה נשאר לעמוד כצופה מהצד. בכל פעם שתיזכר במקרה הזה, תתכווץ מרוב בושה. אם לא התגברת על הפחד, ועשית מה שנכון לעשות, החוויה הקשה הזאת תלווה אותך כל ימי חייך.


הפחד מזיק רק כאשר אתה בורח ממנו במקום להתייצב מולו.

אבל אם התייצבת מול הבריונים, ניסית להגן על האדם המותקף (אולי אפילו נפצעת קצת בעצמך), אתה תיהנה להיזכר באותו רגע כל ימי חייך. נכון, פחדת. אבל התגברת על הפחד ועשית את הדבר הנכון. זוהי הנאה אמיתית.

עדיף לנסות ולהיכשל, מאשר לפחד לנסות.

"הלם" - מתיש, "פחד" - מניע. ראית פעם בסרט "קאובוי" רוכב על סוס פראי? הפחד שמא הסוס ינער אותו מעליו, גורם לו להיות דרוך לכל תנועה, כך הופכות התגובות שלו למהירות ומדויקות.

למד להסתכל על החיים באותה הדרך.

התחמקות מאתגרים

לעתים קרובות מידי, אנחנו מפספסים הזדמנויות לצמיחה, משום שאנו חושבים: "אני לא מסוגל. זה דורש יותר מידי מאמץ." לדוגמא, נניח שמבקשים ממך ללמוד בעל-פה עמוד אחד מספר הטלפונים בתוך 24 שעות. אתה אומר בלי היסוס: "בלתי אפשרי!"

אבל מה היה קורה אילו היית מוחזק כבן ערובה, והשובים היו אומרים לך: "אם לא תלמד בעל-פה עמוד אחד מספר הטלפונים עד למחר בלילה - אתה מת!" אין שום ספק - אתה תעשה את זה!

הנה דוגמא מעשית:


"רוצה לזנק מהמיטה בבוקר באופן מיידי?"


"בטח, אבל זה קשה מדי".


"קשה מדי? ואם אני אבוא אליך עם אקדח בכל בוקר? אז בוודאי תקום מהמיטה בספיד, בלי בעיות!"

ובכן, כמה אתה מוכן לשלם בשביל לקום כך בכל בוקר - כל החיים? 5,000$? 10,000$? נראה שאתה באמת רוצה לקום בצורה כזאת! אז נו! תתחיל כבר!

השתמש בפחד ככוח לנטרל את כל ה"אני לא יכול" למיניהם. הכן לעצמך רשימה של "אני לא יכול", והצמד לכל אחד מהם תווית מחיר. מה הרווח ומה התוצאה? העמדת הדברים בצורה ברורה תהפוך אותך לאדם מאוד יעיל.

המיתוס השלישי - פחד מביא לאובדן החירות

אנשים מתרחקים מהפחד, על מנת לשמר את עצמאותם. אנחנו חושבים שאם כוח חיצוני, יאמר לנו מה לעשות, נאלץ להפוך בהדרגה לרובוטים. לכן, אנחנו מעדיפים לעשות את הדברים הנכונים בעצמנו.

יראה מהקדוש ברוך הוא מאפשרת דבר שונה לגמרי. כאשר אדם ירא רק מה' וממנו בלבד הוא משחרר בכך את הפוטנציאל שלו. איך? ברגע שאתה מפסיק לפחד מכל שאר הפחדים בעולם אתה נעשה אדם חופשי. הפחד מה' רק מיטיב אתך כי הרי הוא לא רוצה לשלוט בך, הוא רק רוצה שתעשה מה שטוב בשבילך. כך הופכת יראת האלוקים לחירות משטויות, מפחדים מטופשים ומקטנוניות... אם אתה ירא מהקדוש ברוך הוא, אתה זוכה בחירות אמיתית.


כשאתה ירא מהקדוש ברוך הוא, אתה חופשי מכל שאר הפחדים שבעולם.

הפחד משעבד רק כאשר מישהו אחר מנסה בכוונה לשלוט בך. אבל פחד מהמציאות - מהאפשרות להפסיד הזדמנויות - הוא רק מניע טוב יותר לדחוף אותנו למקום שאליו אנו רוצים להגיע. כולנו אומרים: "אני רוצה להיות טוב, אבל אין לי חשק להתאמץ בשביל זה." הפחד מעורר אותך לקום ולבצע את המשימה.

אתה קם מוקדם בבוקר לעבודה, כי אתה יודע שאם אתה לא מגיע - אתה מפוטר. פחד מכישלון במבחן גורם לך ללמוד טוב יותר. בסופו של דבר, הפחד גורם לך להצליח, וממילא להעלות את ההערכה העצמית שלך.

כולנו רוצים להגיע למיצוי האישיות. כולנו רוצים להיות יציבים, אחראיים, מאורגנים. הפחד משחרר אותך. עבור סכום מסוים של כסף, או על מנת לשרוד, אתה תעשה כל מה שצריך בשביל להצליח.

המיתוס הרביעי - הפחד משפיל

הרבה אנשים חושבים שעליך לעשות את מה שצריך - כי זה מה שנכון לעשות, ולא מתוך חשש מתוצאות המעשה. תפקוד על בסיס של פחד, נתפש כדבר משפיל.

בצורה האידיאלית של הדברים, כולנו אמורים לבצע את מה שצריך, פשוט משום שכך נכון לעשות. מאותה סיבה אנחנו אמורים להימנע מעשיית רע גם בלי לחשוב כלל על תוצאות המעשים, או על שכר ועונש.

חז"ל אומרים לנו כי מי שעובד את אלוקים בכדי לקבל שכר או על מנת שלא להיענש, הוא אינו עבד טוב. אדם כזה משרת בעצם את עצמו. אלמלא היה הקדוש ברוך הוא הכוח היחיד בעולם, יתכן מאוד שאותו אדם היה משתעבד באותה התלהבות לכל המרבה במחיר, ואפילו אם היה זה השטן בכבודו ובעצמו.

אם כן, מדוע קיימת מצווה של יראת אלוקים. האם אנחנו לא יכולים לקבל את מלוא המוטיבציה מתוך אהבה של האלוקים?


נכון, מי שמשרת את האלוקים מתוך אהבה, נמצא ברמה גבוהה הרבה יותר. ואנחנו אמורים לשאוף להגיע למצב שבו נבחר בטוב, משום שהוא טוב, ולא משום שאחרת "נלך לגיהינום". אבל אנחנו מוכרחים להיות מציאותיים. אהבה, לעתים קרובות, אינה מהווה מניע חזק מספיק לעשיית טוב. כל עוד, אתה תתקדם טוב יותר אם יציעו לך תשלום של 1,000$, סימן שעדיף לקחת את הכסף, ולעשות את הדבר הנכון!

נניח שהייתה תוכנית לסייע בדיור לחסרי-בית בדירות מחסה קהילתיות. בצורה האידיאלית, אתה אמור לעשות זאת בחינם. אבל אילו היו מציעים לך 100$ עבור כל חסר-בית שתביא למחסה, בטוח שתביא יותר. האם השכר "קלקל" אותך? לא. הוא פשוט נתן לך מוטיבציה חזקה יותר לעשות את מה שממילא ידעת שנכון לעשות.

וקיים שיקול נוסף, ולא פחות חשוב - עבודה מתוך יראה, מגלה לנו התודעה היהודית - תוביל אותך בסופו של דבר לעבודה מתוך אהבה.

רפלקס הכאב

כמעט כל אדם נולד עם היכולת לחוש בכאב. אם אנו נדקרים מקוץ, או נכווים מאש, היד שלנו נרתעת באופן אינסטינקטיבי. אולם, ישנם כמה אנשים שנולדים ללא תחושת כאב. הם לא מרגישים אם היד שלהם נכנסת לתוך האש.

אולי זה נחמד לא להרגיש כאב, אבל מי שלא חש בו, נמצא בסכנה מתמדת. הוא תמיד מכוסה בחבורות כחולות ושחורות. הוא מכניס את היד שלו לאש ואומר: "מריחים שמשהו נשרף? אוי לא! זאת היד שלי!" אבל הוא בבעיה. היד שלו כבר אבודה.

הכאב נחוץ לקיומנו. זו גם המטרה של יראת אלוקים, של ידיעה מתמדת מהן התוצאות האפשריות למעשינו. זו אינה המטרה בחיים, אלא אמצעי. היראה עוזרת לנו לחשוב פעמיים לפני שאנחנו מעליבים מישהו, או רבים עם ההורים.

תאר לעצמך שאתה משוחח עם ידיד, והוא מתחיל "להשתפך" ברכילות מלוכלכת. אתה יודע שלא נכון להקשיב לו. אז אתה חושב - "איך אני יוצא מזה בטאקט? אולי אני רק אעמוד פה בנימוס לכמה דקות..." אבל אם היה מישהו עומד לידך עם אלה וחובט בך על כל מילת רכילות... היית אומר מייד: "אני מסתלק מכאן!" שום חישובים של נימוס, או של 'מה יגידו' - היית פשוט עושה את הדבר הנכון.

פחד מעונש, הוא בדיוק כמו רפלקס של כאב. הוא מונע אותנו מלעשות דברים מזיקים. הוא מביא אותך למקום שאליו אתה שואף להגיע.

מחברים הכול יחד

המטרה החשובה ביותר בחיים היא להגיע לבהירות ולחיות במציאות. מובן שהמציאות קיימת בצורה אובייקטיבית - מחוץ לתפישה הסובייקטיבית שלנו.

המציאות עצמה מרגשת מאוד. היא מעוררת אותנו, ומכניסה את הדברים לפרספקטיבה הנכונה. נתאר אדם שמכור לניקוטין. איך נוכל להניע אותו להפסיק לעשן? נראה לו צילומי רנטגן של ריאות הרוסות. הפחד יסייע לו לפרוץ מהמעגל, ולעשות את מה שהוא כבר יודע שצריך לעשות.

השתמש במניע הפחד על מנת לפעול נכון למען עצמך, למען בני המשפחה שלך, למען החברה, ולמען האנושות כולה.

אתה רואה גירושין, הורים מנדנדים לילדים שלהם, אתה רואה אנשים בדיכאון, אנשים נלקחים לבתי משוגעים, אנשים פוגעים זה בזה... כולנו רואים את הדברים האלה כל הזמן, אך אנחנו לוקים ב"תסמונת בת-היענה". אנחנו רואים, אבל לא רואים. אנחנו אומרים: "לא אני, אני לעולם לא אציק לילדים שלי, לא אני. אני אף פעם לא אהיה בדיכאון, לא אני. אני לעולם לא אתגרש..."

האם אתה באמת מאמין שתצליח להיות שונה? תהיה אמיתי! אתה אחד מהם!

בכל פעם שבה אתה פוגש טרגדיה, למד איך למנוע אותה להבא. כמו במקרה שחבר שלך נשדד ברחוב מסוים אתה לומד שלא להסתובב שם לבד בלילה, כך למד שיעור מכל דבר שאתה פוגש בחיים: כשאתה רואה זוג מתגרש, למד לחשוש מהאפשרות שזה יקרה גם לך. זה נקרא "להיות מציאותי".

כך מתנהלים הדברים גם עם העם היהודי. בשנת 1967, ידעו בעולם כולו שהמדינה היהודית נמצאת בסכנה קיומית של ממש. אנשים מכל העולם התגייסו למשימה והציעו עזרה - תרומות של כסף, זמן, השפעה, פעילויות שונות. הפחד, האיום, הביא אותם להבנה פתאומית עד כמה באמת אכפת להם מהארץ ומהעם היהודי.

איך היית מרגיש אילו חס וחלילה, המדינה שלנו הייתה נעלמת מהמפה?

היה מציאותי עם התוצאות שמספקים לנו החיים. אינך זקוק לרכבת הרים. כל שעליך לעשות, הוא להסתובב בעיר העתיקה... או לזכור שבאיראן כבר מבשלים פצצת אטום. התבונן סביבך, קרא את הכותרות. העולם הזה מאיים. קח את הפחד איך, והשתמש בו כמניע חיובי להצלחה.

מה נותנת לנו דרך ה"יראה"?


הפחד עוזר לך לעשות את מה שנכון, ולא את מה שהחברה חושבת שנכון.


הפחד מביא אותך למודעות להיותך בן-מוות. מוות הוא פחד ממריץ במיוחד.


פחד הוא תרגולת בבחירה חופשית.


צור בעצמך פחד ממצב של חוסר משמעות לעת זקנה. אם אתה חי כאילו תמיד יהיה עוד מחר, אין סיכוי שתעשה הרבה היום.


פחד אינו מגביל. פחד הוא עוצמה וחירות.

ענווה היא לא תסביך נחיתות או כתפיים שמוטות. ענווה היא עשיית הדבר הנכון, מבלי להיות תלוי בדעתם של האחרים וזוהי כריזמה אמיתית!

ענווה היא לא תסביך נחיתות או כתפיים שמוטות. ענווה היא עשיית הדבר הנכון, מבלי להיות תלוי בדעתם של האחרים וזוהי כריזמה אמיתית!


הפניה להקדמה
כוכב סרטים ידוע נכנס למסיבה: מתנשא, מגונדר, עם האף למעלה. כל ההתנהגות שלו צועקת: "אני גדול, וכ...ו...ל...ם יודעים את זה." החדר כולו משתתק בהערצה. וָּואוּ... איזו כריזמה!

התודעה היהודית מזהה קסם אישי כזה כזיוף. השחקן אינו מנהיג, הוא תלוי לחלוטין במשתנים חיצוניים שעליהם אין לו כל שליטה - ללא קהל המעריצים, הוא אינו שווה דבר.

הדרך השביעית מלמדת אותנו את סודו של הקסם האישי. ענווה היא הדרך לכריזמה.

איך ייתכן שענווה מובילה לכריזמה? בדרך כלל אנחנו מדמיינים את הענוותנים למיניהם, ככפופי גב וחלשים, אנשים הצועדים כל ימיהם בשולי הדרכים מבלי שנבחין בהם כמעט.


ענווה היא הדרך לכריזמה וזהו סוד הקסם האישי.

נתחיל בהגדרת המושגים - ענווה אינה תסביך נחיתות, או חוסר ביטחון עצמי. ענווה משמעותה "לחיות בהכרה, ששום דבר אינו חשוב, חוץ מעשיית הדבר הנכון." העניו נאמן לחלוטין לאמת, כפי שהיא באה לידי ביטוי בחייו. מכיוון שביטחונו העצמי של העניו, אינו תלוי בדעתם או בתגובותיהם של האחרים, הוא בוחר בטוב גם כשזה לא פופולארי או לא "מצטלם" טוב.

הגאוותן, מצד שני, תלוי לחלוטין באגו שלו, בגאווה שלו, בכסף שלו. כך, אף על פי שהוא נראה ידידותי, ומלא קסם אישי, הוא בעצם מנסה "לתחמן" את העולם, כדי להתאימו לצרכיו האנוכיים.


גאווה - רק אני נחשב.


ענווה - רק מה שיותר חשוב ממני באמת, נחשב.

להתעלות מעבר לקטנוניות

למרות הופעתו המוּחצנת והחלקלקה, הגאוותן מנוע למרבה האירוניה, מלחשוף את עצמיותו הפנימית. איך הוא יכול "להיות הוא עצמו" כשהוא כל הזמן עסוק ב"איך אני נראה" או "מה חושבים עלי האחרים"?

ענווה היא חירות. כשאתה נאמן לאמת במלוא הכנות, וחי על פיה, רק אז אתה חופשי להביע את עצמך בדרך הישרה ביותר, וללא כל סייגים. ומכיוון שאתה עצמך באמת אדם מיוחד, יוכל הזוהר הפנימי שלך לזרוח ולפרוץ החוצה. זהו קסם אישי אמיתי!

אם תמיד חשבנו שאדם עניו לא יעז לפנות אל אחרים בצורה ישירה, שהוא יצעד כל ימיו בשולי החיים, וכשיעזוב בסופו של דבר את העולם, לא יותיר אחריו שום סימן וזכר - באה התורה ומגלה לנו שהאדם העניו ביותר בעולם היה משה רבנו. אותו אדם שלא חשש לדרוש מפרעה "שלח את עמי", אותו אדם שלימד את כל עם ישראל תורה, אותו אדם שהשאיר אחריו רושם בל יימחה על האנושות כולה - הוא ה"עניו מכל אדם" והוא בעל הכריזמה האדירה.

למשה רבנו היה בטחון מלא בצדקת דרכו, ולא היה דבר שיכל להסיט אותו ממנה - לא המצרים ולא עם ישראל, לא מרידות ולא תלונות... ההליכה העקבית והבלתי משתנה בדרך האמת, היא זו שהעניקה לו את ההערכה הגדולה ביותר.

עם כזה ביטחון עצמי מושלם, הענוותן מתעלה הרבה מעבר לקטנוניות הארצית. בעל הענווה לא מרגיש צורך לענות לכל הקנטה, הוא יכול להתרומם מעבר לויכוחים ולמריבות.

בעל הענווה מכיר במקומו, ועוזר לאחרים למצוא את מקומם. הוא גורם לכל מי שנמצא בסביבתו להרגיש חשוב, בגלל שבנוכחות הענוותן, גם האחרים מצליחים להתעלות. אין כאן נקודות לקנאה, כי אין לה מקום בחייו. אין גם סיכון של שבירת הדימוי החברתי, משום שאין לו כל משמעות בעיניו.

האם פגשת אי פעם באדם כזה? הוא מושך אותך אליו כמו מגנט... לא היית רוצה לזכות במעט מהקסם האישי הזה בעצמך?

האדם זקוק למשמעות

מכיוון שדרך הענווה מבוססת על האמת ועל השלכותיה, היא ממלאת את הצורך האנושי הבסיסי במשמעות.

אנו רואים שבני האדם מחפשים משמעות בחייהם. כמעט כל אחד רוצה לעזור לחלשים, לנצרכים, לעניים, לרעבים, לגלמודים... ורבים בוחרים "לעזור" בבחירת קריירה של עורכי דין או רופאים. אמנם אנו זקוקים לפרנסה, אך בכסף לבדו אין די הנאה, בכדי לתת לאדם סיפוק לאורך כל חייו.

אין רע בבחירת מקצוע שבו נוכל להעניק, לעזור ולהביע את עצמנו, אך מדוע לא להתחיל בזה כבר עכשיו? אם באמת רוצים לעזור, למה לא לשבת ללמוד עם מישהו שקשה לו? למה לא לוותר לחבר או לשכן? לצערנו, לעתים קרובות מידי, מסיטה אותנו שגרת החיים מהדרך. בתוך כל הפגישות, השליחויות והדואר האלקטרוני, אנחנו מאבדים את המבט הבהיר על המשמעות הנעלה של החיים.

דרך אחת להחזיר את המיקוד היא לשאול את עצמך: "לשם מה אני חי? האם אני אוכל בשביל לחיות, או חי בשביל לאכול? האם אני עובד בשביל לחיות, או חי בשביל לעבוד?"


אם כן, למה אתה חי? בצע מחקר קטן. בדוק אם "שאיפות החיים" שלך הן אכן בעלות משמעות, או שהן סתם רעיונות וירטואליים?

עליך לחזור ולשאול את עצמך שאלות אלה בכל יום. כך תוכל לשמור על העבודה שלך, על מערכות היחסים שלך ועל שאר האתגרים בחייך בפרופורציה נכונה.

אם כן, למה אתה חי? בצע מחקר קטן. בדוק אם "שאיפות החיים" שלך הן אכן בעלות משמעות, או שהן סתם רעיונות וירטואליים?

אם בראש שלך מהדהדת התשובה: "אין מטרה אובייקטיבית אמיתית לחיים", זאת אומרת שלפני שאתה מוותר על הכול, אתה צריך לבדוק האם המשפט הזה נכון. האם באמת אין מטרה אמיתית ואובייקטיבית לחיים? אל תיכנע כל כך מהר ואל תהפוך לציני! משמעות היא יותר מידי חשובה, מכדי להתעלם ממנה. כמו שאתה זקוק למים ולמזון לשמירה על בריאותו של הגוף, כך בדיוק אתה זקוק למשמעות בחיים כדי לשמור על בריאותך הנפשית.

עשה מה שנכון לעשות

עשיית הדבר הנכון, עלולה להיות קשה לעתים קרובות, משום שאנו לא מזהים אותה עם הנאה.

אם תחשוב על כך, תגלה שאין עוד מקור אדיר כל כך להנאה.

הנאות חומריות הן נחוצות ונחמדות, אבל אינן דומות כלל להנאות הנעלות יותר של אהבה ומשמעות. נסה לתאר שמישהו מציע לך עשרה מליון דולר תמורת אחד מילדיך. לאחר שתדחה את ההצעה, תופתע להבין עד כמה הילד יקר לך! סביר להניח שתמיד ידעת בשכל, שאין סכום שישווה לערכו של ילד, אבל כעת ההבנה הפכה למציאותית.

באותו אופן, אילו הייתה ניתנת לך הבחירה אם להרוג 1,000 ילדים חפים מפשע, או להיהרג בעצמך, אין שום ספק במה היית בוחר.

אף על פי שמתואר כאן מצב קיצוני, בכל זאת משתקף כאן דבר עמוק שנמצא בנשמתו של כל אדם - הרצון להיות טוב הוא כל כך חשוב, שאנו מוכנים אפילו למות למענו.

מה העיקרון שלך?

כעת נתקדם מעט הלאה. אם אתה מוכן למות, על מנת להיות טוב, נבין מכך שאין מטרה גדולה יותר מאשר לחיות על מנת להיות טוב!

בסופו של דבר, כולם 'מתים' על עיקרון כלשהו - שלום עולמי, "תנו לחיות לחיות", עזרה לשכבות המצוקה... כל אחד מתמסר לעיקרון אחר. השאלה שנשארת בסופו של דבר היא - מה העיקרון שלך?

שב, חשוֹב, ונסה לגלות - מהו הדבר שבשבילו היית מוכן למות? כתוב על עצמך הספד, נסח מודעת אבל המבשרת על מותך. מה היית רוצה שיזכרו בך? דרך זו תיתן לך נקודת מבט רחבה יותר, והרבה יותר אובייקטיבית.

כשתמצא עיקרון שהוא כל כך חשוב, עד שהיית מוכן למסור את חייך למענו - תקבל גם את התשובה לשאלה החשובה יותר: "לשם מה אתה אמור לחיות?"

ואז, כשבאמת תחייה למען אותו עיקרון, יהיה בך מאגר בלתי נדלה של כוח, תכליתיות והנאה.


התחברות לעיקרון העילאי שלך, היא משימה גדולה. אבל אין שימוש טוב יותר לזמן ולאנרגיה שתשקיע.

עכשיו, ערוך לעצמך תוכנית אישית כיצד ליישם רעיון זה בחיי היומיום שלך. תתחיל לאט, צעד קדימה בצעדים קטנים ומתונים, בכדי לא להישבר, אבל תמשיך להתקדם. אל תסיר את העיניים מהמטרה, ובדוק מידי יום, עד כמה התקדמת.

התחברות לעיקרון העילאי שלך, היא משימה גדולה. אבל אין שימוש טוב יותר לזמן ולאנרגיה שתשקיע.

האם אתה מוכן לאתגר?

עשה זאת למען הסיבה הנכונה

כשאנחנו אומרים: "לעשות את הדבר הנכון" אנחנו מבינים את ההמשך המתבקש: "משום שזהו הדבר הטוב לעשות". מי שעושה את הדבר הנכון מסיבות אנוכיות כלשהן (למשל בשביל שכולם יראו איך הוא משתנה לטובה), יישאר בסופו של דבר עם "טעם רע בפה".

מסופר על אחד מגדולי ישראל, ששכב על ערש דווי, והתכונן לרגע הפרידה מהעולם הזה. התלמידים שלו התאספו סביבו ושאלו: "רבי, על מה אתה חושב ברגע זה?"


עשה את הדבר הנכון, עבור הסיבה הנכונה ולא משנה מה יהיו התוצאות. זוהי ההרגשה הנפלאה ביותר בעולם!

ענה להם הרב: "יש בתוכי קול שאומר: 'תתפלל בכל הכוח, כדי שהתלמידים שלך יתרשמו...' " אפילו ברגע המוות, עסק אותו צדיק במלחמה נגד האֶגוֹ שלו.

כריזמה אמיתית מגיעה, כאשר אנחנו מנתקים את עצמנו לחלוטין מהצורך בהערכה חיצונית. אם כך - עשה את הדבר הנכון, עבור הסיבה הנכונה ולא משנה מה יהיו התוצאות. זוהי ההרגשה הנפלאה ביותר בעולם!

אלוקים - המשמעות המוחלטת

בחיפוש אחר מעשים בעלי משמעות ננסה להחליט מהי הדרך שעל האדם לבחור - התנהגות על פי דעה סובייקטיבית (שיכולה להשתנות בכל רגע), או התנהגות על פי סטנדרט חיצוני אובייקטיבי (בלתי משתנה)? ברור לכל שהרבה יותר משמעותי להיצמד אל מה שנכון באופן אובייקטיבי ומוחלט.

התודעה היהודית מלמדת אותנו, שעל מנת לגלות משמעות אמיתית, אנחנו צריכים להיות קשורים לרצונו של הבורא. האלוקים נמצא מעבר למגבלות האנושיות של אגו והשתייכות קבוצתית. האלוקים הוא מקור האובייקטיביות. במלים אחרות - הוא מהווה עבורנו הגדרה ל"טוב" מוחלט.

ענווה ואובייקטיביות הם רעיונות דומים. האובייקטיביות מעניקה לנו את היכולת להבחין מהו הטוב האמיתי, וכך להתעלות מעל לרצונותינו האנוכיים ולבחור בדבר הטוב - עבור הסיבות הנכונות - מה שיוביל אותנו אל הענווה.

משה רבנו נקרא "העניו מכל אדם" משום שהוא עמד מול האלוקים באימה, מתוך הערכה מרבית לגדולת הבורא מול אפסותו. משה ידע היטב מה מקומו - אולם, מהו ערכן של מנהיגות או חוכמה אנושית אל מול אינסופיותו של האלוקים? משה ידע שהחשבת כל דבר אחר תרחיק ממנו את הקדוש ברוך הוא. מאותה סיבה משווה התלמוד את הגאווה לעבודת אלילים, שתיהן "מחשיבות" דברים גשמיים, וממילא מרחיקות ודוחות את נוכחותו של האלוקים.

בכל מצב, שאל את עצמך: "מה היה הקדוש ברוך הוא רוצה?" עשה זאת, וכך תעשה תמיד את הדברים הנכונים.

פתח עצמך לחוכמה

השתמש בענווה על מנת לפתוח את עצמך לחוכמה. ללא ענווה אנחנו לא יכולים לקבל דברי חוכמה, משום שאנחנו תקועים עמוק מידי במציאות הסובייקטיבית שלנו.


ככל שאתה מתעלה מעבר לצורך בהערכתם של האחרים, כך תזכה במנה גדולה יותר של קסם אישי וכריזמה.

חז"ל שואלים שאלה עקרונית: מדוע ניתנה התורה במדבר? ומשיבים - משום שהמדבר ריק. משמעות הדבר היא שעל מנת להשיג את התורה - על מנת לקבל את החוכמה האלוקית - אנחנו מוכרחים לשאוף תחילה לפנות לה מקום ולפתוח בתוכנו חלל ריק.

אחת הדרכים להגיע לאובייקטיביות רבה יותר, היא לתת עצה למישהו אחר. התבוננות מנקודת מבט חיצונית, תעזור לנו לראות את המצב שלנו עצמנו בבהירות רבה הרבה יותר.

יוצא מזה: ככל שאתה מתעלה מעבר לצורך בהערכתם של האחרים, ובמקביל מפתח את החוש הפנימי של הערכה עצמית נכונה, כך תזכה במנה גדולה יותר של קסם אישי וכריזמה. ומכיוון שאינך תלוי באיש - אף אחד לא יוכל לקחת אותן ממך לעולם.

מה נותנת לנו דרך ה"ענווה"?


ענווה מובילה לאמת ולאובייקטיביות.


ענווה היא חירות. האישיות שלך מבטאת את עצמה בצורה טבעית, פנימית, משוחררת ואמיתית יותר.


הענווה היא הנאה - הגאווה היא כאב.


הענווה מאפשרת לך לקבל ולקרב אחרים.


הענווה מעמיקה את מערכת היחסים שלך עם האלוקים.


כל עוד לא גילית על מה אתה מוכן למות, עדיין לא התחלת לחיות.

רב תודות לרב נח וינברג

להמשך המאמרים הניפלאים בחוכמה....

חוכמה, היא ה"קלט" אל תוך המחשבה

מתוך עשר הספירות, "חוכמה" היא המידה המאפשרת בריאת יש מאַין, משום שהיא עצמה מגיעה מתוך ה"אַין".

הבה נבחן מקרוב את אותן ספירות מתוך העשר, המתייחסות לתבונה.

חוכמה, היא ה"קלט" אל תוך המחשבה. זהו המידע שלימדו אותנו, או הארה של השראה, כשרעיון קופץ לנו לראש. התניא (ספר חסידי קבלי), מתאר את החוכמה, כמורכבת מאותיות: "כֹּחַ - מה", כשהמשמעות היא - פוטנציאל, החוכמה היא פוטנציאל טהור. זהו רעיון שמחכה לפיתוח.

מלבד הפוטנציאל הטהור, יש לחוכמה תכונה חשובה נוספת - היא מגיעה מ"שום מקום". הבה נסביר זאת.

הפסוק (איוב כ"ח פס' י"ב) אומר: "וְהַחָכְמָה, מֵאַיִן תִּמָּצֵא?"

אחת הדרכים לבאר פסוק זה היא כשאלה רטורית: "והחכמה, איפה אפשר למצוא אותה?" מתוך כוונה שקשה להשיג חוכמה. אבל הקבלה קוראת את הפסוק אחרת: "והחוכמה משום-מקום תימצא." משום שהמילה "מאַין" יכולה להיות מובנת גם במשמעות של "מאיפה" וגם "מן האַין" (ובמלים אחרות, משום-מקום).

ומכאן, שבלתי אפשרי לחקור בצורה שכלתנית אל מעבר לשלב החוכמה. ניתן לחקור, לדרוש, לחשוב, לנתח ולבדוק את פעולותיו של האלוקים, אך רק עד לנקודה מסוימת. מעבר לנקודה זו, התפישה האינטלקטואלית בלתי אפשרית, משום שהיבטים גבוהים יותר של האלוקות פשוט אינם עוברים בערוצי התובנה.

יש מאַין

הבה נמחיש נקודה זו:

טיוטה כללית של הצגה או מאמר מוגשים לעריכה. העורך הוא פרופסור שמסביר לתלמידיו את תהליך העריכה וכיצד הוא מתבצע. הוא מסביר, שמשפטים וביטויים המאורגנים בצורה כלשהי יוצרים את המשמעות הרצויה ושבחירה ספציפית של מלים, מציירת תמונה מסוימת וכו'.

עריכה היא טכניקה לוגית, שאפשר ללמד ולהסביר לאחרים. אבל אז נכנס המחבר לחדר והסטודנטים שואלים אותו: "איך אדם מגיע לרעיונות יצירתיים?" ככל שישתדל, לא יוכל המחבר למצוא הסבר מתאים. אולי הוא יציע מספר שיטות לעורר תהליכי חשיבה ורעיונות, אבל אין שום דרך ש"יצירתיות" תוסבר במונחים של תהליכים חשיבתיים - משום שהתהליכים החשיבתיים מתחילים רק לאחר שהרעיון עלה בראש.


בשפה המדוברת, כאשר אנחנו אומרים "חשיבה יצירתית", אנחנו מתכוונים לתהליך שקדם לחשיבה. לזה שבא מתוך ה"אין".

בשפה המדוברת, כאשר אנחנו אומרים "חשיבה יצירתית", אנחנו מתכוונים לתהליך שקדם לחשיבה. לזה שבא מתוך ה"אין".

ב"תרגום ירושלמי" למקרא, מתורגם הפסוק "בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ" כ: "בחוּכמָא ברא ה' יַת שמיא ויַת ארעא" - התרגום מפרש את המילה "ראשית" במשמעות של "חוכמה". משום שהחוכמה היא תחילתו של התהליך.

חוכמה היא הארה רגעית שמגיעה משום מקום, ורק אז היא הופכת לתפישה הגיונית שמוקרנת להבנה מלאה ולמעשה (כפי שנראה כשנעסוק בספירות הבאות).
רב תודות לרב שמעון ליברמן.
להמשך מאמריו...

מונופול על החכמה....!

לזכרו של עוזי חיטמן ז''ל
בארץ הזאת - עוזי חיטמן / עוזי חיטמן
גם אני נולדתי בארץ הזאת
והלכתי לאורכה ולרוחבה.
גם אבי חלם על הארץ הזאת
הרבה שנים לפני שהוא בא.

גם אני ניגנתי בארץ הזאת
שירים שנבטו מאדמתה
גם אני הגנתי על הארץ הזאת
אם הסכמתי או לא הלכתי / המשכתי איתה.

ויש כאלה שלוקחים מונופול על החוכמה
ויודעים יותר טוב ממני
ויודעים יותר טוב ממך
מה טוב בשבילי מה טוב בשבילך.

גם אני למדתי בארץ הזאת
אהבת מולדת אהבה תמה
גם אני איבדתי על הארץ הזאת
חברים שהיו לי נחמה

גם אני ניגנתי….
עוזי חיטמן יהיה זכרו ברוך!

 צימרים צימר צימרים לפי שעה צימר קידום אתרים   וילה  חדרים לפי שעות  וילה ©  All rights reserved -צימרים
 

צימרים לפי שעה בתל אביב

צימר לפי שעה

חדרים לפי שעה

צימרים לפי שעות

חדרים לפי שעה במרכז

וילות