צמחי המקרא

עשב-בתנ''ך

בראשית פרק א
פסוק יא: וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע, עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ, אֲשֶׁר זַרְעוֹ-בוֹ עַל-הָאָרֶץ; וַיְהִי-כֵן.
פסוק יב: וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע, לְמִינֵהוּ, וְעֵץ עֹשֶׂה-פְּרִי אֲשֶׁר זַרְעוֹ-בוֹ, לְמִינֵהוּ; וַיַּרְא אֱלֹהִים, כִּי-טוֹב.
פסוק כט: וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת-כָּל-עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ, וְאֶת-כָּל-הָעֵץ אֲשֶׁר-בּוֹ פְרִי-עֵץ, זֹרֵעַ זָרַע: לָכֶם יִהְיֶה, לְאָכְלָה.
פסוק ל: וּלְכָל-חַיַּת הָאָרֶץ וּלְכָל-עוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל רוֹמֵשׂ עַל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-בּוֹ נֶפֶשׁ חַיָּה, אֶת-כָּל-יֶרֶק עֵשֶׂב, לְאָכְלָה; וַיְהִי-כֵן.
בראשית פרק ב
פסוק ה: וְכֹל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה, טֶרֶם יִהְיֶה בָאָרֶץ, וְכָל-עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה, טֶרֶם יִצְמָח: כִּי לֹא הִמְטִיר יְהוָה אֱלֹהִים, עַל-הָאָרֶץ, וְאָדָם אַיִן, לַעֲבֹד אֶת-הָאֲדָמָה.
בראשית פרק ג
פסוק יח: וְקוֹץ וְדַרְדַּר, תַּצְמִיחַ לָךְ; וְאָכַלְתָּ, אֶת-עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה.
בראשית פרק ט
פסוק ג: כָּל-רֶמֶשׂ אֲשֶׁר הוּא-חַי, לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה: כְּיֶרֶק עֵשֶׂב, נָתַתִּי לָכֶם אֶת-כֹּל.
שמות פרק ט
פסוק כב: וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, נְטֵה אֶת-יָדְךָ עַל-הַשָּׁמַיִם, וִיהִי בָרָד, בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם: עַל-הָאָדָם וְעַל-הַבְּהֵמָה, וְעַל כָּל-עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה--בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם.
פסוק כה: וַיַּךְ הַבָּרָד בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרַיִם, אֵת כָּל-אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה, מֵאָדָם, וְעַד-בְּהֵמָה; וְאֵת כָּל-עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה הִכָּה הַבָּרָד, וְאֶת-כָּל-עֵץ הַשָּׂדֶה שִׁבֵּר.
שמות פרק י
פסוק יב: וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, נְטֵה יָדְךָ עַל-אֶרֶץ מִצְרַיִם בָּאַרְבֶּה, וְיַעַל, עַל-אֶרֶץ מִצְרָיִם; וְיֹאכַל אֶת-כָּל-עֵשֶׂב הָאָרֶץ, אֵת כָּל-אֲשֶׁר הִשְׁאִיר הַבָּרָד.
שמות פרק י
פסוק טו: וַיְכַס אֶת-עֵין כָּל-הָאָרֶץ, וַתֶּחְשַׁךְ הָאָרֶץ, וַיֹּאכַל אֶת-כָּל-עֵשֶׂב הָאָרֶץ וְאֵת כָּל-פְּרִי הָעֵץ, אֲשֶׁר הוֹתִיר הַבָּרָד; וְלֹא-נוֹתַר כָּל-יֶרֶק בָּעֵץ וּבְעֵשֶׂב הַשָּׂדֶה, בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם.
דברים פרק יא
פסוק טו: וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ, לִבְהֶמְתֶּךָ; וְאָכַלְתָּ, וְשָׂבָעְתָּ.
דברים פרק כט
פסוק כב: גָּפְרִית וָמֶלַח, שְׂרֵפָה כָל-אַרְצָהּ--לֹא תִזָּרַע וְלֹא תַצְמִחַ, וְלֹא-יַעֲלֶה בָהּ כָּל-עֵשֶׂב: כְּמַהְפֵּכַת סְדֹם וַעֲמֹרָה, אַדְמָה וּצְבֹיִים, אֲשֶׁר הָפַךְ יְהוָה, בְּאַפּוֹ וּבַחֲמָתוֹ.
דברים פרק לב
פסוק ב: יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי, {ס} תִּזַּל כַּטַּל אִמְרָתִי, {ר} כִּשְׂעִירִם עֲלֵי-דֶשֶׁא, {ס} וְכִרְבִיבִים עֲלֵי-עֵשֶׂב. {ר}
מלכים ב פרק יט
פסוק כו: וְיֹשְׁבֵיהֶן, קִצְרֵי-יָד--חַתּוּ, וַיֵּבֹשׁוּ; הָיוּ עֵשֶׂב שָׂדֶה, וִירַק דֶּשֶׁא, חֲצִיר גַּגּוֹת, וּשְׁדֵפָה לִפְנֵי קָמָה.
ישעיהו פרק לז
פסוק כז: וְיֹשְׁבֵיהֶן, קִצְרֵי-יָד, חַתּוּ, וָבֹשׁוּ; הָיוּ עֵשֶׂב שָׂדֶה, וִירַק דֶּשֶׁא, חֲצִיר גַּגּוֹת, וּשְׁדֵמָה לִפְנֵי קָמָה.
ירמיהו פרק יד
פסוק ו: וּפְרָאִים עָמְדוּ עַל-שְׁפָיִם, שָׁאֲפוּ רוּחַ כַּתַּנִּים; כָּלוּ עֵינֵיהֶם, כִּי-אֵין עֵשֶׂב.
עמוס פרק ז
פסוק ב: וְהָיָה, אִם-כִּלָּה לֶאֱכוֹל אֶת-עֵשֶׂב הָאָרֶץ, וָאֹמַר אֲדֹנָי יְהוִה סְלַח-נָא, מִי יָקוּם יַעֲקֹב: כִּי קָטֹן, הוּא.
מיכה פרק ה
פסוק ו: וְהָיָה שְׁאֵרִית יַעֲקֹב, בְּקֶרֶב עַמִּים רַבִּים, כְּטַל מֵאֵת יְהוָה, כִּרְבִיבִים עֲלֵי-עֵשֶׂב--אֲשֶׁר לֹא-יְקַוֶּה לְאִישׁ, וְלֹא יְיַחֵל לִבְנֵי אָדָם. {פ}
זכריה פרק י
פסוק א: שַׁאֲלוּ מֵיְהוָה מָטָר בְּעֵת מַלְקוֹשׁ, יְהוָה עֹשֶׂה חֲזִיזִים; וּמְטַר-גֶּשֶׁם יִתֵּן לָהֶם, לְאִישׁ עֵשֶׂב בַּשָּׂדֶה.
תהילים פרק צב
פסוק ח: בִּפְרֹחַ רְשָׁעִים, כְּמוֹ עֵשֶׂב, וַיָּצִיצוּ, כָּל-פֹּעֲלֵי אָוֶן: לְהִשָּׁמְדָם עֲדֵי-עַד.
תהילים פרק קה
פסוק לה: וַיֹּאכַל כָּל-עֵשֶׂב בְּאַרְצָם; וַיֹּאכַל, פְּרִי אַדְמָתָם.
תהילים פרק קו
פסוק כ: וַיָּמִירוּ אֶת-כְּבוֹדָם; בְּתַבְנִית שׁוֹר, אֹכֵל עֵשֶׂב.
משלי פרק יט
פסוק יב: נַהַם כַּכְּפִיר, זַעַף מֶלֶךְ; וּכְטַל עַל-עֵשֶׂב רְצוֹנוֹ.

פרח במקרא.
------------------
שמות פרק ט
פסוק ט: וְהָיָה לְאָבָק, עַל כָּל-אֶרֶץ מִצְרָיִם; וְהָיָה עַל-הָאָדָם וְעַל-הַבְּהֵמָה, לִשְׁחִין פֹּרֵחַ אֲבַעְבֻּעֹת--בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם.
פסוק י: וַיִּקְחוּ אֶת-פִּיחַ הַכִּבְשָׁן, וַיַּעַמְדוּ לִפְנֵי פַרְעֹה, וַיִּזְרֹק אֹתוֹ מֹשֶׁה, הַשָּׁמָיְמָה; וַיְהִי, שְׁחִין אֲבַעְבֻּעֹת, פֹּרֵחַ, בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה.
ויקרא פרק יג
פסוק לט: וְרָאָה הַכֹּהֵן, וְהִנֵּה בְעוֹר-בְּשָׂרָם בֶּהָרֹת--כֵּהוֹת לְבָנֹת: בֹּהַק הוּא פָּרַח בָּעוֹר, טָהוֹר הוּא. {ס}
במדבר פרק יז
פסוק כג: וַיְהִי מִמָּחֳרָת, וַיָּבֹא מֹשֶׁה אֶל-אֹהֶל הָעֵדוּת, וְהִנֵּה פָּרַח מַטֵּה-אַהֲרֹן, לְבֵית לֵוִי; וַיֹּצֵא פֶרַח וַיָּצֵץ צִיץ, וַיִּגְמֹל שְׁקֵדִים.
מלכים א פרק ז
פסוק כו: וְעָבְיוֹ טֶפַח, וּשְׂפָתוֹ כְּמַעֲשֵׂה שְׂפַת-כּוֹס פֶּרַח שׁוֹשָׁן; אַלְפַּיִם בַּת, יָכִיל. {פ}
ישעיהו פרק יח
פסוק ה: כִּי-לִפְנֵי קָצִיר כְּתָם-פֶּרַח, וּבֹסֶר גֹּמֵל יִהְיֶה נִצָּה; וְכָרַת הַזַּלְזַלִּים בַּמַּזְמֵרוֹת, וְאֶת-הַנְּטִישׁוֹת הֵסִיר הֵתַז.
ישעיהו פרק לה
פסוק ב: פָּרֹחַ תִּפְרַח וְתָגֵל, אַף גִּילַת וְרַנֵּן--כְּבוֹד הַלְּבָנוֹן נִתַּן-לָהּ, הֲדַר הַכַּרְמֶל וְהַשָּׁרוֹן; הֵמָּה יִרְאוּ כְבוֹד-יְהוָה, הֲדַר אֱלֹהֵינוּ. {פ}
יחזקאל פרק ז
פסוק י: הִנֵּה הַיּוֹם, הִנֵּה בָאָה: יָצְאָה, הַצְּפִרָה--צָץ הַמַּטֶּה, פָּרַח הַזָּדוֹן.
דברי הימים ב פרק ד
פסוק ה: וְעָבְיוֹ טֶפַח--וּשְׂפָתוֹ כְּמַעֲשֵׂה שְׂפַת-כּוֹס, פֶּרַח שׁוֹשַׁנָּה; מַחֲזִיק בַּתִּים, שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים יָכִיל. {ס}

צמחי רפואה בעולם המקרא:

במקרא מופיעים אזכורים לשימוש בצמחי רפואה, אך רובם הם אזכורים עקיפים, ובעצם אין בידינו עדות ישירה בדבר שימוש בצמחי רפואה למטרה זו בתקופת המקרא.

ירמיהו, למשל, מציין 3 פעמים את השימוש בצרי לריפוי פצעים: ”הצרי אין בגלעד אם רפא אין שם, כי מדוע לא עלתה ארוכה בת עמי?” .ירמיהו, ח’, 22. מ”ו, 11. נ”א, 8.

בתקופתנו זיהה פרופ’ פליקס את הצמח הזה כלבנה רפואי, שאכן צמח בגלעד ושימש בעבר למטרות רפואיות. צמחים רבים, שהיו מוכרים בעולם העתיק כצמחי רפואה, מוזכרים בתנ”ך כצמחי בושם:לוט, נכאת, חלבנה, מור, לבונה ועוד. צמחי רעל:דודא, ראש, לענה ופקועה, או צמחי תבלין: שום, בצל, כמון, גד, אזוב וקצח.

מאחר וכל האזכורים בתנ”ך הם עקיפים בלבד, קיימים חילוקי דעות בין החוקרים לגבי מקורה של הרפואה הצמחית היהודית בתקופה המקרא: הריסון 1966 חשב, שמאחר והיו חילופי תרבות בין העמים השונים במזרח הקדום, הרי שהשימושים בצמחים לרפואה, שהיו מקובלים בכל העולם העתיק, היו מקובלים גם בישראל. לעומת זאת, סברו חוקרים אחרים, שלעם ישראל הייתה רפואה עממיתצמחית מקורית משלו, משום רתיעתו לקבל משהו מתרבויות זרות. לדעת חוקרים אלה, מעטים האזכורים בתנ”ך לצמחי רפואה בגלל תפיסתו האידיאית של התנ”ך, שרק ברצון האל מתגבר האדם על מחלותיו. תפיסה זו השתנתה בימי בית שני, ולכן מופיעים בתלמוד הרבה יותר צמחי רפואה מאשר בתנ”ך .בתנ”ך מוזכרים כ120 צמחים בכלל, ואילו בתלמוד מוזכרים כ400 צמחים, מתוכם רבים מופיעים כצמחי רפואה מיוחדים. כמו כן ראוי לציין, שצמחי הרפואה המוזכרים בתלמוד שונים במידה רבה, לא רק מהצמחים המוזכרים בתנ”ך, אלא גם מהרפואה העממית הנהוגה עד היום אצל הבדואים. מכאן נובע, שאכן בימי המקרא הייתה, כנראה, רפואה צמחית מקורית לעם ישראל, שבימי בית שני השתנתה והפכה להיות כבכל העמים. לפי המסורת, אכן היה קיים ספר רפואה שרוב תרופותיו היו צמחיות, שנכתב על ידי שלמה המלך, אך הוא נגנז על ידי חזקיהו המלך (ברייתא, פסחים, סוף פרק ב’). רש”י טען, שהדבר נעשה כדי שהחולים לא יסמכו על התרופה, אלא יפנו לרחמיו של האל בזמן מצוקתם. הרמב”ם טען, שחזקיהו עשה זאת משני טעמים: 1. בספר היו דברי הבל ”מדרכי האמורי”. 2. בני האדם השחיתו דרכם והיו ממיתים באותם הסמים "התרופות".

בתקופת המקרא היה נהוג שהרוקחות- איסוף הצמחים והכנת התרופות מהם- נתונה בידי הנשים. בספר שמואל א’ .ח’, 31, נאמר: ”ואת בנותיכם ייקח לרקחות ולטבחות ולאופות”. גם הכוהנים עסקו ברוקחות, ובעיקר לשם הפקת בשמים לצורכי בית המקדש ”ומן בני הכוהנים רוקחי המרקחת לבשמים” .דבה”י א’, ט’, 30.

מקומה הגיאוגרפי של ארץ ישראל, בין אשור ובבל בצפון לבין מצרים בדרום, אפשר לה להיות מתווכת במסחר סמי המרפא, בדרכי הים והיבשה. המסחר בתרופות ובתמרוקים היה בידי הישמעאלים, שהעבירו שיירות גמלים ביבשה, ואילו הסחר הימי היה בידי בני ישראל והצידונים. עובדה זו, יחד עם עיסוקם של הכוהנים ברוקחות, הביאה בסופו של דבר להקמתן של אגודות רוקחים ורופאים מקצועיות, וכבר בספר נחמיה מוזכר ”חנניה בן הרקחים”.

ארץ זית שמן

ארץ זית שמן | מחבר: יוחנן בן יעקב

כותר: ארץ זית שמן
מחבר: בן יעקב, יוחנן

מעמדו המיוחד של הזית ושימושיו המגוונים

משל יותם מבליט את מעמדו המיוחד של הזית בין עצי ארץ-ישראל. בבקשם אחרי מלך העצים, טבעי וברור שהפנייה תהיה ראשית אל הזית, אשר לו מעמד בכורה בין העצים וראוי הוא למלוכה. ניתן להניח, כי הזית קנה לעצמו מעמד נכבד זה בשל היותו מרכיב מרכזי בתרבות החומרית בימי קדם: "אין הבית עומד אלא על שני דברים הללו הזית והתאנה" (ירושלמי, ביכורים ס"ג, ד).

הקדמונים נהגו לאכול זיתים בצורות שונות: "זית דרכו לאכול - חי, יבש, מלוח, חי - טובל במלח ואוכל, ופוצעין את הזיתים שיצא מהם השרף" (ירושלמי, פסחים ב', ה). אכן כבר אז ידעו את סוד "הזיתים הדפוקים".
מרבית תוצרת הזית הופנתה לייצור שמן. בהעדר אמצעי קירור, היה השמן מן הצומח משתמר לאורך ימים לעומת השומן מן החי. ולא רק למאכל שימש שמן הזית; קשה לתאר את חיי הקדמונים בלא אפשרות להאיר את חשכת הליל. השמן היווה בסיס לאמצעי התאורה ומכאן זיקתו לחג החנוכה. אור הנר הוא סמל לאווירה מיוחדת של השבת והחג בישראל. המתבונן בעץ הזית, יבחין כי אף העלים מכסיפים ומאירים. המדרש אומר: "נקראו ישראל זית רענן - שהם מאירים לכל" (שמות רבה ל"ו).

מאכל ומאור אינם מספקים את האדם. הוא זקוק עוד לחום, בריאות וניקיון, נוי ופאר, אמונה וביטחון, חוכמה וסמלים - את כל אלה סיפק הזית בשפע וביד נדיבה. על כן קובעת הגמרא: "אין מוציאין פירות מארץ-ישראל, דברים שיש בהן חיי נפש כגון: יינות, שמנים" (בבא-בתרא צ', ע"ב). בצל הזית למדו: "ישבו שניהם תחת הזית והרצה לפניו" (תוספתא חגיגה ב', ו').

"זיתים זקנים ימכרו לעצים" (כתובות ח', ח). מפני כבודו של הזית וחשיבותו, נאסר להסיק תנור בעציו אלא אם הם זקנים או שהעץ חדל להניב פרי בכמות מסוימת וקבועה. חכמינו אסרו להסיק עצי זית על המזבח, ומאידך חויב מי שקיצץ עץ זית להניח שתי גרופיות – ענפים צעירים שצומחים סביב הגזע - על מנת להבטיח עתיד העץ שלא ייכרת(1).

עד היום מהווה שמן הזית בסיס לייצור מיני סבון ותכשירי ניקיון מגוונים. ר' דוד לבית הלל שסייר בארץ בשנת תקפ"ד (1824) מספר ביומנו על ירושלים - "כאן נמצאים בתי-חרושת רבים לסבון הנעשה משמן-זית והוא משובח ביותר בגלל ריחו המבוסם. המין הטוב קרוי בערבית 'אל מיסק' ונשלח למצרים ולכל הארצות הסמוכות. יש גם בתי-בד רבים…" (מסעות ארץ-ישראל, יערי).

בצד הסבונים והניקיון, נעשה שימוש רב בשמן-הזית לתמרוקים וסיכת הגוף שנועדו לרענן, למנוע ייבוש העור ולנוי. הנה כי כן שומנים וקרמים למיניהם אינם דבר חדש שפותח במכוני היופי המודרניים. קוהלת החכם מייעץ: "בכל עת יהיו בגדיך לבנים ושמן על ראשך אל יחסר" (ט', ח). נעמי השולחת את רות המואבייה לגורן בועז בלילה, בתקווה שתצוד את עינו וליבו, מורה לה: "ורחצת וסכת (בשמן) ושמת שמלתיך עליך" (מגילת רות ג', ג). יום הכיפורים נאסר גם בסיכה המציינת שמחה ותענוג. יואב מבקש מהאשה החכמה להופיע בפני דוד כאבלה: "התאבלי נא . . . ואל תסוכי שמן" (שמואל ב' י"ד, ב), עוד נשוב לאשה זו בהמשך. "אמר רבי חנינא: חמין ושמן שסכתני אמי בילדותי הן עמדו לי בעת זקנתי" (חולין כ"ד, ע"ב). "לשום לאבלי ציון לתת להם פאר תחת אפר שמן ששון תחת אבל" (ישעיהו ס"א ג).

ובהקשר זה נזכרות הערות "מקצועיות" שראוי לבנות החן להכירן "למה סכין… מפני שמעדין את הבשר… מפני שמשיר את השיער" (פסחים מ"ג, ע"א). מי שמבקשת להגיע למלכות, לפחות בחצר אחשוורוש בפרס, חייבת לטבול "ששה חדשים בשמן המר וששה חדשים בבשמים ובתמרוקי הנשים" (אסתר ב', יב). אביה-זקנה של אסתר אף הוא הגיע למלכות בעזרת השמן: "ויקח שמואל את פך השמן ויצק על ראשו" (שמואל א' י', א). וההבדל ברור; אסתר נבחרה בשל יופיה החיצוני, השמן והתמרוקים. שאול וכן דוד נבחרו של אישיותם, ורק לאחר שנבחרו נמשחו בשמן.

עץ הזית העתיק משך תשומת ליבם של אמנים רבים והוא משמש נושא ליצירות אמנות. על יופיו של העץ העידו הקדמונים: "זית רענן יפה פרי תאר" (ירמיהו י"א, טז), "ויהי כזית הודו" (הושע י"ד, ז). הודו-הדרו של הזית ניכרים מתיאור שיירת מעלי הביכורים למקדש בירושלים: "כיצד מעלין את הביכורים?… למשכים היה הממונה אומר: 'קומו ונעלה ציון בית ה' אלוהינו'… השור הולך לפניהם וקרניו מצופות זהב ועטרה של זית בראשו והחליל מכה לפניהם עד שמגיעים קרוב לירושלים" (ביכורים ג' ב-ג).

נזכיר עוד את מקומו החשוב של השמן בפולחן הדתי: משיחת כוהנים, מלכים, כלי המקדש, חלקו בקורבנות, בנסכים ובמנחות. השמן והזיתים כתרופות ומרפא, ועוד.

הזית בסמל צה"ל

עניין מיוחד לחיילי ישראל בזית ובשמן, שהרי לא במקרה ענף עץ זית עוטר את החרב בסמל צה"ל. על הזית כסמל השלום הרבו לכתוב והדברים ידועים. פחות ידועים תפקידי הזית והשמן בצבאות הקדמונים. על איכות השמן הארץ-ישראלי מלמד הסיפור הבא: חיילי מצרים, כשדרשו להיטיב את תנאי השירות שלהם, טענו בין יתר הדברים לקבלת "שמן הנמל" - שמן המובא בדרך הים מארץ ישראל(2). ועוד שומעים על חיילי ארץ מצרים בכתובת בכרנך: "וירא הוד רוממותו את ארץ ז'אהי (כנען) והנה כל גניה מלאים פרי… ויהיו אנשי צבא הוד רוממותו משוחים שמן זית יום ויום כמעשה חג במצרים" (אסף גור, פירות ארץ-ישררחבעם מלך יהודה מבצר את ממלכתו ומקים שורת ערי מבצר במבואות יהודה ובכל עיר מחסני חירום: "ויחזק את המצרות ויתן בהם נגידים ואצרות מאכל ושמן ויין" (דברי הימים ב' י"א, יא). אף בתקופות מאוחרות יותר, הוכנו מחסני חירום במעוזים ובמבצרים: "כי לחם רב נמצא פה די צורך הנצורים וגם יין ושמן למכביר" (מלחמות היהודים ז', ח', ד). כך מתאר יוסף בן-מתתיהו את מצדה, המעוז האחרון של הקנאים. ועוד קודם לכן, בשלב האחרון של המערכה הקשה על יטבת, עשה יוסף בן-מתתיהו, מפקד המורדים בגליל, שימוש מחוכם בשמן, לבלום את הרומאים המסתערים על העיר: "^הוא ציווה לשפוך שמן רותח על האויב שהתקדם במחסה המגינים ההדוקים. בידי אנשיו היה שמן מן המוכן ובבת אחת שפכו כל היהודים מכל העברים שמן על הרומאים. ואחר כך הטילו עליהם את הכלים שהיו עדין רותחים; דבר זה גרם לרומאים כוויות קשות ובלבל את מערכם הקרבי. הרומאים התגלגלו מן החומה מפני יסוריהם הקשים^" (מלחמות היהודים ג', ז', כ"ח).

אכן לא רק שלום מסמל עלה הזית בסמל צה"ל. יש בו רמז להיערכות נכונה, מחסני חירום, תושייה ועוז-רוח בקרב. הסגולות הרבות של הזית והשמן, הן שעשו אותו מועמד למלך העצים, מוקד למשלים ודימויים לעם ישראל: "מדוע נמשלו ישראל כזית? - אלא כל המשקין מתערבין זה בזה והשמן אינו מתערב אלא עומד, כך ישראל אינן מתערבין עם האומות" (שמות רבה ל"ו). ומכאן קצרה הדרך אל סמל מדינת ישראל: מנורה עטורה עלי-זית. מנורת המאור אשר במקדש, שנרותיה דלקו בשמן זית זך, סמל האור, החוכמה והשלום, ומשני צידיה עלי הזית רבי המשמעות והסמליות.

וכך לימדונו רבותינו על החוכמה והעושר: "אמר רבי יצחק: הרוצה שיחכים - ידרים, ושיעשיר - יצפין; וסימנך: שולחן בצפון ומנורה בדרום. יהושע בן-לוי אמר: לעולם ידרים שמתוך שהוא מחכים מתעשר. שנאמר: אורך ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד" (בבא בתרא, כ"ה ע"ב). המנורה ניצבה בצד דרום במקדש ובדרום, באזור יהודה, התרכזו חכמים וגדולים בישראל. השולחן ניצב בצפון ושם, בגליל, שפע העושר, שפע השמן והזית.

כיצד מפיקים שמן זית?

"יצא קציר חיטים ונכנס בציר, יצא בציר ונכנס מסיק" (תוספתא שבועות ד', כ'). מסיק הזיתים מתחיל לאחר תום בציר הענבים, סמוך לראשית הגשמים. כמה שיטות לאיסוף הזיתים: הראשונה - לקוט ידני בצורה דמויית-חליבה – "חולבים" את הענף. שיטה זו מחייבת עבודת-ידיים רבה וטיפוס אל צמרת העץ ועל-כן: "פועלים קוראין (קריאת שמע) בראש האילן ומתפללים בראש הזית" (תוס' ברכות ב', ח), שלא יבזבזו זמן-עבודה על טיפוס וירידה מהעץ לצורך תפילה. מסיק זה עדיף לשימור הפרי ולפגיעה מועטה בעץ.

השנייה - נענוע האילן בחזקה והפרי נשמט ונופל ארצה: "המרעיד אילן להשיר ממנו" (מכשירין א', א). שיטה מקובלת עד ימינו בכרמי זיתים. השלישית, והיא מקובלת בכפרים הערביים, נקיפה - חביטה על הענפים במקל ארוך שגורמת לנפילת הזיתים ארצה: "כי תחבט זיתך" (דברים כ"ד, כ). "זיתי מסיק שנתערבו עם זיתי נקף" (חלה ג', ח). חכמי התלמוד וכן הרומאים התנגדו לשיטה זו שגרמה לפציעת הפרי והעץ כאחד.

פעולת המסיק פוגעת בעץ והדבר ניכר היטב בכרמי זיתים שנמסקו בשיטת הנקיפה. קדמונינו ידעו כי: "הזית שנה עושין (פרי) ושנה אין עושין (פרי)" (ירושלמי שביעית א', ד), תופעה הידועה עד היום ויש המייחסים אותה בעיקר למסיק הפוגע בעץ בשנה ברוכה וגורם הפחתה ניכרת ביבול בשנה שאחריה(3).

הפקת השמן מהזיתים - מלאכה קשה היא שהרי: "לא דומה זיתים לענבים, ענבים רכים ונותנים את יינם, זיתים קשים ואינם נותנים את שמנם" (תוספתא תרומות ג'). שלב ראשון בתהליך - ייבוש הזיתים על-מנת להקטין את כמות המים בפרי. הכפריים מדלגים לפעמים על שלב זה ונוהגים על-פי הכלל "מן אל-סאג'ר אלא אל-חג'אר" ("מן העץ אל האבן" - מיתקני הסחיטה עשויים אבן כפי שניכר מן הצילומים).

השמן המשובח - "שמן זית זך כתית למאור" (שמות כ"ז, כ) – ניתן להכנה ביתית פשוטה במיתקן הבודידה, בו נהגו אבותינו להשתמש בשנת השמיטה. בכפרים הערביים הפיקו עד לפני זמן קצר שמן בשיטה זו, כפי שתיאר וצילם זאת החוקר דלמן לפני כמאה שנה. הנשים מגלגלות אבן גלילית וכבדה על זיתים שהונחו על-גבי משטח סלע. הזיתים נכתשו-נכתתו ולאחר מכן נסחטו על גבי שקערורית בסלע אליה זרם השמן, או הועברו לסיר בישול ובו מים רותחים, השמן צף מן הזיתים הפצועים והכתותים.
אמנם השמן טוב, אך הכמות המופקת קטנה. על-כן פותחו מיתקנים משוכללים יותר. כולם מורכבים ממערכת פריכה-רסוק הזיתים ומערכת סחיטה. הראשונה פשוטה ועתיקת יומין: אבן "הים" - כיור בלשון הקדמונים - מאוזנת ועל גבה ניצבת אבן ה"ממל" הכבדה, מתגלגלת וכותשת את הזיתים עד כדי פריכתם והפיכתם לעיסה שמנונית. "ממל" על-פי לונץ (המעמר ג, תרע"ב) משורש מלל - מלילות - שיבולים שנפרכו ביד, כמו מגילה משורש גלל. הממל מונע בעזרת בהמה, לרוב קשורת-עיניים, הסובבת סביב "הים" ורתומה לציר ה"ממל".

רסק הזיתים השמנוני, הועבר מן "הים" לעקלי בית-הבד - הם הסלים הקלועים מאריג גס או חבלים ואף זמורות גפן כפי המסופר, על דרך חידוד הלשון, בגמרא: "ר' חיא בר זרניקי ור' שמעון בן יהוצדק היו מהלכין בשביעית (שמיטה), פגע בהם ריש לקיש . . . ראה אדם אחד שהוא זומר בכרם(מלאכה שאסורה בשביעית) אמר להם ריש לקיש: כהן וזומר?!: אמרו לו יכול לאמור לעקל בית-הבד אני צריך. אמר להם: הלב יודע אם לעקל אם לעקלקלות^" (עפ"י סנהדרין כ"ו, ע"א).

ידועות שיטות אחדות לסחיטת השמן: הפשוטה - הפעלת לחץ על הסלים בעזרת קורה ארוכה הנעוצה בקיר; בשיטת המנוף הפעילו לחץ בעזרת משקולות אותן תלו בקצה הקורה: "טוענין קורות בית-הבד" (שבת א' ט).

קורה זו היא, כנראה, מקור השם בית-הבד שאין עניינו אריג אלא ענף העץ: "שלא נקרא בית-הבד אלא על שם הקורה" (בבא בתרא ס"ז, ע"ב). "המוכר את בית-הבד, מכר את הים ואת הממל ואת הבתולות…" (בבא בתרא ד', ה). אלה מיתקנים קבועים המחוברים לקרקע, לעומת הקורה והמשקולות הניידים. "בתולות בית-הבד" הן כנראה המוטות, עמודים שניצבו משני צידי הקורה למנוע סטייתה הצידה מעל העקלים. ועוד נזכר במשנה הגלגל בין החלקים הניידים, הוא כנראה כינוי למשקולות. זיהוי המונחים המשנאיים הקשורים לבית-הבד שנוי במחלוקת בין החוקרים. רבים עסקו בכך והרחיב בעניין יהושע ברנד במאמרו "בית-הבד" (סיני, כרך י"ג, תש"ג).

בתקופה מאוחרת יותר פינו המשקולות מקומן לבורג משוכלל בעזרתו ניתן היה להפעיל לחץ חזק יותר ולהפיק כמות רבה של שמן. קצה הקורה הושחל כמו אום על-גבי בורג מאונך שהוצמד לבסיס; סיבוב הבורג לחץ את הקורה כלפי מטה וכך נלחצו העקלים שמתחת הקורה. באזור יהודה נתגלו עמודי אבן מוצקים ובהם חריצים ומגרעות. אלה שימשו, כנראה, כמסגרת במרכזה הונחו העקלים, עליהם לוח עץ שנלחץ כלפי מטה במסילות החריצים בעזרת בורג עץ, שנע בסיבוב בתוך לוח אופקי שנקבע מעל האבנים. היו שהציעו לכנות אבנים אלה "בתולות" על סמך התפקיד הדומה שמילאו הבתולות בקורה. יש המכנים אבנים אלה "נציבים".

באחרונה הציעו מספר חוקרים שיטות שונות כיצד בדיוק פעל מיתקן סחיטה זה. בכל המיתקנים התמצה השמן לגומה בסלע או לכלי מיוחד. ברבות הימים שוכללה המערכת. כבר בתקופה הרומית, בימי המשנה והתלמוד, מוצאים אנו מיתקני פריכה עשויים שתי אבני "ממל" מקבילות על פני "ים" אחד, אבני "ממל" מקבילות על פני "ים" אחד, אבני "ממל" מחודדות הנתונות בתוך "ים" שקרקעיתו הותאמה במיוחד לצורת ה"ממל" המחודד.

בכפרים הערביים בהם המשיכו לפעול בתי-הבד העתיקים עד השנים האחרונות הוחלף לפעמים "הים" בקערת מתכת ובמקום בהמת עבודה סובב ה"ממל" בכוח מנוע. אף מיתקן הסחיטה שוכלל, את הבורג העתיק מעץ החליף בורג מתכת ואף שאר החלקים נעשו ממתכת. באחרונה הוכנס לשימוש מנוע הידראולי שהיטיב לסחוט מהבורג.

בשנים האחרונות הושבתו כמעט כל בתי-הבד העתיקים עקב הפעלת מערכות מודרניות משוכללות, בתי-חרושת לכל דבר. המכונה והמנוע מחליפים את כל עבודת הידיים, כמות השמן רבה. בעזרת צנטריפוגה מפרידים את השמן ומזקקים אותו היטב. מפעלים מודרניים כאלה פועלים כיום בבית-ג'אללה, בחברון ועוד. המשוכלל ביותר באזור כולו פועל בעיירה תרקומיה שממערב לחברון.

במשק היהודי, פועלים מזה שנים רבות בתי-חרושת מודרניים. הזית והשמן מהווים כיום מקור פרנסה ברוך וחשוב ליהודים רבים.

"זאת היתה ארץ הזית והגפן"

שרידים של מיתקני בית-הבד מצויים בשפע ברחבי הארץ והם מעידים על ריבוי כרמי הזיתים בארץ ועל המקום החשוב שתפסה תעשיית השמן בתרבות החומרית ובפרנסת התושבים, מימי קדם ועד ימינו אנו. ארץ-ישראל התברכה בשמן: "ארץ זית שמן ודבש" (דברים ח', ח), "זיתים יהיו לך בכל גבולך" (שם כ"ח, מ). בעקבות מרד בר-כוכבא נפגעו רוב מטעי הזיתים: "אמר ר' שמעון בן יקים: (לאחר מרד בר-כוכבא) לא היו זיתים מצויים, שבא אדריינוס הרשע והחריב כל הארץ, אבל עכשיו שהזיתים מצויים" (ירושלמי פאה, ז', ה).
יעקב דה-ווירונה מתאר במסעו משנת 1230: "נאבלוס (שכם) . . . היא עיר נעימה ויפה ופורייה… מוקפת חורשות גדולות של זיתים ויש בה שמן יותר מבכל עיר אחרת בסוריה ובארץ הקודש… חברון נמצאת בעמק נהדר. היא מוקפת עצים וגנים, בהם זיתים, תאנים וגפנים… ומתחת למצודת צפת עיר נהדרת… ושם יש זיתים ותאנים וגפנים… בית-לחם נמצאת על הר נהדר וסביבו כרמים וכרמי זיתים ותאנים… מצאנו פה (ליד הר-סיני) מעיין וגן מלא גפנים, זיתים ותאנים". (אסף גור, פירות ארץ-ישראל).

בחלוף השנים, תחת שלטון מוסלמים מתדלדלת הארץ, כרמי הזיתים מצטמצמים ונעלמים. ריצ'ארד פוקוק (1743) כותב: "מקום זה (ירושלים), שהיה פעם מכוסה בעצי זית מוזנח עכשיו - וכל המסתכל בסביבה רואה את השינוי הגדול והמעציב מימי יוסף בן-מתתיהו, שתיאר את האזור כארץ מכוסה עצי זית רעננים… " וולאני (1783) : "… עדיין יש למצוא בו שרידי גפנים וזיתים המעידים שלפנים הייתה זאת ארץ הזית והגפן". תומפסון (1857): "יש פה (סביב רמלה) אלפי עצי-זית, אבל כל השטח מכוסה קוצים ואין כמעט אפשרות למסוק את הזיתים. אילו ניקו את השטח ואילו עיבדו את האדמה כראוי, אפשר היה להכפיל את התנובה…" (אסף גור). בחריפות לשונו תיאר מרק טוויין את הגליל בשנת 1867 - "הגענו בשלום להר-תבור… כל הדרך לא ראינו נפש חיה… בשום מקום כמעט לא היה עץ ולא שיח. אפילו הזית והצבר, אותם הידידים הנאמנים של האדמה הזיבורית, כמעט נטשו את הארץ…" (מסע תענוגות בארץ הקודש).

מאז ראשית המנדט הבריטי, שוקמו מטעי הזיתים ונטעו מטעים חדשים במושבות הגליל, בהתיישבות הציונית החדשה ואף במשק הערבי. תנופת שתילה מיוחדת ניכרת בשנים האחרונות ממש בשולי הר-חברון, בשומרון ובגליל.

תקוע אלפא לשמן

דוגמה מאלפת לתהליך הפריחה, החורבן והפריחה המחודשת, מהווה העיר הקדומה תקוע. עיר זו, השוכנת כשמונה קילומטרים מזרחית לגוש-עציון במדבר יהודה, הצטיינה בעבר בעושר רב וכנראה אף בכרמי זית למכביר. על תקוע זו, שממנה לקח יואב בן צרויה את "האשה החכמה" שתשדל את דוד המלך להשלים עם אבשלום בנו, נאמר במשנה (מנחות ח', ג): "תקוע אלפא (ראשונה) לשמן". אולם בדורות מאוחרים, לאחר שתקוע שביהודה חרבה וסביבתה שממה, לא נראה זיהויה עם אותה "אלפא לשמן" הגיוני - ועל כן זיהו אותה עם מקום בגליל, בנחלת שבט אשר, שעליו נאמר "וטבל בשמן רגלו" (דברים ל"ג, כד). על סמך זיהוי זה דרשו חכמים מאוחרים את מקורם של שמונת ימי החנוכה - זהו הזמן שנדרש כדי להביא לירושלים שמן מתקוע (שבגליל) לאחר שהיוונים טימאו את השמנים שבבית המקדש.

הרי לנו הסבר אחד לשמונת ימי החנוכה. כדי לא לקפח את תקוע שביהודה, נזכיר כי לפני שנים אחדות נאספו ורוכזו על-ידי שייח' בדואי מהאזור אבני "ים", "ממל" ומשקולות מתל תקוע, המעידים על שפע בתי-בד שפעלו בעיר זו בימי-קדם. ולתוספת אישור שגם תקוע של עמוס הנביא אלפא לשמן היא - שתלו התושבים בשנים האחרונות אלפי עצי-זית באזור תקוע והם נקלטים ומשגשגים. ויפה נבואת עמוס יליד תקוע: "והטיפו ההרים עסיס וכל הגבעות תתמוגגנה ושבתי את שבות עמי ישראל ובנו ערים נשמות וישבו… ונטעתים על אדמתם ולא ינתשו עוד מעל אדמתם אשר נתתי להם.. " (ט', יג-טו). מחדשי היישוב היהודי בתקוע מהווים נדבך ראשון להגשמת נבואה זו.

נימוק נוסף לחג החנוכה שעניינו שמן-זית, מוצאים אנו בספרי המקבים: "וביום אשר חולל בו בית המקדש בידי נוכרים, ביום ההוא היה טיהור המקדש, ביום עשרים וחמשה לחודש כסלו חגגו בשמחה שמונת ימים כחג הסוכות בזכרם כי לפני זמן מה בילו את ימי חג הסוכות בהרים ובמערות כדרך החיות" (מקבים ב' י', ה-ו), ואכן חג הסוכות נמשך שמונה ימים: "ביום הראשון שבתון וביום השמיני שבתון" (ויקרא כ"ג, לט). לא רק משך החג מקורו בחג הסוכות, אלא אף ביטויי האור והאש שבו, כמתואר בספר מקבים ב': "בהיותנו נכונים לעשות בחמשה ועשרים בכסלו את חג טהרת המקדש, ראינו להודיעכם למען תעשו גם אתם את חג הסוכות והאש כאשר הביא נחמיה זבחים אחרי שבנה את המקדש והמזבח" (א', יח).

סוכות ידוע אמנם כחג המים. אבותינו שילבו חג מים יחד עם שמחת-בית-השואבה, שהיא חג האש והאור. (שובה בסורית קדומה - לפיד, אבוקה). תיאורי השמחה מחזירים אותנו למקור, לאבוקות שמן-הזית שנישאו במקדש והאירו את הלילה כיום: "… ומנורות של זהב היו שם וארבעה ספלים של זהב בראשיהן… וארבעה ילדים מפרחי כהונה ובידיהם כדים של שמן של מאה ועשרים לוג שהן מטילים לכל ספל וספל… ולא היתה חצר בירושלים שאינה מאירה מאור בית השואבה…" (סוכה ה', א-ב).

מכל האמור נבין מדוע ממנה דוד נציבים מיוחדים לזיתים ולשמן: "ועל הזיתים והשקמים אשר בשפלה בעל חנן הגדרי ועל אצרות השמן יועש" (דברי הימים א' כ"ז, כח). רבים הסיפורים והאגדות על שפע השמן כמקור פרנסה וברכה ליהודים בארץ בימי-קדם: "מעשה שאמר רבי יוסי לבנו בציפורי: עלה והבא לנו זיתים מן העליה, הלך ומצא את העליה שצפה בשמן" (ירושלמי פאה פ"ז, פ"ג); ו"מעשה באנשי לדקיה שנצרכו לשמן בכמות רבה ולא מצאו אלא בגוש-חלב, וכה רב השמן שם עד שלא הניחו סוס ופרד גמל וחמור בכל ארץ-ישראל שלא עמסוהו בשמן מגוש-חלב ועוד נותרה שם כמות רבה" (ספרי, ברכה ל"ג).

"אשתך כגפן פריה בירכתי ביתך בניך כשתלי זיתים סביב לשלחנך. הנה כי כן יברך גבר ירא ה'" (תהלים קכ"ח, ג-ד). אלה הן גרופיות של זית, אותם ענפים צעירים הגדלים סביב הגזע סמוך לקרקע והם כבנים סביב אביהם, בניך כשתילי זיתים. "מה הזית הזה: זיתים לאכילה, זיתים לייבוש, זיתים לשמן ושמנו דולק יפה מכל השמנים ואין עליו נושרין לא בימות החמה ולא בימות הגשמים" (במדבר רבה ח').

הערות:
1. לעומת ההסקה בעצי-זית שהגבילוה, נפוצה ההסקה בפסולת הזיתים לאחר הפקת השמן, הלא היא הגפת: "^כירה… תנור שהסיקו בגפת^" (שבת ג', א-ב).
2. פאפירוס אנסטאסי – ראה אבי-יונה, "הזית והשמן בארץ-ישראל בימים קדומים", מסות ומחקרים בידיעת הארץ, ניומן, ירושלים, תשכ"ד.
3. את תופעת הסרוגיות ביבולי יש לייחס למבנה הבוטני של עץ הזית. פירות הזית צומחים על הצימוח של השנה הקודמת בלבד. כאשר הזית עמוס פרי מצטמצם מאוד הצימוח הווגטטיבי (תודתי לאילן זהרוני על הערתו זו).

שבעת המנים-עפ''י המקרות

שבעת המינים
מחברת: עירית זהרוני

סיפורים, אגדות ומשלים מן המדרש והאגדה על שבעת המינים
חג שבועות
חג השבועות הוא אחד משלוש הרגלים הנזכרות במקרא: "את חג המצות תשמור. שבעת ימים תאכל מצות כאשר צויתך למועד חדש האביב, כי בו יצאת ממצרים ולא יראו פני ריקם. וחג הקציר בכורי מעשיך אשר תזרע בשדה וחג האסיף בצאת השנה באספך את מעשיך מן השדה" (שמות כ"ג, טו-טז).

לחג השבועות שמות אחדים - חג שבועות, חג הביכורים, חג הקציר וחג מתן-תורה. בתקופות שונות הודגשו ערכים שונים של החג. כשישבו ישראל על אדמתם והוציאו לחם מן הארץ, היה יסוד הטבע עיקרו של החג. חגם של עובדי-האדמה, של הכורמים והיוגבים. כשגלו ישראל מארצם ונתרחקו מעל אדמתם נחוג החג כזמן מתן תורתנו ויסוד הטבע רק הוזכר ועורר געגועים אל הארץ. בימינו, בארץ-ישראל, שוב מאוחדים כל תכני החג – מתן תורה, קציר חיטים וחגיגת זיכרון ביכורים.

עבודת האדמה הייתה הבסיס לסדרי החיים והדת של עם ישראל בארץ-ישראל בימי בית ראשון ושני. פירות האילן ותבואות-השדה המבשילים ראשונה מצווה להביאם לבית-הבחירה. לחיוב זה שורשים בהשקפה שכל מתנות הטבע מאלוהים באו ואין אדם רשאי ליהנות מכל מה שזיכוהו מן השמים, אלא אם כן הקדיש את ראשיתו: "כבד את ה' מהונך ומראשית כל תבואתך. וימלאו אסמיך שבע ותירוש יקביך יפרצו" (משלי ג', ט-י).

מביאים ביכורים רק משבעת-המינים, שבעת גידולי השדה והכרם, שבהם נשתבחה ארץ-ישראל לפי המפורט בספר דברים ח', ח: "ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורמון ארץ-זית שמן ודבש (תמרים)". שבעת המינים כתובים בסדר הבשלתם, מלבד החיטה שמפני כבודה וערכה נזכרה לפני השעורה המקדימה אותה בהבשלתה. במשנה מובא התיאור של הבאת ביכורים בימי בית שני: "כיצד מפרישין הבכורים? יורד אדם בתוך שדהו, ורואה תאנה שבכרה, אשכול שבכר, רימון שבכר – קושרו בגמי (1) ואומר: הרי אלו בכורים. כיצד מעלין את הבכורים? - כל העירות שבמעמד מתכנסות לעירו של מעמד ולנין ברחובה של עיר, ולא היו נכנסין לבתים. ולמשכים היה הממנה אומר: 'קומו ויעלה ציון אל בית ה' אלהינו'. הקרובים היו מביאים תאנים וענבים, והרחוקים מביאים גרוגרות (דבלים) וצמוקים והשור הולך לפניהם, וקרניו מצופות זהב (שבולי פז), ועטרה של זית בראשו, והחליל מכה לפניהם, עד שמגיעים קרוב לירושלים" (בכורים ג).

חיטה ושעורה

"וחג שבעת תעשה לך בכורי קציר חטים" (שמות ל"ד, כב).

"אמר ר' חנינא בן פזי: הקוצים הללו אינם לא מתנכשים ולא נזרעים - מאליהם הם יוצאים ומתמרים ועולים; החטים הללו - כמה צער וכמה יגיעה עד שלא יעלו" (בראשית רבה י').

"ויקרא את שמו נח לאמר זה ינחמנו ממעשנו ומעצבון ידינו - קדם שנולד נח לא כשהיו זורעין היו קוצרין, אלא היו זורעין חטים (ושעורים) וקוצרין קוצים ודרדרים. כיון שנולד נח חזר העולם לישובו, קצרו מה שזרעו – זורעין חטים וקוצרין חטים, זורעין שעורים וקוצרין שעורים; ולא עוד, אלא עד שלא נולד נח עושין מלאכה בידיהם, לכך כתוב 'ומעצבון ידינו', - נולד נח – התקין להם מתרשות ומגלות וקרדמות וכל כלי מלאכה" (תנחומא בראשית).
*גפן
"בחלומי והנה גפן לפני. ובגפן שלושה שריגים והיא כפרחת עלתה ניצה הבשילו אשכלותיה ענבים" (בראשית מ', ט-י).

כשהתחיל נח נוטע בא שטן ועמד לפניו. אמר לו: מה אתה נוטע? אמר לו: כרם. אמר לו השטן: מה טיבו? אמר לו: פרותיו מתוקים בין לחים ובין יבשים ועושין מהם יין המשמח לבבות. אמר לו השטן: רצונך שנטענו יחד אני ואתה? אמר לו: הן. מה עשה השטן? הביא רחלה ושחטה על הגפן; אחר-כך הביא ארי ושחטו עליה; אחר-כך הביא קוף ושחטו עליה; אחר-כך הביא חזיר ושחטו עליה - והטיף דמיהם והשקה בהם אותו הכרם. רמז לו, כשאדם שותה כוס אחת - הרי הוא כרחלה: ענו ושפל רוח; כשהוא שותה שתי כוסות - מיד נעשה גבור כארי ומתחיל לדבר גדולות ואומר: מי כמוני! כיון ששתה שלש או ארבע כוסות - מיד הוא נעשה כקוף: עומד ומרקד ומשחק ומנבל פיו לפני הכל ואינו יודע מה יעשה. נשתכר - נעשה כחזיר: מתלכלך בטיט ומוטל באשפה. וכל זה ארע לנח הצדיק" (תנחומא נ"ח).

במשל הגפן בישעיהו מתוארות עבודות הכורם והטיפול בגפן: "אשירה נא לידידי שירת דודי לכרמו, כרם הזה היה לידידי בקרן בן-שמן: ויעזקהו (עקר את הטרשים האופייניים למדרונות הרי יהודה) ויסקלהו (סילק את האבנים ובנה קירות תמך למדרגות) ויטעהו שרק (נטע זן משובח של גפן שענביו אדומים כהים) ויבן מגדל בתוכו וגם יקב חצב בו..." (ישעיהו ה, א-ב).

גם כיום נוכל לראות בנופי יהודה ושומרון את השומרות - סוכות האבן הבנויות בין כרמי הגפן ומיועדות למשכן השומר. את ענבי היין הביאו הבוצרים לגת, הוא היקב שנחצב באבן. סחיטת המיץ מן הענבים נעשתה בדריכת רגליים, כשהדורכים בגת החזיקו בחבל היורד מתקרת המבנה, כדי שלא ימעדו ולבל יפלו בשעת הדריכה. בגת היה פתח דרכו נזל המיץ שנסחט מן הענבים למקום בו נאגר ושם גם התרחש תהליך התסיסה. באזורים שונים של הארץ מצויים שרידים רבים של גיתות, המעידים על מקומה של הגפן בכלכלה של אותם זמנים.

"אמר ר' שמעון בן לקיש: אמה זו כגפן נמשלה: זמורות שבה - אלו בעלי-בתים, אשכולות שבה - אלו תלמידי חכמים, עלים שבה - אלו עמי הארץ, קנוקנות שבה - אלו ריקנים שבישראל. וזהו ששלחו משם: יבקשו רחמים האשכלות על העלים, שאלמלא העלים איו האשכלות מתקימים" (חולין צב, ע"א)
*תאנה

"וישבו איש תחת גפנו ותחת תאנתו ואין מחריד" (מיכה ד', ד).

"'נצר תאנה יאכל פריה' - למה נמשלה תורה בתאנה? שרב האילנות, הזית, הגפן והתמרה, נלקטין כאחת, והתאנה נלקטת מעט-מעט. כך התורה, היום לומד מעט ולמחר הרבה, לפי שאינה מתלמדת לא בשנה ולא בשנתים" (במדבר רבה כא).

"שנה ר' יוסף: הרוצה לטעום תאנה יפנה למזרחה" (יומא פ"ג). שהתאנים מהצד שעולה השמש טעמן יפה ביותר.

"רבי בר יחזקאל נזדמן לבני-ברק, ראה עזים שאוכלות תחת תאנים. והיה דבש נוטף מן התאנים וחלב מטפטף מן העזים ומתערבים זה בזה. אמר: 'זהו זבת חלב ודבש'" (כתובות קי"א)

מעשה באדרינוס המלך שהיה עובר למלחמה והולך עם הגייסות שלו להילחם על מדינה אחת שמרדה עליו. מצא בדרך זקן אחד שהיה נוטע נטיעות תאנים. אמר לו אדרינוס: בן כמה שנים אתה עכשיו? אמר לו בן מאה שנה. אמר לו: אתה זקן בן מאה שנה עומד וטורח ונוטע נטיעות, וכי סבור אתה לאכול מהן? אמר לו: אדוני המלך, הריני נוטע, אם אזכה אוכל מפירות נטיעותי, ואם לאו - כשם שיגעו אבותי לי כך אני יגע לבני. עשה אדרינוס שלוש שנים במלחמה וחזר. מצא לאותו זקן באותו מקום. מה עשה אותו זקן? נטל סלסלה ומלא אותה ביכורי תאנים יפות וקרב לפני אדרינוס. אמר לפניו: אדוני המלך, קבל מן עבדך. אני הוא אותו הזקן שמצאת אותי בהליכתך עומד ונוטע, הרי כבר זיכני המקום לאכול מפירות נטיעותי, ואלו שבתוך הסלסלה - מהם. מיד אמר אדרינוס לעבדיו: טלו את הסלסלה ממנו ומלאו אותה זהובים" (תנחומא קדושים ויקרא רבה כ"ה).

רבי גדליה בן-יחיא מחבר ספר "שלשלת הקבלה" השאיר לנו לזיכרון אגדה על דבר מות רשב"ג (ר' שלמה בן גבירול) ועץ התאנה. "משורר ערבי אחד ('תוגר') נתקנא במשורר העברי על רוב חוכמתו ושירתו הנפלאה, ומתוך קנאתו הקשה הרג את רשב"ג ואת גופו טמן באדמה תחת תאנה אחת בגנו. ומאז, התאנה הזאת חנטה פגיה קודם זמנה, ועשתה תאנים גדולות ויפות מאוד, וכל יושבי העיר השתוממו לדבר במאוד. השמועה הגיעה לאוזני הכליף, אשר התאווה לדעת את סוד התאנים המפליאות האלה, המתבשלות קודם זמנן, והוא קרא ל'תוגר' וחקר ודרש את סיבת הדבר. בתחילה לא רצה הרוצח לגלות את סודו, אבל - הכליף ציווה לענותו, ומתוך עינויים הודה על מעשהו, ואז תלוהו בפקודת הכליף על אותה התאנה". ואכן נמשל הרשב"ג לתאנה שחנטה פגיה קודם זמנה, לפי שכשרונו נתבגר בשחרית חייו (השירה העברית בימי הביניים א. בן אור).

מקום חשוב לתאנה בניבים העבריים: רוצה אתה לציין אדם דל וצמוק הרי הוא "גרוגרת דרבי צדוק". עובר שנולד טרם זמנו הרי הוא "פג".

"מעשה בר' יונתן בן אלעזר, שהיה יושב תחת תאנה אחת, והיתה התאנה מלאה תאנים יפות. ירד טל והיו התאנים שואבות דבש, והיה הרוח מגבלו בעפר. באה עז אחת והיתה מנטפת חלב בדבש, וקרא לתלמידים ואמר להם: באו וראו דגמא מעין העולם-הבא, שנאמר: והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס והגבעות תלכנה חלב" (תנחומא תצוה, סימן "והזהיר").
*רימון
"ויבאו עד נחל אשכל ויכרתו משם זמורה ואשכול ענבים אחד וישאהו במוט בשנים ומן הרמנים ומן התאנים" (במדבר י"ג, כג).

גם בימינו ניכר רישומו של הרימון בנוף הגינות והבוסתנים של יישובי האדם הכפריים. בייחוד מתבלט השיח הגבוה בחודש האביב, כשהוא מתחיל ללבלב. עלוותו הצעירה לוהטת אז בצבעה האדום שהוא מאז ומתמיד סמל לשכרון חושים ואהבה עזה כפי שיעיד הכתוב - "לכה דודי נצא השדה נלינה בכפרים. נשכימה לכרמים נראה אם פרחה הגפן פתח הסמדר הנצו הרמונים" (שיר השירים ז', יב-יג).

יופיו של ר' יוחנן: "הרוצה לראות יופיו של ר' יוחנן יביא כוס של כסף צרוף וימלאנה גרעינים של רימון אדום ויעטר כליל של ורד אדם על פיו, ויניחנו בין חמה לצל ואותו זהר מעין יופיו של ר' יוחנן הוא" (בבא מציעא פ"ד, ע"א).

רבי מאיר: "רימון מצא, תוכו אכל, קליפתו זרק" (חגיגה ט"ו, ע"ב).

"'כפלח הרמון רקתך' - אמר ר' שמעון בן לקיש: אל תקרי 'רקתך' אלא 'רקתך', שאפילו ריקנים שבך מלאים מצוות כרימון" (עירובין י"ט).

צורות רימונים פארו את בגדי הכהן הגדול - "ויעשו על שולי המעיל רמוני תכלת וארגמן ותולעת שני משזר. ויעשו פעמני זהב טהור ויתנו את הפעמונים בתוך הרמנים על שולי המעיל סביב בתוך הרמנים. פעמן ורמן, פעמן ורמן על שולי המעיל סביב" (שמות ל"ט, כד-כו).

*זית
"ויאמר להם הזית: החדלתי את דשני אשר בי יכבדו אלהים ואנשים והלכתי לנוע על העצים" (שופטים ט', ט).

"ו'שמן מחלמיש צור' - אלו זיתים של גוש חלב. מעשה שאמר ר' יוסי לבנו בציפורי: עלה והבא לנו זיתים מן העליה. הלך ומצא את העליה שצפה בשמן" (ירושלמי פאה ז, ה"ג, ספרי האזינו).

גזע הזית הציורי מצמיח מסביב לבסיסו נצרים, שהכורמים נוהגים להפרידם ולשותלם, ובעיני איש תקופת המקרא שימש סמל לחיי משפחה ברוכים ומאושרים – "אשתך כגפן פריה בירכתי ביתך, בניך כשתלי זיתים סביב לשלחנך" (תהלים קכ"ח, ג). הגזע - אבי המשפחה מאריך ימים - ו"השתילים" - הבנים יוצאי חלציו המסובים לשולחנו - הם חבורה מלוכדת. בהגיע זמנו של הגזע למות בשיבה טובה, יחליפהו אחד ה"שתילים", שיגדל עד מהרה והיה אף הוא לגזע - לציר המשפחה. אך לעתים יש ו"השתילים" צומחים ומתחברים זה עם זה והיו לקורה חסונה במיוחד - כעין מקלעת גזעים. ה"שתילים" והגזעים - בני המשפחה - יתחלפו, ואילו עיקרו של הגזע, השורש - המשפחה - מאריכים ימים מכולם. בארץ חיים עדיין זיתים שנטעו בתקופה הביזאנטית וקרויים "רומיים" בפי האיכרים.

"והנה עלה-זית טרף בפיה" (בראשית ח', יא). עצים רבים ודאי נעקרו בנחשולי המבול, אך לא כן עצי הזית! ומאז חזרה היונה אל תיבת נוח, היה ענף עלי הזית במקורה של היונה לסמל של תקוות החיים והשלום לאדם. "'והנה עלה-זית טרף בפיה' - אמרה היונה לפני הקדוש-ברוך-הוא: 'רבונו של עולם, יהיו מזונותי מרורים כזית זה ומסורים בידך, ואל יהיו מתוקים כדבש ומסורים ביד בשר-ודם'" (בראשית רבא ל"ג; סנהדרין ק"ח).

"אמר ר' יהושע בן לוי: למה נמשלו ישראל לזית? לומר לך: מה זית זה אין עליו נושרים לא בימות החמה ולא בימות הגשמים אף ישראל אין להם בטלה (אבדון, כיליון) עולמית, לא בעולם הזה ולא בעולם הבא" (מנחה נ"ג).

"אמר ר' יוחנן: למה נמשלו ישראל לזית? לומר לך: מה זית אינו מוציא שמנו אלא על-ידי כתישה, אף ישראל אין חוזרים למוטב אלא על-ידי יסורים" (מנחה נ"ג).

"פעם אחת נצרכו אנשי לודקיא לשמן, מינו להם פלמיטוס (שליח) אחד. אמרו לו: לך והבא לנו שמן במאה ריבוא. הלך לירושלים, אמרו לו לך לצור. הלך לצור, אמרו לו לך לגוש-חלב. הלך לגוש-חלב, אמרו לו: לך אצל פלוני לשדה, הלך ומצאו עוזק תחת זיתיו. אמר לו: יש לך שמן במאה ריבוא, שאני צריך? אמר לו: המתן לי עד שאסיים מלאכתי. המתין עד שסיים מלאכתו. לאחר שסיים מלאכתו, הפשיל כליו לאחוריו והיה מסקל ובא בדרך. אמר: לזה יש לו שמן במאה ריבוא? כמדומה אני ששחוק שחקו בי היהודים. כיוון שהגיע לעירו הוציאה לו שפחתו קומקום של חמין ורחץ בו ידיו ורגליו, והוציאה לו ספל של זהב מלא שמן וטבל בו ידיו ורגליו לקיים מה שנאמר: 'וטבל בשמן רגלו'. לאחר שאכלו ושתו מדד לו שמן במאה ריבוא. אמר לו: כלום אתה צריך ליותר? אמר לו: הן, אלא שאין בידי דמים. אמר לו: אם אתה רוצה ליקח קח ואני אלך עמך ואטול דמים. מדד לו שמן בשמונה-עשר ריבוא" (מנחות פ"ה).
*תמר
את "הדבש" שבשבעת המינים שבהם נשתבחה ארצנו, זיהתה המסורת עם פירות התמר: "ויבאו אילמה ושם שתים עשרה עינת מים ושבעים תמרים ויחנו שם על המים" (שמות ט"ו, כז).

התמר, דקל בלשון המשנה, נחקק עמוק בלב העם בתקופת נדודיו מנאת מדבר לנאת מדבר. בחרבוני הישימון היה לבני ישראל מראה דקלים מרחוק בשורה גדולה של צל ומים. העץ התמיר ה"מיתמר" לגובה של כעשרים מטר בולט במרחבי המדבר החשופים ונראה עד למרחוק. מאז נדודי ישראל במדבר נצמד התמר לנשמת עמנו והפך לסמל ארצו בימי שמחה ויגון גם יחד. שמעון החשמונאי טבע מטבע ועליה צורת תמר, שמתחתיו שני סלים מלאי פירות התמר. ואילו אספסינוס חקק במטבע הניצחון על יהודה עץ תמר, שמתחתיו שפופה בתולת בת-ציון ביגונה.

נמשלו ישראל לתמר: התמר הזה אין בו לא עקומים ולא סיקוסים וצלו רחוק. תמרה זו אין בה פסלת אלא תמרים לאכילה, לולבין להילול, חריות לסיכוך, סיבים לחבלים, סנסנים לכברה, שפעת קורית לקרות בהם את הבית (בראשית רבה מ"א).

בפרחי התפרחת של התמרה ישנם עליים בלבד ומהם מתפתח הפרי. פרחי התפרחת של התמר (הזכר) מכילים רק אבקנים. ההאבקה נעשית בעיקר על-ידי הרוח, לפיכך יש לתמר כמות גדולה של אבקה בתפרחת הזכרית. ריבוי האבקה מבטיח את ההאבקה למרות שחלק ממנה תיזרה לרוח, ותתפזר לשווא, בלי שתגיע לתעודתה. מגדלי התמרים לא סומכים על ההאבקה באקראי על-ידי הרוח בלבד. כדי להבטיח יבול טוב של תמרים משתמשים בהאבקה מלאכותית.

חכמינו ז"ל הכירו יפה את הצמח ואת דרך רבייתו. "מעשה בתמרה אחת שהיתה עומדת בחמתן (שם מקום) ולא היתה עושה פירות והיו מרכיבין אותה ולא עשתה פירות. עבר דקלאי אחד וראה אותה, אמר: תמר היא צופה מיריחו והיא מתאוה לו בלבה. והביאו ממנו והרכיבן אותה. מיד עשתה פירות" (בראשית רבה מ"א; במדבר רבה ג').

"שישה דברים עשו אנשי יריחו (בערב פסח ואחד מהם) מרכיבין דקלים כל היום" (פסחים נ"ה, ע"ב). "מניחין כופרא זכרי לעץ נקבי" (פסחים נ"ו, ע"א). הרכבת דקלים, הכוונה להאבקת דקלים.

פרי -בתנ''ך

בראשית פרק א
פסוק יא: וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע, עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ, אֲשֶׁר זַרְעוֹ-בוֹ עַל-הָאָרֶץ; וַיְהִי-כֵן.
פסוק כט: וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת-כָּל-עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ, וְאֶת-כָּל-הָעֵץ אֲשֶׁר-בּוֹ פְרִי-עֵץ, זֹרֵעַ זָרַע: לָכֶם יִהְיֶה, לְאָכְלָה.
בראשית פרק ב
פסוק ט: וַיַּצְמַח יְהוָה אֱלֹהִים, מִן-הָאֲדָמָה, כָּל-עֵץ נֶחְמָד לְמַרְאֶה, וְטוֹב לְמַאֲכָל--וְעֵץ הַחַיִּים, בְּתוֹךְ הַגָּן, וְעֵץ, הַדַּעַת טוֹב וָרָע.
פסוק טז: וַיְצַו יְהוָה אֱלֹהִים, עַל-הָאָדָם לֵאמֹר: מִכֹּל עֵץ-הַגָּן, אָכֹל תֹּאכֵל.
בראשית פרק ג
פסוק א: וְהַנָּחָשׁ, הָיָה עָרוּם, מִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה, אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה אֱלֹהִים; וַיֹּאמֶר, אֶל-הָאִשָּׁה, אַף כִּי-אָמַר אֱלֹהִים, לֹא תֹאכְלוּ מִכֹּל עֵץ הַגָּן.
פסוק ב: וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה, אֶל-הַנָּחָשׁ: מִפְּרִי עֵץ-הַגָּן, נֹאכֵל.
פסוק ח: וַיִּשְׁמְעוּ אֶת-קוֹל יְהוָה אֱלֹהִים, מִתְהַלֵּךְ בַּגָּן--לְרוּחַ הַיּוֹם; וַיִּתְחַבֵּא הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ, מִפְּנֵי יְהוָה אֱלֹהִים, בְּתוֹךְ, עֵץ הַגָּן.
פסוק כד: וַיְגָרֶשׁ, אֶת-הָאָדָם; וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן-עֵדֶן אֶת-הַכְּרֻבִים, וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת, לִשְׁמֹר, אֶת-דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים. {ס}
בראשית פרק מ
פסוק יט: בְּעוֹד שְׁלֹשֶׁת יָמִים, יִשָּׂא פַרְעֹה אֶת-רֹאשְׁךָ מֵעָלֶיךָ, וְתָלָה אוֹתְךָ, עַל-עֵץ; וְאָכַל הָעוֹף אֶת-בְּשָׂרְךָ, מֵעָלֶיךָ.
שמות פרק ט
פסוק כה: וַיַּךְ הַבָּרָד בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרַיִם, אֵת כָּל-אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה, מֵאָדָם, וְעַד-בְּהֵמָה; וְאֵת כָּל-עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה הִכָּה הַבָּרָד, וְאֶת-כָּל-עֵץ הַשָּׂדֶה שִׁבֵּר.
שמות פרק טו
פסוק כה: וַיִּצְעַק אֶל-יְהוָה, וַיּוֹרֵהוּ יְהוָה עֵץ, וַיַּשְׁלֵךְ אֶל-הַמַּיִם, וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם; שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט, וְשָׁם נִסָּהוּ.
שמות פרק לא
פסוק ה: וּבַחֲרֹשֶׁת אֶבֶן לְמַלֹּאת, וּבַחֲרֹשֶׁת עֵץ; לַעֲשׂוֹת, בְּכָל-מְלָאכָה.
שמות פרק לה
פסוק לג: וּבַחֲרֹשֶׁת אֶבֶן לְמַלֹּאת, וּבַחֲרֹשֶׁת עֵץ; לַעֲשׂוֹת, בְּכָל-מְלֶאכֶת מַחֲשָׁבֶת.
ויקרא פרק יא
פסוק לב: וְכֹל אֲשֶׁר-יִפֹּל-עָלָיו מֵהֶם בְּמֹתָם יִטְמָא, מִכָּל-כְּלִי-עֵץ אוֹ בֶגֶד אוֹ-עוֹר אוֹ שָׂק, כָּל-כְּלִי, אֲשֶׁר-יֵעָשֶׂה מְלָאכָה בָּהֶם; בַּמַּיִם יוּבָא וְטָמֵא עַד-הָעֶרֶב, וְטָהֵר.
ויקרא פרק יד
פסוק ו: אֶת-הַצִּפֹּר הַחַיָּה יִקַּח אֹתָהּ, וְאֶת-עֵץ הָאֶרֶז וְאֶת-שְׁנִי הַתּוֹלַעַת וְאֶת-הָאֵזֹב; וְטָבַל אוֹתָם וְאֵת הַצִּפֹּר הַחַיָּה, בְּדַם הַצִּפֹּר הַשְּׁחֻטָה, עַל, הַמַּיִם הַחַיִּים.
פסוק נא: וְלָקַח אֶת-עֵץ-הָאֶרֶז וְאֶת-הָאֵזֹב וְאֵת שְׁנִי הַתּוֹלַעַת, וְאֵת הַצִּפֹּר הַחַיָּה, וְטָבַל אֹתָם בְּדַם הַצִּפֹּר הַשְּׁחוּטָה, וּבַמַּיִם הַחַיִּים; וְהִזָּה אֶל-הַבַּיִת, שֶׁבַע פְּעָמִים.
ויקרא פרק טו
פסוק יב: וּכְלִי-חֶרֶשׂ אֲשֶׁר-יִגַּע-בּוֹ הַזָּב, יִשָּׁבֵר; וְכָל-כְּלִי-עֵץ--יִשָּׁטֵף, בַּמָּיִם.
ויקרא פרק יט
פסוק כג: וְכִי-תָבֹאוּ אֶל-הָאָרֶץ, וּנְטַעְתֶּם כָּל-עֵץ מַאֲכָל--וַעֲרַלְתֶּם עָרְלָתוֹ, אֶת-פִּרְיוֹ; שָׁלֹשׁ שָׁנִים, יִהְיֶה לָכֶם עֲרֵלִים--לֹא יֵאָכֵל.
ויקרא פרק כג
פסוק מ: וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים, וַעֲנַף עֵץ-עָבֹת, וְעַרְבֵי-נָחַל; וּשְׂמַחְתֶּם, לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם--שִׁבְעַת יָמִים.
במדבר פרק יג
פסוק כ: וּמָה הָאָרֶץ הַשְּׁמֵנָה הִוא אִם-רָזָה, הֲיֵשׁ-בָּהּ עֵץ אִם-אַיִן, וְהִתְחַזַּקְתֶּם, וּלְקַחְתֶּם מִפְּרִי הָאָרֶץ; וְהַיָּמִים--יְמֵי, בִּכּוּרֵי עֲנָבִים.
במדבר פרק יט
פסוק ו: וְלָקַח הַכֹּהֵן, עֵץ אֶרֶז וְאֵזוֹב--וּשְׁנִי תוֹלָעַת; וְהִשְׁלִיךְ, אֶל-תּוֹךְ שְׂרֵפַת הַפָּרָה.
במדבר פרק לא
פסוק כ: וְכָל-בֶּגֶד וְכָל-כְּלִי-עוֹר וְכָל-מַעֲשֵׂה עִזִּים, וְכָל-כְּלִי-עֵץ--תִּתְחַטָּאוּ. {ס}
במדבר פרק לה
פסוק יח: אוֹ בִּכְלִי עֵץ-יָד אֲשֶׁר-יָמוּת בּוֹ הִכָּהוּ, וַיָּמֹת--רֹצֵחַ הוּא: מוֹת יוּמַת, הָרֹצֵחַ.
דברים פרק ד
פסוק כח: וַעֲבַדְתֶּם-שָׁם אֱלֹהִים, מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם: עֵץ וָאֶבֶן--אֲשֶׁר לֹא-יִרְאוּן וְלֹא יִשְׁמְעוּן, וְלֹא יֹאכְלוּן וְלֹא יְרִיחֻן.
דברים פרק י
פסוק א: בָּעֵת הַהִוא אָמַר יְהוָה אֵלַי, פְּסָל-לְךָ שְׁנֵי-לוּחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים, וַעֲלֵה אֵלַי, הָהָרָה; וְעָשִׂיתָ לְּךָ, אֲרוֹן עֵץ.
דברים פרק יב
פסוק ב: אַבֵּד תְּאַבְּדוּן אֶת-כָּל-הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר עָבְדוּ-שָׁם הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר אַתֶּם יֹרְשִׁים אֹתָם--אֶת-אֱלֹהֵיהֶם: עַל-הֶהָרִים הָרָמִים וְעַל-הַגְּבָעוֹת, וְתַחַת כָּל-עֵץ רַעֲנָן.
דברים פרק טז
פסוק כא: לֹא-תִטַּע לְךָ אֲשֵׁרָה, כָּל-עֵץ: אֵצֶל, מִזְבַּח יְהוָה אֱלֹהֶיךָ--אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה-לָּךְ.
דברים פרק כ
פסוק יט: כִּי-תָצוּר אֶל-עִיר יָמִים רַבִּים לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ לְתָפְשָׂהּ, לֹא-תַשְׁחִית אֶת-עֵצָהּ לִנְדֹּחַ עָלָיו גַּרְזֶן--כִּי מִמֶּנּוּ תֹאכֵל, וְאֹתוֹ לֹא תִכְרֹת: כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה, לָבֹא מִפָּנֶיךָ בַּמָּצוֹר.
פסוק כ: רַק עֵץ אֲשֶׁר-תֵּדַע, כִּי-לֹא-עֵץ מַאֲכָל הוּא--אֹתוֹ תַשְׁחִית, וְכָרָתָּ; וּבָנִיתָ מָצוֹר, עַל-הָעִיר אֲשֶׁר-הִוא עֹשָׂה עִמְּךָ מִלְחָמָה--עַד רִדְתָּהּ. {פ}
דברים פרק כא
פסוק כב: וְכִי-יִהְיֶה בְאִישׁ, חֵטְא מִשְׁפַּט-מָוֶת--וְהוּמָת: וְתָלִיתָ אֹתוֹ, עַל-עֵץ.
דברים פרק כב
פסוק ו: כִּי יִקָּרֵא קַן-צִפּוֹר לְפָנֶיךָ בַּדֶּרֶךְ בְּכָל-עֵץ אוֹ עַל-הָאָרֶץ, אֶפְרֹחִים אוֹ בֵיצִים, וְהָאֵם רֹבֶצֶת עַל-הָאֶפְרֹחִים, אוֹ עַל-הַבֵּיצִים--לֹא-תִקַּח הָאֵם, עַל-הַבָּנִים.
דברים פרק כח
פסוק לו: יוֹלֵךְ יְהוָה אֹתְךָ, וְאֶת-מַלְכְּךָ אֲשֶׁר תָּקִים עָלֶיךָ, אֶל-גּוֹי, אֲשֶׁר לֹא-יָדַעְתָּ אַתָּה וַאֲבֹתֶיךָ; וְעָבַדְתָּ שָּׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים, עֵץ וָאָבֶן.
פסוק סד: וֶהֱפִיצְךָ יְהוָה בְּכָל-הָעַמִּים, מִקְצֵה הָאָרֶץ וְעַד-קְצֵה הָאָרֶץ; וְעָבַדְתָּ שָּׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים, אֲשֶׁר לֹא-יָדַעְתָּ אַתָּה וַאֲבֹתֶיךָ--עֵץ וָאָבֶן.
דברים פרק כט
פסוק טז: וַתִּרְאוּ, אֶת-שִׁקּוּצֵיהֶם, וְאֵת, גִּלֻּלֵיהֶם--עֵץ וָאֶבֶן, כֶּסֶף וְזָהָב אֲשֶׁר עִמָּהֶם.
שמואל ב פרק ה
פסוק יא: וַיִּשְׁלַח חִירָם מֶלֶךְ-צֹר מַלְאָכִים, אֶל-דָּוִד, וַעֲצֵי אֲרָזִים, וְחָרָשֵׁי עֵץ וְחָרָשֵׁי אֶבֶן קִיר; וַיִּבְנוּ-בַיִת, לְדָוִד.
מלכים א פרק ו
פסוק טו: וַיִּבֶן אֶת-קִירוֹת הַבַּיִת מִבַּיְתָה, בְּצַלְעוֹת אֲרָזִים--מִקַּרְקַע הַבַּיִת עַד-קִירוֹת הַסִּפֻּן, צִפָּה עֵץ מִבָּיִת; וַיְצַף אֶת-קַרְקַע הַבַּיִת, בְּצַלְעוֹת בְּרוֹשִׁים.
מלכים א פרק יד
פסוק כג: וַיִּבְנוּ גַם-הֵמָּה לָהֶם בָּמוֹת וּמַצֵּבוֹת, וַאֲשֵׁרִים, עַל כָּל-גִּבְעָה גְבֹהָה, וְתַחַת כָּל-עֵץ רַעֲנָן.
מלכים ב פרק ג
פסוק יט: וְהִכִּיתֶם כָּל-עִיר מִבְצָר, וְכָל-עִיר מִבְחוֹר, וְכָל-עֵץ טוֹב תַּפִּילוּ, וְכָל-מַעְיְנֵי-מַיִם תִּסְתֹּמוּ; וְכֹל הַחֶלְקָה הַטּוֹבָה, תַּכְאִבוּ בָּאֲבָנִים.
פסוק כה: וְהֶעָרִים יַהֲרֹסוּ וְכָל-חֶלְקָה טוֹבָה יַשְׁלִיכוּ אִישׁ-אַבְנוֹ וּמִלְאוּהָ, וְכָל-מַעְיַן-מַיִם יִסְתֹּמוּ וְכָל-עֵץ-טוֹב יַפִּילוּ, עַד-הִשְׁאִיר אֲבָנֶיהָ בַּקִּיר, חֲרָשֶׂת; וַיָּסֹבּוּ הַקַּלָּעִים, וַיַּכּוּהָ.
מלכים ב פרק ו
פסוק ו: וַיֹּאמֶר אִישׁ-הָאֱלֹהִים, אָנָה נָפָל; וַיַּרְאֵהוּ, אֶת-הַמָּקוֹם, וַיִּקְצָב-עֵץ וַיַּשְׁלֶךְ-שָׁמָּה, וַיָּצֶף הַבַּרְזֶל.
מלכים ב פרק טז
פסוק ד: וַיְזַבֵּחַ וַיְקַטֵּר בַּבָּמוֹת, וְעַל-הַגְּבָעוֹת, וְתַחַת, כָּל-עֵץ רַעֲנָן.
מלכים ב פרק יז
פסוק י: וַיַּצִּבוּ לָהֶם מַצֵּבוֹת, וַאֲשֵׁרִים, עַל כָּל-גִּבְעָה גְבֹהָה, וְתַחַת כָּל-עֵץ רַעֲנָן.
מלכים ב פרק יט
פסוק יח: וְנָתְנוּ אֶת-אֱלֹהֵיהֶם, בָּאֵשׁ: כִּי לֹא אֱלֹהִים הֵמָּה, כִּי אִם-מַעֲשֵׂה יְדֵי-אָדָם עֵץ וָאֶבֶן--וַיְאַבְּדוּם.
ישעיהו פרק י
פסוק טו: הֲיִתְפָּאֵר, הַגַּרְזֶן, עַל, הַחֹצֵב בּוֹ: אִם-יִתְגַּדֵּל הַמַּשּׂוֹר, עַל-מְנִיפוֹ, כְּהָנִיף שֵׁבֶט וְאֶת-מְרִימָיו, כְּהָרִים מַטֶּה לֹא-עֵץ. {פ}
פסוק יט: וּשְׁאָר עֵץ יַעְרוֹ, מִסְפָּר יִהְיוּ; וְנַעַר, יִכְתְּבֵם. {ס}
ישעיהו פרק לז
פסוק יט: וְנָתֹן אֶת-אֱלֹהֵיהֶם, בָּאֵשׁ: כִּי לֹא אֱלֹהִים הֵמָּה, כִּי אִם-מַעֲשֵׂה יְדֵי-אָדָם עֵץ וָאֶבֶן--וַיְאַבְּדוּם.
ישעיהו פרק מ
פסוק כ: הַמְסֻכָּן תְּרוּמָה, עֵץ לֹא-יִרְקַב יִבְחָר; חָרָשׁ חָכָם יְבַקֶּשׁ-לוֹ, לְהָכִין פֶּסֶל לֹא יִמּוֹט. {ס}
ישעיהו פרק מד
פסוק יט: וְלֹא-יָשִׁיב אֶל-לִבּוֹ, וְלֹא דַעַת וְלֹא-תְבוּנָה לֵאמֹר, חֶצְיוֹ שָׂרַפְתִּי בְמוֹ-אֵשׁ וְאַף אָפִיתִי עַל-גֶּחָלָיו לֶחֶם, אֶצְלֶה בָשָׂר וְאֹכֵל; וְיִתְרוֹ לְתוֹעֵבָה אֶעֱשֶׂה, לְבוּל עֵץ אֶסְגּוֹד.
פסוק כג: רָנּוּ שָׁמַיִם כִּי-עָשָׂה יְהוָה, הָרִיעוּ תַּחְתִּיּוֹת אָרֶץ, פִּצְחוּ הָרִים רִנָּה, יַעַר וְכָל-עֵץ בּוֹ: כִּי-גָאַל יְהוָה יַעֲקֹב, וּבְיִשְׂרָאֵל יִתְפָּאָר. {ס}
ישעיהו פרק מה
פסוק כ: הִקָּבְצוּ וָבֹאוּ הִתְנַגְּשׁוּ יַחְדָּו, פְּלִיטֵי הַגּוֹיִם; לֹא יָדְעוּ, הַנֹּשְׂאִים אֶת-עֵץ פִּסְלָם, וּמִתְפַּלְלִים, אֶל-אֵל לֹא יוֹשִׁיעַ.
ישעיהו פרק נו
פסוק ג: וְאַל-יֹאמַר בֶּן-הַנֵּכָר, הַנִּלְוָה אֶל-יְהוָה לֵאמֹר, הַבְדֵּל יַבְדִּילַנִי יְהוָה, מֵעַל עַמּוֹ; וְאַל-יֹאמַר הַסָּרִיס, הֵן אֲנִי עֵץ יָבֵשׁ. {פ}
ישעיהו פרק נז
פסוק ה: הַנֵּחָמִים, בָּאֵלִים, תַּחַת, כָּל-עֵץ רַעֲנָן; שֹׁחֲטֵי הַיְלָדִים בַּנְּחָלִים, תַּחַת סְעִפֵי הַסְּלָעִים.
ירמיהו פרק ב
פסוק כ: כִּי מֵעוֹלָם שָׁבַרְתִּי עֻלֵּךְ, נִתַּקְתִּי מוֹסְרוֹתַיִךְ, וַתֹּאמְרִי, לֹא אעבוד (אֶעֱבוֹר): כִּי עַל-כָּל-גִּבְעָה גְּבֹהָה, וְתַחַת כָּל-עֵץ רַעֲנָן, אַתְּ, צֹעָה זֹנָה.
ירמיהו פרק ג
פסוק ו: וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלַי, בִּימֵי יֹאשִׁיָּהוּ הַמֶּלֶךְ, הֲרָאִיתָ, אֲשֶׁר עָשְׂתָה מְשֻׁבָה יִשְׂרָאֵל; הֹלְכָה הִיא עַל-כָּל-הַר גָּבֹהַּ, וְאֶל-תַּחַת כָּל-עֵץ רַעֲנָן--וַתִּזְנִי-שָׁם.
פסוק יג: אַךְ דְּעִי עֲו‍ֹנֵךְ, כִּי בַּיהוָה אֱלֹהַיִךְ פָּשָׁעַתְּ; וַתְּפַזְּרִי אֶת-דְּרָכַיִךְ לַזָּרִים, תַּחַת כָּל-עֵץ רַעֲנָן, וּבְקוֹלִי לֹא-שְׁמַעְתֶּם, נְאֻם-יְהוָה.
ירמיהו פרק ז
פסוק כ: לָכֵן כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, הִנֵּה אַפִּי וַחֲמָתִי נִתֶּכֶת אֶל-הַמָּקוֹם הַזֶּה, עַל-הָאָדָם וְעַל-הַבְּהֵמָה, וְעַל-עֵץ הַשָּׂדֶה וְעַל-פְּרִי הָאֲדָמָה; וּבָעֲרָה, וְלֹא תִכְבֶּה. {פ}
ירמיהו פרק י
פסוק ג: כִּי-חֻקּוֹת הָעַמִּים, הֶבֶל הוּא: כִּי-עֵץ מִיַּעַר כְּרָתוֹ, מַעֲשֵׂה יְדֵי-חָרָשׁ בַּמַּעֲצָד.
פסוק ח: וּבְאַחַת, יִבְעֲרוּ וְיִכְסָלוּ; מוּסַר הֲבָלִים, עֵץ הוּא.
ירמיהו פרק יא
פסוק יט: וַאֲנִי, כְּכֶבֶשׂ אַלּוּף יוּבַל לִטְבוֹחַ; וְלֹא-יָדַעְתִּי כִּי-עָלַי חָשְׁבוּ מַחֲשָׁבוֹת, נַשְׁחִיתָה עֵץ בְּלַחְמוֹ וְנִכְרְתֶנּוּ מֵאֶרֶץ חַיִּים--וּשְׁמוֹ, לֹא-יִזָּכֵר עוֹד.
ירמיהו פרק יז
פסוק ב: כִּזְכֹּר בְּנֵיהֶם מִזְבְּחוֹתָם, וַאֲשֵׁרֵיהֶם עַל-עֵץ רַעֲנָן, עַל, גְּבָעוֹת הַגְּבֹהוֹת.
ירמיהו פרק כח
פסוק יג: הָלוֹךְ וְאָמַרְתָּ אֶל-חֲנַנְיָה לֵאמֹר, כֹּה אָמַר יְהוָה, מוֹטֹת עֵץ, שָׁבָרְתָּ; וְעָשִׂיתָ תַחְתֵּיהֶן, מֹטוֹת בַּרְזֶל.
יחזקאל פרק ו
פסוק יג: וִידַעְתֶּם, כִּי-אֲנִי יְהוָה, בִּהְיוֹת חַלְלֵיהֶם בְּתוֹךְ גִּלּוּלֵיהֶם, סְבִיבוֹת מִזְבְּחוֹתֵיהֶם; אֶל כָּל-גִּבְעָה רָמָה בְּכֹל רָאשֵׁי הֶהָרִים, וְתַחַת כָּל-עֵץ רַעֲנָן וְתַחַת כָּל-אֵלָה עֲבֻתָּה, מְקוֹם אֲשֶׁר נָתְנוּ-שָׁם רֵיחַ נִיחֹחַ, לְכֹל
יחזקאל פרק טו
פסוק ב: בֶּן-אָדָם, מַה-יִּהְיֶה עֵץ-הַגֶּפֶן מִכָּל-עֵץ--הַזְּמוֹרָה, אֲשֶׁר הָיָה בַּעֲצֵי הַיָּעַר.
פסוק ג: הֲיֻקַּח מִמֶּנּוּ עֵץ, לַעֲשׂוֹת לִמְלָאכָה; אִם-יִקְחוּ מִמֶּנּוּ יָתֵד, לִתְלוֹת עָלָיו כָּל-כֶּלִי.
פסוק ו: לָכֵן, כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, כַּאֲשֶׁר עֵץ-הַגֶּפֶן בְּעֵץ הַיַּעַר, אֲשֶׁר-נְתַתִּיו לָאֵשׁ לְאָכְלָה--כֵּן נָתַתִּי, אֶת-יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם.
יחזקאל פרק יז
פסוק כד: וְיָדְעוּ כָּל-עֲצֵי הַשָּׂדֶה, כִּי אֲנִי יְהוָה הִשְׁפַּלְתִּי עֵץ גָּבֹהַּ הִגְבַּהְתִּי עֵץ שָׁפָל, הוֹבַשְׁתִּי עֵץ לָח, וְהִפְרַחְתִּי עֵץ יָבֵשׁ: אֲנִי יְהוָה, דִּבַּרְתִּי וְעָשִׂיתִי. {פ}
יחזקאל פרק כ
פסוק כח: וָאֲבִיאֵם, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת-יָדִי, לָתֵת אוֹתָהּ לָהֶם; וַיִּרְאוּ כָל-גִּבְעָה רָמָה וְכָל-עֵץ עָבֹת, וַיִּזְבְּחוּ-שָׁם אֶת-זִבְחֵיהֶם וַיִּתְּנוּ-שָׁם כַּעַס קָרְבָּנָם, וַיָּשִׂימוּ שָׁם רֵיחַ נִיחוֹחֵיהֶם, וַיַּסִּיכוּ שָׁם אֶת-נִסְ
פסוק לב: וְהָעֹלָה, עַל-רוּחֲכֶם--הָיוֹ, לֹא תִהְיֶה: אֲשֶׁר אַתֶּם אֹמְרִים, נִהְיֶה כַגּוֹיִם כְּמִשְׁפְּחוֹת הָאֲרָצוֹת--לְשָׁרֵת, עֵץ וָאָבֶן.
יחזקאל פרק כא
פסוק ג: וְאָמַרְתָּ לְיַעַר הַנֶּגֶב, שְׁמַע דְּבַר-יְהוָה: כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה הִנְנִי מַצִּית-בְּךָ אֵשׁ וְאָכְלָה בְךָ כָל-עֵץ-לַח וְכָל-עֵץ יָבֵשׁ לֹא-תִכְבֶּה, לַהֶבֶת שַׁלְהֶבֶת, וְנִצְרְבוּ-בָהּ כָּל-פָּנִים, מִנֶּגֶב צָפוֹנָה.
פסוק טו: לְמַעַן טְבֹחַ טֶבַח הוּחַדָּה, לְמַעַן-הֱיֵה-לָהּ בָּרָק מֹרָטָּה; אוֹ נָשִׂישׂ, שֵׁבֶט בְּנִי מֹאֶסֶת כָּל-עֵץ.
יחזקאל פרק לא
פסוק ח: אֲרָזִים לֹא-עֲמָמֻהוּ, בְּגַן-אֱלֹהִים--בְּרוֹשִׁים לֹא דָמוּ אֶל-סְעַפֹּתָיו, וְעַרְמֹנִים לֹא-הָיוּ כְּפֹרֹאתָיו: כָּל-עֵץ, בְּגַן-אֱלֹהִים--לֹא-דָמָה אֵלָיו, בְּיָפְיוֹ.
יחזקאל פרק לד
פסוק כז: וְנָתַן עֵץ הַשָּׂדֶה אֶת-פִּרְיוֹ, וְהָאָרֶץ תִּתֵּן יְבוּלָהּ, וְהָיוּ עַל-אַדְמָתָם, לָבֶטַח; וְיָדְעוּ כִּי-אֲנִי יְהוָה, בְּשִׁבְרִי אֶת-מֹטוֹת עֻלָּם, וְהִצַּלְתִּים, מִיַּד הָעֹבְדִים בָּהֶם.
יחזקאל פרק לז
פסוק טז: וְאַתָּה בֶן-אָדָם, קַח-לְךָ עֵץ אֶחָד, וּכְתֹב עָלָיו לִיהוּדָה, וְלִבְנֵי יִשְׂרָאֵל חֲבֵרָו; וּלְקַח, עֵץ אֶחָד, וּכְתוֹב עָלָיו לְיוֹסֵף עֵץ אֶפְרַיִם, וְכָל-בֵּית יִשְׂרָאֵל חֲבֵרָו.
פסוק יט: דַּבֵּר אֲלֵהֶם, כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, הִנֵּה אֲנִי לֹקֵחַ אֶת-עֵץ יוֹסֵף אֲשֶׁר בְּיַד-אֶפְרַיִם, וְשִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל חֲבֵרָו; וְנָתַתִּי אוֹתָם עָלָיו אֶת-עֵץ יְהוּדָה, וַעֲשִׂיתִם לְעֵץ אֶחָד, וְהָיוּ אֶחָד, בְּיָדִי.
יחזקאל פרק מא
פסוק טז: הַסִּפִּים וְהַחַלּוֹנִים הָאֲטֻמוֹת וְהָאַתִּיקִים סָבִיב, לִשְׁלָשְׁתָּם, נֶגֶד הַסַּף שְׂחִיף עֵץ, סָבִיב סָבִיב; וְהָאָרֶץ, עַד-הַחַלּוֹנוֹת, וְהַחַלֹּנוֹת, מְכֻסּוֹת.
פסוק כב: הַמִּזְבֵּחַ עֵץ שָׁלוֹשׁ אַמּוֹת גָּבֹהַּ וְאָרְכּוֹ שְׁתַּיִם-אַמּוֹת, וּמִקְצֹעוֹתָיו לוֹ, וְאָרְכּוֹ וְקִירֹתָיו, עֵץ; וַיְדַבֵּר אֵלַי--זֶה הַשֻּׁלְחָן, אֲשֶׁר לִפְנֵי יְהוָה.
פסוק כה: וַעֲשׂוּיָה אֲלֵיהֶן אֶל-דַּלְתוֹת הַהֵיכָל, כְּרוּבִים וְתִמֹרִים, כַּאֲשֶׁר עֲשׂוּיִם, לַקִּירוֹת; וְעָב עֵץ אֶל-פְּנֵי הָאוּלָם, מֵהַחוּץ.
יחזקאל פרק מז
פסוק ז: בְּשׁוּבֵנִי--וְהִנֵּה אֶל-שְׂפַת הַנַּחַל, עֵץ רַב מְאֹד: מִזֶּה, וּמִזֶּה.
פסוק יב: וְעַל-הַנַּחַל יַעֲלֶה עַל-שְׂפָתוֹ מִזֶּה וּמִזֶּה כָּל-עֵץ-מַאֲכָל לֹא-יִבּוֹל עָלֵהוּ וְלֹא-יִתֹּם פִּרְיוֹ, לָחֳדָשָׁיו יְבַכֵּר--כִּי מֵימָיו, מִן-הַמִּקְדָּשׁ הֵמָּה יוֹצְאִים; והיו (וְהָיָה) פִרְיוֹ לְמַאֲכָל, וְעָלֵהוּ לִתְרוּפָה. {פ}
יואל פרק ב
פסוק כב: אַל-תִּירְאוּ בַּהֲמוֹת שָׂדַי, כִּי דָשְׁאוּ נְאוֹת מִדְבָּר: כִּי-עֵץ נָשָׂא פִרְיוֹ, תְּאֵנָה וָגֶפֶן נָתְנוּ חֵילָם.
חגיי פרק א
פסוק ח: עֲלוּ הָהָר וַהֲבֵאתֶם עֵץ, וּבְנוּ הַבָּיִת; וְאֶרְצֶה-בּוֹ ואכבד (וְאֶכָּבְדָה), אָמַר יְהוָה.
דברי הימים ב פרק ג
פסוק ה: וְאֵת הַבַּיִת הַגָּדוֹל, חִפָּה עֵץ בְּרוֹשִׁים, וַיְחַפֵּהוּ, זָהָב טוֹב; וַיַּעַל עָלָיו תִּמֹרִים, וְשַׁרְשְׁרֹת.
דברי הימים ב פרק כח
פסוק ד: וַיְזַבֵּחַ וַיְקַטֵּר בַּבָּמוֹת, וְעַל-הַגְּבָעוֹת, וְתַחַת, כָּל-עֵץ רַעֲנָן.
תהילים פרק עד
פסוק ה: יִוָּדַע, כְּמֵבִיא לְמָעְלָה; בִּסְבָךְ-עֵץ, קַרְדֻּמּוֹת.
תהילים פרק קה
פסוק לג: וַיַּךְ גַּפְנָם, וּתְאֵנָתָם; וַיְשַׁבֵּר, עֵץ גְּבוּלָם.
תהילים פרק קמח
פסוק ט: הֶהָרִים וְכָל-גְּבָעוֹת; עֵץ פְּרִי, וְכָל-אֲרָזִים.
משלי פרק ג
פסוק יח: עֵץ-חַיִּים הִיא, לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ; וְתֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר.
משלי פרק יא
פסוק ל: פְּרִי-צַדִּיק, עֵץ חַיִּים; וְלֹקֵחַ נְפָשׁוֹת חָכָם.
משלי פרק טו
פסוק ד: מַרְפֵּא לָשׁוֹן, עֵץ חַיִּים; וְסֶלֶף בָּהּ, שֶׁבֶר בְּרוּחַ.
קוהלת פרק ב
פסוק ה: עָשִׂיתִי לִי, גַּנּוֹת וּפַרְדֵּסִים; וְנָטַעְתִּי בָהֶם, עֵץ כָּל-פֶּרִי.
קוהלת פרק יא
פסוק ג: אִם-יִמָּלְאוּ הֶעָבִים גֶּשֶׁם עַל-הָאָרֶץ יָרִיקוּ, וְאִם-יִפּוֹל עֵץ בַּדָּרוֹם וְאִם בַּצָּפוֹן--מְקוֹם שֶׁיִּפּוֹל הָעֵץ, שָׁם יְהוּא.
אסתר פרק ב
פסוק כג: וַיְבֻקַּשׁ הַדָּבָר וַיִּמָּצֵא, וַיִּתָּלוּ שְׁנֵיהֶם עַל-עֵץ; וַיִּכָּתֵב, בְּסֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים--לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. {ס}
אסתר פרק ה
פסוק יד: וַתֹּאמֶר לוֹ זֶרֶשׁ אִשְׁתּוֹ וְכָל-אֹהֲבָיו, יַעֲשׂוּ-עֵץ גָּבֹהַּ חֲמִשִּׁים אַמָּה, וּבַבֹּקֶר אֱמֹר לַמֶּלֶךְ וְיִתְלוּ אֶת-מָרְדֳּכַי עָלָיו, וּבֹא-עִם-הַמֶּלֶךְ אֶל-הַמִּשְׁתֶּה שָׂמֵחַ; וַיִּיטַב הַדָּבָר לִפְנֵי הָמָן, וַיַּעַשׂ הָעֵץ. {ס}
נחמיה פרק ח
פסוק ד: וַיַּעֲמֹד עֶזְרָא הַסֹּפֵר, עַל-מִגְדַּל-עֵץ אֲשֶׁר עָשׂוּ לַדָּבָר, וַיַּעֲמֹד אֶצְלוֹ מַתִּתְיָה וְשֶׁמַע וַעֲנָיָה וְאוּרִיָּה וְחִלְקִיָּה וּמַעֲשֵׂיָה, עַל-יְמִינוֹ; וּמִשְּׂמֹאלוֹ, פְּדָיָה וּמִישָׁאֵל וּמַלְכִּיָּה וְחָשֻׁם וְחַשְׁבַּדָּנָה--זְכַר
פסוק טו: וַאֲשֶׁר יַשְׁמִיעוּ, וְיַעֲבִירוּ קוֹל בְּכָל-עָרֵיהֶם וּבִירוּשָׁלִַם לֵאמֹר--צְאוּ הָהָר וְהָבִיאוּ עֲלֵי-זַיִת וַעֲלֵי-עֵץ שֶׁמֶן, וַעֲלֵי הֲדַס וַעֲלֵי תְמָרִים וַעֲלֵי עֵץ עָבֹת: לַעֲשֹׂת סֻכֹּת, כַּכָּתוּב. {פ}
נחמיה פרק י
פסוק לו: וּלְהָבִיא אֶת-בִּכּוּרֵי אַדְמָתֵנוּ, וּבִכּוּרֵי כָּל-פְּרִי כָל-עֵץ--שָׁנָה בְשָׁנָה: לְבֵית, יְהוָה.
פסוק לח: וְאֶת-רֵאשִׁית עֲרִיסֹתֵינוּ וּתְרוּמֹתֵינוּ וּפְרִי כָל-עֵץ תִּירוֹשׁ וְיִצְהָר, נָבִיא לַכֹּהֲנִים אֶל-לִשְׁכוֹת בֵּית-אֱלֹהֵינוּ, וּמַעְשַׂר אַדְמָתֵנוּ, לַלְוִיִּם; וְהֵם, הַלְוִיִּם, הַמְעַשְּׂרִים, בְּכֹל עָרֵי עֲבֹדָתֵנוּ.
עצים בתנ''ך
----------------------
ויקרא פרק א
פסוק ז: וְנָתְנוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֵן, אֵשׁ--עַל-הַמִּזְבֵּחַ; וְעָרְכוּ עֵצִים, עַל-הָאֵשׁ.
ויקרא פרק ד
פסוק יב: וְהוֹצִיא אֶת-כָּל-הַפָּר אֶל-מִחוּץ לַמַּחֲנֶה אֶל-מָקוֹם טָהוֹר, אֶל-שֶׁפֶךְ הַדֶּשֶׁן, וְשָׂרַף אֹתוֹ עַל-עֵצִים, בָּאֵשׁ; עַל-שֶׁפֶךְ הַדֶּשֶׁן, יִשָּׂרֵף. {פ}
ויקרא פרק ו
פסוק ה: וְהָאֵשׁ עַל-הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד-בּוֹ לֹא תִכְבֶּה, וּבִעֵר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן עֵצִים בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר; וְעָרַךְ עָלֶיהָ הָעֹלָה, וְהִקְטִיר עָלֶיהָ חֶלְבֵי הַשְּׁלָמִים.
במדבר פרק טו
פסוק לב: וַיִּהְיוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, בַּמִּדְבָּר; וַיִּמְצְאוּ, אִישׁ מְקֹשֵׁשׁ עֵצִים--בְּיוֹם הַשַּׁבָּת.
פסוק לג: וַיַּקְרִיבוּ אֹתוֹ, הַמֹּצְאִים אֹתוֹ מְקֹשֵׁשׁ עֵצִים--אֶל-מֹשֶׁה, וְאֶל-אַהֲרֹן, וְאֶל, כָּל-הָעֵדָה.
דברים פרק יט
פסוק ה: וַאֲשֶׁר יָבֹא אֶת-רֵעֵהוּ בַיַּעַר, לַחְטֹב עֵצִים, וְנִדְּחָה יָדוֹ בַגַּרְזֶן לִכְרֹת הָעֵץ, וְנָשַׁל הַבַּרְזֶל מִן-הָעֵץ וּמָצָא אֶת-רֵעֵהוּ וָמֵת: הוּא, יָנוּס אֶל-אַחַת הֶעָרִים-הָאֵלֶּה--וָחָי.
יהושוע פרק ט
פסוק כא: וַיֹּאמְרוּ אֲלֵיהֶם הַנְּשִׂיאִים, יִחְיוּ; וַיִּהְיוּ חֹטְבֵי עֵצִים וְשֹׁאֲבֵי-מַיִם, לְכָל-הָעֵדָה, כַּאֲשֶׁר דִּבְּרוּ לָהֶם, הַנְּשִׂיאִים.
פסוק כג: וְעַתָּה, אֲרוּרִים אַתֶּם; וְלֹא-יִכָּרֵת מִכֶּם עֶבֶד, וְחֹטְבֵי עֵצִים וְשֹׁאֲבֵי-מַיִם--לְבֵית אֱלֹהָי.
פסוק כז: וַיִּתְּנֵם יְהוֹשֻׁעַ בַּיּוֹם הַהוּא, חֹטְבֵי עֵצִים וְשֹׁאֲבֵי מַיִם--לָעֵדָה; וּלְמִזְבַּח יְהוָה עַד-הַיּוֹם הַזֶּה, אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר. {פ}
יהושוע פרק י
פסוק כו: וַיַּכֵּם יְהוֹשֻׁעַ אַחֲרֵי-כֵן, וַיְמִיתֵם, וַיִּתְלֵם, עַל חֲמִשָּׁה עֵצִים; וַיִּהְיוּ תְּלוּיִם עַל-הָעֵצִים, עַד-הָעָרֶב.
שופטים פרק ט
פסוק מח: וַיַּעַל אֲבִימֶלֶךְ הַר-צַלְמוֹן, הוּא וְכָל-הָעָם אֲשֶׁר-אִתּוֹ, וַיִּקַּח אֲבִימֶלֶךְ אֶת-הַקַּרְדֻּמּוֹת בְּיָדוֹ וַיִּכְרֹת שׂוֹכַת עֵצִים, וַיִּשָּׂאֶהָ וַיָּשֶׂם עַל-שִׁכְמוֹ; וַיֹּאמֶר אֶל-הָעָם אֲשֶׁר-עִמּוֹ, מָה רְאִיתֶם עָשִׂיתִי--מַהֲרוּ, עֲשׂ
מלכים א פרק ה
פסוק כ: וְעַתָּה צַוֵּה וְיִכְרְתוּ-לִי אֲרָזִים מִן-הַלְּבָנוֹן, וַעֲבָדַי יִהְיוּ עִם-עֲבָדֶיךָ, וּשְׂכַר עֲבָדֶיךָ אֶתֵּן לְךָ, כְּכֹל אֲשֶׁר תֹּאמֵר: כִּי אַתָּה יָדַעְתָּ, כִּי אֵין בָּנוּ אִישׁ יֹדֵעַ לִכְרָת-עֵצִים--כַּצִּדֹנִים.
מלכים א פרק יז
פסוק י: וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ צָרְפַתָה, וַיָּבֹא אֶל-פֶּתַח הָעִיר, וְהִנֵּה-שָׁם אִשָּׁה אַלְמָנָה, מְקֹשֶׁשֶׁת עֵצִים; וַיִּקְרָא אֵלֶיהָ וַיֹּאמַר, קְחִי-נָא לִי מְעַט-מַיִם בַּכְּלִי וְאֶשְׁתֶּה.
פסוק יב: וַתֹּאמֶר, חַי-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אִם-יֶשׁ-לִי מָעוֹג, כִּי אִם-מְלֹא כַף-קֶמַח בַּכַּד, וּמְעַט-שֶׁמֶן בַּצַּפָּחַת; וְהִנְנִי מְקֹשֶׁשֶׁת שְׁנַיִם עֵצִים, וּבָאתִי וַעֲשִׂיתִיהוּ לִי וְלִבְנִי, וַאֲכַלְנֻהוּ, וָמָתְנוּ.
מלכים ב פרק יב
פסוק יג: וְלַגֹּדְרִים, וּלְחֹצְבֵי הָאֶבֶן, וְלִקְנוֹת עֵצִים וְאַבְנֵי מַחְצֵב, לְחַזֵּק אֶת-בֶּדֶק בֵּית-יְהוָה; וּלְכֹל אֲשֶׁר-יֵצֵא עַל-הַבַּיִת, לְחָזְקָה.
מלכים ב פרק כב
פסוק ו: לֶחָרָשִׁים, וְלַבֹּנִים וְלַגֹּדְרִים; וְלִקְנוֹת עֵצִים וְאַבְנֵי מַחְצֵב, לְחַזֵּק אֶת-הַבָּיִת.
ישעיהו פרק מד
פסוק יג: חָרַשׁ עֵצִים, נָטָה קָו, יְתָאֲרֵהוּ בַשֶּׂרֶד, יַעֲשֵׂהוּ בַּמַּקְצֻעוֹת וּבַמְּחוּגָה יְתָאֳרֵהוּ; וַיַּעֲשֵׂהוּ כְּתַבְנִית אִישׁ, כְּתִפְאֶרֶת אָדָם לָשֶׁבֶת בָּיִת.
ירמיהו פרק ה
פסוק יד: לָכֵן, כֹּה-אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי צְבָאוֹת, יַעַן דַּבֶּרְכֶם, אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה: הִנְנִי נֹתֵן דְּבָרַי בְּפִיךָ לְאֵשׁ, וְהָעָם הַזֶּה עֵצִים--וַאֲכָלָתַם.
ירמיהו פרק ז
פסוק יח: הַבָּנִים מְלַקְּטִים עֵצִים, וְהָאָבוֹת מְבַעֲרִים אֶת-הָאֵשׁ, וְהַנָּשִׁים, לָשׁוֹת בָּצֵק: לַעֲשׂוֹת כַּוָּנִים לִמְלֶכֶת הַשָּׁמַיִם, וְהַסֵּךְ נְסָכִים לֵאלֹהִים אֲחֵרִים--לְמַעַן, הַכְעִסֵנִי.
ירמיהו פרק מו
פסוק כב: קוֹלָהּ, כַּנָּחָשׁ יֵלֵךְ: כִּי-בְחַיִל יֵלֵכוּ--וּבְקַרְדֻּמּוֹת בָּאוּ לָהּ, כְּחֹטְבֵי עֵצִים.
יחזקאל פרק לט
פסוק י: וְלֹא-יִשְׂאוּ עֵצִים מִן-הַשָּׂדֶה, וְלֹא יַחְטְבוּ מִן-הַיְּעָרִים--כִּי בַנֶּשֶׁק, יְבַעֲרוּ-אֵשׁ; וְשָׁלְלוּ אֶת-שֹׁלְלֵיהֶם, וּבָזְזוּ אֶת-בֹּזְזֵיהֶם--נְאֻם, אֲדֹנָי יְהוִה. {ס}
דברי הימים א פרק יד
פסוק א: וַיִּשְׁלַח חירם (חוּרָם) מֶלֶךְ-צֹר מַלְאָכִים, אֶל-דָּוִיד, וַעֲצֵי אֲרָזִים, וְחָרָשֵׁי קִיר וְחָרָשֵׁי עֵצִים--לִבְנוֹת לוֹ, בָּיִת.
דברי הימים ב פרק ב
פסוק ח: וּלְהָכִין לִי עֵצִים, לָרֹב: כִּי הַבַּיִת אֲשֶׁר-אֲנִי בוֹנֶה, גָּדוֹל וְהַפְלֵא.
פסוק טו: וַאֲנַחְנוּ נִכְרֹת עֵצִים מִן-הַלְּבָנוֹן, כְּכָל-צָרְכֶּךָ, וּנְבִיאֵם לְךָ רַפְסֹדוֹת, עַל-יָם יָפוֹ; וְאַתָּה תַּעֲלֶה אֹתָם, יְרוּשָׁלִָם. {פ}
משלי פרק כו
פסוק כ: בְּאֶפֶס עֵצִים, תִּכְבֶּה-אֵשׁ; וּבְאֵין נִרְגָּן, יִשְׁתֹּק מָדוֹן.
קוהלת פרק ב
פסוק ו: עָשִׂיתִי לִי, בְּרֵכוֹת מָיִם--לְהַשְׁקוֹת מֵהֶם, יַעַר צוֹמֵחַ עֵצִים.
קוהלת פרק י
פסוק ט: מַסִּיעַ אֲבָנִים, יֵעָצֵב בָּהֶם; בּוֹקֵעַ עֵצִים, יִסָּכֶן בָּם.
נחמיה פרק ב
פסוק ח: וְאִגֶּרֶת אֶל-אָסָף שֹׁמֵר הַפַּרְדֵּס אֲשֶׁר לַמֶּלֶךְ, אֲשֶׁר יִתֶּן-לִי עֵצִים לְקָרוֹת אֶת-שַׁעֲרֵי הַבִּירָה אֲשֶׁר-לַבַּיִת וּלְחוֹמַת הָעִיר, וְלַבַּיִת, אֲשֶׁר-אָבוֹא אֵלָיו; וַיִּתֶּן-לִי הַמֶּלֶךְ, כְּיַד-אֱלֹהַי הַטּוֹבָה עָלָי.
פרדס במקרא
--------------
שיר השירים פרק ד
פסוק יג: שְׁלָחַיִךְ פַּרְדֵּס רִמּוֹנִים, עִם פְּרִי מְגָדִים: כְּפָרִים, עִם-נְרָדִים.
כרם-בתנ''ך.
-----------
בראשית פרק ט
פסוק כ: וַיָּחֶל נֹחַ, אִישׁ הָאֲדָמָה; וַיִּטַּע, כָּרֶם.
שמות פרק כב
פסוק ד: כִּי יַבְעֶר-אִישׁ, שָׂדֶה אוֹ-כֶרֶם, וְשִׁלַּח אֶת-בְּעִירֹה, וּבִעֵר בִּשְׂדֵה אַחֵר--מֵיטַב שָׂדֵהוּ וּמֵיטַב כַּרְמוֹ, יְשַׁלֵּם. {ס}
דברים פרק כ
פסוק ו: וּמִי-הָאִישׁ אֲשֶׁר-נָטַע כֶּרֶם, וְלֹא חִלְּלוֹ--יֵלֵךְ, וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ: פֶּן-יָמוּת, בַּמִּלְחָמָה, וְאִישׁ אַחֵר, יְחַלְּלֶנּוּ.
דברים פרק כח
פסוק ל: אִשָּׁה תְאָרֵשׂ, וְאִישׁ אַחֵר ישגלנה (יִשְׁכָּבֶנָּה)--בַּיִת תִּבְנֶה, וְלֹא-תֵשֵׁב בּוֹ; כֶּרֶם תִּטַּע, וְלֹא תְחַלְּלֶנּוּ.
שופטים פרק טו
פסוק ה: וַיַּבְעֶר-אֵשׁ בַּלַּפִּידִים, וַיְשַׁלַּח בְּקָמוֹת פְּלִשְׁתִּים; וַיַּבְעֵר מִגָּדִישׁ וְעַד-קָמָה, וְעַד-כֶּרֶם זָיִת.
מלכים א פרק כא
פסוק א: וַיְהִי, אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, כֶּרֶם הָיָה לְנָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי, אֲשֶׁר בְּיִזְרְעֶאל--אֵצֶל הֵיכַל אַחְאָב, מֶלֶךְ שֹׁמְרוֹן.
פסוק ב: וַיְדַבֵּר אַחְאָב אֶל-נָבוֹת לֵאמֹר תְּנָה-לִּי אֶת-כַּרְמְךָ וִיהִי-לִי לְגַן-יָרָק, כִּי הוּא קָרוֹב אֵצֶל בֵּיתִי, וְאֶתְּנָה לְךָ תַּחְתָּיו, כֶּרֶם טוֹב מִמֶּנּוּ; אִם טוֹב בְּעֵינֶיךָ, אֶתְּנָה-לְךָ כֶסֶף מְחִיר זֶה.
פסוק ו: וַיְדַבֵּר אֵלֶיהָ, כִּי-אֲדַבֵּר אֶל-נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי וָאֹמַר לוֹ תְּנָה-לִּי אֶת-כַּרְמְךָ בְּכֶסֶף, אוֹ אִם-חָפֵץ אַתָּה, אֶתְּנָה-לְךָ כֶרֶם תַּחְתָּיו; וַיֹּאמֶר, לֹא-אֶתֵּן לְךָ אֶת-כַּרְמִי.
פסוק ז: וַתֹּאמֶר אֵלָיו, אִיזֶבֶל אִשְׁתּוֹ, אַתָּה, עַתָּה תַּעֲשֶׂה מְלוּכָה עַל-יִשְׂרָאֵל; קוּם אֱכָל-לֶחֶם, וְיִטַב לִבֶּךָ--אֲנִי אֶתֵּן לְךָ, אֶת-כֶּרֶם נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי.
פסוק טו: וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ אִיזֶבֶל, כִּי-סֻקַּל נָבוֹת וַיָּמֹת; וַתֹּאמֶר אִיזֶבֶל אֶל-אַחְאָב, קוּם רֵשׁ אֶת-כֶּרֶם נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי אֲשֶׁר מֵאֵן לָתֶת-לְךָ בְכֶסֶף--כִּי אֵין נָבוֹת חַי, כִּי-מֵת.
מלכים א פרק כא
פסוק טז: וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ אַחְאָב, כִּי מֵת נָבוֹת; וַיָּקָם אַחְאָב, לָרֶדֶת אֶל-כֶּרֶם נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי--לְרִשְׁתּוֹ. {פ}
ישעיהו פרק ה
פסוק א: אָשִׁירָה נָּא לִידִידִי, שִׁירַת דּוֹדִי לְכַרְמוֹ: כֶּרֶם הָיָה לִידִידִי, בְּקֶרֶן בֶּן-שָׁמֶן.
פסוק ז: כִּי כֶרֶם יְהוָה צְבָאוֹת, בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְאִישׁ יְהוּדָה, נְטַע שַׁעֲשׁוּעָיו; וַיְקַו לְמִשְׁפָּט וְהִנֵּה מִשְׂפָּח, לִצְדָקָה וְהִנֵּה צְעָקָה. {פ}
פסוק י: כִּי, עֲשֶׂרֶת צִמְדֵּי-כֶרֶם, יַעֲשׂוּ, בַּת אֶחָת; וְזֶרַע חֹמֶר, יַעֲשֶׂה אֵיפָה. {ס}
ישעיהו פרק כז
פסוק ב: בַּיּוֹם, הַהוּא, כֶּרֶם חֶמֶר, עַנּוּ-לָהּ.
מיכה פרק א
פסוק ו: וְשַׂמְתִּי שֹׁמְרוֹן לְעִי הַשָּׂדֶה, לְמַטָּעֵי כָרֶם; וְהִגַּרְתִּי לַגַּי אֲבָנֶיהָ, וִיסֹדֶיהָ אֲגַלֶּה.
תהילים פרק יב
פסוק ט: סָבִיב, רְשָׁעִים יִתְהַלָּכוּן; כְּרֻם זֻלּוּת, לִבְנֵי אָדָם.
משלי פרק כד
פסוק ל: עַל-שְׂדֵה אִישׁ-עָצֵל עָבַרְתִּי; וְעַל-כֶּרֶם, אָדָם חֲסַר-לֵב.
משלי פרק לא
פסוק טז: זָמְמָה שָׂדֶה, וַתִּקָּחֵהוּ; מִפְּרִי כַפֶּיהָ, נטע (נָטְעָה) כָּרֶם.
שיר השירים פרק ח
פסוק יא: כֶּרֶם הָיָה לִשְׁלֹמֹה בְּבַעַל הָמוֹן, נָתַן אֶת-הַכֶּרֶם לַנֹּטְרִים: אִישׁ יָבִא בְּפִרְיוֹ, אֶלֶף כָּסֶף.
פרי בתנ''ך.
------------------בראשית פרק א
פסוק יא: וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע, עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ, אֲשֶׁר זַרְעוֹ-בוֹ עַל-הָאָרֶץ; וַיְהִי-כֵן.
פסוק יב: וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע, לְמִינֵהוּ, וְעֵץ עֹשֶׂה-פְּרִי אֲשֶׁר זַרְעוֹ-בוֹ, לְמִינֵהוּ; וַיַּרְא אֱלֹהִים, כִּי-טוֹב.
פסוק כט: וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת-כָּל-עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ, וְאֶת-כָּל-הָעֵץ אֲשֶׁר-בּוֹ פְרִי-עֵץ, זֹרֵעַ זָרַע: לָכֶם יִהְיֶה, לְאָכְלָה.
בראשית פרק ל
פסוק ב: וַיִּחַר-אַף יַעֲקֹב, בְּרָחֵל; וַיֹּאמֶר, הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנֹכִי, אֲשֶׁר-מָנַע מִמֵּךְ, פְּרִי-בָטֶן.
שמות פרק י
פסוק טו: וַיְכַס אֶת-עֵין כָּל-הָאָרֶץ, וַתֶּחְשַׁךְ הָאָרֶץ, וַיֹּאכַל אֶת-כָּל-עֵשֶׂב הָאָרֶץ וְאֵת כָּל-פְּרִי הָעֵץ, אֲשֶׁר הוֹתִיר הַבָּרָד; וְלֹא-נוֹתַר כָּל-יֶרֶק בָּעֵץ וּבְעֵשֶׂב הַשָּׂדֶה, בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם.
ויקרא פרק כג
פסוק מ: וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים, וַעֲנַף עֵץ-עָבֹת, וְעַרְבֵי-נָחַל; וּשְׂמַחְתֶּם, לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם--שִׁבְעַת יָמִים.
במדבר פרק יג
פסוק כו: וַיֵּלְכוּ וַיָּבֹאוּ אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן וְאֶל-כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֶל-מִדְבַּר פָּארָן--קָדֵשָׁה; וַיָּשִׁיבוּ אֹתָם דָּבָר וְאֶת-כָּל-הָעֵדָה, וַיַּרְאוּם אֶת-פְּרִי הָאָרֶץ.
דברים פרק ז
פסוק יג: וַאֲהֵבְךָ, וּבֵרַכְךָ וְהִרְבֶּךָ; וּבֵרַךְ פְּרִי-בִטְנְךָ וּפְרִי-אַדְמָתֶךָ דְּגָנְךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ, שְׁגַר-אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרֹת צֹאנֶךָ, עַל הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר-נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ.
דברים פרק כו
פסוק ב: וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל-פְּרִי הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ--וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא; וְהָלַכְתָּ, אֶל-הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם.
פסוק י: וְעַתָּה, הִנֵּה הֵבֵאתִי אֶת-רֵאשִׁית פְּרִי הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר-נָתַתָּה לִּי, יְהוָה; וְהִנַּחְתּוֹ, לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ, לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ.
דברים פרק כח
פסוק ד: בָּרוּךְ פְּרִי-בִטְנְךָ וּפְרִי אַדְמָתְךָ, וּפְרִי בְהֶמְתֶּךָ--שְׁגַר אֲלָפֶיךָ, וְעַשְׁתְּרוֹת צֹאנֶךָ.
פסוק יח: אָרוּר פְּרִי-בִטְנְךָ, וּפְרִי אַדְמָתֶךָ--שְׁגַר אֲלָפֶיךָ, וְעַשְׁתְּרֹת צֹאנֶךָ.
פסוק לג: פְּרִי אַדְמָתְךָ וְכָל-יְגִיעֲךָ, יֹאכַל עַם אֲשֶׁר לֹא-יָדָעְתָּ; וְהָיִיתָ, רַק עָשׁוּק וְרָצוּץ--כָּל-הַיָּמִים.
פסוק נא: וְאָכַל פְּרִי בְהֶמְתְּךָ וּפְרִי-אַדְמָתְךָ, עַד הִשָּׁמְדָךְ, אֲשֶׁר לֹא-יַשְׁאִיר לְךָ דָּגָן תִּירוֹשׁ וְיִצְהָר, שְׁגַר אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרֹת צֹאנֶךָ--עַד הַאֲבִידוֹ, אֹתָךְ.
פסוק נג: וְאָכַלְתָּ פְרִי-בִטְנְךָ, בְּשַׂר בָּנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ, אֲשֶׁר נָתַן-לְךָ, יְהוָה אֱלֹהֶיךָ--בְּמָצוֹר, וּבְמָצוֹק, אֲשֶׁר-יָצִיק לְךָ, אֹיְבֶךָ.
מלכים ב פרק יט
פסוק ל: וְיָסְפָה פְּלֵיטַת בֵּית-יְהוּדָה, הַנִּשְׁאָרָה--שֹׁרֶשׁ לְמָטָּה; וְעָשָׂה פְרִי, לְמָעְלָה.
ישעיהו פרק ג
פסוק י: אִמְרוּ צַדִּיק, כִּי-טוֹב: כִּי-פְרִי מַעַלְלֵיהֶם, יֹאכֵלוּ.
ישעיהו פרק י
פסוק יב: וְהָיָה, כִּי-יְבַצַּע אֲדֹנָי אֶת-כָּל-מַעֲשֵׂהוּ, בְּהַר צִיּוֹן, וּבִירוּשָׁלִָם--אֶפְקֹד, עַל-פְּרִי-גֹדֶל לְבַב מֶלֶךְ-אַשּׁוּר, וְעַל-תִּפְאֶרֶת, רוּם עֵינָיו.
ישעיהו פרק כז
פסוק ט: לָכֵן, בְּזֹאת יְכֻפַּר עֲו‍ֹן-יַעֲקֹב, וְזֶה, כָּל-פְּרִי הָסִר חַטָּאתוֹ: בְּשׂוּמוֹ כָּל-אַבְנֵי מִזְבֵּחַ, כְּאַבְנֵי-גִר מְנֻפָּצוֹת, לֹא-יָקֻמוּ אֲשֵׁרִים, וְחַמָּנִים.
ישעיהו פרק לז
פסוק לא: וְיָסְפָה פְּלֵיטַת בֵּית-יְהוּדָה, הַנִּשְׁאָרָה--שֹׁרֶשׁ לְמָטָּה; וְעָשָׂה פְרִי, לְמָעְלָה.ירמיהו פרק ו
פסוק יט: שִׁמְעִי הָאָרֶץ--הִנֵּה אָנֹכִי מֵבִיא רָעָה אֶל-הָעָם הַזֶּה, פְּרִי מַחְשְׁבוֹתָם: כִּי עַל-דְּבָרַי לֹא הִקְשִׁיבוּ, וְתוֹרָתִי וַיִּמְאֲסוּ-בָהּ.
ירמיהו פרק ז
פסוק כ: לָכֵן כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, הִנֵּה אַפִּי וַחֲמָתִי נִתֶּכֶת אֶל-הַמָּקוֹם הַזֶּה, עַל-הָאָדָם וְעַל-הַבְּהֵמָה, וְעַל-עֵץ הַשָּׂדֶה וְעַל-פְּרִי הָאֲדָמָה; וּבָעֲרָה, וְלֹא תִכְבֶּה. {פ}
ירמיהו פרק יא
פסוק טז: זַיִת רַעֲנָן יְפֵה פְרִי-תֹאַר, קָרָא יְהוָה שְׁמֵךְ--לְקוֹל הֲמוּלָּה גְדֹלָה, הִצִּית אֵשׁ עָלֶיהָ, וְרָעוּ, דָּלִיּוֹתָיו.
ירמיהו פרק יב
פסוק ב: נְטַעְתָּם, גַּם-שֹׁרָשׁוּ--יֵלְכוּ, גַּם-עָשׂוּ פֶרִי; קָרוֹב אַתָּה בְּפִיהֶם, וְרָחוֹק מִכִּלְיוֹתֵיהֶם.
ירמיהו פרק יז
פסוק ח: וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל-מַיִם, וְעַל-יוּבַל יְשַׁלַּח שָׁרָשָׁיו, וְלֹא ירא (יִרְאֶה) כִּי-יָבֹא חֹם, וְהָיָה עָלֵהוּ רַעֲנָן; וּבִשְׁנַת בַּצֹּרֶת לֹא יִדְאָג, וְלֹא יָמִישׁ מֵעֲשׂוֹת פֶּרִי.
יחזקאל פרק יז
פסוק ח: אֶל-שָׂדֶה טּוֹב אֶל-מַיִם רַבִּים, הִיא שְׁתוּלָה--לַעֲשׂוֹת עָנָף וְלָשֵׂאת פֶּרִי, לִהְיוֹת לְגֶפֶן אַדָּרֶת.
פסוק כג: בְּהַר מְרוֹם יִשְׂרָאֵל, אֶשְׁתֳּלֶנּוּ, וְנָשָׂא עָנָף וְעָשָׂה פֶרִי, וְהָיָה לְאֶרֶז אַדִּיר; וְשָׁכְנוּ תַחְתָּיו, כֹּל צִפּוֹר כָּל-כָּנָף--בְּצֵל דָּלִיּוֹתָיו, תִּשְׁכֹּנָּה.
יחזקאל פרק לו
פסוק ל: וְהִרְבֵּיתִי אֶת-פְּרִי הָעֵץ, וּתְנוּבַת הַשָּׂדֶה: לְמַעַן, אֲשֶׁר לֹא תִקְחוּ עוֹד חֶרְפַּת רָעָב--בַּגּוֹיִם.
הושע פרק ט
פסוק טז: הֻכָּה אֶפְרַיִם--שָׁרְשָׁם יָבֵשׁ, פְּרִי בלי- (בַל-) יַעֲשׂוּן; גַּם כִּי יֵלֵדוּן, וְהֵמַתִּי מַחֲמַדֵּי בִטְנָם.
הושע פרק י
פסוק א: גֶּפֶן בּוֹקֵק יִשְׂרָאֵל, פְּרִי יְשַׁוֶּה-לּוֹ; כְּרֹב לְפִרְיוֹ, הִרְבָּה לַמִּזְבְּחוֹת--כְּטוֹב לְאַרְצוֹ, הֵיטִיבוּ מַצֵּבוֹת.
הושע פרק י
פסוק יג: חֲרַשְׁתֶּם-רֶשַׁע עַוְלָתָה קְצַרְתֶּם, אֲכַלְתֶּם פְּרִי-כָחַשׁ--כִּי-בָטַחְתָּ בְדַרְכְּךָ, בְּרֹב גִּבּוֹרֶיךָ.
מיכה פרק ו
פסוק ז: הֲיִרְצֶה יְהוָה בְּאַלְפֵי אֵילִים, בְּרִבְבוֹת נַחֲלֵי-שָׁמֶן; הַאֶתֵּן בְּכוֹרִי פִּשְׁעִי, פְּרִי בִטְנִי חַטַּאת נַפְשִׁי.
מלאכי פרק ג
פסוק יא: וְגָעַרְתִּי לָכֶם בָּאֹכֵל, וְלֹא-יַשְׁחִת לָכֶם אֶת-פְּרִי הָאֲדָמָה; וְלֹא-תְשַׁכֵּל לָכֶם הַגֶּפֶן בַּשָּׂדֶה, אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת.
תהילים פרק נח
פסוק יב: וְיֹאמַר אָדָם, אַךְ-פְּרִי לַצַּדִּיק; אַךְ יֵשׁ-אֱלֹהִים, שֹׁפְטִים בָּאָרֶץ.
תהילים פרק קה
פסוק לה: וַיֹּאכַל כָּל-עֵשֶׂב בְּאַרְצָם; וַיֹּאכַל, פְּרִי אַדְמָתָם.
תהילים פרק קז
פסוק לד: אֶרֶץ פְּרִי, לִמְלֵחָה; מֵרָעַת, יוֹשְׁבֵי בָהּ.
פסוק לז: וַיִּזְרְעוּ שָׂדוֹת, וַיִּטְּעוּ כְרָמִים; וַיַּעֲשׂוּ, פְּרִי תְבוּאָה.
תהילים פרק קכז
פסוק ג: הִנֵּה נַחֲלַת יְהוָה בָּנִים: שָׂכָר, פְּרִי הַבָּטֶן.
תהילים פרק קמח
פסוק ט: הֶהָרִים וְכָל-גְּבָעוֹת; עֵץ פְּרִי, וְכָל-אֲרָזִים.
משלי פרק יא
פסוק ל: פְּרִי-צַדִּיק, עֵץ חַיִּים; וְלֹקֵחַ נְפָשׁוֹת חָכָם.
שיר השירים פרק ד
פסוק יג: שְׁלָחַיִךְ פַּרְדֵּס רִמּוֹנִים, עִם פְּרִי מְגָדִים: כְּפָרִים, עִם-נְרָדִים.
פסוק טז: עוּרִי צָפוֹן וּבוֹאִי תֵימָן, הָפִיחִי גַנִּי יִזְּלוּ בְשָׂמָיו; יָבֹא דוֹדִי לְגַנּוֹ, וְיֹאכַל פְּרִי מְגָדָיו.
קוהלת פרק ב
פסוק ה: עָשִׂיתִי לִי, גַּנּוֹת וּפַרְדֵּסִים; וְנָטַעְתִּי בָהֶם, עֵץ כָּל-פֶּרִי.
נחמיה פרק י
פסוק לו: וּלְהָבִיא אֶת-בִּכּוּרֵי אַדְמָתֵנוּ, וּבִכּוּרֵי כָּל-פְּרִי כָל-עֵץ--שָׁנָה בְשָׁנָה: לְבֵית, יְהוָה.

עץ-השדה במקרא

בראשית פרק א
פסוק יא: וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע, עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ, אֲשֶׁר זַרְעוֹ-בוֹ עַל-הָאָרֶץ; וַיְהִי-כֵן.
פסוק כט: וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת-כָּל-עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ, וְאֶת-כָּל-הָעֵץ אֲשֶׁר-בּוֹ פְרִי-עֵץ, זֹרֵעַ זָרַע: לָכֶם יִהְיֶה, לְאָכְלָה.
בראשית פרק ב
פסוק ט: וַיַּצְמַח יְהוָה אֱלֹהִים, מִן-הָאֲדָמָה, כָּל-עֵץ נֶחְמָד לְמַרְאֶה, וְטוֹב לְמַאֲכָל--וְעֵץ הַחַיִּים, בְּתוֹךְ הַגָּן, וְעֵץ, הַדַּעַת טוֹב וָרָע.
פסוק טז: וַיְצַו יְהוָה אֱלֹהִים, עַל-הָאָדָם לֵאמֹר: מִכֹּל עֵץ-הַגָּן, אָכֹל תֹּאכֵל.
בראשית פרק ג
פסוק א: וְהַנָּחָשׁ, הָיָה עָרוּם, מִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה, אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה אֱלֹהִים; וַיֹּאמֶר, אֶל-הָאִשָּׁה, אַף כִּי-אָמַר אֱלֹהִים, לֹא תֹאכְלוּ מִכֹּל עֵץ הַגָּן.
פסוק ב: וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה, אֶל-הַנָּחָשׁ: מִפְּרִי עֵץ-הַגָּן, נֹאכֵל.
פסוק ח: וַיִּשְׁמְעוּ אֶת-קוֹל יְהוָה אֱלֹהִים, מִתְהַלֵּךְ בַּגָּן--לְרוּחַ הַיּוֹם; וַיִּתְחַבֵּא הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ, מִפְּנֵי יְהוָה אֱלֹהִים, בְּתוֹךְ, עֵץ הַגָּן.
פסוק כד: וַיְגָרֶשׁ, אֶת-הָאָדָם; וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן-עֵדֶן אֶת-הַכְּרֻבִים, וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת, לִשְׁמֹר, אֶת-דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים. {ס}
בראשית פרק מ
פסוק יט: בְּעוֹד שְׁלֹשֶׁת יָמִים, יִשָּׂא פַרְעֹה אֶת-רֹאשְׁךָ מֵעָלֶיךָ, וְתָלָה אוֹתְךָ, עַל-עֵץ; וְאָכַל הָעוֹף אֶת-בְּשָׂרְךָ, מֵעָלֶיךָ.
שמות פרק ט
פסוק כה: וַיַּךְ הַבָּרָד בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרַיִם, אֵת כָּל-אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה, מֵאָדָם, וְעַד-בְּהֵמָה; וְאֵת כָּל-עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה הִכָּה הַבָּרָד, וְאֶת-כָּל-עֵץ הַשָּׂדֶה שִׁבֵּר.
שמות פרק טו
פסוק כה: וַיִּצְעַק אֶל-יְהוָה, וַיּוֹרֵהוּ יְהוָה עֵץ, וַיַּשְׁלֵךְ אֶל-הַמַּיִם, וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם; שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט, וְשָׁם נִסָּהוּ.
שמות פרק לא
פסוק ה: וּבַחֲרֹשֶׁת אֶבֶן לְמַלֹּאת, וּבַחֲרֹשֶׁת עֵץ; לַעֲשׂוֹת, בְּכָל-מְלָאכָה.
שמות פרק לה
פסוק לג: וּבַחֲרֹשֶׁת אֶבֶן לְמַלֹּאת, וּבַחֲרֹשֶׁת עֵץ; לַעֲשׂוֹת, בְּכָל-מְלֶאכֶת מַחֲשָׁבֶת.
ויקרא פרק יא
פסוק לב: וְכֹל אֲשֶׁר-יִפֹּל-עָלָיו מֵהֶם בְּמֹתָם יִטְמָא, מִכָּל-כְּלִי-עֵץ אוֹ בֶגֶד אוֹ-עוֹר אוֹ שָׂק, כָּל-כְּלִי, אֲשֶׁר-יֵעָשֶׂה מְלָאכָה בָּהֶם; בַּמַּיִם יוּבָא וְטָמֵא עַד-הָעֶרֶב, וְטָהֵר.
ויקרא פרק יד
פסוק ו: אֶת-הַצִּפֹּר הַחַיָּה יִקַּח אֹתָהּ, וְאֶת-עֵץ הָאֶרֶז וְאֶת-שְׁנִי הַתּוֹלַעַת וְאֶת-הָאֵזֹב; וְטָבַל אוֹתָם וְאֵת הַצִּפֹּר הַחַיָּה, בְּדַם הַצִּפֹּר הַשְּׁחֻטָה, עַל, הַמַּיִם הַחַיִּים.
פסוק נא: וְלָקַח אֶת-עֵץ-הָאֶרֶז וְאֶת-הָאֵזֹב וְאֵת שְׁנִי הַתּוֹלַעַת, וְאֵת הַצִּפֹּר הַחַיָּה, וְטָבַל אֹתָם בְּדַם הַצִּפֹּר הַשְּׁחוּטָה, וּבַמַּיִם הַחַיִּים; וְהִזָּה אֶל-הַבַּיִת, שֶׁבַע פְּעָמִים.
ויקרא פרק טו
פסוק יב: וּכְלִי-חֶרֶשׂ אֲשֶׁר-יִגַּע-בּוֹ הַזָּב, יִשָּׁבֵר; וְכָל-כְּלִי-עֵץ--יִשָּׁטֵף, בַּמָּיִם.
ויקרא פרק יט
פסוק כג: וְכִי-תָבֹאוּ אֶל-הָאָרֶץ, וּנְטַעְתֶּם כָּל-עֵץ מַאֲכָל--וַעֲרַלְתֶּם עָרְלָתוֹ, אֶת-פִּרְיוֹ; שָׁלֹשׁ שָׁנִים, יִהְיֶה לָכֶם עֲרֵלִים--לֹא יֵאָכֵל.
ויקרא פרק כג
פסוק מ: וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים, וַעֲנַף עֵץ-עָבֹת, וְעַרְבֵי-נָחַל; וּשְׂמַחְתֶּם, לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם--שִׁבְעַת יָמִים.
במדבר פרק יג
פסוק כ: וּמָה הָאָרֶץ הַשְּׁמֵנָה הִוא אִם-רָזָה, הֲיֵשׁ-בָּהּ עֵץ אִם-אַיִן, וְהִתְחַזַּקְתֶּם, וּלְקַחְתֶּם מִפְּרִי הָאָרֶץ; וְהַיָּמִים--יְמֵי, בִּכּוּרֵי עֲנָבִים.
במדבר פרק יט
פסוק ו: וְלָקַח הַכֹּהֵן, עֵץ אֶרֶז וְאֵזוֹב--וּשְׁנִי תוֹלָעַת; וְהִשְׁלִיךְ, אֶל-תּוֹךְ שְׂרֵפַת הַפָּרָה.
במדבר פרק לא
פסוק כ: וְכָל-בֶּגֶד וְכָל-כְּלִי-עוֹר וְכָל-מַעֲשֵׂה עִזִּים, וְכָל-כְּלִי-עֵץ--תִּתְחַטָּאוּ. {ס}
במדבר פרק לה
פסוק יח: אוֹ בִּכְלִי עֵץ-יָד אֲשֶׁר-יָמוּת בּוֹ הִכָּהוּ, וַיָּמֹת--רֹצֵחַ הוּא: מוֹת יוּמַת, הָרֹצֵחַ.
דברים פרק ד
פסוק כח: וַעֲבַדְתֶּם-שָׁם אֱלֹהִים, מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם: עֵץ וָאֶבֶן--אֲשֶׁר לֹא-יִרְאוּן וְלֹא יִשְׁמְעוּן, וְלֹא יֹאכְלוּן וְלֹא יְרִיחֻן.
דברים פרק י
פסוק א: בָּעֵת הַהִוא אָמַר יְהוָה אֵלַי, פְּסָל-לְךָ שְׁנֵי-לוּחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים, וַעֲלֵה אֵלַי, הָהָרָה; וְעָשִׂיתָ לְּךָ, אֲרוֹן עֵץ.
דברים פרק יב
פסוק ב: אַבֵּד תְּאַבְּדוּן אֶת-כָּל-הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר עָבְדוּ-שָׁם הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר אַתֶּם יֹרְשִׁים אֹתָם--אֶת-אֱלֹהֵיהֶם: עַל-הֶהָרִים הָרָמִים וְעַל-הַגְּבָעוֹת, וְתַחַת כָּל-עֵץ רַעֲנָן.
דברים פרק טז
פסוק כא: לֹא-תִטַּע לְךָ אֲשֵׁרָה, כָּל-עֵץ: אֵצֶל, מִזְבַּח יְהוָה אֱלֹהֶיךָ--אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה-לָּךְ.
דברים פרק כ
פסוק יט: כִּי-תָצוּר אֶל-עִיר יָמִים רַבִּים לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ לְתָפְשָׂהּ, לֹא-תַשְׁחִית אֶת-עֵצָהּ לִנְדֹּחַ עָלָיו גַּרְזֶן--כִּי מִמֶּנּוּ תֹאכֵל, וְאֹתוֹ לֹא תִכְרֹת: כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה, לָבֹא מִפָּנֶיךָ בַּמָּצוֹר.
פסוק כ: רַק עֵץ אֲשֶׁר-תֵּדַע, כִּי-לֹא-עֵץ מַאֲכָל הוּא--אֹתוֹ תַשְׁחִית, וְכָרָתָּ; וּבָנִיתָ מָצוֹר, עַל-הָעִיר אֲשֶׁר-הִוא עֹשָׂה עִמְּךָ מִלְחָמָה--עַד רִדְתָּהּ. {פ}
דברים פרק כא
פסוק כב: וְכִי-יִהְיֶה בְאִישׁ, חֵטְא מִשְׁפַּט-מָוֶת--וְהוּמָת: וְתָלִיתָ אֹתוֹ, עַל-עֵץ.
דברים פרק כב
פסוק ו: כִּי יִקָּרֵא קַן-צִפּוֹר לְפָנֶיךָ בַּדֶּרֶךְ בְּכָל-עֵץ אוֹ עַל-הָאָרֶץ, אֶפְרֹחִים אוֹ בֵיצִים, וְהָאֵם רֹבֶצֶת עַל-הָאֶפְרֹחִים, אוֹ עַל-הַבֵּיצִים--לֹא-תִקַּח הָאֵם, עַל-הַבָּנִים.
דברים פרק כח
פסוק לו: יוֹלֵךְ יְהוָה אֹתְךָ, וְאֶת-מַלְכְּךָ אֲשֶׁר תָּקִים עָלֶיךָ, אֶל-גּוֹי, אֲשֶׁר לֹא-יָדַעְתָּ אַתָּה וַאֲבֹתֶיךָ; וְעָבַדְתָּ שָּׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים, עֵץ וָאָבֶן.
פסוק סד: וֶהֱפִיצְךָ יְהוָה בְּכָל-הָעַמִּים, מִקְצֵה הָאָרֶץ וְעַד-קְצֵה הָאָרֶץ; וְעָבַדְתָּ שָּׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים, אֲשֶׁר לֹא-יָדַעְתָּ אַתָּה וַאֲבֹתֶיךָ--עֵץ וָאָבֶן.
דברים פרק כט
פסוק טז: וַתִּרְאוּ, אֶת-שִׁקּוּצֵיהֶם, וְאֵת, גִּלֻּלֵיהֶם--עֵץ וָאֶבֶן, כֶּסֶף וְזָהָב אֲשֶׁר עִמָּהֶם.
שמואל ב פרק ה
פסוק יא: וַיִּשְׁלַח חִירָם מֶלֶךְ-צֹר מַלְאָכִים, אֶל-דָּוִד, וַעֲצֵי אֲרָזִים, וְחָרָשֵׁי עֵץ וְחָרָשֵׁי אֶבֶן קִיר; וַיִּבְנוּ-בַיִת, לְדָוִד.
מלכים א פרק ו
פסוק טו: וַיִּבֶן אֶת-קִירוֹת הַבַּיִת מִבַּיְתָה, בְּצַלְעוֹת אֲרָזִים--מִקַּרְקַע הַבַּיִת עַד-קִירוֹת הַסִּפֻּן, צִפָּה עֵץ מִבָּיִת; וַיְצַף אֶת-קַרְקַע הַבַּיִת, בְּצַלְעוֹת בְּרוֹשִׁים.
מלכים א פרק יד
פסוק כג: וַיִּבְנוּ גַם-הֵמָּה לָהֶם בָּמוֹת וּמַצֵּבוֹת, וַאֲשֵׁרִים, עַל כָּל-גִּבְעָה גְבֹהָה, וְתַחַת כָּל-עֵץ רַעֲנָן.
מלכים ב פרק ג
פסוק יט: וְהִכִּיתֶם כָּל-עִיר מִבְצָר, וְכָל-עִיר מִבְחוֹר, וְכָל-עֵץ טוֹב תַּפִּילוּ, וְכָל-מַעְיְנֵי-מַיִם תִּסְתֹּמוּ; וְכֹל הַחֶלְקָה הַטּוֹבָה, תַּכְאִבוּ בָּאֲבָנִים.
פסוק כה: וְהֶעָרִים יַהֲרֹסוּ וְכָל-חֶלְקָה טוֹבָה יַשְׁלִיכוּ אִישׁ-אַבְנוֹ וּמִלְאוּהָ, וְכָל-מַעְיַן-מַיִם יִסְתֹּמוּ וְכָל-עֵץ-טוֹב יַפִּילוּ, עַד-הִשְׁאִיר אֲבָנֶיהָ בַּקִּיר, חֲרָשֶׂת; וַיָּסֹבּוּ הַקַּלָּעִים, וַיַּכּוּהָ.
מלכים ב פרק ו
פסוק ו: וַיֹּאמֶר אִישׁ-הָאֱלֹהִים, אָנָה נָפָל; וַיַּרְאֵהוּ, אֶת-הַמָּקוֹם, וַיִּקְצָב-עֵץ וַיַּשְׁלֶךְ-שָׁמָּה, וַיָּצֶף הַבַּרְזֶל.
מלכים ב פרק טז
פסוק ד: וַיְזַבֵּחַ וַיְקַטֵּר בַּבָּמוֹת, וְעַל-הַגְּבָעוֹת, וְתַחַת, כָּל-עֵץ רַעֲנָן.
מלכים ב פרק יז
פסוק י: וַיַּצִּבוּ לָהֶם מַצֵּבוֹת, וַאֲשֵׁרִים, עַל כָּל-גִּבְעָה גְבֹהָה, וְתַחַת כָּל-עֵץ רַעֲנָן.
מלכים ב פרק יט
פסוק יח: וְנָתְנוּ אֶת-אֱלֹהֵיהֶם, בָּאֵשׁ: כִּי לֹא אֱלֹהִים הֵמָּה, כִּי אִם-מַעֲשֵׂה יְדֵי-אָדָם עֵץ וָאֶבֶן--וַיְאַבְּדוּם.
ישעיהו פרק י
פסוק טו: הֲיִתְפָּאֵר, הַגַּרְזֶן, עַל, הַחֹצֵב בּוֹ: אִם-יִתְגַּדֵּל הַמַּשּׂוֹר, עַל-מְנִיפוֹ, כְּהָנִיף שֵׁבֶט וְאֶת-מְרִימָיו, כְּהָרִים מַטֶּה לֹא-עֵץ. {פ}
פסוק יט: וּשְׁאָר עֵץ יַעְרוֹ, מִסְפָּר יִהְיוּ; וְנַעַר, יִכְתְּבֵם. {ס}
ישעיהו פרק לז
פסוק יט: וְנָתֹן אֶת-אֱלֹהֵיהֶם, בָּאֵשׁ: כִּי לֹא אֱלֹהִים הֵמָּה, כִּי אִם-מַעֲשֵׂה יְדֵי-אָדָם עֵץ וָאֶבֶן--וַיְאַבְּדוּם.
ישעיהו פרק מ
פסוק כ: הַמְסֻכָּן תְּרוּמָה, עֵץ לֹא-יִרְקַב יִבְחָר; חָרָשׁ חָכָם יְבַקֶּשׁ-לוֹ, לְהָכִין פֶּסֶל לֹא יִמּוֹט. {ס}
ישעיהו פרק מד
פסוק יט: וְלֹא-יָשִׁיב אֶל-לִבּוֹ, וְלֹא דַעַת וְלֹא-תְבוּנָה לֵאמֹר, חֶצְיוֹ שָׂרַפְתִּי בְמוֹ-אֵשׁ וְאַף אָפִיתִי עַל-גֶּחָלָיו לֶחֶם, אֶצְלֶה בָשָׂר וְאֹכֵל; וְיִתְרוֹ לְתוֹעֵבָה אֶעֱשֶׂה, לְבוּל עֵץ אֶסְגּוֹד.
פסוק כג: רָנּוּ שָׁמַיִם כִּי-עָשָׂה יְהוָה, הָרִיעוּ תַּחְתִּיּוֹת אָרֶץ, פִּצְחוּ הָרִים רִנָּה, יַעַר וְכָל-עֵץ בּוֹ: כִּי-גָאַל יְהוָה יַעֲקֹב, וּבְיִשְׂרָאֵל יִתְפָּאָר. {ס}
ישעיהו פרק מה
פסוק כ: הִקָּבְצוּ וָבֹאוּ הִתְנַגְּשׁוּ יַחְדָּו, פְּלִיטֵי הַגּוֹיִם; לֹא יָדְעוּ, הַנֹּשְׂאִים אֶת-עֵץ פִּסְלָם, וּמִתְפַּלְלִים, אֶל-אֵל לֹא יוֹשִׁיעַ.
ישעיהו פרק נו
פסוק ג: וְאַל-יֹאמַר בֶּן-הַנֵּכָר, הַנִּלְוָה אֶל-יְהוָה לֵאמֹר, הַבְדֵּל יַבְדִּילַנִי יְהוָה, מֵעַל עַמּוֹ; וְאַל-יֹאמַר הַסָּרִיס, הֵן אֲנִי עֵץ יָבֵשׁ. {פ}
ישעיהו פרק נז
פסוק ה: הַנֵּחָמִים, בָּאֵלִים, תַּחַת, כָּל-עֵץ רַעֲנָן; שֹׁחֲטֵי הַיְלָדִים בַּנְּחָלִים, תַּחַת סְעִפֵי הַסְּלָעִים.
ירמיהו פרק ב
פסוק כ: כִּי מֵעוֹלָם שָׁבַרְתִּי עֻלֵּךְ, נִתַּקְתִּי מוֹסְרוֹתַיִךְ, וַתֹּאמְרִי, לֹא אעבוד (אֶעֱבוֹר): כִּי עַל-כָּל-גִּבְעָה גְּבֹהָה, וְתַחַת כָּל-עֵץ רַעֲנָן, אַתְּ, צֹעָה זֹנָה.
ירמיהו פרק ג
פסוק ו: וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלַי, בִּימֵי יֹאשִׁיָּהוּ הַמֶּלֶךְ, הֲרָאִיתָ, אֲשֶׁר עָשְׂתָה מְשֻׁבָה יִשְׂרָאֵל; הֹלְכָה הִיא עַל-כָּל-הַר גָּבֹהַּ, וְאֶל-תַּחַת כָּל-עֵץ רַעֲנָן--וַתִּזְנִי-שָׁם.
פסוק יג: אַךְ דְּעִי עֲו‍ֹנֵךְ, כִּי בַּיהוָה אֱלֹהַיִךְ פָּשָׁעַתְּ; וַתְּפַזְּרִי אֶת-דְּרָכַיִךְ לַזָּרִים, תַּחַת כָּל-עֵץ רַעֲנָן, וּבְקוֹלִי לֹא-שְׁמַעְתֶּם, נְאֻם-יְהוָה.
ירמיהו פרק ז
פסוק כ: לָכֵן כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, הִנֵּה אַפִּי וַחֲמָתִי נִתֶּכֶת אֶל-הַמָּקוֹם הַזֶּה, עַל-הָאָדָם וְעַל-הַבְּהֵמָה, וְעַל-עֵץ הַשָּׂדֶה וְעַל-פְּרִי הָאֲדָמָה; וּבָעֲרָה, וְלֹא תִכְבֶּה. {פ}
ירמיהו פרק י
פסוק ג: כִּי-חֻקּוֹת הָעַמִּים, הֶבֶל הוּא: כִּי-עֵץ מִיַּעַר כְּרָתוֹ, מַעֲשֵׂה יְדֵי-חָרָשׁ בַּמַּעֲצָד.
פסוק ח: וּבְאַחַת, יִבְעֲרוּ וְיִכְסָלוּ; מוּסַר הֲבָלִים, עֵץ הוּא.
ירמיהו פרק יא
פסוק יט: וַאֲנִי, כְּכֶבֶשׂ אַלּוּף יוּבַל לִטְבוֹחַ; וְלֹא-יָדַעְתִּי כִּי-עָלַי חָשְׁבוּ מַחֲשָׁבוֹת, נַשְׁחִיתָה עֵץ בְּלַחְמוֹ וְנִכְרְתֶנּוּ מֵאֶרֶץ חַיִּים--וּשְׁמוֹ, לֹא-יִזָּכֵר עוֹד.
ירמיהו פרק יז
פסוק ב: כִּזְכֹּר בְּנֵיהֶם מִזְבְּחוֹתָם, וַאֲשֵׁרֵיהֶם עַל-עֵץ רַעֲנָן, עַל, גְּבָעוֹת הַגְּבֹהוֹת.
ירמיהו פרק כח
פסוק יג: הָלוֹךְ וְאָמַרְתָּ אֶל-חֲנַנְיָה לֵאמֹר, כֹּה אָמַר יְהוָה, מוֹטֹת עֵץ, שָׁבָרְתָּ; וְעָשִׂיתָ תַחְתֵּיהֶן, מֹטוֹת בַּרְזֶל.
יחזקאל פרק ו
פסוק יג: וִידַעְתֶּם, כִּי-אֲנִי יְהוָה, בִּהְיוֹת חַלְלֵיהֶם בְּתוֹךְ גִּלּוּלֵיהֶם, סְבִיבוֹת מִזְבְּחוֹתֵיהֶם; אֶל כָּל-גִּבְעָה רָמָה בְּכֹל רָאשֵׁי הֶהָרִים, וְתַחַת כָּל-עֵץ רַעֲנָן וְתַחַת כָּל-אֵלָה עֲבֻתָּה, מְקוֹם אֲשֶׁר נָתְנוּ-שָׁם רֵיחַ נִיחֹחַ, לְכֹל
יחזקאל פרק טו
פסוק ב: בֶּן-אָדָם, מַה-יִּהְיֶה עֵץ-הַגֶּפֶן מִכָּל-עֵץ--הַזְּמוֹרָה, אֲשֶׁר הָיָה בַּעֲצֵי הַיָּעַר.
פסוק ג: הֲיֻקַּח מִמֶּנּוּ עֵץ, לַעֲשׂוֹת לִמְלָאכָה; אִם-יִקְחוּ מִמֶּנּוּ יָתֵד, לִתְלוֹת עָלָיו כָּל-כֶּלִי.
פסוק ו: לָכֵן, כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, כַּאֲשֶׁר עֵץ-הַגֶּפֶן בְּעֵץ הַיַּעַר, אֲשֶׁר-נְתַתִּיו לָאֵשׁ לְאָכְלָה--כֵּן נָתַתִּי, אֶת-יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם.
יחזקאל פרק יז
פסוק כד: וְיָדְעוּ כָּל-עֲצֵי הַשָּׂדֶה, כִּי אֲנִי יְהוָה הִשְׁפַּלְתִּי עֵץ גָּבֹהַּ הִגְבַּהְתִּי עֵץ שָׁפָל, הוֹבַשְׁתִּי עֵץ לָח, וְהִפְרַחְתִּי עֵץ יָבֵשׁ: אֲנִי יְהוָה, דִּבַּרְתִּי וְעָשִׂיתִי. {פ}
יחזקאל פרק כ
פסוק כח: וָאֲבִיאֵם, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת-יָדִי, לָתֵת אוֹתָהּ לָהֶם; וַיִּרְאוּ כָל-גִּבְעָה רָמָה וְכָל-עֵץ עָבֹת, וַיִּזְבְּחוּ-שָׁם אֶת-זִבְחֵיהֶם וַיִּתְּנוּ-שָׁם כַּעַס קָרְבָּנָם, וַיָּשִׂימוּ שָׁם רֵיחַ נִיחוֹחֵיהֶם, וַיַּסִּיכוּ שָׁם אֶת-נִסְ
פסוק לב: וְהָעֹלָה, עַל-רוּחֲכֶם--הָיוֹ, לֹא תִהְיֶה: אֲשֶׁר אַתֶּם אֹמְרִים, נִהְיֶה כַגּוֹיִם כְּמִשְׁפְּחוֹת הָאֲרָצוֹת--לְשָׁרֵת, עֵץ וָאָבֶן.
יחזקאל פרק כא
פסוק ג: וְאָמַרְתָּ לְיַעַר הַנֶּגֶב, שְׁמַע דְּבַר-יְהוָה: כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה הִנְנִי מַצִּית-בְּךָ אֵשׁ וְאָכְלָה בְךָ כָל-עֵץ-לַח וְכָל-עֵץ יָבֵשׁ לֹא-תִכְבֶּה, לַהֶבֶת שַׁלְהֶבֶת, וְנִצְרְבוּ-בָהּ כָּל-פָּנִים, מִנֶּגֶב צָפוֹנָה.
פסוק טו: לְמַעַן טְבֹחַ טֶבַח הוּחַדָּה, לְמַעַן-הֱיֵה-לָהּ בָּרָק מֹרָטָּה; אוֹ נָשִׂישׂ, שֵׁבֶט בְּנִי מֹאֶסֶת כָּל-עֵץ.
יחזקאל פרק לא
פסוק ח: אֲרָזִים לֹא-עֲמָמֻהוּ, בְּגַן-אֱלֹהִים--בְּרוֹשִׁים לֹא דָמוּ אֶל-סְעַפֹּתָיו, וְעַרְמֹנִים לֹא-הָיוּ כְּפֹרֹאתָיו: כָּל-עֵץ, בְּגַן-אֱלֹהִים--לֹא-דָמָה אֵלָיו, בְּיָפְיוֹ.
יחזקאל פרק לד
פסוק כז: וְנָתַן עֵץ הַשָּׂדֶה אֶת-פִּרְיוֹ, וְהָאָרֶץ תִּתֵּן יְבוּלָהּ, וְהָיוּ עַל-אַדְמָתָם, לָבֶטַח; וְיָדְעוּ כִּי-אֲנִי יְהוָה, בְּשִׁבְרִי אֶת-מֹטוֹת עֻלָּם, וְהִצַּלְתִּים, מִיַּד הָעֹבְדִים בָּהֶם.
יחזקאל פרק לז
פסוק טז: וְאַתָּה בֶן-אָדָם, קַח-לְךָ עֵץ אֶחָד, וּכְתֹב עָלָיו לִיהוּדָה, וְלִבְנֵי יִשְׂרָאֵל חֲבֵרָו; וּלְקַח, עֵץ אֶחָד, וּכְתוֹב עָלָיו לְיוֹסֵף עֵץ אֶפְרַיִם, וְכָל-בֵּית יִשְׂרָאֵל חֲבֵרָו.
פסוק יט: דַּבֵּר אֲלֵהֶם, כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, הִנֵּה אֲנִי לֹקֵחַ אֶת-עֵץ יוֹסֵף אֲשֶׁר בְּיַד-אֶפְרַיִם, וְשִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל חֲבֵרָו; וְנָתַתִּי אוֹתָם עָלָיו אֶת-עֵץ יְהוּדָה, וַעֲשִׂיתִם לְעֵץ אֶחָד, וְהָיוּ אֶחָד, בְּיָדִי.
יחזקאל פרק מא
פסוק טז: הַסִּפִּים וְהַחַלּוֹנִים הָאֲטֻמוֹת וְהָאַתִּיקִים סָבִיב, לִשְׁלָשְׁתָּם, נֶגֶד הַסַּף שְׂחִיף עֵץ, סָבִיב סָבִיב; וְהָאָרֶץ, עַד-הַחַלּוֹנוֹת, וְהַחַלֹּנוֹת, מְכֻסּוֹת.
פסוק כב: הַמִּזְבֵּחַ עֵץ שָׁלוֹשׁ אַמּוֹת גָּבֹהַּ וְאָרְכּוֹ שְׁתַּיִם-אַמּוֹת, וּמִקְצֹעוֹתָיו לוֹ, וְאָרְכּוֹ וְקִירֹתָיו, עֵץ; וַיְדַבֵּר אֵלַי--זֶה הַשֻּׁלְחָן, אֲשֶׁר לִפְנֵי יְהוָה.
פסוק כה: וַעֲשׂוּיָה אֲלֵיהֶן אֶל-דַּלְתוֹת הַהֵיכָל, כְּרוּבִים וְתִמֹרִים, כַּאֲשֶׁר עֲשׂוּיִם, לַקִּירוֹת; וְעָב עֵץ אֶל-פְּנֵי הָאוּלָם, מֵהַחוּץ.
יחזקאל פרק מז
פסוק ז: בְּשׁוּבֵנִי--וְהִנֵּה אֶל-שְׂפַת הַנַּחַל, עֵץ רַב מְאֹד: מִזֶּה, וּמִזֶּה.
פסוק יב: וְעַל-הַנַּחַל יַעֲלֶה עַל-שְׂפָתוֹ מִזֶּה וּמִזֶּה כָּל-עֵץ-מַאֲכָל לֹא-יִבּוֹל עָלֵהוּ וְלֹא-יִתֹּם פִּרְיוֹ, לָחֳדָשָׁיו יְבַכֵּר--כִּי מֵימָיו, מִן-הַמִּקְדָּשׁ הֵמָּה יוֹצְאִים; והיו (וְהָיָה) פִרְיוֹ לְמַאֲכָל, וְעָלֵהוּ לִתְרוּפָה. {פ}
יואל פרק ב
פסוק כב: אַל-תִּירְאוּ בַּהֲמוֹת שָׂדַי, כִּי דָשְׁאוּ נְאוֹת מִדְבָּר: כִּי-עֵץ נָשָׂא פִרְיוֹ, תְּאֵנָה וָגֶפֶן נָתְנוּ חֵילָם.
חגיי פרק א
פסוק ח: עֲלוּ הָהָר וַהֲבֵאתֶם עֵץ, וּבְנוּ הַבָּיִת; וְאֶרְצֶה-בּוֹ ואכבד (וְאֶכָּבְדָה), אָמַר יְהוָה.
דברי הימים ב פרק ג
פסוק ה: וְאֵת הַבַּיִת הַגָּדוֹל, חִפָּה עֵץ בְּרוֹשִׁים, וַיְחַפֵּהוּ, זָהָב טוֹב; וַיַּעַל עָלָיו תִּמֹרִים, וְשַׁרְשְׁרֹת.
דברי הימים ב פרק כח
פסוק ד: וַיְזַבֵּחַ וַיְקַטֵּר בַּבָּמוֹת, וְעַל-הַגְּבָעוֹת, וְתַחַת, כָּל-עֵץ רַעֲנָן.
תהילים פרק עד
פסוק ה: יִוָּדַע, כְּמֵבִיא לְמָעְלָה; בִּסְבָךְ-עֵץ, קַרְדֻּמּוֹת.
תהילים פרק קה
פסוק לג: וַיַּךְ גַּפְנָם, וּתְאֵנָתָם; וַיְשַׁבֵּר, עֵץ גְּבוּלָם.
תהילים פרק קמח
פסוק ט: הֶהָרִים וְכָל-גְּבָעוֹת; עֵץ פְּרִי, וְכָל-אֲרָזִים.
משלי פרק ג
פסוק יח: עֵץ-חַיִּים הִיא, לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ; וְתֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר.
משלי פרק יא
פסוק ל: פְּרִי-צַדִּיק, עֵץ חַיִּים; וְלֹקֵחַ נְפָשׁוֹת חָכָם.
משלי פרק טו
פסוק ד: מַרְפֵּא לָשׁוֹן, עֵץ חַיִּים; וְסֶלֶף בָּהּ, שֶׁבֶר בְּרוּחַ.
קוהלת פרק ב
פסוק ה: עָשִׂיתִי לִי, גַּנּוֹת וּפַרְדֵּסִים; וְנָטַעְתִּי בָהֶם, עֵץ כָּל-פֶּרִי.
קוהלת פרק יא
פסוק ג: אִם-יִמָּלְאוּ הֶעָבִים גֶּשֶׁם עַל-הָאָרֶץ יָרִיקוּ, וְאִם-יִפּוֹל עֵץ בַּדָּרוֹם וְאִם בַּצָּפוֹן--מְקוֹם שֶׁיִּפּוֹל הָעֵץ, שָׁם יְהוּא.
אסתר פרק ב
פסוק כג: וַיְבֻקַּשׁ הַדָּבָר וַיִּמָּצֵא, וַיִּתָּלוּ שְׁנֵיהֶם עַל-עֵץ; וַיִּכָּתֵב, בְּסֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים--לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. {ס}
אסתר פרק ה
פסוק יד: וַתֹּאמֶר לוֹ זֶרֶשׁ אִשְׁתּוֹ וְכָל-אֹהֲבָיו, יַעֲשׂוּ-עֵץ גָּבֹהַּ חֲמִשִּׁים אַמָּה, וּבַבֹּקֶר אֱמֹר לַמֶּלֶךְ וְיִתְלוּ אֶת-מָרְדֳּכַי עָלָיו, וּבֹא-עִם-הַמֶּלֶךְ אֶל-הַמִּשְׁתֶּה שָׂמֵחַ; וַיִּיטַב הַדָּבָר לִפְנֵי הָמָן, וַיַּעַשׂ הָעֵץ. {ס}
נחמיה פרק ח
פסוק ד: וַיַּעֲמֹד עֶזְרָא הַסֹּפֵר, עַל-מִגְדַּל-עֵץ אֲשֶׁר עָשׂוּ לַדָּבָר, וַיַּעֲמֹד אֶצְלוֹ מַתִּתְיָה וְשֶׁמַע וַעֲנָיָה וְאוּרִיָּה וְחִלְקִיָּה וּמַעֲשֵׂיָה, עַל-יְמִינוֹ; וּמִשְּׂמֹאלוֹ, פְּדָיָה וּמִישָׁאֵל וּמַלְכִּיָּה וְחָשֻׁם וְחַשְׁבַּדָּנָה--זְכַר
פסוק טו: וַאֲשֶׁר יַשְׁמִיעוּ, וְיַעֲבִירוּ קוֹל בְּכָל-עָרֵיהֶם וּבִירוּשָׁלִַם לֵאמֹר--צְאוּ הָהָר וְהָבִיאוּ עֲלֵי-זַיִת וַעֲלֵי-עֵץ שֶׁמֶן, וַעֲלֵי הֲדַס וַעֲלֵי תְמָרִים וַעֲלֵי עֵץ עָבֹת: לַעֲשֹׂת סֻכֹּת, כַּכָּתוּב. {פ}
נחמיה פרק י
פסוק לו: וּלְהָבִיא אֶת-בִּכּוּרֵי אַדְמָתֵנוּ, וּבִכּוּרֵי כָּל-פְּרִי כָל-עֵץ--שָׁנָה בְשָׁנָה: לְבֵית, יְהוָה.
פסוק לח: וְאֶת-רֵאשִׁית עֲרִיסֹתֵינוּ וּתְרוּמֹתֵינוּ וּפְרִי כָל-עֵץ תִּירוֹשׁ וְיִצְהָר, נָבִיא לַכֹּהֲנִים אֶל-לִשְׁכוֹת בֵּית-אֱלֹהֵינוּ, וּמַעְשַׂר אַדְמָתֵנוּ, לַלְוִיִּם; וְהֵם, הַלְוִיִּם, הַמְעַשְּׂרִים, בְּכֹל עָרֵי עֲבֹדָתֵנוּ.
עצים בתנ''ך
----------------------
ויקרא פרק א
פסוק ז: וְנָתְנוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֵן, אֵשׁ--עַל-הַמִּזְבֵּחַ; וְעָרְכוּ עֵצִים, עַל-הָאֵשׁ.
ויקרא פרק ד
פסוק יב: וְהוֹצִיא אֶת-כָּל-הַפָּר אֶל-מִחוּץ לַמַּחֲנֶה אֶל-מָקוֹם טָהוֹר, אֶל-שֶׁפֶךְ הַדֶּשֶׁן, וְשָׂרַף אֹתוֹ עַל-עֵצִים, בָּאֵשׁ; עַל-שֶׁפֶךְ הַדֶּשֶׁן, יִשָּׂרֵף. {פ}
ויקרא פרק ו
פסוק ה: וְהָאֵשׁ עַל-הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד-בּוֹ לֹא תִכְבֶּה, וּבִעֵר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן עֵצִים בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר; וְעָרַךְ עָלֶיהָ הָעֹלָה, וְהִקְטִיר עָלֶיהָ חֶלְבֵי הַשְּׁלָמִים.
במדבר פרק טו
פסוק לב: וַיִּהְיוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, בַּמִּדְבָּר; וַיִּמְצְאוּ, אִישׁ מְקֹשֵׁשׁ עֵצִים--בְּיוֹם הַשַּׁבָּת.
פסוק לג: וַיַּקְרִיבוּ אֹתוֹ, הַמֹּצְאִים אֹתוֹ מְקֹשֵׁשׁ עֵצִים--אֶל-מֹשֶׁה, וְאֶל-אַהֲרֹן, וְאֶל, כָּל-הָעֵדָה.
דברים פרק יט
פסוק ה: וַאֲשֶׁר יָבֹא אֶת-רֵעֵהוּ בַיַּעַר, לַחְטֹב עֵצִים, וְנִדְּחָה יָדוֹ בַגַּרְזֶן לִכְרֹת הָעֵץ, וְנָשַׁל הַבַּרְזֶל מִן-הָעֵץ וּמָצָא אֶת-רֵעֵהוּ וָמֵת: הוּא, יָנוּס אֶל-אַחַת הֶעָרִים-הָאֵלֶּה--וָחָי.
יהושוע פרק ט
פסוק כא: וַיֹּאמְרוּ אֲלֵיהֶם הַנְּשִׂיאִים, יִחְיוּ; וַיִּהְיוּ חֹטְבֵי עֵצִים וְשֹׁאֲבֵי-מַיִם, לְכָל-הָעֵדָה, כַּאֲשֶׁר דִּבְּרוּ לָהֶם, הַנְּשִׂיאִים.
פסוק כג: וְעַתָּה, אֲרוּרִים אַתֶּם; וְלֹא-יִכָּרֵת מִכֶּם עֶבֶד, וְחֹטְבֵי עֵצִים וְשֹׁאֲבֵי-מַיִם--לְבֵית אֱלֹהָי.
פסוק כז: וַיִּתְּנֵם יְהוֹשֻׁעַ בַּיּוֹם הַהוּא, חֹטְבֵי עֵצִים וְשֹׁאֲבֵי מַיִם--לָעֵדָה; וּלְמִזְבַּח יְהוָה עַד-הַיּוֹם הַזֶּה, אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר. {פ}
יהושוע פרק י
פסוק כו: וַיַּכֵּם יְהוֹשֻׁעַ אַחֲרֵי-כֵן, וַיְמִיתֵם, וַיִּתְלֵם, עַל חֲמִשָּׁה עֵצִים; וַיִּהְיוּ תְּלוּיִם עַל-הָעֵצִים, עַד-הָעָרֶב.
שופטים פרק ט
פסוק מח: וַיַּעַל אֲבִימֶלֶךְ הַר-צַלְמוֹן, הוּא וְכָל-הָעָם אֲשֶׁר-אִתּוֹ, וַיִּקַּח אֲבִימֶלֶךְ אֶת-הַקַּרְדֻּמּוֹת בְּיָדוֹ וַיִּכְרֹת שׂוֹכַת עֵצִים, וַיִּשָּׂאֶהָ וַיָּשֶׂם עַל-שִׁכְמוֹ; וַיֹּאמֶר אֶל-הָעָם אֲשֶׁר-עִמּוֹ, מָה רְאִיתֶם עָשִׂיתִי--מַהֲרוּ, עֲשׂ
מלכים א פרק ה
פסוק כ: וְעַתָּה צַוֵּה וְיִכְרְתוּ-לִי אֲרָזִים מִן-הַלְּבָנוֹן, וַעֲבָדַי יִהְיוּ עִם-עֲבָדֶיךָ, וּשְׂכַר עֲבָדֶיךָ אֶתֵּן לְךָ, כְּכֹל אֲשֶׁר תֹּאמֵר: כִּי אַתָּה יָדַעְתָּ, כִּי אֵין בָּנוּ אִישׁ יֹדֵעַ לִכְרָת-עֵצִים--כַּצִּדֹנִים.
מלכים א פרק יז
פסוק י: וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ צָרְפַתָה, וַיָּבֹא אֶל-פֶּתַח הָעִיר, וְהִנֵּה-שָׁם אִשָּׁה אַלְמָנָה, מְקֹשֶׁשֶׁת עֵצִים; וַיִּקְרָא אֵלֶיהָ וַיֹּאמַר, קְחִי-נָא לִי מְעַט-מַיִם בַּכְּלִי וְאֶשְׁתֶּה.
פסוק יב: וַתֹּאמֶר, חַי-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אִם-יֶשׁ-לִי מָעוֹג, כִּי אִם-מְלֹא כַף-קֶמַח בַּכַּד, וּמְעַט-שֶׁמֶן בַּצַּפָּחַת; וְהִנְנִי מְקֹשֶׁשֶׁת שְׁנַיִם עֵצִים, וּבָאתִי וַעֲשִׂיתִיהוּ לִי וְלִבְנִי, וַאֲכַלְנֻהוּ, וָמָתְנוּ.
מלכים ב פרק יב
פסוק יג: וְלַגֹּדְרִים, וּלְחֹצְבֵי הָאֶבֶן, וְלִקְנוֹת עֵצִים וְאַבְנֵי מַחְצֵב, לְחַזֵּק אֶת-בֶּדֶק בֵּית-יְהוָה; וּלְכֹל אֲשֶׁר-יֵצֵא עַל-הַבַּיִת, לְחָזְקָה.
מלכים ב פרק כב
פסוק ו: לֶחָרָשִׁים, וְלַבֹּנִים וְלַגֹּדְרִים; וְלִקְנוֹת עֵצִים וְאַבְנֵי מַחְצֵב, לְחַזֵּק אֶת-הַבָּיִת.
ישעיהו פרק מד
פסוק יג: חָרַשׁ עֵצִים, נָטָה קָו, יְתָאֲרֵהוּ בַשֶּׂרֶד, יַעֲשֵׂהוּ בַּמַּקְצֻעוֹת וּבַמְּחוּגָה יְתָאֳרֵהוּ; וַיַּעֲשֵׂהוּ כְּתַבְנִית אִישׁ, כְּתִפְאֶרֶת אָדָם לָשֶׁבֶת בָּיִת.
ירמיהו פרק ה
פסוק יד: לָכֵן, כֹּה-אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי צְבָאוֹת, יַעַן דַּבֶּרְכֶם, אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה: הִנְנִי נֹתֵן דְּבָרַי בְּפִיךָ לְאֵשׁ, וְהָעָם הַזֶּה עֵצִים--וַאֲכָלָתַם.
ירמיהו פרק ז
פסוק יח: הַבָּנִים מְלַקְּטִים עֵצִים, וְהָאָבוֹת מְבַעֲרִים אֶת-הָאֵשׁ, וְהַנָּשִׁים, לָשׁוֹת בָּצֵק: לַעֲשׂוֹת כַּוָּנִים לִמְלֶכֶת הַשָּׁמַיִם, וְהַסֵּךְ נְסָכִים לֵאלֹהִים אֲחֵרִים--לְמַעַן, הַכְעִסֵנִי.
ירמיהו פרק מו
פסוק כב: קוֹלָהּ, כַּנָּחָשׁ יֵלֵךְ: כִּי-בְחַיִל יֵלֵכוּ--וּבְקַרְדֻּמּוֹת בָּאוּ לָהּ, כְּחֹטְבֵי עֵצִים.
יחזקאל פרק לט
פסוק י: וְלֹא-יִשְׂאוּ עֵצִים מִן-הַשָּׂדֶה, וְלֹא יַחְטְבוּ מִן-הַיְּעָרִים--כִּי בַנֶּשֶׁק, יְבַעֲרוּ-אֵשׁ; וְשָׁלְלוּ אֶת-שֹׁלְלֵיהֶם, וּבָזְזוּ אֶת-בֹּזְזֵיהֶם--נְאֻם, אֲדֹנָי יְהוִה. {ס}
דברי הימים א פרק יד
פסוק א: וַיִּשְׁלַח חירם (חוּרָם) מֶלֶךְ-צֹר מַלְאָכִים, אֶל-דָּוִיד, וַעֲצֵי אֲרָזִים, וְחָרָשֵׁי קִיר וְחָרָשֵׁי עֵצִים--לִבְנוֹת לוֹ, בָּיִת.
דברי הימים ב פרק ב
פסוק ח: וּלְהָכִין לִי עֵצִים, לָרֹב: כִּי הַבַּיִת אֲשֶׁר-אֲנִי בוֹנֶה, גָּדוֹל וְהַפְלֵא.
פסוק טו: וַאֲנַחְנוּ נִכְרֹת עֵצִים מִן-הַלְּבָנוֹן, כְּכָל-צָרְכֶּךָ, וּנְבִיאֵם לְךָ רַפְסֹדוֹת, עַל-יָם יָפוֹ; וְאַתָּה תַּעֲלֶה אֹתָם, יְרוּשָׁלִָם. {פ}
משלי פרק כו
פסוק כ: בְּאֶפֶס עֵצִים, תִּכְבֶּה-אֵשׁ; וּבְאֵין נִרְגָּן, יִשְׁתֹּק מָדוֹן.
קוהלת פרק ב
פסוק ו: עָשִׂיתִי לִי, בְּרֵכוֹת מָיִם--לְהַשְׁקוֹת מֵהֶם, יַעַר צוֹמֵחַ עֵצִים.
קוהלת פרק י
פסוק ט: מַסִּיעַ אֲבָנִים, יֵעָצֵב בָּהֶם; בּוֹקֵעַ עֵצִים, יִסָּכֶן בָּם.
נחמיה פרק ב
פסוק ח: וְאִגֶּרֶת אֶל-אָסָף שֹׁמֵר הַפַּרְדֵּס אֲשֶׁר לַמֶּלֶךְ, אֲשֶׁר יִתֶּן-לִי עֵצִים לְקָרוֹת אֶת-שַׁעֲרֵי הַבִּירָה אֲשֶׁר-לַבַּיִת וּלְחוֹמַת הָעִיר, וְלַבַּיִת, אֲשֶׁר-אָבוֹא אֵלָיו; וַיִּתֶּן-לִי הַמֶּלֶךְ, כְּיַד-אֱלֹהַי הַטּוֹבָה עָלָי.
פרדס במקרא
--------------
שיר השירים פרק ד
פסוק יג: שְׁלָחַיִךְ פַּרְדֵּס רִמּוֹנִים, עִם פְּרִי מְגָדִים: כְּפָרִים, עִם-נְרָדִים.
כרם-בתנ''ך.
-----------
בראשית פרק ט
פסוק כ: וַיָּחֶל נֹחַ, אִישׁ הָאֲדָמָה; וַיִּטַּע, כָּרֶם.
שמות פרק כב
פסוק ד: כִּי יַבְעֶר-אִישׁ, שָׂדֶה אוֹ-כֶרֶם, וְשִׁלַּח אֶת-בְּעִירֹה, וּבִעֵר בִּשְׂדֵה אַחֵר--מֵיטַב שָׂדֵהוּ וּמֵיטַב כַּרְמוֹ, יְשַׁלֵּם. {ס}
דברים פרק כ
פסוק ו: וּמִי-הָאִישׁ אֲשֶׁר-נָטַע כֶּרֶם, וְלֹא חִלְּלוֹ--יֵלֵךְ, וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ: פֶּן-יָמוּת, בַּמִּלְחָמָה, וְאִישׁ אַחֵר, יְחַלְּלֶנּוּ.
דברים פרק כח
פסוק ל: אִשָּׁה תְאָרֵשׂ, וְאִישׁ אַחֵר ישגלנה (יִשְׁכָּבֶנָּה)--בַּיִת תִּבְנֶה, וְלֹא-תֵשֵׁב בּוֹ; כֶּרֶם תִּטַּע, וְלֹא תְחַלְּלֶנּוּ.
שופטים פרק טו
פסוק ה: וַיַּבְעֶר-אֵשׁ בַּלַּפִּידִים, וַיְשַׁלַּח בְּקָמוֹת פְּלִשְׁתִּים; וַיַּבְעֵר מִגָּדִישׁ וְעַד-קָמָה, וְעַד-כֶּרֶם זָיִת.
מלכים א פרק כא
פסוק א: וַיְהִי, אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, כֶּרֶם הָיָה לְנָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי, אֲשֶׁר בְּיִזְרְעֶאל--אֵצֶל הֵיכַל אַחְאָב, מֶלֶךְ שֹׁמְרוֹן.
פסוק ב: וַיְדַבֵּר אַחְאָב אֶל-נָבוֹת לֵאמֹר תְּנָה-לִּי אֶת-כַּרְמְךָ וִיהִי-לִי לְגַן-יָרָק, כִּי הוּא קָרוֹב אֵצֶל בֵּיתִי, וְאֶתְּנָה לְךָ תַּחְתָּיו, כֶּרֶם טוֹב מִמֶּנּוּ; אִם טוֹב בְּעֵינֶיךָ, אֶתְּנָה-לְךָ כֶסֶף מְחִיר זֶה.
פסוק ו: וַיְדַבֵּר אֵלֶיהָ, כִּי-אֲדַבֵּר אֶל-נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי וָאֹמַר לוֹ תְּנָה-לִּי אֶת-כַּרְמְךָ בְּכֶסֶף, אוֹ אִם-חָפֵץ אַתָּה, אֶתְּנָה-לְךָ כֶרֶם תַּחְתָּיו; וַיֹּאמֶר, לֹא-אֶתֵּן לְךָ אֶת-כַּרְמִי.
פסוק ז: וַתֹּאמֶר אֵלָיו, אִיזֶבֶל אִשְׁתּוֹ, אַתָּה, עַתָּה תַּעֲשֶׂה מְלוּכָה עַל-יִשְׂרָאֵל; קוּם אֱכָל-לֶחֶם, וְיִטַב לִבֶּךָ--אֲנִי אֶתֵּן לְךָ, אֶת-כֶּרֶם נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי.
פסוק טו: וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ אִיזֶבֶל, כִּי-סֻקַּל נָבוֹת וַיָּמֹת; וַתֹּאמֶר אִיזֶבֶל אֶל-אַחְאָב, קוּם רֵשׁ אֶת-כֶּרֶם נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי אֲשֶׁר מֵאֵן לָתֶת-לְךָ בְכֶסֶף--כִּי אֵין נָבוֹת חַי, כִּי-מֵת.
מלכים א פרק כא
פסוק טז: וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ אַחְאָב, כִּי מֵת נָבוֹת; וַיָּקָם אַחְאָב, לָרֶדֶת אֶל-כֶּרֶם נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי--לְרִשְׁתּוֹ. {פ}
ישעיהו פרק ה
פסוק א: אָשִׁירָה נָּא לִידִידִי, שִׁירַת דּוֹדִי לְכַרְמוֹ: כֶּרֶם הָיָה לִידִידִי, בְּקֶרֶן בֶּן-שָׁמֶן.
פסוק ז: כִּי כֶרֶם יְהוָה צְבָאוֹת, בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְאִישׁ יְהוּדָה, נְטַע שַׁעֲשׁוּעָיו; וַיְקַו לְמִשְׁפָּט וְהִנֵּה מִשְׂפָּח, לִצְדָקָה וְהִנֵּה צְעָקָה. {פ}
פסוק י: כִּי, עֲשֶׂרֶת צִמְדֵּי-כֶרֶם, יַעֲשׂוּ, בַּת אֶחָת; וְזֶרַע חֹמֶר, יַעֲשֶׂה אֵיפָה. {ס}
ישעיהו פרק כז
פסוק ב: בַּיּוֹם, הַהוּא, כֶּרֶם חֶמֶר, עַנּוּ-לָהּ.
מיכה פרק א
פסוק ו: וְשַׂמְתִּי שֹׁמְרוֹן לְעִי הַשָּׂדֶה, לְמַטָּעֵי כָרֶם; וְהִגַּרְתִּי לַגַּי אֲבָנֶיהָ, וִיסֹדֶיהָ אֲגַלֶּה.
תהילים פרק יב
פסוק ט: סָבִיב, רְשָׁעִים יִתְהַלָּכוּן; כְּרֻם זֻלּוּת, לִבְנֵי אָדָם.
משלי פרק כד
פסוק ל: עַל-שְׂדֵה אִישׁ-עָצֵל עָבַרְתִּי; וְעַל-כֶּרֶם, אָדָם חֲסַר-לֵב.
משלי פרק לא
פסוק טז: זָמְמָה שָׂדֶה, וַתִּקָּחֵהוּ; מִפְּרִי כַפֶּיהָ, נטע (נָטְעָה) כָּרֶם.
שיר השירים פרק ח
פסוק יא: כֶּרֶם הָיָה לִשְׁלֹמֹה בְּבַעַל הָמוֹן, נָתַן אֶת-הַכֶּרֶם לַנֹּטְרִים: אִישׁ יָבִא בְּפִרְיוֹ, אֶלֶף כָּסֶף.
פרי בתנ''ך.
------------------בראשית פרק א
פסוק יא: וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע, עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ, אֲשֶׁר זַרְעוֹ-בוֹ עַל-הָאָרֶץ; וַיְהִי-כֵן.
פסוק יב: וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע, לְמִינֵהוּ, וְעֵץ עֹשֶׂה-פְּרִי אֲשֶׁר זַרְעוֹ-בוֹ, לְמִינֵהוּ; וַיַּרְא אֱלֹהִים, כִּי-טוֹב.
פסוק כט: וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת-כָּל-עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ, וְאֶת-כָּל-הָעֵץ אֲשֶׁר-בּוֹ פְרִי-עֵץ, זֹרֵעַ זָרַע: לָכֶם יִהְיֶה, לְאָכְלָה.
בראשית פרק ל
פסוק ב: וַיִּחַר-אַף יַעֲקֹב, בְּרָחֵל; וַיֹּאמֶר, הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנֹכִי, אֲשֶׁר-מָנַע מִמֵּךְ, פְּרִי-בָטֶן.
שמות פרק י
פסוק טו: וַיְכַס אֶת-עֵין כָּל-הָאָרֶץ, וַתֶּחְשַׁךְ הָאָרֶץ, וַיֹּאכַל אֶת-כָּל-עֵשֶׂב הָאָרֶץ וְאֵת כָּל-פְּרִי הָעֵץ, אֲשֶׁר הוֹתִיר הַבָּרָד; וְלֹא-נוֹתַר כָּל-יֶרֶק בָּעֵץ וּבְעֵשֶׂב הַשָּׂדֶה, בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם.
ויקרא פרק כג
פסוק מ: וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים, וַעֲנַף עֵץ-עָבֹת, וְעַרְבֵי-נָחַל; וּשְׂמַחְתֶּם, לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם--שִׁבְעַת יָמִים.
במדבר פרק יג
פסוק כו: וַיֵּלְכוּ וַיָּבֹאוּ אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן וְאֶל-כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֶל-מִדְבַּר פָּארָן--קָדֵשָׁה; וַיָּשִׁיבוּ אֹתָם דָּבָר וְאֶת-כָּל-הָעֵדָה, וַיַּרְאוּם אֶת-פְּרִי הָאָרֶץ.
דברים פרק ז
פסוק יג: וַאֲהֵבְךָ, וּבֵרַכְךָ וְהִרְבֶּךָ; וּבֵרַךְ פְּרִי-בִטְנְךָ וּפְרִי-אַדְמָתֶךָ דְּגָנְךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ, שְׁגַר-אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרֹת צֹאנֶךָ, עַל הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר-נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ.
דברים פרק כו
פסוק ב: וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל-פְּרִי הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ--וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא; וְהָלַכְתָּ, אֶל-הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם.
פסוק י: וְעַתָּה, הִנֵּה הֵבֵאתִי אֶת-רֵאשִׁית פְּרִי הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר-נָתַתָּה לִּי, יְהוָה; וְהִנַּחְתּוֹ, לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ, לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ.
דברים פרק כח
פסוק ד: בָּרוּךְ פְּרִי-בִטְנְךָ וּפְרִי אַדְמָתְךָ, וּפְרִי בְהֶמְתֶּךָ--שְׁגַר אֲלָפֶיךָ, וְעַשְׁתְּרוֹת צֹאנֶךָ.
פסוק יח: אָרוּר פְּרִי-בִטְנְךָ, וּפְרִי אַדְמָתֶךָ--שְׁגַר אֲלָפֶיךָ, וְעַשְׁתְּרֹת צֹאנֶךָ.
פסוק לג: פְּרִי אַדְמָתְךָ וְכָל-יְגִיעֲךָ, יֹאכַל עַם אֲשֶׁר לֹא-יָדָעְתָּ; וְהָיִיתָ, רַק עָשׁוּק וְרָצוּץ--כָּל-הַיָּמִים.
פסוק נא: וְאָכַל פְּרִי בְהֶמְתְּךָ וּפְרִי-אַדְמָתְךָ, עַד הִשָּׁמְדָךְ, אֲשֶׁר לֹא-יַשְׁאִיר לְךָ דָּגָן תִּירוֹשׁ וְיִצְהָר, שְׁגַר אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרֹת צֹאנֶךָ--עַד הַאֲבִידוֹ, אֹתָךְ.
פסוק נג: וְאָכַלְתָּ פְרִי-בִטְנְךָ, בְּשַׂר בָּנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ, אֲשֶׁר נָתַן-לְךָ, יְהוָה אֱלֹהֶיךָ--בְּמָצוֹר, וּבְמָצוֹק, אֲשֶׁר-יָצִיק לְךָ, אֹיְבֶךָ.
מלכים ב פרק יט
פסוק ל: וְיָסְפָה פְּלֵיטַת בֵּית-יְהוּדָה, הַנִּשְׁאָרָה--שֹׁרֶשׁ לְמָטָּה; וְעָשָׂה פְרִי, לְמָעְלָה.
ישעיהו פרק ג
פסוק י: אִמְרוּ צַדִּיק, כִּי-טוֹב: כִּי-פְרִי מַעַלְלֵיהֶם, יֹאכֵלוּ.
ישעיהו פרק י
פסוק יב: וְהָיָה, כִּי-יְבַצַּע אֲדֹנָי אֶת-כָּל-מַעֲשֵׂהוּ, בְּהַר צִיּוֹן, וּבִירוּשָׁלִָם--אֶפְקֹד, עַל-פְּרִי-גֹדֶל לְבַב מֶלֶךְ-אַשּׁוּר, וְעַל-תִּפְאֶרֶת, רוּם עֵינָיו.
ישעיהו פרק כז
פסוק ט: לָכֵן, בְּזֹאת יְכֻפַּר עֲו‍ֹן-יַעֲקֹב, וְזֶה, כָּל-פְּרִי הָסִר חַטָּאתוֹ: בְּשׂוּמוֹ כָּל-אַבְנֵי מִזְבֵּחַ, כְּאַבְנֵי-גִר מְנֻפָּצוֹת, לֹא-יָקֻמוּ אֲשֵׁרִים, וְחַמָּנִים.
ישעיהו פרק לז
פסוק לא: וְיָסְפָה פְּלֵיטַת בֵּית-יְהוּדָה, הַנִּשְׁאָרָה--שֹׁרֶשׁ לְמָטָּה; וְעָשָׂה פְרִי, לְמָעְלָה.ירמיהו פרק ו
פסוק יט: שִׁמְעִי הָאָרֶץ--הִנֵּה אָנֹכִי מֵבִיא רָעָה אֶל-הָעָם הַזֶּה, פְּרִי מַחְשְׁבוֹתָם: כִּי עַל-דְּבָרַי לֹא הִקְשִׁיבוּ, וְתוֹרָתִי וַיִּמְאֲסוּ-בָהּ.
ירמיהו פרק ז
פסוק כ: לָכֵן כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, הִנֵּה אַפִּי וַחֲמָתִי נִתֶּכֶת אֶל-הַמָּקוֹם הַזֶּה, עַל-הָאָדָם וְעַל-הַבְּהֵמָה, וְעַל-עֵץ הַשָּׂדֶה וְעַל-פְּרִי הָאֲדָמָה; וּבָעֲרָה, וְלֹא תִכְבֶּה. {פ}
ירמיהו פרק יא
פסוק טז: זַיִת רַעֲנָן יְפֵה פְרִי-תֹאַר, קָרָא יְהוָה שְׁמֵךְ--לְקוֹל הֲמוּלָּה גְדֹלָה, הִצִּית אֵשׁ עָלֶיהָ, וְרָעוּ, דָּלִיּוֹתָיו.
ירמיהו פרק יב
פסוק ב: נְטַעְתָּם, גַּם-שֹׁרָשׁוּ--יֵלְכוּ, גַּם-עָשׂוּ פֶרִי; קָרוֹב אַתָּה בְּפִיהֶם, וְרָחוֹק מִכִּלְיוֹתֵיהֶם.
ירמיהו פרק יז
פסוק ח: וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל-מַיִם, וְעַל-יוּבַל יְשַׁלַּח שָׁרָשָׁיו, וְלֹא ירא (יִרְאֶה) כִּי-יָבֹא חֹם, וְהָיָה עָלֵהוּ רַעֲנָן; וּבִשְׁנַת בַּצֹּרֶת לֹא יִדְאָג, וְלֹא יָמִישׁ מֵעֲשׂוֹת פֶּרִי.
יחזקאל פרק יז
פסוק ח: אֶל-שָׂדֶה טּוֹב אֶל-מַיִם רַבִּים, הִיא שְׁתוּלָה--לַעֲשׂוֹת עָנָף וְלָשֵׂאת פֶּרִי, לִהְיוֹת לְגֶפֶן אַדָּרֶת.
פסוק כג: בְּהַר מְרוֹם יִשְׂרָאֵל, אֶשְׁתֳּלֶנּוּ, וְנָשָׂא עָנָף וְעָשָׂה פֶרִי, וְהָיָה לְאֶרֶז אַדִּיר; וְשָׁכְנוּ תַחְתָּיו, כֹּל צִפּוֹר כָּל-כָּנָף--בְּצֵל דָּלִיּוֹתָיו, תִּשְׁכֹּנָּה.
יחזקאל פרק לו
פסוק ל: וְהִרְבֵּיתִי אֶת-פְּרִי הָעֵץ, וּתְנוּבַת הַשָּׂדֶה: לְמַעַן, אֲשֶׁר לֹא תִקְחוּ עוֹד חֶרְפַּת רָעָב--בַּגּוֹיִם.
הושע פרק ט
פסוק טז: הֻכָּה אֶפְרַיִם--שָׁרְשָׁם יָבֵשׁ, פְּרִי בלי- (בַל-) יַעֲשׂוּן; גַּם כִּי יֵלֵדוּן, וְהֵמַתִּי מַחֲמַדֵּי בִטְנָם.
הושע פרק י
פסוק א: גֶּפֶן בּוֹקֵק יִשְׂרָאֵל, פְּרִי יְשַׁוֶּה-לּוֹ; כְּרֹב לְפִרְיוֹ, הִרְבָּה לַמִּזְבְּחוֹת--כְּטוֹב לְאַרְצוֹ, הֵיטִיבוּ מַצֵּבוֹת.
הושע פרק י
פסוק יג: חֲרַשְׁתֶּם-רֶשַׁע עַוְלָתָה קְצַרְתֶּם, אֲכַלְתֶּם פְּרִי-כָחַשׁ--כִּי-בָטַחְתָּ בְדַרְכְּךָ, בְּרֹב גִּבּוֹרֶיךָ.
מיכה פרק ו
פסוק ז: הֲיִרְצֶה יְהוָה בְּאַלְפֵי אֵילִים, בְּרִבְבוֹת נַחֲלֵי-שָׁמֶן; הַאֶתֵּן בְּכוֹרִי פִּשְׁעִי, פְּרִי בִטְנִי חַטַּאת נַפְשִׁי.
מלאכי פרק ג
פסוק יא: וְגָעַרְתִּי לָכֶם בָּאֹכֵל, וְלֹא-יַשְׁחִת לָכֶם אֶת-פְּרִי הָאֲדָמָה; וְלֹא-תְשַׁכֵּל לָכֶם הַגֶּפֶן בַּשָּׂדֶה, אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת.
תהילים פרק נח
פסוק יב: וְיֹאמַר אָדָם, אַךְ-פְּרִי לַצַּדִּיק; אַךְ יֵשׁ-אֱלֹהִים, שֹׁפְטִים בָּאָרֶץ.
תהילים פרק קה
פסוק לה: וַיֹּאכַל כָּל-עֵשֶׂב בְּאַרְצָם; וַיֹּאכַל, פְּרִי אַדְמָתָם.
תהילים פרק קז
פסוק לד: אֶרֶץ פְּרִי, לִמְלֵחָה; מֵרָעַת, יוֹשְׁבֵי בָהּ.
פסוק לז: וַיִּזְרְעוּ שָׂדוֹת, וַיִּטְּעוּ כְרָמִים; וַיַּעֲשׂוּ, פְּרִי תְבוּאָה.
תהילים פרק קכז
פסוק ג: הִנֵּה נַחֲלַת יְהוָה בָּנִים: שָׂכָר, פְּרִי הַבָּטֶן.
תהילים פרק קמח
פסוק ט: הֶהָרִים וְכָל-גְּבָעוֹת; עֵץ פְּרִי, וְכָל-אֲרָזִים.
משלי פרק יא
פסוק ל: פְּרִי-צַדִּיק, עֵץ חַיִּים; וְלֹקֵחַ נְפָשׁוֹת חָכָם.
שיר השירים פרק ד
פסוק יג: שְׁלָחַיִךְ פַּרְדֵּס רִמּוֹנִים, עִם פְּרִי מְגָדִים: כְּפָרִים, עִם-נְרָדִים.
פסוק טז: עוּרִי צָפוֹן וּבוֹאִי תֵימָן, הָפִיחִי גַנִּי יִזְּלוּ בְשָׂמָיו; יָבֹא דוֹדִי לְגַנּוֹ, וְיֹאכַל פְּרִי מְגָדָיו.
קוהלת פרק ב
פסוק ה: עָשִׂיתִי לִי, גַּנּוֹת וּפַרְדֵּסִים; וְנָטַעְתִּי בָהֶם, עֵץ כָּל-פֶּרִי.
נחמיה פרק י
פסוק לו: וּלְהָבִיא אֶת-בִּכּוּרֵי אַדְמָתֵנוּ, וּבִכּוּרֵי כָּל-פְּרִי כָל-עֵץ--שָׁנָה בְשָׁנָה: לְבֵית, יְהוָה.