-

איך מגיעים אילנו?

מזרחית לנהרייה , נסיעה בכביש נהרייה מעלות עד צומת כברי , נכנסים לקיבוץ כברי ובנסיעה לאורך גדר המערכת עד שמגיעים לכיכר הראשונה מרפא הבושם.

צמחי מרפא הינם מקור והשראה ללימוד סוד הצבעים הטבע

כוחם המיסטי של הצבעים
הצבעים אינם רק סימבולים המופיעים בחלום. הם אנרגיה, יסודות מיסטיים, שאנו משתמשים בה כול הזמן והם אפילו חלק מהלא מודע הקולקטיבי שלנו.

את אנרגיית הצבעים אנו יכולים לרתום לטובתנו בכול תחום, כל שצריך לדעת הוא איזו אנרגיה מכניס כל צבע ולהעצים אותה. כך למשל כשיוצאים לדייט, לא יזיק אם תלבשו אדום, כדי לחזק את אנרגיית התשוקה, או כתום כדי לחזק את אנרגיית הזוגיות. ללבוש, אגב זה לא חובה שהבגדים החיצוניים יהיו בצבע הנבחר – אתם יכולים בהחלט להכניס אנרגיה דרך כך שנלבש בגד תחתון אדום או כתום.

להבדיל, אם נפגוש אשה המחפשת זוגיות, אולם חדר השינה שלה הוא לבן: מצעים לבנים צחורים, שמיכה לבנה. "ככה אני אוהבת את חדר השינה שלי", היא אומרת, "אני אוהבת להיכנס לחדר שהוא לבן, טהור, נקי", היא ממשיכה להתעקש, "כך אני נרדמת טוב יותר".

אישה כזו צריכה להרשות לעצמה קצת "להתלכלך". החדר הלבן, הסטרילי מכניס אנרגיה של הבדלה לחיי הזוגיות שלה, בפועל נוכחות של גבר "תלכלך" את הניקיון והטוהר שהיא כה התרגלה אליהם. וכך, ייתכן שאם היא תכניס קצת אדום או כתום לחדר השינה שלה (חדר בבית המייצג אינטימיות וזוגיות), היא תכניס אנרגיה אחרת ותשבור את הלבן הנקי והטהור ותקל על הזוגיות להיכנס לחיה.

דוגמא נוספת ומעניינת העוסקת בהשפעת הצבעים על חיינו היא השפעתו של הצבע הכחול כסימבול המגן כנגד עין הרע. מנהג מוסלמי מוכר הוא צביעת הדלתות בצבע כחול, טורקיז או תכלת וזאת, כך אומר הפולקלור, סגולה כנגד עין הרע.
הסיבה היא, אגב, כיוון שהשטן, כך אומרים, אינו חכם. וכשהוא עומד להיכנס לבית ורואה שהמשקופים או הדלת שלו צבועים בצבע כחול, תכלת או טורקיז הוא חושב שהוא בשמיים ומבין שאין טעם להיכנס לשם.
נשמע טיפשי? מה זה ולנו? אתם בוודאי שואלים ומרימים גבה. אנחנו בטח לא קשורים לאמונות טפלות מסוג זה, רבים אומרים.
ובכן, תנו לי לחדש לכם, אולי אפילו להפתיע, ולספר שאמונה טפלה זהו מלווה אותנו גם היום, במאה העשרים ואחת – הרבה יותר ממה שאנו משערים.
אמנם היום לרוב לא נמצא חשיבה מסוג זה בהרבה מקומות, אולם במאות הקודמות הבן הזכר היה חשוב הרבה יותר מהבת: ראשית כיוון שהוא הולך לעבודה והיווה כוח עזר במשפחה, שנית כיוון שהבת עתידה לעזוב ולהקים בית משלה ופחות תתמוך בבית.

לכן, כשהבן נולד נוצר לחץ וצורך לשמור עליו, כנכס, ובמיוחד בתקופה הקדומה ההיא בה אחוזי התמותה של תינוקות וילדים היו גדולים כל-כך. את האשמה לכל מה שקשור למחלות היו מפילים כמובן על השטן ו"חבריו" השונים שבאים ומטילים מחלות, מומים ופגמים בילדים. לכן כפתרון החליטו לרמות את השטן ולהלביש את הילדים, הזכרים, בצבע כחול, צבע השמיים בעוד שאת הילדות, הנקבות בצבע גוף, צבע וורוד. כך נהגו לעשות מתוך הנחה מודעת שאם השטן נכנס לבית וצריך לקחת מישהו - שייקח את הילדה.
וכך, מנהג "מטופש" זה, מנהג שמקורו לפני מאות שנים, משפיע על התרבות שלנו עד היום. עד היום אנו מלבישים את הילדים שלנו בהתאם, ובהמשך הדרך נשים רבות יימשכו אל צבעי הוורוד ואני לא חושב שזה הולך להשתנות.

הנרות שאנו מדליקים: אילו צבעי נרות מעוררים חלומות
כשאנו מדליקים נר, אנו מכניסים לביתינו אור. לא רק אור פיזי, כי אם אור רוחני. הדלקת נר בכל מקום היא תמיד סוג של טקס. מייד עם הדלקת הנר, משתנה האווירה ואתה מצב הרוח שלנו.
הנר יכול לעזור לנו "לזמן" חלום מהסוג שאנו רוצים. כדי לזמן חלום, אנו זקוקים תחילה למטרה. בד"כ חלום "מוזמן" מגיע כדי לעזור לנו לראות דברים באופן ברור יותר, או כדי לעזור לנו להירפא מבעיה או קושי המטריד אותנו.
התהליך הוא פשוט: לפני השינה, לאחר הכניסה למיטה, אנו צריכים לבקש מהגוף ומהמדריכים הרוחניים שלנו שיעזרו לנו לעורר חלום שיעזור לנו להבין/לראות/ להפטר מ...

אם נפעל נכון נוכל גם להיעזר בו גם כדי לחזק חלומות מסוגים שונים. את סוג החלום שאנו מזמינים ניתן לכוון דרך בחירת צבע הנר המתאים, כיוון שלכל צבע של נר יש תדר והוא משפיע על מרכזי האנרגיה שבגופנו.

אילו חלומות מעוררים צבעי הנרות:
נר אדום
מעורר חלומות בהן נבין מה אנו רוצים טוב יותר ויראה מדוע דברים תקועים בחיינו.
נר כתום
מעורר חלומות שיעזרו לנו לקבל השראה וליצור.
נר צהוב
מעורר חלומות שיעזרו בתהליכי ניקיון פנימי, חידוד האינטואיציה, והתמודדות טובה יותר עם קשיים.
נר ירוק
מעורר חלומות שיעזרו לנו להתגבר על כאב או רגש מודחק.
נר כחול
מעורר חלומות שיעזרו לנו למצוא דרך להוציא החוצה דברים שהודחקו במשך זמן רב, ולבטא את עצמנו טוב יותר.
נר סגול
מעורר חלומות שידריכו אותנו בדרכנו הרוחנית.
נר לבן
עוזר לעורר חלומות צלולים, בהם אנו יכולים לבקש ליצור שליטה על החלום.
נר תכלת
זה הנר שצריך להדליק כאשר רוצים לפגוש בחלום מדריכים רוחניים או לקבל מסרים מהיקום.
נר שחור
נר מצוין, היכול להגן עלינו בזמן השינה ממדריכים וישויות שליליות.

Citrus medica-שאל על מוצרי האתרוג

כל מוצרי האתרוג עכשיו במבצע!

סוד הצבעים ביהדות

יהדות – צבעים – ציטוטים

מתוך ספר מעולפת ספירים: "היכל השביעי, יש שם עמוד אחד מד' מראות, לבן ואדום וירוק ושחור, וכשעולות הנשמות, הנשמות מי שראויה בלבן עולה דרך שם, ומי שראויה לאדום ומראה אחרת כל נשמה כפי מעלתה, וכל ההיכלות הם למדור, אבל זה השביעי אינו למדור רק לעבור בו ולעלות להיכלות אחרים".
מתוך ספר הזוהר חלק ג' פרק כה': "ואמנם כמו שההויה האמיתית שבו הייתה מארבע קצוות העליונים, כן רתק זאת ההויה היתה מארבע קצוות התחתונים, והוא שאמרו (בפרק יא' מפרקי רבי אליעזר) התחיל לקבץ את עפרו של אדם הראשון מד' פנות הארץ , אדום שחור לבן ירוק…"

הצבעים הראשוניים המתייחסים לבריאת העולם הם הצבעים ירוק, שחור, אדום, ולבן.
אלה הם 2 הניגודים שהם לא צבע – לבן ושחור והצבעים הפעילים – ירוק ואדום. זה מזכיר קצת את המשפט בקוראן: "העורקים אשר בסלע: שחור אדום ולבן סימן הם למאמינים" . ולכן הפתחים למדרסות המוסלמיות נצבעו או נבנו מאבנים שחורות לבנות ואדומות. ירוק הוא הצבע הנוסף והוא הצבע של האיסלאם. אם חושבים על זה אז באמת יש אבנים לבנות, אבנים שחורות ואבנים אדומות. ירוק הלא הוא הצמחייה.

אחד מהעמודים בקלף ההיירופנט בטארות הוא בצבעים שחור ירוק ואדום, לבן זה כבר עניין אחר.

מתוך פירוש של רבי יצחק סגי נהור לספר היצירה:
"אותיות ואותות יש בהם הפרש, כי האותות פעמים שאין בהן דמיון אלא מראה כגון מראה הלובן והאודם וכיוצא בו, כי האות הוא מראה השתנות העניין שנשתנה מצבעו ומהויתו, כענין שנאמר "שכב על צדך השמאלית" (יחזקאל ד', ד'), וכתוב שם "אות היא לבית ישראל", סימן מבלי שינוי הבריאה והצורה, שאין שם צורה נפרדת ומשתנית מחברותיה אלא דבר אחד שהוא מתהפך לכמה גוונים. וכן קול ומראה הם אותות, אבל אותיות הם הדברים הבאים מסבתם מלשון באות, שהאות הוא דבר הנהוה והמצטייר והמתקבל מהמקום אשר חוצב משם."
המשמעות של זה היא שצבע הוא שינוי גוון, שינוי בתפישה של אותו דבר, ולא שינוי מהותי בהוויה. כמו כן תפישת הצבע תלוייה בתפישת המסתכל, בכלי המקבל.

כותב רבי יוסף ג'יקטליא בספר החשמל:
"..ונגה, זה נגה שהוא סוד ענין גוונים של מיני צבעונים, כי הצבעונים לפי מיני השפע והאצילות הנמשך, ויש צבע שחור, או תכלת, או ירוק, או אדום, או ירקרק, או אדמדם, או ארגמן, ויש מיני לבן וכל מיני צבע, ומראה גוון כולם כפי כוח הסדרים העליונים, ונגה זה נמשך מצד ימין ומתאחז עם השמאל והשמאל עם הימין והאש מלהטת ונוצצת מאותו הנוגה, ומאותו הנוגה יגיה זוהר כאבן ספיר בהגיע כח זוהר אדמימותו אז האבן מצטבעת בשני גוונים, לפי שבתחילה היתה גוון חשוך, וכשפוגעת בנוגה אז מימין ומשמאל מתנוססת כמראה לבן מצד הימין וכמראה האודם מצד השמאל, ואין הלובן שבצד הימין גמר היופי עד שמתערב בו האודם שמצד שמאל, ואז נעשה המראה צח ואדום.. וזהו צבע המראות לשאר כל הצבעים…"
מעניינת החלוקה הראשונית ל2 צבעים – אדום ולבן, שהם צבעי היסוד של הרבה חלוקות ראשוניות, 2 ההפכים – הניגודים הראשוניים.

כותב הרמ'ק :
"שעניין הגוונים הוא משל נאות אל הפעולות והעניינים הנמשכים מהספירות. והנרצה בגוונים אל הספירות משל אל הפעולות הנמשכות לפי טבעם ועניינם. ואין לנו מקום וגדר להמשילו ולהגדירו בעניין חילוקם אלא במשל וגדר הגוונים אשר יתחלקו ויעלו וירבו לפי תגבורת הגוונים אחד על חברו. לכן נמשיל עניין הפעולות העליונות במשל הגוונים והכל לשכך את האזן הגופני במה שיכול לשמוע."
הצבעים הם דרך להסביר את פעולתם של הספרות – משל, וגן כלי לכוון את הדעת והדמיון אל הספרות.
"ואן ספק שיש לגוונים מבוא אל פעולות הספירות והמשכת שפעם ולסיבה זו כאשר יצטרך הממשיך להמשיך שפע רחמים מהחסד יצייר לנגדו שם הספירה בגוון אותו עניין הנצרך כפי גוון המידה אם חסד גמור ללובן גמור, ואם לא כל כך יצייר לובן כסיד ההיכל וכיוצא בזה כמו שנבאר בשער הכוונות…"
"… כי מהגוונים הנראים לעניים או המצטיירים בשכל בגופנים יתפעל הרוחני, והנפש תעורר לרוח, והרוח לנשמה, והנשמה ממציאות למציאות עד שתתעלה אל מקום יניקתה ויתעו ויתעורר לפי מציאות ציורה…"

כותב רבי דוד אור זרוע:
"אן לנו רשות לצייר ב' ספירות אלא בראשי פרקים הבאים לידך כגון מגן אברהם לחסד וכגון חונן הדעת לתפארת. לכן תצייר לעולם באותו צבע של ראשי הפרקים שהיא החשמל של אותה הספירה כי החשמל הוא הלבוש הספירה בעצמה סביב סביב…"
צבע הוא הלבוש הראשון של אנרגיה.

כותב הרמח'ל בספרו אדיר במרום:
"… והנה באמת יש דברים נופלים תחת פעולת העניים ויש שאינן נופלים, פירוש – שיהיו נראים או לא נראים. והעניין, כי בחיות כתיב, וגבותם מלאות עיניים (יחזקאל א, יח). והוא עניין ההסתכלות שהוא התדבקות הרואה בדבר הנראה, כי באמת מבט יוצא מן העין ומחבק את הנושא הנראה, וחוזר ומציירו בעין עצמו."
יש צבעים שנראים ושאינם נראים, תפישת הצבעים שלנו בה טמון הסוד, המשמעות, תוכנתנו כך שנוכל לתפוש צבע מסויים ובתכנות הזה יש את הוראות ההפעלה של המערכת, חיות רואות דברים וצבעים אחרת מאיתנו , חלק הארי מהראייה קשור ממה שיוצא מאיתנו, אפילו מהעין שלנו יוצא כעין קרינה שמאפשרת לנו לראות את העולמות הלא נראים במידה ויש לנו את זה. הסתכלות הינה הדבקות, בעצם ההיסתכלות כבר אנחנו יוצרים קשר עם הדבר שאנו מסתכלים עליו, מעט ממנו עובר אלינו ומעט מאיתנו עובר אליו.

אומר התלמוד הבבלי (מסכת חולין):
"חוט של תכלת מאי היא? דתניא, רבי מאיר אומר: מה נשתה תכלת מכל הצבעונין – מפני שתכלת דומה לים, וים דומה לרקיע, ורקיע דומה לאבן ספיר, ואבן ספיר דומה לכסא הכבוד, דכתיב (שמות כ'ד) ויראו את אלהי ישראל ותחת רגליו וגו', וכתיב (יחזקאל א') כמראה אבן ספיר דמות כסא…"
אנחנו רואים כאן חלוקה משולשת ל3 רמות של צבעים הקיימים במקביל: צבע כפי שהוא מופיע בעולם העשייה, במקביל לצבע כפי שהוא מופיע בעולם הבריאה הכולל בתוכו את גרמי השמיים לסוגיהם, במקביל לצבע המופיע בעולמות רוחניים שאינם נראים . לדוגמא תכלת מופיע בעולם העשייה בצורת תכלת בציצית, מקביל לתכלת המופיע ברקיע, מקביל לצבע המופיע בכסע הכבוד שבעולמות העליונים.

מדרש פסיקתא רבתי:
"כשעלה משה למרום פתח הקב'ה שבעה רקיעים והראהו בית המקדש של מעלה והראהו ארבע ציבעונים שעשה מהם משכן שנאמר והקמות את המשכן (כמשפטו אשר הראית בהר) (שמות כו' ל') אמר לפניו ריבונו של עולם איני יודע דמות ארבע צבעונים, אמר לו חזור (לפניך) (לימינך), חזר וראה גדוד מלאכים שלובשים לבוש דומה לים, אמר לו זו היא תכלת, אמר לו חזור לשמאלך, חזר וראה אנשים לובשים לבוש אדום, אמר לו מה אתה רואה, אמר לו אנשים לובשים לבוש אדום, אמר לו היא ארגמן, חזר לאחוריו וראה גדוד שהם לובשים לבושים לא אדום ולא ירוק, אמר לו זו היא תולעת שני, חזר לפניו וראה לפניו גדודים שהם לבושים לבוש לבן, זו היא שש משזר."
יש כאן הגבלה בן צבעים בעולם הרוחני לבן צבעי המשכן העשוי על ידי אדם "תכלת ארגמן תולעת שני ושש משזר.."

כותב המדרש בקשר לחלוקת שבטי ישראל לשבטים (מדרש רבה במדבר פרשה ב'):
"באותות – סימנין היו לכל נשיא ונשיא מפה וצבע על כל מפה, ומפה כצבע של אבנים טובות שהיו על ליבו של אהרון מהם למדה המלכות להיות עושין מפה וצבע לכל מפה ומפה, כל שבט ושבט נשיא שלו צבע מפה שלו דומה לצבע של אבנו, ראובן אבנו אודם ומפה שלו צבוע אדום ומצוייר עליו דודאים, שמעון פטדה ומפה שלו צבוע ירוק ומצויר עליו שכם, לוי ברקת ומפה שלו צבוע שליש לבן ושליש שחור ושליש אדום ומצוייר עליו אורים ותומים… לכך נאמר באותות שסימנין היו להם לכל נשיא ונשיא."
כשבני ישראל צעדו במדבר הם צעדו לפי השבטים כשלכל שבט ניתן דגל – "מפה" שהצבע שלו כצבע האבן המיוחסת שלו על החושן של אבני החושן של הכהן הגדול, ועל הדגל מצוייר גם סמל כלשהוא שאפיין את השבט. על אבני החושן היו חקוקים שמות 12 השבטים.

אדום ולבן בספר הזהר:
"אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו, מקריב קרבנו לאש שהוא אדום, זורק הדם סביב למזבח שהוא אדום, מדת הדין אדום, מוצקין אותו ועולה העשן כולו לבן, ואז האדום נהפך ללבן, נהפך מידת הדין למידת הרחמים".
הניגודיות שבן אדום ולבן מופיעה גם בספרות כניגודיות שבן חסד וגבורה – דין.

ירוק לפי האר'י (מסכת חגיגה):
בגמרא ז'ל תנא תהו קו ירוק שמקיף את כל העולם כולו כו' הנה זה נאמר על בינה עליונה הנקרא תהו… " "קו ירוק מחדש חדשים חדשים"
קו שמקיף את העולם וממנו נברא ונוצר העולם. ספירת בינה ממוקמת בראש ומופיעה בשילוב של חוכמה ובמקביל לה אך מעט למטה הימנה. כתר חוכמה ובינה הם ספירות הראש, יוצא מזה שיש קו ירוק שהוא הוא ההתחלה והוא המחלק והמפריד בן הספרות של הראש לספרות של הגוף מצד הראש. בדרך כלל לספרות הראש אן צבע נראה, אך לבינה יש מכיוון שהיא זקוקה להתגלות לצורך הקשר שלה עם העולמות התחתונים. הספרה המקבילה לה מצד הגוף , שהיא משמשת הקשר שבן הגוף לראש היא ספרת תפארת שמשלבת את הספרות של חסד וגבורה. ההופעה של התפארת היא או ירוק כהה יותר או צהוב, שטוענים שהוא ההופעה הנמוכה יותר של ירוק. זאת אומרת שהקשר בן העולמות הנראים ללא נראים מתבצע דרך ירוק שהופך לצהוב או לכהה יותר, אחר כך יש את הניגודיות של אדום ולבן – חסד וגבורה.
הספרה שמסיימת את 10 הספרות והיא השולטת על העולם הפיזי היא ספרת המלכות, הצבע המיוחס לה בקבלה הוא או שחור, בהפוך ללבן שהוא הצבע של ספרות הראש, או תכלת, שמקביל לתכלת של רקיע השמיים.

אור נערב חלק ו' פרק ד' כ'ח:
עוד צריך שידע כי המדות יחסו להם גוונים על שם פעולתם, כי הגוונים יורו על פעולות כענין הלובן על הרחמים והאודם אל הדין וכיוצא כמפורסם. ואל הכתר יש שאמר שאין לו גוון כלל, ויש שאמר שיצדק בו גוון הלובן בתכלית לבנוניתו, ויש שפירש בו גוון שחור. ושלשה גוונים אלו הם כנגד שלוש בחינות שבו, האחת בחינתו עם המאציל, ובערכו הוא שחור. השני בחינת עצמו, שהוא בלתי מתגלה אל הנאצלים ולזה לא ישפט בו גוון. השלישי בחינת השפעתו הרחמים בשאר הספירות והוא סוד הלובן: ואולם במיני גוון החשך הם שלוש" האחד חשך ממש להעדר האור הנמצא פעמים רבות בזוהר. והשנית, להורות על העלם האור ובלתי היותו נתפס כחשך הזה כאמרו "ישת חשך סתרו ועתה לא ראו אור בהיר הוא בשחקים". השלישית , להורות על בחינת הנקבות ההוא שהוא שחור נקבה לחוור. ושלוש בחינות אלו הם בכתר, האחד העלם אורו, השית העדר אורו נגד מאצילו, השלישית יש בו צד הנקבות כאשר יתבאר:
עוד צריך שידע שגוון החכמה הוא גוון ראש לכל הגוונים כעין שהיא ראש לכל הפעולות ופתיחת הגוונים מחכמה, ולכך גוונה התכלת שהיא ראש לפתיחת הגוון מהשחרות והשחור נפתח בתכלת. ויש שפירש שגוונה הספיר שהיא ראש לכל הגוונים, והוא קרוב לגוון התכלת. וגוון הבינה הוא הירוק כעשבים…"

התייחסויות לקשת בספר הזוהר: (פנחס):
אבל רבי יהודה אמר, מי שרואה קשת בצבעים מאירים , צריך לברך ברוך זוכר הברית. ובגלות שאינה מאירה בצבעיה כראוי, משום שבגלות אין המלכות מקבלת היחוד דג' קוין כראוי שה'ס ג' גווני הקשת, ולא עוד, אלא שלפנים מאירה מעט, ולפעמים אינה מאירה כלום, פעמים נראית בשלימות ופעמים לא. כי גווני הקשת רומזים לזכיות כהנים לויים וישראלים, כשהם יפים, כי הקשת מאירה בצבעיה של אלו הג'. "
(הסולם על הזוהר – פנחס) : ר אלעזר אמר: רא'א, יפה לעולם לא נתלבשה קשת הזו שהיא המלכות, אלא בלבוש של האבות הראשונים שהם חג'ת דז'א, שהם ירוק אדום ולבן. ירוק זה הוא לבושו של אברהם, ונצטבע לבושו זה כשיצא ממנו ישמעאל. אדום, זה יצחק, הבא בצבע אדום, ונצטבע כשיצא ממנו עשיו. ונמשך אדום הזה למטה עד כוכב מאדים שנאחז בו עשיו. לבן זה הוא לבוש הטוב של יעקוב שלא נשתנו פניו הטוב לעולם. כי מטתו שלמה ולא הייתה בו שום פסולת.
(רעיא מהימנא) : ובזמנא דאתחרב… אבל אם יש צדיק שזכיותיו ומעשיו הם להאיר בהם את המלכות, ולהפשיט ממנה לבושי השחרות של פשט בלי סוד, ולקשט אותה בלבושים של צבעים המאירים של סודות התורה, מה כתוב בבו, וראיתיה לזכור ברית עולם. וראיתיה, היינו בסודות המאירים של התורה, כי אור נקרא רז, כלומר, אור בגימטריא ר'ז, וע'כ אור רומז על רזי התורה, ז'ש , כי נר מצוה ותורה אור. ובאלו רזין נאמר וראיתיה.

מתוך שיטתו של הרמק בהקשר לצבעים:
הספרה הצבע
כתר לבן מסנוור, לא נראה
חוכמה צבע המכיל את כל הצבעים
בינה צהוב וירוק
חסד לבן וכסף
גבורה אדום וזהב
תפארת צהוב וסגול
נצח וורוד בהיר
הוד וורוד כהה
יסוד כתום
מלכות כחול
אם אדם רוצה להשיג משהוא דרך הספרה של גבורה, הוא צריך ללבוש בגדים אדומים ולחשוב על הספרות באותיות אדומות. אם הוא רוצה להשיג חסד הוא צריך לעשות אותו הדבר בלבן. דוגמא לזה רואים בכוהנים. התפקיד שלהם הייה לשדר כוח מצד החסד ולכן הם לבשו לבן. ביום כיפור גם הכהן הגדול הוריד את לבוש הזהב שלו (הקשור לדין) ולבש לבן. אותו עקרון תופש גם לגבי קמעות כפי שידעו זאת המגידים. צבע משמש כערוץ לאנרגיה גבוהה. האלכימאים נהגו להניח צינורות עם מים זורמים לפני אדם שסבל מנדודי שינה בכדי לעורר אצלו את המרה הלבנה האחראית על שינה. הנפש יכולה להניע את הרוח, והרוח בתורה יכולה להניע את הנשמה. הנשמה יכולה לעלות במדרגות עד למקור ולהיות מונעת על ידי מה שהיא מדמיינת.

בזוהר הקדוש, ספר היסוד של הקבלה מופיעים מספר התייחסויות לצבעים: ראשית דבר יש התייחסות לקשת, שלהזכירנו היא האות לברית שבן אלוהים לבן הארץ, הברית שניתנה לאחר המבול: אומר רבי יוסי הגלילי: .."שהקשת אינה באה אלא להגן על העולם, בדומה למלך שבכל פעם שבנו חטא, והמלך רואה המלכה, מסתלק הכעס מבנו. שכתוב, וראיתיה לזכור ברית עולם, וע"כ לא נראה הקשת אלא כדי להגן על העולם…. שאינה מתגלה אלא בלבוש המלכות היקר… שואל, וכי בגלות, שהקב"ה מתרחק מן המלכה, ואיך מתלבשת המלכה בלבוש מלכות בגלות,… ומשיב, לא. שאין לה בגלות לבוש מלכות. אבל בגלות לבושה של קדרות, דהיינו שחרות, והיא אמרה, אל תראוני שאני שחרחרת."
זאת אומרת, שלפי הזהר, הלבוש השחור שלובשים החרדים הוא לבוש של גלות. אך המקובלים מסוגלים להחליף את הלבוש הזה בלבוש אחר: ממשיך הזהר ואומר: "אם יש צדיק שזכיותיו ומעשיו הם להאיר את המלכות ולהפשיט ממנה לבושי השחרות של פשט בלי סוד, ולקשט אותה בלבושים של צבעים המאירים את סודות התורה, מה כתוב בו, וראיתיה לזכור ברית עולם, וראיתיה, היינו בסודות המאירים של התורה, כי אור נקרא רז, כלומר, אור בגימטריה רז, וע"כ אור רומז על רזי התורה."

הרמ"ק – רבי משה קורדובה. בסיפרו "פרדס רימונים" השער התשיעי נקרא השער של הצבעים, והוא כותב בו כך:
בהרבה מקומות בקבלה ובזוהר אנחנו מוצאים מקבילות של צבעים לספירות, צריך לא להבין מקבילה זו כפשוטה, הצבעים מצביעים על התוצאות שמשודרות לשורשים הגבוהים, למשל, הצבע הקורן מהספירה גבורה הוא אדום, כל דבר אדום נובע מהכוח של השורש הזה. בדומה, הצבע הלבן מציין שלווה וחסד וקשור לספירה של חסד. הצבעים מצביעים אלגורית על התוצאה והפעולה של הספירות. הדינמיקות של הספירות יכולות להרמז על ידי יחסי הגומלין של צבע. הצבעים הם שימושיים בהעברת השפעה של ספירה נתונה. וכך, אומר הרמ"ק אם אתה רוצה להעביר השפעה של חסד ולקרוא להשפעה של חסד, חשוב על הצבע הלבן, ואף לבש לבן. אם אתה רוצה להעביר השפעה של דין, להגיע להחלטות נכונות, ולקרוא להשפעה של דין, חשוב על הצבע האדום, ואף לבש בגדים אדומים. דוגמא לכך נותן הרמ"ק בבגדיו של הכוהן הגדול בבית המקדש בירושליים. הכוהן הגדול היה לבוש בדרך כלל בבגדי זהב, שקשור לאדום, שהראו את תפקידו, ועזרו לו בתפקידו, בדין, אולם ביום כיפור הוא הייה פושט את בגדיו אלו ולובש בגדים לבנים, מכיוון שביום כיפור ההשפעה הרצוייה הייתה השפעה של רחמים – חסד, כל הטקס ביום כיפור היה בבגדים לבנים.
הצבעים הקשורים לספירות לפי הרמ"ק הם כדלהלן: (לפי הסדר מלמעלה למטה)
כתר – לבן בלתי נראה מסנוור.
חוכמה – צבע שכולל את כל הצבעים
בינה – צהוב וירוק
חסד – לבן וכסף
גבורה – אדום וזהב
תיפארת – צהוב וסגול
נצח – וורוד בהיר
הוד – וורוד כהה
יסוד – כתום
מלכות – כחול

צבעים ביהדות:

התנך נמנע בדרך כלל משימוש וויזואלי בצבעים פרט לכמה מקומות: ביניהם שיר השירים, חזון יחזקאל, הוראות בנית המשכן, הוראות בניית המקדש , ועוד.
.
חזון יחזקאל: פרק א פסוק כח: כמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם, כן מראה הנגה סביב הוא מראה דמות כבוד יהוה..."
צריך להזכיר גם שהקשת היא סימן לברית שבן אלוהים לבין המין האנושי ונוח.
בקבלה יש חשיבות רבה לקשת: ברעיא מהימנא מופיע: אומר רבי יוסי הגלילי: שהקשת אינה באה אלא להגן על העולם, בדומה למלך, שבכל פעם שבנו חטא, והמלך רואה המלכה, מסתלק הכעס מבנו. שכתוב, וראיתיה לזכור ברית עולם, ועל כן לא נראה הקשת אלא כדי להגן על העולם... שאינה מתגלה אלא בלבוש המלכות היקר..." . אלא שהקשת שיש בה 7 צבעים, נגזרת מ3 צבעי יסוד מבחינת היהדות, ואלו הם : ירוק, אדום ולבן. בזוהר רעיא מהימנא מופיע: אבל רבי יהודה אמר, מי שרואה קשת בצבעים מאירים, צריך לברך ברוך זוכר הברית, ובגלות שאינה מאירה בצבעיה כראוי, משום שבגלות אין המלכות מקבלת היחוד של 3 קוין כראוי שה'ס 3 גווני הקשת..."
רבי אלעזר אמר: יפה לעולם לא נתלבשה קשת הזו שהיא המלכות אלא בלבוש של האבות הראשונים שהם חג'ת דז'א , שהם ירוק אדום ולבן. ירוק זה הוא לבושו של אברהם, ונצטבע לבושו זה כשיצא ממנו ישמעאל. אדום זה יצחק, הבא בצבע אדום, ונצטבע כשיצא ממנו עשו. ונמשך אדום הזה למטה עד כוכב מאדים שנאחז בו עשו. לבן זה הוא לבוש הטוב של יעקוב, שלא נשתנו פניו הטוב לעולם..." "רבי אבא אמר: ... לבן זהו אברהם. שנתלבן בלובן של אש, על ידי נמרוד שהפילו לאור כשדים. אדום זה וודאי יצחק. ירוק זה יעקוב, העומד בין 2 צבעים, כי ירוק כולל לבן ואדום, וירוק הזה פירושו ירוק כחמה...... ובאלו הלבושים, לבן , אדום, ירוק, מתלבשת הקשת. שהיא המלכות, בשעה ההיא נראית לפני המלך."

המשכן: צבעי המשכן הם: תכלת, ארגמן – אדום, תולעת שני – סגול?, שש משזר – לבן.
הצבעים מסמלים את 4 היסודות.

כל צבע יש לו כמה התגלויות: התגלות בעולמות התחתונים, והתגלויות נוספות בעולמות העליונים: א. בעבודת אדם עלי ארץ, עולם העשיה. ב. בעולם הבריאה, הכולל בתוכו את גרמי השמים לסוגיהם (מעשה בראשית). ג. בעולמות רוחניים שאינם נראים לעינינו (מעשה המרכבה).
אור בימטריה נותן רז, על ידי כך אור רומז על רזי התורה. הצבעים מאירים את סודות התורה, שכתוב: וראיתיה לזכור ברית עולם. וראיתיה, היינו בסודות המאירים של התורה.

בעת היציאה ממצרים חולקו השבטים למחנות נפרדים בתוך מחנה ישראל הכללי. לכל שבט ניתן דגל – "מפה" בלשון המדרש – שבו סומן מיקומו, שעליו סמל של חיה או צמח שאיפיינו את אותו השבט, וכן צבע יחודי, בהקבלה לא מחייבת לצבעים של אבני החושן, מבגדי השרד של הכהן הגדול. (על האבנים היו שמות השבטים). וכך מתאר זאת המדרש:
"באותות – סימנין היו לכל נשיא ונשיא מפה וצבע על כל מפה ומפה כצבע של אבנים טובות שהיו על לבו של אהרן מהם למדה המלכות להיות עושין מפה וצבע לכל מפה ומפה, כל שבט ושבט נשיא שלו , צבע מפה שלו דומה לצבע של אבנו ראובן אבנו אודם ומפה שלו צבוע אדום ומצוייר עליו דודאים. שמעון פטדה, ומפה שלו צבוע ירוק ומצוייר עליו שכם. לוי ברקת ומפה שלו צבוע שליש לבן ושליש שחור ושליש אדום ומצוייר עליו אורים ותומים..." מדרש רבה במדבר, פרשה ב פסקה ז.

הצבע הלבן:
מיוחס לחסד: "אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו, מקריב קורבנו לאש שהוא אדום, זורק הדם סביב למזבח שהוא אדום, מידת הדין אדום, מוצקין אותו (הריח) ועולה העשן כולו לבן, ואז האדום נהך ללבן, נהפך מידת הדין למידת הרחמים" זוהר חלק ב דף כב עב.
החטא האדום מגיע למזבח בדמות הדם האדום, נשרף ומתכלה על ידי האד, ועולה כעשן לבן השמימה, אל האלוהים.
בכתבי הארי מיוחס ערך נוסף ללבן כצבע המורה על נצחיות ואינסופיות, ובשל כך חייבו לבישת בגדי הלבן ביום השבת, שהוא כמעין עולם הבא, עולם הנצח. כותב חיים ויטל:
"צריך האדם ללבוש בגדי לבן ולא של צבעים אחרים וקבלתי ממורי ז'ל שכפי הצבע וגוון המלבושים שלובש האדם ביום שבת בעולם הזה, כן ממש יתלבש האדם בעולם הבא אחרי פטירתו..."
המקובלים רואים בלבן או חוסר צבע מוחלט או התכללות כל הצבעים. וכך הספירה העליונה, שבה אין עדיין צבעים, קשורה ללבן. או , לחילופין, הספירה התחתונה, שבה הצבעים כבר לא באים לידי ביטוי , אלא יש בה ריקנות, גם היא מיוחסת ללבן . ספירה נוספת הקשורה ללבן הינה ספירת החסד. הראשונה בזעיר האנפין. מסיבה זו ממש, הספירה העליונה – כתר, מיוחסת לעיתים לשחור, או הספירה התחתונה - מלכות.

הצבע האדום:
מיוחס לגבורה. "ומפעולותיה שלל הגבורה כל הדברים שהם בסוד האדמימות והחום כאש, וכח האבנים שבהם גוון אדום, וסגולתם להטיל אימה על הבריות" אור נערב חלק ו פרק ג'

הצבע הירוק: נחשב לצבע משלב, יוצר קשר, ולכן שוייך לעיתים לספירת הבינה. הזוהר מדבר על "קו ירוק מחדש חדשים חדשים" המקי, את העולם וממנו נברא העולם. הירוק של הבינה היה ירוק בהיר, לעומת ירוק כהה של ספירת התפארת, שגם היא ספירה משלבת. הצהוב נחשב להופעה הנמוכה של הירוק.

התכלת: נחשב לצבע נשי ולצבע של ספירת המלכות: "והנה ידוע שנקודה של הנוקבא הוא לעולם בחינת מלכות שבה. והיינו סוד נפש של הנוקבא סוד גוון תכלת שהוא במלכות. אבל בעת שנבנית בסוד פרצוף, אז מאירים בה גם ג' גוונין דאבהן חג'ת והם בדוס אי'ל אודם ירוק לבן. וז'ס אילת השחר שבקדרותא דצפרא..." הרב יצחק איזיק, ספר פתחי שערים.
התכלת נחשב לעיתים גם כצבע ספירת הבינה , מכיוון שהאור של היום מופיע לראשונה במעין תכלת חיוור על פני האופק, נגזר משחור.

התכלת בציצית (ובדגל ישראל) מוסברת בתלמוד בצורה הבאה:
תלמוד בבלי, מסכת חולין דף פט, עמוד א: "חוט של תכלת מאי היא? דתניא, רבי מאיר אומר: מה נשתנה תכלת מכל הצבעונין – מפני שתכלת דומה לים, וים דומה לרקיע, ורקיע דומה לאבן ספיר, ואן ספיר דומה לכסא הכבוד, דכתיב (שמות כ'ד) ויראו את אלוהי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטוהר (פסוק יא). וכתיב (יחזקאל א) כמראה אבן ספיר דמות כסא ...".

כוחות האלוהות, או לדעות אחרות התגלויות האלוהות, מוזכרים לראשונה בספר שמות , במעמד התגלות האלוהית למשה, כאשר זה ניצב בניקרת הצור והאלוהים עובר לפניו ומראה לו את אחוריו "וראית את אחורי ופני לא יראו...". שם מופיעה מחרוזת הביטויים "אדוני, אדוני, אל רחום וחנון, ארך אפיים ורב חסד ואמת..." שהם שלוש עשרה מידות הרחמים. (שמות פרק לג). חכמי הקבלה ראו במחרוזת זו שמות המייצגים כוחות אלוהיים, ובמקביל להם רשמו את שמות הספירות. לכל ספירה ניתן ויוחד צבע משלה.

4 צבעים בסיסיים שמהם נוסד העולם הם: אדום, לבן, שחור, וירוק.
"ואומנם כמו שההוייה האמיתית שבו הייתה מ4 קצוות העליונים, כן נרתק זאת ההוויה הייתה מ4 קצוות התחתונים, והוא שאמרו (בפרק יא מפרקי רבי אליעזר) התחיל לקבץ את עפרו של אדם הראשון מ4 פינות הארץ, אדום, שחור, לבן, וירוק..."
רבי אשלג כותב בהקשר זה במבוא שלו לספר הזוהר: "והמשיל הזהר אלו הע'ס חו'ב תו'מ לארבעה צבעים שהם: לבן לספירת החכמה, אדום לספירת הבינה, ירוק לספירת התפארת, שחור לספירת המלכות. פירוש, שהוא בדוגמא לאספקלריא, שיש לה 4 זכוכיות צבועות ב4 צבעים הללו. ואף על פי שהאור שבה אחד הוא, מכל מקום שהוא עובר דרך הזכוכיות הוא מצטבע ונעשה 4 מיני אורות..."

הגדרת הצבעים הקבלית הבסיסית היא ראיית הצבעים כמהויות חסרות ממשות, אך כמשנות ונותנות הגדרות מחודשות לעצם שאותו הם צובעות, ללא החלפת התכונות הטבועות בו. כלומר, התכונות והאיכויות המאפיינים את אותה הדמות נשארים כשהיו, אלא שלעיני המתבונן מן הצד, נראים הדברים בצורה, בצבע, מסוים. כותב רבי יצחק נהור בפירושו לספר היצירה: "אותיות ואותות יש בהם הפרש, כי האותות פעמים שאין בהן דמיון אלא מראה כגון מראה הלובן והאודם וכיוצא בו (צבע הוא אות), כי האות הוא מראה השתנות הענין שנשתנה מצבעו ומהויתו.."
יחד עם זאת, אופי הצבעים נקבע על ידי מקור התהוותם, ישנם כאלו שמתהווים ממקורות גבוהים יותר.
הצבעים מהווים גם "משל" לדרך פעולתם של עולמות גבוהים יותר, ועל ידי כך גם כלי למדיטציה. כותב הרמ'ק: "כי מהגוונים הנראים לעיניים או המצטיירים בשכל , בגופנים, יתפעל הרוחני, והנפש תעורר לרוח, והרוח לנשמה, והנשמה ממציאות למציאות, עד שתתעלה אל מקום יניקתה, ויתעו ויתעורר לפי מציאות ציורה..."

צבעים טבעיים,מבחר גדול של צבעים טבעיים.

1.מבחר צבעי אדמה מינרלים:שחור,חום,צהבהב,לבן,אפור ועוד..
2.מבחר צבי צמחים :סגול,אדום,בורדו,ירוק לכל גוונו,צהוב,חום,ועוד.

צבעים וערכם הרוחני

אדום
הצבע האדום מייצג את יסוד האש. את הכוח הראשוני היוצר יש מאין בחיינו. הוא מייצג את הרצונות והתשוקות שלנו. הוא עוסק בהתחלות וראשוניות ובעקר בכוח הרצון ויכולת הביצוע. הצבע האדום יכול לסמל גם נחישות, אומץ וחיבור למימד הפיזי. מצד שני צריך לזכור כי האדום, האש, מייצג כעס, אימפולסיביות, אי דחיית סיפוקים, אגוצנטריות. האדום מאד מיני ומלא תשוקה ויכול להיות בו משהו קצת ילדותי ולא בוגר.

אם הופיע בחלומכם הצבע האדום, בדקו אילו התחלות חדשות הוא מסמל בחייכם, האם הוא מייצג תשוקה, מיניות, אולי כעס? ייתכן וישנו דבר בחייכם שאתם רוצים וחוששים להביע את זה, החלום יכול להיות קריאת ההשכמה לה אתם מחכים.

כתום
הכתום הוא אדום שהתבגר. האדום ראה רק את עצמו, וכעת יש הבנה כי לבד זה לא מספיק ולכן הוא מחפש מערכת יחסים. הכתום מסמל זוגיות, חיוניות ויצירתיות. הוא מבין שהוא לא לבד ולכן מפתח טאקט ושליטה עצמית. חשיבה זהירה. גם התשוקה החייתית של האדום מתעדנת והופכת להיות אהבה, יצירה ויצירתיות. הכתום מבטא גם נטייה לאומנות ויכול גם לייצג השראה.

אם הופיע בחלומכם הצבע הכתום, נסו לחשוב מדוע הוא הופיע והיכן. האם צריך לשפר דבר מה דבר מה במערכת היחסים שלכם? אולי אתם מרגישים חסומים וזקוקים להשראה?

צהוב
הצהוב הוא צבעה של השמש, מקור החיים שלנו. זהו צבע המסמל שפע, הצלחה, בריאות של הגוף והנפש.
בסולם ההתפתחות, הצהוב הוא שוב התפתחות של הצבע האדום, שהפך לכתום ועכשיו הוא יוצא החוצה לעולם האמיתי ומתמודד עם המציאות כפי שהיא. לכן זהו צבע המסמל גם אומץ והתגברות על פחדים. זהו צבע העוסק בניקיון פנימי, אינטואיציה, וחוכמה פנימית. המשפט אין חדש תחת השמש מתאים לצבע זה שכן הוא עוסק באמת ובצורך שלנו להוציא את האמת לאור.

הצבע הצהוב בחלום יכול לרמז על דברים רבים. הוא יכול לסמל רצון לשפע ואושר, או התמודדות עם הצלחה. יכול להיות שהחלום מרמז לכם להיות אמיצים ולהתמודד טוב יותר עם המציאות ואולי יש בכם צד המבקש להוציא את האמת לאור.

ירוק וורוד
צבעים אלו עוסקים באהבה. הצבעים עד לנקודה זו עסקו ב"אני". עכשיו, כשהאני שלם, מגיע השלב בו אנו זקוקים לעסוק גם באחרים. המסע להבנת האחר מתחיל ביכולת שלנו לאהוב, ושני צבעים אלו, הירוק והצהוב, קשורים ביכולת שלנו לאהוב.

הירוק מסמל צמיחה והתחדשות. איפה שיש ירוק יש חיים וצמיחה. ההתחדשות היא הסוד האמיתי של החיים, ובמקום בו אין התחדשות יש עצירה וחולי. לכן הירוק גם מסמל חיבור לשפע, לבריאות ולריפוי.
חלום בו מופיע הצבע הירוק יכול להעיד על צורך בהתחדשות וצמיחה בחיים. חשבו היכן אתם זקוקים לשינוי ולצמיחה.

הורוד הוא צבעה של האהבה. אבל לא של האהבה לאדם אחר כמו בזוגיות כי אם לאהבה אוניברסאלית וללא תנאים ושל אהבת האני. ורוד מלמד אותנו ללמוד לאהוב את עצמנו ולא פעם אנו מגלים כי העדר אהבת האני יכולה להוות מכשול במערכות יחסים ובזוגיות. נוכחות הצבע הוורוד בחלום יכולה להראות כי חסרה אהבת האני. אולי החולם לא אוהב את עצמו מספיק? אולי הוא זקוק לחיזוקים חיצוניים, זקוק להיות אהוב?

כחול
לאחר שהאני שלם ולאחר שלמדנו לאהוב, אנו צריכים ללמוד לתקשר. מהי תקשורת? תקשורת היא היכולת שלנו להגיב נכון, לדבר. ולכן הצבע הכחול מסמל תקשורת והבעה, חיבור נפש לגוף. הכחול יכול לסמל גם יכולת שיפוט, ביצוע החלטות וכן הוא יכול לסמל אינטליגנציה, רוחניות ופתיחות לרעיונות חדשניים.

הופעת הצבע בחלום יכולה להעיד על כך שאנו זקוקים לבטא את עצמנו. חשבו מה אתם לא אומרים ולמי. יחד עם זאת ייתכן והחלום מרמז כי כדאי שתחשבו שוב לפני שאתם פועלים ושכדאי להפעיל גם שיקולים הגיוניים.

סגול
הצבע הסגול הוא שילוב בין כחול לאדום. יש בו מהרוחניות של הכחול ומהאש של האדום והוא עוסק בדברים שמעבר לחומר. עכשיו, כשהכול שלם, אפשר לחקור את ה"מעבר". זוהי צבעה של העין השלישית, מרכז אנרגטי המאפשרת לנו לראות את מה שיש שם "מעבר" לפיזי ולמצוא את דרכנו הרוחנית.
הסגול מסמל ריפוי, ראיית הנולד, אינטואיציה ולמידה רוחנית. כמו כן הצבע הסגול יכול לסמל איזון אנרגטי, הבנה וסובלנות.

כשהצבע הסגול מופיע בחלום נסו לשאול את עצמכם האם אני בדרך הנכונה? אולי החלום רוצה לרמוז לכם להשתמש באינטואיציה שלכם.
לבן
הצבע הלבן מכיל את כל הצבעים ולכן הוא מסמל שלמות, טוהר, פשטות, תמימות והשראה קוסמית. הצבע הלבן יכול גם לסמל ריפוי ובריאות.

חלום בו מופיע צבע לבן, יכול לרמוז על רצון שיש לנו להיות טהורים ולהתנקות. ייתכן וחיינו מורכבים מידי והחלום רוצה להגיד לנו שזה לא חייב להיות כך.

כאן מסתיימים צבעי הצ'אקרות. הצבעים הבאים אינם צבעים המייצגים את המרכזים האנרגטיים שלנו, אולם הם לא פחות חשובים וגם הם סמלים חשובים המבטאים את עולמנו הפנימי.

תכלת
הצבע הסגול הוא שילוב בין כחול לאדום. יש בו מהרוחניות של הכחול ומהאש של האדום והוא עוסק בדברים שמעבר לחומר. עכשיו, כשהכול שלם, אפשר לחקור את ה"מעבר". זוהי צבעה של העין השלישית, מרכז אנרגטי המאפשרת לנו לראות את מה שיש שם "מעבר" לפיזי ולמצוא את דרכנו הרוחנית.
הסגול מסמל ריפוי, ראיית הנולד, אינטואיציה ולמידה רוחנית. כמו כן הצבע הסגול יכול לסמל איזון אנרגטי, הבנה וסובלנות.

כשהצבע הסגול מופיע בחלום נסו לשאול את עצמכם האם אני בדרך הנכונה? אולי החלום רוצה לרמוז לכם להשתמש באינטואיציה שלכם.

טורקיז
מסמל הגנה, שלווה ורגיעה. צבע הטורקיז יכול גם לסמל חיזוק של קשרים אישיים וחיזוק האהבה.

חלומות בהם מופיע צבע זה הם נדירים. בדרך כלל הם מסמלים שהכול בסדר ושאין לנו סיבה לדאוג. נסו לחשוב: האם אתם עצבניים, לא רגועים? סביר להניח שאתם זקוקים למנוחה ולהכרה שבעצם, הכול בסדר.

חום
מסמל חריצות, עבודה, רצינות, יכולת ארגון וביצוע.

צבע חום בחלום מייצג חלומות ארציים יותר המבטאים צורך בעבודה קשה ורצינות שיעזרו לעבור תקופה קשה.

שחור
הצבע השחור הוא העדר כל הצבעים. ולכן הוא צבע מגן ואוטם. זה הזמן לנתץ מיתוס ולהסביר כי הצבע השחור, אינו מסמל דברים שליליים, כי אם עוזר להפטר מהם. זהו למשל צבע חזק מאד כמגן נגד עין הרע, לכן משתמשים בנר שחור בטקסים מאגיים. הצבע השחור סופג את האנרגיות השליליות אליו, ומכאן כוחו.
הצבע השחור מסמל הגנה מצד אחד אולם גם הוא מייצג סגירות מצד שני. אלו הם שני הצדדים של השחור ובחיים צריך למצוא את האיזון בין הרצון שלנו להגן על עצמנו ולהתגונן לבין הסגירות וחוסר התקשורת המתלווה לכך.

חלום בו מופיע צבע זה עוסק בהגנה וסגירות. אולי אנו חוששים מהבאות ומתגוננים יתר על המידה, היכן אנו מרגישים פגיעים? ייתכן והמגננה גובה מחיר כבד שכן התוצאה היא שאנו נסגרים והופכים פחות חברותיים.