*קוסמטיקה טבעית-
קוסמטיקה ירוקה
natural cosmetics

*צמחי מרפא הבושם:
medicinal plants

*לימודים,קורסים
וסדנאות.
כתובת:
קיבוץ כברי
ד.נ אושרת
25120
המייל שלנו:
mrphbosem@gmail.com‏

טל: 049952122
טלפקס:049952152
נייד: 0505211607

חדש באתר
 

צמחי רפואה

צמחי מרפא

חדשות צמחי מרפא
---------------------
זוטה לבנה , Little mint , Micromeria fruticosa
חלק בצמח: כל הצמח / עלים

זוטה לבנה Micromeria fruticosa
פעילות ושימושים עיקריים
מרגיע, מסלק ליחה. לעודף ליחה ונזלות.

צמחי מרפא
---------
זית אירופי , Olive , Olea europaea
חלק בצמח: עלים

זית אירופי Olea europea
פעילות ושימושים עיקריים
יעיל נגד חיידקים, פטריות ווירוסים. מוריד לחץ דם, מוריד כולסטרול. יעיל גם כחלק מטיפול בסכרת.

צמחי מרפא

צמחי מרפא חדשות:
לואיזה (וורבנה לימונית) , Lemon verbena , Lippia citriodora
חלק בצמח: עלים

לואיזה, ורבנה לימונית Lippia citriodora
פעילות ושימושים עיקריים
מרגיע, מסייע לעיכול. לנפיחות וגזים, למתח ואי שקט.
מליסה רפואית , Lemon balm / Balm / Melissa , Melissa officinalis
חלק בצמח: עלים / כל הצמח
צמחי מרפא חדשות
---------------------
מליסה Melissa officinalis
פעילות ושימושים עיקריים
מרגיע, אנטי-דכאוני, אנטי-וירלי, משפר עיכול, אנטי-תירואיד.
לטיפול בחרדות, דיכאון, פלפיטציות.
להצטננויות, חום.
לבעיות עיכול שמקורן במתח.
לתירואיד גבוה.
צמחי מרפא א''י
------------------------
נענה חריפה (פפרמינט) , Peppermint , Mentha X piperita
חלק בצמח: כל הצמח / עלים

מנטה פפרמינט Mentha piperita
מנטה נענע Mentha spicata

פעילות ושימושים עיקריים
מרגיע קיבה, מעורר הזעה, מרפה שרירים. התקררות, שפעת, חום.
קשיי עיכול - כאב בטן, גזים, תסמונת המעי הרגיז.
(לשני הצמחים תכונות דומות, אבל פפרמינט חזקה וממריצה יותר.)

צמחי מרפא

חדשות צמחי מרפא:
----------------------
אזוב מצוי (זעתר) , Zaatar , Majorana syriaca
חלק בצמח: כל הצמח

אזוב מצוי (זעתר) Marjorana syriaca
פעילות ושימושים עיקריים
מחמם, משפר עיכול, מסלק ליחה, אנטיספטי.
משמש לטיפול בהתקררות, שפעת, ליחה תקועה.
מתאים גם לכאב בטן, קושי בעיכול וכשטיפת פה לזיהום חניכיים.
צמחי מרפא אוריגנו
----------------
אוריגנו , Wild marjoram / Oregano , Origanum vulgare
חלק בצמח: עלים

אוריגנו Origanum vulgare
פעילות ושימושים עיקריים
מחמם, אנטיספטי, מסייע לעיכול.

צמחי מרפא

חדשות צמחי מרפא
--------------------
בן אזוב רפואי , Hyssop , Hyssopus officinalis
חלק בצמח: עלים

בן אזוב רפואי Hyssopus officinalis
פעילות ושימושים עיקריים
יעיל נגד נזלות וליחה. מייזע ומרגיע.
מתאים לטיפול בהצטננות, שפעת, כאב גרון, סינוסיטיס, ברונכיטיס, נזלות כרוניות ואסטמה.

חדשות צמחי מרפא
----------------------
צמחי מרפא
בת קורנית פשוטה , Common thyme , Thymus vulgaris
חלק בצמח: כל הצמח / עלים

בת קורנית פשוטה Thymus vulgaris
פעילות ושימושים עיקריים
אנטיספטי, מרפה שרירים, מכייח.
להתקררות, שיעול, ליחה תקועה, אסטמה, ברונכיטיס.
כשטיפת פה לבריאות הפה והחניכיים.
בשימוש חיצוני לפטריות עור.

צמחי מרפא

חדשות צמחי מרפא
--------------------
אכניצאה צמחי מרפא

מסייע בחיזוק מערכת החיסון. שיפור מנגנוני ההגנה הטבעיים של הגוף. מניעה וטיפול במחלות זיהומיות, דלקות חוזרות ושפעת.
אכינצאה - תורם לשיפור מנגנוני ההגנה הטבעיים של הגוף.
משמש למניעה ולטיפול במחלות זיהומיות, דלקות חוזרות ושפעת.
הצמח מחזק ומגביר את פעילות המערכת החיסונית, בעל תכונות אנטי-בקטריאליות ואנטי-ויראליות.
נמצא בשימוש נרחב נגד דלקות, הצטננויות, שפעת וזיהומים בדרכי השתן.

צמחי רפואה

צמחי רפואה הקדמה קצרה על בטיחות
מתוך מקורות בבליוגרפיים [1,2,3]



הפנייה אל טיפול רפואי חלופי בצמחים נובע מסיבות שונות: לעיתים עקב רצון המטופל "להיות בשליטה" על הטיפול הניתן לו וזאת, בעיקר אצל מטופלים הסובלים ממחלות כרוניות כמו סכרת או מחלות שאין להן מרפא כמו איידס. לעיתים נובעת הפנייה מחוסר אמון במערכת הבריאות ש"קצה ידה מלהושיע". לעיתים קרובות פנייה לרפואה בצמחים נעשית משום שזו זמינה וזולה יותר משרותי הבריאות הקונבנציונליים.

אנשים רבים טועים לחשוב שצמחים הם בטוחים לשימוש רפואי, היות והם חלופות "טבעיות" לתרופות [3]. אנשים רבים אף אינם מתייעצים ברופא כאשר הם נוטלים צמחי רפואה [1,2]. החשיבה שהצמח הוא טבעי לעומת התרופה הכימית היא מוטעית, משום שהצמחים עמצמם מורכבים מתרכובות כימיות ביואקטיביות חלקן, רעילות. לעומת התרופות הזוכות לפיקוח צמוד מטעם הרשויות, ייצרני מוצרים העשויים מצמחי רפואה אינם נדרשים להראות את אפקטיביות המוצר או את בטיחות השימוש בו לפני שווקו. בנוסף אין הגבלות על מינוני מרכיבי המוצר כך שניתן למצוא בשוק מוצרים המבטיחים הבטחות דומות בעוד איכות המרכיבים, מינונם, צורת הכנת המוצר ודרך האריזה שונה.

העבודה שלפניכם עוסקת בשימושים הרפואיים של צמחים ובפרט בשימושים של שני שורשי רפואה, שהם בין צמחי המרפא הנמכרים ביותר בעולם: שורש הגינסנג ושורש האכינציאה. הידע המסורתי על תכונות המרפא של צמחים אלו התאסף לפי שנים ומכיל מרשמים רבים והוראות שימוש מפורטות. המחקר אודות צמחים אלו עדיין בחיתוליו ועל כן מוטלת האחריות בשימוש על כל אחד המבקש ליטול צמחי רפואה

צמחי רפואה

צמחי רפואה סקירה הסטורית של השימוש בצמחי רפואה מהזמנים העתיקים ועד ימינו
מתוך מקורות בבליוגרפיים [4,5]



השימוש בצמחי רפואה מלווה את האדם מראשיתה של ההיסטוריה. אמנם קשה לדעת מתי החל השימוש בצמחים לצרכי רפואה, אבל עדויות ארכיאולוגיות מספרות על שימוש בצמחים במהלך טקסי קבורה וטקסים אחרים. הרישום המוקדם ביותר לשימוש רפואי בצמחים מקורו בסין משנת 2800 לפני הספירה והוא ה- Pen Ts'aoמאת Shen Nung. זהו הקטלוג הגדול ביותר של צמחי רפואה שונים. הוא מכיל יותר מ8000 מרשמים. הרפואה הסינית העתיקה שרדה למעשה עד היום.

תרבויות עתיקות שונות השתמשו בצמחים שונים לצרכים רפואיים שונים. הרפואה האינדיאנית המסורתית מבוססת על צמחים. התיעוד המוקדם כולל מרשמים לצד סוגי תפילה הנדרשים לריפוי כל מחלה. תפילות אלו היו לרוב מופנות אל נשמות הצמחים עצמם.

שמנים שמקורם בצמחים שימשו בתקופת פרעה. קיימות אפילו עדויות ממצריים של תקופה זו אודות מסחר בשמנים וצמחים (וגם יבוא ויצוא). הידע המצרי שתועד ביידי כוהנים גבוהים משמש כיום כבסיס לארומתרפיה.

התרבות היוונית העתיקה שאבה רבות מהידע שלה מן הידע המצרי. בשנת 400 לפני הספירה פרסם היפוקרתס "אבי הרפואה" עקרונות מנחים לחיי בריאות ואושר וביניהם שימוש בצמחי רפואה.

יוונים רבים הועסקו ע"י האימפריה הרומית ההולכת וניבנית ואיתה התפשט היד על צמחי המרפא לכל אירופה. לאחר נפילת האימפריה הופץ הידע ע"י הרופאים הגולים לקונסטנטינופול ומשם לעולם הערבי.

בתקופת ימי הביניים הועבר הידע על צמחי רפואה עם האבירים במסעות הצלב והמצאת הדפוס במאה ה15 הובילה להתפשטות הידע והפכה אותו לנגיש. השימוש בצמחי רפואה היה מקובל בתקופה זו גם בעקבות אמונות עממיות אולם, בראיה לאחור מתברר שייתכן כי מקור אמונות אלו בידע עתיק. שריפת לוונדר וצמחים אחרים ברחובות בזמן המגיפה הגדולה בלונדון ופעולות רבות שנחשבו לאמונה תפלה, ידועות היום כפעולות בעלות תכונות מחטאות, אנטיבקטריאליות אנטיויראליות ודוחות חרקים.

תחילת הצניחה בשימוש בצמחי רפואה חל ב 1800 כאשר החלה להתפתח הפרמקולוגיה המודרנית. אז גם החלו רישומים של תופעות לוואי של תרופות. השימוש בצמחים רווח שוב בזמן מלחמת העולם הראשונה בשל מחסור בתרופות אולם, צנח שוב עם גילוי הפניצילין. ב 1941 אף נאסר על מתן מרשמים של צמחי רפואה בידי "הרבליסטים". מחאה ציבורית הביאה לאי מימוש האיסור ולביטולו עשרים שנה מאוחר יותר.

ב1962 החל הFDA האמריקאי לפעול למען אבטחת איכות של תרופות וכיום אין אפשרות להגדיר תרופה רק על סמך ידע מסורתי. מאחר ואי אפשר לרשום פטנט על רפואה מסורתית. אין משקיעים המוכנים לכסות את העלויות (230 מליון דולר( ואת הזמן (8-10 שנים) הדרישים לרישום תרופה חדשה ע"י ה FDA. ולכן, צמחים אינם נחשבים כתרופה ואינם מבוקרים.

בתקופה של שני העשורים האחרונים חלה עלייה משמעותית בשימוש בצמחי רפואה. בשנת 1996 לבדה הוציאו האמריקאים כמיליארד ומאתיים מליון דולר על מוצרי רפואה צמחיים והמכירות עולות כל שנה מאז. גם תכניות הביטוח וביטוחי הבריאות מתחילות להכיר בטיפול בצמחי רפואה ולהוציא תכניות לטיפול חלופי בצמחים. למעשה, בחלק ממדינות ארה"ב מעוגנים טיפולים כאלו בחוק. כל חברות הביטוח מדגישות את הצורך בייעוץ רפואי ובמודעות מטעם המערכת הרפואית לשימוש בצמחי רפואה

צמחי רפואה

צמחי רפואה מטבוליטים משניים
[מתוך מקור בבליוגרפי 6]

רבים מן המרכיבים הפעילים בתרופות מודרניות וברפואה העממית מקורם במטבוליטים משניים. בצמחים קיימת חלוקה למטבוליטים ראשוניים ומטבוליטים משניים. המטבוליטים הראשוניים הם מולקולות המצויות בכל תאי הצמח ואשר דרושות לחיי הצמח (סוכרים פשוטים, חומצות אמינו, חלבונים וחומצות גרעין). תפוצת המטבוליטים המשניים, לעומת זאת, מובלת הן מבחינת חלקי הצמח, חלקי התא וזמן הייצור שלהם בצמח והן מבחינת מינים שונים של צמחים.

בעבר נחשבו המטבוליטים המשניים לחומרי פסולת. כיום ידוע שיש להם חשיבות לשרידות ולתפוצת הצמח. רבים מהמטבוליטים המשניים משמשים כסיגנלים המשרים תגובה לסביבה. אחרים משמשים בגנה מפני הרביבורים או פתוגנים. חלק משמשים הגנה נגד קרינה וחלק משמשים בפריחה ובתפוצת הזרעים.

קיימים שלוש משפחות של מטבוליטים משניים:



אלקלואידים
אלקלואידים הם בין המרכיבים הפעילים החשובים בתרופות. אלו הן תרכובות חנקן בסיסיות מרות טעם. האלקלואיד הראשון שבודד היה המורפין (1806) מצמח האופיום, המשמש כיום כמשכך כאבים ועלול, בשימוש לא נכון, לגרום להתמכרות קשה.

עד כה בודדו כ- 10000 אלקלואידים שונים וביניהם: קוקאין מצמח הקוקה, קפאין המצוי בצמחים כמו קפה תה וקקאו, ניקוטין ואטרופין.




טרפנואידים
טרפנואידים הקרויים גם טרפנים מיוצרים בכל הצמחים. זוהי הקבוצה הגדולה ביותר של המטבוליטים המשניים. עד כה בודדו 22000 תרכובות טרפנואידים. אלו הן תרכובות המבוססות על איזופרן (C5H8). הטרפנואידים מקוטלגים לפי מספר תרכובות האיזופרן שבהם. ספונינים הנחשבים למרכיב הפעיל שבשורש הגינסנג הם טרי-טרפנואידים. ידוע כי איזופרן נפלט ע"י עלים, בעיקר בימים חמים, והדעה הרווחת היא שתרכובות אלו משמשות להגנת הצמח מפני חום.

מונו-טרפנואידים שונים אחראים על הרחקת הרביבורים כדוגמת המנתול והמנתון של צמח המנתה. טרפנואידים רבים הם רעילים Cardiac glycosides ,שהם נגזרות של סטרול, עלולות לגרום להתקף לב.

טרפנואידים רבים הם בעלי תפקיגד בצמח. חלקם פיגמנטים פוטוסינטטים (קרטנואיד), או הורמונים (חומצה אבסיסית, גיברלינים) וחלק משמש למבנה (סטרולים) או כנשאי אלקטרונים (יוביקויטין, פלסטוקוינון).

הטרפנואיד מפורסם ביותר הוא הגומי המורכב מ 400-100000 יחידות איזופרן.



פנולים
פנולים הם משפחה רחבה של תרכובות בעלות קבוצת הידרוקסיל הצמודה לטבעת ארומתית (פניל). הם מצויים כמעט בכל הצמחים ונוצרים בכל חלקי הצמח. למרות זאת הם נחשבים כמטבוליטים משניים ולא ראשוניים. תפקיד רבים מהם עדיין אינו ידוע.

בוקואולות ניתן למצוא פלבנואידים שהם פיגמנטים מסיסיים במים. אלו מצויים במיץ ענבים וביין וידועים בשל יכולתם להוריד את רמת הכולסטרול בדם. ידועים יותר מ 3000 סוגים שונים של פלבנואידים.

תרכובות הפנול שהן כנראה החשובות ביותר לצמחים בעלי פרחים (Angiosperms) הם הטנינים (אחדים מהמרכיבים הפעילים באכיניצאה הם טנינים). הטנינים משמשים לדחיית הרביבורים משום טעמם הדוחה (הם דוחים בע"ח רבים החל בחרקים וכלה ביונקים). האדם השתמש הטנינים לעיבוד עור (to tan) לשם דנטורציה של החלבונים ומניעת חדירת בקטריות. התרכובות מאוחנות בוקואולות, כנראה על-מנת להמנע מפגיעה בחלקי הצמח האחרים.

גם ליגנינים הם תרכובות פנול. הם מצויים בדופן התא ושניים רק לצלולוז כתרכובת האורגנית הנפוצה ביותר. הליגנינים מעניקים לצמח חוסן מכני ואטימות מפני מים.

חומצה סיליקית, המרכיב הפעיל באספירין, משמת את הצמח בהגנה נרכשת מפני פתוגנים (Systemic acquired resistance-SAP).

צמחי רפואה -מחקר לדוגמא

צמחי רפואה  -מחקר לדוגמא גינסנג

[מקורות בבליוגרפיים 3,7,8,9,10,11,12]

· Panax quinquefolius –גינסנג אמריקאי צמח המצוי בסכנת הכחדה

· Eleutherococcus senticosus- "גינסנג סיבירי" אינו חלק מהסוג panax אינו גינסנג אמיתי. (לא אעסוק בו)

· שם נפוץ- גינסנג קוריאני

· שימושים נפוצים- משקה כללי לשיפור התפקוד הפיזי, אפרודיזיאק וכטיפול בסרטן.

· מחקר- מחקרים נערכים על כל השימושים של הגינסנג עממיים ואחרים.

· תומעות לוואי- מתח, טכיקרדיה




מקור והסטוריה
[מקורות ביבליוגרפיים 3,7,8]

גינסנג, שורשו של הצמח Panax ginseng ממשפחת Araliaceae הוא אחד מצמחי המרפא הנמכרים והנפוצים ביותר בעולם כיום. לגינסנג היסטוריה ארוכה הנעוצה בשורשי הרפואה הסינית החל משושלת האן לפני כאלפיים שנה ואולי אף מוקדם יותר.

בזמן השושלת (206 לפני הספירה עד 24 לספירה) נכתבו טקסטים רפואיים על צמח הקרוי Sheng מאוחר יותר נודע הצמח כJen Shen שמשמעו "שורש גן העדן" או גינסנג שמשמעו הלטרלית "צמח האדם" וזאת בגלל צורת השורש המזכירה גוף אנושי. ב 1883 נוסף לשם המין גם שם הסוג Panax -משמעות Pan היא "כל" ומשמעות Akos או Axos היא "מרפא". משמעותו של Panax ginseng אם כן היא "צמח האדם המרפא כל".




הצמח בטבע
הגינסנג הטבעי גדל בצפון מזרח סין וקוראה. הצמח נדיר מאוד עקב שימוש הנרחב שנעשה בו לצרכי רפואה עממית. כיום מקור הצמח במוצרים המשווקים הוא בגידולים מלאכותיים.

הגינסנג הוא צמח ארומתי עם נצר קצר ושורש לבן ומעובה ממנו יוצאים שורשים אדוונטיבים (ראה תמונה עליונה).

גידול הגינסנג דורש סביבה יבשה, צל מלאכותי וסבלנות רבה עד לקצירה. מזנן זריעת הזרע עד הזמן בו ניתן לקצור את השורש חולפות בין שש לשמונה שנים. מאחר ורוח וגשם מפריעים לגידולו הרי שדרושות חוות מלאכותיות על-מנת לגדל אותו (ראה תמונה תחתונה). כיום מנסים לגדל את הגינסנג גם בתרביות תאים (ראה מקור בבליוגרפי 10).

תוצרי הגינסנג הם שניים: הגינסנג הלבן והגינסנג האדום. הגינסנג הלבן הוא השורש המיובש, לרוב מקולף מהשכבה הראשונה. הגינסנג האדום הוא השורש המורתח, העמיד בפני חדירת תולעים או פטריות. הגינסנג הלבן מועדף ע"י השוק האירופאי, ואילו האדום ע"י השוק האסייתי. כמו כן נהוג להשתמש בשורש האדום להכנת משקה יינג (Yang) ובלבן להכנת משקה ין (Yin).




כימיה
[מקורות בבליוגרפיים 7,8,9]



המרכיבים הכימיים של צמח הגינסנג בודדו ע"י כרומטוגרפיה מסוג Thin-layer. המרכיבים הנחשבים לפעילים הם ה"גינסנואידים" שהם טריטרפנואידים. עד כה בודדו 31 גינסנואידים, המסודרים באינדקס לפי פולריות יורדת מa עד h ומסומנים Rx. תכונת הפולריות היא פונקציה של מספר שיירי המונוסכרידים בשרשרת הסוכרית. לכל הגינסנואידים שלד דומה (ראה תמונה) וכמעט כל הגינסנואידים המצויים בשורש הלבן מצויים גם באדום (שני גינסנואידים שמצויים בשורש האדום ולא בלבן נוצרים כתוצאה מההרתחה).




פרמקולוגיה ושימושים קליניים
[מקורות בבליוגרפיים 2,3,7,8]

ההשפעות הבאות מיוחסות לגינסנג ברפואה עממית בנוסף על היותו משקה כללי לשיפור איכות החיים:

· גירוי מערכת החיסון.

· השפעה על מטבוליזם של שומן ובכללו כולסטרול.

· השפעה על מערכת הלב. לדוגמא: הורדת לחץ הדם.

· השפעה על מטבוליזם של אלכוהול. לדוגמא: חמצונו בכבד.

· הורדת רמות הסוכר בדם.

· גירוי המערכת יותרת המוח-אדרנוקורטקס.

· עיכוב גידול של סרטן.

· השפעה על המערכת הנוירולוגית. לדוגמא הגברת כושר הזיכרון.



השפעותיו של הגינסנג נבחנים כיום מחדש, אולם כל הבדיקות נעשות על מיצויי השורש כולו ולא על מרכיבים בודדים. מטופלים מופנים לקבלת טיפול משלים בגינסנג במקרים של סכרת, סרטן, אולקוס והפטיטיס.




רפואה מודרנית ובקרת איכות
[מקורות בבליוגרפיים 3,7,8]

אחת הסיבות לחוסר במאגר נתונים מסודר ומוגדר על השפעותיו של הגינסנג, היא הקושי בהערכת מינוני השימוש ובשל העובדע שההשפעה העיקרית המיוחסת לגינסנג היא "איכות חיים", מדד סובייקטיבי.

עד כה הצליחו להראות קשר בין שימוש בגינסנג לרמות הורמוני הסרום (טסטוסטרון דהידרו-טסטוסטרון, פוליטרופין ולוטרופין) ולרמת ספירת הזרע. מחקרים אף הראו קשר (לא ודאי) בין השימוש בגינסנג ושעור נמוך של סרטן.

למרות השימוש הנרחב בגינסנג המחקרים הנערכים בנוגע אליו הם דלי משתתפים ולרוב אינם מספקים מבחינה מתודולוגית. מוצרי הגינסנג אינם מבוקרים ע"י ה FDA כך שרמת היעילות והבטיחות של כל מוצר אינה ידועה.

מטופלים המשלמים עבור מוצרי גינסנג מסתכנים בתשלום גבו ללא תמורה. מתוך 54 מוצרי גינסנג שנבדקו, רק ב25% היתה כמות גינסנג מעבר לכמות זניחה.




מבט ממוקד על מחקר
[מקורות בבליוגרפיים 11,12]

באפריל של שנת 2000 התפרסם מחקר [11] אודות יכולתו של הגינסנג האמריקאי להוריד את רמות הגליקמיה בחולי סכרת סוג 2 (type 2 Diabetes Mellitus). מחקר זה כפי שציין ד"ר Vladimir Vuksan בראיון שנתן ,יומיים לאחר הפרסום, בCNN [12] הוא צעד ראשון לקראת מחקר ארוך טווח שדרוש בהמשך.

לצורך המחקר נבחרו עשרה מועמדים בריאים ועוד תשעה חולי סכרת סוג 2. לא נערכה התאמה בין שתי הקבוצות מבחינת גיל משקל וכו'. מועמדים אלו קיבלו 4 פעמים 3g גינסנג בכל פעם, או טבלית פלסבו. הטבליות יתנו יחד עם מתן אורלי של 25g גלוקוז (שווה ערך לארוחה) או 40 דקות לפניו. בכל פעם נבדקה דגימת דם אחרי צום ואז אחרי 15,30,45,60,90,120 דקות לאחר מתן הגלוקוז.

בנבדקים הבריאים לא נרשם הבדל בגליקמיה כאשר ניטלה טבליית גינסנג עם הגלוקוז. כאשר ניטלה הטבלית לפני, נצפתה ירידה בגליקמיה. בנבדקים הסובלים מסכרת התקבלה אותה תוצאה ללא תלות בזמן הלקיחה- ירידה ברמת הגליקמיה. ראה תוצאות בגרפים 1,2 במאמר.

מסקנת החוקרים היא שמתן גינסנג שינה את הגליקמיה שלאחר מתן גלוקוז בשתי קבוצות המחקר. עבור אלו הלוקחים גינסנג ואינם חולי סכרת מומלץ, על-מנת שלא לגרום למצב היפוגליקמי, לקחת גינסנג עם הארוחה. כמובן שמסקנות אלו אינן סופיות בהתחשב במספר הנבדקים הקטן ובמשך המחקר.

צמחי רפואה -מחקר אכיניציאה

צמחי רפואה -מחקר אכיניציאה אכיניצאה
[מקורות בבליוגרפיים 3,13,14,16]

· מתוך 9 מיני אכינצאה משמשים 3 למטרות רפואיות:

- Echinacea purpurea (purple coneflower) בתמונה

- Echinacea angustifolia (narrow leaved coneflower)

- Echinacea pallida (pale purple coneflower)

· שימושים נפוצים- מניעה וטיפול בהתקררות וטיפול בפצעים.

· מחקר- כיום נערכים מחקרים על השפעת האכינציאה על זיהומים בדרכי הנשימה העליונות והשפעתה על סרטן.

· תופעות לוואי- דיכוי מערכת החיסון כתוצאה משימוש קבוע




מקור והסטוריה
[מקור בבליוגרפי 13]

אכינציאה הוא אחד מצמחי המרפא הנמכרים ביותר כיום בארצות הברית. מיני האכינציאה, מקורם בתרבות האינדיאנית, אבל רוב המחקרים על הצמח נערכים בגרמניה ולא בארה"ב. המתיישבים החדשים של אמריקה למדו את השימוש באכינציאה מהאינדיאנים ואילו בגרמניה הפכה האכינצאה לפופולרית בתחילת המאה.

האינדיאנים השתמשו באכינציאה לטיפול בהכשות נחשים – שימוש שהעניק לשורש האכינציה את שמו Snake root זאת, והיות השורש שחור ועבה. האינדיאנים השתמשו בשורש גם לטיפול בעקיצות אחרות.

השימוש באכינציאה פחת עם גילוי האנטיביוטיקה, אולם כיום מוציאים, האמריקאים לבדם, יותר מ 300 מליון דולר בשנה על מוצרי האכינציאה.



הצמח בטבע
[מקורות בבליוגרפים 13,15]

האכינציאה שייכת למשפחת ה Asteraceae (חיננית - Daisy).

סוגי האכינציאה גדלים בר במישורים המרכזיים והמזרחיים של אמריקה (מין אנדמי). הצמח גדל בר בצידי דרכים, על גדות נחלים בשדות בור ובאיזורים יבשים ופתוחים. המינים השונים עמידים לתנאי יובש וקרה. הצמח גודל בהצלחה גם בחוות בניו-זילנד. בדרך-כלל ניתן למצוא את צמחי האכינציאה גדלים על אדמות המכילות סיד (Lime), חומציות אדמות אלו נעה בין PH-6 ל PH-8. שורש האכינציאה המרכזי הוא בעל גוון כהה. השורש עצמו הוא בשרני. להכנת מוצרי אכינציאה משתמשים בכל חלקי הצמח ובעיקר בשורש.




כימיה ופרמקולוגיה
[מקורות בבליוגרפים 13,15]

צמחי האכינציאה מכילים מרכיבים רבים. לא ממש ברור איזה הוא המרכיב הפעיל בכל תכונה המיוחסת לצמח. הצמחים מכילים פוליסכרידים, פוליאתילנים גליקוזידים, בטאינים, קריופנילן כמו גם נחושת, ברזל וטנינים ואת הויטמינים A,C&E. שני מרכיבים חשובים כנראה בהפעלת מערכת החיסון: הפוליסכרידים וכן אכינצואידים (Echinacoside) שהם נגזרות של חומצה קפאית (Caffeic acid), המגבירים את יצור תאי T ו-NK . האכינצואידים אחראים כנראה גם על תחושת הדקירה הקלה בלשון בשעה שנוטלים מיצויים של שורש האכינציאה (בעיקר E.angustifolia).

מחקרים הראן שלמיצוי שורש האכינציאה יכולת לפרק תרכובות פחמן כמו גם להעלות In vitro את שעורי הפגוציטוזה.




שימושים קליניים ומחקרים
[מקור בבליוגרפי 3,13]

בגרמניה מאושרת האכינציאה, ע"י הרשות הפדרלית לבריאות, כרפואה תומכת עבור זיהומים בדרכי הנשימה העליונות, זיהומים בדרכי השתן והמין וכטיפול בפצעים.

בשנים האחרונות מחקר צמחי המרפא בכלל והאכינציאה בפרט מוביל לעריכת מחקרים רבים. ואולם, למרות פירסומם של יותר מ26 מאמרים המתארים מחקרים, אף לא אחד מהם הוא מספק מן הבחינה המתודולוגית הנדרשת על מנת לספק הוכחות חותכות לתכונות המיוחסות לאכינצאה ברפואה העממית. מה שמקשה על עריכת המחקרים, הם המינונים השונים של הצמח במוצרים שונים וכמו גם מיצויים מחלקי צמח שונים ומינים שונים. המחקרים שפורסמו סובלים גם מבסיס נתונים קטן, ומבדיקות שאינן רנדומליות.

שני מחקרים בלבד הראו השפעה של E.purpurea על זיהומים בדרכי הנשימה העליונות. מחקרים אלו מראים גם שהתגובה החיובית לאכיניציאה תלוייה במינון הנלקח באופן של "מינון סף".

מחקרים שנערכו בבעלי חיים מראים השפעה של אכיניציאה על מערכת החיסון. תרכובות האכיניציאה מעלות את ריכוזי תאי הדם הלבנים, מגבירות את התגובה הפאגוציטוזית ומשרות יצור ציטוקינים (IFN, TNF, IL1 ו IL2). In Vitro, מראה האכיניציאה תכונות אנטי-בקטריאליות ואנטי-ויראליות.



תופעות לוואי ובקרת איכות
למרות העובדה כי אין סטנדרטיזציה בנוגע למינון הנכון שבו יש להשתמש לצורכי רפואה שונים, ולמרות החוסר במחקרים מספקים, לא נרשמו תופעות לוואי משמעותיות – לא בגרמניה, שם נרשמים 2.5 מיליון מירשמים לאכיניציאה בשנה, ולא בארה"ב שם משתמשים באכיניציאה כבר יותר ממאה שנה.

בדיקות רעילות לא מצאו תכונות מוטגניות של מיצויי השורש ולא תופעות לוואי קליניות או היסטולוגיות. למרות זאת, לא מומלץ להשתמש באכיניציאה כטיפול יחיד במקום אנטיביוטיקה או לקחת את הצמח יותר משמונה שבועות ברצף.


מבט ממוקד
[מקור בבליוגרפי 16]

בשנת 1998 פורסם מאמר בנוגע ליכולתם של שני מיני אכיניציאה E.purpurea ו E.angustifolia למנוע זיהומים בדרכי הנשימה העליונות. מטרת המחקר הייתה לבדוק את הבטיחות והיעילות בשימוש במיצויי שורשי האכיניציאה במניעת הזיהומים.

כנבדקים התנדבו 302 אנשים מארבעה בסיסים צבאיים ומפעל תעשייתי אחד. הניסוי כלל מתן רנדומלי של מיצויים ופלסיבו. כל המשתתפים בניסוי היו בריאים לפני תחילתו. המשתתפים חולקו ל 3 קבוצות: קבוצה אחת קבלה מיצוי אתנולי של E.purpurea, קבוצה שנייה קבלה מיצוי אתנולי של E.angustifolia, וקבוצה שלישית קבלה תמיסת פלטיבו. בתקופת הזמן בו נערך הניסוי עברו הנבדקים ביקורות תקופתיות לבחינת דרכי הנשימה העליונות.

לא נראה הבדל בזמן המינימלי מתחילת הניסוי עד התפתחות זיהומים שהתגלו בקבוצות השונות, ולא ניכר הבדל בין אנשים שחלו מהקבוצות השונות לגבי משך ההחלמה, חומרת הזיהום או ספירת תאי דם לבנים. 18 נדבקים מקבוצת ה E.angustifolia ו 10 נבדקים מקבוצת ה E.purpurea דיווחו על תופעות לוואי. תופעות אלו היו קלות, ולא דרשו טיפול רפואי.

באופן מפתיע יחסית לעובדה שלא נרשם הבדל משמעותי בין הקבוצות, כשנתבקשו הנבדקים לנחש האם קיבלו מיצויי שורש או פלסיבו היו יותר משיבים חיובי מהקבוצות שאכן קיבלו את השורש.

במחקר הנ"ל לא הוכחו תכונות הריפוי המיוחסות לאכיניציאה אולם מחקרים אחרים שנערכו בקנה מידה קטן יותר, אכן הצביעו על קשר בין בריאות דרכי הנשימה לשורש האכיניציאה. בנוסף, הראו מחקרים אחרים תלות של התגובה במינון, ובכל מקרה דרושים עוד מחקרים עם טווח נבדקים גדול, ובמינונים שונים, בכדי לקבוע האם יש אמת באמונה העממית.

צמחי רפואה-הגדרה ע''פי משרד הבריאות

צמחי רפואה-הגדרה ע''פי משרד הבריאות צמחי מרפא – הגדרה על פי משרד הבריאות
הם תכשירי צמחים המופיעים בספרות המקצועית המקובלת והעדכנית (הפרמקופאות
האירופאיות, הבריטית, האמריקאית, והצרפתית). במדינת ישראל, קיימים שלושה סוגים
של צמחי מרפא:
מותרים לשיווק בבתי מרקחת
מותרים לשיווק בבתי מרקחת בלבד
אסורים לשיווק בכלל
מטרת הסיווג היא למנוע פגיעה בבריאות הציבור, כתוצאה משיווק
בלתי מורשה של התכשירים.


צמחי מרפא
על פי תקנות הרוקחים
( תנאי פתיחה וניהול של בתי מרקחת וחדרי תרופות) התשמ"ב 1982

1. צמחי מרפא הם אלה הנכללים באחת מן הפרמקופיאות העדכניות הבאות: האירופאיות, הבריטית, האמריקאית, והצרפתית, מותרים לשיווק בבתי מרקחת( למעט הצמחים ברשימה ב').
במקרים מיוחדים ניתן להגדיר צמח כצמח מרפא אם קיים לגביו מונוגרף בפרמקופאיה גרמנית, יפנית או מונוגרף של ESCOP.
2. מתוך הצמחים הפרמקופיאליים, לפי סעיף 1 לעיל הצמחים המפורטים ברשימה א' להלן, מותרים לשיווק בבתי מרקחת בלבד.
3. הצמחים המפורטים ברשימה ב' להלן, אסורים לשיווק בכלל

רשימה א':
צמחי המרפא המותרים לשיווק בבתי מרקחת בלבד.


ACHILLEA MILLEFOLIUM – (AERIAL PARTS)
AESCULUS HIPPOCASTANUM – (BARK & FRUIT) - לשימוש חיצוני בלבד
AGRIMONIA EUPATORIA – (AERIAL PARTS)
ALOE – (LEAVES)
AMMI VISNAGA – (FRUIT)
ARCHANGELICA OFFICINALIS (ANGELICA) – (ROOT & FRUIT)
ARCTIUM MAJUS (LAPPA, BARDANAE) – (DRIED ROOT)
ARCTOSTAPHYLOS UVA-URSI (BEARBERRY) - (LEAVES)
ARNICA MONTANA- (WHOLE PLANT) - לשימוש חיצוני בלבד
ARTEMISIA ABSINTHIUM – (LEAVES & FLOWERING TOPS)
BERBERIS VULGARIS – (ROOT & BARK)
BETONICA OFFICINALIS - (AERIAL PARTS)
BETULA ALBA (B. VERRUNCOSA) – (BARK LEAVES)
BUXUS SEMPERIVENS (BOX) – LEAVES - לשימוש חיצוני בלבד
CALLUNA VULGARIS – (FLOWERS)
CAPSELLA BURSA-PASTORIS (SHEPHERD’S PURSE) – (WHOLE PLANT)
CASSIA AUGUSTIFOLIA (SENNA) – (LEAVES & FRUIT)
CHELIDONIUM MAJUS – (AERIAL PARTS)
CINCHONA VARIA – (BARK)
CRATAEGUS OXYCANTHA - (AERIAL PARTS)
EQUISETUM ARVENSE (HORSETAIL) – (ROOT & FLOWERING TOP)
ERICA CINEREA – (FLOWERS)
EUPHORBIA SPECIES – (WHOLE PLANT)
FUCUS (SEA WRACK) - (WHOLE PLANT)
FUMARIA OFFICINALIS – (FLOWERING TOP)
GALEGA OFFICINALIS - (AERIAL PARTS)
GRINDELIA ROBUSTA NUTT. - (AERIAL PARTS)
GUAREA RUSBYI BRITTON – (BARK)
HAMAMELIS VIRGINIANA (WITCH HAZEL) – (LEAVES) לשימוש חיצוני בלבד
HIERACIUM PILOSELLA - (WHOLE PLANT)
HUMULUS LUPULUS (HOPS) – (WHOLE PLANT)
HYDRASTIS CANADENSIS – (WHOLE PLANT)
HYPERICUM PERFORATUM – (AERIAL PARTS)
LEONURUS CARDIACA - (AERIAL PARTS)
PEUMUS (BOLDOS) MOL. – (LEAVES)
PODOPHYLUM PELTATUM (RHIZOMES & ROOTS) - לשימוש חיצוני בלבד
POLYGALA SPECIES (SENEGA) - (ROOT)
RHAMNUS FRANGULA (F. ALUNS) – (BARK)
RHAMNUS PURSHIANA (CASCARA) – (BARK)
RHEUM PALMATUM - (WHOLE PLANT)
SALIX ALBA – (BARK)
SPIRAEA ULMARIA (FILIPENDULA) - (AERIAL PARTS)
TUSSILAGO FARFARA – (LEAVES) - לשימוש חיצוני בלבד
VALERIANA OFFICINALIS – (RHIZOME & ROOT)
VINCA MINOR – (LEAVES)
VIBURNUM PRUNIFOLIUM – (BARK & ROOT)

רשימה ב' :
הצמחים האסורים לשיווק בכלל
ABRUS PRECATORIUS
ACONITUM NAPELLUS
ADONIS VERNALIS
ANEMONE PULSATILLA
ANHALONIUM (LOPHOPHORA) WILLIAMSII
AMANITA MUSCARIA
ARISTOLOCHIA VARIA
ATROPA BELLADONNA
BRYONIA DIOICA
CANNABIS SATIVA
CAULOPHYLLUM THALICTROIDES
CEPHAELIS ACUMINATA
CHENOPODIUM AMBROSIOIDES
CITRULLUS COLOCYNTHIS
CLAVICEPS PURPUREA TUL.
COLCHICUM AUTUMNALE
CONIUM MACULATUM
CONVALARIA MAJALIS
DATURA STRAMONIUM
DIGITALIS PURPUREA
DRIMIA INDICA ROXB
DRIMIA MARITIMA
DRYOPTERIS FILIX MAS
EPHEDRA VARIA
ERYTHROXYLUM COCA
ESCHOLTZIA CALIFORNICA
HYOSCYAMUS NIGER
IPOMOEA PURGA

LEDUM PALUSTRE
LOBELIA INFLATA
MENTHA PULEGIUM
NERIUM OLEANDER
PAPAVER SOMNIFERUM
PAUSINYSTALIA (CORYNANTHE) YOHIMBE
PEGANUM HARMALA
PHYSOSTIGMA VENENOSUM
PHYTOLACCA AMERICANA (DECANDRA)
PILOCARPUS VARIA
PSILOCYBE MEXICANA
RAUWOLFIA (SERPENTINA)
RUTA GRAVEOLENS
SANGUINARIA CANADENSIS
SAROTHAMNUS SCOPARIUS (CYTISUS SCOPARIUS)
SASSAFRAS ALBIDUM
SOLANUM DULCAMARA
SOLANUM QUADRIFOLIUM
SOLANUM NIGRUM
SPERGULARIA RUBRA
STRYCHNUS NUX VOMICA
TAXUS VARIA
URGINEA MARITIMA
VERATRUM ALBUM

צמחי רפואה-וצמחי טבלין

צמחי רפואה-וצמחי טבלין צמחי מרפא ותבלין

נכתב ע"י אביגיל שמואלי, דיאטנית קלינית .



היום השימוש בצמחי מרפא הינו חלק מהמגמה של חזרה לטבע. זוהי רפואה עתיקת יומין הידועה ומקובלת מזה אלפי שנים במזרח ובמערב.צמחי מרפא מכילים מרכיבים כימיים אשר להם השפעה פיזיולוגית על מערכות הגוף, בחלק מהצמחים ישנה רעילות והשימוש בהם חייב להיות באופן מבוקר.השימוש בצמחים כאמצעי טיפולי היה נפוץ במזרח ובמערב כאחד , הרפואה המערבית נוצרה מחשיבה אנליטית לעומת המזרח שם החשיבה הטיפולית היא הוליסטית בעיקרה, חושבת על תפקוד מערכות הגוף בכללותו ולא על פרטי הדברים. מתבוננת ומטפלת בבעיה כחלק מדבר שלם ומטרתה לעזור לאדם להיות בריא, לדאוג לשיפור הבריאות ומניעת מחלות.השימוש בצמחי מרפא למטרות רפואיות ידוע ומקובל לפני אלפי שנים כאשר תמיד המחשבה הייתה שהמחלה נגרמת בגלל חוסר איזון של האדם במערכת האקולוגית הכוללנית שלו ולא בגלל גורם יחיד.הטיפול הרפואי המודרני בצמחי מרפא משלב הכשרה קלינית וידע מסורתי ומתבסס על גישה הוליסטית וכוללנית לבני אדם ומטרתו לעזור לריפוי הטבעי ולהביא למצב בריאות המאוזן.חשוב לזכור שאפשר להיעזר בצמחי תבלין ומרפא להתגבר על מחלות וירליות כמו שפעת, להקל על סימפטום של כאב במחלות כרוניות ועם כל התועלת שבהם כאשר מדובר במחלה רצינית הם לא יכולים לבוא במקום תרופות אותם רשם הרופא לאחר בדיקה ואיבחון.



חלקי הצמח נמצאים למכירה בחנויות טבע ובבתי מרקחת. הוראות השימוש בהתאם למצב ספציפי נתון יש לקבל מאיש מקצוע. פעילותם הרפואית של צמחי מרפא היתה ידועה ומוגדרת עוד לפני הופעתם של התרופות, אלה מבוססות על חומרים פעילים המצויים בצמחים.ניתן לשפר את התוצאות של שימוש בצמחים ע"י שילוב של מספר צמחים.



בזמן התפתחותם וגידולם של הצמחים נוצרים תוצרים משניים שכוללים מרכיבים שהם החומרים הפעילים בשימוש בצמחי מרפא: אלקלואידם, גליקוזידים, קסטנטינים, פלבונים ופלבנואידים. עדויות לשימוש בצמחים למטרות רפואיות במאה ה- 12 אפשר למצוא בספרי רפואה של הרמב"ם, בימי הביניים. כפי שנאמר, הצמחים מכילים חומרים פעילים בעלי השפעות פיסיולוגיות וביוכימיות הפועלים ומשפיעים על תהליכים החלים בגוף החי. חומרים אלה שהם המרכיבים הכימיים מהווים למעשה את הבסיס לפיתוח התרופות למיניהן.ניתן לחלק את הצמחים בהתאם למרכיבים הפעילים המצויים בצמח. חלוקה אחרת נעשית בהתאם להשפעה הפיזיולוגית והביוכימית.



התכונות המרפאות של הצמחים עשויים להיות מושפעים מזמן האיסוף, מצורת האיסוף, , ייבוש ואחסון. כל הפעולות הנ"ל ספציפיות לכל חלק וחלק של צמח, ייבוש שורש הצמח יהיה שונה מייבוש העלים או הפרחים.המרכיבים הכימיים נחלקים ל- 5 קבוצות בהתאם לתכונותיהם ופעילותם הכימית. גליקוזידים, אלקלואידים, קינונים, איזופרנואידים ופנולים.



הפלבנואידים הם קבוצה גדולה של תרכובות פוליפנוליות בחלקם מופיעים בצמח כגלוקוזידים המסיסים במים , בחלקם בעלי פיגמנטים צבעוניים. ע"י התחברות ביניהם נוצרות תרכובות פולימריות כמו פריאנתוציאנידים שהנפוצים ביניהם הם קבוצת הטנינים שלהם תכונות מכווצות ,ידועים כעוצרי שלשול ועוצרי דימום . רמתם גבוהה בפרי בוסר ונותנים לו טעם העפיצות. הטנינים מעכבים חימצון של ליפידים, מעכבים שיחרור היסטמין מתאי MAST , ומכאן התכונות האנטי וירליות החזקות.



אנתוציאנינים- פיגמנטים צבעוניים בצמחים בגוון הכחול, סגול ארגמן, אדום. נמצאים בריכוזים גבוהים באוכמניות, ענבים סגולים, דובדבן וכו'.



פלבונים- קיימים מספר רב של פלבונים ופלבנואידים המשפיעים על אברים ותהליכים שונים בגוף כמו חיזוק רקמת חיבור ע"י אפקט בלימה של האנזים המפרק רקמת חיבור בזמן פציעה ( הילירונידז ). פעילות המסבירה שיקום רקמת חיבור אחרי פציעה בעזרת צמחים. צמחים המכילים פלבונים ופלבנואידים הם אנטי אוקסידנטים המנטרלים רדיקלים חופשיים ומונעים היווצרות נזקים בתאים, בעזרתם אפשרויות הטיפול רבות ומגוונות. להם פעילות אנטי דלקתית עי"כ שהם מעכבים יצירת לויקוטרינים ( תאים מחוללי דלקת ) ומונעים שבירות וחדירות נימי הדם, מחזקים ממברנות ונימי דם. תכונה אחרת של פלבינים היא הרפיה. עץ הטיליה לדוגמא בעל ריכוז גבוה של פלבונים וידוע כמרפה שריר מכווץ. צמחים עם ריכוז גבוה של פלבנואדים כמו אכיניצאה, משמשים כמחזקי מערכת החיסון ע"י עידוד יצירת נוגדנים, תאי T ולימפוציטים. תכונה אחרת של פלבונים היא ההשפעה המוחלשת של אסטרוגן כמו הדיאדיזין שמצוי בסויה. הנפוצים הקוורציטין המצוי בבצל, בעל תכונות אנטי דלקתיות ויש כאלה הטוענים שיכולה להיות לו תרומה אנטי סרטנית. סלימרין המצוי בצמח הגדילן - המגן על תאי כבד בפני רעילות של כימיקלים שונים.



אלקלואידים- קבוצת תרכובות כימיות לא הומוגניות . המולקולה שלהן מכילה חנקן ובעלת תגובה בסיסית, מסיסים היטב במסיסים אורגניים. נפוצים במשפחות צמחים כמו סולניים, פיגמיים, פרפנים, הרדופיים. ריכוז החומר, גבוה יותר בעלים ובפירות. לאלקלאידים תכונה של משככי כאב ופעילים כגורם מגרה או משתק במערכת העצבים. עליהם נמנים הקוקאין, מורפין, קודאין, קולכיצין, ניקוטין, הארטופין המרחיב אישונים, האפדרין שגורם לעליה בלחץ הדם.



לחלק מהאלקלואידים השפעה על מוליכות של הממברנות ויכולים לעכב או להמריץ אנזימים.



ספונינים- הספונינים נקשרים עם חיזוק המערכת החיסונית, כמו סוגי הג'ינסנג השונים אשר מכילים כמויות גדולות של ספונינים. בכמויות קטנות הם מסייעים לכיוח ליחה ובכמויות גדולות יותר גורמים להקאה. לספונינים השפעה אנטי חיידקית ואנטי דלקתית. הסטרואידים שהם אנטי דלקתיים חזקים חומר המוצא שלהם הוא ספונינים שעוברים תהליך כימי. צמחים שמכילים רכוזים גבוהים של ספונינים- צפרני חתול, מרווה, לפה, אלו ידועים כיעילים במקרים של דלקות בעור.



הגליקוזידים- תרכובות המכילות פחמימות וקשורות לרכיב אחד שאינו פחמימתי, ( הרכיב האחר הוא אגליקון עם מולקולה של חנקן, גופרית, חמצן וכו'.)אמיתה קיצית מכילה גליקוזיד הנוגד אלרגיה, ממנה מכינים לומידל, תרופה לטיפול באלרגיה. דיגוקסין- תרופה שכיחה לטיפול באי ספיקת לב היא דוגמא נוספת של גליקוזיד



חלוקה נוספת של צמחי מרפא היא בהתאם לפעילות הפיזיולוגית שלהם. החשובים שביניהם:



צמחים אדפטוגנים- מסייעים לגוף להתמודד עם מצבי סטרס ומגבירים את כח ההתמודדות שלו אחרי ניתוחים, טיפולים כמותרפים וכו' כגון- אנג'ליקה וסוגים של ג'ינסנג.



- צמחים עם פעילות אנטי חיידקית ואנטי וירלית הם בד"כ צמחים העשירים בפלבנואידים ופועלים במנגנונים שונים כמו הקלה על תופעות שקשורות למצב הדלקתי כגון סוגי הדס, ציפורני חתול. אפשרות אחרת היא פעילות ע"י עיכוב התפתחות והתפשטות של מיקרואורגניזמים פתוגנים בגוף כמו סולידגו,המשפיע על דרכי השתן,רוזמרין, מיני אקליפטוס, בת קורנית, המשפיעים על מע' הנשימה העליונה. על הצמחים האנטי דלקתיים נמנים כמובן אלה המכילים סליצילטים כמו Salix Alba ומיני צפצפה.



צמחים הממריצים ומחזקים את המערכת החיסונית- ע"י עידוד יצירת נוגדנים, המרצת פעילות תאי T או ע"י מניעת התפשטות החיידק בגוף. הנפוצים ביניהם הם האכיניצאה, האסטרגלוס.



- צמחים דיורטיים- משתנים. יהיו אלה בד"כ צמחים המכילים פלבנואידים ספונינים וטנינים, יעילים בטיפול בדלקות של דרכי השתן, במקרים של בצקות במקומות שונים בגוף. ביניהם- שערות תירס, פטרוזיליה, שומר, מיני ערער.



צמחים מרירים- טעמם מר, השפעתם על הגוף מקיפה, ממריצים הפרשת גסטרין ( הורמון של מערכת העיכול ) לכן השימוש המקובל בהם הוא לטיפול והקלה בבעיות ותופעות במערכת העיכול. צמחים אלו עוזרים לשיקום וריפוי עצמי של תאי המעי, גורמים להגברת הפרשת מיצי עיכול וע"י כך עיכול וספיגת המזון יהיו יעילים יותר. הנפוצים מבין הצמחים המרירים הם סוגי הלענה, גנציאנה.



צמחים מכווצים - אלה העשירים בטאנינים, שפעילותם המכווצת יוצרת מעטה מעל צלקת- מסייעים בטיפול בפצעים ע"י יצירת הגלד, מניעת דימומים והפסקת שלשולים אף הם נובעים כתוצאה מפעילות מכווצת של הטנינים.



חשוב להדגיש ולומר שהצמחים מייצרים תרכובות כימיות מורכבות שאחדות מועילות ואילו אחרות בעלות השפעה מזיקה על כן מחובתו של כל משתמש לנהוג בזהירות מרבית כי יכולים להיות סיכונים בצמחי מרפא. על כן מומלץ להתייעץ עם אנשי מקצוע המשלבים את תחום הרפואה הקונבנציונלית עם תחום צמחי המרפא .

Nov- dec; 7 (6) : 541-51998 References: Arch. Fam. Med.





מאכיניצאה ועד תלתלן



אכינצאה



קיימים סוגים שונים של אכינצאה הנפוצה ביניהם היא הארגמנית - פורפוראה.משתייך למשפחת הצמחים המורכבים.נולד וגדל בצפון ארה"ב . השבטים האינדיאנים השתמשו בצמח כתרופה עממית במגוון רחב של מצבי חולי. בחמישים השנים האחרונות גברה ההתעניינות בצמח בשל תכונותיו המרפאות, את סגולות הריפוי מייחסים למרכיבים הכימים הפעילים של הצמח כמו פוליאצטילנים אנטיביוטיים, טרפנים בשמן האתרי, גליקוזידים, אינולין ועוד. האכינצאה נמצאה יעילה בטיפול בזיהומים וירליים וחיידקים בדרכי הנשימה העליונות כמו- הצטננות, דלקות גרון, סינוסיטיס, דלקות בחניכיים ואפטות בפה. בתוספת צמחים אחרים ניתן לטפל בהצלחה במחלות דרכי השתן. מעל כל התכונות התרפויטיות והשימושים באכינצאה כצמח מרפא, החשוב ביותר הוא העובדה שהוא מתפעל ומזרז מערכת החיסונית. במחקרים שנעשו בנושא נמצא שאכינצאה גורמת לאקטיבציה של תאי T. מעודדת ריבוי כדוריות דם לבנות מסוג גרנולוציטים ומקרופגים, מגבירה ייצור חומצה היאלורנית בתאי הגוף המונעת חדירת פולשנים לתא. הפעילות האנטיוירלית של הצמח מתבטאת בזירוז ייצור אינטרפרון וחומרים אחרים כולל TNF ( Tumor Necrotic Factor ) שהוא בעל חשיבות בתנגודת הגוף לתאי סרטן.



השימוש באכינצאה יעיל בהצטננות, במניעת שפעת, מחלות דרכי נשימה הנובעות מאלרגיה. כמו כן נמצאה יעילה במקרים של לויקופניה אחרי טיפולים כמותרפים וטיפולים בהקרנה, טיפול בנגעי עור מזוהמים כמו אקזמה, כיבים אצל חולים סוכרתים.

אזהרה: כמויות גדולות של אכינצאה יכולות לגרום לכאבי ראש וסחרחורת




Reference

צמחי מרפא ברפואה המודרנית, ד"ר מינה פארן, אקדמון 1997.



Vaccinium Myrtillus, Bilberryאוכמניות -



ý האוכמניות הגדלות על שיחים שנפוצים בארה"ב, אירופה ואסיה, ידועות מהמאה ה-16 כמחטאי דרכי שתן ומרפאי שלשולים. השימוש הרפואי הוא לפי חלקי הצמח, הפרי והעלים. למרכיבים הכימיים כמו האנטוציאנוזידיים השפעה פיזיולוגית, והם נחשבים כמיצבים חלבון הקולגן בגוף ומונעים הריסתו בתהליכי דלקת הקשורים לסחוס, ריקמת חיבור ועצמות.



ý האנטוציאנוזידיים הם אנטי אוקסידנטים המנטרלים רדיקלים חופשיים.



ý מונעים סינתזה ושחרור של תרכובות מעודדי דלקת כמו פרוסטגלנדינים ולויקוטריאנים.



ý מחזקים נימי דם ומשפרים זרימת דם ברגלים.



ý מפחיתים חדירות של Blood Brain Barrier וע"י כך אין מולקולות גדולות וטוקסיות חודרות לתאי המח.



ý אנטי PAF - מונעים התלכדות של טרומבוציטים .



ý משפרים לחץ תוך עיני אצל חולי גלאוקומה.



ý מונעים התפתחות קטראקט בקרב חולי סוכרת II.



ý עוזרים בהורדת רמות של חומצה אורית אצל חולי גאוט.



ý שימוש בעלי האוכמניות יעיל בהורדת רמות סוכר אצל סוכרתיים מסוג II.



ý בגלל הריכוז הגבוה של הטנינים משמשים האוכמניות והעלים כעוצרי שלשול.



ý בגלל ריכוז גבוהה של ויטמין C , חומצה ציטרית ומאלית משמשים העלים לטיפול בכיבים בפה ודלקות בחניכיים, וכמובן יעילים ביותר בדלקות כרוניות בדרכי השתן.



אזהרה ! חולים סוכרתיים הנוטלים אינסולין ותרופות חייבים להיוועץ באיש מקצוע לפני נטילת משרה העלים.



אונה דה גטו - Cats Claw



Uncaria Tomentosa ממשפחת הפואתיים, גדל בר ביערות הגשם בפרו. ברפואה העממית השתמשו האינדיאנים בצמח לטיפול במגוון רחב של מחלות זיהומיות בדרכי העיכול, מחלות מפרקים והיה ידוע כצמח אנטי סרטני. אין הוכחות מדעיות חותכות לתכונות המיוחסות לצמח. בעבודות שנעשו בשנים האחרונות באירופה ובארה"ב בודדו אלקלואידים כמו Isopteropodine המעכב הצמדות טסיות הדם ועל ידי כך מונע טרומבוסות בכלי הדם. אלקלואיד אחר שבודד הוא ה-Oxinodle שבכוחו לחזק המערכת החיסונית ע"י יצור מוגבר של מקרופגים וגרנולציטים. חומרים אחרים שבודדו מהצמח הם הסטרואידים הצמחיים ופוליפנולים שנותנים לצמח את התכונות האנטי דלקתיות והאנטי אוקסידנטיות שלו ומכאן השימוש בו כצמח אנטי סרטני . נמצא שהצמח הוא אנטי וירלי יעיל, יעילותו נבדקת בטיפול ובעכוב מחלות וירליות כמו Aids והרפסים שונים כמו Herpes Zoster . לאחרונה נפוץ השימוש בצמח בקרב חולים המקבלים הקרנות כי נמצא שהשימוש מעלה רמות לימפוציטים בדם. באירופה, המטפלים נמנעים להמליץ על השימוש באונקריה במקביל לתרופות הורמונליות כמו אינסולין או חיסונים כלשהם. ההמלצות הן להימנע בשימוש בזמן הריון והנקה.




אמיתה קייצית - Ammi Kisnega



צמח חד שנתי ממשפחת הסוככיים, השימוש בפרות הצמח, ידוע מימי קדם לטיפולבמחלות עור, המצרים הקדמונים השתמשו בפרות להכנת תרופות לטיפול באסטמה. ערביי הארץ משתמשים בצמח כמשכך כאבים הנגרמים מאבנים בכליות, זיהומים בדרכי השתן, שרירים מכווצים ואנגינה פקטוריס. מכיל קוורצטין, קהלין וויסנגין המשפיעים פיזיולוגית להרפות שרירים חלקים שונים כמו צינורות הנשימה ושרירי העורקים הכליליים על ידי כך בזמן תעוקת לב נרפים השרירים וישנה זרימת דם טובה יותר ללב. הפלבנואידים, כמו קוורצטין שמצויים בפרות מפחיתים ייצור היסטמין בתאים ומפחיתים ייצור לויקוטרינים ( תאים מחוללי דלקת ) ומכאן השימוש באמיתה קיצית כצמח אנטי אלרגני. היום מכינים מהצמח תרופה אנטי אלרגית- לימודל. לא ידועות תופעות לוואי ואינסטרקציות עם תרופות אחרות.




אכילאת אלף העלים - A.millefolium



צמח בר ממשפחת המורכבים עם פריחה צהובה, לבנה וריחנית. העלים והפרחים יעילים בשימוש רפואי, הצמח מכיל שמן אתרי מסוג בורנאול, אזולן, קומפור - היעילים במיוחד כעוצרי דימום ומרפאים פצעים.



ý פלבנואידים - ביניהם הקוורצטין- אנטי וירלי ומחזק כלי דם



ý חומצה סליצילית המרגיעה כאבי מפרקים ולה השפעה מקלה על הצטננויות ושפעת.



ý קומרנים שהם נוגדי קרישה



ý טאנינים- שהם עוצרי שלשול עם פעילות אנטי בקטרילית ואנטי וירלית.



ý שימוש בעלים ממריץ עיכול, מסדר מחזור חודשי.



ý קיימים סוגים נוספים של אכילאה עם מרכיבים כימיים דומים בשינויים קלים:



ý אכילאה ריחנית - Archillea fragram tissima הבדווים בנגב משתמשים במרתח העלים להורדת חום ושותים המשרה לכאבי בטן, להסדרת מחזור חודשי, שותים משרה העלים במשך 14 יום.



ý Santolina משתמשים בה בעיקר להורדת יתר לחץ דם , להורדת רמות סוכר בדם והקלה במחלות דרכי נשימה , הצטננות ושיעול חריף. המיעוטים בארץ נוטלים אכילאה למיגור תולעים במעיים.



אזהרה ! להימנע משימוש בזמן הריון.





ארניקה - Arnica montana



צמח ממשפחת המורכבים בעל פרחים צהובים רעילים. בין הפלבנואידים שהוא מכיל ושמן אתרי תיצול שנותן לו את התכונה האנטיספטית. פועל כמשכך כאבים ונוגד כאבים ראומטיים תודות ל- אסטרין של Helenalin הידועים כאנטי דלקתיים נוגדי דלקת מפרקים ומשככי כאבים. מרכיבים כימיים נוספים- טאנינים וקרוטנואידים . הפעילות של ארניקה היא שיכוך כאבים, טיפול בנקעים ובמצבים אחרים של טראומות. נמצא יעיל ביותר בהורדת נפיחויות ובצקות כתוצאה משבר או נקע, מתאים לטיפול בדליות ברגליים, טרומבוזה ודלקת בכלי הדם. מקל על כאבי שרירים ומתיחות.



אזהרה ! השימוש הוא חיצוני בלבד, אין להשתמש בצמח על פצע פתוח.



אסטרגלוס קדד



צמח מרפא סיני, גדל בעיקר בצפון סין, משתמשים בשורש מצמח שיובש בין 4-7 שנים . ידוע מזה אלפי שנים במזרח כצמח מחזק במקרים של (מחסור באנרגיה צ'י) : עייפות, חולשה, חוסר תאבון. עוזר לגוף להתגבר על מצבים שונים וקשים מהצטננות עיקשת ונישנת ועד מערכת חיסונית כושלת. ממחקרים חולי סרטן המקבלים הקרנות או טיפולים כימותרפיים, הראו השפעה חיובית על המערכת החיסונית, עלייה בספירה הלבנה והרגשה כללית טובה יותר. מחקרים בתרביות ריקמה הראו עליה ב- 50% בתוחלת החיים של התאים.



בעבודה שנעשתה בקרב חולי דיאליזה הראו שקבוצת החולים שקבלה מיצוי אסטרגלוס חלו פחות מזהומים חוזרים לעומת אלו שלא קבלו הצמח. בשל המרכיבים הקיימים כמו ספונינים, טריטרפנים, אלקולואידים, גלוקוזידים, ידוע הצמח כאנטי וירלי, אנטי דלקתי ואנטי פטריתי, משכך כאבים וסותר רעלים. הצמח מעודד ייצור אנטרפרון בגוף ומעודד יצירה ופעילות של מקרופגים שלהם תפקיד חשוב בתנגודת הגוף לנגיפים למיניהם. מחזק מערכת החיסונית על ידי כך שעוזר לגוף להגדיל מספר תאי Stericell במח העצמות ובמערכת הלימפתית ומזרז הפיכתם לתאי חיסון פעילים.



References



צמחי מרפא סיניים - אפי כפיר, הוצאת אפי כפיר, 1994.



ד"ר מינה פארן- סדרת הרצאות.

Sun y. Hersh EM, Talpaz M, Lee SL, Wong W, Loo TL, Mavligit GM. Immune restoration and /or augmentation of local graft versus host reaction by traditional Chinese medicinal herbs. Cancer 1983 jul 1: 52 (1) : 70-3.



Sinclair S. Chinese herbs: a clinical review of Astragalus, Ligusticum, and Schizandrea. Altern Med Rev 1998 Oct ; 3 (5) : 338-44.



אזוב - Syrian Majoran



צמח תבלין ממשפחת השיפתניים, ידוע בשימושיו הרבים עוד מימים קדומים, כצמח מחטא, שימש במצרים הקדומה בתהליכי טהרה כמו טהרת המת, השומרונים משתמשים באזוב עד היום כחלק מטכס הקרבת הקורבנות. השימושים בו מגוונים ברפואה העממית המקומית ושונה מעדה לעדה בהתאם לפולקלור העדתי. הערבים משתמשים בו כסגולה למחשבה בהירה ומסלק רוחות רעות. הם מרפדים נעליהם בעלי אזוב לטיפול בפטריות ברגליים ולחימום הרגליים החורף. אצל התימנים נפוץ השימוש להקלה על צירי לידה, אצל צפון אפריקאים משמש כמרפא בכאבי בטן, שיניים ואוזניים. אפשר לייחס כל זאת ברפואה המודרנית לפנולים כמו התימול וקרבקרול הידועים כאנטי פיטריתיים ואנטי דלקתיים .השמן האתרי טימול בשילוב עם צמחים שונים משמש כבסיסלתרופות שונות כמו משחה אנטי פטרייתית , בתערובות אחרות, תמיסות חיטוי לפה להפגת גזים והרפיית עוויתות במערכת העיכול. חליטת העלים משמשים להרחקת פרזיטים ותולעים ממערכת העיכול, מיצוי העלים בשמן נמצא יעיל ביותר לטיפול בהצטננות ושיעול טורדני.



References



ניסים קריספיל, ילקוט צמחים של א"י,



צמחי מרפא של א"י של פרופ' דן פלביץ וד"ר זוהרה יניב, הוצאת תמוז 1991.





בוצין - Verbascum



צמח דו שנתי ממשפחת הלועניתיים, גדל ברוב אזורי הארץ בשדות, במקומות נטושים ובצדי הדרכים. ידוע כצמח מחטא בעבר השתמשו בעלים הרחבים והבשרניים של הבוצן לאריזת פירות למטרת שימור. באירופה משמש הצמח כתרופה ביתית לטיפול בפצעים דלקתיים וכאבי אוזניים. ערביי ישראל משתמשים במיצוי הפרחים במים לטיפול בדלקות עיניים. הבוצן עשיר בחומרים פעילים מסוג פלבנואידים, ספונינם וגליקוזידים מרים. הצמח בצרוף עם צמחים אחרים כמו טיסילגו נמצא יעיל במקרים של דלקות בדרכי נשימה כמו ברונכיטיס המלווה בשיעול קשה, ומחזק הקרומים הריריים של מערכת הנשימה. מיצוי פרחי הבוצין בשמן עוזר לרפא דלקות ופצעים. הדבר הוכח בעבודה שנעשתה על קבוצת ילדים ומתבגרים שסבלו מדלקות אוזניים קשות ונשנות. הם קיבלו טיפות אוזניים המורכבות ממצוי פרח הבוצין בשמן בתוספת שום. הייתה הקלה ניכרת אחרי מספר ימים של טיפול.



אחרי טיפול בעלים , יש לשטוף היטב הידיים ולהימנע ממגע הידיים בעיניים כיוון ששערות העלים יכולות לגרום לדלקת עיניים חריפה.



References



המדריך השלם לצמחי מרפא בארץ ובעולם – ניסים קריספל, הד ארצי, 2000.



צמחי מרפא של א"י , פרופ' דן פלביץ' וד"ר זוהרה יניב , הוצאת תמוז 1991. Sarrell EM , Mandelberg A, Cohen HA.



Efficacy of naturopathic extracts in the management of ear pain associated with acute otitis media. Arch Pediatetr Adolesc Med 2001 jul : 155 (7) : 796-9.





בוראז'–זיפן - Borago officinalis



צמח חד שנתי ממשפחת הזיפניים, גדל לרב בארצות ים התיכון צפון אפריקה, אירופה וצפון אמריקה. כל חלקי הצמח הם השימוש – מהזרעים ועד העלים , מאכל בסלט ירקות כתבלין למשקאות ולריפוי. ידוע מהמאה ה- 16 כממריץ האדרנל במצבי לחץ והיום כממתן תופעות לוואי של סטרואידים. השימוש בצמח נפוץ ברפואה העממית של העדות השונות. לפרסים עוזר הצמח לטיפול בכאבי בטן עזים, להודים הוא מוריד חום ומשכך שיעול, אצל תימנים מטפל בבעיות פריון ומגביר תנובת החלב בקרב נשים מיניקות.



המרכיבים הכימיים הם פלבנואידים לרב, ספונינים, טנינים, חומצות שומניות ציס - לינולאית וגמא לינולאית.



בניסוי רפואי שנערך בקרב חולים סוכרתיים עם נוירופטיה במקביל במספר מרכזים רפואיים במשך שנה ניתנה חומצה גמא לינולאית 480 מ"ג ליום לקבוצה אחת ולקבוצה שנייה נחיתן פלסבו. ניצפתה הטבה משמעותית אצל אלה שקיבלו חומצה גמא לינולאית. החומרים הפעילים בצמח עוזרים לגוף להתמודד עם מחלות ויראליות כמו שפעות, חום גבוה, שיעול ודלקות גרון וכן עוזרות לגוף להתמודד ולהתגבר על דלקות זיהומיות כמו דלקות עור.



השימוש בעלים מותר לתקופות מוגבלות.



העלים מכילים אלקלואידים שיכולים להיות רעילים. בארה"ב ובגרמניה השחמוש בעלים מוגבל.



References



The Herbal Book- John Last



Keen H, Payan J, Allawi J, Walker J, Jamal GA , Weir AL, Henderson LM, Bissessar EA, Watkins PJ, Sampson M , et al. Treatment of diabetic neuropathy with gamma. The gamma –Linolenic Acid Multicenter Trial Group. – linolenic acid.




בת קורנית - Timus Vulgaris



שיח רב שנתי ממשפחת השיפתניים נפוץ בארצות הים התיכון ובאירופה, צמח תבלין המתאים לבשר ודגים. ברפואה העממית שימושו רב כתרופה מקלה על שיעול , מורידה חום, מפיגה גזים ומקלה על כאבי בטן.כתובים מאסף הרופא במאה השישית מציינים את השימוש בצמח בהצלחה במקרים של תולעים במעיים ועקיצת נחשים. בין המרכיבים הכימיים של בת קורנית נמצא פלבנואידים, טנינים ושמן אתרי בריכוזים גבוהים כמו טימול, בורנאול וקרבקרול. חומרים אלו נותנים לצמח את התכונות האנטי ספטיות שלו ולכן נמצא אותו יעיל במקרים של נצטננות קשה, סינוסיטיס, שפעת וקצמח שמקל על שיעול ומכייח. נחשב כמחזק שורשי שיער ומונע נשירתו בצירוף צמחים נוספים כמו סירפד ורוזמרין. מקל על כאבים ראומטיים של המפרקים והגב הודות לבורנאול שהעלים מכילים.



לא ידוע על נזקים כתוצאה משימוש בצמח.



References



המדריך השלם של צמחי מרפא בארץ ובעולם, ניסים קריספיל, הד ארצי 2000.



צמחי מרפא ברפואה המודרנית, ד" נינה פארן, אקדמון 1997.



בן אזוב - Hyssop




צמח רב שנתי ממשפחת השיפתניים, מקורו באסיה והוא גדל לרוב במקומות רבים בדרום אירופה, אסיה ובאיזורים החמים בארה"ב. בן אזוב ידוע כצמח תבלין המשבח ומשפר יינות ומשקאות חריפים , מומלץ לתיבול בשר, דגים וגבינות. ביוון הקדומה נהגו להשתמש בצמח לטפול בדלקות ריאה, אסטמה וברונכיטיס כתוצאה מהצטננויות חוזרות ונישנות. מרכיביו הכימיים הכוללים פלבנואידים וטנינם מנטרלים רדיקלים חופשיים. הם אנטי דלקתיים ואנטי ויראליים. עוזרים לגוף להתמודד עם מחלות ויראליות כמו שפעות והרפסים למיניהם. ברפואה העממית, מקובל הצמח כתרופה נגד שיעול, מכייחת, מקלה על כאבי גרון וצרידות, מגבירה הזעה ויעילה בהורדת חום. תודות למרובין שהוא אחד ממרכיביו הכימייםנמצא הצמח יעיל בשיכוך כאבי בטן עוויתיים במערכת העיכול והפגת גזים.



לא ידוע על תופעות לוואי בשימוש בצמח.



References



The Herb Book – John Last



המדריך השלם לצמחי מרפא בארץ ובעולם- ניסים קריספיל, הד ארצי, 2000.

צמחי מרפא ברפואה המסורתית

צמחי מרפא ברפואה המסורתית הידע הרב שנצבר במהלכי ריפוי מסורתיים, במהלך קיום הגזע האנושי. מהווה "תורה שבעל פה" המועברת מדור לדור. ידע מסורתי אשר נרכש במשך אלפי שנות ניסוי וטעייה על ידי התרבויות השונות. לעומתו, הידע על פעילותם הרפואית של הצמחים, מבוסס כיום על חקר החומרים הפעילים הנוצרים במהלך התפתחות הצמח והמהווים את החומרים הפעילים למטרות מרפא. את כל זאת יחדיו הפכו חסידי ה"חזרה לטבע" לרפואה מסורתית מודרנית, המשלבת מסורת עתיקת יומין ומחקר מדעי עדכני, המביאים מזור למחלות האדם, בדרך הוליסטית שמטרתה לסייע לגוף בהליכיי הריפוי הטבעי ולהביאו לאיזון.



בתרבויות קדומות, המרפא עסק ברפואת צמחים, אך גם בכשפים ובטקסים מאגיים שונים ונחשב כמקורב לעולם הרוחות ולנסתר. לרפואה המערבית, המודרנית, אבל בעיקר ה"אנליטית". היה זה פרימיטיבי לא רציני, וחשוב יותר. לא מבוסס, לא מוכח. עם התפתחות המדע, גדל הידע על התרכובות הכימיות שהצמחים מייצרים והבנת תועלות המרפא והפוטנציאל הרב הטמון בצמחים. אוניבסיטאות וחברות תרופות החלו לחקור את הרכב חומרי הטבע המצויים בצמח, עד כי הערכות כיום טוענות כי 25% משוק התרופות העולמי מיוצר מצמחים וחומרי טבע המופקים מצמחים. ככל שיתקבלו יותר ויותר, אישורים מדעיים למסורות העתיקות. יתנער תחום הריפוי בצמחים מתדמית של קסם וכישוף, ויהפוך לזרם חשוב ומקובל ברפואה המודרנית.



את הצמחים ניתן לחלק לקבוצות בשתי צורות שונות:



קבוצה מוגדרת בהתאם למרכיבים הפעילים המצויים בצמח.
קבוצה מוגדרת בהתאם להשפעתה הפיזיולוגית ו/או הביוכימית.
צמחי מרפא - קבוצה מוגדרת בהתאם למרכיבים הפעילים המצויים בצמח.

(מטבוליזם משניים - מולקולות הדרושות לצמח להגנה, הישרדות ותפוצה).



אלקלואידים, ( אחת משלושת המשפחות הראשיות ), תרכובות חנקן בסיסיות טעמן מריר. השם מהווה נגזרת למילה "אלקלי". מהווים את המרכיבים הפעילים החשובים ביותר ברפואת הצמחים. עד כה בודדו כ- 10,000 אלקלואידים כאשר הראשון היה המורפין, מצמח האופיום. בעוד שחלק מהאלקלואידים רעילים לבעלי החיות ולאדם, רוב האלקלואידים משמשים ברפואה המודרנית "מאלחשים", משככי כאבים.



טרפנואידים, ( אחת משלושת המשפחות הראשיות ), תרכובות המבוססות על איזופרן. בודדו עד כה מעל עשרים ושניים אלף טרפנואידים, מחולקים ל-6 קבוצות. הבולטת ה"מונוטרפנים". הימצאותם בשמן האתרי בצמח כאלכוהול, אלדהיד וקטון, הפך קבוצה זו לנותנת הטעם והריח בתעשיית המזון והקוסמטיקה. הטרפנואידים מהווים את הקבוצה הגדולה ביותר בין משפחות המטבוליזם המשניים.



פנולים, משפחת תרכובות בעלות קבוצת הידרוקסיל הצמודה לטבעת ארומתית. ( אחת משלושת המשפחות הראשיות ), תרכובות כימיות טבעיות שהצמח מייצר במטרה להגן על עצמו מפני נזקים סביבתיים ולהרחיק מזיקים. מהווים בעיקר אנטי אוקסידנטים המנטרלים רעלים חופשיים ומחזקים מערכת החיסון. לדוגמה: קרבקול ותימול, שני סוגי פנולים המצויים בריכוז גבוה במיוחד בצמח האורגנו, מעניקים לצמח את תכונותיו האנטי בקטריאליות והופכים אותו לתרופה יעילה כנגד מגוון רחב של זיהומים חיידקיים, נגיפים ופטריות. ה"קטצ'ינים" מקבוצת הפוליפנולים, מצויים בריכוז גבוה במיוחד בתה הירוק ובקליפת פרי הגפן, מעניקים לצמחים אלו תכונות אנטי אוקסידנטיות גבוהות משל יתר הצמחים.



פלבונים ופלבנואידים, - מהווים קבוצה גדולה של תרכובות פוליפנוליות היוצרים תוך התחברות ביניהם תרכובות פולימריות. תכונותיהם הבולטות, אנטי ויראליים, עוצרי שלשול ועוצרי דימום. צמחים המכילים פלבונים ופלבנואידים הם אנטי אוקסידנטים המנטרלים רדיקלים חופשיים ומחזקים מערכת החיסון. לדוגמה: ל"קוורציטין" המצוי בבצל, תכונות אנטי דלקתיות. ה"סילמרין" בגדילן, מנטרל ומסלק רעלים מהכבד.



ספונינים, – אנטי בקטריאלים, אנטי דלקתיים, צמחים המכילים ריכוז גבוה של ספונינים קשורים ברפואה המסורתית כמכייחים וכאנטיספטים, יעילים ‏לטיפול במחלות דרכי הנשימה, בעיות עור ובמחלות של דרכי השתן.‏ חלק מה"ספונינים" משתן, ויש הפועלים על כלי הדם.‏ תרופות אנטי דלקתיות ממשפחת הסטרואידים הינן בעצם ספונינים צימחיים בשיטת החומרים הסינתטיים למחצה, כלומר, המרכיב הצמחי משמש כעין שלד, שעליו מופעלים תהליכים כימיים שונים, המגבירים את עוצמת פעולתו וסגוליותו.



ליקוזידים, – תרכובת שנוצרת על-ידי החלפת קבוצת הידרוקסיל אחת (-OH) בסוכר על-ידי קבוצה אחרת. מהווים רעלים נפוצים. רעילותם נובעת מעצם יכולתם להקשר לחלבונים במקום סוכרים רגילים ולעכב את היקשרותם של סוכרים אלו. הם המעניקים לצמח את תכונותיו בניקוי רעלים ממערכות הגוף וחיזוק מערכת החיסון.



איזופרנואידים, – הוא תרכובת אורגנית פחמימנית פשוטה בעלת תפקידים רבים בייצורים חיים, מהווה את הפחמימן הנפוץ ביותר בגוף. תת משפחת ה"טרפנואידים". בחיי הצמח ה"איזופרן" נפלט מהעלים בימים חמים ומשמש להגנה מפני החום.



קרוטנים, - צבענים (פיגמנטים), המקנים את שלל צבעי האדום, כתום וצהוב, לכל חלקי הצמח, החל מהשורש ועד לפרי. הינם כולם טרפנים המורכבים משמונה יחידות איזופרן. רוב השמנים האתריים והשרפים המופקים ממקור צמחי הינם טרפנים.



אנתוציאנינים, - צבענים (פיגמנטים), המקנים את שלל הצבעים שבתחום בין וורוד לכחול, לכל חלקי הצמח. אלו מולקולות המשתייכות למשפחת פגמנטים מסיסה במים ( פליוונואידים ), המעניקה לצמח הגנה טבעית מפני קרינה אולטרה סגולית ומקיימים מקור משיכה לחרקים למטרות רבייה. תכונותיהם המרפאות, אנטי אוקסידנטים, מונעי צימות טסיות הדם ושיפור זרימתו. בפצעים, איחוי והחלמה. משפרי ראיית לילה.



טאנינים, - ‏ תרכובות פוליפנוליות המסיסות במים ובתערובת אלכוהול ומים אך לא במסיסים אורגנים.‏ לכולם תכונת היקשרות לחלבונים, הפיכתם לבלתי מסיסים והשקעתם. נוצרים ע"י הצמח להגנה מפני בעלי חיים, פטריות ומזיקים. קיימים בעיקר בפרי בוסר וגורמים לתחושת עפיצות בפה. קיימות שתי קבוצות: אחת נגזרת של חומצות פנוליות פשוטות. השניה טאנינים המורכבים מיחידות של "פלבון" לקבוצה זו משתייכת קבוצת ה"קטצ'ינים". קבוצה זו מהווה חלק ממשפחת הפיגמנטים הפלבונואידים. תכונותם העיקרית של כל הטאנינים, מכווצים, אנטי זיהומיים ואנטי פטריתיים, יעילים בעצירת שטפי דם ובהאצת תהליך ריפוי של פצעים. מצד שני קיימת גם תכונה שלילית לטנינים, הם מעכבי ספיגת ברזל, תופעה מוכרת בעיקר אצל המרבים בשתיית תה.



קומרינים, – תרכובות אורגניות טבעתיות נגזרות של בנזופירון. מהווה חלק ממשפחת האלקלואידים. תכונתם, בחלקם אנטי בקטריאלית, חלקם אנטי פיטריתית, מעכבי הצמדת טסיות דם וגורמים לשינויים בפעולת מנגנון קרישת הדם. תעשיית התרופות עושה בהם שימוש לתרופות לדילול דם.



פוליסכרידים, - שרשראות מורכבות של סוכר (רב סוכרים) בעלות משקל מולקולרי גבוה. לצמחים המכילים ריכוז גבוה של פוליסכרידים חשיבות רבה לרפואה המסורתית, בהיותם צמחים המחזקים את מערכת החיסון.







צמחי מרפא, קבוצה מוגדרת בהתאם להשפעתה הפיזיולוגית ו/או הביוכימית.

( שימוש בצמחי מרפא בתהליך הריפוי הטבעי של הגוף ).



צמחים אדפטוגנים, - מגבירים את כוחו של הגוף להתמודד עם מצבי לחץ ומצוקה בחולי, ניתוח, טיפול כמותרפי וכו'



צמחים אנטי בקטריאלים ואנטי ויראלים, - עשירים בפלבנואידים. מעוררי ומפעילי מנגנונים פיזיולוגיים לטיפול בדלקות. או כמעכבי מיקרואורגניזמים פתוגנים בגוף.



צמחים מכווצים, - עשירים בטאנינים. פעילותם המכווצת מסייעת לטיפול בפצעים ע"י יצירת הגלד, מניעה ועצירת דימום והפסקת שלשולים.



צמחים ממריצים ומחזקי מערכת חיסונית, - פעילותם מעודדת ייצור נוגדנים, מונעת התפשטות חיידקים וממריצה פעילות תאים.



צמחים מכייחים, - מכילים ריכוז גבוה של ספונינים המסיסים במים ו/או שמנים נדיפים. ביכולתם להפוך את הליחה מצמיגית לנוזלית ולעורר זרימתה. הספונינים נחשבים חומרי טבע בטוחים בשימוש מאחר שספיגתם במעי מועטה.



צמחים דיורטיים (משתנים), – לרוב יהיו אלו צמחים המכילים ריכוז גבוה של פלבנואידים, ספונינים וטנינים. יעילותם הרבה בטיפול בבצקות ודלקות בדרכי השתן.



צמחים מרירים, - מעוררי גסטרין במערכת העיכול, מגבירי הפרשת מיצי עיכול ומסייעים בחידוש תאי המעי. יעילותם בספיגת מזון ופינוי צואה מהגוף.



צמחים פיטו אסטרוגנים, - מדמי פעילות הורמונלית.



צמחי מרפא, מכילים ידע מצטבר בן אלפי שנים בחוכמת הרפואה הטבעית, יש ביכולתם לשנות תהליכים פיזיולוגים בגוף ולסייע רבות הן כרפואה מונעת, והן כרפואה טיפולית למחלות האדם. כל זאת בתנאי שעושים בהם שימוש יעיל ובטוח. חשוב לדעת ולהפנים כי צמחי מרפא מכילים חומרים פעילים וכי שימוש חסר ידע מקצועי, עלול לגרום להפרעה בספיגת רכיבים שמקורם במזון ותרופות, לאינטרקציות בשימוש בין תרופות וצמחי מרפא, ממש כשם שצפויות אינטרקציות בשימוש בין שתי תרופות המבצעות פעולות מנוגדות בגוף. ובסיכומו של דבר, להפריע ולהפר את האיזון העדין הדרוש לגוף.

סגולות רפואיות המיוחסות לעשבי התבלין ברפואה העממית

סגולות רפואיות המיוחסות לעשבי התבלין ברפואה העממית ותוצאות ממחקרים מדעיים
עריכה וייעוץ מדעי: מרב מור-אופיר, תזונאית קלינית מוסמכת M.Sc., מועצת הירקות
בסקירה זו מסודרים עשבי התיבול לפי סדר הא"ב:
החומר מבוסס על:
Eat Your Herbs, By Carol Coughlin, RD, Judy Doherty, CWPC, 1999
Copyright Food & Health Communications Inc. All Rights Reserved
חלק מן המקורות שמורים אצל העורכת

אורגנו
באנגלית: Oregano, wild marjoram
שם לטיני: Origanum vulgare L.
משפחת השפתניים Labiatae family))
אורגנו ביוונית פירושו "שמחת ההר".
רפואה עממית
היוונית הקדמונים השתמשו באורגנו להכנת רטיות לטיפול בפצעים ובשרירים כואבים. הרפואה הסינית המסורתית משתמשת באורגנו להקלה על חום, הקאות, שלשול צהבת וגרד בעור. באירופה האורגנו משמש לשיפור העיכול ולהקלה על שעול.
ומה אומר המחקר המדעי?
לאורגנו יש פעילות אנטימיקרוביאלית הודות לתכולת התימול (thymol) שבו. התימול הוא פנול המשמש כקוטל חיידקים. התימול מסייע בשחרור ליחה המצטברת במערכת הנשימה והוא משמש כתרופה נגד שיעול.
חלק מן המחקרים מצאו באורגנו השפעות נוגדות סרטן הודות לפיטוכימיקלים מסוג פלבנואידים: galangin ו-quercetin. האורגנו מכיל גם אלפא-, בטא-, גמא- ודלתא- טוקופרול, ומחקרים שנעשו לאחרונה הוכיחו כי לאורגנו פעילות נוגדת חמצון חזקה במיוחד. בנוסף ממחקרים ראשוניים עולה כי יתכן שהוא עשוי לסייע במניעת זיהומים פטריתיים כמו למשל, קנדידה.
לא מומלץ להשתמש בכמויות גבוהות של אורגנו במהלך ההריון. מעניין לציין כי בסקר שנעשה על תשוקות וסלידות בקרב נשים בהריון נמצא כי הן דווחו על הימנעות מרטבים המתובלים באורגנו.
איך משתמשים?
במצבים כמו עיכול לא תקין או להרגעת שעול, לחלוט 1-2 כפות אורגנו טרי במים רותחים למשך 10 דק'.

בזיליקום
באנגלית: Basil
שם לטיני: Ocimum basilicum
משפחת השפתניים Labiatae family))
פולקלור
באיטליה הבזיליקום היה נחשב לסמל לאהבה. ענף של בזיליקום בשיערו של אדם סימל את כוונותיו להינשא לאהובת ליבו. אם האישה בחרה לקבל את המחזר, הייתה מניחה כלי עם בזיליקום במרפסת ביתה. המילה בזיליקום (basil באנגלית) נגזרת מהמילה מלך ביוונית, ויתכן כי היא מצביעה על כך שהמרפאים הקדומים שמרו לצמח הארומטי הזה כבוד גדול.
רפואה עממית
מאז המאה השישית, משתמשים בבזיליקום כדי לשפר את זרימת הדם והעיכול. באופן חיצוני משתמשים בבזיליקום כדי להרגיע עיניים אדומות ולהקל על גרד בעור. הבזיליקום, המכיל חומרים אנטי-בקטריאליים, גם שימש לטיפול בריח רע מהפה, להגנה מפני עששת וכמשחת שיניים, וכן לטיפול בכאבי ראש וגזים.
ומה אומר המחקר המדעי?
הבזיליקום משמש מקור עשיר לנוגדי חמצון. בנוסף הוא מכיל פיטוכימיקלים הנחשבים לנוגדי סרטן. כמו כן, מחקר שנערך ב-1996 מצא כי הבזיליקום מסייע בבקרת רמות הסוכר בדם אצל סוכרתיים (NIDDM).
לא ידועה הכמות הדרושה לשימוש טיפולי.

זעתר
בעברית: אזוב מצוי
באנגלית: Marjoram
שם לטיני: Majorana Syriaca
משפחת השפתניים Labiatae family))
רפואה עממית
הזעתר סייע בטיפול בדלקות גרון, הצטננויות, נפיחות במעיים וכאבי בטן. מומלץ לחלוט במים כף גדולה של עלים. ניתן גם להשרות עלי זעתר בתוך שמן זית.

טרגון
באנגלית: Tarragon
שם לטיני: Artemisia Dracunculus
משפחת המורכבים Compositae family))
רפואה עממית
הטרגון שימש כמעורר תיאבון
ומה אומר המחקר המדעי?
טרגון מכיל את פיטוכמיקילים ממשפחת הפלבנואידים ולימונן (linonen). הפלבנואידים פועלים כנוגדי חמצון, והלימונן תורם להפחתת הסיכון לסוגי סרטן מסוימים. מחקר בעכברים סוכרתיים מצא כי הטרגון הפחית סימפטומים של סוכרת כמו צמא והשתנה מוגברים, אך לא הייתה לו השפעה על בקרת רמות הסוכר בדם. חוקר הצמחים האמריקני הנודע ג'ים דיוק מדווח, כי הטרגון מכיל 6 רכיבים הידועים כמורידי לחץ דם. אם כי אין די מידע על ההשפעות הרפואיות בבני אדם.

כוסברה
באנגלית: Coriander
שם לטיני: Coriandrum sativum
ממשפחת הסוככיים Umbelliferae family))
מה אומר המחקר המדעי?
הכוסברה עשירה בפיטוכימיקל הנקרא קוריאנדרול הנחשב למסייע במניעת סרטן.
עשבי התיבול במשפחת הסוככיים מכילים phthalides, flavonoids, carotenoids coumarines, terpenoids, polyacetylenes ופיטוכימיקלים נוספים, לרבים מהם סגולות מונעות סרטן. הפיטוכימיקלים הללו חוסמים מגוון פעילויות הורמונליות הקשורות בהתפתחות סרטן.
נוסף על הפיטוכימיקלים השונים מהווה הכוסברה מקור עשיר ל:
אשלגן (540 מ"ג ל-100 גר')
בטא-קרוטן (פרו-ויטמין A) (280 מק"ג ל-100 גר')
חומצה פולית (60 מק"ג ל-100 גר')
קצובת האשלגן: 3500 מ"ג, בטא קרוטן: 800 מ"ג, חומצה פולית: 400 מ"ג)

לואיזה
באנגלית: Lemon Verbena
שם לטיני: Lippia citriodora
ממשפחת הוורבניים (Verbenaceae family)
רפואה עממית
הלואיזה שמשה לטיפול בהפרעות במערכת העיכול, לטיפול בדלקות גרון, ולטיפול בדלקות במערכת השתן.
ומה אומר המחקר המדעי?
מחקרים שנערכו לאחרונה מצאו כי הלואיזה מכילה כמות גבוהה של נוגדי חמצון .




מליסה
באנגלית: Lemon Balm
שם לטיני: Melissa Officinalis
משפחת השפתניים Labiatae family))
רפואה עממית
Dioscorides, הרופא היווני הקדמון, היה ידוע בכך שניצל את הסגולות האנטיבקטריאליות והמרגיעות של המליסה. במאה ה-16 ההרבליסט John Gerard נתן את הצמח לסטודנטים כדי "לעורר את החושים".
ומה אומר המחקר המדעי?
לאחרונה דווחו מדענים כי לצמח יש השפעות ריפוי וחידוש על המוח האנושי. הממצאים נמסרו בכינוס של השנתי של האיגוד הפסיכולוגי הבריטי. המדענים דווחו כי מנות גדולות של הצמח שפרו משמעותית את היכולת הקוגניטיבית והפכו את המשתתפים לרגועים יותר. הם הדגימו כי הצמח מגביר את הפעילות של אצטילכולין (חומר כימי) החסר אצל חולי אלצהיימר. כמו כן השפיע הצמח על כושר הזיכרון השניוני -היכולת לאגור מידע ולשחזרו. החוקרים סבורים כי עוד מוקדם לומר חד משמעית שהצמח יסייע לחולי אלצהיימר, אולם הוא עשוי לסייע במצבים של זיכרון חלש.
בנוסף, מחקרים שנעשו לאחרונה מצאו פעילות נוגדת חמצון חזקה למליסה.
מקורות נוספים שמורים אצל העורכת.

מרווה
באנגלית: Sage
שם לטיני: Salvia officinalis L.
משפחת השפתניים Labiatae family))
רפואה עממית
המרווה היא אחד הצמחים בעלי ההיסטוריה הארוכה ביותר של שימוש כצמח רפואי. השתמשו במרווה כדי לטפל בהזעת יתר וכדי להפסיק ייצור חלב אם. בהתבסס על ההשפעות המייבשות הללו משתמשים במרווה גם כדי לטפל בהזעת לילה הקשורה גיל המעבר. כמו כן השתמשו במרווה יחד עם רוזמרין ותימין לשימור מזון.
ומה אומר המחקר המדעי?
שמן המרווה מכיל מרכיבים פעילים כמו: ocimene, cineole, camphor, limonene, terpinene. כמה מן המרכיבים הללו הם נוגדי חמצון. מחקרים שנעשו לאחרונה הוכיחו כי למרווה פעילות נוגדת חמצון גבוהה ביותר. בנוסף, יתכן שהפיטוכימיקלים במרווה - מונוטרפנואידים (camphor) פועלים כנוגדי סרטן. כמו כן יש להם סגולות אנטיספטיות והם קוטלים מגוון של חיידקים. ה-tannins הנמצאים במרווה פועלים כחומרים מכווצים (עוצרי דימום) והם גם מגרים זרימת דם מקומית.
מומלץ לצרוך כמויות מתונות של מרווה, במיוחד במצבים של הריון והנקה.
איך משתמשים?
מומלץ לחלוט העלים במים חמים מכוסים למשך 15 דק'. ניתן לגרגר תה זה במצב של דלקות בגרון ואז לבלוע או לשתות את התה למטרות אחרות.


נענע
באנגלית: peppermint
שם לטיני: Mentha piperita
משפחת השפתניים Labiatae family))
ישנם יותר מ-30 מינים של נענע, הפופולריים ביותר הם: peppermint ו-spearmint.
פולקלור
הנענע שמשה כסמל להכנסת אורחים. המיתולוגיה היוונית טוענת כי הנענע הייתה פעם הנימפה Mentha. היא הרגיזה את אשתו של פלוטו פרספונה, וזו הפכה אותה לצמח הארומטי.
רפואה עממית
השימוש ההיסטורי בנענע אינו שונה באופן דרמטי מאשר השימוש בה ברפואת צמחי המרפא המודרנית. הנענע מסווגת כקרמינטיבית (carminative), כלומר מסייעת בהקלה על עוויתות מעיים ובסיוע לתפקוד תקין של מערכת העיכול. בנענע השתמשו כעזרה כללית למערכת העיכול ולטיפול בהפרעות בעיכול.
הועדה הגרמנית לצמחי מרפא ((commission E מסווגת את שמן הנענע כספסמוליטי ((spasmolytic, בעל השפעה מקומית מרגיעה, וכמגרה הפרשות מיצי מרה ועיכול. כמו כן יש לו סגולות אנטיבקטריאליות.
ההשפעה המרגיעה של שמן הנענע ניתנת לניצול גם בשימוש חיצוני. בשימוש חיצוני הוא מסייע בשיכוך כאבים ובשיפור זרימת הדם לאזור הפגוע.
ומה אומר המחקר המדעי?
מחקר רב-מרכזים קליני מבוקר כפול סמיות בו נבדק שמן הנענע בשילוב עם צמח הכרויה (caraway ) הראה השפעה מרגיעה על כאבים במערכת העיכול.
עלי הנענע מכילים כ-0.5-4% שמן נדיף המורכב מ 50-78% מנתול חופשי ו5-20% מנתול עם רכיבים אחרים.
איך משתמשים?
ספל תה 3 פעמים ביום בין הארוחות תורם להקלה על כאבים במערכת העיכול

פטרוזילה
באנגלית: Parsley
שם לטיני: Petroselinum crispum
ממשפחת הסוככיים Umbelliferae family))
רפואה עממית
לאורך ההיסטוריה שמשה הפטרוזיליה לטיפול במגוון בעיות רפואיות כגון: הפרעות בעיכול, לחץ דם גבוה, ריח רע מהפה, גזים, הפרעות בתפקוד הפרוסטטה ומחלות כליה.
הועדה הגרמנית לצמחי מרפא ((commission E אישרה כי הפטרוזיליה פעילה בהפחתת זיהומים בדרכי השתן (UTI) ובסיוע בטיפול באבני כליה.
ומה אומר המחקר המדעי?
נוסף על הפיטוכימיקלים השונים מהווה הפטרוזיליה מקור עשיר לויטמינים ומינרלים (הערכים ל-100 גר'):
ויטמין C: 133 מ"ג - נוגד חמצון חזק התורם גם לתפקוד תקין של מערכת החיסון
חומצה פולית: 150 מק"ג - ויטמין מקבוצה B התורם ללידת תינוקות בריאים וכן להפחתת הסיכון למחלות לב.
בטא-קרוטן (פרו-ויטמין A) 520 ק"ג : תורם להאטת תהליכי הזדקנות, להפחתת הסיכון לסרטן, לשיפור תפקוד הריאות ולהפחתת סיבוכים הקשורים בסוכרת.
אשלגן: 550 מ"ג - מינרל התורם להורדת לחץ דם ולחוזק העצם
מגנזיום: 50 מ"ג - מינרל התורם להורדת לחץ דם ולחוזק העצם
כמו כן היא עשירה בסידן ובברזל, אך זמינותם לספיגה, בייחוד זו של הסידן נמוכה.
(קצובת האשלגן: 3500 מ"ג, בטא קרוטן: 800 מ"ג, חומצה פולית: 400 מ"ג, ויטמין C: כ-85 מ"ג, מגנזיום: כ-370 מ"ג)
עשבי התיבול במשפחת הסוככיים מכילים phthalides, flavonoids, carotenoids coumarines, terpenoids, polyacetylenes ופיטוכימיקלים נוספים, לרבים מהם סגולות מונעות סרטן. הפיטוכימיקלים הללו חוסמים מגוון פעילויות הורמונליות הקשורות בהתפתחות סרטן.
לנשים בהריון מומלץ להמנע מכמויות גבוהות של פטרוזיליה לאור העובדה שהיא מכילה רכיבים הפועלים כמגרים את הרחם (apiol ו- myristicin)

עירית
באנגלית: Chives
שם לטיני: Allium schoenoprasum
משפחת השושניים Liliaceae family))
מה אומר המחקר המדעי?
העירית מכילה אליצין בדומה לבצל ולשום. האליצין תורם לעיכוב ההתפתחות של סוגי סרטן מסוימים, וכן להפחתת רמות הכולסטרול ולחץ הדם. העירת מהווה מקור לנוגדי חמצון, והיא עשירה בויטמינים ומינרלים, למשל (הערכים ל-100 גר'):
אשלגן: 296 מ"ג - מינרל התורם להורדת לחץ דם ולחוזק העצם
בטא-קרוטן (פרו-ויטמין A) 435 ק"ג : תורם להאטת תהליכי הזדקנות, להפחתת הסיכון לסרטן, לשיפור תפקוד הריאות ולהפחתת סיבוכים הקשורים בסוכרת.
חומצה פולית: 105 מק"ג - ויטמין מקבוצה B התורם ללידת תינוקות בריאים וכן להפחתת הסיכון למחלות לב.
ויטמין C: 58 מ"ג - נוגד חמצון חזק התורם גם לתפקוד תקין של מערכת החיסון.
מגנזיום: 42 מ"ג - מינרל התורם להורדת לחץ דם ולחוזק העצם
)קצובת האשלגן: 3500 מ"ג, בטא קרוטן: 800 מ"ג, חומצה פולית: 400 מ"ג, ויטמין C: כ-85 מ"ג, מגנזיום: כ-370 מ"ג)

עשב לימון (לימונית ריחנית)
באנגלית: Lemon Grass
שם לטיני: Cymbopoginis nardus
משפחת הדגניים Gramineae family))
רפואה עממית
עשב הלימון משמש לשיפור את מראה העור והציפורניים ובריאותם.
ומה אומר המחקר המדעי?
חלק מן המאמרים הראו השפעות נוגדות סרטן ואפילו מורידות כולסטרול. למרכיבים בשמן עשב הלימון סגולות נוגדות חיידקים.

רוזמרין
באנגלית: Rosemary
שם לטיני: Rosmarinus officinalis
משפחת השפתניים Labiatae family))
פולקלור
ענפים של רוזמרין נחשבו קמע לאהבה, סמל לזיכרון ואמצעי למניעת מגפות. סטודנטים יוונים הכניסו ענפי רוזמרין לשיערם כדי לשפר את יכולתם ללמוד.
רפואה עממית
בסין העתיקה השתמשו ברוזמרין לטיפול בכאבי ראש וכן לטיפול בליקויים בתפקוד מערכת העצבים. אמבטיות רוזמרין שמשו להעלאת לחץ הדם ויוחסו להן השפעות מעוררות. רוזמרין שימש גם לשמירה על הזיכרון, וכטיפול באסטמה ובאלרגיה. כמו כן השתמשו בו לטיפול בנשירת שיער ולשימור מזון. תה רוזמרין משמש להגברת הזעה, כחומר מחזק וחוסם ((astrigent, למשל דימום בפצע.
הועדה הגרמנית לצמחי מרפא ((commission E מאשרת את השימוש ברוזמרין כטיפול תומך במחלות ראומטיות והפרעות בסירקולציה, וכן לשימוש במצב של כאבי בטן. היא אינה מציינת תופעות לוואי. בכל אופן לא מומלץ להשתמש ברוזמרין בתקופת ההריון.
ומה אומר המחקר המדעי?
השמן הנדיף של הרוזמרין מכיל eucalyptol שנחשב כבעל השפעות אנטיבקטריאליות. הרוזמרין מכיל חומצה רוזמרינית שלה פעילות נוגדת חמצון גבוהה ביותר. רכיב נוסף ברוזמרין, carnosol, מעכב התהוות סרטן בחיות מעבדה. בנוגע לשיפור התפקוד הקוגניטיבי, ישנן עדויות לכך שנזק חמצוני משחק תפקיד באלצהיימר למשל. אם אכן זה כך, הרוזמרין יכול לסייע במיגור הרדיקלים החופשיים הודות לתכולת האנטיאוקסידנטים שבו. מחקרים מצביעים על כך שהרוזמרין מעודד פעילות של אצטילכולין במוח. כמו כן, ממחקרים נוספים עולה כי הרוזמרין עשוי לתרום לטיפול באסטמה.
איך משתמשים?
ניתן להכין תה על-ידי הוספת כפית רוזמרין לספל מים רותחים, לכסות ולהמתין 10-15 דק'.

רוקט
באנגלית: rocket
שם לטיני: Eruca vesicaria
ממשפחת המצליבים Cruciferae family))
רפואה עממית
הרוקט כמו ירקות מרירים אחרים, הוגש לאחר הארוחה בצורת מרק רפואי שסייע לעיכול. הרוקט ועלים אחרים סייעו לחיזוק מערכת החיסון ולמלחמה בזיהומים.
ומה אומר המחקר המדעי?
הרוקט, כמו ירקות עליים ירוקים אחרים, עשיר בלוטאין, נוגד חמצון המגן מפני נזקי הרדיקלים החופשיים ומסייע בהפחתת הסיכון לסרטן ולהתנוונות הרשתית - פגיעה בראייה האופיינית עם העלייה בגיל.

שמיר
באנגלית: Dill
שם לטיני: Anethum graveolens
ממשפחת הסוככיים Umbelliferae family))
רפואה עממית
השם שמיר באנגלית נגזר מהמילה הנורווגית DILL שפירושה להרגיע ולשכך. השם מרמז על תפקידו של השמיר ברפואה העממית. מי שמיר שמשו לעתים קרובות לסייע לתינוקות להירדם. המתיישבים האמריקנים הראשונים נהגו לתת לתינוקות מי שמיר למטרה זו. הם גם נהגו להכין ביסקוויטים עם שמיר בזמן בקיעת השיניים של התינוקות להרגעת החניכיים שלהם.
תה משמיר משמש לטיפול בכאבי בטן והפרעות אחרות במערכת העיכול בעיקר אצל תינוקות וילדים, וכדי לשפר את תנובת החלב בנשים מניקות. שמיר, המשמש לעתים קרובות בתרופות לילדים, משמש כקרמינטיב (carminative) המפרק גזים המערכת העיכול.
ומה אומר המחקר המדעי ?
נוסף על הפיטוכימיקלים שהוזכרו לעיל, השמיר מכיל alpha-phellandrene, carvone, limonene ו- terpenoidsנוספים. Carvone ו- limonene ידועים כמעכבי גידולים. בכלל, עשבי התיבול במשפחת הסוככיים מכילים phthalides, flavonoids, carotenoids coumarines, terpenoids, polyacetylenes ופיטוכימיקלים נוספים, לרבים מהם סגולות מונעות סרטן. הפיטוכימיקלים הללו חוסמים מגוון פעילויות הורמונליות הקשורות בהתפתחות סרטן.
מחקרים שנעשו לאחרונה מוכיחים כי לשמיר פעילות נוגדת-חמצון גבוהה ביותר.
השמיר מהווה מקור לויטמינים ומינרלים (הערכים ל-100 גר'):
אשלגן: 738 מ"ג - מינרל התורם להורדת לחץ דם ולחוזק העצם
בטא-קרוטן (פרו-ויטמין A) 771 מ"ג : תורם להאטת תהליכי הזדקנות, להפחתת הסיכון לסרטן, לשיפור תפקוד הריאות ולהפחתת סיבוכים הקשורים בסוכרת.
חומצה פולית: 150 מק"ג - ויטמין מקבוצה B התורם ללידת תינוקות בריאים וכן להפחתת הסיכון למחלות לב.
ויטמין C: 85 מ"ג - נוגד חמצון חזק התורם גם לתפקוד תקין של מערכת החיסון.
מגנזיום: 55 מ"ג - מינרל התורם להורדת לחץ דם ולחוזק העצם
(קצובת האשלגן: 3500 מ"ג, בטא קרוטן: 800 מ"ג, חומצה פולית: 400 מ"ג, ויטמין C: כ-85 מ"ג, מגנזיום: כ-370 מ"ג)

תימין
באנגלית: thyme
שם לטיני: Thymus vulgaris
משפחת השפתניים Labiatae family))
פולקלור
היוונים הקדמונים החשיבו את התימין כסמל לאומץ ולהקרבה. בימי הביניים הגברות קישטו בענף של תימין את הצעיפים שנתנו לאבירים שלהן.
רפואה עממית
לתימין יש היסטוריה של שימוש לטיפול במלנכוליה, מחלות של מערכת המין ולשיפור העיכול. במאה ה-18 הוא הומלץ כתרופה לכאבי ראש ולדכדוך.
ומה אומר המחקר המדעי?
המחקר הראה כי התימין מכיל salicylates (רכיבים צמחיים טבעיים דמויי אספירין) וכמה פיטואסטרוגנים (פיטוכימיקלים בעלי פעילות אסטרוגנית חלשה). יתכן כי זה מסביר את השימושים ההסטוריים הללו.
כיום כצמח רפואי, התימין משמש בעיקר לטיפול במגוון בעיות במערכת הנשימה. כמו בן דודו האורגנו, התימין מכיל thymol שלו פעילויות אנטימיקרוביאליות ואנטיספטיות. יש לו גם השפעות מעלות כיח. התימול הוא מרכיב יעיל בסירופ נגד שיעול.
הפעילויות האנטימיקרוביאליות של התימין מסייעות גם במניעת מחלות שמקורן במזון. שמן התימין הוכח כבעל השפעות מעכבות גדילה של חמישה פתוגנים חשובים שמקורם במזון. Carvacarol, פיטוכימיקל טבעי הנמצא בתימין נחקר אודות השפעותיו נוגדות החיידקים.
מחקרים שנשעשו לאחרונה מוכיחים כי התימין הוא נוגד חמצון חזק במיוחד.
איך משתמשים?
מומלץ להכין תה מתימין ולהשתמש בו שלש פעמים ביום.

* הערה: הוספה של עשבי תיבול לתפריט היא דרך מצוינת לו הרבה בריאות, עם זאת, אין להגזים בצריכה של עשבי התיבול, במיוחד במצבים כמו הריון והנקה

medicinal plants

עוד על צמחי מרפא:
מיתוך אתר של נסים קריספיל
http://www.geocities.com/HotSprings/Bath/6482/Hebrew/mainheb.html

התבלין המרפא

התבלין המרפא
מאת גארי סטיקס

תולדות החיפוש אחר תרופות חדשות זרועות בסיפורים על חיטוט ברשימות עתיקות של תרופות עממיות וליקוט צמחים בעת שיטוט ביערות. תרכובות תרופתיות מקובלות רבות התגלו בעצים, בשיחים, ברכיכות ואפילו באדמה. מוצאו של האספירין בקליפת עץ הערבה, סטטינים המפחיתים את רמת הכולסטרול מקורם בעובש וארטמיסינין נגד מלריה התגלה בשיח שהשימוש בו מקובל ברפואה הסינית המסורתית. עם זאת, חברת "שאמאן תרכובות פרמצבטיות", שגייסה 90 מליון דולר לחיפוש ידע עממי למקורות תרופתיים חדשים, וזכתה לפרסום נרחב, נאלצה להנמיך את כוונותיה עד שלבסוף מכרה את מוצריה כלא יותר מתוספי מזון לפני שסגרה את שעריה.

כעת עשויה המגמה להתהפך שוב. כמה תרכובות טבעיות - כמו רֶסווֶרַטְרול המופק מיין אדום וחומצות שומן אומגה-3 משמן דגים - זכו לאחרונה לתשומת לב לאחר שמחקר ראשוני רמז שאפשר לרפא או למנוע מחלות באמצעותן, בדרך זולה וללא תופעות לוואי רבות. לרשימת התרכובות האלה הצטרף עתה הכורכום, אבקה צהובה-כתומה המופקת מצמח הכרכום האסייני curcuma longa. אם כן, הכורכום כבר אינו רק עוד מרכיב של קארי או טנדורי, המשמש מאז ימי קדם לתיבול מזון ולמניעת קלקולו.

פרק מתוך ספר העומד לראות אור, למשל, מתאר את המרכיבים בעלי הפעילות הביולוגית המצויים בתבלין. לטענת הספר, החומר כורכומין ותרכובות דומות לו הנקראות כורכומינואידים פועלים כנוגדי חמצון, משככי דלקות, קוטלי נגיפים, קוטלי חיידקים ופטריות והם בעלי פוטנציאל לפעול נגד סרטן, סוכרת, שיגרון, מחלת אלצהיימר ומחלות כרוניות אחרות. ב-2005 אוזכר הכורכומין בכ-300 מאמרים מדעיים וטכניים המופיעים במאגר הנתונים של הספרייה הלאומית האמריקנית לרפואה, PubMed, בהשוואה ל-100 אזכורים בקירוב רק חמש שנים קודם לכן.

מדענים, המכנים את עצמם לעתים בבדיחות הדעת בשם כורכומינולוגים, נמשכים אל התרכובת הזאת בשל השפעותיה המועילות המרובות על הגוף ובשל רעילותה הנמוכה בעליל. הם תוהים כעת כיצד אפשר להשתמש בתבלין ובנגזרותיו לא רק לריפוי אלא גם כתרופה מונעת זולה נגד המחלות המפחידות ביותר. לתבלין יש גם כמה תכונות טיפוליות מפתות. היות שהוא משבש מסלולים ביולוגיים רבים כל כך, הוא עשוי להועיל בטיפול נגד סרטן: תאים ממאירים יתקשו לפתח עמידות ויאלצו לעבור מוטציות רבות כדי להימנע מהתקפתו רבת הפיפיות.

ואולם, האם התרכובת מוכנה לשימוש נרחב? כמה מחקרים מציעים לנקוט זהירות. בין 1,700 האזכורים לכורכומין ב-PubMed יש כמה מחקרים המראים כי תרכובת המשפיעה על מסלולים ביולוגיים כה רבים עלולה לפגוע לעתים במתג הלא נכון ולמעשה לעודד מחלה.

היסטוריה רפואית ארוכה

לכורכום, הקרוי בשם "הלדי" בשפה ההינדית, "ג'יאנג הואנג" בסינית, "מנג'ל" בשפה הטמילית (ופשוט "איכסה" כשהוא ניתז על חולצת ספורט לבנה בפיקניק ויוצר כתם צהוב) יש היסטוריה רפואית שאורכה 5,000 שנה. אז השתמשו בו כתרופה עיקרית להגלדת פצעים, לטיהור דם ולטיפול בחוליי קיבה בשיטת הרפואה האיור-וודית ההודית.

הדיווח הראשון ב-PubMed על פעילותו הביולוגית של הכורכומין הוא מ-1970, כשקבוצה של חוקרים הודיים דיווחו על השפעותיה של התרכובת על רמות הכולסטרול בחולדות. קצב המחקרים הלך ועלה בשנות ה-90. אחד מן החוקרים המובילים היה בהאראט אגראוול, מדען שעבד קודם לכן בחברת ג'ננטק ופנה אחר כך אל הכורכום. הוא נקט גישה שונה בדרכו לחיפוש טיפולים בסרטן. עבודתו הוליכה אותו בעקיפין לכורכומין.

בשנות ה-80 היו אגראוול והצוות שלו הראשונים שבודדו שתי מולקולות חשובות של המערכת החיסונית הגורמות לתמותה של גידולים וזוהו כבעלות פוטנציאל למלחמה בסרטן: TNFα ו-TNFβ. שתי המולקולות האלה מסוגלות להשמיד תאים סרטניים אם מיישמים אותן ברקמות ממוקדות אבל כשהן נסחפות במחזור הדם הן רוכשות תכונות אחרות ולמעשה מעודדות צמיחת גידולים. שתי תרכובות ה-TNF מפעילות חלבון חשוב, הפקטור הגרעיני כפא B (NF kappa B), המפעיל בתורו צבא שלם של גנים המעורבים בתהליכים דלקתיים ובחלוקה של תאים.

קשר זה בין תהליכים דלקתיים ובין חלוקה בלתי מבוקרת של תאי סרטן עוררה את אגראוואל לחזור לשורשיו. ב-1989 הוא עבר למרכז הסרטן על שם מ' ד' אנדרסון באוניברסיטת טקסס והחל בחיפוש אחרי תרכובות היכולות לשכך דלקות ולהיות בעלות השפעה נגד סרטן. הוא זכר מימי נעוריו בהודו, כי כורכום נחשב לחומר אנטי-דלקתי ברפואה האיור-וודית, ולכן החליט לנסות את התבלין. "לקחנו קצת כורכום מן המטבח וזרקנו אותו על כמה תאים," הוא נזכר. "לא יכולנו להאמין. החומר חסם לגמרי את פעולת ה-TNF וה-NF kappa B ".

אגראוואל המשיך ופרסם את מחקריו שהראו כי חסימת מסלול ה- NF kappa B באמצעות כורכומין מעכב את השכפול ואת ההתפשטות של סוגים שונים של תאים סרטניים. מחקר זה שימש קרש קפיצה לניסויים קליניים מוקדמים במרכז על שם מ' ד' אנדרסון שבהם שימש הכורכומין כתרופה מלווה בטיפול בסרטן הלבלב ובמיאלומה נפוצה. ניסויים נוספים מתחילים עתה ובמקומות שונים כבר מתקיימים ניסויים למניעת, בין השאר, סרטן המעי הגס ומחלת אלצהיימר. מחקרים ראשוניים בתאים או בבעלי חיים הראו כי כורכומין עשוי להיות פעיל נגד מגוון של מחלות דלקתיות, כולל דלקת הלבלב, שיגרון, דלקות מעיים וקיבה, אלרגיה וחום. כמו כן הניסויים בכורכומין מראים תוצאות מבטיחות בתחום הסוכרת, המחלות האוטו-אימוניות ומחלות הלב וכלי הדם.

עד עתה לא נערכו הניסויים הקליניים הגדולים הדרושים לשם הוכחת היעילות נגד סרטן ומחלות אחרות. ואולם, אגראוואל הפך לאביר האגרסיבי של התבלין שהביא ווסקו דה-גאמא לאירופה ממסעותיו במזרח. אגראוואל כתב פרק בספר לימוד חדש, שהוא היה גם אחד מעורכיו, הנקרא "כורכומין: הזהב ההודי הטהור."

מכון מ' ד' אנדרסון, שהוא מכון בעל שם עולמי לחקר הסרטן, החל לעודד את השימוש בכורכום יותר ממה שאפשר לצפות מדרך טיפולית שלא עברה את הניסויים הקליניים המוקפדים במלואם. מדור השאלות והתשובות באתר האינטרנט של המכון ממליץ לקנות כורכום מספק סיטונאי מסוים, ששילם לאגראוואל שכר כדובר. חברה זו אף הוציאה הודעה לעיתונות המצהירה כי המוצר שלו הוא "המרכיב הנבחר" של מכון מ' ד' אנדרסון.

מדור השאלות והתשובות מציע גם כי חולי סרטן יעלו בהדרגה את המינון היומי של התבלין עד ל-8 גרם, פי 40 מן הכמות הנצרכת בתפריט ההודי הממוצע. המינון המקובל של רוב החומרים הפרמצבטיים הוא, לעומת זאת, בתחום המיליגרמים. באחת הפסקאות האתר אף טען כי "לאחר שמונה שבועות אפשר לצפות להטבה של ממש." כשנשאל אגראוואל אם אין הוא מודאג באשר לתופעות לוואי עקב המינון של שמונה גרמים ליום, הוא ענה כי בניסויים קליניים קטנים במכונים אחרים המינון הגיע עד ל-12 גרם וכי החולים היו מודיעים לו על כל השפעה מטרידה שהייתה למינון המומלץ על ידי מ' ד' אנדרסון. החוקר, הבולע בעצמו גלולת כורכומין אחת מדי יום, דוחה את הזהירות האופיינית הנקוטה על ידי חוקרים בטרם נערכו ניסויים קליניים מבוקרים היטב בקנה מידה גדול. "אנשים נוטלים הרבה תוספי מזון אחרים ואני חושב שאתה לא זקוק לשום דבר אחר אם אתה נוטל כורכום," אומר אגראוואל.

האם הכורכומין מעודד סרטן?

מדור השאלות של מ' ד' אנדרסון וזרם של הודעות לעיתונות ממכונים שונים על אודות נפלאות הכורכום מתעלמים מקובץ מאמרים מקצועיים קטן המורה על צד אפל: האפשרות שלמעשה התבלין עלול לפעמים לעודד את הישרדותם של תאים סרטניים. ב-2004 חקר יוסף שאול מן המחלקה לגנטיקה מולקולרית במכון ויצמן למדע ברחובות את האנזים 1NQO המווסת את כמות החלבון הידוע p53. כשעולות רמות ה- p53בתאים נוקט החלבון בתמרון הגנה הגורם לתאים פגומים או סרטניים להפסיק את חלוקתם או אפילו להתאבד.

שאול ועמיתיו מצאו כי חומר נוגד קרישה, דיקומרול, ותרכובות דומות חסמו את האנזים 1NQO שמנע מה- p53לבצע את תפקידו. החוקרים תהו מה יקרה אם יחשפו את p53 בתאים נורמליים ובתאים סרטניים של לוקמיה מיילואידית לנוגדי חמצון כמו כורכומין ורסוורטרול. לפליאתם, הם מצאו כי כורכומין, שעיכב את האנזים הזה, מנע מה- p53מלשלוח את התאים החריגים אל הגרדום. ממצא זה פורסם ב-2005 בכתב העת המדעי היוקרתי "רשומות האקדמיה הלאומית למדעים של ארה"ב". אגראוואל הגיב למחקרים האלה בהצביעו על עבודות המראות את ההפך, שכורכומין למעשה מפעיל את ה- p53.

חוקרים קליניים יצטרכו עתה לקבוע אם עבודתו של שאול בתרביות תאים קשורה למה שקורה כשאדם אוכל את התרכובת. ריכוזי הכורכומין בתרביות התאים של החוקרים במכון ויצמן היו בין 10 ל-60 מיקרו-מולר, והם שווים בקירוב לרמות שהגיעו אליהן באחדים מניסויי המבחנה שנערכו במ' ד' אנדרסון. ואולם, שאול אומר שמכיוון שכורכומין עובר בקושי מן המעי אל זרם הדם והוא גם מתפרק במהירות בתוך הגוף, הריכוז בפלסמת הדם של מטופל שצורך שמונה גרם לא יעלה בסופו של דבר על 2.0 מיקרו-מולר. אם כי הריכוז יכול להיות גבוה יותר בקיבה, במעיים ובכבד. רמות גבוהות ייתכנו גם אם החוקרים יפתחו אמצעים להעלאת ריכוז הכורכומין במחזור הדם.

מדור השאלות של מ' ד' אנדרסון יכול ליצור רושם של ודאות בכך שהוא ממליץ על מינון של שמונה גרם. אבל הריכוז הנמוך של כורכומין בדם והצורך הנובע מכך להעלות את כמות הכורכומין הנצרכת כדי שהחומר אכן יילחם במחלות מעמידים אתגר שימשיך לרדוף את חוקרי הכורכומין. חוקרים מצטטים מחקרים בבעלי חיים המרמזים על התועלת הרבגונית של הכורכומין. בכל המחקרים האלה כמות הכורכומין הנצרכת בבעלי חיים שקולה לכמות הקטנה משמונה גרם בבני אדם והריכוז בדם מצוי בדרך כלל בתחום של ננו-מולר. " איננו יודעים להסביר כיצד ריכוזי כורכומין כה נמוכים הועילו לחיות הניסוי," אומר שאול.

הדבר החשוב ביותר בנטילת תרופה חדשה הוא המינון. כל חומר תרופתי, ובכלל זה אספירין, רעיל בריכוז גבוה. המינון המיטבי להשגת רמות רצויות של חומר פרמצבטי חדש בפלסמה של הדם נקבע לאחר מחזורים חוזרים ונשנים של ניסויים קדם-קליניים בתרביות רקמה ובעכברים. עד כה חברות התרופות אינן נלחמות זו בזו כדי להיות הראשונות שיערכו ניסויים כאלה בכורכומין. הן מעדיפות טיפולים ממוקדי מטרה: פגיעה בקולטן מסוים, למשל, עשויה לרפא מחלה ולצמצם את תופעות הלוואי ואילו תרופה בעלת טווח פעילויות רחב עלולה, להלכה, להעלות את הסיכוי של תופעת לוואי בלתי רצויה. סיבה אחרת היא הנושא המרגיז של זכויות הקניין לתרופות עממיות.

הכורכום הוא דוגמן השער של אחת המחלוקות המשפטיות המפורסמות ביותר של "שוד ביולוגי". בקרב זה נאבק ארגון מחקרי הנתמך על ידי הממשלה ההודית נגד פטנט שרשמה אוניברסיטת מיסיסיפי ב-1995 לשימוש בתבלין בריפוי פצעים. משרד הפטנטים האמריקני ביטל את זכויות הפטנט לאחר שהמועצה ההודית למחקר מדעי ותעשייתי תהתה אם התקיימה אחת מאמות המידה המאפשרת רישום פטנט - שההמצאה תהיה חדשה. המועצה נימקה את התנגדותה בעזרת מאמר בכתב עת הודי מ-1953 שעסק בתבלין ובעזרת ציטוט טקסט סנסקריטי עתיק שעסק בתכונות המרפא של הכורכום.

בעקבות זאת רשם המשרד פטנטים לשימושים מסוימים בכורכומין לאחר שבודדו אותו מן התבלין. בעקבות ביטול הפטנט, לעולם לא יצליחו חברות התרופות לקבל אישור על פטנט למוצר בעל טווח פעילות רחב, שיגן עליהן מפני מתחרים המייצרים תרופות המבוססות על התבלין עצמו. כמה חברות קטנות מנסות עדיין לנצל את ההבטחה הגלומה בחומר באמצעות שינוי המבנה הכימי שלו כדי ליצור תרכובת חדשה ופעילה יותר שתאפשר להם קניין רוחני.

חברת AndroScience מסן דייגו מתכוננת להיכנס ב-2007 לשלב הראשון של ניסויים רפואיים כדי לבחון תרופה אפשרית נגד פצעי בגרות (אקנה) המבוססת על תרכובות הנגזרות מכורכומין שהתגלו במחקר משותף עם אוניברסיטת צפון קרוליינה בצ'אפל היל. חברת "קארי חומרים פרצבטיים" מפארק המחקר טריאנגל שבצפון קרוליינה מנסה בדרך דומה לגייס הון שיאפשר לה להתחיל ניסויים קליניים בנגזרות של כורכומין שפותחו באוניברסיטת אמורי. אבל בעידן זה של תרופות ממוקדות, מהססים יזמי הון הסיכון, החוששים מתופעות לוואי, לתמוך בתרופות חדשות הפועלות במגוון רחב של מסלולים. אגראוואל היה שותף ליסודה של קארי חומרים פרמצבטיים והוא מחזיק בידיו פטנטים בתחום. ואף על פי כן הוא סבור שכימאים יתקשו לשפר את הטבע. שינוי הכורכומין עלול רק לייצר תופעות לוואי בלתי רצויות למטופלים, הוא אומר.

אם יתגברו על המכשולים המרובים בדרך הפיתוח ויהיה אפשר להבטיח את בטיחות השימוש, יוכל הכורכומין לספק חלופה זולה לתרופות המקובלות. גרג קול מאוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס (UCLA) וממנהל יוצאי הצבא של ארה"ב מתבסס על תוצאות חיוביות במכרסמים ומארגן ניסוי קליני בבני אדם לבדוק אם כורכומין יכול למנוע את הצטברותן של משקעים עמילואידיים המכבידים על מוחותיהם של הלוקים במחלת אלצהיימר. אם יצליח הניסוי, מתכננים קול ושותפתו למחקר (שהיא גם אשתו), סאלי פראוטצ'י, להציע מוצרים שיהיה אפשר להוסיפם לשמן בישול (כדי לעודד את הזמינות הביולוגית) ולאכול אותם כחלק מן הארוחה כדי לעכב הצטברות של טסיות - מתכון שעשירים ועניים כאחד יוכלו להרשות לעצמם בעולם המזדקן.
ועוד בנושא

Inhibition of NAD(P)H:Quinone Oxidoreductase 1 Activity and Induction of p53 Degradation by the Natural Phenolic Compound Curcumin. Peter Tsvetkov et al. in Proceedings of the National Academy of Sciences USA, Vol. 102, pages 5535-5540; April 12, 2005.
Multiple Biological Activities of Curcumin: A Short Review. Radha K. Maheshwari et al. in Life Sciences, Vol. 78, pages 2081–2087; 2006.
The Molecular Targets and Therapeutic Uses of Curcumin in Health and Disease. Edited by Bharat B. Aggarwal, Young Joon Surh and Shishir Shishodia. Springer (in press).

ארניקה צמח מרפא

ארניקה: מונוגרף מקצועי של ה-German Commision E באדיבות האגודה הבוטנית האמריקנית (ABC) המונוגרף עובד ונערך מקצועית בידי צוות מתנדבי העמותה הישראלית לצמחי מרפא (עיל"ם), למען הרחבת והעמקת הידע המקצועי בשפה העברית בתחום רפואת צמחי המרפא


המידע עובד מתוך:

Herbal Medicine Expanded Comission E Monographs Bluementhal M., Golodberg A.,Brinckmann J. 2000 American Botanical Council Austin TX, USA.

המונוגרף המקורי מתוך: American Botanical Council

שם נרדף: Arnica chamissionis subsp. foliosaa
שם בפרמקופיאה (ספר התרופות): Arnicae flos
שם בעברית: ארניקה

סקירה כללית

ארניקה הוא צמח בגובה של כ-60 ס"מ הנפוץ באזורי ההרים של אירופה ומערב צפון אמריקה.1,2,3
המינים האמריקנים של ארניקה כוללים את A. fulgens, A. sororia, A. cordifolia. באירופה נפוץ כגידול מסחרי גם המין Arnica chamissionis בנוסף ל- A. Montana בכדי לספק את הביקוש הרב לצמח בשוק הגרמני, המייצר למעלה מ-300 מוצרים שכוללים טינקטורות, משחות ותרופות הומיאופתיות המכילות ארניקה.1
הפרחים היבשים, בצבע כתום-צהוב, מספקים שמן נדיף טיפולי שמכיל חומצות שומן, טרפנים ארומטיים, פלבנואידים, טאנינים וססקוויטרפנים מסוג הלנאלין4 (helenalin).

ארניקה מרגיעה שרירים כואבים ומפחיתה כאב ודלקת. עמי אירופה והילידים באמריקה, שכינו את הארניקה "טבק-הרים" ו"אימת-הפנתר", השתמשו בצמח לטיפול בנקעים, בשרירים פגועים ובפצעים.2 המרפאים האקלקטים, מרפאים אלטרנטיביים מסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, המליצו על ארניקה לטיפול בחבורות ובפגיעות בשרירים, בכאבי שדיים, בכאבים כרוניים ובפצעים מוגלתיים.5

מריחה של ארניקה על גבי הקרקפת מעודדת צמיחת שיער.2 מטפלים אחדים המליצו על שימוש פנימי בארניקה לטיפול בדיכאון, בקוצר נשימה, בטיפוס המעיים, בדלקת ריאות, באנמיה, בשלשול ובחולשה של הלב.6

מחקרים שנערכו בשנים האחרונות במבחנה (in vitro) מראים פעילות אנטי-מיקרוביאלית, נוגדת דלקת, פעילות אינוטרופית (השפעה על כיווץ השריר) חיובית, המרצת מערכת הנשימה והמרצת פעילות הרחם.3
ניסויים שנערכו בבעלי חיים הצביעו גם על שימושים אפשריים נוספים בצמח: שיפור תפקוד מערכת החיסונית נגד חיידקי הליסטריה (listeria monocytogenes) והסלמונלה 4.(salmonella typhimurium) ניסוי אחד מצא שרמות אנזימי המרה והקיבה השתפרו אצל חולדות, עם רעילות מושרית בכבד שנגרמה על ידי tetrachloride, carbon - שטופלו בפנולים המופקים מארניקה.7

אמנם, שימוש פנימי בטינקטורה או מיצוי נוזלי אינו מומלץ. נצפו תופעות לוואי של ארניקה,כמו רעילות ללב. השפעתה על מערכת הנשימה ועל פעילות הרחם עדיין מצריכה בדיקות נוספות. שימוש פנימי של ארניקה מלווה בתופעות לוואי קשות במקרים רבים. מסיבות אלה, המונוגרף מתייחס לשימוש החיצוני בלבד של הצמח, בניגוד לחלק בפרמקופיאה הגרמנית המתייחס לשימוש הפנימי בצמח בעזרת חליטה, לטיפול בהפרעות בזרימת הדם בלב ובמוח.8

אולם גם השימוש החיצוני אינו נטול סכנות. אנשים רגישים לססקויטרפנים מסוג הלנאלין עלולים לפתח דלקת עור בעקבות שימוש מקומי בתכשירים של ארניקה. דווחו מקרים של מחלות עור בצקתיות ואקזמה בעקבות שימוש ממושך.3 אין להשתמש בארניקה באופן ישיר על גבי עור פגוע, או פצעים פתוחים.9

ארניקה מהווה תרופה הומיאופטית מקובלת. בדילול של X6 היא ניתנת לחולי אפילפסיה; ארניקה בדילול של X3 יכולה למנוע בחילות במחלת- ים.2 אבל למרות מעמדה המרכזי בהומיאופתיה, גם בין ההומיאופתים יש המטילים ספק ביעילותו ובבטיחותו של הצמח, ומבקשים להמשיך ולחקור. ממחקר שנערך לאחרונה עלה כי ארניקה בדילול ניכר, בשיעור X30, לא הוכיחה יעילות כשניתנה לאצנים למרחקים ארוכים מתוך כוונה להפחית כאבי שרירים.10 גם בספרות ההומיאופטית לא נמצאו הוכחות תומכות לשימוש בארניקה.11

תיאור

פרח הארניקה כולל תפרחות יבשות או טריות של Arnica Montana L. או Arnica chamissonis Less. subsp. foliosa (Nutt.) Maguiere (משפחת מורכבים- Asteraceae) וההכנות שלהם במינון יעיל.

כימיה ופרמקולוגיה

הפרחים מכילים ססקויטרפנים לקטונים מסוג helenanolid, במידה ניכרת נגזרות אסטריות של הלנאלין ו- 11,13dihydrohenelanlin.
בנוסף, הצמח מכיל פלבנואידים, לדוגמא, isoquercitin, luteolin-7-glucoside, astragalin, שמן נדיף שמכיל תימול והנגזרות שלו, חומצות פנוליות כולל, קפאית, כלורוגנית וצינרין, וקומארינים .umbelliferone, scopoletin

CommissionE מדווח שבשימוש חיצוני לארניקה יש פעילות נוגדת דלקת. במקרים של דלקת, ארניקה תשמש גם כחומר מחטא ומשכך כאב.
בניסויים שנערכו בבעלי חיים, הלנאלין (helenalin) ו- dihydrohenelanin נמצאו כנוגדי דלקת, משככי כאב, אנטיביוטי ואנטי-מיקרוביאלי.12,13,14 בניסויים במבחנה (in vitro) הסיקו שהלנאלין עובד גם כממריץ של מערכת החיסון.4

שימוש

CommisionE אישר את השימוש החיצוני בפרחי הארניקה לטיפול בחבלות דוגמת המטומה (שטף דם פנימי-מקומי), נקע, חבורות, בצקת כתוצאה משבר, שיגרון ובעיות מפרקים. אושר גם השימוש לטיפול בדלקות באזור הפה והגרון, פורונקולוזיס (הופעת מורסות מוגלתיות), דלקות שנגרמות בעקבות עקיצות חרקים ודלקת ורידים שטחית.

התוויות נגד

רגישות, אלרגיה לארניקה.

תופעות לוואי

שימוש מתמשך על גבי עור פגוע,לדוגמא שימוש על פצעים או על כיב ברגל, עלול לעתים קרובות לגרום פגעי עור בצקתיים ויצירת מוגלתיות (פוסטולות). שימוש ארוך טווח עלול לגרום לאקזמה. טיפול שכרוך בשימוש בריכוזים גבוהים של ההכנות עלול לגרום לתגובות של רעילות בעור וליצירת שלפוחיות, או אפילו נמק.

שימוש בתקופות ההיריון וההנקה

לא ידועות הגבלות.

אינטראקציה עם תרופות אחרות

לא ידוע.

הכנות ומינון

אלא אם צוין אחרת:
חליטה: 2 גרם ל- 100 מל' מים.
טינקטורה:
לחבישה: דילול פי 3-10.
לשטיפות פה: דילול פי 10.
למשחה: לא יותר מ- 20%-25% טינקטורה במשחה.
"שמן ארניקה": מיצוי של 1:5 (חלק אחד של צמח בתוך 5 חלקים של שמן צמחי).
להכנת משחה: לא יותר מ-15% שמן ארניקה במשחה.
להזמנת משחת ארניקה או שמן ארניקה -04-9952122

טבבויה – בשמו הספרדי קרוי לאפצ'ו

טבבויה – בשמו הספרדי קרוי לאפצ'ו תה המופק מהצמח שימש משך מאות שנים ברפואה העממית של שבטים שונים בדרום אמריקה לטיפול במגוון מחלות, ביניהן סוגים שונים של סרטן.
ברפואת הצמחים המודרנית מיוחסת לצמח טבבויה – בשמו הספרדי קרוי לאפצ'ו עוצמת פעילות בינונית, והוא נחשב לאחד הצמחים האנטי ויראליים היעילים ביותר שבשימוש רפואה זו. ה-FDA האמריקני אישר בשנת 1981 את הלאפאשו כבטוח לשימוש.
טבבויה – בשמו הספרדי קרוי לאפצ'ו צמח אנטי מיקרוביאלי כלומר הנלחם בוירוסים, חיידקים ופטריות. מתאים לטיפול בבעיות עור ופצעים הנובעים מפטריית הקנדידה. אנו עושים שימוש באקסטרקט – מיצוי מרוכז של הצמח.
זהו עץ בעל פריחה סגולה הנפוץ ביערות הגשם של פרגוואי, ארגנטינה וברזיל. תה המופק מהצמח שימש משך מאות שנים ברפואה העממית של שבטים שונים בדרום אמריקה לטיפול במגוון מחלות, ביניהן סוגים שונים של סרטן.
ברפואת הצמחים המודרנית מיוחסת לצמח עוצמת פעילות בינונית, והוא נחשב לאחד הצמחים האנטי ויראליים היעילים ביותר שבשימוש רפואה זו. ה-FDA האמריקני אישר בשנת 1981 את הלאפאשו כבטוח לשימוש.
חלקי הצמח בשימוש רפואי
קליפת הגזע הפנימית.
מרכיבים פעילים
תרכובות פנוליות:
- פנולים פשוטים: benzoic acid derivatives, benzaldehyde derivatives
- קומרינים
- אנטראקינונים: tabebuin, chrysophanic acid
- נפטאקינונים: Lapachol, beta-lapachone, xyloidone, deoxylapachol, alpha-lapachone, dehydro-alpha-lapachone, naphthofurandiones
- תרכובות פלבונואידיות: quercetin
- תרכובות איזופרנואידיות:
- מונוטרפנים: iridoids
- דיטרפנים: carnosol
- ספונינים טריטרפנואידיים: steroidal saponins
- סטרולים: beta-sitosterol
- קרוטנואידים: beta-carotene
אלקלואידים: tecomine
ויטמינים: פרו-ויטמין A, ויטמיני B1, B2, B3, C
מינרלים: סידן, מגנזיום, אשלגן, ברזל, אלומיניום, מנגן, קובלט, צורן, סלניום, אבץ.
פעילות רפואית
אנטי-בקטריאלי, אנטי-ויראלי, אנטי-סרטני, אנטי-פטרייתי, אנטי-פרזיטי, ממריץ\משפעל חיסון, משכך כאבים, משלשל עדין, מתמיר (אלטרטיבי), נוגד אנמיה, נוגד דלקת, נוגד זיהום, קוטל תולעי מעיים.
התוויות
עיקריות: גידולים ממאירים, מחלות ויראליות (טיפול), קנדידה רב-מערכתית.
משניות: אנמיה, דלקת מפרקים ריאומטית (RA), דלקת עור אטופית (אטופיק דרמטיטיס),הרפס, חולשה חיסונית, טפילים חד-תאיים, יבלות ויראליות, מחלות אוטואימוניות, מחלות דלקתיות של רקמת החיבור, סרטן (תמיכה ומניעה), פטרת בעור, פטרת בעור (חיצוני),פטרת וגינלית, פטרת וגינלית (חיצוני), פינוי רעלים (דה-טוקסיפיקציה), פסוריאזיס,פרונקלים וזיהומים תת-עוריים, קונדילומות (HPV), תולעי מעיים.
רגישות, תופעות לוואי, תגובות ביניים, התוויות נגד ורעילות
תופעות לוואי הנגרמות כתוצאה מנטילת קליפת הצמח במינונים רפואיים מתרחשות לעתים רחוקות וכוללות בחילות ותחושת אי נוחות בבטן. כמו כן, ידועות תופעות לוואי הנגרמות בשכיחות גבוהה כתוצאה מנטילה של החומר הפעיל Lapachol במינונים הגבוהים מ-1.5 גרם ליום. אלו כוללות בחילות, הקאות ודימומים. נטילה של מעל 2 גרם ליום של אותו חומר פעיל גרמה להארכה משמעותית בזמן הצמדות טסיות הדם; יש להימנע מנטילת הצמח בשילוב עם תרופות נוגדות קרישה, עקב העצמה של פעילות התרופות; מדד רעילות LD 50: במגוון ניסויים שנערכו עם החומר הפעיל Lapachol על חולדות ועכברים, 0.5-2.5 גרם לכל קילו משקל.

הריון: הצמח אסור לשימוש במהלך תקופה זו. נשים המנסות להתעבר, מוטב שלא ישתמשו בצמח.
הנקה: הצמח אפשרי לשימוש במהלך תקופה זו, אך יש לנקוט זהירות. רצוי ששימוש בצמח בתקופת ההנקה יתבצע תחת פיקוח מקצועי.
צמח מרפא לאפצ'ו להשיג במרפא הבושם-04-9952122

 צימרים צימר צימרים לפי שעה צימר קידום אתרים   וילה  חדרים לפי שעות  וילה ©  All rights reserved -צימרים
 

צימרים לפי שעה בתל אביב

צימר לפי שעה

חדרים לפי שעה

צימרים לפי שעות

חדרים לפי שעה במרכז

וילות