|  עץ מאריך ימים,נשיר .הפרי ,בית גלעין חד -זרעי ואכיל.על ענפיו מצויים לרוב עפצים דמויי אלמוג.גדל בצפון ובדום הארץ.
שימושים :האלה נזכרת רבות במקרא,וייתכן שה"בטנים" שהוזכרו ב"זמרת הארץ" (בראשית מג' יא')היו פרי האלה.הרופאים הקלסאיים תיארו שימוש בשרף של מין האלה לחיזוק הקיבה,לשלשול ולטיפול בעניים ובאוזניים.בימי הביניים שמשו פירות הצמח לטיפול בקיבה ולהגברת התאווה המינית.
על פי הפולקלור משמש הצמח והשרף להרגעת כאבי בטן,להפחת גזים,לטיפול בפצעים ובמחלות עור ולמניעת הרעלות.הפרי משמש לריפוי פצעים בפנים.
רפואה ופולקלור
העצים תופשים מקום חשוב בפולקלור היהודי. סוד רשרוש העלים בחורשות, האוושות והאנחות, היוצאות מהעצים העסיקו מאז ותמיד את דמיון האדם. גם העמים הקדמונים שמעו רוח נבואה בנוע עצי היער, והתנבאו בעצים ובאילנות (לפי רעשי העצים ותנועתם). נבואה זו נקראה בלשון חז"ל בתלמוד בשם "שיחת דקלים", ור' יוחנן בן זכאי (מסכת סוטה כ"ח) הבין אותה.
עצי נבואה כאלה היו "הבכאים", שהמפרשים מייחסים אותם לעצי האלה, ומקור השם נעוץ בשרף הנוטף מהעץ לאחר פציעתו כדמעות הבוכה. מקול התנודות של ראשי הבכאים ידע דוד המלך מתי להכות במחנה הפלשתים : "ויהי בשמעך את קול צעדה בראשי הבכאים אז תחרץ" (שמואל ב', ה', כ"ג- כ"ד).
לשרף הנוטף מעץ האלה קראו היהודים הומה (מזכיר לנו את האגדה הפרסית, וראה לעיל). את ההומה כינו "עסיסי הנבואה", ומי ששתה מעסיס זה עברה בו רוח נבואה מלאכותית, רוח תרדמה היתה נופלת עליו, והיה חוזה בעיני רוחו דברים שלא חזה בעיני בשר, כאמור, אבותינו לעסו את שרף האלה : "אין לועסים מסטיכי בשבת" (תוספתא שבת, י"ב, ח'), שרף אלת המסטיק מעורר את הקיבה ומחזק אותה. משמש כתרופה למחלת השיגרון, ומקל על השיעול. בצפון-אפריקה נוהגים להשתמש בו להכנת תחבושות. בעיראק משתמשים בו לטיפול בשלשולים אצל ילדים, ובהודו הוא משמש להכנת סתימות שיניים.
הרב סתהון כותב בספרו : "בטנים מהם שני ענינים, זכרים והם הקטנים והנקבות והם הגדולים. והנקבות כוחם רב ויו- עילו לכל סמי המות. ושמנן מועיל מן הגניחות וכאב הכליות והחזה והריאה ולנשיכת עקרב".
יהודי מרוקו היו קונים גושי שרף אצל העטאר, קראו להם מסטכי, ולעסו אותם למניעת הפרשה יתרה של מיץ קיבה. הם גם היו כותשים את השרף ומוסיפים אותו למי השתייה, כדי להפיג מהם את ריחם הרע. השרף, יחד עם לענת המדבר ועם דבש, טוב נגד כאבי בטן.
יהודי תימן השתמשו בשרף לריפוי פצעים, לריפוי הכבד, להקלה על הנשימה, נגד צרבת, לשיפור התיאבון, ונגד שטפי דם מהרחם. ב"ספר האחלמה" להרב האי גאון מצאנו, שבתערובת עם חומרים אחרים, השרף מהווה סגולה לכניסה להיריון. עפצי האלה גם היו טובים נגד נדנוד שיניים.
עפצי האלה עשירים בטינין- עפצים אלה משמשים ברפואה העממית לריפוי נגעים בעור, כגון פטריות, ושימשו בבורסקאות. עוד על האלה מיתוך האתר שלניסים קירספל: http://www.geocities.com/zick_il/Hebrew/plants/ela.html תולדות הצמח ומוצריו: מקור השם אלה ושימושיה מבארי כתבי הקודש וחוקרי הלשון נחלקו בדעותיהם בהוראת המלה אלה. חלקם טענו, כי האלה והאלון חד הם, ומהווים שמות נרדפים בלבד לעצים גדולים המבטאים חוזק - "אל" (חזק). אולם מהכתוב בתנ"ך בישעיהו ו', י"ג ; "כאלה וכאלון אשר בשלכת", ובהושע ד', י"ג : "תחת אלון ולבנה ואלה כי טוב צלה", אנו למדים, כי אלה ואלון הם שני מינים נפרדים. האלה הייתה ידועה בפולחן הקדמונים : "ועל הגבעות יקטרו, תחת אלון ולבנה ואלה כי טוב צילה" (הושע, שם). "תחת כל עץ רענן ותחת כל אלה עבתה" (יחזקאל, ו', י"ג). לכן גם קבר יעקב את הנזמים ואת אלוהי הנכר תחת האלה (בראשית ל"ה, ד'), מפני שכל עיקרה של עבודת האלילים הייתה "חטאת קסם ותרפים" (שמואל א', ט"ו, כ"ג). האלה במקורות היהודיים ...
אלה אטלנטית Pistacia atlantica משפחה: אלתיים חלק בשימוש: עפצים וכן קליפות של ענפים צעירים. תפוצה: בתות ספר, חורש ים תיכוני, באזור הנגב.
רכיבים מוכרים:
Tannins, resin oils: Monoterpene hydrocarbons - α-pinene, β-pinene. Other oils: oxygenated monoterpenes / bornyl acetate, oxygenated monoterpenes and sesquiterpenes - terpinen-4-ol and elemol. האלה האטלנטית היא עץ האופייני לנוף ארץ ישראל והיא אף נזכרת לא מעט בתנ"ך ובתלמוד. העץ נחשב לגדול, ביחס לשאר עצי הבר בארץ, בעל גזע ונוף רחבים ומגיע לגובה של 5-20 מ'. העפצים היפהפיים בצורת אלמוג, אותם יוצר העץ, הם למעשה התגובה החיסונית כנגד עקיצות ופגיעות של חרקים או טפילים מסוגים שונים. אותה מעטפת חלבונית עשירה, מתפתחת סביב מקום הפגיעה, בדרך להבראה של העץ.
מע' ההגנה של העץ אינה לוקחת שום סיכונים כנגד אותו הטפיל ומרכזת מאמץ אדיר, להגנה וחיטוי המקום, בדרך לריפוי. פעולה זו נעשית ע"י שילוב של שלושה מנגנוני הגנה צמחיים שונים, המתרכזים בתוך העפצים: שמנים אתריים, חומרים טאנינים מכווצים ושרפים – כולם נמצאים בתכולה גבוהה בעפצים ועל החומרים הללו מבוססות תכונותיו של העפץ, המשמשות את רפואת הצמחים.
השילוב של שלושת המרכיבים הללו בצמח אחד, הינו נדיר יחסית בטבע, בצורה מודגשת כפי שבאה לידי ביטוי בעפצי האלה האטלנטית. זאת, בהשוואה לצמחים אחרים המוכרים לחיטוי, המשלבים לרוב רק אחד או שניים ממרכיבים הללו. יש לציין כי העפצים מצויים גם בסוגי אלות אחרים, כמו למשל באלה ארץ ישראלית Pistacia palestina.
ניתן להשתמש גם בקליפות הענפים הצעירים של העץ המכילות בעיקר טאנינים ושמנים אתריים.
השילוב של שלושת המרכיבים בעפצים, גורם לכך שאף אחד מהחומרים הללו לא יהיה אגרסיבי ומשתלט, זאת בהשוואה לצמחים אחרים, בהם ישנו מרכיב אחד דומיננטי. כמו למשל, בשרף מור Commiphora mol mol , או בהשוואה לתכולת הטאנינים שבהממליסHamamelis virg..
השימוש בעפצים מתאים במיוחד לדלקות וזיהומים במע' הנשימה והעיכול. במע' העיכול הטאנינים מוסיפים את ערכם הייחודי לעצירת שלשולים באופן עדין. השימוש בעפצים מתאים בד"כ יותר למצבים כרוניים, בשל הפעולה ההדרגתית הנובעת מהשילוב הייחודי של המרכיבים. פעילות רפואית: - מחטא – אנטי בקטריאלי / פטרייתי.
- מכווץ.
- אנטי דלקתי.
- מריר עדין.
שימושים רפואיים:
מע' העיכול:
יעיל לחיטוי של מע' העיכול לכל אורכה.
- בגרגור – לדלקות גרון וחניכיים, לזיהומים של חלל הפה. חיטוי יעיל, יחד עם כיווץ הרקמה הפגועה והאצת תהליך הריפוי, ע"י הטאנינים.
- דלקות וזיהומי קיבה, לרבות זיהומי הליקובקטר פילורי (כחלק מפורמולה).
- זיהומים במע' העיכול לרבות זיהומים חיידקיים, זיהומי קיבה אקוטיים, קנדידה, תולעים וטפילי מעיים. מתאים במיוחד כאשר ברקע ישנה נטייה לשלשולים ממושכים.
- תכונות העפצים מתאימות לאנשים בעלי ספיגה נמוכה במע' העיכול ורמת חומציות נמוכה בקיבה, הגוררות נטייה לזיהומים חוזרים במע' העיכול, לקיבה רגישה, ליציאות רכות ולשלשולים תכופים.
מע' הנשימה: - כחלק מטיפול בדלקות כרוניות במע' הנשימה התחתונה והעליונה: במקרים של נזלות כרוניות, סינוסיטיס, ברונכיטיס כרוני ודלקות זיהומיות האופייניות למעשנים.
במיצוי במים במינון נמוך – מתאים לשימוש בדלקות עיניים (בשימוש חיצוני ברטיות).
התוויות נגד:
לא לשימוש בזמן היריון. מינונים ואופן השימוש:
לניצול שלושת המרכיבים השיטה העדיפה היא כמובן בטינק', הממצה היטב גם את השרפים והשמנים האתריים.
|
